פרשת פקודי - ביאור ההיכלות - היכלא קדמאה
עריכה* מגוף כי"ק ז"ל. ועיין מ"ש בהערתי ריש היכלות דבראשית. וזאת למודעי. שכל לשון הזוהר שבבאור הגר"א הוא על פי ד"א. ובדפוסים אחרים נ"א. ש"ל.
היכלא קדמאה שירותא גו מהימנותא כו': ר"ל היכל ראשון והוא דרגא דיסוד כמ"ש דף רנ"ח ובפרשת בראשית דף מ"ה יוסף הצדיק עמודא דעלמא נטיל היכלא דספיר רוחא דאקרי לבנת הספיר כו', והוא יסוד עם עטרת היסוד כמש"ל, והוא יסוד ומלכות של עשר ספירות הפרצוף. אבל מלכות (פרצוף) פרטי, כי בכל עולם יש מלכות פרטי כידוע והוא ארץ של אותו עולם כמ"ש אתהלך לפני ה' בארצות החיים. וכן הוא בכל עולם - שמים וארץ; שמים מדור המלאכים וארץ למדור הצדיקים, והן ז' מדורין כמש"ש דף מ' ע"א "כגוונא דא אית לארץ עלאה ז' מדורין אינון כו' שבעה מדורין אינון לעילא והא ארץ עילאה אחידת לון וכולהו קיימין בה כו'", ושם ע"ב "כדין הוא לארץ דלתתא בז' מדורין וכלהו כגוונא דלעילא ובכלהו אית זינין כחיזו בני נשא וכולהו מודין ומשבחין לקב"ה ולית מאן דידע יקרי' כאילין דאינון במדורא עלאה כו' לא קיימא בקיומי' אלא בגיניהון דצדיקיא דאינון גופין קדישין כגוונא דלעילא כו' לא קיימא אלא לגופיהון דצדיקיא למהוי כלא חד דא כגוונא דא כו'".
ור"ל לתתא בעוה"ז ז' מדורין הן בארץ והן ז' ארצות ועלאה הוא תבל שלא נברא אלא בשביל הצדיקים (שנאמר כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל) וכן הוא בכל עולם, והן ז' ארצות שחשיב שם דף ל"ט ומ' "ד"א ואת הארץ כדקאמרן לאסגאה ארעא דלתתא דאיהי כו'", עיי"ש עד "כגוונא דא אית לארץ עילאה ז' מדורין כו'". והענין כי תהו ובהו כו' הן ד' יסודין של הארץ כמ"ש בז"ח פרשת בראשית עי"ש, והן חג"ת - ג' יסודין, ובינה או מלכות יסוד הד' כידוע בסוד המרכבה. וז' המדורין הן כסדר ז' ההיכלות:
- ארץ - יסוד ומלכות, ושם תהום כידוע בסוד תהום שהוא ביסוד דנוקבא ושם מ"נ.
- אדמה גיא - הם נו"ה והן פני תהום, רגליה יורדות כו' שהוא אותיות תהום כמ"ש בתיקונים ובז"ח.
- נשי' הוא ת"ת והוא תהו. וזהו סוד גיד הנשה של יעקב ולפי שהוא בנוקבא לפיכך מקום השכחה מה שאין כן בדכורא שם מקום התורה וזהו סוד (ע"ז ט, א) ב' אלפים תהו, ב' אלפים תורה, ב' אלפים ימות המשיח, שהן ג' דרגין - מלכות ז"א בינה כידוע.
- ציה הוא גבורה, חשך כידוע, והוא על פני תהום כי גבורה הוא ע"פ מלכות כידוע [והוא ע"פ שהן נו"ה כי סדר היכלות גבורה על נו"ה וכן כאן נשי' למעלה וארקא חשיב למטה חג"ת כסדר אבל ת"ת עולה למעלה מחסד. וכן בקרא - תהו ובהו וחשך כסדר מלמעלה למטה, ג"ר, על פני תהום - ג' האחרונים, ורוח אלהים - מדור העליון שכולל ג"ר, ורוח כו' הוא רוח העליון על פני - הוא רוח מרוח, מים - הוא מים מרוח, ה' של "המים" הוא תהום העליון שם אש ממים והוא ד' דרגין שכולל העליון וששה מדורין בסוד ד' רגלין ו' דרגין]. ומשם המים יורדין בסוד גבורות גשמים.
- בהו הוא חסד כמ"ש בתז"ח ומסטרא דימינא, ובהו - בו הוא, ואמר שם דעולם חסד יבנה דמסטרא דחסד אתחבר עמה דכורא, לא תהו בראה לשבת יצרה עי"ש, ולזה אמר שם דלא אתנשי.
- תבל הוא בינה כולל ג"ר והוא הארץ שלנו שמתוקן לצדיקים וכנ"ל.
וכן ברקיעין - ערבות - ששם נשמות של צדיקים וכאן תהום עליון בסוד בינה כידוע והן ב' תהומות, תהום אל תהום קורא לתהום עילאה אמר חשור מימיך מ"ד כידוע, ולתהום תתאה אומר אבע מימיך מ"נ, וזהו מרחפת על פני המים - הם המים שבתבל, תהום העליון - לרוקע הארץ על המים. והארץ הזאת היא בינה והמים שעלי' שנאמר יקוו המים אל מקום אחד ולמקוה המים קרא ימים - הוא חכמה כידוע והוא מים מרוח. ורוח אלהים מרחפת על פני המים - הוא כתר שהוא רוח כמ"ש בספר יצירה (פרק א). ויקרא אלהים ליבשה ארץ - הוא בינה מעמד ב"א והוא על המים, תהום עליון כידוע. וכ"ה בכל עולם מלכות הפרטי ארץ וע"ס עד עטרת היסוד של אותו העולם הן ז' היכלין שהן עשר ספירות גם כן כמ"ש לקמן בעה"י.
והאי איהו שירותא לרזא דמהימנותא: ר"ל התחלת דרגין דקדושה של אמונות ישראל, שאח"ז סט' דמסאבא לתתא, אבל כאן התחלת היכלין דקדושה.
ובדרגין דחיזו דמהימנותא לנביאי קשוט: ר"ל כאן התחלת המראה לנביאים. ואף שהנביא ראה גם כן בסטרא אחרא כמ"ש "וארא והנה רוח סערה ענן גדול ואש כו'", וכן באליהו - "והנה רוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' ואחר הרעש אש לא באש ה'" - שהן ג' קליפות, שני ערלה, שהן קודמין לפרי מצדינו, והן ג' קליפות ערלה שחופפין על הברית מילה ופריעה ואטיפו דדמא, והן גם כן אותן שראה יחזקאל כי ענן גדול הוא רעש שהן הרעמים ביום הענן, והן תהו ובהו וחושך. ורביעי הוא ורוח אלהים כו' שהוא קול דממה, שהוא נוגה סביב שבתוכה ה' והיא רבעי, קדש הלולים, והוא צריך פדיה להכניסו לקדושה והן קליפין דאגוז כמ"ש אל גנת אגוז ירדתי, שמקודם צריך לתבר הקליפין ולעבור בהם, ולזה אמר ובדרגין דחיזו דמהימנותא, ר"ל התחלת מראה הקדושה.
והוו חמאן מגו דא אספקלריא דאינה מאירה כו': ר"ל מתוך אותן היכלות האלו. ור"ל אע"ג דנבואתן של הנביאים הוא מתוך הדכורא ורוה"ק הוא מתוך הנוקבא -- מכל מקום אינם רואים רק על ידי הנוקבא כמ"ש (יבמות מט, ב) כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא שאינה כו' והוא מתוך הנוקבא כמ"ש כמה פעמים בזוהר ותיקונים. ולקמן דף רמ"ז ורמ"ח - "מאתר דא ינקי כל אינון מאריהון דחכמתא דקיימין למנדע במראה או ברזא דחלמא בגין דנביאים ינקי מלעילא ואלין מארי דחלמא או דמראה ינקי מהכא וכד מתחברא אתרא דא באתרא דלעילא בקשורא חדא כו'", עי"ש עד "דלא הוו חמאן נביאים בר על ידא דדרגא אחרא תתאה כו'", עי"ש. ואלו היכלין הן דנוקבא כמש"ל "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כו', לחזות בנועם ה' - באינון ז' רקיעים לעילא, ולבקר בהיכלו - באינון ז' רקיעים דלתתא, ואלין קיימין אלין לקבל אלין כו' אינון תתאין אינון היכלין לאינון רקיעין עלאין לאתאחדא דא בדא ולאתקשרא דא בדא כמה דאוקימנא באינון היכלין דקאמרן". ר"ל בפרשת בראשית. "ואע"ג דאוקימנא כו'". ורקיעין עלאין הן עשר ספירות של דכורא שהן ז' רקיעין כנ"ל ג"ר נכללין ברקיע א' ויסוד ומלכות עטרת היסוד ברקיע א' והן מתקשרין באלו שבעה היכלין. וראייתן של נביאים ברקיעין עלאין על ידי אותן היכלין בהתלבשות המראה באלין היכלין מה שאין כן במשה כמו שאבאר לקמן אי"ה.
תחלת דבר ה' בהושע כו': ר"ל התחלת הדבור עמו היה מתוך היכל זה. אע"ג דדרגא דנביאים מתוך היכל ב' וג' -- מכל מקום התחלתן מזה ולכן אמר לו קח לך כמש"ו ולכן נאמר תחלת דבר ה' בהושע ולא אצל נביא אחר שלא נכתב זה אלא משום שבתחלת דבורו כשהגיע אל זה המקום אמר לו ה' קח לך אשת כו' לפי שהלכו אחרי' ישראל בימיו כמש"ו וזהו תירוץ על קושית הגמרא (פסחים פ"ז א', ב"ב י"ד ב') תחלת דבר ה' בהושע - וכי בהושע דבר תחלה והלא ממשה ועד הושע כמה נביאים כו'.
שירותא דכל דרגין: ר"ל התחלת דרגא דקדושה מתתא לעילא וסופ' מלעילא לתתא ואחרי' מצולות ים סטרא דמסאבא.
וז"ש ובגין דהושע חמא מן שירותא דא סופא דכל דרגין ואצטרך לנטלא האי אשת זנונים בגין דישראל אתאחדו ואתמשכו מתמן לתתא: ר"ל משם מתוך ההיכל הזה נתמשכו לתתא שתחתי' ס"א כנ"ל.
לגבי ההוא אתר דאקרי אשת זנונים בגין דשבקו ולא אתדבקו בהאי אשת חיל: שהן היכלין דקדושה והלכו אחר היכלין דסט"א שהן תאוות עוה"ז וע"ז שנמשלה לזונה בפתויי' כמ"ש במשלי ובזוהר פרשת בראשית דף ל"ח ע"ב (ח"א לח, ב) "ואלין אינון צדיקיא דלא אחלפו יקרא כו'", עיי"ש עד "מנכריה אמריה החליקה". והן כל היכלין דסטרא דמסאבא כמ"ש לקמן רס"ו ורס"ז דהכא קיימין כל אינון נשיקין בישין ותיאובתין בישין וכל עדונין דגופא דהאי עלמא די באינון עדונין אתתריך ב"נ מהאי עלמא ומעלמא דאתי ועל האי היכל' כתיב כי נפת תטפנה שפתי זרה, בהאי היכלא קיימא חד רוחא דאיהו ממנא על כל אלין דלתתא ואיהו כללא על כל שאר רוחין האי היכלא מתקשטא בקשוטא דשפירו על כל אינון היכלין. ר"ל לפי שהוא היכל ששי, גופא דסט"א, כלל כל היכלין וכל היכלין הן של הזונה וכאן הוא כלל וכאן הוא הרצון והתשוקה אל סט"א ר"ל. "בהיכל' דא מתלכדי רגלייהו דטפשאי על האי היכלא כתיב אל תחמוד כו' וכדין אתקריבו רגלוי להאי היכלא דאיהו כללא דכלהו תתאין כדין והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב כו'". וז"ש כאן וחמי תמן כל אינון היכלין דאינון כו'.
כגוונא דעביד נח כו': כמ"ש בזוהר דלא אעל באינון היכלין לאתפתא אבתרייהו ח"ו אלא למבדק בחובא דאדה"ר שסחטה חוה ענבים כמ"ש גפן הי' שאין דבר שמביא כו'. והוא היכלא שביעאה דמסאבא, ונח לא יכול לעמוד בו כמש"ל דף רס"ז ע"ב (ח"ב רסז, ב) "היכלא שביעאה דא הוא היכלא דשמרי דחמרא לאתרוואה ביה כד"א ויישת מן היין וישכר ויתגל כו'" כמ"ש ענבימו ענבי ראש אשכלות מרורות למו חמת תנינים יינם כו', ולכן ירא הושע לכנוס בו עד שהרשה לו הקב"ה.
וכתיב וילך ויקח את גמר בת דבלים למנדע כו': כמ"ש בגמרא (פסחים פו, א) גמר שהכל גומרים בה, והוא כמש"ל דף רס"ג ע"א (ח"ב רסג, א) כתיב מי גבר יחי' ולא יראה מות ימלט נפשו וגו' מאן הוא ב"נ בעלמא דאתברי דלא יחמי מותי' ההוא דכל עלמא אתמשכן אבתרי' כו' עי"ש. בת דבלים - אמר רב דבה רעה בת דבה רעה, בת הנחש הקדמוני שדבר לשה"ר על הבורא וכן היצה"ר וכל כת דיליה כידוע. ושמואל אמר שמתוקה בפי הכל כדבילה - כמש"ל כי נפת תטפנה שפתי זרה כו'. ור"י אמר שהכל דשין בה כדבילה כנ"ל וכמ"ש כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.
ועל דא חמא מגו היכלא דא שירותא כו': כנ"ל תחלת וחזא גם כן בשירותא דהיכלין דמסאבא וזהו ענין של ילדי זנונים - שני בנים ובת אחת. כי בהיכלא דקדושה בהיכל הא' אמר בפרשת בראשית אית רוח דאקרי ספירא כספירו דאבן טבא, נציץ לתרין סטרין. ואמר לקמן היכלא קדמאה יוצר אור ובורא חושך כו' נציץ לתרין סטרין. ואמר בפרשת בראשית דא הוא לימינא לשמאלא אית רוחא דאקרי לבנה ודא אתכליל כו'. ואמר לקמן דף רמ"ו ע"א (ח"ב רמו, א) דרוחא דאקרי ספירא הוא דכורא ובו אתכלילו נשמתין דכורין, ולבנה נוקבא ובה נכללו נשמתין נוקבין לפי שהיכל הזה נכלל מיסוד ועטרת כמש"ל, ורוחא דכורא מתנוצץ לתרין רוחין - הרי ב' דכורין ונוקבא אחת. והן נגד ג' גווני הקשת שהן ג' אבהן שנכללין ביסוד כמ"ש בכ"מ בכמה מקומות וידוע שיצחק הוא סטרא דנוקבא וכן כאן אמר לשמאלא רוחא לבנה נוקבא, וכן כל סטרא דשמאלא נוקבא, והן ב' בנים ובת אחת.
והענין כי ביסוד יש ב' צנורות מימין ומשמאל. וזהו נציץ לתרין סטרין. ונגד עטרת היסוד לבנה וכמ"ש למטה. ולפי שבעטרת כלולים ב' הצינורות בנקב א' ואין שם ב' נקבים לפיכך נכלל בא' וכמ"ש למטה (וזהו סוד גדול בדברי רז"ל בסימני איילנות שאין לה שפולי מעיים (כתובות יא, א) ונקראת איילנות דוכרניתא (יבמות פ, ב) כו' ומ"מ בלשון נקבה בסוד איל ואילת כי אין לה רק בחי' דכורא שבנוקבא והבן). וידוע שזה לעומת זה עשה האלהים והן ילדי זנונים הנ"ל. והראשון קרא יזרעאל כי מצינור הימין הולך הזרע כידוע וזהו ושברתי קשת ישראל בעמק יזרעאל - שם הקשת. והשני - לא עמי - כי מיסוד יצאו כל צבאות ה', עם ישראל. ואח"כ במקום אשר יאמר להם לא עמי יאמר להם בני אל חי - שהוא יסוד שיחזרו ישראל לקדושה והן ג' דרגין - קנאה ותאוה וכבוד שמוציאין מן העולם שהן נפש רחבה שהוא תאוה תלוי בנפש, וקנאה וכבוד ברוח גבוה, ועין רעה שכולם ברוח. ורוח דכורא סוד הספיר ונפש נקבה סוד לבנה. ואחר שיחזרו לקדושה אמרו לאחיכם עמי כו' וארשתיך ג' פעמים בג' קדושין שהאשה נקנית כמ"ש ברעיא מהימנא וכנ"ל.
היכלא דא כו' דקיימא בנהירו: לפי שבמדורין אמר בפרשת בראשית דף מ' ע"א (ח"א מ, א) "מדורא קדמאה לתתא הוא אתר בי חשיך דלא נהיר כו'" אמר כאן מדורא דקיימא בנהירו.
לאתערט' בדרגוי: ר"ל בהיכלין שלמעלה. ומפרש ואזיל באינון דרגין דכתיב כו'.
דכתיב ויראו את אלהי ישראל: הם אלו היכלין כמש"ל.
טהריא"ל שמי': (והוא ממונה גם כן על התפלה כמש"ו להכניסה אם היא כדקא יאות. וז"ש רז"ל צריך לטהר לבו קודם התפלה כדי שהמלאך טהריא"ל יכניסה למעלה. וכן הוא ממונה להכניס הנשמות ותפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה שנאמר על לא חמס בכפי כו' ויכניסה המלאך הנ"ל למקום הנ"ל כמש"ל והבן. וז"ש מי יעלה בהר ה' - שהוא תפוח הנ"ל, נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשי כו', וכן על הנפשות כנ"ל, אבל ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע). וכן במדור הראשון (ח"א מ, א) עי"ש ועל ההוא אתר כו'.
קיימא ההוא ממנא בההוא סטרא: ר"ל בסטרא דקדושה לפי שיש א' בהיכלא הראשון של היכלין דמסאבא עומד כנגדו לקבל ההיא נשמה שנדחית מכאן כמש"ל האי ממנא קיימא בסטרא דא אי זכאת כו' אי לא זכאת האי ממנא אחרא דקיימא בסטר אחרא זמין כו' כגוונא דא ההוא ממנא קדישא כו', ולקמן דף רס"ג ע"א (ח"ב רסג, א) "היכלא קדמאה שירותא דסטרא דיצה"ר כו' בהאי היכלא קיימא חד ממנא ודומה שמי' והאי איהו קיימא לעילא ותתא, דא איהו אחיד בנשמתא כד אתדחייא מהיכלא קדישא על ידי דההוא ממנא טהריא"ל והאי איהו קאים לגבי' ההוא תרעא דההוא סטרא קדישא כו'.
וכלהו מארי דעיינין: [וכלהו נקראין על שם ממנא דעלייהו כידוע וזהו סוד טהור עינים], ר"ל המשגיחין על העולם. כמש"ל דף רנ"א ע"ב (ח"ב רנא, ב) מארי דעיינין דעבדי חושבנא כו', ושם בהיכל רביעי ב"ד של מעלה וכאן בפתח הזה הוא פתח של מלכות שנקרא פתח עינים - כאן הוא ב"ד של מטה, וכן באופנים שהן בארץ מלכות הן מליאות עינים סביב וכן בסטרא דמסאבא מלאך המות מלא עינים והוא בהיכל הד' כמש"ל דף רס"ו ע"א (ח"ב רסו, א) ואלין מתערי לההוא חויא כו' עי"ש, והוא נגד סטרא דגבורה. וכן בארצות. ציה אתר דמלאך המות והוא דרגא דגבורה כמ"ש לעיל ועיני ה' המה ז' כמ"ש שבעה אלה עיני ה' המה משוטטות כו' וכמ"ש בפרשת בראשית דף מ"ג ע"ב (ח"א מג, ב) בגין דאית שבעה עיני ה' דמשטטי בכל ארעא כל מה דאתעביד בעלמא והם ע' נגד ע' סנהדרין ואמר שם דף מ' ע"א (ח"א מ, א) דבמדור הראשון תחת ממנא טהיר"אל ע' ממנין מעופפין כו'. וכל המדורין הם נגד אלו היכלין רק שהמדורין הם בארץ של כסא בארץ החיים והיכלין שחשיב שם דף מ"א ע"א (ח"א מא, א) הן בתוך המדורין בארץ הנ"ל, והמדורין הן נגד ז' ארצות בארץ של העה"ז והמדורין הן כסדר ההיכלין ומדור הששי הוא מדור הת"ת נגד היכל הרצון לכן שם גם כן ד' חיות והוא נגד הים בעה"ז שהולך תחת הארץ תבל, ולכן שם אניות יהלכון כמ"ש שם מדורא שתיתאה מדורא עלאה קריב למלכו שמיא שבהיכל הז' שם מלכות שמים הארץ העליונה משכן השכנה ובי' ארבין ונחלין דמתפלגין מן ימא וכמה נונין אינון דמרחשן כו' ע"ש כל ד' חיות והיכלות שחשיב שם בדף ל"ח ול"ט הן היכלות בג"ע זה התחתון [וכולן בארץ העליונה תבל בג"ע וכן יש ז' היכלות בג"ע העליון במדור העליון לגו לנשמות העולין למעלה שם].
דבקעי אוירין ורקיעין: של העה"ז והן ז' רקיעין שחשיב בפרק ב' דחגיגה.
וקיימא גו רקיע תתאה מאינון רקיעין דלתתא דמדברי גו עלמא: ר"ל הז' רקיעים הנ"ל שמנהיגין את העה"ז והרקיע התחתון הוא וילון והוא רקיע עטרת היסוד מלכות ששם התפלה וברכות לראש צדיק, עטרה לראש צדיק כידוע, והוא נגד פתח היכל הזה שגם כן בעטרה כנ"ל, ושלכן נקרא סהדיא"ל דהוא מארי דעיינין וכמ"ש הנה האבן הזאת תהי' בנו לעדה ואמר בפרשת וילך דאבנא דיהושע ובאר דיצחק קיימין לסהדותא אבנא כנ"ל ובאר דיצחק כמ"ש בעבור תהיה לי לעדה עי"ש.
לעילא מהאי פתחא כו' ההוא אופן דקיימא על שית מאה חיון רברבין כו': זה הפתח הוא נגד היסוד עצמו דקיימא ברזא דשש מאות כידוע והוא מסטרא דדכורא רוחא דאקרי ספיר כמ"ש למטה, (וזה האופן שמו רחמי"אל ושם משך הזרע והוא ממונה על הבוכים בתפלה וז"ש הלך ילך ובכה נושא משך הזרע כו'. וז"ש שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך, כי הוא מסטרא דרוחא הנקרא ספיר. וכן ותראהו את הילד בוכה ותחמול עליו והוא לשון רחמנות. וכן בברכת על הצדיקים שהוא נגד יסוד אנו אומרים "ועלינו יהמו רחמיך"). ואמר באדרא רבא דף קמ"א ע"ב (ח"ג קמא, ב) ואתתקן מעוי דדכורא ועייל ואתתקן בהאי אתר כל רחמין וכל סטרא דרחמי ותאנא בהני מיעין אתאחדן שית מאה אלף מארי דרחמי ואתקרון בעלי מיעין דכתיב על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאום ה'. ורישא דקרא שמוע שמעתי אפרים מתנודד כו' השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך כו' הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד, והוא בדרגא דיסוד ששם הזכרון כידוע - ספר זכרון, וכמ"ש לקמן ואמר על כן כו' רחם ארחמנו. וזהו סוד שנקרא האי אופן הממונה על בע"ת לקבל תשובתם רחמיא"ל.
מלאכי שלום: הן בדרגא דיסוד - שלמא דביתא, והן בוכים על משים שלום בבית בטל. ואמר בז"ח בפרשת מרכבה נפתחו השמים ותבורא לא אשתכח ונהורא אתאבד ואראה מראות מה דהוו מתכסיין בקדמיתא בגו נהירו עלאה ולא אתגליין השתא חמינא לון בקדרו צווחין לבר כד"א הן אראלם וגו' כו' וצווחין תרין בכיות, חד על דנחתו בגלותא לבר מתחומא דילהון וחד על דנפתחו השמים ושלום לא אשתכח הה"ד צעקו חוצה הא בכי' חד מלאכי שלום אינון דהוו מסטרא דשלום יבכו על ההוא שלום בגין דחסר ההוא נהר כבר, ר"ל חסד כמש"ש והוא חסד דאתגלי באמה כמ"ש לעיל ואמרו מראות אות נעש' מר, וז"ש מר יבכיון. ואראלים אמר לקמן דף ר"נ (ח"ב רנ, א) שהן בירכין והן לבר מגופא ועכשיו יצאו לבר לבר, וזהו צעקו חוצה. [בפ"ב ד' ל"ח א' ז' היכלין כו'. עמש"ש].
בהאי היכלא אית רוחא דאקרי סטוט"ריה: על שם דנציץ לכל סטר כמש"ו, והאי איהו חיזו ספירא דנציץ לכל עיבר - ר"ל כמו הספיר שמתנוצץ לכל צד כן האי רוחא.
כד ההוא רקיעא עלאה נהר דנגיד ונפיק מעדן כו': הוא יסוד דדכורא כמ"ש לקמן דף רנ"ט ע"א (ח"ב רנט, א) לגו מן פרוכתא כו' ע"י דההוא נהר דנגיד ונפיק כו' עי"ש, ואמר 'רקיעא עלאה' שהוא מז' רקיעין עלאין שהן ז' רקיעין דדכורא כמש"ל. ואמר כאן כמ"ש במ"א דרעותא דדכורא עביד נשמתין דכורין ורעותא דנוקבא עביד נשמתין נוקבין ושניהם בהיכל הז' בהתדבקות הברית בארון הברית ויורדין הנשמות להיכל הזה ונכללין באלו ב' רוחין שהן דו"נ, ספיר ולבנה, ונכללת הנוקבא בדכורא כמו שנכלל רוחא דלבנה בספיר. [ובפרשת בראשית אמר כד אתו נהורין דדא מטו כו'. עמש"ש].
כד אתא לאתכללא רוחא דא כו': ר"ל כשרוצין ליכלל זה בזה קודם התכללותם עצמם זה בזה נכללו מקודם הנהורין זה בזה ומינייהו אתעבידו אופנים ואח"כ כשנכללו הרוחין עצמם זה בזה יוצאין מהם החי' בזק כמש"ו וזה ענין הבטישה כלילת הנהורין זו בזו. ואמר "מאינון נציצין דנפקין מגו רוחא שמאלא" - שהאופנים הם מסטרא דנפש נוקבא, ולכן נפקי מרוחא שמאלא.
דמלהטין אשא: כמ"ש מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים כו'.
וקיימין בשירתא - צ"ל בשורתא. [ובפרשת בראשית "כד אתכלל רוחא ברוחא נפיק מינייהו נהירו דחד חיותא כו'". עמש"ש].
כיון דאתבסמו רוחא ברוחא כו' ואקרי בזק: וזהו סוד והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק , ואמרו (חגיגה יג, ב) כאור היוצא מבין החרסים. והענין כמ"ש בפרשת בראשית ובפרשת פקודי רוחא דא דכליל רוחא אחרא תניינא סלקא ונחתא נהורי' דלא שכיך לעלמין כנהורא דשמשא גו מיא כו'. וידוע שג' עולמות בי"ע בכל עולם ומלכות של כל עולם נקרא עולם העשייה של אותו העולם, והן ג"ח נר"ן, והן אש רוח מים, בינה זו"נ. ונקרא שמש בג' לשונות - שמש, חמה, חרס - בג' עולמות בי"ע, בבינה זו"נ. נמצא כי במים שהוא מלכות נקרא מים. וסוד מלכות בג' מקומות, א' תחת היסוד בעטרת, והשני בת"ת - שני מלכים בכתר א', והשלישי בדעת שהוא ז' תחתונות של בינה כנ"ל. וכן ז"א בג' מקומות אלו נקרא שמש חמה חרס. וכאן בלבנת הספיר נקרא חרס, וכאן הוא סוד השמים (והמים נק' אדירים ולכן רוחא דלבנת נק' אדירי"ה ואין אדיר אלא מלך כמאמר חז"ל, ולבנת הוא סוד מלכות ועוד לה שם סנוניה בסוד סנונית לבנה, והוא בגי' אפ"ק בסוד אפיקי מים וק"ל). ולכן כאן כאור היוצא מבין החרסים, ר"ל שמש במים, וכאן הוא יסוד דדכורא גו נוקבא דבטיש בטישין יוצא ונכנס תמיד ולא נח אפילו רגע א', ולכן "והחיות רצוא ושוב" וכמ"ש בס"ד ספרא דצניעותא והחיות רצוא ושוב אמרו צדיק כי טוב כו' עי"ש, ולכן השמש רץ במים, והבן.
ומכלילת אלו הרוחין יוצא הבזק וזהו כמראה בזק - שהכל נמשך אל שרשו וזהו תנועות האדם בעסקו בתורה שאז נקרא חי בסוד אבר חי. [ובפרשת בראשית דיוקנא דילי' כארי' כו'. עמש"ש].
כיון דאתבסמו כו' ואקרי בזק: ענין הביסום הוא סוד הזיווג לאתבסמא גבורות דנוקבא בחסדים דדכורא כמ"ש באדרא רבא.
האי בזק כו' אופנים: כמו שהאופנים שיצאו מהנהורין נהרין מנציצין דנפקו מגו רוחא שמאלא וכן הבזק נהיר גם כן מנהורא שמאלא.
ואתפשט מיניה חד רקיעא כו' ממנא עלי': והענין כי יסוד כלול מו' קצוות וסוד ג"ס הן סוד החיות, והרקיע דאתפשט מינה הוא סוד יסוד שבו שהוא רקיע כידוע, ותרין סמכין שהן ב' כרובים הן נצח והוד שהן מתפשטין למטה מיסוד. וז"ש "חד מסטר דא וחד מסטר דא", והרקיע מתפשט מן הבזק שהוא גם כן בחינת היסוד שלכן הוא רצוא ושוב.
ואמר "ולאו היינו רקיע כו'", שרקיע שע"ג החיות הוא בינה שנקר' גם כן רקיע כידוע והוא יסוד דבינה בסוד הדעת, והוא קיימא ע"ג החיות אבהן כמ"ש בתז"ח פ' ע"א עי"ש. אבל האי רקיע עומד על גבי נצח הוד שהן כרובים, אנפי זוטרי, נערים. והבזק ממונה על גבי רקיע הזה שע"ג הכרובים. וכאן האופנים כמ"ש במעשה מרכבה. וז"ש אל בינות לגלגל תחת לכרוב.
ורוחא עלאה אתכליל על כלא: כצ"ל על כל מה שבהיכל הזה.
כל אינון צלותין כו' דאוקמוה: ר"ל כל אותן התפלות שהקדימו עד שהתפללו כל ישראל הבזק מתקן לון ברקיע שלו ואחר שהתפללו כל ישראל נוטל סנדלפון שהוא ממונה על כל ההיכלות. וז"ש דשליט על כלא נוטל וקושר כתרים לקונו.
האי בזק כו': שאלו היכלות הן בסטרא דנוקבא ולכן בלילה הן ברקיע שבהיכל הזה וכשמאיר היום סלקין ליסוד דדכורא שהוא הרקיע שבו ככבים ומזלות כו' כידוע.
בגין דספר וזכרון כו': ספר הוא מלכות וזכרון הוא יסוד בסוד כל זכורך כידוע, והן בקישורא חדא כמה דתמר לא סליק כו' כידוע.
אלין ד' כו': ר"ל הגלגלים ושנים האחרונים שוין, רק בצירוף ב' אותיות שניות של הב' שמות, כי הן בסוד ת"ת ומלכות שהן הוי"ה אדנ"י (ר"ל שב' אותיות אחרונות של ב' השמות הוי"ה אדני שהם ו"ה נ"' - יש בכל א' משמות שני גלגלים אחרונים. אבל ב' אותיות ראשונות דאדני שהוא א"ד - נחסר בכל א' אות א', וק"ל).
די מפתחאן כו': הן ד' אותיות הוי"ה כמ"ש בפרשת תרומה.
ואלין ד' כו' די סנדלפון מארי רתיכין כו': שהוא ממונה על כל המרכבות של היכלין אלו שהן בסטרא דנוקבא דמקננא בסנדלפו"ן והיא אדנ"י.
אלין ארבע פרחין באוירא כו': כבר כ' שכלל כולם הוא נפש דהיכלין והן עומדין בארץ דשם, ששם הנפש. והרוח דהיכלין הוא סוד אוירא דשם. והנשמה ברקיעין בסוד אמ"ש. ולכן הם נכללין בד' אותיות אדני, ואוירא בד' אותיות הוי"ה, ושם הן הרוחין שהן נקודה פנימית דאוירא כמו שהנהורין הן נקודה פנימית דארץ הנפש, ופרחין באוירא להכלל ולהשלב הוי"ה ואדנ"י. וז"ש "ואתכלילו אלין באלין" - ד' אותיות אדנ"י בד' אותיות הוי"ה.
ואלין ד' נטלין לון ברזא דהאי בזק: ר"ל הד' אותיות הוי"ה נטלין לד' הגלגלים שהן ברזא דד' אותיות אדנ"י ברזא דבזק שהוא בחינת היסוד שמחבר הוי"ה ואדנ"י, ולכן הוא רצוא ושוב; רצוא בבחינת אדני ונכלל בנוקבא, ושוב לדכורא. וזהו נוריא"ל ומטטרו"ן. נוריאל בבחינת החיות, ומט"ט הוא שדי בבחינת הוי"ה כידוע. וז"ש רצוא בנוריאל ושוב במט"ט, והוא גימטריא שלהן כמ"ש בתיקונים. וכן כלילת הרוחין שהן זו"נ הן גם כן ברצוא ושוב כמש"ל שילוב יאהדונה"י.
ואלין ד' עאלין בד' כו': ר"ל הד' גלגלים דאתכלילו בד' אתוון אדנ"י עאלין בד' אותיות הוי"ה.
אלין באלין: ר"ל א' בא' אות באות(?)/אחד באחד(?), א' של אדני בי' של הוי"ה, וכן כל אות באות משולבת. וז"ש דכתיב מקבילות הלולאות אחת אל אחת, שמקבילין כל אות באות, א' בא' כמש"ו למטה בהאי היכלא דאיהו יאהדונה"י כו'. והענין של הלולאות כי ה' עילאה הוא נ' תרעין - כל אחד כלול מיו"ד, ושני ההי"ן יש באות ה' עלאה - שהן מאה כמ"ש בסתרי אותיות בזהר חדש ה' ופרשת תצוה ק"פ ע"ב (ח"ב קפ, ב) והן ה"ח של דכורא וה' גבורות של נוקבא. והן ד' אותיות השם עם קוצו של יו"ד. וכן בשם אדנ"י. והן ה' פעמים אור של יום ראשון - שהן ה' חסדים, וה' פעמים מים ביום שני - שהן ה' גבורות. והן חמשים כמ"ש בסתרי אותיות, ה' הן חמשים כנ"ל. והן חמשים וחמשים לולאות מקבילות שהוא הוי"ה ואדני. ויש עוד ה' פעמים רקיע שהוא יסוד כידוע המחברם, ברית שלום, והן חמשים קרסי זהב. ושם ברקיע קבועין ככבים כו' שהן הנ' תרעין דיליה שהן י"ג תיקונין כמ"ש פרשת תצוה שם שהן י"ב מזלות כידוע. וזהו סוד נראין קרסים בלולאות כמו ככבים ברקיע. והכל השילוב הנ"ל. והן גם כן חמש יריעות וחמש יריעות חוברות אלא שחמש הן התפשטות ה' חסדים וה' גבורות בה"ס זו"נ שהן ה' שמים והלולאות הן ביסוד בסוד הב' רוחין שהן זו"נ והוא נק' 'כל' על שם הנ' תרעין, ושם המאה ברכות, והקרסים הוא אתכללותם יחד.
ורזא איהו כו': ר"ל רזא הוא בחינת הזיווג יסוד שהוא רזא, פירוש, יסוד הוא נקרא "סוד ה'", ואתכללותם יחד הוא בבחינת כלילת ב' הרוחין יחד ברזא דשילוב ב' שמהן. וז"ש "דההוא רוחא דכליל" - ר"ל כולל ב' רוחין, "ברזא דשמא קדישא כו'" - השילוב הנ"ל.
וכלא בהאי היכלא מתנהגי כו': ר"ל כל הנהורין ואופנים וכל שבהיכל הזה מתנהגים על ידי ההוא רוחא דכליל והכל בשם השילוב שהוא שולט על כל שבהיכל הזה. וז"ש "ברזא דשמא קדישא דשליט על כלא בהאי היכלא דאיהו יאהדונ"הי וכו'", ר"ל ששולט על כלא שבהיכל הזה. וז"ש "בהאי היכלא דאיהו כו'" - קאי על השם, והכל על ידי כלילת ב' הרוחין. וז"ש "מגו דאיהו רוחא ברוחא", והכל כלילת הנוקבא בדכורא כמו ברוחין דלעיל. ולכן השילוב הוי"ה קודם לאדני.
ועוד התכללות אחר שהד' אותיות בעצמן גם כן נכללות זו בזו. וז"ש למעלה "כליל לון ואתכלילו אלין באלין כו' לאתכללא אלין באלין ולשלבא אלין באלין". וכן למטה ברזא דרוחא ברוחא וכליל דא בדא. והענין הוא כמ"ש במעשה מרכבה לד' סטרין ממלל דא אל דא כו' ושם ע"ג חשמל "אלין ד' נציצין דלהטין ונצצי ועאלין דא בדא ואתעביד מינייהו חד גופא ואקרי חשמל, אוף הכי אלין ד' חיות כלילין דא בדא כו'", עי"ש. והוא בסוד ה' אחד ושמו אחד, רזא דייחוד דק"ש, שמקודם צריך לאתכללא שייפין דדכורא אלין באלין וכן דנוקבא ואח"כ לאכללא שניהם יחד. והתקשרותם הוא על ידי טפה דדכורא נקשרין בו כל האברים וכן בדנוקבא, ואח"כ נקשרין ב' הטיפות יחד. והבן. וזהו הייחוד (שלם). ושם אמר שהן ד' בנקודה דשריא עלייהו הן ה', והוא בסוד ה[1] נקודה בתוך ד' כמ"ש בס"א בסתרי אותיות(?). וכן הוא בד' אופנים. וכל הייחוד הוא בנקודה הפנימית, נקודת ציון בסוד והחיות רצוא ושוב שהוא חי' החמישית מט"ט ונורי"אל ארגמ"ן והן ה' יריעות וחמשים לולאות הנ"ל. והכל בהיכל הזה. [ובפרשת בראשית כד נטלין אלין כו'. עמש"ש].
וכד שמא דא דכליל: ר"ל השילוב הנ"ל.
ברזא דרוחא ברוחא: שרוח ספיר הוא בסוד שם הוי"ה ורוח לבנה בסוד שם אדני.
וכליל דא בדא: הוא ייחוד כפול זה בזה וזה בזה, וז"ש ברזא וכו' וכליל כו'.
ואוקימנא: ר"ל בפרשת בראשית כנ"ל.
עאלין כלהו דא בדא: כנ"ל אשא במיא ומיא באשא.
ואתקשרו כלהו כחדא כו': ר"ל הגלגלים באופנים והאופנים בחיות, וכן כולם.
קיימא חד עמודא כו': הוא סוד היסוד כמ"ש למטה.
לאתאחדא דא בדא כו': ההיכלות זה בזה והרוח שבהיכל הזה ברוח שבהיכל הב' עד היכל הז', כל הד' רוחין רוח א'.
עילא ותתא כחדא: עילא הוא להתאחד ז' רקיעין עלאין כא', והן י' ספירות דדכורא שבעולם אצילות, וזהו ה' אחד. ותתא הוא ז' היכלין כא'. וזהו ושמו אחד. ואח"כ שניהן כאחד בסוד ייחוד ק"ש כידוע, וז"ש למהוי שמא כו'. [ובפרשת בראשית ההוא רוחא סלקא לאתקשרא. עמש"ש].
למהוי שמא קדישא כו': והוא הוי"ה אלהים.
היכלא תניינא
- היכלא תניינא
היכלא תניינא כו' רזא דמהימנותא: ענין מהימנותא אמרו בכ"מ על ו' קצוות והענין כי כל אמונתינו הוא בשם הוי"ה, ובזה אנחנו נבדלים מן האומות כי כל האומות משיגין את שמו יתברך כמ"ש "גדול שמי בגוים ומכל מקום כו'" (מלאכי א, יא), רק שאין משיגין את שם הוי"ה רק בשאר השמות, וכולם אינן שם העצם רק שמות משותפים - לכן אינן דבקין בו יתברך רק עובדין אותו בשיתוף, כי כל השמות אינן רק משותפין ומושאלין מפעולותיו, לא כאלה חלק יעקב שהם דבקין בשם זה ולכן הם דבקים בגוף האילן, מה שאין כן האומות בענפין ועלין שהן כינויין. ולכן משה רבינו ע"ה לא הזכיר לפרעה רק שם הוי"ה, ודא אקשי ליה מכלהו, וז"ש ה' אלהינו - אלהינו לבד, והוא שם העצם שאינו מושאל מפעולה רק מורה על הויותו תמיד והויותו מעצמו. ונתחלף היו"ד לוא"ו להיות שם כמו 'חוה', וכן הוא ניקוד הוא"ו קמץ על טעם זה, וזהו מהימנותא, ועיקר השם הוא בו' קצוות כידוע ששם נתגלה הויותו שלכן נקרא ו"ק בכ"מ מהימנותא, ואף אם יקרא לכל עשר ספירות מהימנותא - לפי שכולם בכללות נכללו בשם הוי"ה כידוע. וז"ש כאן "גו רזא דמהימנותא". ואמר "רזא דמהימנותא" לפי שההיכלות והנהורין ורוחין אינן קרואין מהימנותא שאינו נאמר אלא עליו יתברך באלהותו, מה שאין כן היכלות ונהורין ורוחין שהן אינן אלהות רק מהנשמה שבהן ואילך הן אלהות ושם שם הויה, אבל ההיכלות נק' אלהים. וז"ש "גו רזא דמהימנותא", וידוע שבינה נק' 'רזא' והוא דרגא דנשמה.
לאתאחדא ברזא דלעילא: ר"ל במדות ו"ק העליונים של אצילות. והענין בסוד ה' אחד ושמו אחד, בסוד יחוד שמע ישראל וברוך שם כמל"ו, יחוד שית סטרין דדכורא ויחוד שית סטרין דנוקבא, וליחדם אח"כ באחד. ואמר בזוהר ליחד עלמא עלאה ועלמא תתאה, ר"ל בינה ומלכות, עלמא עלאה - דכר, ועלמא תתאה - נוקבא, ואמר שית סטרין דעלמא עלאה, ו"ק, שית סטרין דעלמא עלאה, והיכלין שית סטרין דעלמא תתאה. והענין כי שני עולמות הן העה"ז והעה"ב, ולא יותר כמ"ש וכי שלשה עולמות יש, והן בינה ומלכות כידוע, וכל אחד נקרא עולם - "מן העולם ועד העולם", והן כלל עשר ספירות של אותו עולם. בינה כולל עשר ספירות של האצילות כי היא כוללת ג' ראשונות ז"א - הוא שית סטרין דילה ונכלל בה שלכן נקראת בינה בן י"ה כידוע, ומלכות גם כן נקראת עולם בג"ר שבה והן בהיכל ק"ק ושית היכלין הנשארין הם ו"ק דילה כידוע בסוד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ולעולם נק' עולם בסוד בינה שכוללת ג"ר בין בינה דאצילות בין דמלכות שהיא ק"ק כמ"ש לקמן דף רנ"ח ע"ב (ח"ב רנח, ב) היכלא דא אקרי בית קה"ק כו' לאתערא עלמא דאתי לגבי האי עלמא, עולם אקרי עולם כו' עי"ש. וידוע שעיקר היחוד שצריך למעשה התחתונים הוא בו"ק, כי בג"ר הוא עלמא דחירות. וכן כאן בהיכל ק"ק שם עולם היחוד ומהיכל הרצון ולמטה נק' עולם הפירוד בסוד להשקות את הגן שהוא היכל ק"ק, ושם הנהר יוצא מעדן - ברית דעייל בארון בק"ק, ויוצא מעדן - מחכמה ובינה שבאצילות, להשקות את הגן, ושם בהיכל ק"ק מתפלג ימא כל מימוי דבראשית והוא נק' יוצר בראשית יוצר הכל, ועיין בפרשת פלך לך בסתרי תורה דף ע"ו ע"ב (ח"א עו, ב) ומשם ולמטה יפרד והיה לארבעה ראשים בהיכל הרצון ד' נשים דיעקב ומהן יוצאין י"ב שבטין והן י"ב בקר שהקריבו י"ב נשיאים - כל הבקר לעולם שנים עשר, י"ב בקר תחת הים, והן חיות קטנות עם גדולות. וכל התפלות והמעשים לאעלא רוחא ברוחא, היכלא בהיכלא, עד היכלא הז' ששם יתאחדו כולם - ושמו אחד. וכן למעלה כל הו"ק דז"א באימא. ואתאחד עלמא עלאה בתתאה. והתנהגות העולם ו' אלפים שנה בו"ק. ואלף הז' בבינה, יום השבת. וכן ו' ימים ויום השבת בינה, וכוללת ג' ראשונות. לכן ג' פעמים "ביום השביעי". וכנגדן ג' סעודות. וכן באלף הז'. וג' סעודות ידועין עמ"ש בפי' לספרא דצניעותא עי"ש, וסוף אלף הששי הגאולה - שליטת רוח לבנה, עולם תתאה בעלמא עלאה, שאז מתחיל היחוד, וספיר ולבנה הן ד"ו פרצופין. וזהו סוד שש מאות שנה לחיי נח, ושני עולמות הן העוה"ז והעוה"ב, העוה"ז מתנהג על ידי מלכות והן על ידי וא"ו היכלות. ואלף השביעי ק"ק ועה"ב יתנהג על ידי עלמא דדכורא ושם עולם הייחוד. וזהו גאולות הראשונות - שירה חדשה, גאולה האחרונה - שיר חדש. ואז יתעלה העשיה ליצירה ויהיו כמלאכים שם. וזהו "וארעא אתבטלת" - שיצירה ועשיה הן שמים וארץ. ושמים וארץ של זה העולם יתבטלו, שז"א מקנן ביצירה, מלכות באופן.
האי היכלא טמיר וגניז מן קדמאה: יתבאר למטה בענין הגוונין והן בסוד ג' גוונין דנהורא כמ"ש למטה.
בהיכלא דא אית תלת כו': שתרין רוחין כאן הא' אורפניא"ל, והוא גוון חוור. ורוחא אחרא אתכלל בהדי' בשני גוונין והוא נכלל בזה הרוחא אורפניא"ל, וכנגדן ג' פתחים וכמו ששם העיקר רוחא אורפניא"ל והשני נכלל בו -- כן ממונה אורפניא"ל ממונה על כל הג' פתחים ותחתיו ב' ממונים על ב' פתחים והוא גוון חוור דלא אשתני והוא בפתח מזרח ורוחא אחרא דהוא בב' חוור ותכלא - לכן ההוא ממנא בדרום וצפון ונגד מערב הוא היכלא קדמאה - יסוד, בסוד מערב דאתכליל בהאי היכלא ושם ממונה טהרי"אל טהור עינים בסוד פתח עינים. וממונה הזה אורפניא"ל אינו הרוחא אלא נקרא על שמו. ושער מזרח פתוח שהוא שער האיתון ובו נכנסין הכל, אבל שערי צפון ודרום אינן אלא לקרבנות - עולה וחטאת שהן בצפון או קדשים קלים שהן בדרום, וכן כאן לנהרגים שהן דוגמת הקרבן והן שני מינים - הרוגי בית דין והרוגי מלכות כמ"ש למטה שכנגדן ב' פתחים. והרוגי בית דין בצפון והרוגי מלכות שהן בלא חטא דוגמת קדשים קלים בדרום.
