פתיחת התפריט הראשי

זהר חלק ג לו א

דף לו א

זוהר חלק ג דף לו/א לאתחברא באורייתא, הרי היא פתיחא לקבלא ליה, ולאשתתפא בהדיה, ובשעתא דבר נש סתים עינוי מינה, ויהך לארחא אחרא, הרי היא סתימא מסטרא אחרא, כמה דאת אמר, אם יום תעזבני, יומים אעזבך, ולא ישכח פתחא, עד דיתוב לאתחברא בה באורייתא אנפין באנפין, ולא יתנשי מינה. ועל דא אורייתא פתחא קמי בני נשא, ואכרזא וקרי להון, (משלי ח ד) אליכם אישים אקרא וגו', וכתיב (שם א) בראש הומיות תקרא, בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר. רבי יהודה אמר, ב' תרין גגין, וחד דאחיד לון, מאי קא מיירי, אלא חד לשמייא, וחד לארעא, וקודשא בריך הוא אחיד וקביל לון. רבי אלעזר אמר תלת נהורין (ס"א צדדין אלין) אינון עלאין קדישין דאחידן כחדא, ואינון כללא דאורייתא, ואלין פתחין פתחא לכלא, פתחין פתחא למהימנותא, ואלין ביתא דכלא, ועל דא בית אקרו, דאלין אינון ביתא, ובגין כך שירותא דאורייתא ב', דהא היא אורייתא (ס"א ביה הוי אסותא) הוי, ואסותא דעלמא. ובגין כך, מאן דאשתדל באורייתא, כאלו אשתדל ביה בשמא קדישא, והא אתמר דאורייתא כלא חד שמא קדישא עלאה איהי, ובגין דאיהי שמא קדישא, פתחת בבי"ת, דאיהי כללא דשמא קדישא, בתלת קשרי מהימנותא. תא חזי, כל אינון דמשתדלי באורייתא, מתדבקין ביה בקודשא בריך הוא, ומתעטרי בעטרי דאורייתא, ואתרחימו לעילא ותתא, וקודשא בריך הוא אושיט לון ימיניה, (ס"א וקודשא בריך הוא ארשים לון), כל שכן אינון דמשתדלי באורייתא נמי בליליא, והא אוקמוה דאינון משתתפי בשכינתא, (נ"א בכנסת ישראל), ואתחברו כחדא, וכד אתי צפרא, קודשא בריך הוא מעטר להו בחד חוטא דחסד, לאשתמודעא בין עלאין ותתאין. וכל אינון כוכבי צפרא, בשעתא דכנסת ישראל וכל אינון דלעאן באורייתא אתאן לאתחזאה קמי מלכא, כלהו מזמרי כחדא, הדא הוא דכתיב, ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלהי"ם. מאי ויריעו, כמה דאת אמר (ישעיה כד יט) רועה התרועעה הארץ, דאינון דינין מתתברין, ואתברו כלהו מקמי בקר, כד אתער בקר בעלמא, כמה דאת אמר (בראשית כב ג) וישכם אברהם בבקר, ועל דא ויריעו כל בני אלהי"ם. רבי אלעזר הוה אזיל בארחא, אשכחיה לרבי פנחס בן יאיר דהוה אתי, געא חמריה, אמר רבי פנחס ודאי בטקולא (נ"א בקלא) דחדוותא דחמרא חמינא, דאנפין חדתין ישתכחון הכא, כיון דנפק מבתר ענפוי דטורא, חמא ליה לרבי אלעזר דהוה אתי, אמר ודאי טקולא (נ"א קלא) דחדוותא אשתלים, נחת רבי אלעזר לגביה, ונשיק ליה, אמר ליה אי טופסא דארחא חד לגבך, נזיל ונתחבר כחדא, ואי לאו, טול ארחך וזיל, אמר ליה, ודאי לקבלך אזילנא, כיון דאשכחנא לך איזיל אבתרך, ונתחבר כחדא. פתח רבי פנחס ואמר, (תהלים קכח ה) יברכך יהו"ה מציון וראה בטוב וגו', יברכך יהו"ה מציון, מאי טעמא מציון, בגין דתמן שראן ברכאן לאשתתפא (ס"א לאשתכחא), הדא הוא דכתיב, כי שם צוה יהו"ה את הברכה חיים עד העולם, ובגין כך יברכך יהו"ה מציון, דהא מתמן נפקי ברכאן לכלא. וראה בטוב ירושלם, דבגיני ציון, ירושלם אתברכא, דכיון דציון אתמלי ברכאן, כדין ירושלם אתברכא, ואשתכחו בה רחמים, וכד ירושלם אתברכא, כל עמא אתברכא. כל ימי חייך, דלא יתחזי קשת ביומך כמה לאביך, ועל דא וראה בטוב ירושלם כל ימי חייך. וראה בנים לבניך, דחלי חטאה חסידין קדישין, כדין שלום על ישראל, מאי שלום על ישראל, אלא כמאן דאמר שלמא על רישיה דמלכא, דלא יחסר כלא, כך שלום על ישראל, בזמנא דצדיקייא ישתכחון בעלמא. פתח רבי אלעזר ואמר, (משלי יז ו) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם, בנים הא אוקימנא, בני בנים אלין שאר כתרי מלכא, כמה דאת אמר (ישעיה נד יג) וכל בניך למודי יהו"ה, וכתיב (איכה ד ב) בני ציון היקרים. (כמה דאת אמר), ותפארת בנים אבותם, לא מתעטרן בנין אלא באבהן, מכאן אוליפנא, דבנין לא מתעטרי ולא משתקיין משקיו דנחלא, אלא בזמנא דאבהן מתעטראן ומתברכאן, הדא הוא דכתיב