", לשון בקש נפשו בכל התנ"ך הוא שמבקש להרגו, ולא נמצא בשום מקום על האהבה רק פה, ולכן טוב יותר לפרש שאנשי דמים ישנאו תם וישרים, רק יבקשו את נפשו להרגו, או ר"ל וישרים (ישנאו) יבקשו נפשו, ר"ל שישנאו את האנשי דמים המבקשים נפשו לקחתה, ויאמר שאנשי דמים ישנאו את התם, ויבקשו עליו עלילות להרגו והישרים ישנאו את מבקשי נפשו ויריבו ריב התם:
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כל רוחו יוציא כסיל", הרוח הוא הכח המעלה הציורים על הלב, ורוב ציורי האדם הם רעים כמו ציורי הגאוה והקנאה והנקמה וכדומה, וכשהרוח מתרחב ומעלה הציורים האלה מעומק הנפש ויסער על פני הלב אז יתעורר כח המתעורר לפעול כפי הציורים האלה, "
והכסיל" הוא מי שנלוז מן החכמה מפני תאותו, והוא "
יוציא כל רוחו לחוץ", לא ישים מעצר לרוחו, רק יעלה ציוריו על הלב ועל פני הנפש, ויתנהג כפיהם, בתאוה וגאוה וכל מדות הרעות, אבל "
החכם" הנוהג כפי חקי החכמה, הוא מושל על רוחו ולא יניחהו להתרומם מעומק הנפש ולעלות על פני הלב, רק "
ישבחנה", היינו ישפיל את הרוח אל "
אחורי" הנפש, שהרוח הסוער לעלות למעלה על פני הנפש ועין הלב, ישפילהו שישאר באחורי הנפש למטה, ולא יתראה לפניה, שע"י חקי החכמה ילמד לדכא ציורים הרעים בל יעלו על הלב רק ישארו צפונים בתהום הנפש למטה:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים", יש למאמר זה משל ונמשל, כפי המשל, אם המושל מקשיב לדברי שקרים אז המשרתים ישתדלו לדבר לפניו שקרים ולה"ר ולהשחית רבים, וכולם רשעים, ולפי הנמשל, הלב המושל כפי חקי החכמה כן גם משרתיו צדיקים, וציורי הנפש העולים אל הלב המושל באדם, יהיו כפי ארח החכמה ויצרי רשע לא יעמדו לפני כי באחור ישבחם, אבל אם הלב המושל מקשיב על דבר שקר, אז יתרוממו המשרתים הרשעים שהם הציורים הרעים, ויעמדו לשרתו להביא לפניו ציורי תאוה ושנאה ורוח רעה, ומוסב עמ"ש כל רוחו יוציא כסיל:
פסוק יג
• לפירוש "פסוק יג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'", יש בו משל ומליצה הנאמר במדרש שו"ט סי' ז', שהדלות בא ליכנס אל התבה ולא הניחו נח מפני שלא היה לו בן זוג, בדרך פגע את שקר הולך אל התבה ונתחתנו זה עם זה, כדי שיהיה לכ"א בן זוג, והתנו ביניהם כל מה דשקרא מוליד פחתא נסיב, שמה שירויח השקר יקח הדלות, ועל מליצה זו אמר כי "
רש" שהוא הדלות, "
ואיש תככים" ומרמה שהוא השקר, "
נפגשו" ונשאו זה את זה, ותורף המליצה שכ"א בפ"ע אינו ראוי להתקיים, אולם שניהם יחד יתקיימו, שיתקיים המרמה, כדי שמה שירויח במרמה יקחהו הדלות והרישות, ועי"ז יראו אנשים יקחו מוסר שמעשה השקר והמרמה לא יצליח, וז"ש שלכן "
רש ואיש תככים נפגשו", שעי"כ "
מאיר עיני שניהם ה'", עי"כ יפקחו עיניהם ולא יוסיפו לעשות מרמה, ותפר האביונה והדלות, וזה תכלית הפגשתם וחבורם וזווגם:
ביאור המילות
"
תככים". משתתף עם תוך ומרמה, (שהכפולים ונחי העי"ן משתתפים תמיד):
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מלך שופט באמת דלים", כסא המלך מכוננת על המשפט כמ"ש כן לצדק ימלוך מלך, ולפעמים יש דין מרומה, וצריך המלך לחקור אחר האמת, ואז "
כסאו לעד יכון", כמו שהאמת הוא מהדברים הנצחיים:
פסוק טו
• לפירוש "פסוק טו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
שבט ותוכחת יתן חכמה", אם מכה את הנער "
בשבט", ומוכיחו "
בתוכחת" השכל, זה ילמדנו לקבל חקי "
החכמה", כי בתוכחה לבדו לא יפעל על לב נער שציוריו רעים כנ"ל, אבל "
הנער המשלח" ואינו מיסרו, יפריע חקי החכמה ולבסוף "
מביש אמו" על שלא חנכתו כראוי:
ביאור המילות
"תוכחת". הוא בנחת. וזה הבדלו מן מוסר שהוא בשבט.
