פתיחת התפריט הראשי

ביאור:משלי כז ד

משלי כז ד: "אַכְזְרִיּוּת חֵמָה, וְשֶׁטֶף אָף, וּמִי יַעֲמֹד לִפְנֵי קִנְאָה?"

תרגום מצודות: החמה מביא לידי אכזריות, והאף יסית לשטוף ולאבד; ולפני בעל קנאה - מי יוכל לעמוד ולהתקיים? כי קשה היא עוד יותר מהחֵמה והאף, כי בעל הקנאה יבחר ברע כשתהיה גם לזולתו משיבחר הטוב לו ולזולתו.

תרגום ויקיטקסט: החֵמה גורמת לאדם לנהוג באכזריות, והאַף גורם לאדם לפעול בשטף ובלי מחשבה, אולם הקִנְאָה קשה משניהם, היא גורמת לאדם לפעול גם באכזריות וגם בשטף, ומי יוכל לעמוד לפניה?!


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי כז ד.


דקויותעריכה

הפסוק מתאר את הסכנה העצומה שבקנאה. באיזו קנאה מדובר?

1. קַנָּאוּת שאדם מקנא לכבודו המחולל. חמה היא הכעס השמור בלב ו"מחמם" אותו, ואף הוא הכעס הגלוי הנראה בפנים. "ויש אף בלא חמה פנימית... ובאפו שוטף והולך ומייסר, אבל לא אכזריות; ויש חמה בלא אף... שבערה בלבו, ויש בו אכזריות משנאה, אבל לא שטף, כי אינו מעניש עתה; אבל הקנאה, שמקנא לכבודו המחולל, יש בו אכזריות ושטף: כי המקנא ינקום תכף בשטף אף, ויתאכזר באכזריות חמה" (מלבי"ם). פירוש זה מתאים ל(שיר השירים ח ו): "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה; רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ, שַׁלְהֶבֶתְיָה", ול(משלי ו לד): "כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר, וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם"*: "הקנאה מסתייעת מלמעלה, מאחר שפגמו של הנואף מגיע לשם, ולכן מתישין כוחותיו של הנואף, ומחזיקין כוחותיו של הבעל כדי שיוכל לנקום את נקמתו... ומי יעמוד לפני קנאה, קנאה של מטה שמסתייעת מקנאה של מעלה" (ע"פ רמ"ד וואלי).

2. קִנְאָה בטוב שיש לאחרים: "כי בעל הקנאה יצר לו בראותו טוב לזולתו, ויבחר הרע לו ולזולתו יותר מטוב לו ולזולתו. כמו שסופר מהמקנא והחמדן, שאמר להם המלך מפני הכירו תכונותיהם שהוא מוכן לעשות להם טוב כיד המלך, ישאל האחד מהם וינתן לו, ולשני יותן כפלים. והנה, החמדן לא רצה לשאול, כדי שיהיה לו כפל מאת המקנא; והמקנא לא רצה לשאול שום טובה לעצמו, לדאגתו על הטוב שיהיה לחברו; ומיהר לשאול מהמלך שינקרו עינו האחת, שישאר חבירו עיוור משתי עיניו..." (רלב"ג, מצודות); פירוש זה מתאים לפירוש המקובל על (משלי יד ל): "חַיֵּי בְשָׂרִים לֵב מַרְפֵּא, וּרְקַב עֲצָמוֹת קִנְאָה"*.

3. כעס שה' כועס על העוברים על מצוותיו: "מי יעמוד לפני קנאתו של קנוא ונוקם?" (רש"י), ובפרט - עונשי הגיהנום: "אחד במיתה, והוא במעשה... ולכן אמר חמה שהוא במעשה... בעת שמניחים אותו בקבר דנים אותו... ושוטף עליו האף בדיבור... ובגיהנום מייסרים אותו הבעלי- קנאה, שמקנאין על אשר לא עשה כדבר המלך ודתו" (הגאון מווילנה). רמז לפירוש זה נמצא בפסוק מקביל ב(ישעיהו יג ט): "הִנֵּה יוֹם ה' בָּא, אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף, לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה".




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/27-04