פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חרדת אדם יתן מוקש ובוטח ביהוה ישגב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ וּבוֹטֵחַ בַּיהוָה יְשֻׂגָּב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֶרְדַּ֣ת אָ֭דָם יִתֵּ֣ן מוֹקֵ֑שׁ
  וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהֹוָ֣ה יְשֻׂגָּֽב׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חרדת אדם יתן מוקש" - מסורס הוא: מוקש עבירה יתן חרדה לאדם.

דבר אחר, כמשמעו: מתוך שאדם צר עין וחרד, אם יעשה צדקה יצטרך אל הבריות, חרדה זו תתן לו מוקש.

והראשון נוח לי.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חרדת האדם". ופחדו על מה שאין ראוי לפחד ממנו יגרום מוקש ונזק והמשל שכאשר ימצא איש רע אחד בדרכו ויכי' שהוא מתפחד וחרד ממנו יתעורר מפני זאת הסבה להזיק לו ולשוללו להכירו שכבר ינצחוהו וכבר ירבו המשלים על זה גם כן מצדדים אחרי' מזולת זה ואמנם האיש הבוטח בה' ואינו מתפחד מדבר בעוצם בטחונו בשם ואפילו במה שראוי לפחד ממנו באופן מה הנה הוא ישוגב ויתחזק להמלט מהרע ההוא כמו שתמצא בדוד שהתחזק באלהיו לרדוף אחרי הגדוד אשר שרפו צקלג וכמו שתמצא בחזקיה על דבר סנחריב:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חרדת אדם יתן מוקש" - הגם שאמר למעלה (משלי כח יד): "אשרי אדם מפחד תמיד", בכל זאת, "החרדה", שמורה הבהלה הפתאומית, זה "ייתן מוקש", וזה מורה שאינו בוטח בה'.

אבל "הבוטח בה' ישוגב" ולא יחרד, כמו שאמר הלל (ברכות ס א): "מובטח אני שאינו מאנשי ביתי", שנאמר (תהלים קיב ז): "משמועה רעה לא יירא, נכון ליבו בטוח בה'".


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"חרדת אדם" - החרדה שהאדם חרד בבוא עליו מקרה רע הוא יוסיף לו עוד מוקש, על כי לבו בל עמו קרוב הוא להיות נכשל בדבר קל.

אבל "הבוטח בה'" ולא יחרד ביותר, הנה יתחזק אף מהמקרה אשר הדביקתהו מאז.

<< · מ"ג משלי · כט · כה · >>