ברזא דכתיב וכעצם השמים כו': כמ"ש למטה שב' רוחין א' עצם ובו גוון א' דלא אשתני וב' השמים - אש ומים - ב' גוונין, והן ג' גוונין - ג' פתחים. וזהו סוד "באנו באש ובמים ותוציאנו לָרְוָיָה" (תהלים סו, יב) שהוא כוס תנחומין כמ"ש למטה, וז"ש "כוסי רויה". וזהו סוד המזמור "בנאות דשא ירביצני" שהוא סוד חקל השדה והוא בהיכל הא', "דשנת בשמן ראשי כוסי רויה" - הן בשני היכלות עצם השמים ונגה בנגה דשנת בשמן ראשי כמ"ש בדף רמ"ט ע"א (ח"ב רמט, א) האי רוחא איהו רוחא דכיא כו' מההוא משחא דרבותי כו' האי קיימא תחות ההוא רוחא לאמשחא לכל אינון נשמתין כו', כוסי רויה כאן, "אך טוב וחסד כו'" - הוא בהיכלות זכות ואהבה, "כל ימי חיי" - בהיכל רצון כידוע, "ושבתי בבית ה'" - בבית קה"ק שם הוא בית ה', בית ראשון, כידוע שם אורכא דיומין כמ"ש בסוף תיקונים וזהו "לאורך ימים".
חד נהורא דחיין: הוא הכוס.
דאיהו מליא נהורין: הוא היין (וזהו שאמרו רז"ל חמרא וחיי לפום רבנן - הן דרגין דנצח והוד ותלמידיהם הם הזוכים לכנוס בהם וזהו סוד ותלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה - ששם אין ראיה שולטת כמ"ש בפנים וזהו החמר הוא חיין ובסט"א נגדו הוא מיתה בסוד ימ"ר שכר לשותיו - ר"ת למפרע רגליה יורדות מות, כי היכל זה הוא סוד רגלין דסט"א והבן. נ"ל מ"ש).
וזהו יין המשומר בענביו עין לא ראתה שכאן אין ראיה שולט דלית ליה גוון כלל כמש"ל דא לאו איהו באתגליא בסתימו דעינא כו' וזהו עין לא ראתה וזהו החיים ולכן כשסחטה חוה הענבים גרמה מיתה וצריך כל אדם מקודם לטעום כוס אחר מקודם כמש"ל.
בגין דכסא אחרא כו': ר"ל שנהרגו, וזהו סוד שמשקין לו כוס להרוגי בית דין (סנהדרין מג, א).
כגוונא דא אית כו': והן ג' טפין דמלאך המות נגד ג' הנ"ל, וכן בגיהנם כמ"ש לקמן דף רס"ג ע"ב (ח"ב רסג, ב) ורס"ד ע"א (ח"ב רסד, א) "היכלא תניינא כו' בהיכלא דא קיימין תלת פתחין לתלת סטרין כו' ובהאי ממנה דאקרי כוס כו' ורוו ליה להאי נשמתא כו'", וזהו נגד רויה הנ"ל, "מהאי רוחא נפקא תלת טפין כו'", עיי"ש כל הענין. וזהו הממונה בפתח האמצעי דשם נגד זה הממונה של חיים.
אית יין ואית כו': וז"ש (ברכות נז, א) יש שותה יין וטוב לו כו' ות"ח לעולם טוב - שהן בדרגא דהאי היכלא וכאן הוא סוד החלום כמ"ש לקמן בדף רמ"ח (ח"ב רמח, א) עי"ש.
אית כוס כו': כי הן ב' דרגין - כוס ויין כנ"ל. [ובפ"ב דא קשי לאתגלייא בסתימו דעינא כו'. עמש"ש].
היכלא דא אקרי היכל זהר כו' דלא אשתני: אורפניא"ל אותיות אור פני אל, ואור הוא זהר והוא אור פשוט שזהו אור כנ"ל והוא אור פנימי וזהו פני.
וקיימא בנהירו סתימא כו': ר"ל דנהיר מעילא מהיכל נגה דשם הוא נהירו סתימא דלא אתחזי כלל כמ"ש למעלה ונהיר להיכלא קדמאה והוא ממוצע ביניהן לכן לא אתחזי אלא בסתימו דעיינין.
וכד בטש כו': ר"ל כד בטש נהירו דהיכלא קדמאה בנהירו של היכל נגה שהוא נהירו דלא אתחזי' נציץ האי נהירו רוחא של היכל זה.
כדין אפיק נהורא דנציץ וזהרא: כמ"ש בפרשת וארא דגוונין דמתחזיין לא זהרי ודלא מתחזיין זהרי כמש"ש ורזא דא עינא בעינא אית גוונין דאתגליין רשימין ביה וכלהו לא מזדהרי כו' אינון סתימין דמזדהרין מגו אלין דלא מזדהרי ואינון דמזדהרי כו' ולכן נקרא זהר וז"ש ה"נ האי רוחא ועל דא אקרי אורפניאל שהוא אור המאיר.
האי איהו דנהיר כו' סתימאה: ר"ל שמאיר להיכל הזה ולהיכל לבנת הספיר שגוונין של היכל א' אינן מאירין כלל שהן גוונין דמתחזיין דלא מזדהרין אלא מגו גוונין דלא מתחזיין המאירין וכן רוח של היכלא קדמאה אינו מאיר רק ברוח הזה רק ששם באתגלייא וכאן בסתימו.
דא רוחא כו' חלאים: ר"ל שנוטל להיכל הזה ונוטל להיכלא קדמאה. שנאמר חמוקי ירכיך - והוא בהיכל הזה.
כמו חלאים כו': והוא בהיכלא קדמאה ששם הוא הכף כמש"ל ואמרו כמו חלאים על השיתין שמחוללין ויורדין עד תהום. והבן. וזהו סוד בשעה שכרה דוד שתין שהיתה בסוד בתולה, גן נעול, גל נעול מעין חתום, והוא פתח אותה בסוד אבן מאסו הבונים.
ומה דאמר חמוקי כו' תרין: ר"ל מ"ש חמוקי בלשון רבים.
והאי רוחא כו' ביום הגשם וגו': ר"ל הרוחא שמאלא כלילא באש ומים שהן שני הגוונין חוור ותכלת, כסא דין וכסא רחמים, בסוד הציצית - תכלת ולבן, ועצם הוא רוחא קדמאה והשמים רוחא תניינא, ועל זה הרוחא אמר דכלילא באש ומים, ולכן נקרא הדרניא"ל ונק' הדר זיו כידוע דלית שופרא אלא כד איהו בתרי גוונין - חוור וסומק, כמ"ש בז"ח דף ל"ג ע"ב, והאי נגה איהו נציצו דנציצן כאשא ונהיר סומקא דיליה ומגו סומקא דא בשעתא דעאל ונקיב גו ההוא אבנא איהו שפירא בחיזו בתרין גוונין כו' כיון דאתנהירת בחוורו כאבנא בדולחא ע"כ ל"ל חיזו בשפירו לאסתכלא עד דאתא סטרא דשמאלא דההוא נוגה דסומקא ועאל בגווה ההוא סומקא בההוא נוגה כדין איהו שפירא בחיזו שפירא בריוא לאסתכל כו' כאתתא שפירתא בחיזו חוור וסומק כו'. וזהו סוד (מגילה יג, א) אסתר ירקרוקת היתה שהוא גוון תכלת [וגוון תכלת אצטבע מגו גוון סומק כמ"ש בפרשת תרומה ולכן אחיד בסומק דלתתא כנ"ל] אלא שחוט של חסד משוך עלי' ולכן בימי' נגזר כליה על ישראל וניצולו בסוד כסא תכלת וכסא רחמים.
כתיב כמראה הקשת כו': ר"ל שכאן ג' גוונין דקשת כמ"ש למעלה וסמך כאן על מ"ש בפרשת בראשית ומש"ש קיצר כאן.
האי רוחא כו' ותתא: ר"ל בין היכלא קדמאה להיכל ג' כנ"ל.
כעין חשמל כו': כעין ע"ש גוונין דעינא וכאן הוא החשמל דלא קיימין בי' לאסתכלא וכמ"ש בז"ח דף ל"ב ע"ב ומתוכה כעין החשמל הא אוקמוה דאינון חיוון אשא ממללן ויתבאר למטה שהוא השרפים דנפקי כאן מהאי רוחא ואינון זוהרא דזהיר והוא רוחא הזה שנקרא זוהר קאים ולא קאים דלית מאן דיכול למקים בי' וכו' ועיינין וחזווהי לא יכלין לשלטאה עליה כו'.
האי איהו כעין חשמל ולזמנין איהו חשמל בגין דמיני' כו' ולא קיימי: ר"ל דעיקר חשמל הוא כשנכלל בהיכל שלמעלה דמני' נהיר כמש"ל וקיימא בנהירו סתימא דנהיר מעילא ובנהירו דנהיר לתתא, והענין כמ"ש (חגיגה יג, ב) חשמל עתים חשות עתים ממללות, וחשות הוא סתימו דלא אתגלייא וממללות הוא ההתגלות, והן בב' מקומות - בעיינין ובשפוון כידוע, ובעיינין הן גוונין דמתחזיין ודלא מתחזיין כנ"ל וזהו כעין, ובשפוון הן חשות וממללות וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת פנחס רכ"ג ע"ב (ח"ג רכג, ב) "ועוד למנצח תמן מל עם נצח ודא מל מן חשמל, הוד ונצח אינון לקבל תרין שפוון ובגין דא אתקריאו שפוון חיוון, אשר ממללן כו' דמסטרא דגבורה אתקריאו חיוון אשא כו'", ר"ל דחש הוא נצח ומל הוא הוד, וזהו למנצח - נצח והוד. והענין כי היכל נצח לא אתגלייא כלל והיכל הזה כד אתקשר בהיכל התחתון מתגלה והוא נהיר בנהירו דלעילא ונהירו דלתתא לכן הוא חשמל וכ"ז בהתכללותו בהיכל עליון ותחתון וסדר התקשרות בתחלה בהיכל תחתון ואח"כ סליק בהיכל הזה ואז נולדו השרפים ואח"כ עולין ב' ההיכלות והרוחין אל היכל נגה ושם נכללו כא' לכן שם נעשו החשמלים כמש"ל דף רמ"ט ע"ב (ח"ב רמט, ב) ואלין מלאכים דאקרון חשמלים כו', וז"ש כעין חשמל, והוא כאשר עדיין לא נכלל ברוחא של סטרא דשמאלא הדרניא"ל וברוחין של היכלא קדמאה שאז עדיין אינו נגלה וא"א לומר חיות אש ממללות ולזמנין איהו חשמל כאשר נכללו בו כל הנ"ל ואז נעשו השרפים כמ"ש למטה כד אתכליל רוחא ברוחא כו' ואלין שרפים. וז"ש בגין דמניה קיימין כו' ואז הוא חשמל, חיות אש ממללות, וזהו עתים ממללות. וכשנכלל היכל זה בהיכל נגה אז עתים חשות, ששם כולם נעלמים בה. ואמר חיות אש שיצאו מסטרא דשמאלא מאש שברוח הב' שנכלל מאש ומים וכנ"ל ברעיא מהימנא, ולכן הן ממללות מ' דוממת ש' שורקת, וכאן הוא אש ומים כנ"ל, עצם השמים דכלילא באש ומים, ולכן כאן החשמל.
חשמל אור פניא"ל דקאמרן בדא אשתמודען חיין כו' באור פני מלך חיים: הענין כי מלכות נקר' חקל תפוחין קדישין, חקל נגד נה"י ששם נקרא שדה, תפוחין נגד חג"ת ששם ג' גוונין של התפוח - ג' אבות שהן ג' גווני הקשת כמש"ל, קדישין נגד חב"ד בסוד שמן משחת קדש במוחין. וכל זה הוא בפרצוף שלה שהן נגד נה"י שלו, והן ג' היכלות, ונקרא' בהיכל ראשון שדה בסוד "כי בשדה מצאה", ובהיכל השלישי ששם חב"ד דילה נקר' קדישין ששם משחת קדש כמ"ש לקמן דף רמ"ט ע"א (ח"ב רמט, א) "האי רוחא איהו רוחא דכיא כו' מההוא משחא דרבות קדשא דנגיד מעלמא דאתי נגיד ביה ומההוא משחא אתברי ואצמח כו'", ובהיכל הזה נק' תפוחין, וכאן ג' גוונין דתפוח כמראה הקשת כמש"ל ובאדרא רבא דף קל"ג ע"ב (ח"ג קלג, ב) "פתח ר' שמעון ואמר כתפוח בעצי היער וגו' מה תפוח זה כליל בתלת גווני כך קב"ה תרין תפוחין כליל שתא גווני ותרין תפוחין אלין דאינון כו' כללא דכל שתא תיקונין דאמינא ובגינהון באור פני מלך חיים, ותאנא מהאי תפוחין נפקין חיין לעלמא כו'". וכן כאן הן שתא גוונין, תלת כלילין בתלת, שב' רוחין דכאן הן ג' גוונין וב' רוחין של מטה שבהן ג' גוונים שנהורא שמאלא חוור וסומק כאחד והן נחשבים לא' כמש"ל, והן ששה גוונין, והן ז' כמו התפוחין שהן תיקון ז', והוא בחג"ת שכוללים נה"י, ועם מלכות הוא ז'. ואמר שם "ובהאי דלתתא הוא אמת", שלכן חותם הקב"ה בחג"ת אמת ונקר' מהימנותא כנ"ל, ואמר "כיון דזכותא נפקא כו'" - כי התפוחין דז"א כלילין בב' גוונים - אש ומים, כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ה ע"א (ח"ג רצה, א) "אנפוי כתרין כו' חוורא וסומקא סהדותא לאו"א סהדותא לאחסנא דירית ואחיד לון", והן חו"ג - אש ומים. וכן כאן הרוחא כלילא באש ומים כנ"ל. ושם דף רצ"ב ע"ב (ח"ג רצב, ב) "ואתעביד מיניה תרין גוונין כלילין כחדא ונהיר אנפוי ואסהיד באו"א גוונוי דאנפוי כו'". ואמר באדרא רבא דף קמ"א ע"א (ח"ג קמא, א) "הני תרין תפוחין כד נהירין מב' סטרין מנהירו דתרין תפוחין כו' ולא ישתכח רוגזא בעלמא", עי"ש. ושם דף קל"ג ע"ב שם (ח"ג קלג, ב) ותאנא מהאי תפוחין נפקין חיין לעלמא ומתחזיין חידו לז"א דכתיב יאר ה' פניו אליך וכתיב באור פני מלך חיים, באור פני מלך - אינון תרין תפוחין כו' כל עלמא מתברך ולא אשתכח רוגזא בעלמא". ובאדרא זוטא שם דף רצ"ה (ח"ג רצה, א) "כד אתנהיר מן נהירו דחוורא דעתיקא חפיא ההיא חוורא על ההוא סומקא כו' עד הכי אתחזי בההוא גוונין", עי"ש. וכן הוא כאן כשמתגלה חסד עליון ונהירו דינין - אז נהיר ההוא רוחא ואז באור פני מלך חיים, וכד אתדן עלמא כו' והאי רוחא אגניז שהאי רוחא הוא גוון חוורא וכד נהיר חוורא אז חיין, וכנ"ל. ואמר וסימנך וארכבתי' כו' שכאן הברכים כמש"ל.
הכא קיימין כל אינון מלבושין כו': בסוד הוד והדר לבושו והוא היכל הוד וכאן רוחא הדר שנקרא הדרניא"ל כנ"ל, וחשמ"ל ואורפניא"ל ומלבו"ש -- סכום כולם אחד, והן שע"ח נהורין הידועין, והן ש"ע נהורין וח' אתוון דחשמל שהן ח' נהורין שהן שילוב הוי"ה ואדנ"י דהיכלא קדמאה שנכלל כאן שלכן נקרא צדיק חשמל על שם ב' שמות הנ"ל, וכמ"ש בתז"ח דף ע"ג ע"א חיזו תליתאה וארא כעין חשמל כו' עם תמניא אתוון דחשמל ע"ש, וש"ע נהורין מתפשטין מן התפוחין כמ"ש באדרא רבא שם "תאנא אלין תפוחין נהירין וחוורין תדירא ומנהון נהירןי לתלת מאה ושבעין עיבר כו'", וז"ש וארא כעין חשמל שהוא באלין היכלות נו"ה כנ"ל, וכמ"ש בהת"ז ובתז"ח דף ע"ג ע"ב ממראה מתניו ולמעלה - נצח, וממראה מתניו ולמטה - הוד כו' שהן נק' מעלה ומטה, וז"ש כמראה אש בית לה סביב, והוא בהיכל נגה שאופן אהדיאל סביבו וממראה כו' כמראה אש ונגה לו סביב הוא כאן הדרניא"ל דאתכליל באש ומים והוא נגה כמ"ש בז"ח דף ל"ג ע"ב והאי נגה איהו מסטרא דימינא ואתכליל בשמאלא ושמאלא בימינא.
וצדקיא"ל שמיה: וז"ש והלך לפניך צדקך, צדק לפניו יהלך כו'.
דהא בזמנא דב"נ עביד כו' וכד נשמתא סלקא כו': וזהו סוד "ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד כו'" - והוא לבוש של העולם הזה, "ויאמר הסירו הבגדים הצואים מעליו" - והוא על ידי הרחיצה בנהר דינור, "והשטן עומד כו'" שלא ללבוש אותו, ועיין בפרשת שלח דף קס"ט וק"ע (ח"ג קסט, ב) "וכן כתיב ביהושע כהנא רבא כו'" עי"ש. "ויאמר ה' אל השטן יגער כו' הלא זה אוד מוצל מאש" - שלא נטבע בנהר דינור וראוי עכשיו להבגדים, "ונתתי מהלכים בין העומדים האלה" - הוא בין השרפים האלו שבהיכל הזה שנק' עומדים כמ"ש "שרפים עומדים" (וכן כאן הם סוד הרגלין שעליהם עומדים ולא יהיו וארכבתי' דא לדא נקשין מפחד השטן וסט"א).
לאתסחיא ולאתלבנא תמן ולזמנין כו': הכל לפי מעשיו לצדיקים לאתסחיא בצונן ולרשע לאתלבנא, ולרשע גמור טבעא האי נשמתא, וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת בהעלותך דף קנ"ג ע"א (ח"ג קנג, א) ואומרים על מאני דפסחא כלים שנשתמשו בהן בצונן מטבילן בצונן והן טהורין, אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים מארי חנא וחסדא לא צריכים לאדכאה במים פושרין כבינונים, כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים בגין דזוהמא דלהון נפישא, אבל צדיקים גמורים בצונן דעלייהו אתמר כל המשים רווח בין הדבקים מצננין לו גיהנם, וידוע שנהר דינור הוא גיהנם שלמעלה ואי נשמתין חמריים דאינון מאני חרס שבירתן זו היא טהרתן כו', ועל אלו אמר כאן "דטבעא כו'".
עד דכל יומא בצפרא כו': וז"ש חדשים לבקרים כו', ונהר דינור הוא בהיכל ד' בסטרא דגבורה כמש"ל בדף רנ"ב ע"ב (ח"ב רנב, ב) ולכן אומרים המחדש בטובו בכל יום תמיד כמש"ל דף ר"ס ע"ב (ח"ב רס, ב) היכלא רביעאה המחדש בטובו בכל יום כו' בנהורא דימינא כו' , וכן כאן כד אתער רוח דסטרא דדרום כו'. וז"ש כאמור לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו - בסטרא דחסד.
כגוונא דאינון מלאכין דאתעברן כו': כמ"ש כד מעבירין שלטנותיה מעבירין ליה בנורא דדליק והוא זה הנהר דינור, וכן המלאכים שנבראו ביום שני והן מסטרא דגבורה, וכן הרשעים. וז"ש מהאש יצאו והאש תאכלם ונרפאין במימי החסד.
וקיימין ומתחדשין כמלקדמין ואמרי שירתא ואזלי לון: וז"ש בכל יום נבראין מ"ה מנהר דינור ובטלין שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך, וז"ש המחדש כו' מעשה בראשית, ואמר לעושה אורים גדולים - שבשמש מחדש גם כן בכל יום מעשה בראשית שבכל לילה נכבה אורו ואינו מאיר ובבקר מתחדש כמ"ש בפרקי דרבי אליעזר (פרד"א, פרק נא) וכן האדם בלילה מפקיד נשמתו כו' ואף צדיקים שבגן עדן בכל לילה מפקדי לבי קברא ובכל יום מתחדשין כמקדם בטלא דנגיד עלייהו.
ואי זכאת כו' וסלקא לקרבנא כו': והוא כעין הקרבן שנאמר אשה ריח ניחוח לה', מקודם מעלה לאשים בנהר דינור ושם נכלה הגוף כמ"ש בפרשת שלח לך החלב ודם. ואח"כ מלבישין אותה בההוא לבושא ובהאי מלבושא סלקא ריחא כידוע וכמ"ש וירח את ריח בגדיו כו' ואמרו בגדיו של אדם הראשון. והענין כי אדה"ר קודם החטא שהיה בגן עדן היה לבוש באותן מלבושין בגן עדן כידוע, ולכן נאמר אחר שאכלו "וידעו כי ערומים הם" כידוע, ויעקב תיקן חטא אדה"ר וזכה לבגדיו, וז"ש שנכנס עמו ריח גן עדן.
וסלקא לקרבנא על ידי דמיכאל כהנא: זהו ניחח.
לקיימא תדיר כל יומין קמי עתיק יומין: זהו לה'. וזהו סוד הקרבן שמתחלה בשריפת אברים ופדרים נזונין הסט"א ורוי לון וכן בשריפת הנשמה בגיהנם ונהר דינור. ואח"כ מתלבשא רוחא דבהמה, כי אין רוח בעולם מבלי לבוש, וסלקא אל הבהמה דרביע' על אלף טורין ומתתקנין ד' חיות שבמרכבה וברעותא (ניחוח שמתגרמינן רעווא) דאדם אתתקן האדם על הכסא ואז אדם ובהמה תושיע ה'. והענין כי כל החטאים בנפש הבהמית שבאדם וענין נפש הבהמית הוא כמ"ש בספרא דצניעותא פרק ד' "ויאמר אלהים כו' היינו דכתיב אדם ובהמה תושיע ה' - חד בכללא דאחרא משתכח' בהמה בכללא דאדם, אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה משום דאתכללא בכללא דאדם כד נחית אדם דלתתא בדיוקנא עלאה אשתכחו תרין רוחין מתרין סטרין דימינא דשמאלא כליל אדם דימינא נשמתא קדישא דשמאלא נפש חי' חב אדם ואתפשט שמאלא כו'". כי הנפש חיה הוא מסטרא דבהמות בהררי אלף ושם הוא כל השכר והעונש וכל החטאים דאתפשט שכינתא מלבושא דילה כמ"ש בת"ז ובפרשת בראשית דף כ"ב וכ"ג (ח"א כב, ב), כי הוא בן כסיל. וכן בזכיות מלביש אותה. ולכן בכל המצות עושין לו לבוש, ולכן מקריבין הבהמה לתקן סטרא דבהמה ששם צריכין לתקן ואז נכלל הבהמה באדם וזהו הלבוש. וזהו סוד שכותבין התורה שהיא משם על עור בהמה טהורה.
[וכל ענין בואו דהאדם לעולם הזה לתקן את הנפש הלבוש הזה, ולכן רשעים אזלין ערטלאין בההוא עלמא וידעו כי ערומים הם כנ"ל. וזהו סוד (מגילה יב, א) מלמד שהיתה מפשטת בנות ישראל ערומות כו', וכמ"ש בפי' לאסתר עי"ש, כי בחטאי האדם מפשיט נשמות עליונות מלבוש שלהן וזה הלבוש מתלבש בסט"א, וזהו גלות השכינה בלבושה גם כן. וזהו סוד ושתי שהיתה גוזלת לבושין דישראל ובה נתלבשו בחטאי' ואסתר תיקנה כי היא שכינה דבריאה כמ"ש ברעיא מהימנא וזהו סוד שנגזר על ושתי ליכנס ערומה ובאסתר - ותלבש אסתר מלכות (בגדי מלכות), וזה היה צרת ישראל ואח"כ גאולתם. והבן].
ובכלא אתמנא כו' האי היכלא: ר"ל על כל מה שכתוב כאן הכל תחתיו. [ובפ"ב ובפרשת בראשית(?) מכללא דנהורין אלין כו'. עמש"ש].
מכללא דא כד אתכליל רוחא ברוחא כו' תלת זמנין ביומא כו': והן דמקדשין עם ישראל בתפלת יוצר ובתפלת י"ח שחרית ומנחה. אבל קדושת ובא לציון היא תוספת קדושה לנו על המלאכים ולכך אומרים בלשון תרגום וכמ"ש בפרשה תרומה דף קל"ב וקל"ג (ח"ב קלב, ב) עי"ש.
ואלין אינון דמדקדקי כו': שכאן נאמר כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא. שג' אשות הן - אש שורף כו' כמ"ש בתיקונים דף קכ"ב ע"א עי"ש, ומהן השרפים כידוע.
ואלין אינון דקיימי כו': וזהו דאשתמש בתגא חלף - מב' העולמות.
דאוליפו מיני' כו': כמ"ש ואפילו אות אחת. וז"ש בפרשת בראשית (ח"א מב, א) "דאוקידו לאינון דלא חיישי כו'". [ובפרשת בראשית "כד מתגלגלין נהורין כו'". עמש"ש].
כד מתיישבן רוחא ברוחא כו': ר"ל כשנכללין א' בחבירו.
האי חיותא יופיא"ל כו': והוא שר התורה והוא נפיק מרוח שמאלא כנ"ל שנקרא הדרניא"ל - לכן נקרא גם כן יופיא"ל. ולפי שהוא יותא ממוזג באש, שלכן הוא על השרפים, ויופי האדם כד אדום ניכר בו יותר מכ"ש דודי צח ואדום, אדמו עצם מפנינים -- ולכן נקרא יופיא"ל. והוא אנפי נשרא לפי שהוא כלול באש ומים והוא נשר שבחיות כלול מחו"ג כידוע וכנ"ל דרך הנשר בשמים. וכאן הוא התורה והחכמה כמ"ש כי מן השמים דברתי עמכם כו'.
נפקא על ד' שרפים מעפפן כו': שנאמר בהן ובשתים יעופף. ואמר על ד' שרפים - שהשרפים נכללין בד' חיות שתחתי' כמ"ש בפרשת בראשית ונכללין בד'.
וכמה אינון שליחן דשלם סחרני': ר"ל סביבות האדם. וכמ"ש (כתובות קד, א) בשעה שהצדיק נפטר מן העולם ג' כתות של מ"ה מלאכי השרת/מלאכי השלום (?) יוצאין לקראתו, אחת אומרת בוא בשלום, ואחת אומרת כו'. וז"ש וכמה שליחן דשלם. והן נק' מלאכי שלום שליחין לבשר השלום, וכאן הן הג' כתות אותן דמקדשאן שמא קדישא דמאריהון כמ"ש ג' כתות של מ"ה מלאכי השרת/מלאכי השלום (?) (חולין צ, ב) אומרת שירה בכל יום א' אומרת קדוש ואחת אומרת כו' והן כאן כמ"ש למטה אלין דקיימי באמצעיתא כלהו ממנן בשירתא כו' אלין דקיימי לעילא לסטר ימינא וכו' ואלין דקיימי בשמאלא כו'.
האי חיותא קדישא כו' ואע"ג דעובדין כו': כמ"ש בז"ח ש"ה דף נ"ו ע"א "ת"ח כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעה אפי' אית ביה עובדין טבין סגיאין כו' ת"ח מאי דכתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים כו' דאית לה עובדין שפירין", והן הגוונין אלא דלא אצטבעו הגוונין. והענין כי פשוטי דאורייתא הן הגוונין דבוצינא. ורזין דאורייתא הוא אור הנביעו דמני' אצטבעו גוונין, וכמ"ש בתז"ח ע"ג ע"ד דכל רז אור אתקרי לאנהרא כו' ובהרבה מקומות, ולכן נקר' החיה הזה דממונה על רזא דחכמתא יופיא"ל דמניה אצטבעו הגוונים ודווקא למאן דיכיל לאדבקא ולכן קורא לה היפה בנשים דאת הי' בידך האור והיופי ולית לך לאתדמה לשאר הנשים וכמ"ש הזאת נעמי אל תקראן לי נעמי כו' אני מלאה הלכתי - דמלמדין לה כל התורה דיכול לאדבקא בעה"ז ואומר לה זה היפה שתדע למה היא נידונית יותר משאר ב"א שלא למדו בחכמתא כמ"ש לעיל [קבלה - ר"ת ה'שתחוו ל'ה' ב'הדרת ק'ודש, בסוד הוד והדר שבהיכל הזה כמ"ש].
זכאה חולקיהון בעלמא דין ובעלמא דאתי כו': שרזין הן בסטרא דח"י עלמין והוא ח"י עלמין בתרין עלמין - בעה"ז ועה"ב, שהוא אתרי' בבינה עה"ב וקאים בנוק' כמ"ש כי כל בשמים ובארץ - הן התרין עלמין, וכמ"ש בריש פרשת שמות דף ב' ע"א (ח"ב ב, א) "זוהר איבא דאילנא יהיב חיין לכלא קיומי' לעלם ולעלמי עלמין כו', זכאה חולקיהון אינון דטעמין מיני' קיימין אינון לעלם ולעלמי עלמין, אלין אקרון חיין להאי עלמא וחיים לעלמא דאתי". והוא כמ"ש אגורה באהלך עולמים שפתותיו כו'.
רוחא דא כו' לגבה: כנ"ל לאתכללא בי' ולסלקא [ובפרשת בראשית - "ד' גלגלין לכל חד כו'". עמש"ש].
האי חיותא שלטא על ד' אחרנין: הן ד' חיות הנ"ל שפניהן פני נשר, ולפי שאמר לעיל האי חיותא נפקא על ד' שרפים כו' וכאן הוצרך לבאר ענין החיות משום פרטיהן אמר אחרנין.
וארבע גלגלין כו' בגיניה דאמצעיתא: כנ"ל.
קדשיאל כו' ענאל שמיה: כצ"ל.
אלין דקיימא באמצעיתא ממנן בשירתא: ר"ל אלו הד' שהן באמצע הן ממונין על השיר.
ואלין דימינא כו': ר"ל הגלגלים שבימין, ר"ל לצד דרום.
סלקי רעותא לעילא: לגבי חיות דעלייהו.
ואלין דשמאלא כו' רעותא מתתא: כצ"ל. ר"ל עם האופנים שבהיכלא קדמאה.
אלין דקיימי לעילא כו': ר"ל אותן שעומדין למעלה בצד ימין הם מתחברין עם ישראל המקדישין אותם דידעי לכווני. ואותם שבצד שמאל מתחברים עם אותם שבישראל שאינן יודעין לכוין. וכולם כלילין ומתקשרין זה בזה ביחוד אחד.
מאתר דא ינקי כל אינון כו': שכאן הוא מפתחאן דחכמתא כמש"ל.
בגין דנביאים ינקי מלעילא: ר"ל מנצח-הוד דאצילות. אבל מארי דחלמא ודמראה ינקי מנצח-הוד דבריאה. וז"ש "ואלין מארי דחלמא כו' מהכא".
וכד מתחברא כו': ר"ל שלא תאמר שנביאים ינקי מעילא לבד, לכן אמר וכד מתחברא כו'. ר"ל כאשר מתחברים נצח-הוד דאצילות עם נצח-הוד דבריאה אז משניהם יחד, וכמ"ש בפרשת בראשית דף מ"ה ע"א (ח"א מה, א) שאר נביאים נטלין תרי היכלין דלתתא תרין רוחין נגה וזוהר כו'. וכן לקמן דף רנ"ז ע"ב (ח"ב רנז, ב) נביאןי דאינון סטר' עלאין תרין (סמכין) ירכין [דסמכין לאורייתא קדישא אינון נטלין היכלא דתרין רוחין בי' דאינון נוגה וזוהר] כו' אתכלילו דא בדא כדין אלין תרין סמכין דלתתא כד מתחברן באלין עלאין אתרשים בהו נבואה כו' לעילא נבואה הכא מראה וע"ד איהו דא כגוונא דא ודא כגוונא דא.
ובגין כך אית משל במלייהו כו': שמתלבש הנבואה בהיכלין אלו, מה שאין כן במשה אע"ג דע"כ צריך לעבור דרך כל העולמות הוא דרך מעבר לבד כידוע.
בגין דכד נהירו נפיק כו': ר"ל שנבואת משה הוא מבינה שמתלבש בנצח-הוד. וז"ש נביאים מבינה. ואמרו משה זכה לבינה, ואמר משה בנצח, והוא שיוצא מבינה ומתלבש בנצח כנ"ל. ואע"ג דבכל הנביאים נו"ה צריך לקבל תחלה מבינה כנ"ל נביאים מבינה ומשם דרגא דנבואה כידוע בכ"מ. וז"ש (ב"ב יב, א) חכם עדיף מנביא, דחכמה למעלה מבינה. ואמר בז"ח רות - שלום לרחוק ולקרוב - שהוא רחוק לחכמים וקרוב לנביאים, רא"א איפכא - קרוב לחכמים ורחוק לנביאים שרואין דמיונות שלמעלה כעין גוף. והנה למעלה חכמה למעלה מבינה אבל למטה נביאים למעלה מחכמה, שנביאים בנו"ה וחכמה ביסוד דשם כל רזין דחכמתא והוא ההוא חיותא דכאן. ועמ"ש בז"ח רות.
ואמר בריש פרשת שמות איבא דאילנא יהיב חיין לכלא קיומי' לעלם ולעלמי עלמין זכאה חולקי' כו' עד בעלמא דאתי עי"ש. ר"ל איבא דאילנא - חכמתא דהוא אילנא דחיי, והן שנקר' חי' - ובניהו כו' בן איש חי. ועיין בתיקונים ריש תיקון כ"א א"ל אבא דיליה כו' ובלע מיא דימא כו' ואתוון כו'. ועיין בריש פרשת בראשית ובניהו כו'. וזה גם כן הענין שנבון עדיף מחכם, הוא גם כן כאן בנצח והוד. כי כולם אינן מקבלים מהנהירו דנפיק מבינה רק מנו"ה שקבלו מבינה, מה שאין כן במשה שקבל מנהירו דנפיק מבינה שנתלבש בנו"ה ומשם ואילך לא נתלבשו עוד אלא דרך מעבר לבד. מה שאין כן בנביאים שלא קבלו רק מנו"ה עצמן שנתלבשו בהיכלות אלו, ומשם ואילך דרך מעבר לבד. וז"ש משה בנצח. ואף על גב דדרגי' גדול מאבהן שהוא זכה לאספקלריא המאירה, מה שאין כן באבות - ושמי ה' לא נודעתי להם כמ"ש בפרשת וארא. והענין שהאבות זכו לחג"ת שנתלבשו במלכות - תלת גוונין דילה כמ"ש שם, והן בהיכלין דילהון רצון ואהבה וזכות כמ"ש בפרשת בראשית מ"ה ע"א (ח"א מה, א) ולקמן דף רנ"ו ורנ"ז, והן כגוונא דנביאים בנו"ה כנ"ל, והחילוק ביניהם לבין הנביאים הוא שנו"ה אפילו באצילות גוונין דילהון אינן מאספקלריא המאירה, שנה"י הם המאירים למלכות ואבהן זכו לחג"ת שהן גוונין דאספקלריא המאירה במקומן. וזש"ש בפרשת וארא דף כ"ג (ח"ב כג, א) ואלין אינון דאתחזיין לאבהן למנדע כו' מגו אלין דמזדהרי כו'. משא"כ למשה שנתגלה לו מתוך הבינה באצילות עצמן כמש"ש ואינון סתימין אתגליין ליה למשה בההוא רקיעא דיליה כו'.
כל שאר נביאים אינון מאריהון כו': ר"ל מאריהון דחלמא ודמראה יונקים מהיכלות אלו לבד, ואינן יונקים מלעילא כלל, ואינן יונקים מהיכלות עצמן רק שמתלבש בדרגא אחרא ביצירה בהיכלות דנצח והוד דשם. והכלל כי כולם צריך להתלבשות ואינן מקבלין מן דרגא דיליה במקומו רק בהתלבשו בדרגא אחרא. ואע"ג שבכולם יוצא הנבואה משורש השרשים מבינה - אינן מקבלין משם כנ"ל. והמקומות שלמטה מדרגם דרך מעבר כנ"ל. וז"ש כמה דדרגא דנביאים דלעילא כו' ה"נ אלין דרגין כו'.
בגין דנפקין מהאי היכלא כו' וכן עד כלהו דכמה אינון דנטלי כו': זה קאי על החלום של כל אדם, וז"ש "ועל דא כד מטי לגבי דב"נ כו'". ולכן כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. שמתערבין עמה גם כן הסט"א שהן מעורבין בעשייה ובאוירין דהאי עלמא. וזה החילוק בין מראה דנביאים לחלמא, שמראה אינו מתלבש רק בדרגא תתאה דלבר לבד אבל חלום מתלבש מדרגא לדרגא עד דמטי לב"נ ומתלבש בכלהו דרגין. והחילוק שבין חלום של נבואה לחלום של כל אדם - שחלום נבואה נפיק מגו האי היכלא ומתלבש למטה אבל חלום של שאר בני אדם אין יוצא רק מדרגא תתאה ומתלבש למטה והוא החילוק שבין אדם לחבירו בענין החלום שזה מקבל עוד מדרגא תתאה יותר עד שיש שמקבלין רק מאותן דתליא באוירא אבל בכולם מתלבש עד למטה באוירא כנ"ל.
וע"ד לא צחצחא כו': ולכן כל חלום צריך לפתרון. והן ד' דרגין חלוקין -- חלום דבני אדם, וחלום ומראה דנביאים, ונביאין עלאין, ונבואה דמשה חלוקים במקומות כנ"ל. וכן חלוקים בענין כי חלום צריך לפתרון ואין משיגים הפתרון בעת החלום רק מדמה להם בעת החלום כאלו הוא הענין כמות שהוא רואה כמ"ש ויקץ פרעה והנה חלום. אבל בעת השינה לא ידע כלל שהוא חלום ומראה. וחלום של נביאים יודע שהוא מראה וחלום ויודע גם כן הפתרון בעת החלום על ידי עצמו או על ידי מלאך כמ"ש מה אלה אדוני מה שני הזיתים האלה כו', וידע שאינו כפשוטו רק מראה על דבר אחר, והשיב לו הפתרון. וכן בדניאל - דניאל חלם חז' כו' חזה הוית כו' קרבית על חד מן קאמי' ויציבא אבעא מני' על כל דנ' ואמר לי ופשר מלה יהודוענני כו', משא"כ בנביאים שהשיגו הדבר בעצמן אע"פ שאמר בדרך חידה פעמים הבין בדבור בתוך החידה הדברים בעצמן אבל משה פה אל פה אדבר בו ולא בחידות.
כד מתחברן אלין באלין אלין ארבע גלגלים בארבע אינון די באמצעיתא: ר"ל בארבע החיות הנ"ל.
כדין כלהו אקרון חמודות ואינון מאריהון דמראה: שהן מאריהון דחכמתא כמש"ל כל אינון מאריהון דחכמתא דקיימין כו' וכתיב הנחמדים מזהב ומפז ומתוקים כו' חכו ממתקים וכולו מחמדים, וזהו סוד כי נחמד למראה. וכן חיותא דעליהון נקרא יופיא"ל על שם החכמה כמ"ש "יופי חכמתך כו' מלא חכמה וכליל יופי" (יחזקאל כ"ח, ז'-י"ב). ולכן נקרא ירושלים כלילת יופי על שם חכמתם כידוע. [וכן בסט"א נגד היכל הזה כל זיני דחרשין כו' ואמר שם חרשין הוא באסתאבו מסאבו דזרעא כו' ותלוי בהיכל זה שם כל מסאבו דש"ז. וכן כאן בקדושה כאן כל החכמתא והוא תליא בברית קיימא כידוע וכמ"ש סוד ה' ליראיו כו' ולכן נקרא ספר הזהר על שם החכמה דרוחא דהיכלא דא נקרא זהר כנ"ל]. וז"ש בג"כ האי חיותא דקאמרן שלטא עלייהו - ר"ל שהוא מארי דחכמתא כנ"ל.
ובגין כך אקרי איש חמודות דניאל כו': שקיבל במראה כמ"ש "ובינה לו במראה". וכל החמדה וכיסופין של עלאין הכל להחכמה. [ובפרשת בראשית - "הכא הכרעה לאתדבקא במארי'". עמש"ש].
היכלא תליתאה
עריכה- היכלא תליתאה
היכלא תליתאה כו' מבי דינא דמלכא: ר"ל מהיכל זכות ששם הב"ד כמ"ש לקמן שהוא היכל גבורה ב"ד והאי היכל מקבל משם.
בגין דהאי איהו ממנא לאשגחא בהו כו': ר"ל אע"ג דהפתקין נחתמין בפתח ב' ומשם יוצאין הפתקין - מכל מקום נמסרו הפתקין מקודם להאי ממנא שבפתח הזה לעיינא בהו שמא ישוב האדם ביני וביני, וכמש"ו.
להאי אתייהבו תקוני פתקין כו' ואתמסרו בידא דההוא ממנא די כו': ר"ל אל הממונה שבהיכל הא' כמש"ו כיון שמגיע שם אין מתעכב כלל ויוצא מהיכל הראשון. ואז כיון שיוצא משם אז אין יכולת בידו לחזור הפתקין שמשם מקבל הסט"א תיכף וכמ"ש בהיכלא קדמאה דף רמ"ה ע"ב (ח"ב רמה, ב) עי"ש, ולכן מעיינין כאן. וסוד היציאה תיכף מהיכל הא' בסוד הטפה כיון שמגיע ליסוד אין יכול להתעכב שם כלל וכיון שיוצא משם מיד מזומן הסט"א לקבל. וזהו סוד הקרי - ואם תלכו עמי קרי אף אני אלך עמכם בחמת קרי כו'. וז"ש דהא מיד ממנא כו'.
וסנגדיא"ל שמיה ואיהו ממנא על תרעא דהיכלא אחרא: ר"ל היכל שנגד היכל זה והוא היכל ג' שבסטרא אחרא. כי הסטרא אחרא הוא זה לעומת זה. בהיכל הא' ממונה שם דומה נגד טהריא"ל לקבל נשמות ותפלות כמש"ל, ובהיכל הב' תלת פתחין נגד תלת פתחין שבהיכל הב' דקדושה, וכן כל הענינים שלהם הכל דוגמת הקדושה בממנן ופתחים ועל מה שממונים זה לעומת זה. ונגד היכל זה ד' פתחים שם נגד ד' פתחים שבקדושה כנ"ל.
על תרעא כו' קדמאה: ר"ל פתחא קדמאה שבהיכל השלישי נגד זה הממונה בקדושה שעומד בפתח הא' וכמש"ש בדף רס"ד ע"ב (ח"ב רסד, ב) "פתחא תניינא בי' קיימא חד ממנא אחרינא ודא איהו קיימ' לנטלא פתקין דדינא ודא איהו סנגדיא"ל כו' והאי קיימא על פתחא דא וכד נטיל פתקא דדינא האי קיימא על פתחא דא ונחית כו'". ר"ל שעומד בפתח השני וכד נוטל הפתקין קיימא בפתח הראשון ומשם יורד להיכלות הא' והב' דסט"א והוא נגד הקדושה שהפתקין הן בפתח השני כמ"ש לקמן וכאן נטיל לון.
דאיהו גהינם: ר"ל כל היכלין דסט"א נקרא גהינם.
ובגין כך קיימא כו' וההוא ממנא עלייהו דאיהו מלכיא"ל: ר"ל שהוא גם כן ממונה על זה.
בגין דאינון היכלין כו': ר"ל לכך עומדין כאן לעיינא עד שלא יצאו הפתקין כנ"ל.
דאקרי באר שחת: הן ב' היכלין הראשונים דסט"א שהראשון נקרא בור והשני שחת כמ"ש והאי קיימא כו' ונחית לתתא לאינון פתחין חשוכין דלתתא, חד לההוא דאקרי שחת וחד לההוא דאקרי בור דאינון לתתא, ותמן כמה אלף כו' עי"ש ונק' באר שחת בחיבורא דתרין היכלות הראשונים שבסוד חטא של ש"ז נעשה בעוה"ר באר כידוע, ומסאבו דשכבת זרע הוא בהיכל דאקרי שחת בסוד כי השחית כל בשר את דרכו, וכמש"ש בהיכלא תניינא פתחא קדמאה כו' והאי איהו קיימא על כל אינון דמחבלי ארחייהו כו' וגרמי דברית כו' וכן כל ההיכל דשם ממונה ע"ז וע"ש, וידוע דבשעת דינא מתחברן כל היכלין דסט"א ר"ל רחמנא ליצלן, כמו בעת רצון שמתחברין היכלות דקדושה כנ"ל, ואמרו אית עת ואית עת כו' ועת הוא החבור כידוע בסוד אשר פריו יתן בעתו.
דכיון דפתקין אתקנו כדקא כו': משנחתמין ביד הממונה עזריא"ל דלקמן.
חד שמשא ממנא (כצ"ל) כו' ונטיל פתקין: מיד הממונה עזריא"ל שתחתיו.
האי ממנא תחות שולטני': ר"ל תחת הממונה הראשון גזריא"ל הנ"ל.
האי פתחא סתים כו' וביומא דשבתא כו': הענין כמ"ש וישב אתי דרך שער החיצון הפונה קדים והוא סגור. והוא הפתח הזה שהוא שער המזרח ונאמר שם שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח וביום החדש יפתח, ונגד כל ממונה הוא פתח כנ"ל. וזה הממונה יש לו ת"י שני ממונים דימינא חיים כו'. ונגדן שני פשפשין לשער הגדול. ושער החיים סגור כל ימי החול. וז"ש (משנה, מדות ד) "ושני פשפשין לשער הגדול א' בצפון וא' בדרום, שבדרום לא כו'ועליו נאמר ויאמר אלי ה' השער הזה יהיה סגור ששת כו'".
(אמר ביומא דשבתא וביומא דחדשא אתפתח לאחזאה חיים. לכן בר"ח אומרים יעלה ויבוא ברצה שהוא בחי' נצח היכל ג' זה ומתפללים ואומרים והושיענו בו לחיים).
פתחא תליתאה כו' למנדע כו': ר"ל בכאן מודיעין שהמשפט הוא בהיכל הרביעי.
דינא דלא קיימא כו': שבפתח ראשון ממונה על דינא דמותא כנ"ל. ודוקא על האדם עצמו, אבל על בניו עד עשרים שנה קיימא בפתח הזה תחת הממונה שתחת ממונה הראשון כמ"ש למטה.
דהאי אתברי בפגימו כו': והוא ביום ד' ומלאך המות דרברבי נברא ביום השני [כי מלאך המות הוא נגד היכל זכות שמשם נטיל וזה נטיל מהיכל זה שהן גבורה ונצח והן יום שני ורביעי כידוע, ולכן זה נברא בשני וזה ברביעי, ומ"ש כאן הדינין הכל בשביל פגימו דסהרא ביום [רביעי] שהוא נגד היכל הזה. ועוד כמ"ש לקמן שבפתח[2] האסוותא כו'] שנברא בו הגיהנם והן לילית רבתא ולילית זעירתא.
דקיימא על דרגא רביעאה בהיכלא תליתאה כו': ר"ל על פתח הרביעי של היכל השלישי של הסט"א כמש"ל שם פתחא רביעאה כו' ומה שבפתח הג' דכאן תחת שני הממונים קפציא"ל ועיריא"ל על מרעין כו' ועל אסכרה כו'. הוא שם בשני פתחים האחרונים כמש"ש עי"ש. כי נגד הממונה בפתח הרביעי דכאן אין שם בסט"א כי הוא ממונה על הרפואה כמ"ש לקמן, ולכן נחלק ההתמנות דכאן שם בב' הפתחים.
ואחיד לה האי ממנא: ר"ל דכאן בסטרא דקדושה עיריא"ל הנ"ל.
וסלקא לה לממנא דקיימא על היכלא רביעאה: והוא בהיכל זכות ששמו סנסני"ה שמשם יוצא המשפט והכרוז ע"ז, ועי"ש דף רנ"א ע"א (ח"ב רנא, א).
