מ"ג משלי כז כב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִ֥ם־תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל ׀ בַּ֥מַּכְתֵּ֡שׁ
בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּעֱלִ֑י
לֹא־תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ׃
רש"י
"מכתש" - אסיתא מורטיו"ר בלע"ז
"בעלי" - הוא בוכנא פולין מורטר"ו בלע"ז על שם שמעלין אותו ומכין בו תמיד נקרא עלירלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"תכתוש" - ענין כתיתה וטחינה.
"במכתש" - שם הכלי שכותשים בו.
"הריפות" - מלשון רפיון, ור"ל החטים הנרפים הנקלפים מקליפותיהן, וכן (שמואל ב יז): "ותשטח עליו הריפות".
"בעלי" - הוא יד המכתש שדוכין בו, וכן (דברי הימים ב כד): "והעלות וכפות".
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"הריפות". שרשו הריף, כמ"ש בס' התו"ה קדושים (סי' נ"ב) והם החטה ושעורה שמסירים ממנו הקליפה.
"ועלי", הוא יד המכתש ונזכר בדברי חז"ל: