פתיחת התפריט הראשי

תלמוד בבלי

<< · ברכות · ד ב · >>


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות | עין משפטשלימות: 75%
ראשונים | אחרונים

ואי כרבן גמליאל סבירא להו לימרו כרבן גמליאל! לעולם כרבן גמליאל סבירא להו והא דקא אמרי עד חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה. כדתניא: חכמים עשו סייג לדבריהם אכדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא ואח"כ אקרא ק"ש ואתפלל וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה. אבל אדם בא מן השדה בערב נכנס לבית הכנסת. אם רגיל לקרות- קורא ואם רגיל לשנות- שונה וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. מאי שנא בכל דוכתא דלא קתני חייב מיתה, ומאי שנא הכא דקתני חייב מיתה? איבעית אימא משום דאיכא אונס שינה. ואיבע"א לאפוקי ממאן דאמר תפלת ערבית רשות קמ"ל דחובה:

אמר מר קורא ק"ש ומתפלל. מסייע ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן: באיזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית. רבי יהושע בן לוי אומר: תפלות באמצע תקנום במאי קא מפלגי? אי בעית אימא קרא איבע"א סברא. איבע"א סברא, דר' יוחנן סבר גאולה מאורתא נמי הוי אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא. ור' יהושע בן לוי סבר כיון דלא הויא אלא מצפרא, לא הויא גאולה מעלייתא. ואב"א קרא, ושניהם מקרא אחד דרשו, דכתיב (דברים ו, ז) "בשכבך ובקומך" ר' יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימה. מה קימה ק"ש ואח"כ תפלה, אף שכיבה נמי ק"ש ואח"כ תפלה. ר' יהושע בן לוי סבר מקיש שכיבה לקימה. מה קימה,ק"ש סמוך למטתו אף שכיבה נמי ק"ש סמוך למטתו. מתיב מר בריה דרבינא, "בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה" ואי אמרת בעי לסמוך, הא לא קא סמך גאולה לתפלה! דהא בעי למימר השכיבנו! אמרי, כיון דתקינו רבנן השכיבנו, כגאולה אריכתא דמיא. דאי לא תימא הכי, שחרית היכי מצי סמיך? והא אמר רבי יוחנן, גבתחלה אומר (תהלים נא, יז) ה' שפתי תפתח דולבסוף הוא אומר (תהלים יט, טו) יהיו לרצון אמרי פי. אלא התם כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמיא הכא נמי כיון דתקינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא:

אמר רבי אלעזר א"ר אבינא: הכל האומר (תהלים קמה, א) "תהלה לדוד" בכל יום שלוש פעמים, מובטח לו שהוא בן העולם הבא. מאי טעמא? אילימא משום דאתיא באל"ף בי"ת, נימא (תהלים קיט, א) "אשרי תמימי דרך" דאתיא בתמניא אפין. אלא משום דאית ביה (תהלים קמה, טז) "פותח את ידך", נימא הלל הגדול דכתיב ביה (תהלים קלו, כה): "נותן לחם לכל בשר"? אלא משום דאית ביה תרתי. אמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר נו"ן באשרי? מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, דכתיב (עמוס ה, ב): "נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל". במערבא מתרצי לה הכי: "נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל!" אמר רב נחמן בר יצחק: אפילו הכי חזר דוד וסמכן ברוח הקודש, שנאמר (תהלים קמה, יד): "סומך ה' לכל הנופלים".

א"ר אלעזר בר אבינא גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאילו במיכאל כתי' (ישעיהו ו, ו) ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו גבי גבריאל כתי' (דניאל ט, כא) והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף וגו' מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא אמר ר' יוחנן אתיא אחד אחד כתיב הכא ויעף אלי אחד מן השרפים וכתי' התם (דניאל י, יג) והנה מיכאל אחד (מן) השרים הראשונים בא לעזרני תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים אליהו בארבע ומלאך המות בשמנה ובשעת המגפה באחת:

א"ר יהושע בן לוי אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכ"נ ומצוה לקרותו על מטתו אמר רבי יוסי מאי קרא (תהלים ד, ה) רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה אמר רב נחמן

