קטגוריה:משלי כט כד

הפסוק פונה לשני קהלי-יעד:

1. צרכן: אל תקנה חפץ גנוב: "אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא: שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה, וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב; ועל זה נאמר חולק עם גנב, שונא נפשו" (רמב"ם, הלכות גניבה ה א).

2. שופט: אל תסמוך על עדות של אנשים שיש להם שותפות עסקית עם הנאשם: ""מה שכתוב בפסוק זה הוא תכונה אנושית: אדם החולק עם גנב לא יעיד נגדו או לא יישבע נגדו או אינו אמין בשעה שחוקרים אותו ומבקשים להאשים את הגנב וכדו'. לגבי המשמעויות ההלכתיות: אין הלכה מפורשת בעניין זה, אולם בתי הדין והרבנים מודעים לשאלת "נוגע בדבר" גם בהקשר זה, ומייחסים רמת אמינות נמוכה בשעה שחולק עם גנב מגן על הגנב"" .

חכמי המדרש קישרו את הפסוק לסיפור-עם ידוע:

"מעשה בשלטון אחד, שהיה הורג את הקבלנים (הקונים מהגנבים), ומתיר את הגנבים. והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי. מה עשה? הוציא כרוז במדינה, ואמר: 'כולם להתכנס אל רחבת העיר!'. הביא חולדות, ונתן לפניהם מנות, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין אותם לחורים. למחר הוציא כרוז ואמר שוב: 'כולם להתכנס אל רחבת העיר!'. הביא חולדות, נתן לפניהן מנות, וסתם את החורים, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין ומוצאות אותן מסותמות, ומחזירות את המנות למקומן. לומר: שאין הכל אלא מן הקבלנים!" (ויקרא רבה ו ב, בתרגום לעברית).

בימי התורה, כל אדם שנפגע מגניבה היה רשאי לדרוש מכל אדם היודע דבר-מה על הגניבה שיבוא להעיד במשפט, והיה רשאי אף להטיל אָלָה - קללה - על מי שיודע ואינו בא להעיד. סירוב לבוא להעיד נחשב עוון חמור, (ויקרא ה א): "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וְהוּא עֵד, אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע: אִם לוֹא יַגִּיד - ""וְנָשָׂא עונו"*.

אדם המקבל או קונה מהגנב חלק מהרכוש הגנוב, נמצא בבעיה רצינית: אם יבוא להעיד - ייתכן שיחייבו אותו להחזיר את הרכוש הגנוב לבעליו. בנוסף, יש לו אינטרס שהגנב לא ייתפס, על-מנת שימשיך להביא לו רכוש גנוב בזול.

ולכן, גם לאחר שישמע את קול האלה מפי קרבנותיו של הגנב - הוא לא יבוא להעיד, ונשא עוונו (ראו ויקרא רבה ו ב).

ומה קורה בימינו, כאשר קרבנות הגניבה אינם נוהגים להטיל אָלָה על העדים? התשובה לשאלה זו ניתנה כבר לנביא זכריה, כאשר ראה מגילה היוצאת מבית המקדש, (זכריה ה ג): "וַיֹּאמֶר אֵלַי: זֹאת הָאָלָה הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, כִּי כָל הַגַּנָּב מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה, וְכָל הַנִּשְׁבָּע מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה; הוֹצֵאתִיהָ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וּבָאָה אֶל בֵּית הַגֹּנֵב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר, וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו". הקללה, היוצאת מבית המקדש, תפגע בכל גנב ובכל מי שיבנה את ביתו מרכוש גנוב (ראו ויקרא רבה ו ג).