מתליסר שנין כו' ואיהו יצה"ר מעשרין שנין כו': וזהו סוד שטן ויצה"ר ומלאך המות (ב"ב טז, א) - שטן עד י"ג שנה שנענשין על אביהם ועל מרעין ומכאובין דלא קיימא למותא כנ"ל. וזהו סוד באיוב ויבא גם השטן כו' ונענשו בניו ויך אותו בשחין רע, וכן מסכנו. וז"ש אך את נפשו שמור. ומי"ג שנה עד עשרים - יצה"ר. ומעשרים שנה ולמעלה - מלאך המות כמש"ו.
האי רוחא דקיימא בי' כו': הוא היצה"ר.
אזיל אבתרי': כמש"ו.
בגין דלא אתנטיר כד כו': ר"ל שלא הלך בדרך הישר כל צרכו ורואה בו סימן שיחטא אח"כ ועכשיו הוא צדיק. וכמ"ש הן בקדושיו לא יאמין.
ועל דא כתיב ויש כו': שעד י"ג שנה מענישין אותו על אביו ומעשרים שנה ולמעלה על עצמו, אבל מי"ג ועד עשרים אין דנין אותו כלל. וכל שמת מ"ג עד עשרים הכל על דרך זה. וזהו "ויש נספה בלא משפט" (משלי יג, כג) - אבל הכל בצדק. וזהו שחלקו תוספת (ברכות דף מ"ו ע"ב סוף ד"ה מה) על הלכות גדולות שמחקו "לוקח נפשות במשפט".
(פתחא רביעאה כו') פדיא"ל: על שם פדה משחת כמ"ש למטה.
בגין דאינון אלף קיימין כו': ר"ל ששם עומדין אלף והממונה הוא שר האלף אחד מינייהו.
ועל דא כלא קיימא בהאי פתחא כו' ובג"ד אלין פתחין קיימין בהיכל דא: ר"ל הכל תלוי בפתח הזה אם נתקבלה תפלתו וכאן המליצים הטובים. ולכן כל הד' פתחים עומדים בהיכל הזה אע"ג שאי מקומן כאן, לפי שפעולתם לפי פתח הזה שבמערב כמש"ל.
זהריא"ל שמיה: על שם האור.
כד"א ערכתי נר למשיחי: וכתיב ביה נעים זמירות ישראל, ואתקשר בהאי היכלא כמ"ש נעימות בימינך נצח.
בגין דהאי איהו סדורא כו': ר"ל דערכתי הוא ממטה למעלה להדליק את הנרות כמ"ש יערוך את הנרות לפני ה' להעלות נר כו'. ואמר ערכתי שהוא סידור הנרות לאדלקא, לזה אמר בגין דהאי כו'.
כד שרא עלייהו כו': שההתעוררות לאדלקא בוצינין צריך מתחלה לקבל ממעלה ועל ידי כן יוכלו לאתסדרא מתתא לעילא ואח"כ לאדלקא ולקבל הראוי כידוע בסוד הברכה. וז"ש ערכתי נר בכאן, שכאן נגיד משחא דרבות קדשא כנ"ל וכד שרא עלייהו אז הוא סדורא לאדלקא כו'.
בגין דהאי אתסדר כד כו': מפרש האיך הוא סדורא לאדלקא מתתא לעילא - הא הוא בהיכל השלישי, ולזה אמר בגין דהאי כו', וגם כן מיישב האיך דוד אתקשר כאן - הא הוא בהיכל הראשון ברוחא לבנה כידוע, ואמר ערכתי נר למשיחי.
וכד אתסדר האי רוחא בכל אינון כו' כדין אפיק כו': והוא נהורא דנפיק מן רוחא כנ"ל בכל היכלין.
די שמיה אהדיא"ל כו' לאמשחא כו' ואתקריבו לקרבנא: וזהו ערכתי נר למשיחי - לאמשחא לנשמתא שלו, וזהו ערכתי נר - שערך הנר ואתסדר כד אתכלילו בי' כל אינון תתאין לתתא וכד אתסדר כו' ונהיר כדין אפיק מיני' נהורא כו' לאמשחא לכל אינון. נמצא ערכית הנר שהוא האי רוחא וסידורו בכל התתאין לאפיק האי נהורא לאמשחא נשמתו. וז"ש לעיל "בגין דהאי איהו סדורא כו' כד שרא כו' בגין דהאי אתסדר כו' וכד אתסדר כו'" -- הכל הצעה לפרש הפסוק ערכתי נר למשיחי. ופרט את דוד ע"ה יותר מכל אדם כמ"ש לא אברי עלמא אלא לדוד בסוד דוד מלך ישראל חי וקיים, והוא תמיד חי שלכן לא ישן לעולם שתין נשמין כידוע. וזהו סוד נר מערבי שהיה תמיד דולק והוא נרו שהוא בסוד מערב כמ"ש (ב"ב כה, א) שכינה במערב, וז"ש עדות שהשכינה שורה בישראל והוא נר הזה. וזהו סוד "את הנזר ואת העדות" (מלכים ב יא, יב) (דה"ב כג, יא), בסוד נזר אלהיו על ראשו, ואמרו עדות הוא לזרעא דדוד כו'. [ובפרשת בראשית "כד אשתלים האי רוחא כו'" - עמש"ש].
האי נהורא כליל בתלת נהורין בגין דההיא רבות משחא אתכליל בתלת גוונין: שהוא קלא דנפק משופר בתלת גוונין באשא ורוחא ומיא. כמ"ש בריש פרשת בראשית ושאר מקומות. וכמ"ש בתז"ח דף ע"ט ע"ג "סליק האי קשרא ונטיל ליה מהאי אתר ושני לי' בתלת גוונין, באשא ברוחא במיא, בגין דהאי קשרא כד אתקשר מאין סוף בבוצינא הכי אתקשר כו'", עי"ש. והן מרזא דתלת נקודין דיו"ד שמשם משחא דקודשא כידוע וכמ"ש בפרשת תצוה דף ק"פ ע"א (ח"ב קפ, א) "ועל דא אתוון בצירופייהו תלת כו'".
וכד נציץ האי נהורא כו' דרשימין בהאי נשמתא: שסדור הנהורין הוא לאמשחא להאי נשמתא שלכן הן כ"ב נגד כ"ב אתוון דנשמתא והן ענפין דנשמתא ותלת קשרין בנשמתא נר"נ ונגדן הוא תלת נהורין. וכמו שהנשמה כליל לרוח ונפש כמ"ש בפרשת נח דף ס"ב ע"א בתוספתא (ח"א סב, א) חד דכללא בתרין בגווייהו כו' - כן הנהורא הראשון כולל לב' הנהורין. וכן כל הכ"ב אתוון כולהו כלילן בנשמתא כמו הנהורין, וזהו סוד בך יברך ישראל - כ"ב אתוון דברכת כהנים, שאז נגיד רבות משחא קדישא וכל הכ"ב אתוון הן מרבות משחא שהן י"ג תיקונין דרבות משחא דעתיקא קדישא שהן בעלמא עלאה י"ג נהרי אפרסמון וט' תיקונים דז"א שהן גם כן בגוה כמ"ש בספרא דצניעותא בפרק ב', והן כ"ב אותיות כמש"ש פ"ג ובפרשת נשא דף קמ"ו ע"ב (ח"ג קמו, ב)עי"ש, ובאדרא רבא דף קל"ט ע"א (ח"ג קלט, א) "ובשעתא דנהיר דיקנא יקירא דעתיקא דעתיקין בהאי דיקנא דז"א נגדין תליסר מבועין דמשחא עלאה בהאי דיקנא ומשתכחין בי' עשרין ותרין תיקונין ומניה נגדין עשרין ותרין אתוון דאורייתא קדישא".
ואלין עשרין ותרין נהורין כו': ר"ל שהם כולם ממנן ועומדין עם האי נהורא הנ"ל וממונים על משחא הנ"ל כל אחד על אות א'.
וכלהו אתקרון כו': ר"ל שכולם נקראים על שם הנהורא אהדיא"ל הנ"ל. ושמו הוא על שם המשיחו במשחא והוא מלשון קריב לגבי דהינא ואידהן (שבועות מז, ב), ופי' רש"י שם לשון שמן ומשיחה - הודשנה מחלב מתורגם אתדהינא. ולכן כולם נקראים על שמו כנ"ל.
וכלהו אתכלילן בהאי נהורא: כצ"ל.
ואסתכי לאתישבא גו היכלא רביעאה: כנ"ל שנכללין הנהורין בנהורא הראשון והנהורא בההוא רוחא ורוחא אסתכי לאתיישבא בהיכלא רביעאה. [בפרשת בראשית "אלין נהורין דנפקין כו'". עמש"ש].
רוחא דא כד כו' כד דחיין לאתנצצא נפקא מינייהו: ר"ל מן הניצוצין חד כו'.
והאי חיותא כו': ר"ל מנציצו דחיותא שמתנוצץ מאור של הרוח יוצאין האופנים.
בגין דלא אשתכח כו': ר"ל כמ"ש ועתה אשוב להלחם עם שר פרס כו' ואין אחד מתחזק כו' יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי כו'. וזהו סוד וכבותי שמים כו' שמש וירח קדרו וככבים כו'.
ומנהון שליחן על עלמא: שהוא סוד רגלין.
לקבל אינון שליחאן כו': כמ"ש לקמן רס"ד ע"ב (ח"ב רסד, ב) מאף וחמה נפקין כמה אלף וכמה רבבן וכלהו נפקי כו'.
דא אבן נגף: הוא היכל שלישי שלהם שהוא אבן אופל כמש"ש "דא איהו היכלא דאפיל כו' ואיהו אפיל יתיר כו'".
צור מכשול: הוא היכל רביעי שנקרא אבן מכשול כמש"ש "היכלא רביעאה כו' דאקרי אבן מכשול", ואמר צור שהוא בסטרא דגבורה כידוע והוא היכל רביעי והוא מפתה למאן דעסיק באורייתא כמ"ש שם - "ודא איהו דמפתי לב"נ דלעי באורייתא או דקאים בבי מדרשא כו'", ואלין שני רוחין מפתין לאדם שהולך בדבר מצוה או עוסק בתורה שבהיכל הג' נותן לו עצבון ולכן נקרא נגף, ושבהיכל הד' מפתין ליה שלא ללמוד, ולילך אחר כסופין דנשים כו', ולכן נקרא מכשול, ולכן השני היכלין - זה נקרא שונא וזה נקרא חובה.
והאי אקרי אבן בוחן כו' צור ישראל: אבן וצור כנ"ל שהן כאן גם כן מב' היכלין ג' וד' שבקדושה והאי רוחא נטיל מהיכל ד' לכן נקרא על שם ב' היכלין אלו, וזהו שכתב "וכולא קיימין דא לקבל דא".
באמצעיתא דהיכלא דא אית אתרא אחרא דקיימא לעילא: הוא תא הרצים שאמר בפ"ב בפרשת בראשית(?) וקיצר כאן שסמך על מ"ש בפ"ב, והוא למעלה למעלה כמ"ש אלף המגן תלוי עליו כל כו', ולפי שהוא למעלה למעלה באוירא סביב לחומה שורין מקפן אמר תלוי. [ובפרשת בראשית "ארבע פתחין אית להיכלא דא כו'". עמש"ש].
בארבע פתחין כו': הן ד' פתחים הנ"ל שאמר למעלה בדף הקודם.
אלין ארבעין נטלי כו': וזהו סוד ארבעים יכנו במספר - במספר הממנן.
מלה דלא אצטריכא: ר"ל נבול פה. וכל זה הוא בד' פתחים הנ"ל.
בד' פתחין כו': הוא ענין בפני עצמו, ואינו באתר תא הרצים ההוא אלא בד' פתחין של היכל עצמו כמ"ש בפרשת בראשית כנ"ל
- (*[3] אמר לעילא לעילא שבד' פתחים הנ"ל אמר למעלה שיש ממונים אחרים כנ"ל ואותן ממונים שנזכר כאן הן באותן פתחין למעלה למעלה וז"ש)
[ובגין כך אקרי 'תא הרצים' כמ"ש (מלכים א י"ד, כ"ה-כ"ח) "ויקח את כל מגיני הזהב אשר עשה שלמה ויעש כו' מגיני כו' ויהי מדי בא המלך בית ה' ישאום הרצים", והוא בשעתא דקשרין קשרין כלהון נפקין מליין בדינא כנ"ל בפרשת בראשית. והושיבם אל תא הרצים. אחר הקשרין יורדין כ"א במקומו אחר התפלה וזה מדי בא המלך בית ה' בשעתא דסלקין ההיכלין עייל הקב"ה בק"ק ובימי שלמה לא נצטרכו לזה כי שלום היה בימיו בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה ובימי רחבעם הוצרכו לזה להגן עליו כנ"ל. ע"כ].
האי אופן כו' ולנקמא לון כפום שעתא: ר"ל במהירות בלא עיכוב ולכן נקרא 'הרצים' כמש"ו דאינון רצים רהטין ואוחו כו'.
ורזא דא כו' רצים מסטרא דא ורצים כו': כמ"ש "הרצים יצאו דחופים כו' והעיר שושן נבוכה וכו'", "הרצים כו' יצאו מבהלים ודחופים כו' והעיר שושן צהלה ושמחה". ובשניהם כתיב "בדבר המלך" כמ"ש לקמן רנ"ב ע"א (ח"ב רנב, א) "וכלא בין לטב בין לביש מבי מלכא אתדן האי ב"נ".
אי מקדמי אלין דהכא כו': והכל לפי מעשה בנ"א, אם יש בהם רצין לדבר מצוה או לדבר ערוה ח"ו.
תריסר גלגלין כו' ואינון ממנין שרפים: ר"ל שהם שרפים ממונים על שאר כו'.
ואקרון חלונות: והן י"ב חלונות בבה"כ כמש"ל.
והיינו דכתיב משגיח מן החלונות: ר"ל שהקב"ה משגיח על ידם שלכל דבר ממנן קיימין ואע"ג שהכל ביד הקב"ה. והן מעלין התפלות לאשגחא בהו קב"ה כמש"ל ע"ב אלין חלונות כו' ולאשגחא בהו קב"ה.
כדין סלקין וכתבין כו': ר"ל בסייעתא דילהון, וז"ש בגין דאלין אקרון חברים לגבייהו, ר"ל שמקדישין עם ישראל ביחד כמ"ש למטה "ואלין חברים קיימי תדיר כו' ולמהוי עמי' חברים לקדשא שמא דמאריהון ולזמרא כו'". וזהו סוד (ברכות ט, ב) כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום א' הקב"ה משאיל בו שנאמר מי בכם ירא ה' כו' אשר הלך חשכים ואין נגה לו - שהן החברים המאירים לו מהיכל הזה שהוא היכל נגה וזה הלך חשכים לסט"א שהוא דא לקבל דא, והוא היכל הג' דסט"א שהוא היכלא דאפיל וחשיך כמש"ל דף רס"ד ע"ב (ח"ב רסד, ב) "היכלא תליתאה דא איהו היכלא דאפיל וחשיך ולית בי' נהורא כלל". זהו "ואין נגה לו" שהוא היכל נגה הזה, דלית ביה נהורא כלל.
עד תרעא דפתחא עלאה: הוא תרעא דצדק, צדיקים יבאו בו, והוא בפתח של היכל הד' כמ"ש למטה ואזלן בהדה עד היכלא רביעאה בההוא פתחא.
אלין אינון דממנן כו': ר"ל אלין חברים הם המשוררים עם ישראל ביום שיש אחרים המשוררין בלילה וחשין ביום כמ"ש (חגיגה יב, ב) מעון שבו כתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום כו'. וז"ש ולא בלילה כאינון אחרנין כו'.
והא אוקמוה בגין דמנע כו': ר"ל שאמרו בגמרא (ברכות לה, ב) כל הנהנה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו כו' ואין אביו כו' כמש"ו, וכן בכ"מ שאומר והא אוקמוה כתוב באגדות.
ישמח אביך ואוקמוה: ר"ל על הקב"ה.
דא איהו ההוא איש דפגים כו': והוא בסט"א נגד היכל הזה ששם אתערותא דלישנא בישא ושם אתערותא דנחש כמש"ש דף רס"ד ורס"ה ע"ש שבלה"ר מעוררין לנחש הקדמוני שפיתה לחוה בלה"ר ואתפגים סיהרא על ידי הלשון הרע. וכן הוא כאן להיפך - לאתברכא כנסת ישראל סיהרא בלשון בסוד מי זאת עולה מן המדבר כמ"ש לעיל, וזהו סוד אף וחמה ומשחית בהיכל הג' דסט"א. אף וחמה הן בב' נוקבין דחוטמא, כי הג' הנ"ל הן תננא ואשא וגחלי דנורא כמ"ש בספרא דצניעותא פ"ב תלת שלהובי מתוקדין בנוקבוי, ואמר באדרא רבא דף קל"ד ע"ב (ח"ג קלד, ב) "בהאי תננא אתכללו אשא וגחלי דנורא כו' ותאנא כד אתחברו תלת אלין דכלילן בהאי תננא דנפיק מחוטמוי כו' וקרינן לי' אף וחימה ומשחית", ושם בדף קל"ה ע"א (ח"ג קלה, א) "ותאנא בתרין נוקבין דחוטמא בחד נוקבא נפיק תננא כו' ומחד נוקבא נפיק אשא כו'", וכן באדרא זוטא דף רצ"ד (ח"ג רצד, א) אמר מחד נוקבא תננא ומחד נוקבא אשא וכו' והן אף וחימה וגחלי דנורא יוצאין מפומא כמ"ש אש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו, ואע"ג דבאדרא רבא אמר דכלהו נפקי מחוטמא -- ר"ל העקרא של רוגזא נפיק מחוטם אבל הגחלים יוצאין מפיו וכמ"ש באדרא זוטא דף רפ"ט ע"א (ח"ג רפט, א) "חוטמא דז"א כמה דאוקימנא דכתיב עלה עשן באפו כו' והכא כתיב ותהלתי אחטם לך, ובספרא דאגדתא כו' ואי תימא הא כתיב ואש מפיו תאכל - עיקרא דרוגזא כו'", וזה משחית כמ"ש באדרא רבא שם משחית מנ"ל דכתיב לפני שחת כו' בנורא דליק מוקדא. כמ"ש אש וגפרית. והוא המשחית בלה"ר שהוא בפומא והוא הנחש דפגים לסיהרא בלה"ר. וזהו חבר לאיש משחית כמ"ש אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון, וכל מי שיודע ללחוש ואינו לוחש (תענית ח, א) ואמרו (שם ובערכין) לע"ל מתקבצין ובאות כל החיות אצל הנחש ואומרת לו כו'.
מאלין נפקי ארבע סמכין כו': ר"ל מאלין תריסר גלגלים נפקין ד' סמכין והן אראלים כמש"ו.
ואע"ג דכלהו אתמנן לדא כל חד כו': ר"ל אע"ג שכולם אתמנון לאשגחא על ישראל מכל מקום אלו הם העיקרים שממונין על זה, וכן בכולם כל אחד כלול מחבירו ומכל מקום כל אחד עומד על משמרתו.
ותחות אלין כו': ר"ל תחת האראלים.
אלין ד' כו' ואלין אקרון כו': ר"ל הד' אראלים. והענין כמ"ש למטה כי חלונות הן פתחים מאירים יותר מחרכים, וההשגחה בחלונות הוא יותר מבחרכים, וכן הוא באלין תריסר גלגלים וארבע אראלים, וכמ"ש למטה.
ועל כל אלין דמחשבי מחשבה דמצוה אע"ג כו': וז"ש ויקשב ה' וישמע ויכתב כו', והוא באותן הגלגלים שהן החלונות כמש"ל ואלין קיימין לאסתכלא כו' כדין סלקין וכתבין לון לעילא הה"ד חברים מקשיבים כו'. וזהו ויקשב ה' ע"י כנ"ל. וזהו ליראי ה' - שהן ההולכין לבה"כ כמ"ש מי בכם ירא ה' כו' כנ"ל, והן באותן חלונות כנ"ל. ולחושבי שמו - ואמרו מאי לחושבי שמו? אפילו חשב לעשות מצוה ונאנס כו' (ברכות ו, א) והוא באותן החרכים ולכן סמוכים זה לזה.
עירי"אל קיימא לסטר צפון ודא קיימא לאשגחא כו': והוא עומד בפרץ שהוא בצפון והן על המתגברין על יצרן שהן גבורים עומדין בפרץ שאין מניחין ליכנס הסט"א בפרצה והוא החושב לעשות עבירה ומתגבר על יצרו, ועל זה נאמר ומושל ברוחו מלוכד עיר, ולכן נקרא הממנא עירי"אל.
יהירי"אל קיימא לסטר מערב כו' בגין דכל מאן כו' איהו גרים ליה לאשתזבא ולאתבא לי' רוחי' כו': ולכן זה הממונה עומד לצד מערב ששם האסוותא כמש"ל בדף הקודם.
ואלין אינון דמסתכלי כו' בהיכלא דא קיימא עלי' לאשגחא כו': חוזר מ"ש למעלה "לאשגחא לכל אינון כו' ולכל אינון דמסתכלי על מרע", ולפי שהפסיק הרבה חוזר לענין ראשון.
יומא דאתמסר דינא עאל ההוא רעה לשלטאה כו': ור"ל זהו "ביום רעה" - ביום ששולט ההוא רעה - "ימלטהו ה'".
מציץ כמאן דאשגח כו': כמ"ש לעיל שהאראלים הן פתחים קטנים להשגיח בהן שאלו הם יוצאים מן החלונות.
אסתכל באלין חלונות ובאלין כו': ר"ל במעשה ב"א התלוי באותן חלונות וחרכים והם אותן דברים שחשיב למעלה וע"י המצות הנזכרות חייס קב"ה על עלמא.
קול דודי הנה זה בא: ר"ל אותו קול ה' (קלא) עלאה דנפיק משופר והן חג"ת שהן אשא ורוחא ומיא כידוע, דנפקין משופר עלאה.
משגיח מן כו': הוא בזה ההיכל שהוא אחר היכל חג"ת ובכאן כלילן כל היכלי נה"י כמש"ל.
לקבל בה"כ דלעילא: והוא היכלות דמלכות והוא בהיכל הזה.
ה"נ לעילא כנסת הגדולה כו': בבינה שנקרא כ"י כמ"ש פרשת יתרו, ויש בה גם כן חלונות לאשגחא כמ"ש בתוספתא פרשת יתרו דף ס"ח ע"ב (ח"ב סח, ב) "האי היכלא איהו פקיחו דעיינין דלא ניים תדיר איהו אשגח", והן י"ב חלונות כמ"ש פרשת ויחי ובסתרי אותיות ה' ע"ג (זהר חדש ד, ב) "האי ה"א איהי תריסר כו' הני תריסר אינון תריסר תחומין ואינון לד' סטרי עלמא תלת תלת לכל סטר". והן הי"ב שערי ירושלים, שלשה לכל צד לי"ב שבטים, והן י"ג מכילן דרחמי בחד דרגא דקיימא עלייהו כמ"ש שם ובהן משגיח הקב"ה על העולם.
ועל דא ביום רעה ימלטהו ה' כו': חוזר למעלה על אינון דמסתכלי על מרע כנ"ל.
כגוונא דא האי ממנא כו' כד"א אשרי משכיל אל דל: ר"ל שאין מקרא יוצא מידי פשוטו - דל ממש, והוא קיימא עלייהו, שעירי"ה קיימא על אינון דמנחמי למסכנא או דצערי לבייהו עלייהו אע"ג דלא יכלי למיהב לי' וכאן קיימא על מאן דיהיב לון.
ובגין דא כלא קיימא בהיכלא דא כו': ר"ל לפי שפתקי דינין יוצאים כאן מהיכלא דלעילא לכן עומדים כאן אותן שמצילין מההוא רעה לשלטאה על עלמא.
ואתכליל בהיכלא רביעאה: והוא נגד היכלא תליתאה דנפקי תמן כל הדינין ושליטו דסט"א לאבדא עלמא ונוטלין מהיכלא רביעאה וז"ש ובגין דא כו' והיכלא דא אתכליל כו' דתמן הוא גזרין כו'.
מאן דידע גנזי דמארי' ליחדא ליה כו': וזהו ללמוד על מנת לעשות, וזהו המעשה שאמרו כל שמעשיו מרובין מחכמתו כו' ועל זה אמרו לא הלימוד עיקר אלא המעשה. [ובפרשת בראשית תא חזי כל הני היכלין כו'. עמש"ש].
היכלא רביעאה
עריכה- [היכלא רביעאה]
היכלא רביעאה היכלא דא די קב"ה אשתמודע שולטני' בארעא בגיני': כמ"ש ועשיתי בם שפטים גדולים וידעו כי אני ה' ונשפטתי אתו כו' והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (כמ"ש אך יש אלהים שופטים בארץ), בזאת תדע כי אני ה' ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה', וכמ"ש ותתן אתות ומופתים כו' ותעש לך שם כהיום הזה (וכמ"ש נודע ה' משפט עשה).
ודא איהו היכלא דקיימא למטר כו': כמ"ש כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל, וכמ"ש על וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם, ועיין ברעיא מהימנא פרשת שלח לך דף קע"ה ע"א (ח"ג קעה, א), עיי"ש כל המאמר. וכאן הוא סוד הכסא כמש"ל וכמ"ש (במתניתין דר"ה כט א') וכי נחש ממית או מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים כו', וכנ"ל במאמר הנ"ל שגורם אותם להשתעבד לקב"ה.
והאי איהו אל כו': כמש"ו דכתיב כו'. וכמ"ש באדרא רבא דף קל"ב ע"א (ח"ג קלב, א) "מהו אל תקיף יכול כו' הה"ד כו' אל גבור אל דהוא גבור כו'", וכן נגדו בסט"א אמר לקמן דף רס"ה (ח"ב רסה, א) "בהאי היכלא אתחזי חד רוחא שליט תקיפא דאיהו על כולהו ודא אקרי אוף הכי אל כגוונא דאחרא דבסטר קדושה האי איהו אל נכר".
ארבע היכלין אלין כו': כצ"ל.
וכולהו חד היכלא: לפי שכלולין זה בזה והן כולן אחד במנין כנ"ל.
ארבע היכלין אלין אית פתחין להו: ר"ל שיש פתח לכל א' וא'.
חד ממנ' לבר דקיימא לפתחא קדמאה כו': ר"ל חוץ לפתח הראשון מד' פתחים דחשיב לקמן שהן ארבע פתחים הנ"ל בכל היכל פתח א' ופתח הראשון שהוא להיכל הראשון מבחוץ והוא היכלא קדמאה לד' היכלין שכלולין כאן ומבחוץ לפתח הזה הממונה הזה ועל שמו הוא גם כן בהיכל של סט"א.
ואיהו שליט כו': ר"ל הממונה שהוא בסט"א.
והאי ממנא עלאה כו': ר"ל שבכאן בהיכל הקדושה.
לאינון ממנן דקיימין על תריסר פתחין: שי"ב פתחים בהיכל הזה כמ"ש בפרשת בראשית: "תרין עשר פתחין אינון להיכלא דא בכל פתחא ופתחא כל אינון סרכין וממנן דאינון מכרזי לאודע' לתתא כל אינון דינין דזמינין כו'".
וז"ש ואינון כרוזין דמכרזי כל אינון כו': ר"ל שאלו הי"ב ממנן הן המכריזין כל אינון כו'. וי"ב פתחין הן תחת הד' פתחין הנ"ל, והן עלאין על אלו, וז"ש למעלה "דקיימא לפחתא קדמאה עלאה", ר"ל פתח הראשון מד' פתחין עלאין.
רוחא דא כו' כלא כליל בי': כל שבהיכל הזה כנ"ל.
מני' נפקי כו' קמי' כלהו נהורין קיימין: ר"ל לפני כולהו הע'.
מינייהו כו' תדיר: והן השני סופרים הנ"ל.
ואלין לגו באמצעיתא כו': ר"ל כל אלו הע"ב נהורין.
שררך אגן הסהר כו': כמ"ש בגמרא (סנהדרין לז, א) על הסנהדרין אגן הסהר שעומדין בעגולא, אל יחסר המזג - שאם נצטרך א' מהם לצאת כו'. והענין כאן כמ"ש (מתני' נדה י"ט א', ועיין שבת ע"ז א' ובתוס' שם ושם נסמן) שני חלקים מים ואחד יין והן ג"פ כמש"ו.
לקבל אינון שבעין ותרין נהורין כו' ושבעין כו': והן ג"פ ע"ב נגד ג' גוונין אמ"ש שהן אותיות יה"ו הנ"ל כמ"ש בספר יצירה פרק א' בירר שלשה אותיות מן הפשוטות בסוד שלש אמות אמ"ש וקבעם בשמו הגדול כו' שהן יה"ו והן ג' גוונין דע"ב כמ"ש בתז"ח והן ב"פ רחמים - מים ואויר, וא' דין - אש שהוא צד שמאל, והן ב' חלקים כו'. וזהו "המזג". ואמר "אל יחסר" - ר"ל לעולם אפילו שאין עלמא בתיקונא שלכן הקשת נראה בג' הגוונים אמ"ש סימני אבות וזהו אל יחסר לעולם ומכ"ש אם הדור טוב שהמזג יותר ויותר.
ואלין פנימאי אלין קדמאי לקמי כו' כל זכו: ר"ל ואלו ע"ב הקודמים שאמר לעיל מני' נפקי שבעין כו' והן פנימאי לאלו ב"פ ע"ב, לפני אלו הפנימים הקודמים, עולין כל זכות לפי שהמשפט נאמר בצדק תשפוט כו' שלא להכריע ימין ושמאל, ולכן עולין לפני האמצעים שהן מוכרעין כידוע.
כל עובדין כו' נפקי: ר"ל כל הנגזר על העולם הכל יוצא מאלו ע"ב פנימים, וז"ש שמשפט הוא רחמים קו האמצעי, וידוע שהמשפט יוצא מגבורה והוא בקו האמצעי של גבורה.
אשתכחו כל נהורין כו' ברוחא דא: והוא בסוד שם ע"ב מג' אותיות ג"פ ע"ב, ובחסד הוא בכלל ובגבורה בפרט שהן רי"ו כידוע בסוד כלל ופרט, וכן הוא מנין חס"ד גבור"ה.
אינון תרין כו' אינון שבעין: הן קדמאי הנ"ל וכן מ"ש אלין שבעין אינון כו'.
הכא איהו דא רוחא כו' מלעילא כו': ר"ל מדכורא כנ"ל.
בהאי אתר דאתדבקותא כו': והוא מ"ש בפרשת בראשית "באמצעיתא דהיכלא דא הוא אתר מתקנא לקבלא רוחא דלעילא כו'".
והכא אמר כו': ר"ל אל יה"ו הוא ואלה"י והן רזא דאתדבקות זו"נ שברזא דנוקבא נקרא 'אל' שהוא שם הרוחא, וז"ש לצור שהוא גבורה כנ"ל.
אלין תלת (סטרין) דנהורן דקאמרן: ר"ל שאמר בפרשת בראשית "אפיק תלת אחרנין דאינון תלת בתי דינין דדיינין דינין אחרנין כו'".
אינון ארבע היכלין אינון מתקנן לכל אינון אחרנין כו': ר"ל אלו הד' היכלין שאמר בפרשת בראשית שעומדין בפנימית ע' קדמאי לגו ובתלת החיצונים ג' בתי דינים הנ"ל, ואמר כאן שמתוקנים גם כן כל אחד לדבר אחר והוא כמש"ו - שנים לשני פעמים ע"ב ימינא ושמאלא הנ"ל, ואחד לשבעה עיני ה', וא' לשני סופרים הנ"ל. ומה שחשב כאן לא חשיב שם בפרשת בראשית, ומ"ש שם לא חשיב כאן. ולכן אמר שם "חד היכלא לאינון ע' קדמאי לגו", ולא אמר ע"ב שהן הב' סופרים.
פתחא קדמא' כו': והוא בפתח של היכל החיצון מד' היכלין שלכל א' פתח א' כנ"ל.
דשמיה אקרי גזרי"אל ההוא ממנא לגלאה דינין דאתדנו ואתגזרו לההוא ממנא קדמאה דקיימא לפתחא קדמאה דשמי' סנסני' דמני' נטיל האי ממנא אחרא דקיימא על היכלא דסט"א כו': כצ"ל. והסופרים טעו בהג"ה זאת. ועיין בס' ישנים. והוא מ"ש לעיל ע"א חד ממנא לבר כו', וזה הממונה גזרי"אל עומד בפנים ומודיע לממונה סנסנ"יה העומד בחוץ והוא מודיע לממונה דסט"א כמש"ו.
וכל אינון כרוזי מכרזי כו': שהן הי"ב ממנן דקיימין על י"ב פתחים כנ"ל.
ואמרי בכלהו רקיעין: הן רקיעין עלאין שבהיכלות.
רקיעא דשמשא דלתתא: הוא רקיע השמים של זה העולם.
מתרין עמודין עלאין דאורייתא סמיך עלייהו: ר"ל מנצח והוד שבאצילות, שת"ת שנקרא אורייתא סמיך עלייהו כמ"ש לקמן רף רנ"ז ע"ב (ח"ב רנז, ב) "נביאין דאינון סטרין עלאין תרין ירכין דסמכין לאורייתא קדישא כו'" עי"ש.
לבתר דאסתלקו כו' נטלי מלה מאתרי': שהן מבריאה כמש"ל בהיכל ב', וזהו שאמר "כדקאמרן".
וכד מלכי כו' מהאי פתחא כדקמארן: ר"ל בהיכל הג', וז"ש "כדקאמרן", כמש"ל "עד דנטלי מלה בהיכלא דלתתא כו'", והוא היכל שלמטה מזה ההיכל הד'.
ואי תימא היך כו': ר"ל היאך מגיעין ליטול משם שהא שם הוא דרגא דנבואה -- והשיב שאין נוטלין משם ממש, רק מדרגין דלבר שהן נגד זה ההיכל שם הוא זה נגד זה וכמו שבהיכל נוטלין המראה מהיכל הג' כן בכל העולמות בין בקדושה בין בסט"א נוטלין הם מדרגא תליתאה, וכן מלכי א"ה ושאר ב"נ.
ואינון דרגין דקיימין לסאבא יתיר כו': ר"ל אותן הנקראים צואה רותחת, וכמ"ש לקמן דף רס"ה ע"ב (ח"ב רסה, ב) עי"ש.
וכן כד אתדן לטב ואינון כו': ר"ל למעלה אמר שממונה לעאלא בפתח זה כל זכות של אדם לפני הב"ד וכאן אומר שממונה להוציא הפסק דין שאתדן לטב.
לההוא ממנא דאקרי פדיאל: והוא בהיכל השלישי בפתח מערב שממונה על הרפואה.
וכדין אמר לי' כו': שאומר לממונה פדיאל פדעהו כו'.
ונחת לון גו' מתקלא לאתקלא באינון זכיין דעאלו בידא דההוא כו': ר"ל הממונה דהריאל הנ"ל נוטל הזכיות בפתח שלו. והאי ממונה גדיאל נוטל החובות בפתח שלו ושניהם מניחין הזכיות והחובות במתקלא שעומד בפתח הרביעי ושם אתקלו שפתח דשם ממונה על המתקלא וכאן אינן רק להעלות זכוון וחובין, ופתח הב' הוא לימינא לדרום ופתח הג' הוא לשמאלא לצפון, ופתח הראשון הוא במזרח והוא שער האיתון שמשם מוציאים הפסק דין ופתח הד' במערב. וז"ש "מאזני צדק" -- דצדק הוא במערב כידוע.
חד לימינא הריאל וחד לשמאל גדודיאל: והן דוגמת הממונים הנ"ל שעומדין בפתחים בימין ושמאל רק בתוספת וחסרון אות, שכל נהורא דנפיק מן נהורא הוא בחסרון או תוספת כמ"ש בב"מ, וכאן תראה סוד הכלילות והתחלפות, ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא כידוע.
דא אכרע כו': לפי מעשה האדם.
כלהו אתכלילן בהאי רוחא דאקרי זכות: ר"ל כל הנ"ל. [ובפרשת בראשית "סלקא האי רוחא וכליל כל אינון דלתתא ואפיק כו'". עמש"ש].
וכד אתכללין כלהו בי' כו' והכא אינון עיני ה' כו': ר"ל אותן עיני ה' שאמור בפסוק קיימין כאן.
כולהו נטלי אשגחותא כו' דאינון בשלימו דלבא כו': שאלו עיני ה' ה' ממונין על המחשבה דלבא, בסוד (מגילה כח, ב)שורייקי דעינא בלבא תליא, וזהו סוד מ"ש "דע מה למעלה ממך כו'" נגד ג' דברים שחוטין בהם - מחשבה ודבור ומעשה. ונגד מחשבה אמר "עין רואה" (כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב), ונגד הדבור אמר "ואזן שומעת" שהם מארי דאודנין בסוד עוף השמים יוליך את הקול כו' כמ"ש בתיקונים, ונגד המעשה אמר "וכל מעשיך בספר נכתבים".
האי חיותא כו' כולהו קיימי בידא דהאי חיותא כו': כמ"ש (ברכות מ"ח ושם נסמן) חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליין אלא כו', וכמ"ש לקמן ובפרשת בראשית ש"מ ששאר דברים כלהו תליין בזכותא והוא בהיכל זכות הזה.
וכדין האי רוחא דאקרי כו': כצ"ל.
ונפקא עמי' תריסר ממנן כו': והן תריסר ממנן שעל הי"ב פתחים שהן מכריזין שלכן שואלים את הדבר שלהן מגיע.
וכל חד כו' בהאי שאלתא: ור"ל וזהו במאמר קדישין שאלתא. [ובפרשת בראשית "תחות האי חיותא כו'", עמש"ש].
תחות האי חיותא כו' מלהט חד: ר"ל שכולם מלהט א' כו'.
ואלין כו' לארבע סטרין: ר"ל לד' סטרין של החי'.
ואלין ארבע כו': קאי גם כן על ד' השרפים, ומפרש כאן שעומדין לד' רוחות העולם.
ואינון ממנן כו': כמ"ש למטה שכאן עומדין כל שלחנות של שבת.
ונטלי בגינה תחותה: ר"ל שהשרפים נטלין בגינה של החי' הנ"ל כמש"ל דלמעלה ההוא דקיימא למעלה נטיל דתחותיה והן נטלין תחותה.
בכל יומא כו': ונגדו בארץ הסמבטיון.
לכמה רוחין: אותן שבהיכל השני והנשמות שצריכין ליבון כמש"ל.
לכמה שליטין: הן דמעברן אותן בנור דליק ומעבירין משלטנותן.
ועאל גו אמצעיתא כו' אקרי ענג: והוא מ"ש בפרשת בראשית "באמצעיתא דהיכלא דא הוא אתר מתקנא לקבלא רוחא דלעילא בגו רוחא דא כו'". וזהו ענג ושעשוע כידוע, והוא באדם טבור כמ"ש שררך אגן הסהר, והוא נקודה האמצעית דסיהרא כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת פנחס ובזהר חדש פרשת בראשית בסתרי אותיות, שלכן בבטן אמו הטבור פתוח ואוכל ממה שאמו אוכלת (נדה ל, ב), והוא אמצעיתא דעלמא ומשם יוצא המזון לעולם ושם הוא שכר טוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא שעליו אמר דוד תערוך לפני שלחן - ששם השלחן כמש"ו.
וזהו סוד השלחן בצפון, והוא נקודה האמצעית, ולכן היה השלחן באמצע הצפון, שמחצי ההיכל ולכותל, ושם מקבל מעלמא דאתי סוד נקודה דאמצעיתא כמ"ש בפרשת תצוה דף קפ"ד ע"ב (ח"ב קפד, ב) "בתרין נקודין אתפרשת סטרא דקדושה, חד דילה וחד דעלמא דאתי כו'". וזהו צפון בגניזו. וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך - בצפון, והוא פתורא דעלמא דאתי כמ"ש בסוף תז"ח דף צ' ע"א בפתיחו דעיינין אתכס ליה ולא ידיע עד דאזדמן לפתורי' זכאי קשוט למיכל. וזהו הענין שכל ימות החול אסור להמשך אחר התענוגים ובשבת מצוה גדולה להתענג. והענין כי כל המאכל הכל בצפון בסוד השלחן, ושם מתעורר הסט"א, ולכן הסט"א מזדמנת על השלחן וצריך ליתן לו חלקו במים אחרונים שהוא חובה בהיכל חובה שהוא נגד ההיכל זה כנ"ל, ושם בצפון צריך זהירות גדול מן הסט"א כי כל התעוררות הסט"א בצפון ושם הוא מדור המזיקים ושם פרוץ ברוח הרביעית. וז"ש מפני מה נברא העולם בב' שסתום בג' צדדין ופתוח ברביעית כעין אכסדרה, ופתוח לצד צפון שכל הרוצה לצאת - יצא. ר"ל לסט"א, ששם מדורם בסוד מצפון תפתח הרעה.
וזהו סוד גבורים עומדים בפרץ, כי גבורים הם משם כמ"ש בהתחלת תיקונים. וכשהדין מתעורר צריך להתעורר עלמא דאתי ואז נתמלא כל ההיכל הזה רחמים והוא בסוד נקודה האמצעית הנ"ל, ואז אין שליטה לסט"א בסוד עלמא דחירו. וכידוע בענין ראש השנה כמש"ש "פתח ההוא סבא ואמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו השתא איהו זמנא לאתער' דינא עלאה תקיפא וכד איהו אתער סט"א אתתקף בהדיה כו' וכד מתערי ישראל לתתא בשופר כו' אתער שופרא אחרא כו'", עי"ש. וכן הוא בכמה מקומות שאתער שמאלא. ולכן צריך על השלחן דברי תורה שהוא מאמא עלאה כידוע, ואם לאו הסט"א מתער שם ונקרא קיא צואה כמ"ש כי כל שלחנות מלאו קיא צואה כו' שהוא שלחן דסט"א כנ"ל. ובשבת מתער שבת דלעילא, אמא עילאה כידוע, וכל היום הוא שליטתה, ונקודה האמצעית אתער ושם נסדרו השלחנות ששם שורה השבת, כי צפון מקבל מאימא כידוע בסוד באר מים חיים, וכל הענג הוא מסטרא דאמא ובזה מבסמין לסטרא דצפון שכל ההיכל ניזון מנקודה ההיא ושם מקבלת מרוחא דלעילא.
וזהו סוד תוספת נשמה. ולכן מסעודות שבת מתפרנס כל ימות החול, וכל שכר העולם הבא להפך מרירא למתקא כמ"ש בפרשת בראשית דף ד' ע"א (ח"א ד, א) שזהו סוד יצה"ר שניתן באדם לבסמא אותו שהוא טוב מאד, שטוב מתחלתו הוא טוב אבל הנעשה טוב מרע הוא טוב מאד. וזהו סוד שאמרו מאד כו' וכמ"ש בפרשת תצוה קפ"ז (ח"ב קפז, א) "ונהורא עמיה שרא - מאן נהורא? דא נהורא דאתגליא מתוך חשוכא", וכמ"ש בפרשת בראשית שם "מאן מנכון דחשוכא מהפך לנהורא כו'". וזהו הנקודה הנ"ל הוא סוד שבת בסוד מחלליה מות יומת כידוע, ושם אתרשימו תלת אתוון מאתדבקותא דדכורא שכנגדן ג' פעמים "יום השביעי", ג' סעודות שבת בסוד ענג.
ונגד זה נקודה דחורב' בסט"א שנקרא נגע, נגד היכל הזה למאן דלא מתענג בשבת כמש"ל דף רס"ה ע"ב (ח"ב רסה, ב) "באמצעיתא דהאי היכלא אית רוחא אחרא דאקרי נגע ומהאי נפקא רוחא אחרא דאקרי נגע צרעת, ואיהו קיימא תדיר לסאבא לכל אינון מאריהון דלישנא בישא יתיר על כל מה דמסאבין ליה, והאי נגע עלאה איהו ממנא על כל אינון פתורי דשבתא דכד עייל שבתא ולא אתסדרו בענוגא דשבתא כדקא יאות כו'", עי"ש.
וזהו סוד הדבור של חול שאסור בשבת (שבת קיב, ב). והענין כי הנחש בשמאלא וכמש"ל, ובהיכל הזה מתערי ליה כמש"ש "ואינון מתערי להא חויא כו'" עי"ש, והוא קלקל בלשון הרע והסיתו לאכול מעץ הדעת, ולכן כאן הוא שני הענינים. וזהו סוד "וקראת לשבת ענג וכבדתו כו' ודבר דבר אז תתענג" - שהוא היפוך דנגע ענג זה לעו"ז כנ"ל.
וכל אינון אלף אלפים ורבוא רבבן כו': אותן שהן לנהר דינור שביום השבת נח וכולם נכנסין למקום הזה שכולם מן החיותא וד' השרפים כנ"ל.
אז תתענג כו': שהוא כתוב אצל ענג שבת כנ"ל, וזה הפסוק הוא בג' סעודות - על ה', ובמתי ארץ, ונחלת יעקב כו' - כידוע. ועיין בפרשת יתרו דף פ"ג ע"א (ח"ב פג, א) "רש"א זכאיה חולקי' כו'", ובדף פ"ח ופ"ט, ושם מתבאר באריכות.
וכלהו אמרי אז תקרא וה' יענה כו': ר"ל כל השרפים ודתחותייהו וכל האלף אלפים כו' אמרי אז תקרא כו' שזה הפסוק כתוב גם כן שם למעלה מזה, וכמ"ש (שבת קיח, ב) על המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך ענג זה כו'.
מסיים ואמר על כל אינון קדמאי כו': ר"ל על כל הג' סעודות.
אז יבקע כו': והוא כתוב גם כן שם והענין כי השחר מתבקע מתוך חשוכא דליליא קדרותא דיממא, וכן כאן מתבקע האור מגו חשוכא כנ"ל. וכן כל הפסוק הזה הכל כאן והוא מובן.
כל אינון שבעין כו' בכל סטרי: ר"ל כל הג"פ שבעין כנ"ל.
כי כן יבורך כו': שהוא כתוב אצל השלחן כמ"ש (תהלים, קכח) "יגיע כפיך כי תאכל כו' סביב לשלחנך הנה כי כן יבורך כו'". והענין, "ירא ה'" הוא כאן בנקודה ששם שריא דחילו כידוע.
ובגין דא כל אינון דמענגי כו' ולא שבקי לאתוקדא בי' כו': שמיום זה מתברך כל הששה ימים וביום זה נח הנהר דינור ובעינוגא דשבתא שדר ברכתא דנייחא לכל ימות החול.
אית ממנן אחרנין קיימי לבר: הן י"ב ממנן על י"ב פתחים.
ההוא נהר דנגיד כו': כמ"ש לעיל, ועיקר הוא כאן ביסוד דדכורא והוא בעלמא דאתי דנוקבא בהיכל השביעי.
תמן תליין חיין דלעילא כו': שאלו הג' הן בסוד ג' מוחין חב"ד, וכולם שריין בצדיק בסוד ג' גווני הקשת, ג' טפין. וז"ש בכאן בזמלא כמ"ש בפרשת וישב דף ק"פ וקפ"א (ח"א קפ, א) "אשכחנא בספרי קדמאי רזא חדא כו' וההוא זמנא דקיימא ההוא דרגא בשלימו וההוא נהר דנגיד ונפיק אשתמש בה - כדין ההיא נשמתא דנפקת ואתדבקת ביה בההוא ב"נ, ההוא ב"נ אשתלים בכלא - בעותרא בבנין בשלימו דגופא, וכולא בגין ההוא מזלא דנגיד ונפיק ואתחבר בההוא דרגא כו' ועל דא תנינן בני חיי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא אלא במזלא תליא מלתא דהא בזכותא לאו איהו עד דאתמליא ואתנהיר מן מזלא כו'", עי"ש.
