", הכסף צורפים במצרף, והזהב שהוא יקר מן הכסף וטוב ממנו צריך כור לצרפו, שהכור אשו גדול יותר מן המצרף, כי לא יותך ולא יסירו הסיגים ממנו בקל כמו הכסף, וגם לפי רוב יקרו מקפידים יותר שיהיה מצורף מכל סיג, כן "
", שכל שהוא מהולל יותר מקפידים בו על סיג כל שהוא, ות"ח שגגות נעשה להם כזדונות, וכן יצרפו את הת"ח באש ויסורים יותר גדולים מן הבינונים:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו", אמנם האויל לא יצורף ולא יוסרו הסיגים ממנו אף ביסורים היותר גדולים, והנה האויל הוא המסתפק בחקי החכמה ובלתי מאמין בהם, ולכן לא יועילו לו היסורים, משא"כ הכסיל שבלתי מסתפק בחקי החכמה רק תאוותו תעור עיניו, וכן הפתי שאינו מסתפק בעצמו רק שנפתה לעצת אחרים כמ"ש נחלו פתאים אולת, אלה יתיסרו, לא כן האויל שתולה הכל במקרה, וכבר ביארנו
(ישעיה כ"ח) שיש זרעונים שהמוץ דבוק בם דבוק שכני ויוסר בקל, אולם קליפת החטה והשעורה כשרוצים לעשות ממנו הריפות צריך לכתוש במכתשת עד יוסר הקליפה שדבוקה דבוק עצמי, אולם האויל גם אם יכתשנו במכתשת לא יוסר הקליפה ממנו, כי הקליפה נתערבה בפנימותו, כי שורש האולת הוא בשכלו, לא כמו הכסיל ששרשו בכח תאותו, וכן גם אם "
יכתשו את האויל", יסתפק גם בהכתישה ובתכליתה, והגם שיכתשו אותו "
בתוך הריפות" שיראה שהריפות כולם סר הקליפה מהם, ויביט שזה תכלית הכתישה, ויכיר את הכלי הכותש שהוא "
העלי" שהוא עשוי לתכלית זה, בכ"ז יסתפק "
וישאר באולתו", ר"ל הגם שיראה שבאו יסורים כוללים והרבה רשעים שבו בתשובה, הוא ישאר בספיקותיו ובאולתו:
ביאור המילות
"הריפות". שרשו הריף, כמ"ש בס' התו"ה קדושים (סי' נ"ב) והם החטה ושעורה שמסירים ממנו הקליפה.
"
ועלי", הוא יד המכתש ונזכר בדברי חז"ל:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ידוע תדע פני צאנך", למדך שלא תעזוב עסקיך ביד אחרים, רק תשגיח בעצמך עד "
שתדע את צאנך" פנים אל פנים, והשתדל שיפרו וירבו "
עד שיהיו עדרים" עדרים:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי לא לעולם חוסן", גם אם יש לך חוסן והון עתק, אל תסמוך עליו כי אינו לעולם, ויוכל להיות שתתרושש, וגם אם יש יש לך "
נזר" שהוא קיים כל ימי חייך, אינו "
לדור ודור" ויוכל להיות שבניך לא יירשו הנזר:
ביאור המילות
"לעולם, לדור ודור". עי' הבדלם (ישעיה י"ג כ') ובכ"מ:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
גלה חציר", וכשהגיע זמן הקיץ בעת "
שיתגלה החציר" שהוא מאכל לבהמה בבית כמ"ש מצמיח חציר לבהמה, "
ונראה דשא" התלבשות האדמה בדשא שהוא למרעה בשדה, "
ועשבות הרים" שא"א להצאן לעלות שמה, "
תאסף" הביתה להיות מוכן לעת הצורך, ואז.
ביאור המילות
"חציר, דשא, עשב". (ישעיה ט"ו, ו'): 