ביאור:משלי כט כא

משלי כט כא: "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ, וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן."

תרגום מצודות: המפנק (מענג) את עבדו מנערותו, עודו לא נטה שכמו לסבול עול עבדות - הנה באחרית ימיו יהיה הוא מנון (שר ושליט) על האדון, כי יִגְבָּהּ לבו ויחדל מן המלאכה, והוא מוטל על האדון לתת לו די מחסורו.

תרגום ויקיטקסט: אם אדם מפנק את עבדו כאשר הוא נער - אז באחריתו, כשיתבגר, יהיה העבד מנוון ועצל.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כט כא.

דקויות

מה זה מפנק? ומה זה מנון?

1. מפנק מלשון פינוק, עדינות, רכות, שומן (ראו "הקבלות"); מנון מלשון מנוון - ניוון: "מתנונה והולך" (תלמוד בבלי, בבא קמא צא.). מנון הוא קשה, ההיפך מרך – שמן. המפנק את עבדו בראשית דרכו - באחרית דרכו העבד יתנוון; מי שמרכך את עבדו בהתחלה - בסוף העבד דווקא יתקשה, יהפוך לבטלן ועצלן (אביתר כהן).

2. מנון הוא שליט, מלשון (תהלים עב יז): "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין[יִנּוֹן] שְׁמוֹ": אם אדם מפנק את עבדו כשהוא צעיר, העבד ימשול בו כשיגדל (רש"י, מצודות; ע"פ רבי אבין, בראשית רבה כב ו).

3. מנון הוא מוֹנֶה ומרמה (מלשון הונאה): "מי שמפנק עבדו בל יעשה מלאכה מנער, ע"י שהוא נער עדיין ואין בו כח, אז אחריתו יהיה מנון, יהיה לו בו אונאה, כי יהיה בטל ממלאכה תמיד" (מלבי"ם).

למה מנוער?

לפי רוב המפרשים, העבד הוא משל ליצרים: "ברא הקב"ה יצה"ר באדם, כדי שיהיה עבד לו לשרתו בכל הדברים הצריכים לגופו, שאם אין יצה"ר - אין אכילה ושתיה, אין שינה, אין תשמיש, אין משא ומתן, כי כל העניינים האלו וכיוצא בהם הם דברים השייכים אל יצה"ר... צריך האדם להתנהג עם יצרו כפי שמתנהג עם עבדו, שאינו מפנקו בתענוגים אלא מכלכלו בלבד בפרנסה מצומצמת בלי מותרות... שאם יתפוס לפנקו... מתגאה בנקל ונעשה אדון. וכך הוא ממש היצה"ר, שאם האדם מפנקו מנערותו למלאות כל משאלותיו, לבסוף נעשה אדון ושולט עליו, עד שמוציאו לתרבות רעה... ויהיה נוח לכעוס על כל צער, על כל צרה, על כל חיסרון... כי הוא רגיל להיות מפונק ואינו יכול לסבול כלום ממה שישתנה קצת מדרך ההרגל שלו" (רמ"ד ואלי, וכן רלב"ג).

"אמר מנוער דווקא, לפי שבעת הזקנה יש לו רשות לפנקו, כי כבר נתקן ותשש כוחו... כשלמד תורה כל צרכו והכניע את היצר הרע בלהג הרבה יגיעת בשר, אז יוכל לפנק את עצמו" (רמ"ד ואלי).

הקבלות

עץ שמן ופינוקיו / אביתר כהן

1. בכמה פסוקים בתנ"ך נזכר עץ שמן: (מלכים א ו כג): "וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ", (ישעיהו מא יט): "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו", (נחמיה ח טו): "וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב"*. מהו עץ זה?

לפי התלמוד הבבלי, עץ שמן הוא האפרסמון, וכך פירשו גם את ה"פנג" (יחזקאל, כז17). אבל זה עץ יקר ונדיר ולא סביר.

לפי רד"ק, "ועץ שמן. הוא העץ שקורין בלע"ז פיי"ן... והשמן שיוצא ממנו היא הזפת" (רד"ק על ישעיהו מא19). גם פרופסור פליקס מזהה את עץ שמן עם עץ אורן של היום (פינוס, pine). לפי התלמוד הירושלמי, עצי שמן הן דדנין (פליקס: זה השם היווני של אורן). גם בספר העתיק מעשה אלכסנדרוס נאמר "ובידו עץ שמן הנקרא דידא דלק". ואמנם, יהודי כורדיסטן קוראים לעץ אורן בשם עץ שמן.

2. פינוקיו הוא שמו של ילד מעץ בסיפור ילדים ידוע. פירוש השם פינוקיו באיטלקית הוא עץ אורן / אגוז אורן.

לדעתי פינוקיו נגזר מהשורש פנק (פינוס):

לפנק = לעדן (לרכך) = לשמן (וגם, לדשן).

מנון / חגי הופר

מנון, מפרש רש"י - "שליט, וכן לפני שמש ינון שמו (תהילים עב)". וכן "נין ונכד". וזה לשון פוריות. והיפוכו שמשורש קרוב לו - מנוון (כידוע שורשים רבים נוטים להיות בעלי משמעות הפוכה באותו השורש).

עוד יכול להיות - מונה, כמו ב-"האכלתי מוניך בשרם" בישעיה, לשון הונאה.

ועוד אולי קרוב לו - לשון הימנון, דבר החוזר על עצמו, כך העבד בבטלנותו.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/29-21