מצודות על משלי כז
<< · מצודות על משלי · כז · >>
פסוק א
מצודת ציון
"תתהלל" - מלשון הלול ושבח.
"ילד" - ענינו מקרה, וכן (בראשית לז): "אלה תולדות יעקב". ולפי שהזמן מוליד הקורות, אמר ילד יום.
מצודת דוד
פסוק ב
מצודת דוד
"יהללך" - ר"ל: אף בדבר שכבר עשית, יהללך זר וגו'.
"נכרי וגו'" - הוא כפל הדבר במ"ש.פסוק ג
מצודת ציון
"ונטל" - ענין משא, כמו (צפניה א): "נטילי כסף".
מצודת דוד
פסוק ד
מצודת דוד
פסוק ה
מצודת דוד
פסוק ו
מצודת ציון
"פצעי" - הם מכות המוציאות דם.
"ונעתרות" - ענין רבוי, כמו (יחזקאל ח): "ועתר ענן הקטורת".
מצודת דוד
פסוק ז
מצודת ציון
"תבוס" - ענין רמיסה, כמו (תהלים ס): "יבוס צרינו".
"נופת" - ענין הזלה והתכה, וכן (תהלים יט): "ונופת צופים". ותחסר מלת צופים, והוא מובן מעצמו.
מצודת דוד
"תבוס" - בעבור שבעה תרמוס אף נופת צופים.
"כל מר" - כל דבר מר נחשב לה למתוק.פסוק ח
מצודת ציון
"מן קנה" - מן מדורה.
מצודת דוד
פסוק ט
מצודת ציון
"וקטורת" - עשן בשמים.
מצודת דוד
"ישמח" - כל אחד משמח את הלב.
"ומתק" - וכן ישמח אמרי מתק מחבירו הבאים מעצת נפש ולא להחניף ולרמות.פסוק י
מצודת ציון
"אידך" - מלשון איד ומקרה רע.
מצודת דוד
פסוק יא
מצודת דוד
פסוק יב
מצודת ציון
"נענשו" - גם הפסד ממון נקרא עונש, וכן (דברים כב): "וענשו אותו מאה כסף".
מצודת דוד
פסוק יג
מצודת ציון
"חבלהו" - ענין משכון, כמו (שמות כב): "אם חבול תחבול".
מצודת דוד
"קח בגדו" - קח בגד הערב למשכון ולא תאשם בזה, כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר והכניס עצמו בזה.
"ובעד נכריה" - כפל הדבר במ"ש, ולומר בין ערב בעבור איש בין בעבור אשה עניה סוערה.פסוק יד
מצודת ציון
"מברך" - ענין התפארות, כמו (ישעיהו סה): "אשר המתברך בארץ".
מצודת דוד
פסוק טו
מצודת ציון
"דלף" - ענין טפטוף, כמו (איוב טז): "דלפה עיני".
"טורד" - ענין גרושין, כמו (דניאל ד): "ולך טרדין".
"סגריר" - מלשון סגירה.
"נשתוה" - מלשון השוואה ודמיון.
מצודת דוד
פסוק טז
מצודת דוד
"צופניה" - החושב להסתיר הדבר בפני הבריות, דומה הוא למסתיר את הרוח לכלוא אותו, כי אז ירעים בקולו נפלאות; וכן בעלת מדינים, כל עוד שירצה להסתיר את הדבר - היא מוספת והולכת.
"ושמן" - כמו המושח עצמו בשמן, אם ירצה להעלים לא יוכל כי ידו הימנית אשר ימשח בה היא תכריז על המשיחה כי היא נותנת ריח לכל הקרב, וכן אי-אפשר להעלים מריבת האשה.פסוק יז
מצודת ציון
"יחד" - מלשון חדיד ושנון.
מצודת דוד
פסוק יח
מצודת דוד
פסוק יט
מצודת דוד
פסוק כ
מצודת ציון
"שאול" - בור הקבר.
"ואבדון" - הגיהנם.
מצודת דוד
פסוק כא
מצודת ציון
"מצרף וגו' וכור" - שמות כלי הצורפים.
מצודת דוד
פסוק כב
מצודת ציון
"תכתוש" - ענין כתיתה וטחינה.
"במכתש" - שם הכלי שכותשים בו.
"הריפות" - מלשון רפיון, ור"ל החטים הנרפים הנקלפים מקליפותיהן, וכן (שמואל ב יז): "ותשטח עליו הריפות".
"בעלי" - הוא יד המכתש שדוכין בו, וכן (דברי הימים ב כד): "והעלות וכפות".
מצודת דוד
פסוק כג
מצודת ציון
"שית" - ענין שימה.
מצודת דוד
"ידוע" - תן לבך לדעת בעצמך פני צאנך מה הם צריכים.
"שית לבך לעדרים" - לתת להם די מחסורם; וכפל הדבר במ"ש.פסוק כד
מצודת ציון
"חוסן" - ענין חוזק, ויאמר על העושר, וכן (יחזקאל כב): "חוסן ויקר יקחו".
"נזר" - כתר.
מצודת דוד
"כי וגו'" - עם כי כביר מצאה ידך, מכל-מקום גם מזה אל תנח ידך, כי לא לעולם יתקיים חוזק העושר, ותהיה אז נושע בעדרי הצאן.
"ואם נזר" - וכי נזר העושר היא דבר המתקיים לכל ימי הדורות?! וכפל הדבר במ"ש.פסוק כה
מצודת ציון
"ונאספו" - ענין כליון, כמו (ירמיהו ח): "אסף אסיפם".
מצודת דוד
פסוק כו
מצודת ציון
"ומחיר" - ענין ערך הדבר ושויו, כמו (דברי הימים ב א): "יקחו במחיר".
"עתודים" - עזים זכרים.
מצודת דוד
פסוק כז
מצודת ציון
"ודי" - ענין ספוק הצורך.
"ללחמך" - למאכלך.
"ללחם ביתך" - כמו וללחם ביתך בוי"ו.
מצודת דוד
"ודי חלב עזים" - יהי לך די מחסורך חלב עזים למאכלך ולמאכל אנשי ביתך, ובזה ימצא חיים לנערותיך ולא ימותו ברעב.
והוא למשל, לומר: אף אם חכמת בדברים עיונים, למוד גם דברים פשוטים קלי העיון, ותוכל לעסוק בהם לעת תחלש כח העיוני, וללמוד עם מי אשר קצרה דעתו להשכיל דברים עיונים, ותחיה אותו בדברים פשוטים.
<< · מצודות על משלי · כז · >>