קטגוריה:יהושע ח ט

• לדף התרגום על כל הפרק •

לפני שיהושע ציווה את הוראת הקרב ל 30,000 "גִּבּוֹרֵי הַחַיִל" מצבא הקבע שלו, "עַם הַמִּלְחָמָה", (ביאור:יהושע ח ג), נאמר שהוא כבר שלח אותם בלילה (ביאור:יהושע ח ג). סביר שהוא שלח אותם רק פעם אחת, לאחר שהוא גמר לצוות אותם, ולהזהיר אותם לקיים את הפקודה במלואה ובחרוף נפש.

"עַם הַמִּלְחָמָה" של 30,000 לוחמים קרביים, ללא אנשי אספקה וסיוע, יצא בלילה מערבות יריחו לכיוון העי שנמצאת, לפי הכתוב, ממזרח לבית-אל.
מרחק ההליכה הוא כ30 קילומטר, וזאת עליה של כקילומטר מערבות ירחו לראש ההר.
מיריחו יוצאת דרך ראשית להר, וסביר שהחיילים הלכו קטע מהדרך הזאת, ואחר כך ירדו לעמק מדרום לעי והמשיכו לעלות בהרי יהודה מהמדבר להר. המלחמה התחילה שני לילות לאחר שהלוחמים עזבו את יהושע, כך שהיה להם זמן להגיע למקומם. לא ברור אם וכמה אוכל ומים הם לקחו איתם. סביר שאסור היה להם להדליק אש ולהתגלות.
באזור המדברי לאורך הדרך אין הרבה ישובים כך שלא היתה סכנת התגלות. אולם כאשר הם עלו בהר, בדרכים צדדיות, סביר שהם עברו ליד כפרים. סביר שהם ניסו להתחמק מחשיפה, או שהם נכנסו לכפר בלילה והשתלטו עליו, וכך הם קיבלו אוכל ומים. סביר שהם השאירו בכפר מספר חיילים שלקחו את ראשי העיר והילדים כבני ערובה, והזהירו את שאר אנשי הכפר לא להעיז לצאת מהכפר.

הלוחמים רצו להגיע לאזור "בֵּין בֵּית אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם לָעָי", כך הם סגרו את הדרך מהעי מערבה. בצורה זאת אנשי העי לא יכולים לברוח מערבה, ואנשי בית-אל ושאר אנשי כנען לא יכולים לבוא לעזרת העי מכיוון הים. מכיוון שהלוחמים השאירו קבוצות של חיילים בכפרים בצד הדרומי של העי, הם גם סגרו את הדרך דרומה: לירושלים, חברון ובית-לחם.

יהושע ירש את תפקידו של משה. הוא היה מפקד הצבא ושליט עליון. הוא גם היה שופט ראשי, כפי שראינו במשפט של עכן (ביאור:יהושע ז כה), והוא שלט בעם ביד חזקה ומאימת. כולם הבינו שאי מילוי פקודה שלו תשלח את החוטא להצטרף לעכן "[ב]עֵמֶק עָכוֹר" (ביאור:יהושע ז כו).

סביר שליהושע היה אוהל מפואר, עם שטיחים וכריות. סביר שהוא נהנה מאוכל מועדף ושתיה כרצונו.

אולם עכשו יהושע החליט לישון "בְּתוֹךְ הָעָם" ולהראות שהוא כמו כל אחד אחר. הוא התכוון לצאת למלחמה עם הלוחמים ולא רק לשלוח אותם למשימה ולהשאר בעורף. בספר יהושע זאת הפעם הראשונה והיחידה שאנו מוצאים שיהושע הלך לישון בתוך העם.

• יהושע רצה להראות לעם שהוא אחד מהם - גורלם כגורלו, הוא דואג לבטחונם והצלחתם כפי שהוא דואג לעצמו.
• יהושע רצה לשמוע מה החיילים מדברים וחושבים לפני שהוא יוצא להתקפה נועזת.
• יהושע רצה לקום מוקדם ולהיות מוכן עם כולם. הוא ידע שהצבא יצא מוקדם בבוקר ויצעד ויעלה להר מצפון לעי, ויקים שם בסיס זמני. משם הוא ישלח מארב נוסף לצד המערבי של העי, רק ליתר בטחון שלפחות אחד משני הצבאות ימלא את פקודתו. הוא גם ישאיר צבא בצפון העיר כדי לסגור את דרך הבריחה צפונה. כיוון שהם ילכו ביום, במדבר יהודה, ויעלו להר, יהושע העדיף לישון עם הלוחמים ולקום מוקדם לפני אילת השחר, וכך להתקדם במהירות לפני חום היום.
• יהושע חשש שינסו לפגוע בו בשנתו. יהושע חשש שהאורב שהוא שלח יתגלה, וכתגובה מלך העי ישלח יחידת התאבדות להרוג אותו אישית בלילה, כמו שדוד ביקר את שאול המלך בשנתו (שמואל א כו ה). כדי להמנע מסכנה כזאת, יהושע החליף את מקום לינתו בלילה הזה. יהושע ידע שאי אפשר לסמוך על שומרים, ולוחמים מעולים תמיד יכולים להרוג את השומרים ולהגיע אליו.

• יהושע השאיר את רוב הצבא מאחור כדי לשמור על כל העם מפני התקפה מעבר הירדן המזרחית, או מלכי כנען, שינסו לעשות לו מה שהוא מתכוון לעשות לעי ולבוא מאחור, וכך הם יתקיפו את העם כאשר הוא עסוק בהתקפה על העי. כך קרה לדוד, שכאשר הוא יצא למלחמה לעזור לפלישתים נגד שאול, העמלקים התקיפו את הנשים והילדים שנשארו בצקלג (שמואל א ל א).
• יהושע התכוון לשים את עצמו כפתיון, וללכת בראש צבא קטן שיעלה מיריחו לעי, כמו שעלה הצבא הראשון שנחל תבוסה, כאשר אנשי העי יידו בהם אבנים בקלע מרום ההר. יהושע רצה שמלך העי יראה אותו, וזה ימריץ את מלך העי לרדוף אחרי בני ישראל הנסוגים בתקווה לתפוס את יהושע ולזכות בכבוד אדיר בכנען.
• יהושע חשש שבהעדרו ובהעדר צבא הקבע שלו, זקני העם ונשיאי השבטים ימרדו נגדו ויקחו את העם חזרה למצרים, לכן הוא לקח את זקני העם איתו למלחמה בעי, ככתוב: "וַיַּשְׁכֵּם יְהוֹשֻׁעַ בַּבֹּקֶר, וַיִּפְקֹד אֶת הָעָם, וַיַּעַל הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הָעָם, הָעָי" (ביאור:יהושע ח י).