ביאור:יהושע ח יד

יהושע ח יד: "וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי, וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמּוֹעֵד, לִפְנֵי הָעֲרָבָה. וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח יד.

וַיְמַהֲרוּ וַיַּשְׁכִּימוּ וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה

וַיְהִי כִּרְאוֹת מֶלֶךְ הָעַי

יהושע הכין את מערך המלחמה במשך יום ושני לילות.

מחנה אחד נמצא בצפון העיר לחסום את דרך הבריחה או עזרה.
שני מחנות ממערב לעיר, שנועדו לחסום את דרך הבריחה או עזרה, ובנוסף: לכבוש את העיר, להעלות אותה באש ולהכות במלך העי השב לעירו.
כל העם של בני ישראל, עם רוב הצבא, נשאר בערבות יריחו במזרח.
יהושע בראש כשלושת אלפים חיילים, כפתיון, יוצא להתקיף את העי ממזרח.

מלך העי ראה את יהושע וצבאו באים לקראת העיר, כשם שהם התקיפו בפעם הקודמת וספגו מפלה מעליבה, ככתוב: "וַיַּעֲלוּ מִן הָעָם שָׁמָּה, כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ, וַיָּנֻסוּ לִפְנֵי אַנְשֵׁי הָעָי" (ביאור:יהושע ז ד). המפלה הזאת לימדה את מלך העי שבני ישראל חלשים ופחדנים ואין בעיה לתקוף אותם עם כאלפים חיילים ולנצח את כל עם ישראל.

עכשו הוא רואה את יהושע עצמו, בלבוש הדר של שליט עם ישראל, נושא כידון נוצץ ואולי דגל בראשו, מופיע לפני העיר עם מספר מוגבל של כ3,000 חיילים כמו בפעם הראשונה.

העי נמצאת על ראש ההר, קרוב לבית-אל ממזרח. כאשר אנשי העי יוצאים למלחמה נגד בני ישראל העולים בהר מיריחו, יש יתרון לאנשי העי שהם נמצאים מלמעלה, ויכולים לידות אבנים בקלע למרחק גדול יותר. ברד האבנים גרם לבני ישראל לסגת, ועכשו יהושע מתכונן לסגת בשנית, כפי שהוא הסביר לאורב: "וְיָצְאוּ אַחֲרֵינוּ, עַד הַתִּיקֵנוּ אוֹתָם מִן הָעִיר, כִּי יֹאמְרוּ: נָסִים לְפָנֵינוּ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשֹׁנָה. וְנַסְנוּ לִפְנֵיהֶם" (ביאור:יהושע ח ו).

מלך העי רואה את יהושע, והוא מרכז את צבאו ויוצא להתקפה נגד יהושע העולה בהר.

מה היו המטרות של מלך העי?

מלך העי פחד להשאר בעיר כי הוא חשב שיהושע ואלוהיו יפילו את חומות העיר.
מלך העי ראה צבא קטן, והוא חשב שזה כל הצבא של בני ישראל, הן מקובל לצאת עם רוב הצבא, ככתוב: "וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמּוֹעֵד", ולכן הוא חשב שאם הוא יהרוג אותם, זה יהיה הסוף של הצבא.
הוא רצה להרחיק את יהושע מעירו.
הוא רצה לגרום אבידות כבדות לבני ישראל והם לא ישבו יותר.
הוא רצה לתפוס את יהושע, להשפיל ולענות אותו, וכך הוא יציל את כנען ויהפך למנהיג גדול ודגול בכנען.
ייתכן שהוא אפילו חלם ורצה לכבוש את כל המחנה של בני ישראל, לאחר הריגת יהושע, ולקחת להם את האוצרות שלהם ולהפוך אותם חזרה לעבדים שלו. הוא לא חשב שלבני ישראל יש צבא גדול וחזק. הוא חשב שהם עבדים נמלטים, ללא נשק ואירגון, שהוא יוכל לכבוש אותם בקלות.

הוא כבר 'ראה' בעייני רוחו עושר וגדולה לאין שיעור.

לִפְנֵי הָעֲרָבָה

התאור לא כל כך ברור.

"לִפְנֵי" יכול להיות קרוב מאוד - דבר שעומד לפני הפנים, ואז זה כאילו שמלך העי ירד מההר והגיע לערבות יריחו, במישור. לא סביר שמלך העי יתרחק מעירו כעשרים קילומטר, ויאבד את היתרון שהוא נמצא מעל יהושע וצבאו, כי אז אין לו יתרון בידוי אבנים בקלע. לא סביר שזה תאור המקום, כי מהעי לא רואים את הערבה שבתחתית הרי יהודה.
"לִפְנֵי" יכול להיות 'ממערב' לערבה - רחוק מהערבה וקרוב לעיר, כשם שהיה הקרב הראשון.

בהמשך נאמר על יהושע וצבאו הנסוגים: "וַיָּנֻסוּ דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר" (ביאור:יהושע ח טו), אולם גם כאן, המדבר מתחיל מיד כשמתחילים לרדת מהרי יהודה, ואין ספק שיהושע לא ברח כשלושים קילומטרים עד יריחו, הן משם האורב לא יראה את הכידון שלו, וזה מרחק מעל ומעבר לנדרש כדי שהאורב יכנס לעיר וישרוף אותה. נאמר שכל אנשי העיר יצאו לראות את המלחמה, ואין ספק שמהעי לא רואים את המדבר בתחתית הרי יהודה.

וְהוּא לֹא יָדַע כִּי אֹרֵב לוֹ מֵאַחֲרֵי הָעִיר

לפי זה שמלך העי רדף ורדף אחרי יהושע, והפקיר את עירו ללא צבא, נראה שהוא לא ידע שיש שני צבאות ממערב, וצבא מצפון, אחרת הוא לא היה יוצא להתקפה כזאת.

איך יכול להיות שהוא לא ידע?

האזור ממזרח לעי הוא לא כל כך מיושב, והצבאות של בני ישראל התקדמו בלילות, שמרו על שתיקה ולא הדליקו אש.
ייתכן שבני ישראל עברו בכפרים, אולם סביר שהם לקחו בני ערובה והזהירות אותם לשבת בשקט, פן הם יפגעו קשות.
ייתכן שתושבי האזור לא אהבו את מלך העי, אולי בגלל חלומות הגדלות שלו שגרמו לו להיות עריץ. וכך ואף אחד לא עשה מאמץ לדווח לו מה קורה סביבו.
מתאים לו הפסוק: "עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ" (תהלים קטו ה), ולמרות שהיו סימנים, מלך העי התעלם וזלזל בסכנה.

סוחרים הפסיקו להגיע לעיר, כי חיילי יהושע עצרו אותם בדרך מצפון, ומערב.
רועי צאן נעלמו ולא שבו לביתם לפנות ערב.
מלך העי זיזל ולא שלח מרגלים לשבת קרוב למחנה ישראל ולראות את תנועות הצבא. ייתכן שהוא חשש שהמרגלים יברחו או ישקרו לו ממילא.
למרות שהיו לו מספר ימים לאחר ההתקפה הראשונה, מלך העי לא ביקש עזרה ממלכים אחרים באזור. הוא היה בטוח שהוא יכול לנצח ולהשמיד את יהושע וצבאו.