ברכות ח א
על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מאי דכתיב (תהלים סט, יד) ואני תפלתי לך ה' עת רצון אאימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. ר' יוסי ברבי חנינא אמר מהכא (ישעיהו מט, ח) כה אמר ה' בעת רצון עניתיך ר' אחא ברבי חנינא אמר מהכא (איוב לו, ה) הן אל כביר ולא ימאס וכתיב (תהלים נה, יט) פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי תניא נמי הכי רבי נתן אומר מנין שאין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים שנאמר הן אל כביר ולא ימאס וכתיב פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו' אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הצבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם אמר ר"ל בכל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע שנאמר (ירמיהו יב, יד) כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו שנא' (ירמיהו יב, יד) הנני נותשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם. אמרו ליה לר' יוחנן איכא סבי בבבל תמה ואמר (דברים יא, כא) למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה כתיב אבל בחוצה לארץ לא כיון דאמרי ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו כדאמר ר' יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי א"ר אחא ברבי חנינא מאי קרא (משלי ח, לד) אשרי אדם שומע לי לשקד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי וכתיב בתריה כי מוצאי מצא חיים. אמר רב חסדא גלעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת שני פתחים סלקא דעתך אלא אימא שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל:
(תהלים לב, ו) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא אמר ר' חנינא לעת מצא זו אשה שנא' (משלי יח, כב) מצא אשה מצא טוב במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי מצא או מוצא מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' מוצא דכתיב (קהלת ז, כו) ומוצא אני מר ממות את האשה וגו' ר' נתן אומר לעת מצא זו תורה שנאמר (משלי ח, לה) כי מוצאי מצא חיים וגו' רב נחמן בר יצחק אמר לעת מצא זו מיתה שנא' (תהלים סח, כא) למות תוצאות תניא נמי הכי תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם שנאמר למות תוצאות תוצאות בגימטריא הכי הוו קשה שבכלן אסכרא ניחא שבכלן נשיקה אסכרא דמיא כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא ואיכא דאמרי כפיטורי בפי ושט נשיקה דמיא כמשחל בניתא מחלבא ר' יוחנן אמר לעת מצא זו קבורה א"ר חנינא מאי קרא (איוב ג, כב) השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר אמר רבה בר רב שילא היינו דאמרי אינשי ליבעי אינש רחמי אפילו עד זיבולא בתרייתא שלמא מר זוטרא אמר לעת מצא זה בית הכסא אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו. אמר ליה רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני מילי מעלייתא דאמרת משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא אמר ליה הכי אמר רב חסדא מאי דכתי' (תהלים פז, ב) אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד דלא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא. רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי:
ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו גבי ירא שמים כתיב (תהלים קיב, א) אשרי איש ירא את ה' ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא ולגבי ירא שמים וטוב לך לא כתיב ביה:
ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא לעולם ידור אדם במקום רבו שכל זמן ששמעי בן גרא קיים לא נשא שלמה את בת פרעה והתניא אל ידור לא קשיא הא דכייף ליה הא דלא כייף ליה:
אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי מנחם אמר ר' אמי מאי דכתי' (ישעיהו א, כח) ועוזבי ה' יכלו הזה המניח ס"ת ויוצא ורבי אבהו נפיק בין גברא לגברא. בעי רב פפא זבין פסוקא לפסוקא מהו תיקו חרב ששת מהדר אפיה וגריס אמר אנן בדידן ואינהו בדידהו:
אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי טלעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום
רש"י
עריכה
עת רצון - אלמא יש שעה שהיא של רצון:
כביר לא ימאס - תפלת הרבים לא ימאס:
מקרב לי - ממלחמות הבאות עלי:
כי ברבים היו עמדי - שהתפללו עמי:
פדה בשלום - זה שעסק בדברי שלום דהיינו תורה דכתיב וכל נתיבותיה שלום (משלי ג) וכן גמילות חסדים נמי שלום הוא שמתוך שגומל חסד בגופו לחבירו הוא מכיר שהוא אוהבו ובא לידי אחוה ושלום:
הנני נותשם מעל אדמתם - סיפיה דקרא הוא:
מקדמי שחרית מחשכי - ערבית כלומר מאריכין בבית הכנסת:
שיעור של שני פתחים - רוחב יכנס לפנים שלא ישב סמוך לפתח דנראה עליו כמשוי עיכוב בית הכנסת ויהא מזומן סמוך לפתח לצאת:
יתפלל לעת מצא - יתפלל שיהו מצויין לו כשיצטרך:
לעת מצא זו מיתה - שימות במיתה יפה ונחה:
אסכרא - אישטר"א נגולמנט (בו"ן מלנ"ט: פצע חמור) בלע"ז שבתוך הגוף:
כחיזרא בגבבא דעמרא דלאחורי נשרא - כענפי הסירים הנסבכים בגזת הצמר כשאדם נותק בחזקה ומשליך לאחור שאי אפשר שלא ינתק הצמר עמה:
כפיטורי בפי ושט - ים אוקיינוס יש בו מקומות שאינו מקבל ברזל ומחברין לוחי הספינה ע"י חבלים ועקלים שתוחבי' בנקביו ותוקעין אותו בדוחק לפי שהם גסין כמדת הנקב:
פיטורי - חבלים דמתרגמינן ופטורי ציצים (מלכים א ו) אטונין:
בפי ושט - הוא הנקב שהוא עגול כפי ושט:
כמשחל בניתא מחלבא - כמושך נימת שער מתוך החלב:
זיבולא בתרייתא שלמא - שיהא לו שלום כל ימי חייו ואף ביום קבורתו עד השלכת עפר האחרונה שבכיסוי קבורתו:
זיבולא - פלא"דא (פיליד"א: מלוא את חפירה) בלע"ז:
לעת מצא זה בית הכסא - שיהא דר במקום שיש בית הכסא סמוך לו לפי שהיתה קרקע של בבל מצולת מים ואין יכולין לחפור שם חפירות והיו צריכין לצאת בשדות ולהתרחק מאד:
המצויינים - ציון ואסיפת צבור:
ביני עמודי - שבית המדרש נכון עליהם מלמעלה:
שכל זמן ששמעי בן גרא קיים כו' - דסמוך למיתת שמעי כתיב ויתחתן שלמה את פרעה (מלכים א ג):
הא דכייף ליה - אם כפוף הוא לרבו לקבל תוכחתו ידור אצלו ואם לאו טוב להתרחק ממנו ויהי שוגג ואל יהי מזיד:
מהדר אפיה וגריס - משנתו כשקורין בספר תורה:
ישלים פרשיותיו - של כל שבת ושבת
תוספות
עריכה
רב ששת מהדר אפיה וגריס. וא"ת והא אמרינן בסוטה (פ"ז ד' לט.) מאי דכתי' וכפתחו עמדו כל העם (נחמיה ח) כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפי' בדבר הלכה. ויש לומר התם איירי בקול רם כדי שלא יבטלו קול קריאת התורה והכא איירי בנחת. והאי דקא מהדר אפיה רבותא משמע אע"ג דמהדר אפיה שנראה כמניח ספר תורה שפיר דמי והאי דאהדר אפיה כדי שיכוון גרסתו. ורב אלפס (מגילה פ"ד) כתב דה"ג מפרשי דוקא שיש שם עשרה אחריני אז יכול ללמוד. אבל אין שם עשרה כי אם עמו לא. והכא מיירי שהיו שם עשרה בלא הוא ועוד תירץ האלפסי שאני רב ששת שתורתו אומנתו הוא. ואנן מסתבר לן כי האי תירוצא:
שנים מקרא ואחד תרגום. יש מפרשים והוא הדין ללועזות בלע"ז שלהן הוי כמו
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
כט א מיי' פ"ח מהל' תפילה הלכה א', יט, טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף ט':
ל ב מיי' שם וסמ"ג שם, טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף י"א:
לא ג מיי' פ"ח מהל' תפילה הלכה ב', וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף כ':
לב ד מיי' פ"ח מהל' תפילה הלכה ג', וסמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' צ' סעיף י"ח:
לג ה ו מיי' פי"ב מהל' תפילה הלכה ט', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קמ"ו סעיף א':
לד ז [טור שם]
ח מיי' שם סמ"ג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קמ"ו סעיף ב' [ רב אלפס כאן ובפרק הקורא את המגילה דף רע"ג ]:
לה ט מיי' פי"ג מהל' תפילה הלכה כ"ה, סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' רפ"ה סעיף א':
ראשונים נוספים
אלא אימא שיכנס שיעור ב' פתחים רוחב: אי נמי שישהא כשיעור כניסת שני פתחים וטעם הדבר מפני שלא יראה כמי שרוצה לצאת ואינו נהנה בישיבת בהכ"נ. ועוד שכשהוא מתפלל מיד כשנכנס הוא דרך הדיוטות:
מר זוטרא אמר לעת מצוא זה בית הכסא אמרי במערבא הא דמ"ז עדיפא מכלהו: ואשבחו הא מלתא מכולהו משום דכמה חליים בנקביו של אדם כשאין בית הכסא מצוי לו ואמרינן נמי ברוך אתה בבואך שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך והצריך לנקביו ומתפלל תפלתו תועבה והמשהא נקביו עובר משום בל תשקצו וזהו שבח מציאותו:
רב ששת הוה מהדר אפיה וגריס: ויש מפרשים דדוק' רב ששת היה מותר מפני שהיה סגי נהור ולא היה מחוייב בקריאת התורה דדברים שנתנו בכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה:
אימא כשיעור שני פתחים. פירוש שלא ימהר ויתפלל מיד כשיכנס, אלא ישהה כשיעור שני פתחים, אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי. ומיהו בירושלמי דפרק אין עומדין {הלכה א'} גרס, רב חסדא אמר זה שנכנס לביהכ"נ צריך ליכנס לפנים משני פתחים. מה טעם, אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי גו'. ואם עשה כן מה כתיב אחריו, כי מוצאי מצא חיים.
רב ששת מהדר אפיה וגריס. וא"ת והא אמרינן בסוטה בפרק אלו נאמרין {לט.} כיון שנפתח ס"ת אסור לדבר אפילו בדבר הלכה, שנאמר ובפתחו עמדו כל העם. ואין לומר שאני הכא דמהדר אפיה, דא"כ הוי ליה לאתויי מילתיה דרב ששת התם. ונ"ל דהא דקאמר התם אסור לדבר היינו דוקא בקול רם לפי שמעכב את אחרים מלשמוע, אבל בלחש שפיר דמי. והא דמהדר אפיה, ה"ה [1][דב]דלא מהדר אפיה מצי למגרס בלחש, אלא רבותא נקט דאפילו דמהדר אפיה שנראה כמניח ס"ת, שרי. והוא היה מהפך פניו כדי שיכוין לבו לגרסתו. ורב אלפס פירש דוקא רב ששת שתורתו אומנתו, אבל איניש אחרינא אסור.
ישלים פרשיותיו עם הצבור. נראה דכל השבוע מקרי עם הצבור, הואיל וממנחתא דשבתא מתחילין לקרות הפרשה, [2]אע"ג דלא מיקרי קמי שבתא אלא מרביעי ואילך. במדרש יש צוה רבי את בניו אל תאכלו לחם בשבת עד שתשלימו כל הפרשה. ומיהו אם לא השלים אותה קודם אכילה, משלים אחר אכילה.
[3][שנים מקרא ואחד תרגום][4]. יש מפרשים דה"ה לכל הלועזות, [5][ד]לעז שלהם הוי כמו תרגום. כי התרגום הוא בשביל ע[מי][6] הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש, וא"כ ה"ה לעז למכירין בו. ולא נהירא, משום שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף אלמלא תרגו[מא][7] דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר. ונראה דהקורא בפירוש התורה יוצא ידי תרגום, כיון שמתפרש בו כל מלה.
- ^ כך הוא בתוס' רי"ש, והכי אתיא שפיר לשונית.
- ^ אולי נכון היה להוסיף כאן ו' קודם המילה.
- ^ בספרים דיבור זה מובא מיד אחרי הדיבור עטרות ודיבון ומחובר אליו. והעברתיו למקומו הראוי לו בדף א' כפי שהוא בתוס' שעל הדף, וכפי סדר הגמ'.
- ^ כך הוא לשון הד"ה בתוס' רי"ש ובתוס' שעל הדף ועוד.
- ^ ע"פ גרסת הבית יוסף באו"ח סימן רפ"ה סעיף ב'. ובספרים בלא ד'.
- ^ כך הוא בכל בעלי התוסק המקבילים. ובספרים כתוב "עם".
- ^ כך הוא בכל בעלי התוס' המקבילים ובגרסת הגמ' שלנו. ובספרים כתוב "תרגום".
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
בשעה שאדם הולך לב"ה לא יתחיל להתפלל מיד, אלא ישהה מעט קודם שיתפלל כדי להתישב לבו, ודי לו בשיעור שיכנס בב"ה ב' פעמים ויגיע למקומו או יתחילת מיד באשרי או בשאר פסוקים ומתוך אותם הפסוקים יתחיל בתפלתו:
מכיון שהתחילו לקרות בספר תורה אסור לאדם לצאת מב"ה אלא א"כ בין קורא לקורא, וכיון שנפתח ספר תורה אסור לאדם לדבר אפי' בדבר הלכה, ואע"פ שאמרו רב ששת מהדר אפיה וגריס שאני רב ששת דתורתו אומנותו, ויש מי שמפרש שלא נאמר דבר זה אלא שאין בב"ה י' שהיו שומעים ושותקים אבל אם יש עשרה ראשים האחרים לדבר ואין הדברין נראין, ויש מי שמפרש שלא נאסר דבר זה אלא בימי רבותינו שהיה ראשון מברך לפניה ואחרון לאחריה, ואמצעיים לא היו מברכים ושמא זה המספר יזדמן לו שיקרא ונמצא שסח בנתים ר"ל בין ברכה ראשונה לאחרונה אבל אנו שכל הקורים מברכים לפניה ולאחריה רשאי לספר ואין בכך כלום:
תקנו חכמים שיהא אדם משלים פרשותיו בביתו על הדרך שאדם קורא אותם בצבור בכל שבת ושבת שנים מקרא ואחד תרגום ואפי' אותן המקראות שאין להם תרגום יש אומר שצריך לקראן ג' פעמים ב' כדין האחרים ופעם שלישית במקום התרגום:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
אלא אימא שיכנס שיעור ב' פתחים רוחב. אי נמי שישהא כשיעור כניסת שני פתחים. וטעם הדבר מפני שלא יראה כמי שרוצה לצאת ואינו נהנה בישיבת בהכ"נ. ועוד שכשהוא מתפלל מיד כשנכנס הוא דרך הדיוטות:
מר זוטרא אמר לעת מצוא זה בית הכסא אמרי במערבא הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו - ואשבחו הא מלתא מכולהו משום דכמה חליים בנקביו של אדם כשאין בית הכסא מצוי לו. ואמרינן נמי ברוך אתה בבואך שיהא בית הכסא סמוך לשולחנך. והצריך לנקביו ומתפלל תפלתו תועבה. והמשהא נקביו עובר משום בל תשקצו. וזהו שבח מציאותו:
רב ששת הוה מהדר אפיה וגריס - ויש מפרשים דדוקא רב ששת היה מותר מפני שהיה סגי נהור ולא היה מחוייב בקריאת התורה דדברים שנתנו בכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה