קטגוריה:משלי כז כא

מה זה איש לפי מהללו? ומה הקשר לצריפת כסף וזהב? כמה פירושים:

1. האיש נצרף לפי מהללו, האדם נבדק על-פי התהילה שאנשים נותנים לו - אם כולם מהללים אותו, כנראה שהוא אדם טוב וראוי לתהילה: "ואיש נצרף ומתחשב לפי מהללו - ע"י שהבריות מהללות אותו במעשיו הטובים, נבחן לרבים אם טוב אם רע" (רש"י, וכן מצודת דוד והגר"א).

- אולם, הפירוש אינו מתאים ל(משלי כח ד): "עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע, וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם"*: לפי הפסוק הזה, יש אנשים שמהללים דווקא את הרשעים, ולכן אי-אפשר להגיד שאדם נבדק על-פי התהילה שהוא מקבל! ולכן "הוא פירוש שטחיי מאד ואינו על דרך החכמה... ולפי הרוב אינו אמיתי, כי החנופה מתגברת והאמת נעדרת" (רמ"ד וואלי).

2. האיש נצרף לפי התהילה שהוא מהלל אחרים. דברי השבח שהאדם נותן לאחרים מעידים, יותר מכל דבר אחר, על הערכים הפנימיים שלו. לדוגמה, אדם שמהלל ומשבח מעשים של התנדבות ועזרה לזולת הוא אדם שמידת ההתנדבות והחסד חשובה לו. ייתכן שהוא עצמו לא עוסק בהתנדבות כי אין לו זמן וכוח, אבל בתוך ליבו הוא מבין את חשיבות העניין, ולכן הוא מהלל אנשים העוסקים בכך. מצד שני, אדם שמהלל ומשבח מעשי שוד על ה"תיחכום" וה"תעוזה" שלהם הוא אדם שאינו מייחס חשיבות לשמירה על רכוש הזולת. ייתכן שהוא עצמו אינו גונב כי הוא פוחד להיתפס, אבל בתוך ליבו הוא חושב שזה טוב וראוי לגנוב, ולכן הוא מהלל אנשים העוסקים בכך (ע"פ רמ"ד וואלי).

הדבר נכון לא רק לאדם פרטי אלא גם לציבור. כדי לדעת מה הם הערכים החשובים לציבור מסויים, יש לבדוק מה הן הפעולות שהציבור מהלל ומשבח. לדוגמה, ציבור שמהלל אנשים שחתמו על הסכם שלום הוא ציבור אוהב שלום, וציבור שמהלל אנשים שרצחו תינוקות הוא ציבור אלים ורצחני.

- אולם, לפי פירוש זה (כמו גם לפי הפירוש הקודם) אין הקבלה בין צלעות הפסוק, כי המצרף והכור לא שימשו רק לבדיקת מתכות אלא בעיקר לניקויין; כדי לבדוק מתכות אין צורך במצרף ובכור - מספיק להתייעץ עם צורף מומחה.

3. איש = יש, ישות, דבר כלשהו; מהללו = הדברים שאומרים עליו, הדברים שידועים לגביו מהנסיון. לפי זה, משמעות הצלע "ואיש לפי מהללו" היא - לכל דבר יש דרך ידועה להסיר את הסיגים ממנו. מצרף מסיר את הסיגים מכסף, כור מסיר את הסיגים מזהב, ולכל דבר יש דרך בדוקה ומנוסה להסיר את הסיגים ממנו, חוץ מדבר אחד שנזכר בפסוק הבא - האויל, (משלי כז כב): "אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי, לֹא תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ"*. לפי זה יש להבין את שני הפסוקים 21-22 - יחד: "הנה יש לכסף מצרף לצרוף ממנו סיגיו, וזה ידוע לצורפים. ולזהב כור מיוחד גם-כן לבאר ממנו סיגיו, וכן הענין בשאר הדברים, כל אחד מהם בדרך המהולל בו אשר נתבאר בנסיון שיתבררו בו סיגיו. אך מהאויל אין תחבולה שתוכל בה לברר סיגיו (רוצה לומר, איוולתו), כי הוא יחשוב היותו חכם. ולזה הוא מבואר, שאע"פ שתכתוש אותו במכתש בתוך החטים שיכתשו בו בעלי להסיר קליפתם וסיגם, לא תוכל להסיר מעליו אולתו. והנה זכר זה בזה המקום, לפי שאיוולת - סיבה חזקה למנוע השגת השלמות, כי האויל יסתפק במה שיראה לו מהענינים בתחלת המחשבה" (רלב"ג).

