פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משלי כז ט

משלי כז ט: "שֶׁמֶן וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב, וּמֶתֶק רֵעֵהוּ מֵעֲצַת נָפֶשׁ."

תרגום מצודות: שמן וקטורת (עשן בְּשָׂמִים) - כל אחד משמח את הלב; וכן ישמח אמרי-מתק מחבירו הבאים מעצת נפש ולא להחניף ולרמות.

תרגום ויקיטקסט: שמן מעורב עם קטורת ריחנית משמח את לב האדם, למרות שאין בו כל תועלת מעשית; כך גם דברי ידידות מתוקים שאדם אומר לרעהו, משמחים את ליבו ומועילים לו יותר מעצת נפש מעשית.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כז ט.


דקויותעריכה

כשמישהו פונה אלינו ומספר לנו את הצרות שלו, התגובה הטבעית שלנו (בדרך כלל) היא להציע לו עצות מעשיות. ספר משלי מלמד שיש גם דרך אחרת - לפעמים יש תועלת דווקא בדיבורים שהם לכאורה מיותרים ואין בהם כל עצה מעשית.

המשל הוא שמן וקטורת - שמן ריחני. אמנם אין כל צורך קיומי, אולם כשאדם עצוב, שמן מבושם עשוי לשמח את ליבו;

והנמשל הוא מתק רעהו - דברים מתוקים שהאדם אומר לרעהו, דברי אהבה וידידות, אף אם אין בהם כל רעיון חדש או עצה מועילה, משמחים את הלב יותר מעצה מעשית, אפילו בנושא חיוני כחיי נפש.

כשמדברים עם חבר עצוב, אין צורך להגיד דווקא דברים מועילים ומעשיים, אפשר גם להגיד דברי אהבה מתוקים ומשמחים. כשהוא ייצא מהדיכאון ויהיה שמח, השמחה תתן לו מרץ, והוא יוכל בעצמו למצוא את העצה הנכונה.

הקבלותעריכה

1. במעשה המשכן נזכרו גם שמן למאור (בלי ריח), גם קטורת להקטרה (בלי שמן), וגם שמן מבושם (למשיחה), (שמות כה ו): "שֶׁמֶן לַמָּאֹר, בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים", (במדבר ד טז): "וּפְקֻדַּת אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן: שֶׁמֶן הַמָּאוֹר, וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים, וּמִנְחַת הַתָּמִיד, וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה" (וכן בפסוקים רבים נוספים בשמות לא-לט).

יש שפירשו, על-דרך הסוד, שהפסוק מתאר את ההשפעה הרוחנית שלהם בעולמות עליונים: "הקרבן החביב יותר מן הכל היה הקטורת הנעשה על מזבח הפנימי, שנעשית עמו גם כן הטבת הנרות של המנורה, ושניהם כאחד היו משמחים את השכינה שהיא סוד הלב... סוד הפנימיות ממש.. ועוד תיקון אחר היה נשלם בזמן שבית המקדש קיים... המתק של הזיווג, שהיה לשכינה עם הרֵע שלה שהוא המלך הקדוש, הממתיק את עצתה והמשלים את הנהגתה כראוי... לא היה פוסק לעולם" (רמ"ד וואלי).

2. בדרך כלל עדיף לקצר בדברים, (משלי טו ב): "לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ איוולת"*. הפסוק שלנו מתאר מקרה מיוחד שבו יש תועלת דווקא בדברים מיותרים.

דיבורים מתוקים יכולים לרפא את הגוף, (משלי טז כד): "צוּף דְּבַשׁ אִמְרֵי נֹעַם, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּא לָעָצֶם"*; דיבורים מתוקים יכולים לעזור גם בלימוד חכמה ותבונה, (משלי טז כא): "לַחֲכַם לֵב יִקָּרֵא נָבוֹן, וּמֶתֶק שְׂפָתַיִם יֹסִיף לֶקַח"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/27-09