זהר חלק א קפ ב
דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא" • באתר "תא שמע"
מתוך: זוהר חלק ח (עריכה)
אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו, תא חזי כד ברא קב"ה עלמא, עבד ליה על דינא, ועל דינא אתקיים, וכל עובדין דעלמא אינון קיימין בדינא, בר דקב"ה בגין לקיימא עלמא ולא יתאביד, פריש עליה רחמי, ואינון רחמי מעכבי לדינא דלא ישתצי עלמא, ועל רחמי אתנהיג עלמא ואתקיים בגיניה.
ואי תימא דקודשא בריך הוא עביד דינא בבר נש בלא דינא, הא אתמר דכד דינא שריא עליה דבר נש כד איהו זכאה, בגין רחימותא דקב"ה ביה איהו כמה דאתמר, דהא קב"ה רחים עליה ברחימו לקרבא ליה לגביה, מתבר גופא בגין לשלטאה נשמתא, וכדין אתקריב בר נש לגביה ברחימו כדקא יאות, ונשמתא שלטא וגופא אתחלש, ובעיא גופא חלשא, ונפשא תקיפא דאתתקף בתקיפו, וכדין איהו רחימא דקב"ה, כמה דאמרו חברייא יהב קב"ה לצדיק צערא בעלמא דין, בגין למזכי ליה לעלמא דאתי.
וכד נשמתא חלשא וגופא תקיפא, איהו שנאיה דקב"ה, דלא אתרעי ביה ולא יהיב ליה צערא בהאי עלמא, אלא אורחוי מתתקנן והוא בשלימו יתיר, בגין דאי עבד צדקה או טיבו, קב"ה משלם ליה אגריה בהאי עלמא, ולא יהוי ליה חולק בההוא עלמא, ודא הוא דתרגם אונקלוס (דברים ז י) ומשלם לשונאיו וגו', ומשלם לשנאוהי טבוון דאינון וגו' (איהו), ובגין כך ההוא זכאה דאתבר תדיר איהו רחימא דקב"ה, והני מלי כד בדק ולא אשכח חובא בידיה דאתענש עליה.
הכא אית לאסתכלא בכמה סטרין, חד דהא חמינן דשכינתא לא שריא באתר עציבו אלא באתר דאית ביה חדוה, אי חדוה לית ביה לא שריא שכינתא בההוא אתר, כמה דאת אמר (מ"ב ג טו) ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד יהו"ה, דהא שכינתא ודאי לא שריא באתר עציבו, מנלן מיעקב, דבגין דהוה עציב עליה דיוסף, אסתלקת שכינתא מניה, כיון דאתא ליה חדוה דבשורה דיוסף, מיד ותחי רוח יעקב אביהם, הכא בהאי זכאה דאתבר, כיון דאיהו חלשא ואתבר במכאובין, אן הוא חדוה, דהא איהו בעציבו, ולית עמיה חדוה כלל. וחד דהא חמינן כמה רחימין הוו צדיקיא קמי קודשא בריך הוא, ולא אתברו במרעין ולא במכאובין, ולא אתחלש גופא דלהון לעלמין, אמאי לאו אלין כאלין, דאלין אתברו ואלין קיימי בגופייהו כדקא יאות, וא"ת דהא אלין דקיימו בקיומא כדקא יאות, בגין דאינון צדיקי בני צדיקי אינהו כמה דאוקמוה, ואלין אחרנין צדיקי ולאו בני צדיקי, הא קא חמינן צדיקי בני צדיקי, דהא אבוי דדין זכאה בר זכאה ואיהו זכאה, אמאי אתבר גופיה במכאובין וכל יומוי בצערא, אלא הכא רזא איהו, דהא כל עובדוי דקב"ה בקשוט וזכו, (איוב לד י) כי פועל אדם ישלם לו וכארח איש ימציאנו.
אשכחנא בספרי קדמאי רזא חדא, ולגביה רזא אחרא, חד דאיהו תרין, דהא אית זמנין דסיהרא איהי בפגימו ושריא בדינא, ושמשא לא אשתכח גבה, ובכל זמנא ובכל שעתא אית לה לאפקא נשמתין בבני נשא, כמה דלקטא בקדמיתא, ואפיקת לון השתא בזמנא דאיהי קיימא בדינא, האי מאן דנקיט לה בההוא זמנא, ליהוי תדיר בגריעותא, ומסכנותא אזלא לגביה, ואתבר תדיר בדינא כל יומוי דבר נש, בין חייבא בין זכאה, בר דצלותא בטיל כל גזרי דינין, ויכיל לסלקא בצלותא.
וההוא זמנא דקיימא ההוא דרגא בשלימו, וההוא נהר דנגיד ונפיק אשתמש בה, כדין ההוא נשמתא דנפקת ואתדבקת ביה בההוא בר נש, ההוא בר נש אשתלים בכלא, בעותרא בבנין בשלימו דגופא. וכלא בגין