ביאור:יהושע ח יז
יהושע ח יז: "וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי וּבֵית-אֵל אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה, וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח יז.
וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה עריכה
וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי עריכה
לאחר התבוסה הראשונה, בעצת אלוהים, יהושע שולח אורב לחכות מאחורי העיר, והוא התקדם לכיוון העיר בראש כוח כמו בפעם הראשונה.
למעשה התבוסה הראשונה היתה כמו הקרבת כלי במשחק שח. היריב חושב שהוא זכה בהפקר והצד השני הוא טפשון, ואז הוא נופל למלכודת.
יהושע הגיש את עצמו כפתיון למלך העי. נראה שלמלך העי היו חלומות גדלות, והוא חשב שהוא מסוגל ללכוד את יהושע, להביס את כל בני ישראל, לכבוש את המחנה בערבות יריחו, לקחת את העבדים הנמלטים ממצרים כעבדים שלו, ולכבוש לעצמו ממלכה בכנען.
ברגע שמלך העי התקיף, יהושע התחיל בנסיגה מפני אבני הקלע שאנשי העי יידו בו ממעל. המטרה של יהושע היתה להרחיק את מלך העי מעירו ואז האורב יכנס לעיר ויצית אותה באש. מלך העי יראה את האש וירוץ לעירו בנסיון להציל אותה, ואז הוא ילכד בין האורב ויהושע הרודף אחריו.
כל האספסוף של אנשי העיר יצאו לראות בנצחון הצפוי, "וְלֹא נִשְׁאַר אִישׁ בָּעַי ... אֲשֶׁר לֹא יָצְאוּ אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל". סביר שהנערות יצאו לעודד את החיילים בפרחים, שירים וריקודים, והנערים יצאו לידות אבנים ביהושע הנסוג. כולם היו באוירה של חגיגה והצלחה - הם עומדים להנצל, לאסוף שלל, לכבוש עבדים, להתעלל בבני ישראל.
בָּעַי וּבֵית-אֵל עריכה
נאמר שהעי היא ממזרח לבית-אל, במרחק לא גדול.
לא נאמר שאנשי בית-אל באו לעזרת העי, הן הם היו צריכים לעבור בדרך שנשמרה על ידי האורב, ככתוב: "יֵּלְכוּ אֶל הַמַּאְרָב, וַיֵּשְׁבוּ בֵּין בֵּית-אֵל וּבֵין הָעַי, מִיָּם לָעָי" (ביאור:יהושע ח ט). ייתכן שהיתה משלחת של אורחים מבית-אל שבאו לבקר את מלך העי לאחר הנצחון שלו על בני ישראל בהתקפה הראשונה. האנשים האלה לא יצאו עם הלוחמים של מלך העי, אלא יצאו רק עם בני עירו לראות את המלחמה. סביר שהם נתפסו והומתו ביחד עם כל אנשי העי.
וַיַּעַזְבוּ אֶת הָעִיר פְּתוּחָה עריכה
מלך העי לא ידע אודות האורבים לו במערב, ככתוב: "וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר" (ביאור:יהושע ח יד).
הוא לא ידע כי הוא היה בטוח בכוחו ובגבורתו. הוא לא חשב מה יעשה הצד השני. הוא רק חלם על הנצחון הגדול המחכה לו, והודה לצלמיו על המתנה שהם מעניקים לו. בזמן שיהושע שלח מרגלים לכל מקום (יריחו והעי), הוא לא שלח מרגלים ולא ווידא מה קורה סביבו ובמחנה בני ישראל.
העיר נשארה פתוחה. אפילו שער העיר היה פתוח.
האורב חשש שיקח להם מספר שעות לכבוש את העי, ולכן הם לא התקיפו כאשר מלך העי התנתק מהעיר כפקודת יהושע. לו הם היו יודעים זאת, הם היו מתקיפים מוקדם יותר כי השער היה פתוח ובלי שמירה, והם יכלו להכנס בקלות ולהצית בית אחד, כל השאר יעלו באש ממנו.
למעשה הם לא היו צריכים להכנס לעיר. כל מה שהם היו צריכים לעשות זה עשן גדול. הם יכלו להצית מספר עצים, ומלך העי היה חושב שעירו עולה באש. יהושע לא הסביר זאת למפקדי המארב, והם לא חשבו לעשות זאת בלי הוראה מפורשת.