היכלא חמישאה
עריכה- [היכלא חמישאה]
היכלא חמישאה כו' דקיימא לאנהרא ברזא דמהימנותא: ר"ל לכל הו"ק שהן נקר' מהימנותא ווד המהימנותא כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ורצ"ג (ח"ג רצב, א) "בחללא דגלגלתא נהירין כו' ואתעביד מיניה תרי גווני כו' ועל האי אקרי שלום לכלא וביה אתחזי מהימנותא כו'", עי"ש. [וזהו סוד מדת אמת - תתן אמת ליעקב, וכן התפוחין נק' אמת שבהן ב' גוונים - גווני דאבא ואמא כמ"ש באדרא רבא]. והענין כי אינו שלים אלא אם כן יש בו חסד ודין בסוד דודי צח ואדום, וזהו מהימנותא כמ"ש אני ה' נאמן לשלם שכר כו' ואני ה' נאמן לפרע, ולכן אמר לקמן דף רנ"ז ע"א (ח"ב רנז, א) "בגין דכד קיימא דינא בזכותא כלא איהו בחבורא חד ועילא ותתא בשלימו כו' אבל שאר עמין ל"ל דינא בזכותא כו' דהא ל"ל חולקא בסטר מהימנותא דלאו אית בהו רחמין כלל", וכאן נק' ו"ק מהימנותא מטעם זה שלמעלה בעתיקא קדישא אין שם דין כלל ולכן שירותא דמהימנותא בחסד - עולם חסד יבנה, וכן חכמה ברזא דמהימנותא, והן שני גוונין אור וחשך, וזה חסד הוא קיימא לאנהרא כו'.
פתחא חדא כו': כאן פתח א' לבד וממונה א' עליו כמש"ו.
ובגין דא כו': שכל המלאכים נקראו על מעשיהם.
דהא רוחא דא כליל בד' גוונין: ר"ל נהורא דמתפשט מני' הוא בד' כמ"ש בפרשת בראשית דברוחא אין גוונין כמש"ל רק הוא שורש הגוונין דנהורא.
האי רוחא כו' כל מפתחאן עלאין כלהו אתמסרו בידי': ר"ל מפתחות של כל השערים ליתן לאדם כלהו על ידו לאוהב ה' שהוא בהיכל הזה כמ"ש אני אהבי אהב ומשחרי ימצאונני להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא, וכמ"ש (סוכה כח, ב) (ב"ב קלד, א) אמרו עליו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח כו' לקיים מה שנאמר כו'.
תלת זמנין ביומא כו': בג' תפלות היום שנכללין כל הרוחין כנ"ל.
האי קיימא בכל רזין (ודייק בשמי' שנק' סוד י"ה ול"ג סוריא בר', וכן מצאתי בספרים ישנים) דמארי' כל גנזין כו': שכל רז הוא בסוד החסד ולכן נכנס יין יצא סוד, ולכן כהן אסור ביין כי שפתי כהן ישמרו דעת וכמ"ש בספר יצירה מ' דוממת ש' שורקת והם שמן ויין, וזה השמן הוא רבות משחת קודשא דגניז בחסד.
דהכא אתגניז כל רזא דרזין למאן דאצטריך לאתדבקא בי': ר"ל כאן גנוז המ"נ להתחבר במ"ד בקב"ה שהוא בהיכל הזה בסוד האהבה.
וז"ש דכתיב שם אתן את דודי לך: ור"ל דכתיב לכה דודי נצא השדה כו' נשכימה לכרמים כו' שכאן הוא סוד הכרם וגפנים ורמונים כמ"ש לקמן.
רוחא דא איהי נטיר כל נטירו דלעילא ודא אקרי שומר ישראל שומר הברית בגין כו': ר"ל כל החדים שמקבלת מן דכורא מנהר דנגיד ונפיק אתגניז כאן והוא נטיר שלא יצאו לחיצונים, וזהו שומר הברית - שהטפה הוא סוד החסדים, וזהו שמירת הברית שלא יצאו החסדים לחוץ, חסד דמתגלי בפום אמה כמ"ש באדרא רבא, ולכן ניתן המילה לאברהם וכל שמירת הברית הוא בסוד זה. וכמ"ש שומר הברית והחסד. וזהו סוד נתן את הכרם לנוטרים, שכאן הוא סוד שמירת הכרם כמ"ש לקמן בהיכל הה' דסט"א דף רס"ו, וכד ישראל עבדי חסד אתכפיא ההוא סט"א ואתחלש וסטרא דקדושא אתתקף וכד ישראל לא מתערי בחסד כו' וכדין אינון ברכאין דנחתי מלעילא מסטר ימינא ינקי לון שאר עמין וקיימא לההוא סטרא הד"א שמוני נוטרה את הכרמים אלין שאר עמין, כרמי שלי לא נטרתי כו'. איש יביא בפריו אלף כסף, הן אלף עלמין דכסופין שהן בחסד כידוע והן אלף יאורין דנפקין בסטר דימינא והוא שומר אותם למאן דאצטריך לאתדבקא ביה כנ"ל, וזהו האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו -- לאותן ששומרים את הברית. ולכן נגד זה ההיכל בסט"א היכלא דאקרי שם ערל, ואמר שם ועילא מנהון חד ממנא דאקרי גז"ד והאי איהו קיימא דלא נטרי כו' ועל כל אינון דמעכבא את קיימא לברייהו וע"ד קא בעא חויא לקטלא לברי' דמשה עד דגזרת ליה צפורה כו'. וכאן גניזין כל החסדים דדכורא בה וז"ש שומר ישראל.
מהאי נפקי שבילין וארחין כו' בהו רוחא: כאשר אתער הברית בטפה דחסדים אז מתערין כל שייפין והוא ברוחא דנפיק מחסד בהני ארחין והן ל"ב נתיבות של חכמה שטיפה דמוח חכמה יוצא בהן ומתפשט והתפשטותן מחסד כמ"ש שהוא אל גדול נהירו דחכמתא. ואמר שבילין וארחין הן בסוד ל"ב כפולין דחו"ב. ועיין בפרשת בראשית דף י"ג ע"א (ח"א יג, א) "פקודא שביעאה כו'".
אלין גוונין כו': הן הד' גוונין דנהורין שנכללו כא' כעין ארגוונא כנ"ל.
דאקרי זהר: שכאן הוא סוד האור כנ"ל. ור"ל שנאמר כמראה זהר הוא החיה זו.
על דא כתיב היא החיה כו': שנאמר אשר ראיתי תחת אלהי ישראל והוא תחת היכל הרצון כנ"ל.
מהיכלא דא נפקין כל רוחין קדישין כו' יחיה האדם: ר"ל מהיכל הזה יוצאין כל הנשמות הקדושות אשר חיין ברוחא דנפיק מהיכל הרצון שמשם יוצא החיות להם לאתקיימא בהן.
שנאמר כי על כל מוצא פי ה' כו': והוא היכל הרצון כמש"ל ע"ב היכלא שתיתאה כו' דאקרי מוצא פי ה' - רעווא דכל נשמתין כו'.
בגין דבהאי היכלא קיימין כו' מלכא משיחא: ר"ל שכאן עומדים כל הנשמות שיוצאין מברית העליון שהוא שומר הברית ומיום שחרב בהמ"ק לא נ כנסו בו נשמות חדשות וכשיסתיי' הנשמות יבוא משיח כדי שלא יעמד ההיכל ריקן, וכמ"ש (יבמות סב ע"א ושם נסמן) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף (פירש"י פרגוד שבין השכינה). והוא ההיכל הזה שכאן הוא גוף, שלמעלה מזה הוא ראש, והיכל הז' הוא רוחא בלא גופא. וז"ש שנאמר כי רוח מלפני יעטוף כו' והוא כמו תפלה לעני כי יעטף, בעטף עולל כו' -- שנפשו ריקן (ורישא דקרא "כי לעולם לא אריב ולא לנצח אקצוף").
וכדין ייתי מלכא משיחא ואתער כו' לתתא: ר"ל היכל חסד דדכורא ודלתתא דנוקבא ואז יבא משיח - אם יגאל טוב יגאל. והטעם כי כל דבר שיתרוקן אז נתמלא כבתחלה, ולכן כשיגיעו רגלין ברגלין אז יבא משיח כמ"ש לקמן.
ורזא דהיכלא דא כתיב כו' בגין דהיכלא כו' אפיק תרין נהורין כו' דא בדא: ר"ל ההוא חיותא זהר הנ"ל אפיק בכח ההוא רוחא דהכל כליל ברוחא אפיק ד' סמכין שהם שתים לבד אופן בתוך האופן.
וז"ש כלילין דא בדא ומתקשרן דא בדא: והן שני עפרים. וההיכל הזה הוא מקום השדים כמ"ש בפרשת בראשית ולקמן, ושם החלב דיניק לכלא כמש"ל. וזהו סוד מ"ש ברעיא מהימנא פרשת ויקרא דף ד' ע"א (ח"ג ד, א) "ייני עם חלבי - גוף וברית", דכאן הוא שומר הברית, סוד הברית, ונגדו בסט"א ערל כנ"ל. ושם נקרא 'איבה' נגד זה ההיכל שנקרא אהבה, והוא סוד הכהן -- הנני נותן לו את בריתי שלום, בשלום ובמישור הלך אתי כו', שלכן זכה אהרן לכהונה כמ"ש הוי כו' אהב שלום כו'. וכאן הוא בסט"א סוד הנחש - ואיבה אשית כו', ואמרו כ"ד זיני מסאבותא אשדי בחוה כמנין ואיב"ה, וכנגדו בקדושה כ"ד מעלות של כהונה וכ"ד מתנות. וז"ש (סנהדרין לח, ב) אדם הראשון משוך בערלתו היה - סוד זה ההיכל דסט"א.
ואקרון אל שדי אלין כו' דאלין שדים: ר"ל ההוא רוחא דלתתא של היכל זכות מתקשר כאן והוא נקרא 'אל', ולכן זה ההיכל נקרא 'אל שדי' כמ"ש אני אל שדי פרה ורבה, שמכאן סוד פריה ורביה כנ"ל. "אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי כו'" -- שכאן ברית כנ"ל.
ואקרי אל שדי כו': ר"ל שגם רוח זכות נקרא 'אל שדי'.
דנפיק מכללא דאלין שדים: יצחק מאברהם וכמש"ו.
והאי אל נטיל כו' דקאמרן: ר"ל כי מהיכל זה ניזון היכל זכות.
ואמר על שמא דהאי רוחא כו': ר"ל שנקרא אל ויונק משדי, שלכן נקרא 'אל שדי', וכל זה קאי אלמעלה שלמה נקרא היכל זכות אל שדי. וזהו סוד לחלם הפנים שעל השלחן, לחם הפנים עליו תמיד יהיה לקבל תמיד מהיכל אהבה. וזהו סוד מזונות מצפון בסוד שלחן. וידוע שהקב"ה זן את העולם בחסד וכמ"ש נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, וכמה כיוצא בזה, שלפיכך זן בין לרעים בין לטובים מקרני ראמים כו' וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת בא שחסד נחית בתהומי תתאי ומתפשט. והענין כי מימין בא לשמאל ומשם יוצא לעולם כמו מים שהוא בשמאל מימין כמ"ש בז"ח ש"ה, ובסוד גבורות גשמים. וזהו סוד פרנסה היינו גשמים. וזהו סוד פותח את ידיך - שני הידים. ואמרו פותח בסוד פתח, והוא בסוד הפתח מים שבא מימין לשמאל כמ"ש בז"ח ש"ה דף נ"ח ע"א יהי רקיע בתוך המים דא נקודת פתח פשיטו דנהירו דאנהיר כו' בסטר שמאלא ואנהיר לההוא סטרא והשתא אתחליפו ואתכללו ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא, מים איהו בסטרא דימינא כו' וכדין מים לשמאלא בנקודת פתח ועל רזא דנא יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וכו' לתת מטר כו' דהא מים מסטרא דפתח אינון. וזהו סוד פותח את ידיך - שני היכלות, זכות ואהבה, ואז ומשביע לכל חי רצון - מהיכל רצון, וכלל כאן כל האבהן שהן כלל הכל. וז"ש (ברכות ד, ב) משום דכתיב פותח את ידיך.
האי שדי יניק לכל אינון תתאין: ר"ל לכל הרוחין תתאין שבהיכלות והנהורין וכל אשר שם.
ולכל אינון היכלין: ההיכלין בעצמן.
ולכל אינון דלבר כו' כמה דאוקימנא: ר"ל אותן ממונים שבאלו ההיכלות שעומדים לבר מהיכלות שחשיב בהיכל ששי שנקראו יתידות המשכן כמש"ש דף רנ"ה (ח"ב רנה, א), ואלין אקרון יתדות וקיימי לבר כו'. וז"ש דקיימי מסטרא דא - ר"ל שהן בקדושה דסט"א נקראו בכ"מ בכל מקום(?)/בכמה מקומות(?) "לבר".
ועל דא איקרי שדי בגין כו' מסטרא דימינא: ר"ל שלכן נקרא שדי - שדי באלהותו כמ"ש ז"ל והוא כאן שמספיק לכל וכמ"ש אני אל שדי - אני שאמרתי לעולמי די (חגיגה יב, א), וזהו לשון שדי. והשי"ן בפתח לפי שנשתנה לשם כידוע.
ואמר כמה דמקבלא כו': ר"ל כמו שמקבל מסטרא דימינא שמספיק לכל כן גם הוא משפיע לכל כי כל מי שניזון בחסד אז הוא די והותר כמ"ש אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, וכמ"ש (שבת ל"ב ע"ב ושם נסמן) עד שיבלו כו'. וכל זה הוא מפרש הפסוק "שני שדיך" שכאן הוא השדים שלכן נק' המניקין שדים שמספיקין לתינוק שא"צ דבר אחר, והן שנים כנ"ל. וז"ש כשני עפרים כו'. ונדמה לצבי על קלותו כמ"ש (כתובות קיב, א) מה הצבי קל כו' כמ"ש בתז"ח על קל וחומר - קולא מסטרא דימינא כו' כי כל דבר הניתן מימין הוא קל, מה שאין כן משמאל -- היתה יד ה' משא כו', וכן העבודה שהוא מימין כמ"ש חשתי ולא התמהמהתי, ואל הבקר רץ אברהם כו', וירץ לקראתם. וידוע ד' רגלי המרכבה הם שהגוף נכון (הן שני) ידין ורגלין שהן ד' היכלות שתחת היכל הרצון. וז"ש "הוי עז כנמר" - שהוא בהיכל ג', חיה השלישית שבדניאל. "וקל כנשר" - בהיכל ב' כנ"ל. "ורץ כצבי" - בהיכל זה. "וגבור כו'" - בהיכל הד'. והתחיל בכל אחד מימין. "לעשות רצון אביך שבשמים" -- בהיכל רצון, לאתדבקא שם באביך שבשמים. [ובפרשת בראשית "האי רוחא דברקא כו'". עמש"ש.].
מהכא נפקו אינון נהורין דאקרון להט כו' ואינון מסטר שמאלא כד אתפרש רוחא דא ובטש כו' ה"נ מההוא רוחא כו': ר"ל כמו השדים שמניקים לכל צד והמזונות שמתפשט לטובים ולרעים -- כן מההוא רוחא מתפשט לכל צד, לימינא ולשמאלא, שהוא סוד שני שדים כנ"ל, ואפיק נהורין אלו דסטר שמאלא. ואמר "כד אתפרש כו'" - שבתחלה אינו מוציא אלא מסטרא דימינא ואח"כ כאשר מתפרש לב' רוחין מוציא לכל צד.
ואפיקו כו': הד' נהורין דסטר שמאלא.
חד חיותא: והוא חיותא מלהטא הנ"ל בפרשת בראשית. והוא ממנא על ד' - תרי מימינא ותרי משמאלא הנ"ל דלא קיימי בקיומייהו, והן עיקר של להט החרב המתהפכת. וז"ש די ממנא על אלין דאקרי כו'.
ודא אקרי: ר"ל שזהו נק' להט כו'.
והאי דממנא על עלמא בזמנא כו': ר"ל האי חיותא מלהטא. כי השמאל דבסטר קדושה ממונין להושיע בעת צרה. וזהו כל הענין של שמאל בסטרא דקדושה שהן מושיעין בעת הדין, וכמ"ש בברכת אתה גבור "מחיה מתים ורופא חולים ומתיר אסורים כו'".
בזמנא די ממנא כפנא על עלמא כו': ר"ל בעת שממנין הרוחא די על כפנא על העולם.
כדין האי חיותא אתפקדא כו': שמכאן יוצא המזון לעולם כנ"ל. ובזמנא דשבע בעולם יוצא המזון מסטרא דימין מחיה דאקרי 'זהר' מסטרא דימינא, ובעת שהשמאל שולט יוצא המזון לכל אינון בני מהימנותא שהן בסטר דקדושה כי אז הסט"א שלטא וכולם בשליטו דסט"א לבד הבני מהימנותא שנשארין בשמאלא דסטר דקדושה.
וסעיד לבייהו: ר"ל שלא ישלוט הכפן שהוא רוח הנקרא כפן שממנו אכלי ב"נ ולא שבעין, והוא סעיד לבייהו. וז"ש "בגין דהא כו'". וזהו סוד ולחם לבב אנוש יסעד, דכאן הוא סוד אנוש כחציר ימיו כנ"ל מסטרא דהאי חיותא מלהטא דסעיד אותם.
בגין דהא מסטרא אחרא כו' שוד וכפן כו': והן בהיכל שנגד זה כמ"ש לקמן. והן בהיפוכא, שכאן הוא שדים דמספיקין לכל בשפע כל צרכם, ושם שֹד ומשדד הכל ומשדר כפנא, וכאן משביע לכל שזהו סוד פותח את ידיך שנותן בשפע רב ומשביע לכל חי רצון, שהוא משביע במעט. וכמ"ש בתורת כהנים ונתנה הארץ יבולה ואכלתם ישן נושן כו' הוא ברכה אחת, ואכלתם לחמכם לשבע - הוא ברכה אחרת שאוכלין מעט ושובעין. וכן בקללה - וזרעתם לריק זרעכם כו' בשברי לכם מטה לחם ואכלתם ולא תשבעו. וזהו שֹד היפוך שַד. ונקרא שד"י -- ב' אותיות שד מלשון שדים המניקים שנותנין כל צרכם, וב' אותיות די על שם שְדַי במעט שאוכל, שהכל די. וזהו שדי. ולכן הוא ב' פתחין -- שַד דַי. וכן בלחם הפנים בזמן שהברכה נשתלחה בו כל כהן מגיעו כזית והוא ברכה אחת, יש אוכלו ושבע ויש אוכלו ומותיר. משמת כו' וכל כהן מגיעו כפול- קללה אחת, הצנועין כו' - הוא השנית.
ועבדין לון לב"נ קטרוגא: אמר לשון קטרוג שכל הקטרוג ושנאה הוא בהיכל דסט"א שכנגד זה ההיכל כמ"ש שם "היכלא חמישאה כו'" עי"ש עד "ואלין עבדין קטרוגא כו'". וזהו סוד (ב"מ נט, א) "כד מישלם שערא מכדא נקיש ואזיל תיגרא בביתא", והכל בחטא עץ הדעת דשם ואיבה אשית, וכן ארורה האדמה בעבורך, בזעת אפך תאכל לחם כו', כי עפר אתה -- מההוא היכלא כמש"ש "האי רוחא אקרי אפרא כו' בגין דהאי איהו עפרא כו'". ואמר שם "ובההוא זמנא מאן דעביד חסד עם ב"נ ויהיב לון למיכל ולמשתי כדאי איהו לדחיי' לון לאלין תרין רוחין לבר כו'", דכאן הוא סוד החסד.
וז"ש ואפיק רוחא דמזונא לכל אינון בני מהימנותא: ר"ל בעלי אמנה שמאמינים בקב"ה כמ"ש (סוטה מא, ב) מאי אנשי אמנה אר"י אלו בני אדם המאמינים בקב"ה דתניא ר"א הגדול אומר מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר כו'. והן העושין חסד וכמ"ש בזוהר פרשת בהר "וכי תאמרו מה נוכל וגו' ר"י פתח בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה כו' מאן אינון בני מהימנותא אינון דמתערי האי טוב לקבלי' ולא חס על דיליה וידעי דהא קב"ה יהיב לון יתיר כד"א יש מפזר ונוסף עוד, מאי טעמא בגין דהאי אתער ברכאן לקבלי' ולא תימא אי אתן האי השתא מאי אעביד למחר אלא קב"ה יהיב לי' ברכאן עד בלי די". שהוא מאותן שדים כנ"ל. ואמר שם "כגוונא דא וצויתי ברכתי לכם בשנה הששית גו'". כי בכאן הברכה בששי שומר הברית נטיר גנזין דילי' כנ"ל והוא ברכאן דנהר דנגיד שהוא כאן והוא הטוב, אילנא דחיי, וכמש"ש דף קי"א ע"א (ח"ג קיא, א) פתח ר"י ואמר בטח בה' ועשה טוב וכו' זכאה חולקיה דבר נש דעביד טוב מדידי' דהא אתער טוב בכ"י ובמה בצדקה כו' מ"ט בגין דצדקה אילנא דחיי הוא ואתער על אילנא דמותא ונטיל אלין דאחידן ביה ושזיב לון מן מותא. והוא ברוחא דא שהוא להט החרב אילנא דמותא דאדה"ר חב ביה כנ"ל ובכפנא אחידין ביה הכל ואתער אילנא דחיי ביה ברוח הזה ושזיב לון מן מותא. וכאן הוא סוד כנ"י, שומר ישראל, דכל גנזין עלאין גניזין כאן כנ"ל, והוא שומר הברית - גניזין דיליה כנ"ל. וז"ש דהא אתער טוב בכנסת ישראל כו' והכל מסטרא דבני מהימנותא.
חיותא דא אפיק חד ניצוצא: ר"ל בהתכללות בחיה הראשונה כנ"ל בפרשת בראשית.
דקא נפיק בנציצו דתרין ניצוצין כו': כצ"ל.
והאי ניצוצא אקרי שרפים כו': ר"ל האי ניצוצא שיצא מכלילות שניהם והוא אחיד בשני ניצוצין הנ"ל, ולהיט לון ומתחדשין כנ"ל. ואמר שרפים כי הנציצו הוא כולל כמה משריין לאין קץ וכן הב' ניצוצין. רק שאלו הן א' זכר וא' נקבה והניצוצא הוא כולל זו"נ. [ובפרשת בראשית "רוחא דא אתכליל ברוחא אחרא דקאמרן כו'". עמש"ש].
בהיכלא דא אית תרין ממנן כו': דנפקין מתרין רוחין.
וכד אתער רחימו כו': שהן מ"נ ומ"ד.
כדין רחימו דלתתא כו': זהו סוד שמע ישראל ובשכמל"ו, ב' רחימין דא בדא כידוע, וז"ש מהכא נפקי תרין ממנן כו' על כל אינון דיחדי כו' ומסרי נפשיהון כו' - שהוא בשמע ישראל כנ"ל.
וסלקי ואסהידו כו': זהו ע"ד גדולים שבפסוק שמע ישראל שהן הב' עדים.
וכל אינון דעבדין חסד כו': שהוא בהיכל דכאן בסוד חסד לאברהם.
גו אהבה עלאה: ר"ל בחסד דדכורא.
וע"ד כתיב כו': שכאן הוא למטה משמים ועוד שהוא תחת היכל הרצון וזהו סוד (פסחים נ, ב) כתוב אחד אומר כי גדול כו' וכתוב אחד אומר עד השמים כו'.
בהיכלא דא כתיב מים כו': עיין בפרשת תרומה דף קמ"ו ע"ב (ח"ב קמו, ב). [ובפרשת בראשית "הכא השתחואה כו'". עמש"ש].
היכלא שתיתאה
עריכה- [היכלא שתיתאה]
היכלא שתיתאה דא כו' דאיהו רעוא דאקרי מוצא פי ה': שכאן הוא סוד הפה כנ"ל. ור"ל שז"ש כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כמש"ל דמכאן נפיק אוירא דרוחא לקיומא דנפשין וכאן ומשביע לכל חי רצון, נפתלי שבע רצון, ובנפתלי הוא סוד השחוק, וז"ש "חדוה דאתדבקותא כו'".
והכא איהו רעוא דרעוין כו': שרעוא דרעוין מעתיקא קדישא מתגלה כאן בסוד אוירא דדעת שמתגלה בפה כנ"ל וז"ש ברזא דכתיב כחוט השני כו' - וכאן סוד הת"ת שבו הדעת.
דקיימן הכא כל שאלתין וכל בעותין דעלמא כו': בסוד ואני תפלתי לך ה' עת רצון, בעת רצון עניתיך, וכמש"ו כדין אקרי עת רצון כו'. וסוד ח"י ברכות - ג' ראשונות בחג"ת, וג' אחרונות בנה"י, וביניהם י"ב אמצעיות בקשות צרכיו כי הי"ב הם נגד י"ב של הדעת שמתגלה בת"ת שכנגדן הוא בהיכל הזה י"ב חיות ונהורין והדעת הוא הרעוא דרעוין ולכן (ברכות לד, א) לא ישאל צרכיו לא בג"ר ולא בג"א אלא באמצעיות שכאן קיימין כל שאלתין ובעותין.
בגין דרעוא דכל רעוין כד נשיקין כו': ר"ל כאשר מתחבר היכל הזה עם יעקב - שמים כנ"ל.
כדין אקרי עת רצון: ר"ל עת הוא לשון חבור כמו אשר פריו יתן בעתו, ור"ל שמתחבר 'עת' נוקבא עם 'רצון' - שמים.
וז"ש וכד צלותין סלקין כו' דאיהו חבורא דא עם דא: שהרצון הוא בדכורא וממנו מקבל הנוקבא ונקר' ע"ש רצון גם כן, ור"ל וכד צלותין סלקין רומז על מ"ש (ברכות ח, א) אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין.
עת רצון לאשתכחא: ר"ל להמציא הרצון כמ"ש מצא טוב ויפק רצון מה'. וזהו סוד על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא, ואמרו (ברכות שם) לעת מצוא זו אשה שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', במערבא אמרי מצא או מוצא כו' והוא כאן כמש"ל. ר"נ אמר לעת מצוא זו תורה שנאמר כי מוצאי מצא חיים כו', והוא גם כן כאן כמש"ל שכאן הוא סוד התורה וכאן סוד החיים כמש"ל ולקמן דף רנ"ט ע"ב (ח"ב רנט, ב) מסטרא דיעקב נטיל רוחא דחיי כו', והוא בסוד כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כנ"ל. ר' נחמן בר יצחק אמר לעת מצוא זו מיתה כו' ניחא שבכולן נשיקה כו'. והוא גם כן כמ"ש למטה בהאי היכלא אתכניש משה ברחימו ונשיק נשיקין.
בהיכלא דא קיימין שית פתחין כו': שהן נגד ו"ק שכלולין כאן והן שית היכלין שנכללין כאן ולכן הפתחים הם לו"ק העולם. וכן בת"ת -- וא"ו צינורות לכל הו"ק והן פתחים.
באלין פתחין אתמנא חד רוחא כו': והוא הרוח שבהיכל הזה ששולט על כל ההיכל וכל שבהיכל הזה כולם יצאו ממנו כמ"ש בפרשת בראשית "הכא רוחא כו' האי רוחא אתכליל ובגין כך האי רוחא אפיק כו'", עי"ש.
ורזיאל שמיה: כמש"ו שממונה על רזין.
דפומא לפומא ממללן דנשיקין דא לדא: ר"ל ברחימו כמש"ו, וז"ש פה אל פה אדבר בו שהוא כאן בהיכלא דמשה וכמש"ו.
תרעין אלין לא קיימי לגלאה: כמ"ש דרשו ה' בהמצאו שהוא לעת מצא כנ"ל, וכמ"ש "כאן ביחיד כאן בציבור", וכמש"ל וכד צלותין סלקין אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללים כנ"ל. ואמרו ויחיד אימת בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, והוא כמ"ש בספרא דצניעותא בזמנא דמטא ירחא שביעאה כו' ומתפתחי תריסר תרעי דרחמי והוא כאן י"ב נהורין והן תליסר עם הרוחא דכליל בסוד המזלא וכאן אני אעביר כל טובי על פניך כו' ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' י"ג מדות שכאן הוא סוד פני' משה.
אבל כד תרעין אתפתחו כו' דהא תרעי דרצון אתפתחו כו': ר"ל כד שערי ההיכל הזה נפתחין יודעין כולם ששערי רצון העליון מעתיקא קדישא לזעיר אנפין, ומזעיר אנפין לחקל תפוחין קדישין - כולם נפתחו, ורצון של הש"י מתגלה בעולם.
בהאי היכלא משה ידבר והאלהים כו': ר"ל "משה" - שמים העליונים דרגא דמשה, "ידבר", "והאלהים" - נוקבא, "יעננו" - שהוא נשיקין דא לדא ודא לדא, וכמ"ש למטה "תא חזי משה ידבר כו'" והוא סוד פה אל פה אדבר בו.
רוחא ברוחא: של היכל זה עם האי דנטיל לי' כנ"ל וכאן הוא סוד הדיבור בפה וכאן סוד אלהים דכליל כל היכלין כמ"ש לקמן דף רנ"ו ע"ב (ח"ב רנו, ב) "כד נטיל יעקב בהאי היכלא שתיתאה כדין אקרי בשמא קדישא כו' ה' אלהים", וכאן הוא סוד כלת משה שלכן נקרא "איש האלהים" - בעלה דמטרוניתא. וכל זה בסוד הדעת - משה מלגאו, יעקב מלבר.
כד אתדבקו נשיקין כו': קאי אמ"ש "בהאי היכלא משה ידבר" ואמר "כד אתדבקו כו'".
ועל דא כתיב ישקני: כנ"ל סוד הנשיקין וסוד הפה.
מנהירו עלאה: ר"ל מבינה. וזהו סוד בינה דרגא דמשה שמתגלה בינה בת"ת כמ"ש בתיקונים.
תא חזי משה ידבר כו': ר"ל דרגא דמשה באצילות ת"ת.
וכתיב כחוט כו': שהוא היכלא דא. וכן כנגד' שפתותיו שושנים כו' כמש"ו והוא נשיקין פה אל פה. וסוד שושנים הוא כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ג (ח"ב קכג, א) דעת גניז בפומא דלמכא דאק' תפארת, פשיטותא דתפארת, דכל גוונין אתאחדן ביה דכתיב ובדעת חדרים ימלאו, וההוא דעת גניז באמא ומלכא [ר"ל באו"א, תרין עטרין דגניזין בגווייהו], ומלייא כל אדרין ואכסדראין, וכד אתער נהירו דבי' ונפיק - כדין אקרי פה ה', ושפוון דאינון תרין נהורין מאבא ומאמא בשעתא דאתערען בההוא נהירו דדעת מתחברן כחדא ומלין אתגזרו בקשוט בחכמה בתבונה ובדעת. וזהו סוד שפתותיו שושנים, שהן תרין גוונין דאו"א כנ"ל, מה שושן חוור וסומק. נטפות מור כו' - הוא נהירו דדעת שהוא י"ב בוסמין עלאין שהן בו שמתגלה בפה וכד אתער כו' ונפיק כדין אקרי פה ה' - כנ"ל, וזהו נטפות כו'.
האי רוחא אתמסרו כו' תיאובתא דרחימו דעילא ותתא כו' כגון ר"ע כו': ר"ל שמעורר האהבה של ב' היכלות דנוקבא ודכורא, היכל אהבה של נוקבא ודדכורא כאחד שהוא סוד ק"ש בהיכל אהבה, סוד הייחוד של ק"ש באחד. ולכן יצאה נשמתו של ר"ע באחד, וכמ"ש רבי עד כאן, אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת כו' מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו כו' היה מאריך באחד כו', וכמ"ש לקמן ע"ב (ח"ב רנד, ב) "בר ההוא שלימא חסידא דאתי' בסטרא דימינא כו'" עי"ש, עד "ועל דא מית באהבה כו'". והוא סוד נכנס בשלום ויצא בשלום. ששם בהיכל אהבה הוא סוד ברית שלום כנ"ל והוא נכנס ויצא באלו ב' היכלין דדכורא ונוקבא, ב' האהבות. וז"ש לעיל "והכא איהו כו' רעוא דכל נשמתין דנפקי כו'", והן נשמתין דנשיקין. ואמר לעיל בהיכל אהבה מהיכלא דא נפקין כל רוחין קדישין דקיימין בקיומא דנזיקין עלאין כו'.
דאלין לא אתקריבו כו': וזהו סוד שאמרו זו תורה וזו שכרה, א"ל חלקם בחיים אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי העולם הבא, ר"ל בלא דין כלל. וכאן הוא סוד חיי העולם הבא - רוחא דחיי כנ"ל, יחיה האדם.
תא חזי רוחא דא אפיק תריסר נהורין כו' תחות האי רוחא: הן הי"ב חיות גדולות עם קטנות, שהן תחת י"ב נהורין. וז"ש ברזא דתחות האי רוחא. שכאן לא ביאר אלא מה שלא ביאר בפרשת בראשית בפרטות, לפי שרוצה לבאר כאן הד' חיות גדולות בפרטות כמש"ו. והי"ב נהורין הן י"ב שעות שכאן הוא סוד השעה והעת, והן י"ב שעות הלילה וכנגדן י"ב שעות היום בת"ת, י"ב צרופי הוי"ה. וזהו סוד שאמרו לא מזל יום גורם אלא מזל שעה, שז' הימים הן ב' היכלות כידוע, וכאן הוא י"ב השעות והן י"ב אנפי חיוון בסוד שם של י"ב, שכל אחד יש לו מזל אחר, זה מצורת נשר או אריה כמ"ש בתיקונים, והן המזלות שנים עשר. וזהו המזל מי"ב מזלות שהן י"ב שעה. ולכן מזל שעה גורם, ולאפוקי מהאי שאמר מזל יום גורם שסובר המזל הוא בז' כוכבי לכת שהן נגד ז' ימים כמ"ש בספר יצירה. והן כ"ב אותיות, ג' אמות, והן סוד המזל עצמו, נהר דנגיד ונפיק ביהכלא שביעאה בסוד ק"ק, קדש - חד, קדשים - תרין, שכולל ג"ר שם. והן אמ"ש. ולכן נקראין 'אמות' ששם אמא עלאה שכולל ג"ר. וכאן בהיכל הזה י"ב פשוטות וז' היכלות עצמן הן ז' כפולות והן כפולות בסוד שבעה ושבעה מוצקות שבהן כלילין גם כן היכלות דדכורא, ולכן בכ"א הרוח שבו כליל מב' רוחין. וזהו סוד בדגש וברפה. והן סוד י"ב מזלות וז' כוכבים וג' יסודות. וכן י"ב חדשים וז' ימים וג' זמנים. וכן באדם וכל דבר כמ"ש בספר יצירה. וכן בתורה. והכל נגד היכלות אלו. והן סוד ג' וז' - עשר ספירות, והדעת - י"ב כנ"ל. וכן בסטרא אחרא. ולכן דנין את האדם בכ"ב נגד כ"ב אותיות -- ג' וז' וי"ב. והן ג' טיפין מרה. וכמו שהג' הנ"ל הן אמות לכל -- כן אלו הג' הן אמות לכל דין, והן עוקרין את הנשמה. וז' עדנין, וי"ב חדש בגיהנם. וכן בכל מצוה כמו בפ"ו בפריה ורביה(?) - ג' קדושין וז' ברכות כמ"ש ברעיא מהימנא, וי"ב מתנות שכנגדן בברכה "ששון ושמחה כו'"]. וכן בק"ש ותפלה וכל המצות כידוע.
בד' סטרין דעלמא כו' לארבע סטרין: הן ד' חיות הקדש, חיות גדולות עלאין מהי"ב הנ"ל, והן בד' סטרין כנ"ל בסוד גנת אגוז, וכמ"ש ביחזקאל "ופני אריה אל הימין כו'".
בסטרא דדרום כו' דהא מני' כו': בסוד עולם חסד יבנה, שמשם מתחיל המהימנותא ומשם מתחיל אחידת ישראל בקוב"ה בסוד ישראל בו"ק שנקרא ישראל ובסוד הוי"ה שהוא חלק ישראל - כי חלק ה' כו', ה' מנת חלקי כו'.
ואיהו מיכאל רב חילא כו': בסוד גדול אדונינו ורב כח - בחסד. וזהו סוד שמו מיכאל שכל מלאך ומאור מורה על כבוד שמו יתברך לפי המדה שמקבל ממנו. וזהו סוד אין כאל ישרון. ונקרא 'חסד אל' על גודל כחו וגדולתו.
דנהורא עלאה דנחתא מסטרא דדרום: ר"ל דנחתא הנהורא שם מסטרא דדרום חסד עליון, מדת אברהם ששם ד' רוחות מדות האבות ודוד.
דתמן נהורא קיימא בתוקפי': ר"ל כשהשמש מגיע לדרום אז הוא בתוקפיה שהוא בחצי היום, וכן כל שמתקרב לדרום מתגבר האור וכמ"ש הולך ואור כו'. וכידוע שהאור הוא בימין בסוד אור וחשך, חסד וגבורה, אור ומים. וזהו סוד חשכת מים.
אפטרופסא רבא דישראל: כמ"ש "כי אם מיכאל שרכם", ואמר רבא שגם גבריאל הוא אפטרופוס ומליץ עליהם כמש"ש "ועתה אשוב להלחם עם שר פרס כו' ואין אחד מתחזק עמדי כי אם כו'". אבל מיכאל אפטרופוס הגדול והעיקר שהוא ימינא וחסד, ולכן הוא שר ישראל ומפורסם שהוא טוען תמיד עם הס"מ וכמש"ו. רק בדניאל בסוד המלחמה - העיקר גבריאל שאלו ב' נהורין כלולין זה בזה כמ"ש למטה לעשות חסד שמאלא נכלל בימינא, ולעשות דין באומות להיפך בסוד וחרב פיפיות בידם כו' שהוא סוד החרב בימינא להט החרב המתהפכת, ומכל מקום הכל ימינא - ימינך ה' נאדרי כו' ימין ה' רוממה כו' ימין ה' עשה חיל. וז"ש לעיל רב חילא.
מפני אויב: סט"א, מארי בעלי דבבו דישראל.
דהא איהו קיימא לנטלא כו': דאע"ג שזה ההיכל הוא למעלה מכל היכלין - מכל מקום מקבל מהיכל חו"ג כידוע, שת"ת מקבל מחו"ג.
ויהיב לממנא דפתחא כו': כנ"ל שד' פתחים כאן לד' רוחות, ועל כל פתח ממונה אחד כידוע והן מקבלין מאלו הד' נהורין.
וז"ש דבההוא פתחא קיימן ממנן אחרן: ר"ל ממונה אחר חוץ מן הנהורין והן עומדין לבר כנ"ל.
דבסטר מסאבא מחכאן לההוא ממנא: ר"ל שמצפין לההוא ממנא דבסטר קדושה שעומד על פתח הקדושה ליקח ממנו הדין כמש"ו שבסטר דמסאבא נגד היכל הזה ד' פתחים לד' רוחות כמש"ש "ארבע פתחין אית להיכלא דא כו'".
ולזמנין דהאי איהו ההוא נהורא כו': ועל ידי המיתה בארץ ישראל כמ"ש בפרשת תרומה דף קנ"א (ח"ב קנא, א) "כל אינון מתין די בארעא קדישא לא מתין ע"י אלא כו'" [וזהו מיתת נשיקה שהנשיקין בהיכל הזה וכמש"ש] "אר"י אי הכי מהאי שבחא איהו למשה ולאהרן ומרים דכתיב בהו על פי ה', דאלין לא מיתו על ידי דההוא מלאך מחבלא, ואת אמרת דכולי עלמא אינון דמיתו בארבע דישראל לא מתין על ידי דדא? א"ל הכי הוא ודאי, ושבחא דמשה אהרן ומרים הוה יתיר מכל בני עלמא דאינון מיתו לבר מארעא קדישא כו' ועל דא כתיב יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר וגו' יחיו מתיך - אלין מתין דבארעא קדישא דאינון מתין דיליה[4] ולא מאחרא דלא שלטא תמן סט"א, ועל דא כתיב 'מתיך', 'נבלתי יקומון' - אינון דמיתו בארעא נוכראה אחרא על ידי דההוא מחבלא כו'", עי"ש.
בגין דגבריאל בתרין סטרין כליל בתרווייהו כו': ששמאלא נכלל בימינא וכמ"ש בפרשת תרומה דף קל"ט ע"א (ח"ב קלט, א) "תולעת שני ושש - תרין גוונין כחדא דימינא ושמאלא כו'", ושם דף קמ"ז ע"ב (ח"ב קמז, ב) מיכאל וגבריאל אתכלילו דא עם דא משלבאן דא בדא ועל דא כתיב עשה שלום במרומיו כו'.
דכלילין בסטרא דא ובסטרא דא: ר"ל שהוא כלול גם כן בימינא כנ"ל, וזהו יסורין של אהבה מצד החסד שנקרא אהבה, ומכל מקום על ידי גבריאל. וז"ש תלה ולא מצא בידוע שיסורין של אהבה הן שע"י חטא הוא בסט"א - ופקדתי בשבט פשעם כו'. וזהו סוד שאמרו נאמר ברית ביסורין שנכלל בימין.
במיעאל קמי' מארי' כל אינון כו': ר"ל לעיילא קמי קוב"ה מליצתם של החולים שנתייאשו ונשכחו בחולייתם שהאריך עליהם החולי דאסוותא דכאן נפקא מגו דחיקו כמש"ל.
ולקרבא כו' דאשתלימו מהימנותייהו כו' ויומא: ר"ל כמ"ש חליים רעים ונאמנים, וכמ"ש מ"ד מאי דכתיב(?) חלאים רעים ונאמנים? רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתם. והיסורין סובבין את העולם בכל יום ויום כמ"ש והגבאין מחזירין תדיר בכ"י ונפרעין מן האדם כו'. וז"ש "סחראן עלמא כו'".
בגין לאשלמא כו': קאי על הנהורא.
ואע"ג דהא אוקימנא ליה לסטרא אחרא כו': ר"ל שבמקום אחר אמר שרפאל במערב כמ"ש בפרשת בהעלותך דף קנ"ה ע"א (ח"ג קנה, א) "דגלא רביעאה אדם רפאל מערב בהדי' אסוותא בסטרא". ר"ל שהרפואה הוא בסטר מערב כמ"ש למטה. וז"ש אסוותא בסטרא, וכן הוא בתיקונים ובזהר בכ"מ. פעמים אמר שאוריאל במזרח ורפאל במערב ופעמים אמר להיפך, וכן בצורתם - פעמים אמר שנשר שהוא צורת אוריאל במזרח בסוד דרך הנשר בשמים, ואדם במערב - השכינה במערב שהיא דמות אדם וכמ"ש בתיקונים תיקון א' דף י"ד ע"א "רשימא דאריה תמן לימינא ורשימא דשור לשמאלא ורשימא דנשרא באמצעיתא כו' דמות אדם דא שכינתא קדישא כו'". והוא רפאל, אפר דרפאל - ואדם אל עפר ישוב. וכמ"ש בתז"ח דף פ"ה ע"א "דאינון ד' יסודין דארבע פרצופין דאינון פרצוף אדם ופרצוף אריה ופרצוף שור ופרצוף נשר דממנן על מיא ואשא ורוחא ועפרא. אריה - מרכבה וגלגולא דיליה מיא, שור - מרכבה וגלגולא דיליה אשא, נשר - נרכבה וגלגולא דיליה רוחא, אדם - מרכבה וגלגולא דיליה עפרא כו'". ובז"ח דף כ"ז ע"ג "דאדם ודא מלכות וחי' דרכיב בה רפאל איהו אפר ואיהו עפר דבי מקדשא דאתנטיל מיניה אדם כו'" - עי"ש כל המאמר. ובתיקונים ת"ע דף קכ"א "נשר באמצעיתא עלה אתמר מי אסף רוח בחפניו ואינון תרין נוקבין דחוטמא פומא דא אדם כו' ודא שכינתא". וכן בהרבה מקומות.
ואמר גם כן בכמה מקומות להיפך. בפרשת פנחס דף רמ"ד ע"א (ח"ג רמד, א) ברעיא מהימנא אמר "אדם דרגא דיעקב ונשר שכינה", ואמר "ובגין דא אוקמוה מ"מ מארי מתניתין שופריה דיעקב שופריה דאדם כו'". ובתיקונים תס"ח דף ק"ב ע"א "וכד אתהפך מתרווייהו למערב אחזיר אנפוי ואתהפך לנשר וכד אתהפך מתרווייהו למזרח דאיהו באמצעיתא אתהפך לאדם".
והענין כי האדם והנשר שניהן כלילין מימינא ושמאלא, וכן מזרח ומערב - ת"ת ומלכות. ולכן אמר ביחזקאל "ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני השור משמאל לארבעתם ופני נשר לארבעתם" - ולא קבע לו רוח מיוחד. וכן לאדם. והוא בסוד כלילת ת"ת ומלכות זה בזה. ועל זה תמה שלמה דעיקר מקומן משמע כאן - רפאל במזרח ואוריאל במערב, ותמה על היפוכן - דרך הנשר בשמים ודרך גבר בעלמה, שהשכינה דמות אדם דיוקנא דילי' כמ"ש בתיקון ב' שם ועיין פרשת יתרו דף פ' ע"ב (ח"ב פ, ב) "אמר ר"ח חמינא האי קרא דכתיב ופני אריה אל הימין לארבעתן כו'", עי"ש.
ודא אחיד לסטר דא כו': ר"ל לימינא ושמאלא כמש"ו בסוד הת"ת שכולל חסד וגבורה מימינא ושמאלא.
ועל דא ההוא מרע כו': ר"ל דאתי' לי' רפואה מן רפאל שלוקח מהיכל רביעי ששם סטרא דדינא. ולכן אומרין "ורופא חולים" בברכת אתה גבור. וזהו סוד הזיעה דאתבקע באנפוי - ששם בזיעת אפך תאכל לחם כידוע, כי עפר אתה כו' כנ"ל שאדם הוא עפר דרפאל. וזהו סוד שאמרו עשרה דברים סימן יפה לחולה.. זיעה שנאמר בזיעת אפך.
והכי הוא מסטרא דמערב: ר"ל וכן הרפואה שבאה מצד מערב הוא גם כן מדחיקו סגיא שמערב הוא גם כן משני סטרין כמ"ש למטה.
אע"ג דאמרן דרפאל בסטר מזרח ואוקמוה דסטר דא דמערב אסוותא וחיין: הוקשה לו היאך אמר שרפאל בצד מזרח והלא אמר לעיל בדף רמ"ט (ח"ב רמט, א) "פתחא רביעאה פתחא דא קיימא לאסוותא ואקרי פתחא דאסוותא בהאי קיימא כו' על כל אינון אסוותין דעלמא כו' פתחא דא איהו לסטר מערב כו'".
לאו איהו אלא מסטר מזרח דהא מתמן אתמשכאן לתתא: ר"ל מכל מקום עיקר אסוותא וחיין הוא מצד מזרח אלא שמשם נמשך לצד מערב, שמערב מקבל ממזרח בסוד ת"ת ומלכות שמקבלת ממנו ומוציאה לעולם. וכן שמים וארץ - "אעני את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן וכו'".
ובהאי סטרא כו': ר"ל בצד מערב.
ונוריאל שמיה ואיהו אוריאל: כמ"ש בתיקונים ובתז"ח דמסטרא דימינא נקרא אוריאל ומסטרא דשמאלא נקרא נורי"אל.
וז"ש ודא איהו כליל כו' אבל תרין אינון כו': ור"ל דהוא כליל מכל הג' נהורין הראשונים דלעולם הרביעי כלול משלשתן בסוד המלכות דכלול מכולם וכן ה' אחרונה כלול מג' אותיות י' ה' ו' כידוע, וכן בחיות שלכך נאמר ודמות אדם להנה - שאדם כלול מכל החיות שלכן לא מנה בתיקונים בכ"מ רק ג' אנפי חיוון - י"ב אנפי החיות וכמ"ש בז"ח ש"ה דף נ' ע"ב "וארא החיות רזא דישראל סבא כו' תלת רשימין קטורין דא עם דא דרום מזרח וצפון, י' ה' ו' כו', אופן אחד בארץ אצל החיות - דא איהו רתיכא תתאה כו' עד הכא אנפין עלאין ואנפין תתאין ברזא דתלת תלת מתחבראן ואתכלילו אלין באלין, פן אחד דאשתאר מרתיכא תתאה כו' ההוא פן בי' אתכלילו כולהו תלתא אחרנין האי פן נטיל מכולהו ואתכליל בכולהו כו'", עי"ש. וז"ש ודא איהו כליל מכולהו.
ואמר וקיימא שליחא בכלא: ר"ל שהוא שליח בכל הדברים שממונין הג' נהורין הנ"ל, שהוא כליל מכולם והוא שליח בסוד המלאך הגואל.
