פתיחת התפריט הראשי

משלי כט כד: "חוֹלֵק עִם גַּנָּב שׂוֹנֵא נַפְשׁוֹ, אָלָה יִשְׁמַע וְלֹא יַגִּיד."

תרגום מצודות: חולק עם גנב שונא נפשו, כי הלא ישמע אָלָה (שבועה) שמשביעין שיבואו היודעים ויעידו על הגניבה, ועל כי חלק עִמּוֹ - לא יגיד, ויישא עוונו ומאבד נפשו.

תרגום ויקיטקסט: ה'חולק רכוש גנוב עם הגנב - גורם נזק לנפשו: הוא ישמע את האלה (הקללה על מי שיודע על הגניבה ואינו מעיד), ו'לא יבוא להגיד את האמת במשפט כי יחשוש שהרכוש הגנוב יילקח ממנו, והקללה תפגע בנפשו.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כט כד.


דקויותעריכה

הפסוק פונה לשני קהלי-יעד:

1. צרכן: אל תקנה חפץ גנוב: "אסור לקנות מן הגנב החפץ שגנב, ועוון גדול הוא: שהרי מחזיק ידי עוברי עבירה, וגורם לו לגנוב גניבות אחרות, שאם לא ימצא לוקח, אינו גונב; ועל זה נאמר חולק עם גנב, שונא נפשו" (רמב"ם, הלכות גניבה ה א).


2. שופט: אל תסמוך על עדות של אנשים שיש להם שותפות עסקית עם הנאשם: ""מה שכתוב בפסוק זה הוא תכונה אנושית: אדם החולק עם גנב לא יעיד נגדו או לא יישבע נגדו או אינו אמין בשעה שחוקרים אותו ומבקשים להאשים את הגנב וכדו'. לגבי המשמעויות ההלכתיות: אין הלכה מפורשת בעניין זה, אולם בתי הדין והרבנים מודעים לשאלת "נוגע בדבר" גם בהקשר זה, ומייחסים רמת אמינות נמוכה בשעה שחולק עם גנב מגן על הגנב"" .

הקבלותעריכה

חולק עם גנב שונא נפשועריכה

חכמי המדרש קישרו את הפסוק לסיפור-עם ידוע:

"מעשה בשלטון אחד, שהיה הורג את הקבלנים (הקונים מהגנבים), ומתיר את הגנבים. והיו הכל מליזין עליו שאינו עושה כראוי. מה עשה? הוציא כרוז במדינה, ואמר: 'כולם להתכנס אל רחבת העיר!'. הביא חולדות, ונתן לפניהם מנות, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכין אותם לחורים. למחר הוציא כרוז ואמר שוב: 'כולם להתכנס אל רחבת העיר!'. הביא חולדות, נתן לפניהן מנות, וסתם את החורים, והיו החולדות נוטלות את המנות ומוליכות אותן לחורין ומוצאות אותן מסותמות, ומחזירות את המנות למקומן. לומר: שאין הכל אלא מן הקבלנים!" (ויקרא רבה ו ב, בתרגום לעברית).

אלה ישמע ולא יגידעריכה

בימי התורה, כל אדם שנפגע מגניבה היה רשאי לדרוש מכל אדם היודע דבר-מה על הגניבה שיבוא להעיד במשפט, והיה רשאי אף להטיל אָלָה - קללה - על מי שיודע ואינו בא להעיד. סירוב לבוא להעיד נחשב עוון חמור, (ויקרא ה א): "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא, וְשָׁמְעָה קוֹל אָלָה, וְהוּא עֵד, אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע: אִם לוֹא יַגִּיד - ""וְנָשָׂא עונו"*.

אדם המקבל או קונה מהגנב חלק מהרכוש הגנוב, נמצא בבעיה רצינית: אם יבוא להעיד - ייתכן שיחייבו אותו להחזיר את הרכוש הגנוב לבעליו. בנוסף, יש לו אינטרס שהגנב לא ייתפס, על-מנת שימשיך להביא לו רכוש גנוב בזול.

ולכן, גם לאחר שישמע את קול האלה מפי קרבנותיו של הגנב - הוא לא יבוא להעיד, ונשא עוונו (ראו ויקרא רבה ו ב).

ומה קורה בימינו, כאשר קרבנות הגניבה אינם נוהגים להטיל אָלָה על העדים? התשובה לשאלה זו ניתנה כבר לנביא זכריה, כאשר ראה מגילה היוצאת מבית המקדש, (זכריה ה ג): "וַיֹּאמֶר אֵלַי: זֹאת הָאָלָה הַיּוֹצֵאת עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ, כִּי כָל הַגַּנָּב מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה, וְכָל הַנִּשְׁבָּע מִזֶּה כָּמוֹהָ נִקָּה; הוֹצֵאתִיהָ, נְאֻם ה' צְבָאוֹת, וּבָאָה אֶל בֵּית הַגֹּנֵב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר, וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו". הקללה, היוצאת מבית המקדש, תפגע בכל גנב ובכל מי שיבנה את ביתו מרכוש גנוב (ראו ויקרא רבה ו ג).




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/29-24