רש"יעריכה


ואי כרבן גמליאל סבירא להו - דמשמע ליה בשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים ויש בכלל הזה כל הלילה:

לימרו כר"ג - עד עמוד השחר:

מן העבירה - שמא יסמוך על שהות שיש לו כדתניא:

קימעא - מעט:

משום אונס שינה - התוקפתו לעבור על דברי חכמים הוזקקו להזהירו יותר:

ממאן דאמר - לקמן בפ' תפלת השחר (דף כז:):

אמר מר קורא ק"ש - של ערבית תחלה ואח"כ מתפלל:

מסייע ליה לר' יוחנן - דאמר ערבית נמי ק"ש ואחר כך תפלה כדי שיסמוך גאולה לתפלה. ודלא כר' יהושע בן לוי דאמר תפלה ואחר כך ק"ש:

זה הסומך - וכל שכן דשחרית דעיקר גאולת מצרים בשחרית הוה כדכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל (במדבר לג) וסמיכת גאולה לתפלה רמזה דוד בספר תהלים דכתיב ה' צורי וגואלי (תהלים יט) וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה (שם כ) ואמרי' בברכות ירושלמי (פ"א) מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך יצא המלך ומצאו שהפליג אף הוא הפליג אלא יהיה אדם מקרב להקב"ה אליו ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים והוא מתקרב אליו ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו:

באמצע תקנום - בין שני ק"ש תקנו כל תפלות של יום דקא סבר תפלת ערבית קודמת לק"ש:

גאולה מאורתא לא הוי - הילכך גאולה דאורתא לא חשיבא לאהדורי עלה סמיכת תפלה:

מה קימה ק"ש ואח"כ תפלה - דבשחרית כולהו מודו דבעי מסמך:

שלש פעמים - כנגד שלש תפלות:

דאית ביה תרתי - דאתי באל"ף בי"ת ויש בו שבח הכנת מזון לכל חי:

אפילו הכי - אף על פי שהפסיק נו"ן מפני נפילה שבה ולא אבה לרמזה חזר ורמז סמיכת הנפילה תכף לה:

ויעף אלי - בפריחה אחת ולא הרגיע בינתים:

מועף ביעף - שתי פריחות:

באחת - בפריחה אחת:

אמרו בלבבכם - אמרו מה שכתוב על לבבך (דברים ו):

על משכבכם - שנאמר בשכבך :

ודומו - בשינה אחרי כן:

תוספותעריכה


וקורא קריאת שמע ומתפלל. מכאן משמע שמשעה שהגיע זמן קריאת שמע של לילה שאין לו לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ויתפלל ערבית:

דאמר רבי יוחנן איזהו בן העוה"ב וכו'. ואנו שאומרים יראו עינינו ופסוקים אחרים אחר השכיבנו. נראה הואיל ותקינו להו רבנן ה"ל כגאולה אריכתא דתקינו לומר זה שבתוך כך יתפלל חבירו גם הוא ולא ילך מבהכ"נ עד שיגמור כל אחד תפלתו. וגם יש באותם פסוקים י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות דשמנה עשרה ואגב שתקנו לומר אותם פסוקים תקנו לומר חתימה של יראו עינינו. והלכה כר' יוחנן דברייתא מסייע ליה וכן פסק ה"ג. ואם כן יש ליזהר שלא לספר בין גאולה דערבית לשמנה עשרה. ומיהו בסדר רב עמרם פי' מה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלת ערבית לאשמעינן דלא בעינן מסמך גאולה דערבית לתפלה משום דתפלת ערבית רשות. ולא נהירא [דאם כן] ר' יוחנן סבירא ליה תפלת ערבית חובה דפלוגתא היא דרב ור' יוחנן והלכה כר' יוחנן. ונכון להחמיר ולהזהר מלספר בינתים ואי תימא קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן תפלת ערבית רשות והכא פסקינן כרבי יוחנן צריך לומר דאפילו אי סובר רבי יוחנן כרב דאמר רשות היא מכל מקום מחייב לסמוך. אם כן גם לנו יש לסמוך:

עין משפט ונר מצוהעריכה