ואמר ואית ליה תלת סטרין: כנ"ל מג' נהורין הנ"ל.
ואמר אבל תרין אינון בגין דכל חד מאלין כליל בחברי': ר"ל שהכלל אינן אלא שנים, ימינא ושמאלא, חו"ג, שמאלא נכלל בימינא וימינא בשמאלא, ושניהם כלולין באמצעיתא. רק שבנהורא דימינא נכלל שמאלא בימינא, ובנהורא דשמאלא נכלל ימינא בשמאלא, ובאמצעיתא נכללו שניהן בשוה. וכאן שנכללו כל השלשה בו אינן אלא שנים בכללם, ולכן יש לו שני שמות - נוריאל ואוריאל כנ"ל. וכן רפאל יש לו שני שמות בואל ורפאל כמ"ש בפרשת ויקהל דף ר"ט ע"ב (ח"ב רט, ב) אלא שעיקר שמו הוא רפאל לפי שמזרח נוטה תמיד לימין שלפיכך פסוק ויט הוא כסדר ונקרא רחמים, משא"כ כאן שהוא שליח מכל הג' נהורין והן בו בפרטות שלכן כל הג' פסוקים בו בתיבין. ומ"מ גם כאן עיקר שמו אוריאל כידוע שלעולם ימינא עיקר. וכל אלו השמות על שם התמנות שלהם: מיכאל - על שם החסד, גבריאל - על שם הגבורה, רפאל - על שם הרפואה, אוריאל נוריאל - על שם התכללות מחו"ג, אור הוא חסד כידוע, נוריאל בגבורה כמ"ש בתז"ח דף פ"ו ע"ב נוריאל נור דליק.
וכל סדר הנהורין אלו ברוחות הוא בסדר אצילתן רק במזרח ובמערב מתהפך לפעמים כנ"ל. אבל בסדר נסיעתן אינו כן כמ"ש בפרשת בראשית דף מ' ע"ב (ח"א מ, ב) "וכד נטלי ארבי לסטר מזרח ממנא דקיימא עלייהו לההוא סטרא הוא מיכאל דאתי מימינא וכד נטלי ארבי לסטר צפון ממנא דקיימא עלייהו לההוא סטרא הוא גבריאל דאתי מסטרא דשמאלא וכד נטלי ארבי לסטר דרום הא תמן איהו ממנא דקיימא עלייהו לההוא סטרא רפאל שמיה והוא לימינא, וכד נטלי ארבי לסטר מערב ממנא דקיימא עלייהו לההוא סטרא הוא אוריאל ואיהו לבתראה". ונתחלפו כאן צד מזרח ודרום זה בזה. והענין כי סדר הנהורין הוא כסדר הדגלים כמ"ש בפרת בהעלותך דף קנ"ד (ח"ג קנד, א) וחשיבות הרוחות הוא כזה הסדר: מזרח, דרום, מערב, צפון. ונסדרו השבטים לפי חשיבותן רק שיהודה וראובן נתחלפו כסדר תולדותן, שיהודה במזרח וראובן בדרום [ומיכאל הוא דגל יהודא גור אריה ואוריאל דגל ראובן - אור בן, על כן נתחלפו גם הם] בסוד פחז כמים על תותר, ונתנה המלוכה ליהודה כמ"ש (דברי הימים א ה', א'-ב') "ובני ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתיחש לבכורה כי יהוד' גבר באחיו ולנגיד ממנו כו'". וזהו סוד יהודה אתה יודוך אחיך גור אריה יהודה - שהוא דגל המזרח, אריה, כי ניטלה מראובן - פחז כמים אל תותר, ולשמעון ולוי לא ניתנה - כלי חמס מכרותיהם. על כן ניתנה הבכורה לנגיד ליהודה. אבל מערב וצפון לא נתחלפו. וזהו לפי הסידור שבכאן שרפאל לצד מזרח ואוריאל לצד מערב. אבל לפי הסידור אוריאל לצד מזרח ורפאל לצד מערב (צ"ל) בנסיעתן נתחלפו מיכאל עם אוריאל כמ"ש בפרשת בהעלותך שם "ובלכת החיות בקוזפירא דלעילא הוו אזלי כו'", (עי"ש כל המאמר וביאור הגר"א ז"ל עליו שנעתק ונדפס שם ממ"ש כאן בגליון כתב יד קדשו).
דאינון ד' יסודין תתאן כו' עלאין על כולהו: ר"ל דאלו ד' חיות הן ד' יסודות הידועין, והן משורש הד' יסודות חגת"ם של אצילות שהן ד' יסודות עלאין על כלהו כמ"ש פרשת וארא דף כ"ג וכ"ד (ח"ב כג, א) "כד אתברי אדם מעפרא דמקדשא דלתתא אתתקן וארבע סטרי דעלמא אתחברו בההוא אתר דאקרי בי מקדשא ואינון ד' סטרין דעלמא אתחברו בד' סטרין דאינון יסודי דעלמא - אש ורוח מים ועפר, ואתחברו כו' אמר ר' שמעון תא חזי ד' אינון קדמאי רזא דמהימנותא ואינון אבהן דכולהו עלמין ורזא דרתיכא עלאה קדישא ואינון אש רוח מים עפר אלין אינון רזא עלאה ואלין אינון אבהן דכלהו עלמין, אבהן דכלא כו'תא חזי אש רוח מים ועפר אלין אינון קדמאי ושרשין דלעילא ותתאין ועלאין עלייהו קיימין, ואלין אינון ד' לד' סטרי עלמא וקיימין בד' אלין צפון דרום מזרח ומערב, אלין אינון ד' סטרין דעלמא וקיימין בד' אלין. אש לסטר צפון, רוח לסטר מזרח, מים לסטר דרום, ועפר לסטר מערב".
והוא שורש של ד' חיות - אריה ממים כנ"ל ושור מאש כנ"ל. וזהו סוד ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. ועשו מזהב שהוא בצפון - מצפון זהב יאתה וכמ"ש למטה "כג"ד צפון עביד דהבא דמסטרא דתוקפא דאשא אתעביד דהבא כו'", וכמ"ש וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב, והוא שור שנאמר כלחוך השור את ירק השדה ועשו לתקפא סט' דמסאבא דשם תוקפא דלהון כנ"ל וע"פ תשא. נשר - רוח, וכמש"ל בפרשת בהעלתך שם "רוחא דרוחא כו' מטי לההוא נשר כו'". ואדם מעפר כי עפר אתה ומעפרא דבי מקדשא כנ"ל.
ואמר שם "ת"ח אש רוח מים ועפר כלהו אחידן דא בדא ואתקשרן דא בדא ולא הוה בהו פרודא. ועפר דא כד איהו אוליד לבתר לא מתקשרן דא בדא כאינון עלאין כמד"א ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים - באלין הוי פרוד", ר"ל דאוליד אלו ארבע חיות שעליהן נאמר ומשם יפרד כו' כמש"ל ואע"ג דגם הם מתקשרין זה בזה מכל מקום אינן מקושרין באחדות כבעולם אצילות. וז"ש "כאינון עלאי כו' בגין דהא עפר כד איהו אוליד בחילא דתלת עלאי אפיק ד' נהרין דתמן משתכחי אבני יקר כו' ואלין אבני יקר אינון י"ב ואינון לד' סטרי עלמא לקבל תריסר שבטין דכתיב והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם, ואלין תריסר בקר דאינון תחות ימא כו' ותא חזי אינון תריסר דקאמרן דאינון תריסר אבנין אינון תריסר בקר דתחות ימא בגין כך נטלי אינון תריסר, כל הבקר לעולה שנים עשר כו'". והן הכל דוגמת י"ב החיות - ד' סדרין, ג' לכל צד, ארבעה טורי אבן. וכן הבקר שלשה פונים צפונה וכו'. ואמרו שיצאו מאבהן. וכן אמר בפרשת ויקהל (שם) "ואלין אינון דנפקין מאבהן עלאין כו'" כנ"ל. ואמר שם "ר' שמעון פתח מי עלה שמים וירד כו' וכלא בקב"ה אתמר כו' והכא איהו רזא דרתיכא עלאה בארבע סטרין דאינון יסודי קדמאי דכלא כו'". ועיין בפרשת יתרו דף ע"ט ע"א (ח"ב עט, א) בפסוק הזה מי עלה שמים כו'.
ובגין דכלהו מתקשרין כו': ר"ל אלו הד' חיות כנ"ל בפרשת בראשית.
אינון תריסר נהורין קיימין תחות אלין בההוא רוחא וההוא רוחא עלייהו בשלימו: ר"ל שאלו י"ב נהורין שהן י"ב חיות הן תחות אלו י"ב נהורין שהן כלולין בההוא רוחא, וקיצר כאן שסמך על מ"ש בפרשת בראשית כמש"ל. ויותר נכון שצ"ל "קיימין תחות ההוא רוחא דקאמרן".
אלין ד' נהורין עלאין כו' לכל סטר: ר"ל ד' חיות הקדש - חיות גדולות, תחתיהם ח' חיות קטנות כנ"ל.
אלין ד' סמכין כו': ר"ל ד' חיות הנ"ל וכמ"ש בפרשת ויקהל ופקודי במאמרים הנ"ל.
ואמר אלין באלין כחדא: ר"ל של היכל הזה עם של שמים כאחד.
תחות אלין כמה דרגין לדרגין כולהו נפקי מינייהו מאלין יסודין תתאין: ר"ל תחות אלו הד' חיות מתפשטין כמה מדריגות כמ"ש לעיל כמה מלאכים ראשים וממונים אלין על אלין וכולם תחת הד' חיות והכל מאלו ד' יסודות ארמ"ע, והן מאלו יסודות תתאין, ר"ל מאלו ד' חיות כנ"ל. ומפרש והולך מנייהו מסטרא דמיא כו'.
כגוונא דא תנינן ארבעה כו' בר ההוא שלימא חסידא כו': ר"ל רבי עקיבא כמש"ו שהוא היה שלם בכל בחכמה ובמנין כמ"ש (חגיגה טו, ב) שאמר הקב"ה ניחו לזקן זה ראוי להשתמש בכבודי. ואמר "חסידא" שזהו גדר לרוח הקדש כמ"ש (ע"ז כ' ע"ב עי"ש ושם נסמן) וחסידות מביא לידי רוח הקדש שנאמר אז דברת בחזון לחסידיך, וגדר החסידות הוא אהבה שלימה בחסד כידוע.
וז"ש דאתי' בסטרא דימינא ואתדבק בימינא וסליק לעילא: ר"ל שהלך כל המדריגות תתאין - הכל בסטרא דימינא ששם אין אחיזה לסט"א. "ואתדבק בימינא" - ר"ל בהיכל אהבה. "וסליק לעילא" - ר"ל לחסד דאצילות כמש"ו. מה שאין כן אלו השלשה שנחתו לתתא כמש"ו.
כד מטא להאי אתר דאקרי היכל אהבה אתדבק ביה ברעו דלבא: שכאן צריך לאהבה שלימא ורעו דלבא בסוד ייחוד ק"ש בהיכל זה.
אמר האי היכלא צריכה איהו לדבקא ליה בהיכלא דלעילא באהבה רבה כו': ר"ל לדבק זה ההיכל בהיכל דאברהם באצילות שנקרא אהבה רבה, וזה ההיכל נקרא אהבה זוטא בסוד המאור הגדול ואת המאור הקטן כמ"ש בפרשת בראשית דף כ' ע"א (ח"א כ, א) "כדין אזעירת גרמה למיהוי רישא לתתאי כו' בכל אינון דרגי דילה אע"ג דאיהי רישא עלייהו דהא לית אתתא בריבויא בר עם בעלה כחדא, את המאור הגדול - הוי"ה, ואת המאור הקטן - אלהים כו'", עי"ש.
וז"ש כדין אשתלים ברזא דמהימנותא: שהוא ייחוד זו"נ.
ואיהו סליק ואשלים אהבה זוטא באהבה רבה: כי יש כמה מדריגות באהבה, וכן בכל דבר יש שמגיע בעולם העשיה לבד ויש למעלה מזה. וכן בכל עולם כמה מדריגות. ויש באהבה דבריאה לבד. והוא הגיע אפילו לאהבה רבה דאצילות, ולכן אמר "שלימא חסידא", ומעלתו גבה מאד בכל השלימות כמש"ל ע"א "דאינון נשמתין דמתערי תיאובתא דרחימו דעילא ותתא כחדא אינון נשמתין עלאין כגון ר"ע וחברוי כו'". ולכן אשלים אהבה זוטא באהבה רבא כדקא חזי וזהו שנקרא 'חסידא שלימא' כנ"ל.
ועל דא מית באהבה ונפק נשמתיה בהאי קרא ואהבת: ר"ל כמ"ש (ברכות סא, ב) "אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן. אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת בכל נפשך כו' היה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד". והוא כי הייחוד של ק"ש באחד הוא בהיכל אהבה להדבק באהבה רבה דלעילא בסוד ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא, ולכן היה מאריך באחד והוא תיאובתי' דרחימו דעילא ותתא כידוע בסוד יחוד ק"ש, וזו היא מיתת נשיקה כנ"ל. לכן יצאה נשמתו באחד. וז"ש בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך - אפילו בשעה זו להדבק באהבתו. וז"ש בכל ימי הייתי מצטער בכל לבבך[5] אפילו נוטל את נפשך מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, שאמרו לו עד כאן - ר"ל כמ"ש המפרשים ששאלו לו למה מאריך בזה הפסוק ואינו קורא יותר, וז"ש ועכשיו שבא לידי כו' והוא בתיבת 'אחד' כנ"ל. וז"ש יצתה בת קול אשריך ר"ע שיצתה נשמתך באחד, יצתה בת קול אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי עוה"ב, ופרשו ז"ל בלא דין כלל. והוא כמש"ל דאינון נשמתין דמתערי תיאובתי' דרחימו כו' כגון ר"ע וחברוי דאלין לא אתקריבו לאסתחאה בנהר דינור דהא כל שאר נשמתין כו'. וז"ש "זכאה חולקיה".
כל אינון אחרנין נחתו לתתא כל חד וחד ואתענשו בההוא יסודא דנחת לתתא: ר"ל שאלו הג' לא עאלו לעילא בהיכלות האלו וסליקו לעילא - שכאן סוד הייחוד. אלא נחתו לתתא במט"ט שהוא עץ הדעת טוב ורע, ושם פגעו בההוא רע ואתענשו כל אחד באותו יסוד שעלה. והענין כי אין דבקות אלא בימינא, שלכן הק"ש בהיכל אהבה שלכן ר"ע דאתי' בסטרא דימינא נכנס בשלום ויצא בשלום, משא"כ הם שנכנסו בג' יסודות האחרים ונחתו לתתא כמש"ו.
אלישע נחת לתתא: ר"ל במט"ט כנ"ל.
בסטר שמאלא דאיהו אשא ונחית בי' ולא סליק: ר"ל שלא סליק למעלה בהיכלות אלא נחית משם למטה עד הסט"א.
וז"ש ואערע בההוא ס"א דאקרי אל אחר: והוא גם כן ביסודא דאשא בסט"א שכל אחד נחת ליסודו כנ"ל. והוא בהיכל שכנגד היכל זכות שהוא יסוד השני מד' יסודות ארמ"ע - חגת"ם כנ"ל, והוא היכל חובה כמש"ל דף רס"ה (ח"ב רסה, א) "היכלא רביעאה היכלא דא איהו דאקרי חובה כו' בהאי היכלא אתחזי חד רוחא שליט תקיפא דאיהו על כלהו ודא אקרי אוף הכי אל כגוונא דאחרא דבסטר קדושה, האי איהו אל נכר כו'".
ואתמנע מניה תשובה ואתתרך בגין דאתדבק בי': ר"ל שנדבק שם בסט"א. שכל ישראל, אף אם חוטאים ורשעים, מכל מקום נשארין ברזא דמהימנותא כמ"ש "אף על פי שחטא ישראל", ואפילו בגר אמרו (סנהדרין מד, א) דאף אם הדר ביה ישראל מומר הוא כו', דלעולם נשאר ברזא דמהימנותא כמ"ש בפרשת שמיני דף ל"ו ול"ז (ח"ג לו, א) "תא חזי בזמנא דבר נש מתכשרן עובדין לתתא אתער לגבייהו לעילא ימינא דקוב"ה כו'", עי"ש עד "וישראל אע"ג דלא מכשרן עובדין כולהו מן סטרא דימינא קא אתיין, ובגין דאתכפייא ימינא בעובדייהו שלטא עלייהו שמאלא, וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא וע"ד שליחותא בידא דחיותא ועעכו"ם וכל דדמי לון דאינון מסטרא דשמאלא ולא בידא דישראל, דאע"ג דחייבי נינהו - מסטרא דימינא קא אתו כו' אינון בימינא ולא אתדבקו בשמאלא ולא אתערבו בהדה לעלמין כו' אר"א ודאי הכי הוא כו'..ולא אתערבון בהדה לעלמין כו'".
אבל הוא אתדבק בשמאלא ב'אל אחר' ולכן אתמנע מניה תשובה וכמ"ש (חגיגה טו, א) יצאה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר, וכמ"ש (קידושין לו, א) בין כך ובין כך אתם קרוים בנים וכנ"ל. וז"ש שובו בנים שובבים - אע"ג ששובבים אתם מכל מקום אתם בנים ולכן שובו, חוץ מאחר שנפק מכלל בנים כנ"ל וכמ"ש כל באיה לא ישובון, ואינו דומה לעעכו"ם שלא היה כלל בימינא. וז"ש שידע כבודי ומרד בי. ואפילו גר אינו נכנס בכלל 'בנים' כידוע, וכמ"ש (שבת לא, א) ומה ישראל שנקראו בנים למקום כו' גר הקל כו'.
ועל דא אקרי אחר ואוקימנא: ר"ל שנדבק ב'אל אחר' ונענש הוא יותר מכולם לפי שכל תוקפא דסט"א בשמאלא לכן נדבק בם.
בן עזאי נחית ביסודא דעפרא ועד לא מטא לאוקידו דעפרא דמאטי לההוא סטר אחר' אטבע בההוא עפרא ומית: שהמיתה הוא בסוד העפר כידוע בסוד כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ונחש עפר לחמו, וכמ"ש לקמן דף רס"ח ע"ב (ח"ב רסח, ב). ואמר "לאוקידו דעפרא" כמ"ש לקמן דף רס"ו ע"ב (ח"ב רסו, ב) "האי רוחא איהו אקרי אפרא כו' בגין דהאי איהו עפרא דקיטמא כו'...מעפר שריפת החטאת כו' רזא דההוא חויא תקיפא".
ואמר "ועד לא מטא לאוקידו כו'" שח"ו לא מטא לסט"א רק אחר לבד, אבל בן עזאי ובן זומא לא נחתו שם אלא דנחתו בעץ הדעת טוב ורע כנ"ל ונענשו שם והוא כענין שנאמר לעיל בחייבי עלמא אע"ג דחייבי נינהו לא אתדבקון בשמאלא אלא ימינא אתכפייא ושלטא עלייהו שמאלא. והוא המקום שיש רשות לשלוט הסט"א. וז"ש למטה אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים כו'. וז"ש "ועד לא מטי כו'" - ר"ל בעפר של הקדושה שעושה פירות יש שריפת ארץ שנצלל לסט"א פסולת עפר שמכל הד' יסודות מפסולת שלהן יצאו ד' יסודות הסט"א; ממים - מצולות ים, וכן מכולם כידוע. והוא מ"ש גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח כו' והוא דמאטו לסט"א כמ"ש שם אפרא דקיטמא דלא עביד תולדין ואיבין לעלמין. והוא אטבע קודם שהגיע לשם ולכן מית בההוא עפרא כמ"ש (סוטה מו, א) מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל, אמר הקב"ה יבא מי שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות - שהוא המיתה. ואמרו הי פירות - אילימא פריה ורביה כו' אלא אמצות. וז"ש ועל דא כתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו - שלא יעשה פירות. ואמר לחסידיו כמ"ש (ברכות נז, ב) הרואה בן עזאי יצפה לחסידות, ולפי שלא נשלם עדיין בשנים לא עלה כרבי עקיבא ונטבע בעפר שהוא נגד היכל אהבה כמ"ש בהיכל חמישי דסט"א "האי רוחא אקרי אפרא כו'" כנ"ל.
בן זומא נחת ביסודא דרוחא ואערע ברוחא אחרא דמטא לסטר מסאבא דאקרי פגע רע ובגין כך פגע ביה ולא אתיישב ביה: כמ"ש (חגיגה יד, ב) בן זומא נפגע. ואמר "ברוחא אחרא דמטא לסטר כו'" - ר"ל שאין נכנס בסט"א ח"ו כנ"ל, אלא פגע ברוח דמטא לסט"א, שמקבל ממנו הסט"א. וכן בבן עזאי כנ"ל. וההוא רוחא דמטא לסט"א הוא נקרא 'פגע רע', שאינו רע עצמו אלא פוגע ברע. וכן "אוקידו דעפרא" שממנו נעשה האפר דסט"א -- אינו הרע בעצמו. ובהן נענשין בני אדם והגיע לצדיקים כמעשה הרשעים כנ"ל. והוא נחית ברוחא דחכמתא שהוא אוריאל שבו ניתנה התורה כמ"ש בפרשת יתרו דף ע"ח (ח"ב עח, א) עי"ש, ופגע ברוחא אחרא ולא אתיישב בי' חכמתא ונפגע. וז"ש (חגיגה שם) "ועליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו" - שהוא היה חכם כמ"ש (ברכות נז, ב) הרואה בן זומא יצפה לחכמה. וכולם נענשו בענין שלו כידוע.
וכולהו לא אשתזבו מעונשא ועל דא אמר שלמה יש הבל...כמעשה הרשעים בגין דאלין כו': ר"ל יש הבל כו' כמ"ש בתיקונים תיקון ס"ט דף ק"ה ע"א
"קין אתקרי על שם דקני על אחוה בגין דחזא יקרי' ותקפי' לעילא דאתקבל קורבניה כו' א"ל אם כן דקרבנא דיליה אתקבל אמאי אתיהיב חילא לקין למקטלי' א"ל בגין דא יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים כו' אמאי? אמר ליה הכא ודאי רזא עלאה הוא, דאיהו הוה דרגא דעץ הדעת טוב ורע דחאב ביה ובמה דחאיב ביה קביל ענשיה בהאי עלמא כו' כתיב יש הבל אשר נעשה על הארץ - בההוא יום הציץ ומית. אמר ר' שמעון בגין דא אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים. א"ל הכא אתרמיז צדיק ורע לו רשע וטוב לו. צדיק ורע לו הכא אתרמיז -- יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, ודא רזא דצדיק דאערע ליה כמעשה הרשעים, לאו דאיהו רשע ולאו בן רשע אלא "כמעשה הרשעים" -- דחב בעובדא דחייבא דאינון ס"מ ונחש אירע לי' עובדא דילהון, והאי איהו רזא פקד עון אבות על בנים בגין דמעשה אבותיהם בידיהם כו'". והוא סוד הגלגול. והבן זה מאד.
ואמר שם דף ק"ט "א"ל חברייא ר' ר' א"ה דאינון צדיקייא אמאי מגיע אליהם כמעשה הרעשים. א"ל גלגולא גרים לון דייתי לון כעובדא דרשיעי' כו' נשמתין דלהון מסטרא דאדם והבל דדא חאב במחשבה כו'". והענין כי אלו כולם באו לתקן קלקול הבל שהיו מגלגולו, כי אתגלגל בתלת גלגולן אלו הג' כי הבל הוא בסוד הבל דנפיק מפומא דכליל בתלת - אש ורוח מים - שהוא רזא דתלת אבהן וכמו שאדם נתגלגל בתלת אבהן שלש היסודות הנ"ל, ובמשה יסוד הרביעי כליל כולם בסוד משה - ש' תלת חיוון, מ"ה אדם כמ"ש בתיקונים -- כן הבל נתגלגל באלו הד' וכולם נתענשו שכולם חטאו בזה שהבל הציץ כמ"ש שם דף ק"ה ע"א "עובדא דאבוה הוה לי' ומת כי ביום אכלך ממנו כו' בההוא יומא הציץ ומת". וכן כאן כולם הציצו כמ"ש "בן עזאי הציץ ומת, בן זומא הציץ כו'". וענין "הציץ" הוא במחשבה חטאו כמו בהבל שכולם נכנסו לפרדס שהוא עץ הדעת טוב ורע ושם חטא אדה"ר ושם מקום הטעות -- אל תמר בו, ושם קלקל הבל במחשבה. וכן אלו לא תיקנו רק רבי עקיבא לבד, וגם אליו הגיע כמעשה הרשעים על גלגולו כמ"ש על מיתת רבי עקיבא בגמרא אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, והוא ענין הנ"ל.
וזהו סוד "יש הבל אשר נעשה על הארץ", שהבל הוא תלת גלגולין דאמ"ש אויר מים אש ו"על הארץ" הוא יסוד הרביעי, רק רבי עקיבא לא הציץ ותקן הכל שנכנס ויצא בשלום שהן כאלו בקליפין דפרדס והוא נכנס במוחא, כי קודם שמגיעין אל הקדושה צריך לעבור גו קליפין ולאצטרפא שם אבל לא לעמוד שם ולהסתכל, רק דרך מעבר לבד. וכולם עמדו שם אדם והבל כו' רק אבהן[6], וכמ"ש בפרשת לך לך דף פ"ג ע"א (ח"א פג, א) "אמר ר' שמעון תא חזי כלא רזא דחכמתא איהו דקא רמז הכא בחכמתא ודרגין דלתתא דקא נחת אברהם לעומקא דלהון וידע להון ולא אתדבק בהו ותב לקמיה מאריה ולא אתפתי בהו כאדם דכד מטא לההוא דרגא אתפתא כו' ולא אתפתא כנח דכד נחת ומטא לההוא דרגא... אבל באברהם מה כתיב ויעל אברם ממצרים - דסליק ולא נחית, ותב לאתריה לדרגא עלאה דאתדבק ביה כו' הנגבה - דא דרום דרגא עלאה כו'".
וכן אלו כולם נחתו בקליפין לבד רבי עקיבא דסליק ולא נחית. והכל בשביל שנתדבק בימינא כמו באברהם כנ"ל, אבל כולם נחתו בקליפין כמ"ש בתיקונים דף י' וי"א:
"קליפה דערלה דכסי על יו"ד אית לה תלת קליפין כגלדי בצלים דא על דא, ואינון כקליפין דאגוזא (והוא קליפין דמכסין על פרדס דכאן שכאן גנת אגוז כנ"ל) דאתמר עלייהו והארץ היתה תהו -- דא קו ירוק, קליפה קדמאה דאגוזא. ובהו -- אבנים מפולמות, דא קליפה תניינא דאגוזא קשה כאבן. וחשך -- קליפה תליתאה ובהון אוקמוה רבנן אין דורשין בעריות בשלשה, שלש שנים יהיה לכם ערלים. ולקבל מוחא איהו ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'. ובהון מסטרא דא ארבעה נכנסו לפרדס, שלשה אכלו מאלין קליפין ומתו, רביעאה אכל איבא וזרק קליפין וחי. כגוונא דא אתמר ר' מאיר רמון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק".
והוא במט"ט, עץ הדעת טוב ורע, ששם רמו"ן דמטטרו"ן כמ"ש בתיקונים. וזהו פרדס רמונים, וכמ"ש בפרשת בראשית דף כ"ז ע"א (ח"א כז, א) "דבר אחר: ונהר יוצא מעדן - בודאי לעילא בעץ החיים תמן לית קליפין נוכראין, הדא הוא דכתיב לא יגורך רע, אבל בעץ דלתתא אית קליפין נוכראין ודאי ואיהו נטוע בגנתא דעדן דז"א דאיהו חנוך מט"ט, דג"ע כו'.. גן דיליה פרד"ס דיליה דתמן עאלו בן עזאי ובן זומא ואלישע וקליפין דיליה מסטרא דא טוב ומסטרא דא רע. ודא אסור והיתר, כשר ופסול, טומאה וטהרה".
וסוד זה בו' קצוות דשם ממתניו ולמעלה טוב כו', והן ג' אבהן -- היתר, כשר, וטהור. וממתניו כו' וכנ"ל, והן ג' אלו דנחתו לתתא. והבן.
והכל בד' חיות אלו שהן בגן גנת אגוז, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן כנ"ל, ומשם יפרד כו'. וכמ"ש שף דף כ"ו ע"ב (ח"א כו, ב) "ודא איהו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים דאינון חסד דרועא ימינא ובההוא זמנא הרוצה להחכים ידרים, ומחנה מיכאל אתשקיין מני' ועמי' מטה יהודה ותרין שבטין. גבורה דרועא שמאלא ... ועמיה מטה אפרים וב' שבטין". והוא כמ"ש בפרשת בהעלותך שאלו הד' הן ד' רוחות העולם; חסד - מזרח, גבורה - צפון. שהן תליין באבא ואמא כמ"ש בפרשת במדבר דף קי"ח ע"ב (ח"ג קיח, ב) "מסטרא דאבא אחיד ותלייא חסד עלאה, מסטרא דאימא תלייא גבורה כו'". ואמר שם דף קכ ע"א (ח"ג קכ, א) מזרח אבא וצפון אמא ודרום ז"א ומערב נוקבא, ואמר דאיהו בנצח ואיהי בהוד. וז"ש כאן דנצח בדרום והוא במערב.
ועל זה הסדר הוא גם כן חגת"ם, ד' רגלי המרכבה. חסד גבורה - מזרח וצפון. ותפארת מלכות - דרום ומערב כנ"ל. וכן הוא ד' אותיות השם -- הזכרים מזרח ודרום שהן רחמים, והנקבות צפון ומערב. וזהו סוד שכינה במערב. וז"ש בפרשת במדבר דף קי"ט ע"ב (ח"ג קיט, ב) ונסע דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה היינו שכינה שרויה במערב וכו' והן תלת קשרין דכל אחד.
וכמ"ש בפרשת ויחי דף רמ"א ע"א (ח"א רמא, א) "פתח ר' אבא ואמר ויעש את הים מוצק גו' וכו'...תלת קשרין דירכא שמאלא - הוד הודות, הא תריסר כו'".
(זהר חלק א כו, ב) "דבר אחר, ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים - אלין אינון ד' דנכנסו לפרדס, חד עאל בפישון דאיהו פי שונה הלכות" (ר"ל דפרד"ס הוא ראשי תיבות פשט רמז דרש סוד, ופשט הוא הלכות פשוטו של תורה, והוא בן עזאי שעליו אמרו משמת בן עזאי בטלו השקדנים).
"תניינא עאל בגיחון ותמן הוא קבור ההוא דאתמר ביה כל הולך על גחון, גבריאל, גבר אל, עליה אתמר לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו, ולא ידע גבר ית קבורתיה עד יומא הדין דאתגליא תמן, ודא איהו רמז ולחכימא ברמיזא"
- (ר"ל שהוא נכנס ברמז והוא גיחון ששם קבור משה כמ"ש בפרשת כי תצא דף רע"ט ור"פ (ח"ג רעט, א) קום טול אבנא דא בידך דאתמר בה כו' לתברא קליפין דאגוזא דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא דאיהו סלע דילך לאפקא מים מתמן דכלה דילך מעין החכמה בהאי סלע דנביעא דילה באורייתא ברזין סתימין לית סוף כו' וכל תוקפא דלהון לאעברא קליפה דלעילא וכד מטו לקליפה תניינא דאיהי תקיפא איהי קשיא להון ומחאן בה כל יומיהון כלהו בלישנהון דאינון תקיפין כפטשין ולית להו רשו לאפקא מנה מיא אלא אלין טפין דנפקין על ידך בזמנא דאתמר בה ויך את הסלע במטהו פעמים, ובמחאה תניינא נפקו טפין ואלין אינון רמיזין דחכמה רמזין דקבלה דאינון בחגיגה ושאר מתניתין, והאי אבן לית מאן דאפיק מיניה חכמה דאיהו מלגו דלית להו סוף דאיהו מוחא מלגאו (בר אנת כו') הלכה למשה מסיני. ור"ל הרמז שהוא קליפה תנינא שבו גנוז הסוד שהוא לפנים והוא קליפה תניינא דאגוזא קשה כאבנא כנ"ל ואי אפשר לעמוד על הסוד שבתוכו שהוא הלכה למשה מסיני, דרגא דמשה. וזהו קבורת משה שהוא הסוד שגנוז וקבור ברמז. ואילו דבר אל הסלע אז היה יוצא מים בלי טרחא ויצאו מים רבים - הסוד שבתוכו. אבל בשביל שהכה יצא טפין טפין כנ"ל, והסוד גנוז וקבור שם, ולא ידע איש את קבורתו כנ"ל. ולית להו רשו לאפקא מינה כו' וכמ"ש שם דף ר"פ ע"א (ח"ג רפ, א) "ומה דאתמר בך ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה ווי לאינון אטימין לבא סתימין עיינין דלא ידעי קבורה דילך דהוות אנת בעי רחמי מקוב"ה דלא ייעול לך בההוא קבורה דבה אנת מתקרי מת הה"ד משה עבדי מת כו' אלא הכא רזא רברבא, קבורה דיליה בצלמא דלאו הגונה ליה דאיהי ארץ ציה ועיף בלי מים, ולית מים אלא תורה, ובה לא תואר לו ולא הדר לו, ומאן דחזי ליה בההוא צולמא ונראהו ולא מראה ונחמדהו, ובגין דא נבואת ישעיה הנה ישכיל עבדי קא רמיז עליה, ובגין ההוא קבורה הוה בעי רחמי דלא ימות תמן כו' ובגינך אתמר והוא מחולל מפשעינו -- אתעבידת חול בגין חובה ופשע דישראל בקבורה דילך דאתמר בה ויקבור אותו בגיא כו' ובחבורתו נרפא לנו -- בחבורה דאתחבר עמנא בגלותא, נרפא לנו - דאנת הוא כשמשא דנהיר דאע"ג דאתכנש בליליא - נהיר הוא בסיהרא בכל ככביא ומזלי, הכי אנת נהיר בכל מארי הלכות וקבלות ומינך אשתקיין בגניזו כמבועא דאשקי לאילנין תחות שרשיהון בגניזו עד דאתבקע מימוי באתגליא הדא הוא דכתיב יפוצו מעינותיך חוצה, דאנת אוף הכי כשמשא דאזיל בימי החורף תחות מבועין וכד מטא פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין כו'".
- והענין כי סוד משה הוא תורתו - הלכה למשה מסיני - שהוא הסוד, והוא גנוז ברמז והן הגדות שהן בש"ס כמו המעשים דרבה בר חנה וסנחריב שהן לפי הנראה ח"ו כמו דברים בטלים ובהן גנוז כל האורה והתורה, תורת משה, כל רזין דאורייתא. וזה שבקש משה שלא יגנז הסוד באלו הדברים ולא ניתן לו. וזהו "מחולל מפשעינו" - שנעשה חול, דברים של חול, והוא "בפשעינו" כמ"ש ויתעבר ה' בי למענכם, וזהו "נבזה לא תאר לו כו'". ולעתיד יתגלה הסוד שבתוכו וזהו התורה חדשה שיתגלה לעתיד. וגרם הכאת הסלע דהוא קליפה תניינא - הרמז כנ"ל, ולכן נגזר המיתה והקבורה בצולמא דלאו דיליה, ואין מתגלין אלא הטפין דנפקו ע"י. וז"ש "ותמן הוא קבקור ההוא דאתמר ביה כל הולך על גחון", ר"ל משה שהוא התנין הגדול, לויתן נחש בריח, כמ"ש שם דף רע"ח ורע"ט:
- "תנינא דמתני' דבה אתרבו תניני ימא כו' ואינון מארי מתני' תנינא התנין הגדול נחש בריח לקבל בריח התיכון כו' אדהכי הא נונא רבא אזדמן לגביה ואמר ר"מ איתן מושבך ושים בסלע קנך, תניא דמסייע לך דהא נונין בסלע קנא דלהון כו' מאן הוא דנחית לתהומא רבא לאשכחא זמנא דא אלא אנת דאתמר בך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, כמה מארי מתני' דבעו לנחתא לעומק' כו' ונחתו תמן ולא סליקו כו' ומאן דנקיבו דיליה בההוא סלע בלא רשו אתא חויא לנשכא ליה כו', תהו - קו ירוק קליפה ירוקה דאגוזא תניינא, בהו - אבנין מפולמין דאינון סלעים תקיפין דמארי מתני' פסקו מינייהו כמה פסקות לאפקא מי' דאורייתא ובגין דא אתקריאו אבנים מפולמות דמינייהו מיין נפקין כו' וכלה נחתין בגינך בתהומא לסייע לך ואנת תניא דמסייע לך יתיר מכולהו בגין דאנת...לויתן על שם אורייתא דאתמר בי' כי לוית חן הם לראשך כו'".
- והכל על שם הסוד דקבור ברמז שהוא הסלע, קליפה תנינא. וזהו ושים בסלע קנך - שגנוז בסלע, והוא סוד דרך נחש עלי צור, שזה הנחש גנוז בצור והוא סוד הסלע שלא נתקן הנחש עלי צור כמ"ש בז"ח דף כ"ו ע"ג וע"ד עי"ש. וז"ש גבריאל - גבר אל, שנהר הראשון הוא רפאל סוד העפר ששם נכנס בן עזאי כנ"ל בפרשת פקודי, וזהו סוד אשר שם הזהב בסוד ועפרות זהב לו, וזה הנהר הוא בסוד גבריאל בצפון, והוא גבר כמ"ש גבר אל, והוא קרות הגבר בחצות כמ"ש בפרשת שלך לך דף קע"א ע"ב (ח"ב קעא, ב) "מבתר פלגו דלילי' שלהובא דעמודא דיצחק נפיק ובטש בהאי תרנגולא דאקרי גבר כגוונא דגבר אחרא עלאה עליה, כיון דבטש ביה בהאי גבר קרי ויהיב שית קלין כו'" (שהוא רזא דשש כמ"ש בפרשת תרומה דף קל"ט ע"א (ח"ב קלט, א) "ושש - דא איהו בוצא דשית חוטין מתחברן ודא איהו וגויתו כתרשיש כו'"), "ודא איהו תרנגולא דקרי ולא שכיך ולבתר קרי כמלקדמין, מאי קרי? כל עובדין דבני עלמא בגין דאיהו מארי דאחמתא וקסת הסופר בחרצוי" (כמ"ש ואיש אחד בתוכם לבוש בדים וקסת הסופר במתניו, והוא גבריאל כידוע) "וכל עובדין דבני עלמא כתב בכל יומא" (וזהו סוד וביד כל אדם יחתום כמש"ל), "ובליליא בתר דקרי כל קריאן אלין קרי כל מה דכתב ביממא" (וזהו סוד מ"ש למעלה שאומר קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר חציר כו' שהוא שור אוכל עשב מצמיח חציר לבהמה ואינון שהן מסטרא דשמאלא) "ואלמלא רגלוי אצבען דיליה כו' יהא מוקיד עלמא בשלהובוי. ומה עבדי? כיון דסליק צפרא וחוטא דנהירו דקיק נפיק מסטר דרום - כדין מתחברין כלהו ואתעבידו תרין רגלין, תרין טלפין כעגלא, לקיימא דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל, והא ידעת רזא דא".
- והענין הוא כי חילוק האצבעות הוא מורה על אחיזת סט"א, ולכן בלילה הוא שסט"א יש לו אחיזה למעלה והוא במדת הגבורה כידוע והוא בגבריאל כמ"ש לעיל שלכן הוא באצבעין כתרנגול, וביום שאז יוצא חוט החסד והוא נכלל בחסד כידוע - נתחבר הרגלין ונעשה טלפין, ואעפ"כ יש סדק בין הטלפין על אחיזתם מעט, והוא גבר והוא שור שעליו נאמר ככף רגל עגל כמ"ש בקש יחזקאל והפכו לכרוב שלא יזכר מעשה עגל כמ"ש בז"ח פרשת יתרו דף ל"ב ע"ד "וכף רגליהם ככף רגל עגל בחיבורא דהא סטרא ול"ל אצבעאן לתתא בגין דאצבעאן לתתא אחזיין חילין אחרנין בדיוקנא אוחרא וע"ד בר נש אחזי באצבעין חילין אחרנין לעילא בידין וחילין אחרנין לתתא ברגלין ואלין לא רשימין בגווייהו חילין אחרנין דסט"א ועל דא אקרון רגל ישרה דסתים לסטרא דא, ואינון כף אחת, ואע"ג דלא מתפרשין בפרישו דאצבעאן בחילין אחרנין דסט"א, אית בהו רשימו חד למיהב דוכתא לסט"א ואתחזיין לתתא ככף רגל עגל, אבל לא כף לאסטאה אע"ג דאינון רגל עגל ישרה איהו כו'".
- (ר"ל שהוא נכנס ברמז והוא גיחון ששם קבור משה כמ"ש בפרשת כי תצא דף רע"ט ור"פ (ח"ג רעט, א) קום טול אבנא דא בידך דאתמר בה כו' לתברא קליפין דאגוזא דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא דאיהו סלע דילך לאפקא מים מתמן דכלה דילך מעין החכמה בהאי סלע דנביעא דילה באורייתא ברזין סתימין לית סוף כו' וכל תוקפא דלהון לאעברא קליפה דלעילא וכד מטו לקליפה תניינא דאיהי תקיפא איהי קשיא להון ומחאן בה כל יומיהון כלהו בלישנהון דאינון תקיפין כפטשין ולית להו רשו לאפקא מנה מיא אלא אלין טפין דנפקין על ידך בזמנא דאתמר בה ויך את הסלע במטהו פעמים, ובמחאה תניינא נפקו טפין ואלין אינון רמיזין דחכמה רמזין דקבלה דאינון בחגיגה ושאר מתניתין, והאי אבן לית מאן דאפיק מיניה חכמה דאיהו מלגו דלית להו סוף דאיהו מוחא מלגאו (בר אנת כו') הלכה למשה מסיני. ור"ל הרמז שהוא קליפה תנינא שבו גנוז הסוד שהוא לפנים והוא קליפה תניינא דאגוזא קשה כאבנא כנ"ל ואי אפשר לעמוד על הסוד שבתוכו שהוא הלכה למשה מסיני, דרגא דמשה. וזהו קבורת משה שהוא הסוד שגנוז וקבור ברמז. ואילו דבר אל הסלע אז היה יוצא מים בלי טרחא ויצאו מים רבים - הסוד שבתוכו. אבל בשביל שהכה יצא טפין טפין כנ"ל, והסוד גנוז וקבור שם, ולא ידע איש את קבורתו כנ"ל. ולית להו רשו לאפקא מינה כו' וכמ"ש שם דף ר"פ ע"א (ח"ג רפ, א) "ומה דאתמר בך ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה ווי לאינון אטימין לבא סתימין עיינין דלא ידעי קבורה דילך דהוות אנת בעי רחמי מקוב"ה דלא ייעול לך בההוא קבורה דבה אנת מתקרי מת הה"ד משה עבדי מת כו' אלא הכא רזא רברבא, קבורה דיליה בצלמא דלאו הגונה ליה דאיהי ארץ ציה ועיף בלי מים, ולית מים אלא תורה, ובה לא תואר לו ולא הדר לו, ומאן דחזי ליה בההוא צולמא ונראהו ולא מראה ונחמדהו, ובגין דא נבואת ישעיה הנה ישכיל עבדי קא רמיז עליה, ובגין ההוא קבורה הוה בעי רחמי דלא ימות תמן כו' ובגינך אתמר והוא מחולל מפשעינו -- אתעבידת חול בגין חובה ופשע דישראל בקבורה דילך דאתמר בה ויקבור אותו בגיא כו' ובחבורתו נרפא לנו -- בחבורה דאתחבר עמנא בגלותא, נרפא לנו - דאנת הוא כשמשא דנהיר דאע"ג דאתכנש בליליא - נהיר הוא בסיהרא בכל ככביא ומזלי, הכי אנת נהיר בכל מארי הלכות וקבלות ומינך אשתקיין בגניזו כמבועא דאשקי לאילנין תחות שרשיהון בגניזו עד דאתבקע מימוי באתגליא הדא הוא דכתיב יפוצו מעינותיך חוצה, דאנת אוף הכי כשמשא דאזיל בימי החורף תחות מבועין וכד מטא פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין כו'".
- וז"ש כאן גבריאל עליה אתמר לגבר אשר דרכו נסתרה ויסך אלוה בעדו. ר"ל הרמז שהוא בגבריאל שדרכו נסתרה ויסך כו', וז"ש גבריאל גבר אל כו' - ר"ל שעליו נאמר לגבר כו' והוא ראיה שהרמז בגבריאל והוא הגיחון ששם הולך על גחון כנ"ל, ושם מסטרא דשמאלא הנחש שהוא בשמאלא כמ"ש בפרשת נח שהוא הולך על גחון ושם נשיך החויא מאן דנקיב לההוא סלע בלא רשו כנ"ל, ושם הסלע, ושם נחש עלי צור כמש"ל. וזהו סוד וא"ו ד"גחון" -- גדול האיש, משה גדול. והוא אמצע של תורה - לויתן נחש בריח, הבריח התיכון כמש"ל. ושם קבור בסלע על חטא הסלע בנחש כנ"ל בז"ח פרשת בשלח, והוא הולך בגלותא בתלמידי חכמים ומתגלה בהם, והכל ברמז כנ"ל וכמ"ש בפרשת משפטים ברעיא מהימנא עי"ש. וז"ש הולך על גחון, שעל הגחון הולך בגלותא. וז"ש ולא ידע גבר ית קבורתיה עד יומא הדין -- כנ"ל, לית מאן דאפיק מיניה חכמה דאיהו מלגאו, הלכה למשה מסיני. וז"ש דאתגליא תמן שם -- בהלכה הנ"ל נתגלה. וז"ש "ודא איהו רמז". ואמר "ולחכימא ברמיזא", ר"ל כאן נכנס אחר שהיה חכם גדול כמ"ש בירושלמי וכאן נכנס ונשכו הנחש בשמאלא ואתדבק שם כנ"ל בפרשת פקודי].
(זהר חלק א כו, ב) "תליתאה עאל בחדקל - חד קל, ודא לישנא חדידא קלא לדרשא"
- [ר"ל שחדקל הוא סוד הדרשה שהוא דרך קל וחריף, ולכן נקרא חדקל כמ"ש (ברכות נט, ב) "חדקל שמימיו חדין וקלין - אמר רבא הני בני מחוזא דחריפין דשתו מיא דדגלת כו'", וכאן נכנס בן זומא כמ"ש (סוף סוטה) משמת בן זומא בטלו הדרשנים. והן ג' יסודות: פישון - עפר, גיחון - אש, חדקל - רוח, גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל].
"רביעאה עאל בפרת דאיהו מוחא דביה פריה ורביה"
- [שהוא מעין הנובע לאין סוף והוא אור הגנוז, ימינא דעלמא, ושם נתבקע ימא דאורייתא כמ"ש (בכורות נה, ב) לא פרת שמו אלא יובל שמו כמ"ש ועל יובל ישלח שרשיו, וכאן לא יראה כי יבא חום, ולכן נכנס ויצא בשלום. וזהו סוד (מנחות כט, ב) שאמר משה רבינו ע"ה להקב"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי, שהוא נכנס בסוד הלכה למשה מסיני. וזהו סוד כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו מנין לך? אמר להם הלכה למשה מסיני. נתיישבה דעתו].
"בן זומא ובן עזאי דעאלו בקליפין דאורייתא הוו לקאן בהון, רבי עקיבא עאל במוחא אתמר ביה עאל בשלם ונפק בשלם".
- וכן אמר בתיקונין תיקון נ"ד דף צ"א ע"א
- "ומשם יפרד והיה לד' ראשים דאיהו ד' אתוון דשם בן ד' כו' ועוד ונהר כו' ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אלין תרין דרועין ותרין שוקין כו' ואית נהר לתתא דאיהו מטטרו"ן דאתפרש לד' סטרין דאינון מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל רפא"ל, שם הא' פישון כו' חדקל חד קל, דא חריפא בלישנא חד מסטרא דימינא, קל מסטרא דשמאלא לאולפא תרוויהו חד בשנים וקל בשפוון, ובגין דא פשיון פי שונה הלכות, גיחון - גי חון, ההוא דאתמר ביה ויקבור אותו בגיא, תמן שריא לסט' דימינא כו' ובאלין ד' אעלו לפרדס אלין ארבעה. אלין דעאלו בקליפין - חד הציץ ומת, וחד הציץ ונפגע, וחד אשתמד, רביעאה דעאל במוחא דאגוזא עאל בשלם ונפיק בשלם".
- רק דשם חולק בסדר הנהרות על כאן דאמר שם גיחון לימינא ופישון לשמאלא ופרת לאחורא.
חזרה לביאור ההיכלות כאן
עריכהתא חזי בגין דר"ע סליק לעילא כדקא יאות עאל בשלם ונפיק בשלם: דסליק לימינא כנ"ל ושם הוא הברית שלום ושם ב' שלומות -- ברית שלום דנוקבא וברית שלום דדכורא שהוא שומר הברית, נטיר כל גנזין דמאריה. ורבי עקיבא ע"ה אתער תיאובתא דרחימו דעילא ותתא כחדא כנ"ל וזהו עאל בשלם ונפיק בשלם. וז"ש (חגיגה יד, ב) אמר להם רבי עקיבא כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים משום שנאמר דובר שקרים כו', כי שם שני מיני מים - מיין דכורין ומיין נוקבין, ושם אתחברו כחדא והם נקראין "אבני שיש" דאתגלידו, ושם הם בייחוד, ולכן לא תאמרו ב' פעמים "מים מים" - ששם הם בייחוד, ובדיבור בלבד תעשו קיצוץ ותטרדו שנאמר דובר שקרים, ושקר הוא סוד הפירוד.
וז"ש בפרשת בראשית שם
"אר"א אבא יומא חד הוינא בבי מדרשא ושאילו חברייא מאי ניהו דאמר רבי עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שמא תסתכנון גרמייכו דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני, אדהכי הא סבא דסבין (ר"ל אדם הראשון) קא נחית. א"ל רבנן במאי קא משתדלין. א"ל ודאי בהא דאמר רבי עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש כו' אמר לון ודאי רזא עלאה אית הכא כו' אבני שיש טהור אינון דמנהון מיין דכיין נפקין ואינון רמיזין באת אל"ף, רישא וסופא (ר"ל ב' יודין של אלף), וא"ו דאיהו נטוי בינייהו איהו עץ חיים. מאן דאכיל מיניה - וחי לעולם. ואלין ב' יודין אינון רמיזין בוייצא ואינון תרין יצירות - יצירה דעלאין ויצירה דתתאין, ואינון חכמה בראש וחכמה בסוף, תעלומות חכמה, ודאי אינון תעלומות מחכמה עלאה דתחות כתר עלאה ואינון לקבל ב' עיינין דבהון תרין דמעין נחתו לימא רבא ואמאי נחתו בגין דאורייתא מתרין לוחין אלין הוה משה נחית לישראל ולא זכו בהון ואתברו ונפלו ודא גרם אבודא דבית ראשון ושני, ואמאי נפלו? בגין דפרח וא"ו מנייהו דאיהו וא"ו דוייצר, ויהיב לון אחרנין מסטרא דעץ הדעת טוב ורע דמתמן אתייהיבת אורייתא באסור והיתר, מימינא חיי ומשמאלא מותא, ובגין דא אמר רבי עקיבא לתלמידוי כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים -- לא תהוו שקילין אבני שיש טהור דאינון ב' יודין דוייצר, חכמה עלאה וחכמה תתאה, לאבנין אחרנין דאינון חיי ומותא דמתמן לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. ולא עוד אלא תסתכנון גרמיכון בגין דאלין דעץ הדעת טוב ורע אינון בפרודא ואבני שיש טהור אינון ביחודא בלא פרודא כלל. ואי תמרון דהא אסתלק עץ החיים מינייהו ונפלו ואית פרודא בינייהו -- דובר שקרים לא יכול לנגד עיני, דהא לית תמן פרודא לעילא כו'".
וכן אמר בתיקונים תיקון ס"ו דף ק"א ע"א עיי"ש. והענין כי ב' יודין - ב' חכמות הן, חכמה דז"א וחכמה דנוקבא, שהן ב' יודי"ן - יו"ד דהויה ויו"ד דאדני שבה ממטה למעלה כידוע. והן ב' יודי"ן דשילוב יאהדונה"י, וזהו חכמה בראש וחכמה בסוף. וא"ו באמצע -- וא"ו אותיות שבינתיים. והן כלולין באות אלף - י' בתחלה, וי' בסוף, וא"ו באמצע. והן מיין דכורין שהן מחכמה דז"א, ומיין נוקבין שהם מחכמה דנוקבא. וכן הם ב' יודי"ן - בינה ומלכות, וא"ו - ז"א באמצע. והכל שם הויה. וכל זה הוא בחסד שבו האלף הזה כמ"ש בה"ת דף ה ע"ב "בט' מראות בחסד ואיהו לעילא כגוונא דא [ציור של אות א' אם רק היו"ד למעלה], ותחת רגליו כו' כגוונא דא [ציור של אות א' אם רק היו"ד למטה], וכולא א וכו', והכי סליק אלף -- יהו"ה - יו"י". והתחברותם בחסד שהוא אלף כידוע אור הגנוז שם ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא כידוע.
ואמר "ואלין ב' יודי"ן אינון רמיזין בוייצר" שהן ב' יודי"ן דוייצר שהן ב' יצירות שבעץ הדעת טוב ורע, הן ב' יצרים - יצר טוב ויצר הרע, לב חכם לימינו כו' שהן דכר ונוקבא, אור וחשך - אור דכורא וחשך נוקבא כמש"ל דף כ"ג, וכאן הם ב' יצירות - שניהם טוב - דכר ונוקבא. וז"ש "יצירה דעלאין ויצירה דתתאין" - שהוא עשר ספירות דאצילות ועשר ספירות דבריאה. ואמר "תעלומות חכמה" לראיה ששני חכמות הן ושניהן נעלמין כמ"ש בתיקונין תיקון י"ח ותיקון י"ט דף ל"ז "נקודה טמירה גניזא דאתמר בה ונעלמה מעיני כל חי כו' והאי בת נקודה סתימא כו'".
ואמר "ואינון לקבל ב' עיינין" - שהן נצח והוד דחכמה, ושם ייחוד זו"נ כמ"ש בתיקון ז' דף י"ד ע"ב "והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה - אינון תרין כרובי עינא פרשי כנפים אלין עפעפי עינא אינון עיינין בזמנא דאסתכלן בארח מישור אתמר בהון ופניהם איש אל אחיו ובזמנא דלאו מסתכלין בארח מישור - נחש עקלתון תמן עליה אתמר כי המות יפריד כו'". "והוא בארח מישור" -- עץ החיים בייחודא. "ולאו בארח מישור" -- מסטרא דעץ הדעת טוב ורע ששם הפירוד והמות מפריד שם.
וז"ש "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" - שעיני לוחות הראשונות הן ביחודא - עץ החיים, והוא דובר שקרים ומפריד, לכן לא יכון לנגד עיני בעץ החיים ונפרד משם.
ואמר "דבהון תרין דמעין כו'" - הוא סוד כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה, הן תאומים כמ"ש שכולם מתאימות, והן ב' לוחות האחרונות מעץ הדעת, אבל מעץ החיים הן עינא אחת, חוורא בגו חוורא.
ואמר "ואמאי נפלו? בגין דפרח וא"ו מינייהו כו'" -- הוא הכתב שעל גבי הלוחות כמש"ל ע"א וייצר כו' בתרין לוחין יקירין יו"ד יו"ד דאיהו וא"ו חרות עלייהו. וב' יודי"ן הוא שכינתא עלאה ושכינתא תתאה, שהן חכמה בראש וחכמה בסוף כנ"ל, וא"ו - עמודא דאמצעיתא - באמצע, ייחודא דתרוויהו. וכמ"ש שם "וא"ו יחודא דתרייהו כו' דאיהו ישראל עמודא דאמצעיתא כליל שכינתא עלאה ותתאה כו'".
וז"ש "ודא גרים אבודה דבית ראשון ושני" -- שהן נגד שכינה עלאה ושכינה תתאה כידוע, והכל על שם שלא זכו לעץ חיים אלא לעץ הדעת כמש"ל ע"א, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו דאינון ערב רב וגלי לון קוב"ה דביום אכלו ממנו (שהוא עשיית העגל דוגמת חטא אדה"ר בעץ הדעת) גרמו דאבדו ב' אבודין דאינון בית ראשון ובית שני, דא איהו כי ביום אכלך ממנו מות תמות - ב' פעמים, ואינון גרימו דצדיק יחרב ויבש בבית ראשון דאיהי שכינתא עלאה, ובבית שני דאיהי שכינתא תתאה כו'. והן ב' לוחין -- מים עליונים ומים תחתונים, וביניהם כמלא נימא - וא"ו דאלף שבינתים, והם אבני שיש טהור דאתגלידו כמ"ש בפרשת יתרו דף פ"ד ע"ב (ח"ב פד, ב) "תאנא מההוא טלא עלאה דנגיד מעתיקא קדישא, וכי נגיד מעתיקא קדישא ואתמשך לחקל תפוחין קדישין נטל קוב"ה תרין כפורי מינייהו ואתגלידו ואתעבידו תרין אבנין יקירין, נשב בהו ואתפשטו לתרין לוחין כו'" והן המים.
ואמר "טהור" כנ"ל - מיין דכיין שבימינא הן שם טהור כמ"ש בתיקונים תיקון מ"ז דף פ"ז ע"ב "טהרה מסטרא דכהנא כו'" עי"ש. וכל זה הזהיר אותם שיעלו לעץ החיים ולא יסתכנו, והם נחתו לעץ הדעת טוב ורע וכולם נענשו שם. ועל היותר - אחר - שירד בגיחון ששם הנחש הולך על גחון, ושם נתפתה אדם הראשון גם כן שלכן ישב בגיחון ק"ל שנה, ואלמלא לא הציצו היו מתקנים חטא אדה"ר מכל וכל, ואחר יותר מכולם - ששם משה קבור, התנין הגדול, ששם סוד התנין הגדול ושם סליקו דשלמה כמ"ש פרשת בא דף ל"ה ע"א (ח"ב לה, א)
"כד האי התנין הגדול חמי דצמח בגנתא זרועא דאור דא - כדין אתער לסט"א לההוא נהר דאקרי גיחון כו' ומגו ההוא רבו דזרועא דא אסתלק לרבו שלמה מלכא כד אסתלק למלכו דכתיב והורדתם אותו אל גיחון, וכתיב ומשח אותו שם - שם ולא באתר אחרא כו', ומימוי אחרנין אסתלק למלכו אחרא ודא איהו מלכא דאיהי תקיפא (ר"ל החיה הרביעית) והאי התנין הגדול אתער ליה כו' בההוא נהור כו'".
שאיל שאלתא ולא אתפרש דכתיב ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים: ר"ל כמ"ש (ברכות סא, ב) אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה - ממתים ידך ה' כו' א"ל חלקם בחיים. ולא נתפרש השאלה - מה היתה התשובה על שאלתם. ומפרש והולך כאן.
ע"ד תוהא אלין דאתקטלו בקטולי עלמא כו': ר"ל עשרה הרוגי מלכות.
זכאין צדיקייא דלא חאבו חובה בגין דיתענשון: שמיתתם היה בסוד הקרבן כמ"ש למטה, וזהו דוקא שמת בלא חטא דאי לאו הכי לא סליק בסוד הקרבן - כל מום בו כידוע, בסוד מסירת נפש בקריאת שמע.
ת"ח ממתים כו' ידך ה' דא קוב"ה כו': שהוא יד ה' - שכינה, ששם אתכניש נשמתא, ויאסוף רגליו אל המטה, יד ה'.
ממתים מחלד דא סט"א דגופא כו': בסוד קץ כל בשר, הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו, ואמר לקמן דקץ כל בשר אתהני מקרבנין מבשרא דקרבנין, וסט"א נקרא חלד כמש"ו, והוא בסוד האזינו כל יושבי חלד, וכמ"ש (חולין קכז, א) כל מה שביבשה יש בים חוץ מחולדה, והוא סוד ונחש עפר לחמו והוא סוד החלודה שמכלה את הכל ומרקב הכל, והוא גם כן קץ כל בשר ומכלה הגוף ומרקב אותו. וזהו סוד ורקב עצמות קנאה - שהוא הנחש דקני לאדה"ר כידוע.
תא חזי נשמתין דאלין לאשלמותא כו'...ומהכא רזא דקרבנין: ר"ל כמו הקרבן שהבשר עולה לקץ כל בשר ורוחא ורעותא עולה ומשלים את הקדושה -- כן גם כן עשרה הרוגי מלכות, והן עשרה לקבל עשרה כתרין קדישין ועשרה כתרין דמסאבותא, זה לעומת זה, כן היו י' גופין וי' נשמתין, כל אחד השלים דרגא אחת.
ותא חזי רישא שירותא דמהימנותא: ר"ל ראש האצילות כמש"ו.
גו מחשבה בטש בוצינא דקרדינותא וסליק גו מחשבה ואפיק ניצוצין: שהבוצינא דקרדינותא הוא דזריק ניצוצין.
זריק לתלת מאה ועשרין עיבר ובריר פסולת מגו מחשבה ואתבריר: ר"ל סוד עולם התהו כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"ב (ח"ג רצב, ב) דניצוצא אפיק זיקין בזיקין לתלת מאה ועשרין עיבר ואינון זיקין עלמין קדמאין אקרון ומיתו לאלתר, לבתר נפיק אומנא לאומנתיה ואתתקן כו'. ואלו הש"ך ניצוצין הן ל"ב נתיבות של המחשבה חכמה, ל"ב אלהים דמעשה בראשית שכל אחד כלול מעשר הן ש"ך, ולפי שהן בסוד אלהים, בוצינא דקרדינותא -- לכן זריק ניצוצין שהן דינין הנחלקין, כי חסד דרכו להתחבר, זה בסוד מים וזה בסוד אש כידוע. וזהו סוד הקטרת, הדק הטיב, דקה מן הדקה כידוע.
ונתיב א' נעלם, לא ידעו עיט, והוא נתיב הראשון שדבוק במקורו ואינן מושגין רק ש"י, ולכן נקרא חכמה 'יש' על שם שמושג מציאותו, מה שאין כן כתר שנקרא 'אין' שאף מציאותו לא מושג, ולכן 'אל' הוא נהירו דחכמתא, וש"י נהורין תחות כורסיא. וכל זה היתה כדי לברר פסולת מתוך האוכל, שהיו מעורבין בדינין, לכן נשברו והכלים ירדו למטה בקליפה והאורות חזרו למעלה ונבררו הניצוצין כידוע. וז"ש "ובריר פסולת מגו מחשבה ואתבריר". וזהו סוד שאמר בזוהר מחשבה - חשב מה, שהוא יש דאתחבר בשם מ"ה ואתבריר כידוע. וכן היתה כל זה בעשרה הרוגי מלכות שהן עשרה מגו מחשבה שבה ל"ב שהוא ש"ך כנ"ל, שאז התחיל להתנוצץ סוד עולם התהו כמ"ש "והארץ היתה תהו כו'" - על הגלות, "ורוח אלהים מרחפת כו'" - זו רוחו של משיח, "על פני המים" - על ידי התורה, "ויאמר אלהים יהי אור" - על הגאולה.
וכמ"ש בסוף ח"א דף ט' ע"א[8] "והארץ היתה תהו - בזמנא דקוב"ה הוה באלין קליפין בונה עולמות ומחריבן והא אוקמוה דלית השפעה בכל עלמין ונהר דאיהו צדיק יחרב ויבש בתרין עלמין כו'", שהם חריבו דב' בתי מקדשין כנ"ל.
"ובזמנא דקוב"ה באלין קליפין איתמר ביה סכות בענן לך מעבור תפלה" - והוא כמ"ש מיום שחרב בהמ"ק ננעלו שערי תפלה כו'.
"ובההוא זמנא דקוב"ה אתפשט אתמר בקוב"ה ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך", והוא לעתיד בימי משיח כידוע. וכל מ"ש על עולם התהו וסוד התתקע"ד אשר קומטו -- הכל על הגלות שבהן קב"ה בונה עולמות ומחריבן שהן התתקע"ד דורות כידוע, וכמ"ש בתז"ח דף פ"א ע"ב עי"ש.
והיה צריך לאלו עשרה ליהרג ולמסור גופם למלכות הרשעה, סט"א, קליפה של מלכות שמים - מלכות דקדושה, שעליה נאמר והארץ היתה תהו.
וז"ש אוף הכי כג"ד סליק במחשבה כמה דאתבריר פסולת ואתברר א"ה: שגם כאן נתברר כנ"ל.
אלין דבהו כו'... כד סליק במחשבה: ר"ל שגופם נמסר לסט"א ובררו הניצוצין בסוד מיין נוקבין ובנשמתם השלימו עשר ספירות, וכל הבירורין הוא במחשבה, סוד מיין נוקבין כידוע. וז"ש "כד סליק במחשבה", ור"ל שז"ש "אמר לפניו רבונו של עולם זו תורה וזו שכרה? אמר לו שתוק כך עלה במחשבה". וזהו עליית הניצוצין לתוך המחשבה, וכך עלה במחשבה בתחלה. והשתא אשתלים.
והשלמותם הוא לפי שלא נבררו כל הש"ך ניצוצין בתחלה כמ"ש באדרא רבא דף קל"ה ע"ב (ח"ג קלה, ב) "וכד אתא האי דוקנא אתכללו כולהו ואתחזרו לקיומא אחרא, מנהון אתבסמו, מנהון אתבסמו ולא אתבסמו, ומנהון לא אתבסמו כלל כו'". והענין כי ג"ר (של כל נתיב) אתבסמו לגמרי, ולכן אין פגם נוגע בהן. ו' קצוות (שבהן) אתבסמו ולא אתבסמו. מלכות (שבהן) - לא אתבסמה כלל. וזהו סוד מ"ש בספרא דצניעותא פרק א' "מלכין קדמאין מיתו וארעא אתבטלת", ולכן נקרא מחשבה י"ש וא"ל כנ"ל, שלא נתבררו רק י"ש. והענין כי הש"ך ניצוצין הם שמנה מלכים כידוע, שהן ל"ב נתיבות דמחשבה כנ"ל, והוא כי כל אחד בו ד' אותיות הוי"ה, ד' פרצופין ממחשבה ולמטה שהן ל"ב, וכל אחד כלול מעשרה שהוא פרצוף שלם. וה"א אחרונה מארעא - היא לא אתבסמה, שהוא מלכות של מלכות. וזהו סוד מ"ש בספרא דצניעותא "והארץ תניינא לאו בחושבנ' כו'", והוא סוד גדול, סוד הקר"י שמהפך יקר לקר"י, טפה של חכמה - טפה דמוחא, סוד הי"ש, וי' ניצוצות אין יוצאין דרך היסוד רק דרך עשר אצבעות הרגלין, סוד לבנה דלבנת בסוד הרגלין, ושם אחיזת הסט"א בצפרנים, ולכן הוא שם בסוד הביטול והוא סוד בקיעת הבשר שם.
וזהו סוד נועץ עשר צפרניו בקרקע -- שלא יצאו בנדה, ושם אין יוצאין רק עשר האחרונים מכל הש"ך כנ"ל, והן עשרה הרוגי מלכות. וזהו סוד אשלמותם למלכות שמים. וכמ"ש בז"ח רות דף ס"ט ע"ג
"ר' יודאי הוה קמיה דר' עזריה בן סימאי כו' אמר סוד ה' ליריאיו עשרה סבי קטולי מלכות על מכירת יוסף. א"ל פנחס הוא אליהו. א"ל ר"ע ל"ל זכות אבות. אמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. פתח ואמר ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבא כי שכר שכרתיך, שכר - השתא, שכרתיך - לבתר זימנא, השתא יש שכר ולבתר זמנא נהוו למלכות שמים גופין דלהון ישתארון בדוכתייהו בהאי עלמא וכלא אתהדר כמלקדמין איש אשר כברכתו ברך אותם"
והענין כי הוא היה סבור שעשרה הרוגי מלכות הם עשרה בני יעקב ממש כמ"ש בכל המדרשים וכמ"ש בז"ח איכה (ע"ב עמוד א) "ר' יודאי פתח כו' והתעוותו אנשי החיל כד"א ויש בם אנשי חיל, חובא דבני יעקב דהוו אנשי חיל כו' קיימא קמי קוב"ה ותבע דינא, דייק קרא דכתיב וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת כו', כי ימצא איש גונב נפש מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו ומת הגנב ההוא -- תמני מאה שנין הוה קיימא ההוא נחש ותבע דינא כו' ווי מאן דקביל עונשא על חובוי דהא מיתה מכפרא על חובין ואהדר לקבלא עונשא אחרא כו' בההוא שעתא נחת ס"מ ובלבל עלמא ועאל רוחא דא במעוי דההוא רשע מלכא דרומי ותבע דינא מתקיפי עלמא כו'".
והיה קשה לו, אחר שעשו השבטים תשובה ואתנחמו ומיתו ומיתה מכפרת, כמש"ל "א"ל צדיקי' דאזדמן לון חובה מאינון כריתות שבתורה וחיישי תשובה ומיתו מיתה מכפרת עליהם או לאו, א"ל כו' חמא אנפוי ירוקין כו'". וקשה לו שנחזרו בגלגול ואתמסרו גופין דלהון לסט"א. והשיב לו שאינו כן, אלא שעשרה הרוגי מלכות הן עשרה ניצוצין שיצאו מיוסף מצפרני רגליו שהן סוד הביטול, והשלימו אלו כנ"ל את מלכות שמים והוא סוד מלכות שבמלכות כנ"ל, והוא סוד החיה הרביעית שבדניאל. שד' חיות אשר שם הן נגד ד' חיות שבמרכבה שהן ד' אותיות השם שבמלכות, וחיה הרביעית הוא נגד מלכות שבמלכות. וזהו "מלכות הרשעה". וזהו סוד "ושארא ברגליה רפסה וקרנין עשר לה" - שהן עשר ניצוצות, ומלכות נקראת 'קרן' - לכן הם בסוד הקרנים, ובאלו הקרנים נגיחו לאלו עשרה הקדושים. וזהו סוד "וטפרי' די נחש כו' וקרנא דכן עבדא קרב עם קדישין ויכלה להון".
והן שיצאו מהצפרנים וכמ"ש בתיקונים תיקון ס"ט דף ק"ח ע"ב (תיקוני זהר קי, א)
- "דפרח יו"ד משת דאיהי נקודה אבן שתיה דמתמן הושתת עלמא (והוא יו"ד ניצוצין הנ"ל. וכמש"ו), ובהאי יו"ד חב יוסף, הדא הוא דכתיב ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, מאי ויפוזו? דאזדריקת יו"ד בין עשר אצבעאן"
- (ור"ל סוד הטפה נקרא פ"ז - סוד עטרת פז, כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת ואתחנן דף רס"ג ע"א (ח"ג רסג, א) "שושנים רזא איהו דכד מתחברן כל שייפי כחדא למהוי כולהו בייחודא חדא, רזא דקרבן, כדין מתעטר קוב"ה בעטר' ברישא דכתם פז למיהוי ביקרוי מתעטר' , ורזא דא הוי דכתיב ששנים - רזא דכל אינון שייפין דעילא ותתא, ורזא דההוא פז, עטורא דמתעטרא וסלקא מבינייהו, וכלא אית ביה כו'". ר"ל שייפין דתרין סטרין הן תרי"ג כמש"ו שם. וטפה דמתייחד בין שניהם הוא הפ"ז - שכלם מנין ששנים. וזהו ויפזו דאזדריקת כו'. וזהו סוד עמודי שש - שהוא שת, מיוסדים על אדני פז - הוא כף רגלין שבהן הפז, והוא סוד ל'ב'נ'ה כידוע. ופז עם רגל הוא ש"ך, שאלו היו"ד שהוא מלכות כנ"ל כולל הכל. ואע"ג שכתיב "זרועי ידיו" - אלו הטיפין נקראין 'זרועי ידיו' שהן חו"ג ומנהון נחתין הטפין כידוע).
ואמר (שם) "ואתפליגי ליו"ד ניצוצין דאזדריקת מקשת דאיהו ברית ובאן אתר אזדריקו? בעשרה הרוגי מלכות. א"ל והא שמענא דעשרה בני יעקב הוו. א"ל ח"ו, אלא בדיוקנייהו הוו. א"ל ומאן גרם דאזדריקו תמן? א"ל דיוקנא דאבוה דאזדמן לגביה דהוה דיוקנא דאדם קדמאה - דא גרם דאזדריקו לון ונעץ צפרניו בקרקע וברח גרמיה ולא אזדריקו בהאי זונה, דאי לאו דאתחזיאת ליה דיוקנא דאבוה לא הוו אזדריקו הכי כו' ואיהו קביל עונשי' באלין עשרה הרוגי מלכות דהוו עתידין למיפק מניה עשרה שבטין ובגין דא עשרה הרוגי מלכות כו'" , עי"ש.
ומ"ש בזהר חדש איכה שהן עשרה בני יעקב עצמן הוא בסוד העיבור בשעה שנגזר על עשרה הרוגי מלכות. שהם גרמו כל זה ליוסף, שאלו הטפות כשיצאו נתלבשו בסט"א בסוד בבגדו בה - שהוא לבוש דנשמתא כשיוצא בקדושה, ואלו היה להם מלבוש של סט"א ומהן הגופין הנ"ל. ואלו עשרה בני יעקב היו צריכים להתלבש באלו הגופין לסבול עמהם. וזהו סוד מ"ש בז"ח איכה שם "היך התעוותו רוחין קדישין לאתלבשא בלבושין נוכראין אחרנין למידן לון בקלנא סגי, ווי לדא, ווי לעוותא דא, מאן חמא גו גנתא דעדן בשעתא דאתמסר דינא לעילא, עשר מרגלאן שפיראן נהירו דכל גנתא בין כל אינון אלנין מתפשטין ונפקין כלהו לבר כו'", עי"ש.
ואמר שם: "וכד אינון עשר מרגלן נפקו מגן עדן לאתלבשא בלבושין אחרנין - כלהו לבושין אתמסרו בידא דנחש בר חד דאיהו ראובן דכתיב וישב ראובן אל הבור, ועל דיהב עיטא למירמי לבירא אתפס איהו בבירא ואשתזיב, ודא איהו ר' אליעזר הגדול כד תפסוהו למינות ויהבוהו בבירא ואשתזיב נשמתיה דראובן ואח"כ יצא ממנו". והחילוק הוא שבעיבור - גופין אינן דלהון ולא אתמסרו משלהן לסט"א ח"ו, רק דאתלבשו בלבושון דלהון.
וז"ש[9] "א"ל פנחס הוא אליהו". והענין כי למה נקרא אח"כ אליהו, ולא בשמו הראשון? והענין כי כל שאדם מוסיף מעשים טובים מתחדש לו נשמה אחרת, וכל הראשונים בטלים אליו. וזהו סוד שהראשונים היה להם שמות הרבה -- בכל פעם שם אחר, כי כל נשמה יש לה שם אחר כידוע. ופנחס כשזכה לזו הנשמה שנתלבש בו שנקרא אליהו[10] ונקרא בשם אליהו. וז"ש בפרשת ויקהל דף קצ"ז ע"א (ח"ב קצז, א) "ורזא אשכחנא בספרא דאדם דאמר באינון תולדות דעלמא רוחא יהא דיחות לעלמא בארעא ויתלבש בגופא ואליהו שמיה כו'", עי"ש, אמר שיתלבש בגופא. וזהו סוד שכ' הספ' שאליהו לא היה לו לא אב ולא אם, רק נחית משמיא ונתלבש בגוף. וכן היה כאן בעשרה בני יעקב כנ"ל.
"א"ל רבי עקיבא ל"ל זכות אבות" - ר"ל כי אי אפשר להתלבש בגוף רק שהוא שרשו. והנה הגרים - להם אחיזה באברהם ויצחק שיצאו מהם ישמעאל ועשיו, אבל לא ביעקב כידוע בסוד "בטח בדד עין יעקב", שאין מקבלין גרים אז. וז"ש אחר שהוא בן גרים היאך אפשר להתלבש בו א' מבני יעקב. ונקט לישנא דגמרא (ברכות כז, ז).
"אמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" - ר"ל שיששכר נתגלגל ברבי עקיבא שלכן זכה לתורה וזכה לבינה, עד שאמר משה רבינו ע"ה יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי (מנחות כט, ב), והתורה מבינה כידוע. והיה מעבר שנים כו' בסוד יודעי בינה לעתים. וביששכר נתגלגל ניצוץ יעקב עצמו, ולכן היה יכול להתגלגל בו. וז"ש "פתח ואמר כו' אלי תבא כו'". ר"ל שאתה בעצמך צריך לבא עלי. וזהו סוד ויבא הוא כו'. וז"ש "שכר - השתא, שכרתיך - לבתר זמנא", ר"ל דעכשיו יתנוצץ ביששכר וכן אח"כ ברבי עקיבא.
"השתא יש שכר" - י"ש ניצוצין הנ"ל שכללא דלהון ביעקב.
"ולבתר זמנא נהוי למלכות שמים" - היו"ד ניצוצין הנשארין.
"גופין דלהון ישתארון בדוכתייהו" - ר"ל וכל זה בסוד העיבור, וגופין של עשרה הרוגי מלכות ישתארון בדוכתייהו בהאי עלמא מדור הסט"א בסוד הקרבנות כמ"ש לעיל. וזהו סוד "אביך ואחיך באו אליך" -- אליך ממש. וזהו סוד "יששכר חמור גרם" דכפית לחמור כמ"ש בפרשת ויחי דף רמ"ב ע"ב (ח"א רמב, א) ואמר רבי עקיבא (פסחים מט, ב) כשהייתי עם הארץ אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, שהתלמיד חכם כפית לחמור כמש"ש. וראובן הוא ר' אליעזר הגדול ולכן נקרא "הגדול" - הגדול שבאחים. ורשב"ג ור' ישמעאל כהן גדול הן שמעון ולוי - הן היו תחלה בעצה, לכן הן היו תחלה לכל העשרה. ר' שמעון -- שמעון, ור' ישמעאל כהן גדול -- לוי. ונהרגו שניהם יחד בסוד שמעון ולוי אחים, ולכן נהרג ר"ש תחלה שהוא התחיל ודבר ללוי. ועקיבא אותיות יעקב, ולכן כל העשרה נתייחסו על שמו -- "רבי עקיבא וחביריו", שהוא אב לכולם.
וזהו סוד "הוא ישופך ראש" -- בימי יעקב כמ"ש בזהר חדש דף ל"ז ע"ד "וזמנין פגימא סיהרא ושליט חויא, ודוד הוה בעי רחמין על דא דלא ישלט באתריה לנטרא ההוא עקב ע"י דיעקב בוכרא דל"ל בעלמא דאתחבר לקבלא דהאי נחש כוותיה דיעקב ואעדי יתיה מאחסנתיה כו'".
"ואתה תשופנו עקב" -- ברבי עקיבא, דאתמסר לההוא נחש, וכמ"ש בתיקונים דפרח יו"ד מיעקב ואשתאר עקב. ואמר שם בדף ק"י ע"א "ועוד כי שת לי אלהים זרע אחר - שת - אתפשטותיה הוה עד יעקב דפרח ביה יו"ד מן שית ואשתאר שת, ואשתאר יעקב - עקב, דיעקב דיוקנא דאדם קדמאה הוה כמה דאוקמוה שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר הוה, ובגין האי יוד אתמר אבן מאסו הבונים דאינון אברהם ויצחק דאתמר בי' לגבי אדם הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, דהוו ידעין דהוה עתידה לאלקאה מחוויא כו'", עי"ש.
והוא יו"ד ניצוצות דעקב, והוא יו"ד דאדני - אות רביעי מלכות שבה, והוא שמאסו הבונים, דאבות נתחברו בג' אותיות הראשונות ודוד נתחבר בה, רגל רביעי, והיא העקב כנ"ל. והוא גלות השכינה כמ"ש ברעיא מהימנא סוף ח"א יעקב לישנא דעוקבא דהיינו נוקבא דאתמר עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה כו' והאי איהו דאמר קוב"ה לחויא הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב, ודא גרם שכינתא בגלותא דאתמר בה עקב ענוה יראת ה', והוא מלכות שבה אופן אחד בארץ כמ"ש ז"ח ש"ה דף נ' ע"ב "פן א' דאשתאר מרתיכא תתאה כלא שאלין עליה אופן אן איהו פן חד דאשתאר הדר ואמר באן אתר הוא בארץ כו'", עי"ש, והוא סוד לבנה כמש"ל לעיל סיהרא בפגימותא והוא באלף הרביעי -- ויגע בכף ירך יעקב, שנשתאר כמנין עקב, והוא עקב של נצח שבו שלטו בה הסט"א בעקב, והוא עקב של יששכר שהוא בנצח כמ"ש בסבא פרשת משפטים והוא בר"ע בעקב כנ"ל, והוא בסוד הניצוצות שיצאו מן העקב ושם שלטו. משא"כ בגופין דמוחא - הוא ישופך ראש, שנזדמן לו דש"א דיוקנו של אביו[11], וע"י יצאו הניצוצין משם כן נתעבר עמהם.
ועל אלו ארבעה שנכנסו לפרד"ס וכלם הגיעו להם כמעשה הנ"ל ולקחו מחוויא נאמר בקללת הנחש שלקה נחש עפר לחמו ואין לו אלא בשרא, נאמר לו על גחונך תלך - סוד הולך על גחון, והוא אחר, וכמו שהנחש לקה ואין לו רפואה למכתו בסוד ארור אתה מכל כו' -- כן שובו בנים כו'. וז"ש ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה כמ"ש שכולם עתידים להתרפא חוץ מנחש, על גחונך תלך כנ"ל [ושם בסטרא דשמאלא בהיכלא דחובה מקום דאתדבק ביה אחר שם סוד ארור כמש"ל דף רס"ו ע"א ומהכא נפקא חד רוחא מסאבא דאקרי ארירא וכמה אלף ורבבן עמיה וכלהו אקרין אוררי יום כו']. ועפר תאכל כו' בסוד בן עזאי שנכנס באוקידו דעפרא ומת, שזהו ועפר תאכל, קץ כל בשר כמ"ש לקמן דף רנ"ז ע"ב (ח"ב רנז, ב) תאכל בשר - דשלטא בבשרא, ודא הוא קץ כל בשר.
ולקמן דף רס"ח ע"ב (ח"ב רסח, ב) "עפר איהו ויתוב לעפר כד"א כי עפר אתה כו' ובגין כך כתיב ביה בנחש ועפר תאכל כו' כל ימי חייך" [זה הרוח דסט"א שנפגע מהאי בו - בן זומא. וזהו סוד שדרש בן זומא כל ימי חייך הלילות - סוד מפחד בלילות].
"ואיבה אשית בינך ובין האשה כו'" - הוא בסטרא דימינא כמ"ש שם היכלא חמישאה כו' רוחא אקרי 'איבה', בגין דשמא דהאי היכלא 'איבה' שמיה, וסימניך ואיבה אשית בינך ובין האשה כו', שהוא סטרא דימינא ושם נתדבק רבי עקיבא ונזהר ממנו, וז"ש הוא ישופך ראש בתחלה ואח"כ ואתה תשופנו עקב כנ"ל. וענין של שני פסוקים אלו, א' נגד צדיקים ואחד נגד רשעים. הראשון נגד רשעים -- ארור אתה כו', שהיה בקדושה ונפל לסט"א, וכן הרשעים שנתדבקו בו, ואמר אח"כ אלו השלשה שהגיע אליהם כמעשה הרשעים שהציצו כנ"ל. ופסוק השני נגד הצדיקים דעבדין קטרוגא עמיה כל יומא ויומא ואתדבקן בסטרא דימינא וזהו ואיבה אשית, ואמר אח"כ רבי עקיבא שאתדבק בסטרא דימינא - ויצא בשלום.
חדו מסטרא דא ועציבו מסטרא דא כו': ר"ל דגופא דלהון מסטרא דסט"א בעציבו, ונשמתא דלהון מסטרא דקדושה בחדו. והענין כי גופם מימי הרעה ששולט בהם הסט"א ולכן הם בעציבו, כי דרגא דסט"א הוא עצבון ודרגא דקדושה הוא שמחה כמש"ו.
כתיב ושבחתי אני את כו' וכי שלמה מלכא משבח דא אלא כו': ר"ל כמ"ש (שבת לב, א) כתיב ושבחתי אני את השמחה וכתיב ולשמחה מה זו עושה, וז"ש וכי שלמה מלכא כו' ואמרו לא קשיא כאן בשמחה של מצוה כו'. וכן אמר כאן אלא ושבחתי אני את השמחה דא חדוותא דמלכא קדישא בזמנא דאיהי שלטא בשבתא וביו"ט כו' שאז הוא שמחה של מצוה.
ולאחזאה חדוותא בההוא סטרא כו': דמסטרא דקדושה הוא שמחה ולכן בזמנא דאיהי שלטא צריך לשמוח עמה ולאחזאה חדוותא כמ"ש ביום טובה היה בטוב ופירש כאן מהו הטוב ואמר אשר אין טוב כו' כי לאכול ולשתות ולשמוח כו', ולהיפך ביום רעה וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת עקב דף רע"ב ע"ב (ח"ג רעב, ב), "וצריכין לאתערא שירה וחדוא לפתורא לגבה כו' ובהאי חדו' ותיקונא גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא ברעבון בבכי' בהספד כו' ואלין דאתמר עלייהו למזבחים ולמקטרים למלכת השמים ולמזלות אשר לא צויתי הוא פולחנא דשפחה בישא דשלטא בע"ש וערבי לילי רביעיות, מה הוו אלין עבדין? הוו נטלין לבושין אוכמין וחשכין נהורין ועבדין הספדא בלילי שבתות כדי לאשתתפא בהדה כמה דאיהי שריא כו' בתר דחאבו ישראל ואתחרב בי' מקדשא אתמר בשכינתא אימא קדישא איכה ישבה בדד כו' ומכבין בלילי ט"ב נהורין ושרגין ועבדין הספד ויתבין כאבלים לאשתתפא בשכינתא בדוחקא כו'". וזהו ימי הרעה שצריך להיות בצערא עמה. וזהו סוד עשרה הרוגי מלכות כמ"ש למטה.
בגין דיהא ליה חולקא לעלמא דאתי: שממנה השמחה והיא מתגלה בשבתות וביו"ט.
ד"א והוא ילונו מאן הוא כו': שלשון הראשון פי' ילונו לשון לויה, ובלשון ב' פירש לשון הלואה, ואמר ימי חייו שהן אלו הימים של הקדושה ימי הטוב, וז"ש גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה.
ובג"כ דא שמחה ודא עציבו דא חיים ודא כו': וזהו ימי חיי' ימי חייו כנ"ל. וכמ"ש ברעיא מהימנא הנ"ל כי גם זה לעומת זה עשה האלהים כו' עי"ש, וכמ"ש (חגיגה טו, א) מאי את זה לעומת זה כו' א"ל ברא גן עדן ברא גיהנם כו' וז"ש וכלא דא בהפוכא דדא.
וע"ד גופא דלהון בעציבו ונשמתא בחדוה: ר"ל שגופם היה בלבוש דסט"א כנ"ל, ולכן היו בעציבו ונשמתם בחדוה כנ"ל, והיו בימי רעה בחורבן בהמ"ק שאז שלט האדם באדם לרע כו' וכמו שיש עת בשנה דשלטא קדושה ועת להיפך -- כן יש בעולם כמ"ש בזוהר על הפסוק ואל יבא בכל עת אל הקדש בפרשת אחרי מות דף נ"ח (ח"ג נח, א) עי"ש. ואמר בפרשת וישב דף ק"פ ע"ב (ח"א קפ, ב) וקפ"א ע"א "אשכחנא בספרי קדמאי כו' אית זמנין דסיהרא איהי בפגימו ושריא בדינא ושמשא לא אשתכח גבה ובכל זמנא ובכל שעתא אית לה לאפקא נשמתין בב"נ כמה דלקטא בקדמיתא ואפיקת לון השתא בזמנא דאיהי קיימא בדינא האי מאן דנקיט לה בההוא זמנא ליהוי תדיר בגריעותא כו' ת"ח בההוא שעתא כו' וכד סיהרא אתפגים בההוא סטרא דחויא בישא כדין כל אינון נשמתין דנפקין אע"ג דכלהו דכיין וכולהו קדישין הואיל ונפקי בפגימו כו' כלהו אתברו ואתפגימו בכמה צערין בכמה כאבין ואלין אינון נשמתין דאתרעי בהו קב"ה לבתר דאתברו ואע"ג דנשמתין בעציבו ולא בחדוון רזא דמלה שריין כגוונא דלעילא, גופא אתפגים ונשמתא לגו כו'",
ר"ל גופא דשכינתא דאתלבש בסט"א וכורסייא אתפגים, כן אלו הגופים, ועי"ש. וזהו סוד אלו העשרה הרוגי מלכות כנ"ל.
וז"ש וכך הוו אלין עשרה דאקרון הרוגי מלכות - סוד מלכות הרשעה, חיה הרביעית כנ"ל, הרוגים הוו מסט"א כו' כדקא יאות.
בהיכלא דא קיימין כו' ותמניא עמהון: ר"ל י"ב נהורין הנ"ל. ד' נהורין עלאין ארגמ"ן הנ"ל - חיות גדולות. ותמניא עמהון חיות קטנות כמ"ש בפרשת בראשית. וד' עלאין הן ד' יסודות, ארמ"ע, ותמניא הן ד' רוחות העולם וארבע מתכאן [וסוד הענין כמ"ש במ"א כי י"ב הוא בג' הויו"ת בט"ס ומלכות רביעאה לכל תלת. והנה כח"ב הן אמ"ש כידוע, ושם הוא מלכות בסוד שאמרו הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה - ת"ת, וכן אדה"ר מעפר דבהמ"ק - חג"ת סטרי עלמא כידוע. נה"י הן מתכן. ולכן היה מזבח החיצון של נחשת וכן עשה משה רבינו ע"ה נחש נחשת וראה אותו וחי בסוד חי] כמ"ש בפרשת וארא דף כ"ד ע"א (ח"ב כד, א) "תא חזי אש רוח מים ועפר אלין אינון קדמאי ושרשין דלעילא כו'... הא אינון תריסר וכלהו חד כו'", עי"ש. ואע"ג דשם דבר למעלה כן הוא גם כן כאן, והעליונים משתמשים ויחודם באש ומים כמש"ל. וזהו סוד "המשל ופחד עמו עשה שלום במרומיו" כמ"ש שחציין אש וחציין מים ואינן מכבין זה את זה. והתחתונים ברוח ועפר והוא כמ"ש וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים כו'. וכן ברוחין שמושבו של העה"ז (אינם יכולים להיות בדרום מחמת רוב החמימות ובצפון מחמת רוב הקרירות). אבל של העולם הבא בדרום וצפון - גן עדן וגיהנם, וכמש"ל בחיות שבעה"ז יום ולילה כו' כנ"ל. וכן בעה"ב במים ואש בג"ע במים ונהר יוצא מעדן ושם תענוג הצדיקים כמ"ש בפרשת ויקהל, וגיהנם באש. ובעה"ז כל חיותו ברוח שאפילו רגע א' אי אפשר בלעדה ויסודו מעפר וסופו כו' ועמידתו עליה אבל עיקרו הוא מרוח רק שנכלל כל הד' יסודות לכן צריך אל כולן,ועיקר המיתה הוא עפר, ועיקר הגיהנם הוא אש, ועיקר הגן עדן הוא מים, והאדם צריך לעבור בכולן אפילו צדיק גמור. וכן הוא ברוחות ובכל דבר. ובחטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע שגרם פירוד בין תו"מ - גרם מיתה לו, פירוד בין רוח ועפר שזהו סוד שני העצים עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. ולעתיד לבא -- וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך אז בלע המות לנצח.
בגין דכל חד נטיל עימיה תרין: ר"ל כל אחד מחיות גדולות נטיל תרין מחיות קטנות כמ"ש לעיל.
כמה דאיהו סדורא דתריסר דגלים: שכל דגל הוא נגד החיה הגדולה וב' שבטים שעמו נגד ב' חיות קטנות שעמו, כל אחד ברוח שלו כמש"ל.
וכן בסדורא דלתתא עד אין סוף כל דרגין: ר"ל שכל אחד מאלו השלשה מתחלק עוד לשלשה דנטיל עמיה תרין וכן מאלו השלשה מתחלק לג' עד אין סוף, והכל בג' שרשי השרשים - ג' אותיות יה"ו, ג' אבהן, שלכן גם כן החיות שרשן ג' ואדם כלל כלא כמ"ש בתיקונין וכמ"ש לעיל דף רכ"ח (ח"ב רכח, א) "סדרא קדמאה דלסטר מזרח תלת סדרין אינון ואינון תשעה סדרין בגין דכל סדרא מאינון תלת אית ליה תלת סדרין כו' סדר תניינא כו' וכלא נפקא מסדרא דאבהן דלעילא כסדרא דאתתקנא אתוון דשמא קדישא יה"ו כמה דאתמר הני סדרין מתנהגין באלין אתוון ונטלי בהו וכמה חילין ורברבן כלהו לתתא דנטלי ואתנהגי בסדרא דא כו'".
מהיכלא דא נפקין כל אינון צלותין וכל אינון רעוין דרעו דאתעבידו ברחימו: ר"ל כל רעותא ברחימותא ואתדבקותא שיבא לאדם בא מהיכל הזה שאף שתלוי הכל באדם, מכל מקום צריך לקבל מלמעלה. ההכנה תלוי באדם אבל הרעותא וכן כ"ד -- הכל בא מלמעלה כידוע, וכמ"ש כפי שפעו שמקבל כן עבודתו. וכן העליונים. ואפילו בספירות כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת עקב בסוד הברכה שמקודם צריכין אבהן לקבל שפע מאימא ואח"כ עולין אליה בסוד ולא יראו פני ריקם. וכן באדם, אחר שקבל השפע דרעותא אז מתדבק אח"כ בהיכל הזה.
וז"ש וכד עאלין בהאי היכלא כו' - ר"ל הרעוא דצלותין וכל רעו כנ"ל, מתדבקין בקב"ה - שהוא שמים דמתחבר בהיכל הזה כנ"ל.
ובכל יומא ובכל זמנא דנשיקין אתחברו: ר"ל אלו ב' היכלות דדו"נ, רוחא ברוחא.
כדין איהו זמנא דקב"ה אשתעשע בנשמתין דצדיקייא: זהו סוד מיין נוקבין שהן נשמות הצדיקים כידוע. וכאן ברעוא דלהון ולמטה בהיכלא דיוסף בנשמתין, וכמ"ש בפרשת ויקהל דף רי"א (ח"ב ריא, א) "כד נקודה תתאה מתקשטא ואינון מקראיה דהאי נקודה לאתקשטא כיון דסלקין אלין נשמתין כו' סלקין בההוא פתחא עד דסלקין לגו עגולא דסחרא בההוא נקודה כדין חמאן מה דחמאן ומגו נהירו וחדוותא מההוא דחמאן סלקין ונחתין קרבין ורחיקין ואיהי תאיבא לגבייהו ומתקשטא בנהירו כדין אלביש קנאה מנהורא דחד צדיק עלאה ואסתכל בשפירו דהאי נקודה ובתקונהא ואחיד בה וסליק בה לגבי' ונהיר נהורא דנהורא והוו חד, וכל חילא דשמיא פתחי בההוא שעתא ואמרי זכאין אתון צדיקייא נטרי אורייתא, זכאין אינון דמשתדלין באורייתא דהא חדוותא דמאריכון הוה בכו דהא עטרא דמאריכון אתעטר בכון, כדין כיון דנהרין נהורא בנהורא תרין נהורין מתחברן כחדא ונהרין לבתר אינון גוונין נחתן ואסתכלן לאשתעשעא באינון נשמתין דצדיקייא ומתקנין לון לעטרא לעיל' כו'", עי"ש. וכל זה הענין כן הוא כאן ברעוא דצלותין. וז"ש ומהו השעשוע דמקרבין כו'.
