פרקי דרבי אליעזר פרק נא

רבן גמליאל אומר כמו ראשי חדשים מתחדשים ומתקדשים בעה"ז כך יהיו ישראל מתחדשים ומתקדשים לעה"ב שנאמר דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה'.

וחכמים אומרים שמים וארץ עתידים לעבור ולחדש מה כתי' עליהם ונגולו כספר השמים כאדם הקורא בתורה וגולל אותה וחוזר ופותח וגולל אותה כך הב"ה עתיד לגול את השמים שנאמר ונגולו השמים כספר והארץ כבגד תבלה כאדם שהוא פושט את טליתו ומקפל אותה וחוזר ופותח ולובש אותה ומחדש אותה במקומה שנאמר והארץ כבגד תבלה וכל יושבי הארץ יטעמון טעם מיתה שני ימים שאין נפש אדם ובהמה על הארץ שנאמר ויושביה כמו כן ימותון וביום השלישי מחדש את הכל ומחייה את המתים ומקיים אותה לפניו שנאמר יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו.

ר' אליעזר אומר כל צבא השמים עתידים לעבור ולהתחדש מה כתיב עליה וכל צבאם כנבול עלה מגפן מה גפן והתאנה הזאת נובלים ועומדות כאש יבש וחוזרת ופורחת ונצצת ומוציאות עלים חדשים רעננים כך כל צבא השמים עתידין ליבול והן חוזרין ומתחדשין להודיע לפניו שיש מבלה ואינו בולה ואין עוד לא רעב ולא רע ולא מגפה ואין עוד צרות שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה.

ר' ינאי אומר כל צבא השמים עוברים ומתחדשים בכל יום ומהו צבא השמים השמש והירח והככבים והמזלות תדע לך שהוא כן בא וראה כשהמש נוטה לבא למערב והוא רוחץ במי אוקיאנוס כאדם שהוא רוחץ את נירו בתוך המים כך מימי אוקיאנוס מכבין שלהבותיו של שמש ואין נוגה לו ואין שלהבת של שמש מאיר כל הלילה בעולם עד שיבא למזרח וכשיבא למזרח רוחץ בנהר של אש כאדם שהוא מדליק את נרו בתוך האש כך השמש מדליק את נירותיו ולובש שלהבותיו ועולה להאיר על הארץ ומחדש בכל יום מעשה בראשית כן עד שיבא הערב ולעת הערב הירח והככבים ומזלות רוחצים בנהר של ברד ועולין להאיר על הארץ לעתיד לבא הב"ה מחדש אותם ומוסיף על אורם אור שבעת ימים שנאמר יהיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא באי זה יום ביום גאולת ישראל שנאמר ביום חבוש ה' את עמו.

רבן גמליאל אומר עולת שמקריבין בכל שבת כבשים שנים ועולת ראש חדש פרים שנים ואלו שנים שני עולמות העה"ז והעה"ב איל אחד ושעיר אחד כשם שהם גוי אחד ואלהיהם אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים כנגד מקריביהם למחדשן כמו ראשי חדשים שנאמר זאת עולת חדש בחדשו.

ר' זכריה אומר אחר עולת החדש מה כתיב ושעיר עזים אחד לחטאת לה' החטאת למה כשברא הב"ה את עולמו ברא שני מאורות גדולות שנאמר ויברא אלהים את שני המאורות הגדולים הגדול אחד והקטן אחד והקשה הירח את ערפו שלא לעשות רצון בוראו שלא רצה להיות קטן לפי' מקריבים עליו שעיר חטאת למעלה לעולת ראש חדש שנאמר ושעיר עזים אחד לחטאת לה' הח"טאת אמ' הב"ה השעיר הזה יהיה כפרי עלי על שמעטתי את הירח.

ר' אליעזר אומר בית המקדש עתיד לעלות ולהתחדש שנאמר הנני עושה חדשה עתה תצמח הלא תדעוה ושעריו שטבעה לארץ עתידין לעלות ולהתחדש כל אחד במקומו ושער החצר הפנימי הפונה קדים וכו'.

ר' יהודה אומר בחדשים ובשבתות ישראל יושבים שם ורואין את הדלתות נפתחין מאליהם ויודעין ששכינתו של הב"ה שם שנאמר כי ה' אלהי ישראל בא בו מיד כורעים ומשתחוים לפני האלהים וכן לשעבר וכן לעתיד שנאמר והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים.

ר' יונתן אומר והא כתיב אין כל חדש תחת השמש אמרו לו הצדיקים מתחדשים וכל מעשיהם אבל הרשעים אין להם דבר חדש תחת השמש.


ר' פנחס אומר מי הבאר עתידין לעלות תחת מפתן הבית ומפרים ונובעים ויוצאים שנים עשר נחלים כנגד שנים עשר שבטים שנאמר (יחזקאל מז, א) "וישיבני אל פתח הבית והנה מים יוצאין מתחת מפתן הבית... הימנית מנגב".
שלשה כלפי דרום לעלות בהם עד השווקים.
ושלשה כלפי המערב לעבור בהם עד הברכים שנאמר (יחזקאל מז, ג) "בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעבירני" מי ברכים.
ושלשה כלפי צפון לעבור בהם עד הצואר שנאמר "וימד אלף אמה ויעבירני במים מי אפסים",
ויורדין לנחל קדרון נחל אשר לא יוכל אדם לעבור שנאמר (יחזקאל מז, ה) "כי גאו מי שחו נחל אשר לא יעבור",
והמים נמשכין ויורדין אל ערבות יריחו שנאמר (יחזקאל מה, ח) "וירדו אל כל הערבה",
וכל שדה וכרם שאינם עושין פרי משקין מאותם המים האלה ונכנסין לים המלח והם מרפאין אותו שנאמר "ובאו הימה המים ונרפאו המים",
ושם הם דווגין כלל מנה הכתוב שהם נמתקין כמן ועולין בנחל עד ירושלם ושם נאחזין במכמרותיהן שנאמר (יחזקאל מז, י) "והיה כי יעמדו עליו דווגים" יעמדו ושם הם נצמחים מאליהם עד שפתי הנחל כל מין עץ אילן עושה פרי למינו שנאמר (יחזקאל מה, יב) "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה",
וכל חדש הם מכבדים את פירותיהם שנאמר "לחדשיו יבכר", אלו נאכלין ואלו עולין שנאמר "כי מימיו מן המקדש המה יוצאין",
וכל אדם שהוא חולה ורוחץ באותם המים מתרפא שנאמר (יחזקאל מז, ט) 'לכל אשר יבא נחלים יחיה',
וכל אדם שיש לו מכה לוקח מעליהם ונותן על מכתו ומתרפא שנאמר (יחזקאל מז, יב) "והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה"
מה הוא "לתרופה"? אמר ר' יוחנן לתרפיא מצצן עליה ושרף מזינה: