ביאור:יהושע ח יא
יהושע ח יא: "וְכָל הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ, עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ נֶגֶד הָעִיר, וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, וְהַגַּי בֵּינָו וּבֵין הָעָי."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח יא.
וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, וְהַגַּי בֵּינָו וּבֵין הָעָי עריכה
יהושע לקח חלק מצבא הקבע שלו שהיה איתו, סביר שיהושע בחר עוד כ30,000 חיילים "[מ]עַם הַמִּלְחָמָה ... גִּבּוֹרֵי הַחַיִל" (ביאור:יהושע ח ג), ועלה לכיוון העי. בשלב מסוים הוא ירד מהדרך הראשית מיריחו לעי, ולקח את המחנה בדרך שהובילה לראש ההר מצפון לעי, וכך היה גי עמוק ורחב בינו לבין העי.
באיגוף הזה יהושע כיתר את העי וסגר את ארבעת הדרכים הראשיות לתוך העיר והחוצה - אי אפשר להביא לעי עזרה ואי אפשר לברוח ממנה.
יהושע הציב את "זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל" נשיאי השבטים במצפה, כדי שהם יראו את המערכה, תנועות היחידות, וכיבוש העיר. הוא רצה להרשים אותם בכשרונו כמנהיג צבאי, וגם לשמור עליהם תחת ידיו כדי שהם לא ינסו למרוד בשלטונו בזמן העדרו מהמחנה, כפי שבני ישראל עשו מספר פעמים למשה: בהר סיני, אחר סיפור המרגלים, קורח ועדתו, ועוד. כאשר יהושע יצא למחרת בבוקר, והשאיר אותם עם המחנה בצפון, הוא נע מזרחה ואחר כך עלה מערבה, אולם בכל הזמן הזה הוא היה ממזרח לזקני העם והם לא יכלו לברוח למחנה בערבות יריחו.
סביר שהמחנה של יהושע לא בישל או חימם אוכל, כדי שהאש או העשן לא יגלו שמחנה גדול יושב מצפון לעי. לפי התאור לא נראה שמלך העי ראה אותם או הבין שהוא במצור, כי למחרת בבוקר יהושע התקיף אותו בשנית ממזרח, בדרך מיריחו, ומלך העי בלי פחד או מחשבה שניה יצא עם כל צבאו והתקיף את יהושע העולה נגדו עם צבא קטן של כ3,000 לוחמים, כפי שיהושע התקיף אותו בפעם הראשונה ונכשל (ביאור:יהושע ז ד-ה).