ואינון אקדימו לההוא ענוגא: שנוטל הברכות משם קודם לכל כמש"ל דף רס"ב (ח"ב רסב, א) דהא קדמאה איהו לנטלא עטרה דמשיכו דברכאן דנגדי מיחודא דמארי'.
ועל דא כתיב אז תתענג על ה' ואוקימנא: שהנשיקין יורדין מלמעלה מעתיקא קדישא מרעוא דכל רעוין, ומגיע לז"א ומשם לחקל תפוחין קדישין כאן בהיכל הרצון, וע"ש נקראו כלא "רעוא דכל רעוין". וז"ש "על ה'" - שהוא דנחית מעתיקא קדישא. [ובאדרא רבא דף קל"ו ע"ב (ח"ג קלו, ב) "בשעתא דמתער קב"ה לאשתעשעא עם צדיקייא נהירין אנפוהי דעתיק יומין באנפוי דז"א ומתגלי מצחי' ונהיר להאי מצחא וכדין אתקרי עת רצון כו'"]. וכמ"ש בפרשת יתרו דף פ"ג ע"א (ח"ב פג, א) "ר' שמעון אמר זכאה חולקי' דההוא זכאה דזכי להאי דכתיב אז תתענג על ה'. עם ה' לא נאמר, אלא על ה' -- אתר דעלאין ותתאין אתמשכן מניה ותאבין לההוא אתר דכתיב מאין יבא עזרי וכתיב ועד עתיק יומין מטא וקדמוהי הקריבוהי ותיאובתי' וענוגא לאסתכלא לההוא זיווא דזיוא נפקא כו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך כמה דכתיב ויתן לך מטל השמים וגו' והיינו נחלת יעקב וברכתא דבריך יצחק ליעקב על האי שמים קאמר כו' מטל השמים דבי' זמינין מתיא לאחיא לזמנא דאתי דנפיק מעתיקא לז"א ושריא בהאי שמים". ובדף פ"ח (ח"ב פח, א) אמר "על ה' - על ה' ודאי, דההוא שעתא אתגליא עתיקא קדישא כו'". וזהו שכתב "ואוקימנא".
היכלא דא כללא - ר"ל כלל הכל כמש"ו דכל אינון היכלין תתאין כלהו כלילין בהאי היכלא: ר"ל דבהיכל הזה בו ששה היכלין כמש"ו והן שורש של ששה היכלין תתאין ספיר,
ונגה,
וזהר,
וזכות,
ואהבה. וכן בת"ת דדכורא כולל ו' קצוות שבו ו' ספירות והוא שרש לכל הו' קצוות כידוע.
[היכל ראשון של היכל הששי]
היכלא קדמאה: והוא נגד היכל שלמטה הראשון ממטה למעלה, לבנת הספיר.
דתמן קיימא ההוא רוחא דקאמרן וכל אינון חיוון: ר"ל הרוח של כלל היכל הזה שנקרא רזיאל והי"ב חיוון כלם עומדים בהיכל הזה הראשון, וכן כל הנשיקין שהן ברוחא כנ"ל. והוא כמ"ש לעיל שכל חיבור וזיווג בין בנשיקין או חיבוק - כולם הוא ביסוד של אותו דבר. וכן כאן בהיכל הראשון שהוא נגד לבנת הספיר יסוד.
אסתמיך בתרין סמכין כו' וקיימי לבר: הן שמנה יתדות המשכן ועומדין חוץ להיכל.
כד מלכא עלאה אתי נטלי כו' דקא אמרן: שזהו הליכות ונשיאת החיות כאשר בא מלכא עלאה והוא נסיעת המשכן שכאן הוא סוד המשכן כמ"ש לעיל, ובנסיעת המשכן היו עוקרין היתדות והמיתרים ממקומן והן סמכין דמשכנא כמ"ש "את יתדות המשכן ואת יתדות החצר ואת מיתריהם וכל יתדות המשכן כו'". וכלן סלקין למלכא עלאה כמ"ש פרשת ויקהל דף קצ"ח (ח"ב קצח, א) "ובגין דארימו לה לעילא וסלקין לה אקרי תרומת ה' ועל דא כד חמא יחזקאל רזא דחיות דהוו סלקין לא חמא מהו דסלקין בגין דאיהי סלקא לגבי מלכא עלאה כו'".
ההוא רוחא קדמאה כו' ברוחא אחרא דבי': ר"ל שבששה היכלות אלו ששה רוחין, רוחא בכל א' וא', ונכללין אחד בחבירו כמו בהיכלות תתאין שנכלל רוח של היכל הראשון ברוח של היכל השני, ושני בשלישי, וכן כולם -- כן הוא גם כן כאן, של היכל ראשון בשני כו'.
אינון תרין סמכין כו' וכלהו יתדות כדקאמרן: ר"ל ב' יתידות של צד מזרח, אחד לימין אותו צד ונקרא קרעיאל, והשני לשמאל אותו צד ונקרא שמעיאל. וכל אחד ממונה על י"ב אלף ממונים, וכולם נקראין יתידות, וכולם עומדים מבחוץ להיכל כמו יתדות שבמשכן. וכן הוא לכל רוח - ב' יתדות, אחד מימינו וא' משמאלו. וכל אחד ממונה על י"ב אלף ממונים, יתדות מבחוץ. והם כולם ח' -- כל אחד על י"ב אלף ממונין. וכן הוא בהיכל השני והיכל השלישי שבהיכל זה כמ"ש למטה.
אינון ממנן אחרנין כו' משלטניהון לעלמין: שסטר דדרום הוא סטרא דקיומא שעומדין תמיד כמ"ש לעיל.
אלין כלהו ממנן על קיומא בעלמא: ר"ל לקיום הדבר בברית כמש"ו.
אלין אינון דקיימין בקיומא דאינון דאתנסיבו כו': ר"ל שעומדין בברית איש ואשה שנשאו זה אל זה ולא הפרו בריתם. שבצד מערב ממונין על אותן שהפרו ברית של אשה כמ"ש למטה וכאן עומדים על קיום, וכמ"ש ואשת בריתך ותרגם יונתן "ואתת קיומך". וזהו סוד "וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו כו'", שכאן הוא סוד הקיום בברית בין איש ואשה שהוא סוד לבנת הספיר שהוא יסוד ומלכות, והוא איש ואשה כידוע. והוא ברגלין - סוף הרגל כמ"ש לעיל, והוא סוד הנעל - מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, ולכן על הגאולה כו' שלף כו', וכמ"ש בפשת חקת דף ק"פ ע"א (ח"ג קפ, א) "קם ר"א ואמר וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים וגו' האי קרא אית לאסתכלא כו'...בגין לאתכסאה מלין דאינון ברזא עלאה והא אוקמוה ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגלך וגו' וכי אמאי נעל הכי, אלא אתמר דפקיד ליה על אתתא לאתפרשא מנה ולאזדווגא באתתא אחרא דנהירו קדישא עלאה ואיהו שכינתא, וההוא נעל אוקים לי' באתר אחרא ואיהו שכינתא" [ר"ל לחלוץ נעל דהאי עלמא ולנעול נעל דשכינתא וכמש"ו]
"אעבר ליה מהאי עלמא ואוקים ליה בעלמא אחרא. ועל דא כל מה דיהיב מיתא לב"נ בחלמא - טבא, איהו נטל מנא מן ביתא - ביש, כגון סנדלי', מאי טעמא? בגין דאעבר רגליה מהאי עלמא וכניש לון וסליקי לעלמא אחרא אתר דמותא שארי ביה דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, ורזא דמלה בין חבריא איהו" [ורומז אל מ"ש לעיל שהפעמים בנעלים הוא מקום האשה. וז"ש (חגיגה יא, סוכה מט:) בת נדיב - בת של אברהם אבינו דנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, אלהי אברהם ולא אלהי יצחק ויעקב? אלא אלהי אברהם שהיה תחלה לגרים. שהיכל לבנת הספיר מקום הנעלים הוא היכל הגרים, גירי צדק ולא יתיר כידוע, ולכן אומר כאן בת נדיב כנ"ל. ואמר שם]
"ודא כד מיתא נטיל לון, אבל בזמנא דחייא שליף מסאניה ויהיב לב"נ אחרא - בגין לקיימא קיים קא עביד בגזרה דלעילא נעל דחליצה כגוונא דלעילא נעל אחרא וכלא אתר חד".
וסוד הענין שנקרא בת נדיב, ברתיה דאברהם חסידא, כי מדריגת האבות בתחלה: אברהם במלכות - לבנה חוורא, יצחק ביסוד, יעקב בת"ת. ואח"כ נתהפכו כידוע. ולכן מלכות נקרא 'בת של אברהם'. והטעם כי גר צדק מדרגתו במלכות. ואחר כך במעלתו הגדולה הגדיל מעשיו ועלה. וזהו 'בת נדיב' - שהתנדב בתחלה כו'. ואמר שם (ח"ג קפ, א) "תא חזי ההוא מיתא דאסתלק מעלמא בלא בנין האי בת נדיב לא כניש לההוא בר נש לגבה ואזיל לאתטרדא בעלמא דלא אשכח אתר וקוב"ה חייס עליה לאתבא ולתקנא בעפרא אחר' כמה דכתיב ואדם על עפר ישוב ואוקמוה"
- [שג' גיגולים הם מצד נפש רוח נשמה בג' חיוון אריה שור נשר. ועל גלגול הרביעי אדם - לא אשיבנו כידוע. וכאן נעקר מעלמא דדכורא לפי שלא רצה לאסגאה האי נהר נעקר מעלמא דדכורא שהן ג' חיון, ג' אבהן בבת אחת, ואי זכי לפירוקא אתהדר בעלמא דנוקבא כמ"ש בסבא פרשת משפטים דף ק"א ע"א (ח"ב קא, א) "אוף הכי האי מאנא בקדמיתא איהו בדרגא דיוסף בעל אילנא תתאה הות ברשותי' ושליט עליה דהא כל נוקבא בדיוקנא דנוקבא אילנא תתאה קיימא, כיון דאיהו לא בעא לקיימא בההוא דרגא דיוסף ולא אתקיים לשמשא בי' ולאפשא בעלמא ולמעבד תולדין כדין נחית לתתא כו' בקדמיתא הוה מעלמא דדכורא והא אתעקר מתמן והשתא איהו מעלמא דנוקבא ומה דהוה איהו שליט עלה - שלטא איהי עליה ואתהדר למיהוי בעלמא דנוקבא, ועל דא ל"ל בת זוג כלל ולא מכרזי עליה על נוקב' דהא מעלמא דנוקבא אתהדר איהו כו'... ושבה אל בית אביה מאן בית אביה? דא עלמא דנוקבא דההוא עלמא 'בית אביה' אקרי" (כנ"ל בת אברהם אבינו)... "אי זכאת לאתתקנא - הואיל ושבה אל בית אביה - מלחם אביה תאכל, תתענג מההוא ענוגא דעלמא דנוקבא דאכלא מנהמא דאבירים דנחית מלעילא, אבל לאסתכלא ולאתהני במה דאתהנון שאר צדיקייא - לא יכלא, בגין דהוה זר לתמן ועל דא לא אכיל קדש אבל אכיל תרומה דאיהו יהיב לעלמא דנוקבא" (ר"ל כמו תרומה שניתן לאכול אפילו לנשים, מה שאין כן בקדש) "ומגו דאיהי מעלמא דנוקבא כו' ואי לא זכה ההוא רוחא לאתתקנא כדקא יאות, כיון דאהדר בגלגולא - אפילו בההוא תרומה לא אכיל, וזר אקרי, אפילו לעלמא תתאה, ולא אכיל בה". ולכן אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, שצריך להחזיר כל השלשה גלגולים של נר"ן והוא לגלגול אדם שהוא עפר בסוד ואדם על עפר ישוב, והוא לעלמא דנוקבא כמש"ל. וז"ש "ולאתתקנא בעפרא כו' ואוקמוה"].
- [שג' גיגולים הם מצד נפש רוח נשמה בג' חיוון אריה שור נשר. ועל גלגול הרביעי אדם - לא אשיבנו כידוע. וכאן נעקר מעלמא דדכורא לפי שלא רצה לאסגאה האי נהר נעקר מעלמא דדכורא שהן ג' חיון, ג' אבהן בבת אחת, ואי זכי לפירוקא אתהדר בעלמא דנוקבא כמ"ש בסבא פרשת משפטים דף ק"א ע"א (ח"ב קא, א) "אוף הכי האי מאנא בקדמיתא איהו בדרגא דיוסף בעל אילנא תתאה הות ברשותי' ושליט עליה דהא כל נוקבא בדיוקנא דנוקבא אילנא תתאה קיימא, כיון דאיהו לא בעא לקיימא בההוא דרגא דיוסף ולא אתקיים לשמשא בי' ולאפשא בעלמא ולמעבד תולדין כדין נחית לתתא כו' בקדמיתא הוה מעלמא דדכורא והא אתעקר מתמן והשתא איהו מעלמא דנוקבא ומה דהוה איהו שליט עלה - שלטא איהי עליה ואתהדר למיהוי בעלמא דנוקבא, ועל דא ל"ל בת זוג כלל ולא מכרזי עליה על נוקב' דהא מעלמא דנוקבא אתהדר איהו כו'... ושבה אל בית אביה מאן בית אביה? דא עלמא דנוקבא דההוא עלמא 'בית אביה' אקרי" (כנ"ל בת אברהם אבינו)... "אי זכאת לאתתקנא - הואיל ושבה אל בית אביה - מלחם אביה תאכל, תתענג מההוא ענוגא דעלמא דנוקבא דאכלא מנהמא דאבירים דנחית מלעילא, אבל לאסתכלא ולאתהני במה דאתהנון שאר צדיקייא - לא יכלא, בגין דהוה זר לתמן ועל דא לא אכיל קדש אבל אכיל תרומה דאיהו יהיב לעלמא דנוקבא" (ר"ל כמו תרומה שניתן לאכול אפילו לנשים, מה שאין כן בקדש) "ומגו דאיהי מעלמא דנוקבא כו' ואי לא זכה ההוא רוחא לאתתקנא כדקא יאות, כיון דאהדר בגלגולא - אפילו בההוא תרומה לא אכיל, וזר אקרי, אפילו לעלמא תתאה, ולא אכיל בה". ולכן אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, שצריך להחזיר כל השלשה גלגולים של נר"ן והוא לגלגול אדם שהוא עפר בסוד ואדם על עפר ישוב, והוא לעלמא דנוקבא כמש"ל. וז"ש "ולאתתקנא בעפרא כו' ואוקמוה"].
(ח"ג קפ, א) "ואי ההוא פרוקא לא בעא לקיימא לאחוהי בהאי עלמא בעי למקטר חד נעל ברגלי' וההוא אתתא דתשרי ליה ומקבלא לההוא נעל לגבה כו' -לאחזאה דההיא אתתא עטרת בעלה נטלא לי' ומקבלא לי' לגבה כו'", עי"ש.
ואמר שם "תא חזי ע"ד מאן דבעי לקיימא קיים נטל נעליה ויהיב לחברי' לקיימא עליה קיימא דבת נדיב, הדא הוא דכתיב וזאת לפנים בישראל על הגאולה, מאי 'וזאת'? - קיים שלים בכלא. 'לפנים בישראל' - כד הוו צנועין קדישין לקיים כל דבר ממש דא הוא קיומא וכדין וזאת התעודה בישראל ודאי, דלא תימא דהסכמה אחרא היא, אלא קיומא עלאה למהוי עובדיהון בקיומא דלעילא.
[וזהו שאמר כאן "דממנן על קיומא בעלמא כו'"].
"כיון דאסגיאו חייבין בעלמא כסיאו מלה בגוונא אחרא בכנפא דמלבושא והאי הוא מלבושא לתקונא, ורזא דמלה - ולא יגלה כנף אביו כתיב".
והענין הוא כמו "ופרשת כנפיך על אמת". וסוד הענין הוא כמ"ש בזהר חדש בסתרי אותיות דף ז' ע"ג (זהר חדש ו, א) "כד איהי סלקא לאתעטרא לעילא ולאתאחדא ברזא דימינא ושמאלא, כל הני רתיכין דאינון כינוין, כלהו סחרין לה וחפיין עלה סחרנהא כבעלה לאתתא דפריש גדפא עלהא, הכי אינון פרישין גדפין דבעלה עלהא וחפיין לה בכל סטרא, ואיהי משמא בבעלה. וסימנא דא - ואפרוש כנפי עליך כו'".
וסוד הענין של חליצה הוא ברזא דמט"ט ששם כל גלגולין כידוע, והוא נעל דשכינתא וביה אתהדר בסוד בני אתה כמ"ש בסבא שם. וזהו סוד חליצת נעל דמשה מגופא דמט"ט ומאתתא דשם. וזהו סוד הקיומא כנ"ל. ואלו נעל ובגד הם בסוד "פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם", ועיי"ש בסתרי אותיות שם.
דאינון דאתנסיבו דשקלי במתקלא דו"נ דא עם דא: שהזיווג הוא במשקל כמ"ש בספרא דצניעותא "דעד דלא הוי מתקלא". וענין המשקל הוא כמ"ש בספר יצירה אמ"ש כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בינתיים. והענין כי הזיווג הוא למזוג גבורות בחסדים, שהזכר הוא חסד דכליל ה' חסדים, והנקבה היא גבורה דכליל ה' גבורות, והזיווג הוא לאתבסמא יחד כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב ע"א (ח"ג קמב, א) "בגין לאתבסמא גבורה דא דכליל חמש גבוראן והאי חסד כליל בחמש חסד, חסד ימינא, גבורה שמאלא, אתבסם דא בדא ואקרי אדם, כליל מתרין סטרוי כו", עי"ש. וזהו כל התיקון שיהיו ממוזגין בשוה. וז"ש "כף כו'" - כמ"ש שם בפרק א' "עשר ספירות בלי מה כמספר עשר אצבעות, חמש נגד חמש וברית יחיד מכוון באמצע במילת הלשון ובמילת המעור". ר"ל ששני פעמים הם עשר, חמש נגד חמש באצבעות הידים ובאצבעות הרגלים, שהן זו"נ דאבא ואמא ודזעיר ונוקביה, ואבא ואמא הן בב' ידים כידוע וכמ"ש בתיקונים "חכמה נחית בימינא ואמא נחית בשמאלא", וזו"נ ברגלין - איהו בנצח ואיהי בהוד. שזהו סוד ד' דגלים שהן ד' אותיות השם -- אבא ואמא זעיר ונוקביה, בב' דרועין וב' רגלין כמ"ש לעיל. ובדכורא הן ה' חסדים ובנוקבא הן ה' גבורות כנ"ל. וזהו סוד ה' אצבעות ד' פעמים בימינא ושמאלא. ובין אבא ואמא מכריע ברית הלשון סוד הדעת, ובין זעיר ונוקבא ברית המעור.
ואלו הן שני מיני זיווג -- הנשיקין בפה בלשון, וזיווג דגופא במעור. וכנגד שניהן אמר "כף זכות כו'" - בין בכף היד, בין בכף הרגל, שהן חמש נגד חמש. והן מים בימינא, אש בשמאלא. וחק לשון מכריע בינתים בין כפות הידים הלשון כו' וכן בין כפות הרגלים המעור שנקרא גם כן 'לשון' כידוע. וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת ויקרא "ויסוד איהו לשון הקדש כו'". והוא הלשון התלוי בין ב' כפות מאזנים. וזהו סוד שאמר בהקדמת תיקונים "מאזני צדק - נצח והוד", ובזוהר אמר מאזני צדק בחסד בגבורה כו' -- והוא בשניהם. וזהו המאזנים לעלות שניהן בשוה להיות ממוזגין במזג השוה.
וזהו סוד "עשרה עשרה הכף בשקל הקדש", כי כל קו ימינא - היד ורגל - אחד הוא ברזא דאש, וכל קו שמאלא - היד ורגל - אחד סוד האבות. וכמ"ש בספרא דצניעותא שכלל כל האצילות הן אבהן - יה"ו, כל ימינא - אבא וז"א נעשין אחד בשעת הזיווג, וכן שמאלא - אמא וברתא. ואבא וז"א הן יו"ד שבשם, ואמא וברתא ה"א ראשונה. ואריך אנפין הוא יחיד נעלם דמייחד לון, הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה. זהו סוד חמשה בריחים -- שנים משנים שנים, ואחד מן הקצה אל הקצה. והוא שותף שלישי משלשה שותפין שבאדם.
ולכן כל האצילות נקרא 'מתקלא' שכולם הם בסוד משקל אחד לבד, ושני הזיווגין הן אחד דאבא ואמא שהן הנשיקין לצורך מלאכים, והתחתון לצורך בני אדם כמ"ש לקמן דף רנ"ט ע"ב (ח"ב קנט, ב) "תרין זמנין אינון יעקב איהו לעילא יוסף לתתא", והן ב' זיווגין הנ"ל. "תרין תיאובתין אינון, חד היכלא שתיתאה וחד האי היכלא שביטאה[12] תיאובתא לעילא באינון נשיקין דנטיל יעקב תיאובתא לתתא בהאי שמושא דנטיל יוסף מתרין סטרין אלין נטיל האי ארון הברית, רוחא דחיי כו' אלין תרין סטרין מתפרשין לתרין סטרין, סטרא דיעקב אתפשט ויהיב תוקפא לנבעא באינון שדים דאתמליין מההוא רוחא דחיי ויניק בהו לאינון מלאכין קדישין דאינון חיין וקיימין, וקיימין בקיומא בי'. סטרא דיוסף עייל בתיאובתא ויהיב תוקפא לגו ועביד נשמתין ורוחין לנחתא לתתא ולאתזנא בהו בני עלמא. וע"ד קיימין תרין סטרין אלין, דא לעילא ודא לתתא, דא לאתזנא לעילא ודא לאתזנא לתתא, כל חד וחד כדקא חזי ליה, ועל דא כלא איהו חד, וחד רזא איהו, ועם כל דא יוסף זן לכל גופא כו' כלא בכללא חדא למהוי כלא חד כדקא חזי".
וזהו סוד דבתלתא אתכליל כלא ובאבהן אתכליל כלא. וזהו סוד עשרה עשרה הכף - שכף ימינא ה' אצבעות הידים ורגלים הן עשרה, וכן בשמאלא עשרה, ושניהם הם בשקל הקדש - המשקל הנ"ל. וזהו סוד "עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'". שזו"נ הם שקל שלם, והיא מחצית השקל, פלג גופא, תרומה לה', שהיא נקראת תרומה לה' כמ"ש בפרשת תרומה ובפרשת ויקהל כמה פעמים, עי"ש. ואריך אנפין הוא הברית יחיד באמצע שנקרא 'יחיד' כמ"ש על הפסוק אני אני הוא ואין אלהים עמדי, דלית נוקבא בעתיקא קדישא, ונשמתא דשם נקראת 'יחידה'. וזהו סוד הנשיקין שהן על ה' -- מעתיקא קדישא כנ"ל, וכמ"ש בפרשת תרומה דף קמ"ו ע"ב (ח"ב קמו, ב) "מאן ישקני? ההוא דסתים גו סתימו עלאה, ואי תימא סתימא דכלא ביה תליא נשיקין ונשיק לתתא, תא חזי סתימא דכל סתימין לית מאן דידע ליה ואיהו גלי מיניה נהירו חד דקיק סתים דלא אתגלי בר בחד שביל דקיק דאתפשט מגויה ואיהו נהירו דנהיר לכלא". ר"ל אבא, ושביל דקיק הוא סוד הפלא שבו הנשיקין. וז"ש שם "ודא אתערו דכל רזין עלאין ואיהו סתים לזמנין סתים לזמנין אתגליא, ואע"ג דלא אתגלי כלל ואתערו דסליקו דנשיקין ביה תליין ומגו דאיהו סתים כו' ישקני ההוא דסתים לעילא, ובמה? בההוא רתיכא עלאה דכל גוונין תליין ומתחברן ביה והאי איהו יעקב כו'", עי"ש.
וזהו סוד (סוטה מז, א) איש ואשה - י"ה ביניהם, באיש יו"ד ובאשה ה"א, וההוא דמזווג לון בסוד וא"ו כנ"ל. ואע"ג דבין באיש ובין באשה הם עשרים אצבעות, חמש נגד חמש הוא בסוד התכללותם זה בזה שכל אחד כלול מזו"נ וכמ"ש בפרשת במדבר דף קי"ז ע"א (ח"ג קיז, א) "כיון דאמר בצלמו? מאי בצלם אלהים ברא אותו? אלא ודאי תרין דרגין דכלילין דו"נ, חד לדכר וחד לנוקבא כו'", עי"ש. והוא סוד התכללות ימינא בשמאלא ושמאלא בימינא שצד שמאל שבאיש הגבורות כלילן בנוקבא, וכן צד ימין שבאשה כלילן בדכורא, וכידוע בסוד התכללות חסד בגבורה וגבורה בחסד, ולכן כל אחד לבד נקרא 'פלג גופא', כי הוא אין לו אלא צד ימין והיא צד שמאל לבד, והתעוררות הזיווג הוא בשמאל שלהם. וזהו אש ואש שבאיש ואשה, אלא שלו הן ממותקין שלכן הן נפרדין ושלה מחוברין -- איש אשה. וזהו סוד "רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה כו'".
ואלין אקרון מאזנים: ר"ל אלו היתידות הממונים על הזיווג. והן ברית יחיד זיווג הנעלם שביניהם, ולכן הם בדרום בסוד ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא. והן בהיכל הזה סוד הנשיקין כנ"ל. ובהיכל הראשון סוד לבנת הספיר שם איש ואשה, יסוד ומלכות כנ"ל, ושם זיווג התחתונים - פעמייך בנעלים.
על דא כתיב במאזנים לעלות ולא אינון דכתיב בהו מאזני צדק כדקאמרן: ר"ל מאזני צדק שהן בהיכל הד' לשקול זכויות וחובות איזה ששוקל יותר להכריע על אותו צד ולא להתחבר שניהם יחד וכמש"ל דף רנ"ב ע"א (ח"ב רנב, א) "בהיכל הרביעי פתחא רביעאה בהאי פתחא.. דכתיב מאזני צדק כו'". ואמר שם למעלה מאן דנצח מנייהו הכי אית לה ממנן כו' ושם הוא להכריע לאיזה צד אבל כאן הוא להתחבר שניהם יחד ולזווג, וזהו במאזנים לעלות, וכמו שמפרש והולך.
כל אינון דשקילין דא עם דא ולא שקיל דא יתיר מן דא סלקין ואתחברן כחדא ואינון חבורא דדו"נ כחדא, ועל דא במאזנים לעלות: . ר"ל ששני המשקלים היו שקולין יחד בשוה וזהו הזיווג להיותם ממוזגין בשוה, וזהו המשקל. והענין שחסדים שלו יהיו בשוה עם הגבורות שלה, ומעשיהן ומדריגתם בשוה, וכמ"ש (ריש סוטה) אין מזווגין את האדם אלא לפי מעשיו, ואע"ג שהקשו "והא אמר ר"י ארבעים יום קודם ליצירת הולד בת קול יוצא ואומר בת פלוני לפלוני", ואמרו "לא קשיא, כאן בזיווג ראשון, כאן בזיווג שני" -- בזיווג ראשון גם כן לפי מדריגתם רק שאינן לפי המעשים שעדיין לא נולדו. וזהו קשה הזיווג כקריעת ים סוף, שאין שכיח שיהיה זו"נ אח"ח עד הזיווג שקולין במעשיהם, וכמ"ש "מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות - בכי ושרות", שהן דכר ונקבא. דכר -- "ושרות", שהן גבורות שבימינא, "בכי" בנוקבא, גבורות שבשמאלא, שהן דין גמור. והן אש ואש הנ"ל. וזיווג לאתבסמא יחד. ופעמים שאינן שוין אם הנוקבא גוברת אז בכי, ואם דכורא גובר אז שרות. וז"ש "מאן דהוא בכי, מאן דהוא שרות".
וז"ש ואע"ג דלזמנין מסתייע מלתא ושקיל דא יתיר מן דא סלקין ומתחברן כחדא כו': וענין הפסוק כך הוא, שקודם לכן אמר "בטחו בו בכל עת", שהוא סוד הזיווג שנקרא 'כל' ו'עת' בחיבורא כידוע, ואמר שיש לבטוח בזה על ה' כמ"ש (מועד קטן יח, ב) "מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים שמה' אשה לאיש, מן התורה - מה' יצא הדבר, מן הנביאים - ולא ידעו כי מה' הוא, מן הכתובים - ומה' אשה משכלת", וכמ"ש "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו" שהוא הזיווג שנקרא 'בנין בית' כידוע. ואמר "אם ה' כו'" - ששוא הוא עסק בני אדם בענין הזיווג, שהכל הוא מאת ה'. וז"ש "אַךְ הֶבֶל בְּנֵי אָדָם כָּזָב בְּנֵי אִישׁ בְּמֹאזְנַיִם לַעֲלוֹת", אבל "הֵמָּה מֵהֶבֶל יָחַד כו'".
ואמר "לעלות" - שפעמים אחד הוא למטה עולה על ידי פעולתו של הקב"ה למעלה ומגיע לחבירו ומתחבר כחדא. וז"ש "במאזנים לעלות ואע"ג כו' וסלקין ומתחברין כו'". ורצונו בזה לפרש מלת "לעלות" כנ"ל. והוא כאן בהיכל הזה סוד אשה, והוא בהיכל הראשון נגד לבנת הספיר - יסוד ומלכות, וצד דרום שבו שהוא על קיומא, ואינן כמו מאזני צדק שא' הוא בקדושה וא' בסט"א, והוא מאזני הישראל ואומות, ימינא ושמאלא כמש"ל שם "מסטרא דימינא אי נצחן זכוון כמה ממנן אית לההוא סטרא ונטלי מלה וההוא דינא ומתעברן בישין מרעין מההוא בר נש עד דאשתזיב מסטרא דשמאלא. אי נצחן חובין כמה ממנן אית לההוא סטרא עד דנטלא מלה ההוא סט"א וכל אינון גרדיני נימוסין כו'". אבל מאזנים שבכאן שניהם הן בקדושה, ימינא ושמאלא דקדושה, ושניהם בישראל, דכר ונוקבא כנ"ל.
וזהו סוד קשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר מוציא אסירים כו' כנ"ל. והענין כמ"ש בזוהר שקשיות הקריעת יום סוף הוא לעשות דין וחסד כאחד בעת אחד, דבכל זמן מאזני צדק נוטין לימין או לשמאל, ואז היו שוקלין כאחד - דין למצרים ורחמים לישראל. וכן הזיווג הוא להיות שקולין ב' המאזנים כאחד כנ"ל.
אינון ממנן אחרנין דלסטר צפון כו' כאלין אחרנין כדקאמרן: ר"ל שני הממנן עם כל הכ"ד אלף ממנן כלהו נקראו 'יתדות המשכן' כנ"ל, וכן אותם שבמערב כמו שמפרש והולך "אינון ממנן תרין כו' כדקאמרן".
אלין אינון אושדי דמעין: ר"ל אותם שבמערב.
על כל אינון דמתרכי נשיהון קמייתא: וזהו סוד שאמרו ז"ל כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות שנאמר "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם ואמרתם על מה, על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך".
והענין כי המשכן הוא בהיכל הרצון כמ"ש לעיל, וט' כלים בו כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת תרומה נגד ט' ספירות - שלש של שלש שלש. ג' לפני ולפנים בקדשי קדשים נגד ג' ראשונות בהיכל ק"ק, ג' בהיכל שהוא בית הפנימי נגד ג' אמצעיות שהן בתי גוואי, ג' בחצר אהל מועד נגד ג' אחרונות שהן בתי בראי. והן ג' ראשונות - ארון וכפרת וכרובים - נגד ג' ראשונות דקדשי קדשים. ושאר ששה כלים הן בהיכל הרצון - סוד המשכן - נגד ששה היכלות אשר בו. והן מנורה ושלחן ומזבח הפנימי -- נגד ג' היכלות האחרונות. כיור וכנו ומזבח החיצון -- נגד ג' היכלות הראשונות כסדר מלמעלה למטה.
וכידוע שכרובין הן בכתר נגד ב' פרצופין שבו מופלא ומכוסה, וכפרת בחכמה, וארון בבינה, לבא נור דליק וכמ"ש בתיקונים. ומנורה בדרום - חסד, ושלחן בצפון - גבורה, ומזבח הפנימי - ת"ת. והן שלש היכלות האחרונות. ומזבח הפנימי - היכל ששי. וכיור וכנו - נצח והוד כידוע, והן היכלות ב' וג'. ומזבח החיצון - היכל הראשון, והוא היכל זה. וז"ש "מזבח מוריד עליו דמעות".
ואמר "אשתו ראשונה" - כמ"ש "והיא חברתך ואשת בריתך", והוא אשתו ראשונה כמ"ש "אין אשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי כו'".
ואמר "מאין עוד פנות אל המנחה" - שהמנחה היא בקרן דרומית מערבית כמו שאמרו "אל פני המזבח" - בדרום, לפני המזבח - במערב, הא כיצד? כו'". ואלו ב' הצדדין של היכל הזה, דרום ומערב, שהן דרומית מערבית של מזבח ממונין על דבר זה בדרום על קיומא וכאן על הפרה כנ"ל.
ואמר "ולקחת רצחון מידכם" - שכאן הוא הרצון, היכל הרצון.
ואמר "על כי ה' העיד כו'" - שהוא מזווגן והוא עדותם כמ"ש שבטי יה עדות ישראל, ואמרו שי"ה עדותם הראובני כו'. וכן באיש ואשה - יה כנ"ל.
"והיא חברתך ואשת בריתך" - וכאן הוא אשת ברית בהיכל הזה, ושכינה במערב, ולכן הממונין לצד מערב כמו שמפרש והולך.
בגין דאינון ז' ברכאן דאתמסרו לה כו' בעילא ותתא כחדא: ששבע ברכות אתמסרו לכנסת ישראל והן שבע היכלות שלה דאתדבקו בשבע רקיעין עלאין, והן סוד ז' ברכות של כלה כמ"ש פרשת נשא דף קכ"ד ע"א (ח"ג קכד, א) "וכל נשי ישראל מתברכין בכנסת ישראל ועל דא אתתא דלתתא מתברכא בז' ברכות ואחידת בה בכנסת ישראל", ובפרשת שמיני דף מ"ד ע"ב (ח"ג מד, ב) "ויברך אותם אלהים - כחתן דמברך לכלה בשבע ברכות, מכאן אוליפנא חתן וכלה כו'...מאי טעמא? בגין דזיווגא דלהון בז' ברכות הוא כו'", עי"ש. ובפרשת תרומה דף דף קס"ט (ח"ב קסט, א) דהא דא כגוונא דא קיימא, דא סלקא בז' ברכאן ודא סלקא בז' ברכאן, וכד סלקא בז' ברכאן כדין אקרי כלה, ועל דא אסור לשמשא בה עד דאתכלילת באינון שבע ברכאן כגוונא עלאה אינון שבע ברכאן ירתא כלה מרוחא עלאה, אתר דכל ברכאן נגדין מתמן.[13]
ואתעדן ולא אתקיימו בגין דאתתרכ': ר"ל לכן לא אתקיימו בשביל שנתגרשה.
ולא אתדבקו בעילא ותתא כחדא: ר"ל אלו השבע ברכות לא אתדבקו בעילא בז' דדכורא ותתא בז' דנוקבא. ולמה בוכין מפ"ו מפרש ואזיל(?) "וע"ד כלהו אושדי דמעין דאחזי תרוכין דאינון ז' ברכאן דאתעדן מאתר אחרא". ר"ל שבזה תריך ז' ברכות משכינה [ובסבא דף ק"ב וק"ג (ח"ב קב, א) "תנינן מאן דמתרך אתתיה קדמאה מדבחא אחית עלוי דמעין, אמאי? אלא הא אמינא דכל נשין דהאי עלמא בדיוקנא דהאי מזבח קיימין, ועל דא ירתאין אינון ז' ברכאן דכלהו מכנסת ישראל אינון, ואי איהו מתרך לה אהדר אבנא עלאה גרעונא מאי טעמא כו'", עי"ש] ולכן בוכין, והן בהיכל הזה - מזבח ששם השכינה במערב שהוא נגד לבנת הספיר, יסוד ומלכות. ושני המזבחות הן זה כנגד זה, שני זיווגין, יעקב ויוסף, ראשון וששי כמש"ל. אלא שכאן גופא בגופא ובפנימי רוחא ברוחא דקיק, ולכן לא מקריבין עליו אלא קטורת והוא מבטל מותנא שהוא בהיכל הששי כמ"ש לקמן בהיכל הששי דף רנ"ו ע"א (ח"ב רנו, א).
היכלא תניינא דקא אמרן דכליל היכלא קדמאה וכל אינון חיוון: ר"ל שכולל תא היכל הראשון וכל חיוון שבהיכל הראשון עומדים כנ"ל.
ה"נ אית כו' וכלהו יתדות: אף התריסר אלף של כל אחד הן יתדות כנ"ל.
ואקרון הכי: ר"ל שנקראין על שם הממונים שעליהם המשבר.
ונטלי אינון קלי דנשין כו' ויכול לנזקאה: עיין הענין בסבא דף ק"י וקי"א (ח"ב קי, א) "קלא דאתתא דיכלא קלא דחיויא לאחדא בה כו' תא חזי דלאו בכל קלין כו' אלא תרין נשין אינון דיכלא קלא דחויא לאתאחדא בהון כו'", ואמר שם "האי דלא נטרית סואבות נדותה וימי לבונה כדקא יאות, או דאקדמת יומא חדא לטבול כו'". וכן כאן בנזקא דידה כמ"ש על ג' עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה בחלה ובהדלקת הנר, ואמרו מאי טעמא בשעת לידתן, ואמרו משום שהיא שעת הסכנה לגברי היכי מיבדקי כו', עי"ש. וז"ש "וכד ההוא סט"א אתי לקטרגא בהאי שעתא דאיהי שעתא דסכנה כו'". והן מצוות על ג' מצות אלו שהן תלת דרגין דידה - נה"י. נדה - ביסוד כידוע, וכמ"ש "את מקורה הערה" וכמ"ש "היא קלקלה בחדרי בטנה כו'". חלה - בנצח, שכל מתנה לכהן הוא בנצח ששם סוד הכהן כידוע, ושם סוד אהרן והעבודה כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת ויקרא דף ג ע"ב (ח"ג ג, ב) "אריתי מורי דא חסד דרגא דאברהם דאתמר עליה אלך לי אל המור, עם בשמי - דא נצח דרגא דאהרן דכתיב ואתה קח לך בשמים ראש, ואינון דרועא ימינא בירכא ימינא, ורזא דמלה נעימות בימינך נצח, ואינון תרין ברכאן לקבליה, חד מגן אברהם ותניינא עבודה דהיא רצה כו'". ואמר "בשמים" ששם סוד הבשמים כמ"ש בתז"ח דף צ' ע"א "נצח דאזלא תדיר ואחיד רחיין ושחיק נהירין למיזן עלמין באינון נהורין דשחיק חמש סממנין דקטרת בוסמין כו'". ואמר "ראש" - שהוא ראשית וראש דנוקבא, שנצח הוד יסוד נעשין לה ג' ראשונות כידוע, ונצח הוא חכמה דילה שנקרא ראשית. וזהו סוד חלה שנקראת 'ראשית' והוא חכמה דידה.
וז"ש בתיקונים תיקון ט"ז דף כ"ז ע"א "וחלה איהי שכינתא כו'...טפה דא יו"ד" [ר"ל החלה שמפרישין ממנה והוא טפה דמוחא שהוא יו"ד חכמה] "עסה צריך לאפקא מניה חלה ומיד חל על ההוא טפה" [ר"ל ה' חל על הטפה וזהו חלה - חל ה'] "ויהיב ליה זרע כליל מתרווייהו דאיהו וא"ו" [ר"ל כלול מי"ה , בן י"ה כידוע], "ורזא דמלה ה"א לכם זרע כו'", [ר"ל שהיא בשכינה שהיא ה'], "ובגין דא חלה ודאי איהו פקודא דאתמני לאתתא ובגינה מית אדם דאיהו חלתו של עולם צריכ' איהי לאפרשא חלה ולאפקא לה מעסתה דאיהי טפה דילה להחזירה על אדם".
וכמ"ש שם למעלה "בראשית - דא חלה, הדא הוא דכתיב ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, והא אוקמוה דאדם חלתו של עולם הוה כו'". והענין כי אדם הראשון הוא דרגא דחכמה שנקרא 'ראשית', וזהו חלתו של עולם - ראשית מכל העסה. וז"ש ראשית קריתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם, וכמ"ש בתיקון ט"ו דף כ"ו ע"ב "בראשית - דא ישראל הדא הוא דכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כו' ומאן דאיהו קדש כו'". והוא דרגא דחכמה שנקרא קדש וישראל אחידן בדרגא דקודש כמ"ש בפרשת משפטים דף קכ"ב ע"א (ח"ב קכב, א), עי"ש, ובפרשת אמור דף צ"ד ע"א (ח"ג צד, א). ולפי שחלה היא בנצח - קדש דנוקבא, ראשית דידה -- לכן ניתנה לאשה. וזהו סוד שאמר ברעיא מהימנא פרשת שלח לך דף קע"ד ע"א (ח"ג קעד, א) דחלה הוא מ"ג וחומש - סימן מג"ן כו', והוא בנצח ששם אנכי מגן לך כמש"ל דף ר"נ ע"א (ח"ב רנ, א), עי"ש.
הדלקת הנר הוא בהוד - בינה דידה, ששם ערכתי נר למשיחי, שדרגא דילה בהוד כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת ויקרא שם ובסוף ח"א דף י"ד ע"ב עי"ש, והוא משחא ורבות קדשא דעלמא דאתי כמש"ל דף רמ"ט ע"א (ח"ג רמט, א) "מההוא משחא דרבות קדשא דנגיד מעלמא דאתי נגיד ביה ומההוא משחא אתרבי ואצמח והאי איהו נר כד"א ערכתי נר למשיחי בגין דהאי איהו סדורא לאדלקא בוצינין כו' נציצין מני' עשרין ותרין נהורין לקבל כ"ב אתוון דאורייתא" [וזהו סוד שצריך לומר ערב שבת עם חשיכה שהוא מדרגא דחקל תפוחין קדישין בנה"י - "עשרתם ערבתם הדליקו את הנר". ערבתם הוא ביסוד כידוע. עשרתם הוא בסוד חלה כנ"ל].
ואע"ג ששם היכל נצח -- מכל מקום עיקרו בהוד כמ"ש לקמן דף ר"ס ע"ב (ח"ב רס, ב) "היכלא תניינא אל ברוך גדול דעה אור פניא"ל רזין דכליל אתוון זעירין דא"ב כו'", וכמ"ש שם.
וזהו סוד שאמרו נשמה שנתתי בכם קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם, והוא נר הזה כמ"ש שם בהאי רוחא שנקרא נר דכליל בכ"ב נהורין דא"ב שעומד למשוח במשחא דהאי נר לנשמתא דאיהי רשימא בכ"ב אתוון ומניה נדלק הנשמה בסוד ערכתי נר למשיחי, ע"ש באורך.
ואמרו רביעית דם נתתי בכם, על עסקי דם הזהרתי אתכם, והוא ביסוד דידה, רביעית ההין, רובע ישראל, וכאן בהיכל הזה הוא ממונין על לידתן בסוד וראיתן על האבנים שהם נצח והוד, וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת אחרי מות דף ס"ז ע"ב (ח"ג סז, ב) "אמר ר"מ בההוא זמנא אלין מארי חכמתא עלאה מארי קבלה מארי רזי תורה שעתא דחיקת להו והאי איהו דאמר כאיל תערוג על אפיקי מים דאינון אפיקי מים דאורייתא לגבי שכינתא" [ר"ל שהן בדרגא דנצח והוד שנקראים אפיקי מים, ומהן אשתקייא שכינתא כמ"ש בתז"ח דף פ"ג ע"ג: "ושתית מאשר ישאבון הנערים כו' דשכינתא בעי לאשתקיא מעולמין כו' תרי נביאי קשוט אפיקי מים, וימד שש שעורים וישת עליה - דא שעורא דתרין שוקין דאינון בשכמל"ו". וזהו סוד ותמלא כדה ותעל שהן כ"ד דבשכמל"ו כמ"ש בתי' ותמלא מאינון אפיקי מים, עי"ש]. "ולית תורה אלא עמודא דאמצעיתא" [ר"ל שהן אפיקי מים מעמודא דאמצעיתא לגבי שכינתא כמ"ש שם "מעולימין משואבי דאורייתא דאיהי עמודא דאמצעיתא צריך לאשתקייא לה כו'"] "דיהון אלין אפיקי מים בצערא ביגונא בעניותא ואלין אינון חבלים וצירים דיולדה דאיהי שכינתא דאתמר בה ותגל יולדתך, ובאינון חבלים תהא בצערא דלהון ובאינון חבלים דצווחת בהון" [ר"ל כמ"ש בשעה שהרשע מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, שהן חותם דבני ישראל בתפילין, אם כך מצטער על דמן של רשעים ק"ו על דמן של צדיקים, וזהו חבלי יולדה חבלי משיח שבזמן ההוא מדבר כמש"ו] "אתערו שבעי סנהדרין דלעילא" [והוא נגד ע' קלין דיהבת כמש"ל] "עד דיתער קול דילה עד הוי"ה ומיד קול ה' יחולל אילות דאינון מארי מתניתין בתולות אחריה רעותיה כלהון יהון לון חיל כיולדה ממש בדחקין דדחקא לון שעתא בכמה נשיכין דיצה"ר דחוי' דנשיך לון בכמה דוחקין [וזהו סוד הנשיכה דחוי' ברחם האיילתא לאולדא כמ"ש בפרשת פנחס דף רמ"ט (ח"ג רמט, א). וז"ש] "בההוא זמנא אתפתחת לאולדא משיח בגין חבלים ודוחקא דצדיקיא ומארי מדות" [שהן עשר מדות הידועין וחשיב והולך] "מארי רזין דאורייתא כו' שנאי בצע" [הן עשר מדות שהן כולם בשכינתא כמ"ש בהתחלת תיקונים, עי"ש] "דדחקא לון שעתא והאי הוא דאוקמוה מ"מ דור שב"ד בא אנשי חיל יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו ויראי חטא ימאסו כו' ומאינון קלין דיהבת דאינון שבעין לקבל ע' תיבין דיענך ה' ביום צרה" [שהוא על לידת האשה, והוא ע' שנין דחבלי משיח כמ"ש בפרשת משפטים דף קי"ט ע"ב (ח"ב קיט, ב) שחר אקדים ליומא דפורקנא כו' דאינון ע' קלין דצווחת אילת השחר על בנהא דאתתקף עלייהו קדרותא בגלותא, שחרות השחר, בשבעין שנין בתראין" (ר"ל כמו שחרות השחר קודם היום, סיום הלילה, סיום הגלות קודם הגאולה), "בההוא זמנא יתקיים בישראל כמו הרה תקריב ללדת תחיל תזעק בחבלי' כן היינו מפניך ה', ועל כן נקוה לך ה' אלהינו, ובהון אילת אעילת רישא בין ברכהא כו' דאינון נצח והוד כו'", וז"ש] "אתפתחת רחמה דאיהי ב כלילא מתרין דלתין [כצ"ל שהן דלתות האשה] לאולדא ב' משיחין ואעילת רישא בין ברכהא כו' תרין שוקהא נצח והוד, תרין נביאים, מתמן אולידת תרין משיחין בההוא זמנא ויחשוף יערות - יתעבר נחש מעלמא".
ועיין בפרשת פנחס דף רמ"ט ע"ב (ח"ג רמט, ב) ביאור זה הענין. ואמר שם: "בשעתא דאתעברת אסתימת כיון דמטא זמנא למילד געאת וראמת קלין קלא בתר קלא עד שבעין קלין כחושבן תיבין ד'יענך ה' ביום צרה' דאיהי שירתא דעוברא" (שיום לידה הוא יום צרה כמ"ש יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכח אין ללידה) "וקוב"ה שמע לה וזמין לגבה כדין אפיק חד חויא רברבא מגו טורי חשוך ואתי בין טורין פומי' מלחכא בעפרא" (כמ"ש ונחש עפר לחמו) "מטי עד האי אילת ואתי ונשך לה בההוא אתר תרין זמני" (כמ"ש ע"פ חולל אילות, תשמור אילה זו רחמה צר ושבעה שכורעת לילד אני מזמין לה דרקון ומכישה לה בבית הרחם ומרפ' ויולדת כו') "זמנא קדמאה נפיק דמא ואיהו לחיך" (והוא לבוש ה' גבורות, ה' דמים טמאים, והן יוצאין ראשונה כידוע),
"זמנא תניינא נפיק מיא ושתו כל אינון די בטוריא"
(הוא לבוש ה' חסדים שמהן ישקו כל חיתו שדי ישברו פראים צמאם, וז"ש "די בטוריא" כמ"ש המשלח מעינים בנחלים בין הרים יהלכו ישקו כל חיתו שדי כו'. והן ד' חיות הקודש עם כל כללא דלהון, חיות קטנות כנ"ל, וכמ"ש בפרשת חקת דף קפ"א ע"א (ח"ג קפא, א) "ישקו כל חיתו שדי היינו דכתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, הני ד' ראשים אלין אינון חיתו שדי, כללא דכל אינון משריין וכל אינון חיילין דאחידן בהו, אל תקרי שדי אלא שדי, דהוא נטיל ואשלים שמא מיסודא דעלמא" - ר"ל מט"ט שנקרא שדי כידוע, והוא נוטל זה השם מיסוד שנקרא גם כן שדי.
ואלו ד' חיות הן חיות דמט"ט שהוא כללא דלהון כמ"ש בתז"ח דף י"ג ע"א:
- "ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי - שקיל ליה למים רבים ושקיל ליה לקול שדי וש"מ כקול מים רבים כקול שדי הוא כו' תא חזי דתנינן במתניתין דידן ארבע מלאכין קדישין נטלין במטלנוהי דכורסיא יקירא דמלכא קדישא ומאן אינון מלאכין אינון דאקרון חיותא קדישא ואינון ארבע אינון יקירין ועילאין על כל שאר מלאכין בר מחד כו' שמשא חד דמשמש קמיה דמלכא עלאה כו'", עי"ש.
ובדף ל"ג ע"ג - "מט"ט רב ממנא קאים בקיומא דשמא קדישא ונטיל לכל משריין ברזא דיליה לד' פניו בד' דיוקנין גו ד' סטרין דעלמא ואיהו כליל שמא דאקרי שדי כו'", עי"ש. ובפרשת בלק דף קפ"ט ע"א (ח"ג קפט, א) - "שעורה אקדים למיתי לעלמא ואיהו מתקן למיכלא דבעירא סתם" (ר"ל בהמות בהררי אלף, בהמה הידועה בסוד אדם ובהמה, ה' אלהים) ואיהו רזא דאלף הרים דמגדלין בכל יומא ואיהי אכלה לון (אלף יומין דשם כידוע), ואקרי לחם תרומה, מיכלא דההוא תרומה, ואתקריב בלילא כתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא - דא תרומה כו'.
והענין כמ"ש בסבא דף ק"א (ח"ב קא, א) מאן בית אביה דא עלמא דנוקבא כו' מלחם אביה תאכל - תתענג מההוא ענוגא דעלמא דנוקבא כו' ועל דא לא אכיל קדש אבל אכיל תרומה דאיהו יהיב לעלמא דנוקבא ומגו דאיהו מעלמא דנוקבא לא אכיל אלא בלילה כו', עי"ש. והן משנה שהן בעלמא דנוקבא והן שעורים כמ"ש בתז"ח דף פ"ג ע"ג וימד שש שעורים לתתא אינון שית סדרי משנה ואינון מאכל בעירין דאינון חיות הקודש. והיא נותנת בלילה כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה ומשריין דחיות הקודש הן ששים רבוא כמ"ש בפרשת בהעלותך בחשבון הדגלים, עי"ש. וז"ש בתז"ח דף צ' ע"א קיימין שתין אלף רבוא על טורין סגיאין, שהן אלף טורים ובכל א' ששים רבוא. וז"ש ושתו כל אינון בעירין די בטורי'. והן הרי בתר, טורי דפירודא, בסוד ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים כנ"ל, וזהו בין הרים יהלכון ישקו כו' כנ"ל.
והענין כי המשנה הוא איסור והיתר, כשר ופסול, טמא וטהור - עץ הדעת טוב ורע, וה' דמים טמאים - ה' גבורות, וה' דמים טהורים - ה' חסדים, וכלל שלהן ג' ג' כידוע, והן ג' ג' הנ"ל. ובתחלה יוצא הדמים טמאים שהם איסור כו', ואח"כ ה' דמים טהורין (שהם כשר כו' כידוע), ואתפתחת ואולידת וסימנך ויך את הסלע במטהו פעמים, וכתיב ותשת העדה ובעירם, בשני' שתו בעירם. וסוד הזה עמוק מאד מאד, והוא נחש עלי צור, והכאתו בסוד נשיכה ונאמר קח את המטה כו' ודברתם אל הסלע, שהמטה הוא דאתהפך לנחש בחורב ובו הכה את הצור דאסתימת כנ"ל, וכמ"ש בז"ח פרשת בשלח עי"ש. והמטה הוא מט"ט - עץ הדעת טוב ורע, ששם המשנה. והוא אתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כמ"ש בתיקונים ובתז"ח דף פ' ע"ג דביומי דחול שלטא עץ הדעת טוב ורע דאיהו אדם דוייצר ביצר הטוב וביצר הרע, הדא הוא דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם ואיהו עץ הדעת טוב ורע דחב ביה אדם ודא הוא מט"ט דאיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה, ואיהו גופני ושליט בשית יומין דחול דאינון חולין דטומאה וחולין דטהרה, ומיניה אתיהיבו שית סדרי משנה באיסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול כו', ואילנא דעץ הדעת טוב ורע צריך למיעבד ביה פירוד בין טוב לרע כו', ולקבל מ"ט; מן מטטרו"ן - אינון מ"ט פנים טהור, ומסטרא מסואבא מ"ט פנים טמא, ומאן דזכי לחברא ה' למ"ט פנים טהור, דאיהו ה' חומשי תורה, אתעביד מט"ה כו', ובגין דא אקרי מטה האלהים כו'.
ובתיקונים ת"מ תיקון מ'(?) דף צ"ו ע"ב ויורהו ה' עץ - דא מטה דמשה דהוה מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כגון להט החרב המתהפכת, ודא מט"ט דבי הוה משתמש משה רבינו ע"ה כגוונא דעמודא דאמצעיתא דהוה משתמש בי' והוה מנהיג בי' תתאין אוף הכי משה דהוה כגוונא דיליה הוה משתמש במטה. ואמאי אתקרי מטטרו"ן? מטה דלזמנין מטה כלפי זכו לצדיקייא ולזמנין מטה כלפי חובה לרשיעיא, ובגין דא אתהפך ממטה לנחש כו' ומנחש למטה כו' וכד בר נש שליט על יצריה נהפך נחש למטה, ואם יצריה שליט עליה נהפך כו' ודא איהו רזא ותפקחנה עיני שניהם, ובמאי אתפקחי? למנדע טוב ורע, דאיהו מטה כליל מתרווייהו כו'.
וסוד הענין כי האילת סתימא בחוורא דאגוזא שהוא הסלע, ועד דמחאן לה ומתברן לההוא 'בהו', אבנים מפולמות, ונקיב לון - לא יצאו המים ולא אתפתחת האגוזא. ומחאה הוא במטה דאתהפך לנחש בשמאלא כמ"ש בז"ח פרשת בשלח, רק שהקב"ה אמר אל משה לדבר אל הסלע והוא סלע אחר - בת מלך שאליה אין צורך אלא דיבור, ואז לא היו צריכין אל כ"ז כל זה(?) - בעצב תלדי בנים, נשיכה הנ"ל בנחש על ידי שמיעתה לנחש ואכלה מעץ הדעת טוב ורע ושם צריך להנשיכה ומחאה. ואם היה מדבר אל הסלע - ואז ואכל מעץ החיים וחי לעולם, אבל באשר הכה - אז נזדמן לו עץ הדעת טוב ורע ונגזר עליו מיתה ונגנז בגיחון ולא נפקין אלא טפין טפין, וצריך בכל פעם להכות ב' פעמים ואין מוציאין אלא טפין,
וכמ"ש ברעיא מהימנא פרשת תצא דף רע"ט ור"פ (ח"ג רעט, א) "קום רעיא מהימנא טול אבנא דא בידך דאתמר בה על אבן אחת שבעה עינים לתבר' קליפין דאגוזא דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא דאיהו סלע דילך לאפקא מיא מתמן" (והוא סלע דסתימא מכל סטרא והוא אגוזא גם כן דסתימא מכל סטרא והוא גנת אגוז כמ"ש בז"ח דף י"ז ע"ג גנת אגוז כלומר גנת עדן, מה האגוז הוא סתום מכל עבריו ויש עליו כמה קליפות כך כו', ובפרשת שמות דף ט"ו ע"ב מה אגוזא טמירא וסתימא מכל סטרוי כך רתיכא דנפקא מגנתא סתימא מכל סטרוי כו', עי"ש) "דכלה דילך מעין החכמה בהאי סלע דנביע' דילה באורייתא ברזין סתימין דלית סוף, ועלה אתמר והחכמה מאין תמצא" (ר"ל סלע דיליה הוא בת מלך כמש"ל, ועל האי סלע סלע אחר, ושם הקליפין דאגוזא דצריך להכות עץ הדעת טוב ורע), "וכל תוקפא דילהון לאעברא קליפ' דלעילא" (קליפה ירוקה פישון פשט תהו ובה א"צ הכאה) "וכד מטו לקליפ' תניינא דאיהי תקיפא" (בהו אבנים מפולמות והוא הסלע קליפת חיוורא - רמז, ושם "כל הולך על גחון", ולא ידע איש את קבורתו, ושם צריך להאי נחש) "איהי קשיא לון" (שנאמר בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה - שבימי בראשית היה העץ גם כן נאכל ונתקלל שהעץ לא יהיה נאכל אלא הפרי כמ"ש בתורת כהנים פרשת בחקותי, והוא עץ המטה הזה, ואינו נאכל אלא הפנימיות, ונקבר בקוץ ודרדר - שושנה בין החוחים, ולעתיד לבא יהיה גם העץ נאכל - ועץ השדה כו' כמ"ש בתורת כהנים שם), "ומחאן בה כל יומיהון" (כנ"ל כל ימי חייך) "כולהו בלישנהון דאינון תקיפין כפטישין" (ר"ל שנאמר כפטיש יפוצץ סלע, והוא סלע הזה. ולישנהון הוא המטה שנאמר בו קח את המטה כו' ודברתם אל הסלע ונתן מימיו. ולפי שלא דבר - לכן אין יכולין להוציא אלא טפין טפין שהוציא הוא, ונשאר משה רבינו ע"ה כבד פה וכבד לשון בגלותא, ואין תקנה אלא לעתיד לבא שיתגלה עץ החיים. וז"ש מרפא לשון עץ חיים. וז"ש) "ול"ל רשו לאפקא מנה מיא אלא טפין דנפקין על ידך בזמנא דאתמר בה ויך את הסלע במטהו פעמים, ובמחאה תניינא נפקי אלין טפין" (שמחאה הוא בעץ הדעת טוב ורע ובמחאה ראשונה שבר את ה'בהו' ובשני קליפא דקיקא - חשך, עד שהגיע אל חללא דאגוזא - תהום. ובהכאה ראשונה יצאו דם -- ששם קבור ההוא הנחש, ולכן לחיך הוא את הדמא והוא מ"ט פנים טמא דמטה דאתהפך לנחש ובו ימות משיח בן יוסף, וזהו לחיך דמא. ובמחאה השנית יצאו מים ושתו כל בעירן די בטורייא והוא לידת משיח בן דוד. ואח"כ אתפתחת לאולדא את הולד - שילה, משה רבינו ע"ה, ויתגלה על ידי התורה כמ"ש בתז"ח דף ע"ד ע"ד "מאן עוברא אלא דא אורייתא ואיהי שכינתא, ההוא ילד דאתייליד מינה בירחא קדמאה מאלין דאתמר בהון אין בן דוד בא עד שתתפשט מלכות הרשעה ט' חדשים על ישראל בירחא קדמאה כו' קמו מ"מ ואמרו רעיא מהימנא טול אבנא דא לגבך דאנת הוא דאתמר עלך ותרא אותו כי טוב הוא ואוקמוה מארי מתניתין מאי כי טוב? דאתייליד מהול, ואנת הוא כלול מט' ירחין אלו ומסטרא דעבורא דילך כו' והאי אבנא טפה קדישא כלילא מעשרה אנת הוא זרע דאתמשכא מינה ובך תליא פורקוניה כו'".
ושם בדף ע"ה ע"א "דאנת הוא דאתמר בך ויך את הסלע ולא נפקו מיניה אלא טפין טפין, הכי מארי מתניתין אינון כמאן דמחי בסלע ואינון לישנהון כפטיש יפוצץ סלע ופסקין בה כמה פסקות דהלכות ולא נפקו מינייהו אלא טפין טפין ואינון לקוטות ובגין דא בך תליא כולא כו' וכד אתגלי לך אילנא דחיי בדרא בתראה כו' ובהון תהא אנת כבד פה וכבד לשון ולחכימא ברמיזא" (וזהו הסלע - גחון), "ולית מיתה דמארי דנהורא דאורייתא אלא עניותא" (והוא חבלים וצירין כיולדה כנ"ל), "בההוא זמנא אלין טפין דהוו נפקין מן הסלע דאינון פסקי הלכות אתמר בהון נשאו נהרות ה' כו'".
וז"ש) "ואלין אינון רמיזין דקבלה כו' והאי אבן לית מאן דאפיק מינה חכמה דאיהי מלגאו דל"ל סוף מוחא מלגאו הוא מוחא דאגוזא הל"מ. פתח ר"מ ואמר סבא סבא אית סלע ואית סלע, אית אבן ואית אבן, אית אבן דשמא דה' עלה אתמר ואבנא דמחת לצלמא הות לטור רב" (שכל אבן הוא בשכינה כידוע - "והאבן הזאת", וזהו אבן היא שכינה דאצילות ובה נאמר אני ה' הוא שמי כו' והיא ל"ל סוף כמ"ש בתיקונים ובתז"ח) "ואית אבן דאיהו אבן משכית דלית תמן נביעו כו' דאיהי סלע דמשה עלה אתמר ודברתם אל הסלע ונתן מימיו דאיהי בת קול ולא תליא בה אלא דבור ופיוסא" (והיא אבן דבריאה והיא ברתא דמלכא תורתינו, והיא זיווגא דמשה ובה אשתמש ועליה נצטוה) "אבל שכחת ונקטת סלע אחרא דאתקריאת קליפה משנה נוקבא דעבד נער, עלה אתמר בדברים לא יוסר עבד אלא דמחאן ומתברין מינה כמה פסקות ולקיטות ולקטין לון, לכן אתקריאו לקוטות בלא נביעו דחכמה וקבלה" (והיא הסלע שנזדמן למשה ובה הקליפות הנ"ל שצריך להכות, והיא עץ הדעת טוב ורע, ובה כל הקושיות שאמר לעיל איהי קשיא לון לפי שהיא קשה כאבן, אבל אלמלי דברו היה נזדמן סלע הנ"ל ולא היו צריכין לזה כמ"ש בתז"ח שם דאי עבדתון מימרי' בדיבורי' הוו אולפין אורייתא בלא ספק בלא קושיא ומחלוקת כו') "אבל סלע דילי איהי ברתא דמלכא בגינה אתמר ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו - בדבורא ופיוס, כברתא דמלכא. ובגין דמחינא בה לקינ' עלה ואתגזר עלנא מותא כו' דלא איעול לארעא קדישא ואנא קבור בארעא נוכראה כו' ומה דאתמר בך ולא ידע איש את קבורתו" (כו' הובא לעיל ד"ה וכלהו כו' עי"ש) "ובגין ההוא קבורה הוה בעי רחמי דלא ימות תמן בח"ל לפום דהוה בארץ ציה ועיף בלי מים, דאיהי אורייתא כו' וכד מטי פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין כו'".
והענין כי עכשיו - לחכימא ברמיזא, בסלע דמט"ט, והוא חוץ לארץ דמתנהג על ידו, אבל סלע דמשה הוא ארץ ישראל דמתנהגת על ידי עמודא דאמצעיתא והיא ארץ החיים, אבל עץ הדעת הוא אילנא דמותא, ולכן נגזר עליו מיתה, ושם בסלע קליפה דבהו ששם הנחש הולך על גחון ושם נשיך לה והנשיכה הוא נחש בריח, לויתן דאורייתא כמ"ש שם רע"ח ע"ב (ח"ב רעח, ב):
"ומאן דבעי לאתתקפא בסלע דנוני ימא דמארי מתניתין דאינון תנאים בעי למיהוי תקיף לישנא חדידא חריפא לינקוב עד דמטי לתהומא רבא דתמן, כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, ואוקמוה דהאי קרא נוקב ויורד עד תהומא רבא, מאן הוא דנחית לתהומא רבא לאשכחא זמנא דא אלא אנת דאתמר בך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה" (ור"ל שנאמר בו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, ובו משפטיך תהום רבה) "כמה מ"מ דבעו לנחתא לעומקא דהלכה לאשכחא תמן קץ דפורקנא ונחתי תמן ולא סליקו, ואע"ג דלישנהון הוה כפטיש יפוצץ סלע - חלישת פטיש דלהון לנקבא בההוא סלע ומאן דנקיבו דיליה בההוא סלע בלא רשו אתא חויא לנשכא ליה ואית אחרנין דנקיבו לה עד דמטו לתהומא רבא ולא סליקו מתמן כו' ומשיח בן דוד נפל תמן עם משיח בן יוסף כו' תהו קו ירוק קליפה ירוקה דאגוזא, תנינא - בהו, אבנים מפולמות דאינון סלעים תקיפין דמארי מתניתין פסקי מינייהו כמה פסקות ונקיט לון לאפקא מיא דאורייתא ובגין דא אתקריאו אבנים מפולמות דמינייהו מיין נפקין, קליפה תליתאה דקיק' גלותא תליתא' דהוה זעיר והאי איהו וחשך, גלותא רביעאה - תהום רבא, חלל דאגוזא כו' ובגין דא קץ דפורקנא נקיב עד התהום רבה כו' וכולהו נחתין בגינך בתהומא לסייע לך ואנת תניא דמסייע לך יתיר מכלהו בגין דאנת לויתן נחש בריח דימא דאורייתא מארי' דכל נונין לויתן זה ע"ש אורייתא דאתמר ביה כי לוית חן הם לראשך כו'", עי"ש כל המאמר.
והענין כי ד' קליפין - קליפה קדמאה מעבירין ליה בקלות וכשבאין לאבן שהוא סתימא אז צריך לההוא נחש שהוא לויתן, לנקוב בה שהוא איתן - תניא, תנינא דמתני' כמ"ש שם עי"ש, וצריך לנקוב עד התהום, והן שני קליפין -- קליפה זו והדקיקא -- עד שמגיע לחללא דאגוזא, והן בהו וחשך, וזהו נוקב א' ויורד שנים עד התהום, וזהו שני נשיכין של הנחש, ואח"כ אתפתחא התהום לאולדא.
וידוע שתהום הוא יסוד דנוקבא ועליו הג' קליפין כמו בזכר -- הערלה, ופריעו, ואטיפו דדמא. וצריך לחתוך הערלה ולקרוע הפריעה -- כן הוא בנוקבא, והן הדלתות של האשה - ב' דלתות, וכנגדן דם טמא באשה, ימי טומאה וימי טהר, והולד. והן ב' משיחין ומשה רבינו ע"ה כנ"ל. והנחש הוא בשמאלא כידוע בהרבה מקומות והוא מחנה דן - יהי דן נחש עלי דרך, והוא שם קר"ע שט"ן שבה קרע ימא כמ"ש בתז"ח דף ע"ה ע"ב "אימא עילאה לגבורה בה קר"ע שט"ן משמאלא ובה וישם את הים לחרבה ובה קרע ימא לי"ב קרעים כו' ובה עקר טורין ותבר טינרין דחויא כו' דאתמר ביה דרך נחש עלי צור, ובהאי שמא הוה רבה עוקר הרים". וסוד "עוקר הרים" הן אבנים מפולמות הנ"ל, לאשכחא התהום, עומקא דהלכה.
ואמר בפרשת בשלח דף ס"ד (ח"ב סד, א) "ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת - מאי טעמא? משום דמחקק בנסין הוה ושמא קדישא עלאה רשימא ביה בקדמיתא נחש כמה דאתמר דרך נחש עלי צור, הא אתיידע באן אתר אתגלי (ר"ל בשמאלא) הכא אתגלי דכתיב הנני עומד לפניך שם על הצור כו' ר' אבא אמר אית צור ואית צור, מסטרא דצור עלאה נפיק צור אחרא, ומאי צור עלאה? צור דכל צורים, ומאי איהו? ההוא דאולידת לישראל כו'" (ר"ל בינה, לישראל - עמודא דאמצעיתא), "מסטרא דאמא נפיק גבורה כו' וע"ד שבח דוד ההופכי הצור אגם מים וגו' ומשמע ההופכי - דהא לאו אורחוי דצור בכך, ועל דא מצור עלאה אפיק מיא מאתר דלתתא ומה שמיה דההוא דלתתא - סלע, דכתיב והוצאת להם מים מן הסלע, ובמה אפיק האי סלע מיא? בחילא דצור דלעילא" (ר"ל סלע הוא מלכות ובחילא דצור אפיק מיא).
ובז"ח פרשת בשלח: "אר"י גליף הוה חוטרא מתרין סטרין משמא קדישא, חד סטרא דרחמי ודינא באתוון גליפין, וחד סטרא דינא בדינא - נחש עלי צור" (ששניהן הן בשמאל כנ"ל). והענין כי המטה הוא מטטרון, עץ הדעת, ושם המרכבה בד' רתיכין שהן ח"ג נ"ה, ובצד א' הן חסד עם נצח שהן רחמי ודינא, שלכן בו קרע את הים, עיין שם כל המאמר הטיב רחמי לישראל בחסד שבו וא"ו לי"ב קרעים כמ"ש בתז"ח שם עי"ש, ובנצח - וייז נצחם על בגדי מארי נצחן קרב כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת פנחס. וצד השני הוא גבורה עם הוד - דינא כו'. וזהו סוד הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו הגם לחם יוכל תת - שג' מפתחות הם שלא נמסרו לשליח וכולם הם כאן. של חיה - כנ"ל. ושל גשמים - סוד המים כנ"ל, ונקר' גבורות גשמים. ושל תחיית המתים - והוא גם כן שם - ברכת מחיה המתים כידוע. ויש אומרים אף של פרנסה, ותנא קמא גשמים היינו פרנסה, והוא גם כן שם כידוע סוד שלחן בצפון. ולכן בעצבון תאכלנה. ושם נחש וצור חד על מיא וחד על עפר, סוד הלחם - המוציא לחם מן הארץ, ונחש עפר לחמו. ואמר הן הכה צור ויזובו מים - אם הוא על המים האיך אפשר הנחש שם שהוא על העפר, ולכן הגם לחם יוכל תת וכמ"ש שלשה המה נפלאו ממני דרך נחש עלי צור שזה במים וזה בעפר, ומ"מ היה להם להאמין בדבריו. וזהו סוד וראה אותו וחי, שבו החיים כמ"ש בפרשת בשלח שם בז"ח שתרין חויין הן, חד דחיי וחד דמותא כמ"ש בפרשת בראשית דף כ"ב ע"א (ח"א כב, א) האי חויא הוא מותא דעלמא כו' ואית חויא אחרא דחיי בסטרא ימינא ותרווייהו אזלי עמי' דב"נ כו' והוא יצ"ט ויצה"ר ושניהם מצד שמאל, שיצ"ט הוא משמאל דקדושה - סוד גבריאל כידוע, ומ"ש בפרשת בא ברעיא מהימנא דף מ"א ע"ב (ח"ב מא, ב) ייאבק איש עמו - דא גבריאל כו' ואוליף ליה שבעין לשון ובגין דא וייצר חד יצ"ט דאוליף לו ע' לשון וחד דיצה"ר דאבק עמיה כו' ובגין דא אי איהו בינוני גבריאל דאיהי יצ"ט וס"מ דאיהו יצה"ר, זה וזה שופטו כו'.
וזהו סוד הנחש דנשך כו' ופומיה מלחכא בעפרא כנ"ל [שם] ודא גבריאל בההוא אבק דעפר דאתמר ביה וייצר כו' עפר מן האדמה כו' וחד יצ"ה דאבק עמי' כו' והוא בעץ הדעת טוב ורע, נוק' דעבד נער ששם קליפה דבהו, שם נשיך הנחש מסטרא דשמאלא. אבל למעלה אותו של חיים - וראה אותו וחי. ואמר בפרשת פנחס שם בההוא זמנא דקוב"ה חס עלה על עובדא דנחש דא מה כתיב קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות וגו' קול ה' יחולל אילות - אינון חבלין וצירין לאתערא אינון ע' קלין (ואלו ע' קלין מגיעין עד הגבורה ששם ע' סנהדרין ושם המפתח של חי' כנ"ל ומשם מתעורר הנחש כמש"ל) מיד ויחשוף יערות לאעברא ההוא נחד ולאתגליא בינייהו למיהך כו'.
וכן אמר כל זה בקריעת ים סוף בפרשת בשלח דף נ"ב ע"ב עי"ש (ח"ב נב, ב). ואמר ברעיא מהימנא פרשת תצא שם "וכגוונא דא פורקנא אם זכו יפקון ברחמי הדא הוא דכתיב בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר ויפקון ברחמי, ואי לאו אקדים רחמים ויפקון בצערא ושפיר דאקדים צערא ודינא לרחמי כו' ומפקנו דנפשה מקודם דנפקת אית לה צערא לבתר דאפיקת ברחמי, ורזא דמלה בבכי יבואו ובתחנונים אובילם". והן חבלי משיח. בראשונה נשיכין דחוויא לחיך דמא - מלחמות, ואח"כ מיא כנ"ל. והכל מסטרא דנו"ה ששם ב' משיחין כנ"ל. וכמ"ש בתז"ח דף פ"ב ע"ב "ותרין משיחין אינון דאינון משיח בן דוד ומשיח בן יוסף יהון ירכין דיליה ואיהו אות בינייהו", ומן המים שתו כל בעירין דבטוריא שהן שתין אלף רבוא על טורין סגיאין כמש"ל.
ואמר בפרשת פנחס רי"ז ע"א (ח"ג ריז, א) "ותנינן אלף טורין סלקין לה בכל יומא ויומא וכל טורא וטורא שתים רבוא הוה והיא אכלה והן שתין אלף רבוא", ואמר בפרשת חקת שם "ישברו פראים צמאם - אלין אינון כו' ומאן חי' אלא כו'", ר"ל דקשה ליה מהו חי', הא ארבעה אינון? ותירץ שעל כל אופן קאי, שכל אחד בחי' שעליו, שכל אופן בחיה א' תלוי. וזהו סוד הלידה כאן בהיכל השני.
ואלין ממנן כו' דברית: שכאן בהיכל השני סוד הברית כמש"ל בהיכל השני עי"ש.
תא חזי לזמנא דאתגזר כו' שבת מלכתא: ששבת הוא סוד הברית, צדיק כידוע בהרבה מקומות רבו מלספר, ולכן אין מלין עד שיעבור עליו שבת א' כמ"ש בפרשת תזריע ברעיא מהימנא דף מ"ג ומ"ד (ח"ג מג, א) "פקודא דא למגזר לתמניא יומין גזירו דקיימא קדישא כו' ואיהו תמינאה לכל דרגין כו' וקרבנא דא כגוונא דקרבנא דבעירא דא לח' יומין כו' דכתיב מיום השמיני והלאה ירצה, במאי ירצה? במעבר עליה חד שבתא, כיון דאעבר עליה חד שבתא כדין ירצה דא לקרבנא ודא לקרבנא אמאי בגין דאתדבק ואזדמן לגבי ההוא שבת רזא דברית קדישא ועל דא כלא ברזא כו'". וסוד הענין כי בשבעת הימים נכנס במלכות שהיא נקראת 'שבעת ימים' כידוע, והן ז' דרגין דידה - ז' היכלות, רזא דמהימנותא. וזה סוד שבעת ימים תהיה תחת אמו, וביום השמיני נכנס ביסוד הברית והוא בהיכל השביעי שהוא ארון הברית ושם נהר דנגיד ונפיק ולכן עיקרו של הז' ימים הוא השבת, רק שמשלים הז' ימים לתשלום הז' ימים דידה ואח"כ נכנס האדם בשבעים שנה שהוא דרגא דיסוד כמ"ש בפרשת לך לך בסתרי תורה דף ע"ח ע"ב (ח"א עח, ב) "ושבעים שנה דא איהו האי אילנא ממש כו' ושבעין שנין אתקרי". והוא מקבל מז' שעליו - מחכמה ולמטה, שהוא שמיני לו כנ"ל מקבל מכל אחד עשר שנין כמ"ש בסוף תז"ח דף צ' ע"ב "גליף גליפין ובטש בוצינא ואפיק ח' ודא תמינאה לחושבנא כו' כל חיין בי' שריין ואיהו יהיב למאן דל"ל חיין כלל, עאל לאינון חמש מאה עלמין ונטיל מינייהו חמשין שנה ולא יתיר, ואיהו יהיב, לבתר עאל לגבי או"א וממה דיהב ליה יהיב איהו ואשלים לשבעין". וזהו סוד דיהיבו האבות ויוסף לדוד שבעין שנין וכן אדם מאלף שנין שלו בסוד האלף לך שלמה - אלף שנין דיסוד דנטיל מחכמה דרגא דאדם הראשון ויהיב לדוד דלית ליה חיין כלל, וחמשין הוא עטרא דדעת שמתפשט בה"ק וב' מוחין דאו"א והן דיסוד. וזהו סוד לחם משנה בסוד מרדכי משנה, וכן יוסף במרכבת המשנה, והן ז' ימי השבוע שבכולם יורד דבר יום ביומו ובששי לחם יומיים והיה משנה על אשר ילקטו יום יום, ובשבת לית לה מגרמה כלום, וכולם מכינים לשבת - מחד שביך לשבת. ולכן עשרים שנה הראשונים שהן דרגא דיסוד שנוטל מאבא ואמא ששם אין שליטה ונגיעה לסט"א - לכן אין מענישין לאדם, והן עץ החיים. מה שאין כן בחמשין שנה - עץ הדעת טוב ורע, שהוא עטרא דדעת, חו"ג, ושממית בידים תתפש, מחסד ולמטה. מה שאין כן באבא ואמא - המוחין, חיי המלך - עץ החיים. וזהו למעלה במקומן אבל למטה שבע תחתונות דבינה מתפשט למטה ולכן מי"ג שנה ולמטה מענישין בב"ד שלמטה, ואז נעשה איש שהוא גופא כמ"ש באדרא רבא ע"פ כי לא אדם הוא כו', עי"ש.
- [היכל השלישי בהיכל הששי]
היכלא תליתאה היכלא דא קיימא לאכללא וליחדא ביה ההוא כו' כלהו כלילן: ר"ל שבהיכל השני שבו כליל ההוא רוחא וכל החיוון הוא נכלל ונתאחד בזה ההיכל השלישי עם כל מה שבהיכל השני דהיינו ההיכל הראשון ורוחין וחיוון. וז"ש "ואתייחדן דא בדא", ר"ל הרוח וההיכל הראשון עם הרוח וההיכל השני, ונעשו אחד. וז"ש "ואינון חד רוחא דכליל דא בדא", וההיכל הזה השלישי קיימא לאכללא וליחדא כו' - כלילות הנ"ל.
ואלין אתמנון על ההוא הבל דתינוקות דלעאן באורייתא לקיימא עלמא: כמ"ש אין העולם מתקיים אלא בשביל תינוקות של בית רבן כי הן למודי ה' והן עמודים שהבית נכון עליהם, קיימין דעלמא, תרין קיימין. ולכן הנבואה בתינוקות שמהם הנבואה יוצא. וכאן סוד הרביין כרביא אנפי זוטרי, כרובים נערים כידוע, וכאן סוד ההבל דכלילא בתלת גוונין - באשא ורוחא ומיא, והן תלת נהורין דהיכל השלישי מהיכלות הנ"ל כמ"ש שם, ושם הכ"ב אותיות שמלמדין לתינוק כמ"ש בזוהר, ולכן מתחילין ללמוד עם התינוק ויקרא שבו כ"ה אתוון דייחודא שהן כ"ב נהורין ותלת נהורין כמש"ל. ואמר בפרשת בראשית דף ל"ח ע"ב (ח"א לח, ב) "בהיכלא תליתאה ותמן כל אינון דרדקי דבי רבן כו'".
ואלין נטלי ההוא הבל כו' ואתמנא נטורא דעלמא וכן כלהי: כמ"ש (ילקוט שמעוני על נ"ך תתפ"א) "ר' יודן נשיאה שלח לר"ח ולר"י ולר"א למיעבר בהלין קרתיא דא"י למיעבד לון סופרין ומתנין כו' אמר להון אייתו לן נטורי קרתא כו' ואי דין נטורי קרתא א"ל ספריא ומתנייא הה"ד אם ה' לא יבנה בית שוא כו'". שהשומרים הן דרגא דנצח והוד שהן השלוחים והן המגינין דדהבא והשלטים שבהיכל השלישי והן השומרים את העיר ולכן הביאו להן סנטרי קרתא וא"ל אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו, שינוקין הן הבונין הבית כמ"ש וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, ואמרו אל תקרי בניך אלא בוניך, שבהן אתכנשא רבות קדשא ליסוד עולם וז"ש "ורב שלום כו'", ועל ידי זה נבנה המלכות.
תרין סמכין דלסטר מערב כו' אלין אתמנין כו': שסטרא דדרום הוא סטרא דקיומא וצד מערב על היפוך כנ"ל בהיכל הראשון על הזיווג.
ווי כו' מחולקא דעלמא דאתי: שכאן הוא ממשיחין ומכניסין לעלמא דאתי כנ"ל בהיכל השלישי בהבל הג' נהורין כנ"ל.
- [היכל רביעי בתוך היכל הששי]
היכלא רביעאה היכלא דא היכלא בנטירו יתיר: שכאן גבורים עומדים בפרץ, שומרי החומות לשמור מקום הפרץ שפרצו בו.
היכלא דא סתרין ליה תלתין ותרין יתידות עלאין: שכאן מקום החצרות שסובבין לו ל"ב נתיבות, ל"ב אלהים.
ועל ידי דאלין אתיידע למיעבד דינא כו' ובמימר קדישין שאלתא: שבהיכל הרביעי מז' היכלות הוא בגזירת עירין פתגמא וכאן ובמימר קדישין שאלתא כמ"ש לקמן בדף רנ"ז ע"א (ח"ב רנז, א) בהאי היכלא אתער יצחק כו' עד בגזרת עירין פתגמא כו'.
כל אינון דינין דלא אתייהיבו כו': ר"ל אותן דינין שלא נכתבו ונחתמו כדי שיועיל התשובה.
ובגין כך כלהו ממנן ע"ד: ר"ל כל הארבע וכל הל"ב ות"ק אלף -- כולם ממונין על זה שמהם שאלין הכל. וזהו סוד "עיר וקדיש משמיא נחית כו'". עיר הוא שבהיכל הרביעי - בגזרת עירין. וקדיש הוא כאן בסוד הת"ת שנקרא קדוש בסטרא דגבורה כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת פנחס ובתי'. "וטהרו וקדשו", "וטהרו" מצד החסד, "וקדשו" מצד הגבורה.
אלין תלתין ותרין ממנן כו': שהתורה הוא בגבורה כידוע בסוד וידבר אלהים את כל הדברים האלה, והן ל"ב נתיבות חכמה כנ"ל.
ואלין אחרנין דכלהו תחותייהו כו': הן הת"ק אלף וסוד הל"ב הן ל"ב נתיבות חכמה ות"ק אלף הן נ' שערי בינה - ת"ק פרסי של עץ החיים.
- [היכל חמישי בתוך היכל הששי]
היכלא חמישאה היכלא דא קיימין ביה כו' כחושבן ימי שתא: והן שס"ה שייפין דנוקב' שהן בימינא, היכל האהבה. וכן רמ"ח שייפין דדכורא הוא גם כן בהיכל אהבה רבה, סוד הק"ש, רמ"ח תיבין, כי הוא סוד הברית - חסד דמתגלי בפום אמה, ובברית רמ"ח שייפין כללם כמ"ש באדרא רבא דף קמ"ב (ח"ג קמב, א) "ארכי' דההוא אמה מאתן וארבעין ותמניא עלמין וכלהו תליין בפומי' דאמה דאתקרי יו"ד ותא חזי דלא אתקרי אברהם שלים כו'", עי"ש. וכן בנקודת ציון שבה שס"ה היכלין דנוקבא ובה שס"ה גידין כמ"ש בפרשת בראשית ופרשת פקודי. ועיין בפרשת וארא ברעיא מהימנא דף כ"ה ע"א (ח"ב כה, א) "ומאן אינון רמ"ח פיקודין דאינון רמ"ח שייפין דב"נ כיון דאשתלים בהו על האי בכלל כדין ינדע באורח פרט דדא איהו אסוותא לכלהו וינדע כל יומי שתא דמתחברן למיהב אסוותא כו' בזמנא דשייפין אריקו ברכאין ליומי שתא כו' יומי שתא כמה דאתברכן מלעילא מרזא דאדם ה"נ אתברכין מתתא מרזא דאדם. זכאין אינון ישראל בהאי עלמא באלין פקודין דאורייתא דאקרון אדם כו'". והוא בסוד האדם הגדול שבהיכל אהבה, הוא סוד אדם כנ"ל. וסוד רמ"ח מצות עשה הן בימינא דז"א - אברהם, ושס"ה לא תעשה הן בימינא דנוקבא - לא תעשה. ושם החיבור, זו"נ, שייפין בשייפין, ואז נקרא 'אדם'. ועיין בתז"ח שם "גרמא תשיעאה דסלקא ביממא ונחית בליליא טמירא בתלת מאה ושתין וחמש כו'". ושי"ן הן דאבות וס"ה היא רגל רביעי - אדנ"י, והכל כאן סוד הברית וכאן סוד השמש והיום כידוע.
אלין אתמנין לבדחא כו': שכאן סוד החסד והרחמים כידוע, וז"ש כלהו קיימי בחדוה ומחדוה נפקי כו'.
- [היכל ששי שבששי(?)]
היכלא שתיתאה כו' בההוא זמנא דצדיקייא כו': כמ"ש "קשה שבכולן אסכרה ניחא שבכולן נשיקה, אסכרה דמיא לפיטורי בפי וושט, נשיקה דמיא כו'". וכאן מיתת נשיקה כנ"ל. וז"ש בגין דתפוק כו'. ואלו ששה היכלות הן כולם בהיכל הששי שכולל וא"ו היכלין.
זכאין אינון כו' נטירין בעלמא דין ובעלמא דאתי: כמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך - בעולם הזה ובעולם הבא ה' ישמור כו'.
(מכאן עד קיצור ההיכלות אינו מכתב יד קדשו - הערת המדפיס)
מהיכלא דא שראן כו': שכאן מתחברין כל ההיכלות כמ"ש בפרשת בראשית בהיכל הששי, עי"ש.
וכדין נגיד ואתמשך כו': ר"ל אור הג' ראשונות דלא נגיד לון עד דמשתכחין דו"נ כאחד כמ"ש למטה.
זכאה חולקא כו' ובעלמא דאתי: שהן מייחדין עלמא עלאה ותתאה כאחד, עוה"ז ועוה"ב.
קשורא דכל הני היכלין כו': עכשיו הולך ומפרש יחוד כל השש היכלות עם ו' קצוות דאצילות.
יעקב קשירו דכל מהימנותא: שבו נקשרין כל הו' קצוות כמו היכל הרצון שכולל כל הששה היכלות והוא כולל על העשר ספירות דירית לאבא ואמא ומזלא ונוק' נקשרת בו.
רוח דקיימא לקבלא דרוח דאיהי לתתא: ר"ל ת"ת דדכורא נגד היכל הרצון וזיווגם הוא רוחא ברוחא כמ"ש לקמן.
והאי רוח כו' קיימין ביה: ר"ל לקבל רוח הבינה שהכל קיימין ביה כידוע ומפרש והולך דא איהו יעקב דאיהו רוחא אמצעיתא דכל רוחין כו' שכל העשר ספירות נחלקין לג' חלקים - ג' ראשונות נכללין בבינה, ו' קצוות בת"ת, ומלכות שכוללת כל הז' היכלות. וכן נחלקין בעולם-שנה-נפש. שמים-וארץ-ואויר. חום-וקור-ורויה. ראש-בטן-גויה. וכן בשמות -- אהי"ה הוי"ה אדנ"י. וכן בשם הוי"ה -- י"ה דלא מתפרשין לעלמין, ו' ה'. וכן בכל דבר. והו' תפארת אמצע להם.
איהו נטיל כו' מנשיקות פיהו: והוא ביעקב כמ"ש וישק יעקב לרחל והן רוחא ברוחא ברוח הפה. וזהו סוד ת"ת אויר. [ולכן ויחן שם ישראל נגד ההר בלב אחד כאיש אחד, ששם קשירו דכל היכלין ו"ק דרגיה דישראל וכמ"ש בפרשת בראשית, עי"ש]. וזהו סוד שאמרו ישקני על מתן תורה ששם סוד הפה בסיני כמ"ש בז"ח שיר השירים דף מ"ח ע"ב ושם נתחבר שמים עם הפה של הארץ, רוחא ברוחא כמ"ש ויט שמים וירד מלמד שהרכין הקב"ה שמים ושמי שמים על הר סיני כו' ושמים הוא ת"ת כנ"ל ושמי שמים -בינה כידוע. והוא סוד הנ"ל. וז"ש למטה "וכד מתדבקן רוחא ברוחא כדין רוחא עלאה כו'".
וכל נשיקה איהו כו' ברוחא דלעילא: ר"ל שסוד דביקת רוחא ברוחא להעלות רוח התחתון - היכל הרצון, בעליון - בת"ת, שלא תאמר שהעליון יורד למטה, וז"ש "איהו נטיל האי היכלא שתיתאה" - שנוטל אליו. וזהו סוד ישקני מנשיקות פיהו כו' משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו כו'.
וכד מתדבקן רוחא ברוחא כדין רוחא עלאה כו': ר"ל רוח הבינה - שכוללת כל הג' ראשונות, שורה על ת"ת ומתדבק כולא כחדא. וזהו סוד ישקני כו' כי טובים דודיך מיין - סוד היין של בינה, ודודיך טובים, ומפרש מהו הטוב ואמר מיין - שמשם הם טובים, סוד מוחין, לריח שמניך טובים - מוחין דאבא, ומשם סוד האהבה - נהירו דחכמתא. וז"ש עלמות אהבוך.
ורזא דא כד כו' שייפא בשייפא: ר"ל לכך כל ההיכלות מתקשרין כאן עם הו' קצוות שמחמת הנשיקין מתעוררין כל השייפין כולן לאכללא זה בזה, ולכן כשמגיע התפלה להיכל הרצון אז מתערין כל ההיכלין להכלל בק' קצוות. וזהו סוד כלילת הו' קצוות בת"ת וששה היכלות בהיכל הרצון, והוא ברוחא דנשיקה שבו כלול הרוח של כל האיברים ומתדבק בנשיקה והנשיקין אלו הוא סוד "מארבע רוחות באי הרוח", והוא סוד הנשמה ואוירא דרוחא שבא מהנשיקין שהן ד' רוחות כמ"ש בפרשת תרומה דף קמ"ו ע"ב (ח"ב קמו, ב) "בספרא דר"ה סבא כו' אתפשט לארבע רוחין" והוא כמש"ל רוח שבפה הנושק ושנכלל בפי הנשוק, וכן ברוח הנושק בפיו ושנכלל בפה הנשוק[14] כידוע, והוא סוד בצלמו בצלם אלהים, דכר ונוקבא, שכל אחד כלול מזכר ונקבה כמ"ש בריש פרשת במדבר ורוח דדכורא שנכלל בנוקביה הוא צלם הנוקבא שדכורא נכלל בה, ובדכורא הוא רוח דנוקבא שנכלל בדכורא. וכן נפש ורוח של האדם הוא גם כן מאלו ד' רוחות שהן גם כן זו"נ נכללין כל אחד מדו"נ.
(ח"ב קמו, ב) "ואינון גו רזא דמהימנותא וסלקין בארבע אתוון ואינון אתוון דשמא קדישא תלי בהו כו' ומאן אינון אהבה כו': " שאלו ד' אותיות הן סוד ד' פרצופין, אותיות הוי"ה. וז"ש ועלאין ותתאין תליין בהו כו' ואינון רתיכא עלאה שהוא ד' אותיות השם. והענין כי סוד שם הוי"ה הוא כי ז"א יורש ב' עטרין דאבא ואמא. ושל אבא הוא עשר עטרין דכליל בחד והוא יו"ד של הוי"ה שכליל מעשר והוא חד. [והוא יו"ד לפי שכולל כל העשר ספירות וכל הפרצופים כמ"ש בפרשת ויקרא ואחרי מות ואמר ע"ש. אבל בסוד העטרין דירית הוא בסוד אלף לבד כמש"ל]. ועטרא דאמא מתחלק לה' גבורות שדרכן של גבורות להתחלק כידוע, ואף שבעטרא דאבא גם כן ה' חסדים -- כלולים כולם באחד ואין מתחלקין כי אם כשנכללין עם הגבורות, שהגבורות הן ה' גוונין, וה' חסדים הן אור דנהיר בגוונין, ומתחלק לפי הגוונין. ולכן נ' שערי בינה שהן ה' פעמים עשר. ובחכמה עשר לבד. ואח"כ ז"א יורש ב' עטרין -- ה' של בינה וא' של חכמה, והוא וא"ו. ומלכות - עטרא דגבורה לבד, והוא ה"א אחרונה. והן גם כן אותיות אהבה -- א' - עטרא דחכמה, ה' דבינה, ב' - ז"א - ב' עטרין, ה' - מלכות כנ"ל.
- ^ כאן הגהתי להדגיש את עיצובו של האות ה' כנקודה בתוך ד'. ובדפוס כתוב והוא בסוד ה"א וכו' - ויקיעורך
- ^ מופיע הערה בתחתית הדף של הדפוס נמחק תיבה אחת - ויקיעורך
- ^ זה מוסגר בכתב יד קדשו שנראה שמחקו - הערה בתחתית הדף של הדפוס - ויקיעורך
- ^ אולי צריך להגיה כאן 'דילה', ועוד לא בדקתי - ויקיעורך
- ^ לכאורה צריך להגיה כאן 'בכל נפשך' - ויקיעורך
- ^ נ"ל כוונתו שכולם עמדו שם מלבד האבות שלא, וכמו שמביא מדברי הזהר בהמשך - ויקיעורך
- ^ לא מובן לי איך פתאום קופץ לפרש באריכות קטע של זוהר בפרשת בראשית כ"ו ע"ב, וצע"ע - ויקיעורך
- ^ כנראה שמדובר בקטעים של השמטות שמקומן בדף ט' ע"א. כעת רק מצאתי את הטקסט בשני מקומות, אחד נמצא אצלנו בויקיטקסט בתוך דף זהר חדש קל ב, והשני מצאתי באתר ספריא כאן בדף ל"א ע"ב... וצע"ע -- ויקיעורך
- ^ ר"ל מה שנזכר בז"ח רות דף ס"ט ע"ג לעיל - ויקיעורך
- ^ המשך המילים לא מתיישב כל כך, ואולי צריך להגיה משהו.. - ויקיעורך
- ^ ר"ת דיוקנו של אביו . ש"ל
- ^ אולי צ"ל שביעאה, וצע"ע -- ויקיעורך
- ^ בכתב יד קדשו הביא לענין פירוש המאמר דכאן כל מאמר הזהר הזה וביארו בארוכה. ועתה נדפס לתועלת המעיין על מקומו. קחנו משם. ש"ל
- ^ [מגומגם הלשון קצת]-הערה של הדפוס