פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל ׀ בַּ֥מַּכְתֵּ֡שׁ
  בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּעֱלִ֑י
    לֹא־תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הריפות" - חטים הנידוכים במכתש

"מכתש" - אסיתא מורטיו"ר בלע"ז

"בעלי" - הוא בוכנא פולין מורטר"ו בלע"ז על שם שמעלין אותו ומכין בו תמיד נקרא עלי

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם תכתוש". ולזה הוא מבואר שאע"פ שתכתוש אותו במכתש בתוך החטים שיכתשו בו בעלי להסיר קליפת' וסיגם לא תוכל להסיר מעליו אולתו והנה זכר זה בזה המקום לפי שאולת סבה חזקה למנוע השגת השלמות כי האויל יסתפק במה שיראה לו מהעניני' בתחלת המחשבה:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו", אמנם האויל לא יצורף ולא יוסרו הסיגים ממנו אף ביסורים היותר גדולים, והנה האויל הוא המסתפק בחקי החכמה ובלתי מאמין בהם, ולכן לא יועילו לו היסורים, משא"כ הכסיל שבלתי מסתפק בחקי החכמה רק תאוותו תעור עיניו, וכן הפתי שאינו מסתפק בעצמו רק שנפתה לעצת אחרים כמ"ש נחלו פתאים אולת, אלה יתיסרו, לא כן האויל שתולה הכל במקרה, וכבר ביארנו (ישעיה כ"ח) שיש זרעונים שהמוץ דבוק בם דבוק שכני ויוסר בקל, אולם קליפת החטה והשעורה כשרוצים לעשות ממנו הריפות צריך לכתוש במכתשת עד יוסר הקליפה שדבוקה דבוק עצמי, אולם האויל גם אם יכתשנו במכתשת לא יוסר הקליפה ממנו, כי הקליפה נתערבה בפנימותו, כי שורש האולת הוא בשכלו, לא כמו הכסיל ששרשו בכח תאותו, וכן גם אם "יכתשו את האויל", יסתפק גם בהכתישה ובתכליתה, והגם שיכתשו אותו "בתוך הריפות" שיראה שהריפות כולם סר הקליפה מהם, ויביט שזה תכלית הכתישה, ויכיר את הכלי הכותש שהוא "העלי" שהוא עשוי לתכלית זה, בכ"ז יסתפק "וישאר באולתו", ר"ל הגם שיראה שבאו יסורים כוללים והרבה רשעים שבו בתשובה, הוא ישאר בספיקותיו ובאולתו:


ביאור המילות

"הריפות". שרשו הריף, כמ"ש בס' התו"ה קדושים (סי' נ"ב) והם החטה ושעורה שמסירים ממנו הקליפה.

"ועלי", הוא יד המכתש ונזכר בדברי חז"ל:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אם תכתוש" - אם תשים את האויל במכתש בתוך החטים הנכתשים ועמהם תכתוש אותו ביד המכתש, עם-כל-זה לא תסור ממנו אולתו כי לא יעזבה.

מצודת ציון

"תכתוש" - ענין כתיתה וטחינה.

"במכתש" - שם הכלי שכותשים בו.

"הריפות" - מלשון רפיון, ור"ל החטים הנרפים הנקלפים מקליפותיהן, וכן (שמואל ב יז): "ותשטח עליו הריפות".

"בעלי" - הוא יד המכתש שדוכין בו, וכן (דברי הימים ב כד): "והעלות וכפות".

<< · מ"ג משלי · כז · כב · >>