"
ומשלח", שהוא חפשי בלי עוצר בעדו:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ברבות רשעים ירבה פשע, כשיתרבו רשעים", בין במספר, בין באיכות בגדולה והצלחה, כן "
ירב פשע", כי כרובם כן יוסיפו לפשוע, אולם יש גבול לרשע וקץ לחשך, ואם ירבו פשע עד שתתמלא הסאה אז יאבדו, "
וצדיקים במפלתם יראו", שכבר בעת שירבה פשע יראו בעין שכלם את מפלתם הקרוב לבא, ואחריו יראו בעין החושיי:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
יסר בנך ויניחך", האב שאינו מיסר את בנו לבסוף ישנא את אביו ולא יהיה לו מנוחה ממנו, וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם וכו', וכ"ש שלא יכלכלהו לעת זקנתו, אבל ע"י "
שייסר אותו" לא לבד "
שינחהו" כי גם "
יתן מעדנים לנפשך", שעי"כ ילך בחקי החכמה ואח"כ יוסיף אהבה וכבוד להוריו:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
באין חזון יפרע עם", כשסיים חותם הנביאים את נבואתו, אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וכו' זכרו תורת משה עבדי, כי כל עוד שהיתה הנבואה בישראל היו הנביאים באים במלאכות ה' להישיר את העם, אולם בעת שנסתם חזון, צריכים הם לזכור את התורה, וז"ש כי "
באין חזון יפרע עם" ואז "
ושומר תורה אשרהו" ישיג האושר ע"י שמירת התורה, שתעמוד במקום החזון והנבואה:
ביאור המילות
"
יפרע". כמו כי פרעה אהרן, בפרוע פרעות בישראל:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
בדברים לא יוסר עבד כי יבין ואין מענה", העבד לא יקבל מוסר ע"י דברים, כי הבן חורין טבעו אנושי ויתיסר ע"י מוסר דברים, שמודיעים אותו יראת ה' וענשו, אבל העבד טבעו בהמי ששוט לסוס ומתג לחמור, לא דברים והגם שמותר לו מן הבהמה "
כי יבין" הדבר, בכל זה "
אין מענה", הדבור לא יכניע אותו, רק השוט והשבט. והמליצה מי שהוא כעבד הבלתי עובד, רק מיראת עונש, לא יכנע עד יקבל עונש:
ביאור המילות
"
מענה". מענין הכנעה, כמו עד מתי מאנת לענות מפני:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חזית איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו" הכסיל יודע חקי החכמה רק התאוה תוליכהו שולל לסור מחקי החכמה, ובכ"ז י"ל תקוה אם תסור תאותו אז ישוב ויראה אשר עוות, כי דבריו הם בעצם מסודרים ויודע האמת, אבל "
מי שהוא אץ בדבריו" ומחליט לדבר תועה על ה' והשגחתו ולבזות את החכמה, הוא א"ל שום תקוה:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
מפנק מנוער עבדו, מי שמפנק עבדו" בל יעשה מלאכה "
מנער", ע"י שהוא נער עדיין ואין בו כח, אז "
אחריתו יהיה מנון", יהיה לו בו אונאה, כי יהיה בטל ממלאכה תמיד, אדרבה צריך להרגילו למלאכה ועבודה מנעוריו, שאז יהיה שוה כספו שנתן בעדו. והנמשל מי שמפנק הגוף שהוא עבד של הנפש בל יעבוד ויעמול בתורה ומצות מנערותו, כן ירפו ידיו גם בבואו בשנים, כי צריך להרגיל א"ע בעמל מנערותו:
ביאור המילות
"מפנק". תרגום מעדני מלך תפנוקי מלכא.
"
מנון". שרשו ינה מענין אונאה:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
איש אף יגרה מדון" - יש הבדל בין
אף ובין
חמה , ש
חמה היא החמה הפנימית, ו
אף הוא החיצוני:
- מי שהוא איש אף , ואין לו חמה פנימית, ורוצה להרע לחברו, יגרה מדון , היינו יבקש דינים וטענות נגד חברו, שיהיה לו זכות נגדו להרע לו.
- אבל מי שהוא בעל חמה פנימית, לא יבקש מסוה כלל להצטדק, רק הוא רב פשע, ויעשה רע בלא דין ומשפט כלל.
ביאור המילות
"
אף", "
חמה" - הבדלם למעלה, ובכמה מקומות.
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
גאות אדם תשפילנו, המתגאה" מראה שאינו מבין ערכו שהוא ציץ נובל וכאין נחשב, וזה עצמו "
תשפילנו, והשפל רוח" שהוא הקצה ההפך מן הגאוה, "
יתמוך כבוד" וגם יהיה זה דרך גמול ועונש כמ"ש לפני שבר גאון וכו':
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד", הגם שלא גנב בעצמו, "
רק שחולק עמו", ע"י שיודע מן הגנבה ואינו מגיד, ג"כ "
שונא נפשו", כי בעת "
ישמע אלה" שמשביעין ומחרימין את מי שיודע מן הגניבה אז חל עליו האלה להגיד "
וכשאינו מגיד" תחול בו האלה:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
חרדת אדם יתן מוקש" - הגם שאמר למעלה
(משלי כח יד): "
אשרי אדם מפחד תמיד", בכל זאת, "
החרדה", שמורה הבהלה הפתאומית, זה "
ייתן מוקש", וזה מורה שאינו בוטח בה'.
אבל "הבוטח בה' ישוגב" ולא יחרד, כמו שאמר הלל (ברכות ס.): "מובטח אני שאינו מאנשי ביתי", שנאמר (תהלים קיב ז): "משמועה רעה לא יירא, נכון ליבו בטוח בה'".
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
רבים מבקשים פני מושל ומה' משפט איש", בני אדם כשיש להם משפט מות לפני המושל, הם מבקשים פניו שירחם עליהם, ויותר היה להם לבקש פני ה', כי "
מה' משפט איש", והכל בהשגחתו, והוא יטה לב המושל כאשר יחפץ:
