פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יָדֹעַ תֵּדַע פְּנֵי צֹאנֶךָ שִׁית לִבְּךָ לַעֲדָרִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יָדֹ֣עַ תֵּ֭דַע פְּנֵ֣י צֹאנֶ֑ךָ
  שִׁ֥ית לִ֝בְּךָ֗ לַעֲדָרִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"פני צאנך" - אל יקלו בעיניך להתבונן בם תמיד מה הם צריכים

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ידוע תדע". הנה כאש' תרצה לקחת המושכלות מהחוש דע פני צאנך והם המוחשו' אשר ישרוך אליהם:

"ושית לבך לעדרים". ר"ל למוחשות המסכימות אשר ישלם בהם ההשנות כי מהם תעמוד על המושכלות האמתיו' ולו תסתפק במה שתגיע מהחוש בזולת ההשנות הראוי בו יקרה מזה הטעות הרבה בקנין המושכלות כמו שהתבאר במקומותיו והנה לזאת הסבה המשיל זה לכאן כמו שאמר בספר שיר השירים כעדר הרחלים לפי מה שבארנו שם:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ידוע תדע פני צאנך", למדך שלא תעזוב עסקיך ביד אחרים, רק תשגיח בעצמך עד "שתדע את צאנך" פנים אל פנים, והשתדל שיפרו וירבו "עד שיהיו עדרים" עדרים:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ידוע" - תן לבך לדעת בעצמך פני צאנך מה הם צריכים.

"שית לבך לעדרים" - לתת להם די מחסורם; וכפל הדבר במ"ש.

מצודת ציון

"שית" - ענין שימה.

<< · מ"ג משלי · כז · כג · >>