- אך גם לפי פירוש זה אין הקבלה בין הצלעות, כי בשתי הצלעות הראשונות מצרף וכור הם האמצעים שבעזרתם מנקים את הכסף והזהב, ובצלע השלישית איש הוא הדבר שאותו רוצים לנקות.

4. ולענ"ד פי מהללו = "הפה שמהלל אותו", ובהשאלה - דברי התהילה שאומרים עליו. האיש צריך לצרוף את פי מהללו, כלומר לנקות היטב את דברי התהילה שאומרים עליו, כדי לדעת מה מתוכם אמיתי ומה חנופה (ראו "דעת מקרא" בשם נחמיאש).

רוב האנשים מגיבים למחמאות ודברי-שבח באחת משתי דרכים:

• "זה בכלל לא נכון, אני לא שווה כלום!"
• "זה נכון מאד, סוף סוף מישהו שם לב!"

הפסוק שלנו מציע דרך ביניים.

הפסוק בנוי במבנה של 3 צלעות (כמו פסוקים אחרים בספר משלי): שתי הצלעות הראשונות הן המשל, והצלע השלישית היא הנמשל:

• מַצְרֵף = כלי ששימש לניקוי כסף מסיגים;
• כוּר = תנור-היתוך ששימש לניקוי זהב; כך גם -
• איש - צריך לנקות את פי מהללו, כלומר:

• הפה אשר מהלל אותו, פיו של הזולת האומר לו דברי שבח ותהילה. כשמישהו מהלל ומשבח אותך, תמיד יש בדברי-השבח שלו גרעין של אמת, אך לפעמים הוא עוטף את הגרעין הזה בדברי-חנופה רבים, כדי למצוא חן בעיניך. לכן, אל תתמלא גאוה כשמישהו נותן לך מחמאות, ואל תאמין שכל מה שהוא אומר עליך באמת נכון. כמו שמצרף מנקה כסף וכור מנקה זהב, כך גם אתה - האיש - צריך לצרוף ולנקות היטב את דברי התהילה שאומרים עליך, ולהבחין בין האמת לבין החנופה.

• הפה שלו אשר מהלל את הזולת. צריך לנקות לא רק את הדברים שבהם מהללים אותנו, אלא גם את הדברים שבהם אנחנו מהללים אחרים, לדוגמה: נניח שאנחנו קוראים בעיתון על שוד בנק מתוחכם במיוחד. אם אנחנו אומרים "כל הכבוד להם! איזה תיחכום! איזו תעוזה!", אנחנו מעבירים מסר שגניבה היא דבר טוב. מצד שני, כשאנחנו מספרים על אנשים שהתנדבו ועזרו לזולת, ואומרים "כל הכבוד להם! איזו צדיקות! איזו גבורה!" אנחנו מעבירים מסר שזה טוב לעשות חסד. כל איש, לפני שהוא אומר דברי שבח, צריך לצרוף את פי מהללו - לנקות את דברי התהילה שהוא מתכוון להגיד, כדי לוודא שהם מעבירים את המסרים והערכים הנכונים.

גם ה' משתמש בעצה שבפסוק זה - כשאנשים מתפללים ומהללים אותו, הוא בוחן את כוונת הלב העומדת מאחרי הדברים, כמו מצרף המנקה כסף וכור המנקה זהב, (משלי יז ג): "מַצְרֵף לַכֶּסֶף, וְכוּר לַזָּהָב, וּבֹחֵן לִבּוֹת ה'"*.

ההבדל בין שני הפסוקים הללו מזכיר את דברי ה' לשמואל, (שמואל א טז ז): "כִּי הָאָדָם - יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וה' - יִרְאֶה לַלֵּבָב"*:

• ה' רואה ללבב, ובוחן את בני האדם על-פי מחשבותיהם וכוונותיהם - בוחן ליבות ה';
• אך האיש אינו יכול לראות את המחשבות, ולכן הוא צריך לבחון היטב את המילים שאומרים לו - פי מהללו.