זהר חלק ב רנז א


דף רנז א

עלמא כד אתברי, דהא כד אתברי עלמא, לא יכיל למיקם בקיומא, ולא הוה קאים, עד דאתגלי היכלא דא דנטיל אברהם, וכד אתגלי אברהם בהאי היכלא, (נ"א, כדי לעלמא דיהא ספוקא וכו') כדין אמר לעלמא די, הא ספוקא לאתזנא מניה עלמא ולאתקיימא, ובגין כך א"ל שד"י אקרי, אל שדי לכלא ביה לאתזנא מיניה. תא חזי, היכלא דא זמין קודשא בריך הוא למליא ליה (ביה), ולאתקנא ליה לזמנא דאתי, דכתיב (ישעיה סו יא) למען תינקו ושבעתם משד תנחמיה, למען תמוצו והתענגתם מזיז כבודה, שד תנחמיה וזיז כבודה, כלא איהו בהאי היכלא, וכדין בההוא זמנא כתיב (בראשית כא ז) מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה, דהא יניקא תליא ביה באברהם. יצחק דאיהו שמאלא דקודשא בריך הוא, אתר דמניה מתערין כל דינין דעלמא, ואיהו דרועא דשמאלא, שירותא דכל דינין, וכל דינין מתערי מתמן, האי איהו נטיל ואחיד ההוא היכלא דאקרי זכותא, לאתחברא דינא בדינא, ולמהוי כלא קשורא חדא, בגין דהאי איהו דינא דלעילא, ורשימין דדינין קיימין ביה. והכא אתרשים שמא קדישא, דאקרי אלהי"ם, בגין דאית אלהים חיים, דאיהו לעילא לעילא סתים מכלא, ואית אלהים דאיהו בי דינא דלעילא, ואלהים דאיהו בי דינא דלתתא, הדא הוא דכתיב (תהלים נח יב) אך יש אלהים שופטים בארץ, אלהים עלאה רזא דאלהים חיים כליל לאלין דלתתא, וכלא איהו חד. בהאי היכלא אתער יצחק, וכלהו שבעין ותרין נהורין דכלילן ביה, דמנייהו אתגזרו כל דינין דעלמא דלתתא, דכתיב (דניאל ד יד) בגזרת עירין פתגמא, ואמאי אקרון עירין, אלא בגין דכלהו קיימין בהאי עיר, (תהלים מח ט) עיר יהו"ה צבאות, עיר אלהינו. כל אינון היכלין דלעילא, כל חד וחד אקרי עיר, כמה דאת אמר (דניאל ד י) עיר וקדיש, ואלין אינון עירין, דקיימין לגו בגו דהיכלא, דקיימן בעיר, בגין כך אקרון עירי"ן. האי היכלא אתכליל ביצחק, וכלא איהו בהיכלא דאברהם, בגין דימינא אכליל לשמאלא. ותא חזי, כל חד וחד כליל לחבריה, והא אוקימנא דבגין דא אברהם עקד ליצחק, בגין לאכללא ביה דינא, (נ"א בימינא), ולאשתכחא שמאלא כליל בימינא, (ולאשתכחא ימינא על שמאלא), ולאשלטא ימינא על שמאלא. ועל דא קודשא בריך הוא פקיד ליה לאברהם לקרבא בריה לדינא, ולאתקפא עלוי, ולא פקיד ליצחק אלא לאברהם, ועל דא אשתכח דא בדינא ודא בחסד, וכלא חד, ואתכליל דא בדא, והכי אתכלילו היכלין תתאין בעלאין. כד נטיל יצחק היכלא דא, כדין כלא איהו לטב, דינא בזכותא, ועל דא בעי בר נש דדאין דינא, למידן דינא בזכותא, בגין דאיהו רזא עלאה שלימו דדינא, בגין דלית שלימו דדינא אלא בזכותא, דא בלא דא לאו איהו שלימו, דינא בזכותא, דא איהו שלימו דמהימנותא, כגוונא דלעילא. ביומא דראש השנה, כד דינא אתער בעלמא, בעאן ישראל לתתא לאתערא רחמי מגו שופר, כגוונא דרזא עלאה, והא אוקימנא, ובעינא לחברא דינא לקבל זכותא, בגין דכד קיימא דינא בזכותא, כלא איהו בחבורא חדא, ועילא ותתא בשלימו, וכדין (איוב ה טז) ועולתה קפצה פיה, דלית לה רשו לאסטאה ולקטרגא בעלמא, וכדין כלא ביחודא חדא כדקא יאות, ודינא בלא זכו לאו איהו דינא. ודא איהו דישראל אית לון דינא בזכותא, אבל שאר עמין לא אית לון דינא בזכותא, ועל דא אסיר לן לסדרא דינין דילן בערכאי, דהא לית לון חולקא בסטר מהימנותא דילן, דכתיב (תהלים קמז כ) לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום. ומסטרא דישראל, כל מאן דדאין דינא, ולא אכליל ביה זכות, דא איהו חטי, דקא גרע רזא דמהימנותא, ואסטי גרמיה לההוא סטרא, דאית ביה דינא בלא זכות. ותא חזי, כד קיימי סנהדרין לתתא, למידן דיני נפשות, אצטריכו למפתח בזכותא, בגין לאכללא זכותא בדינא, ותו, דהא אקרון מבי זכותא, ועל דא אשתדלותא דילהון למפתח בזכותא. ושראן בזכותא מזעירא, ולבתר אשתלים דינא מעלאה, למהוי זכותא כליל בדינא, דא לעילא ודא לתתא, דינא בזכותא שלימו דדינא, דא בלא דא לאו איהו שלימו. ובגין כך יצחק