ביאור:יהושע ח א
יהושע ח א: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ: אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת, קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה, וְקוּם עֲלֵה הָעָי. רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי, וְאֶת עַמּוֹ, וְאֶת עִירוֹ, וְאֶת אַרְצוֹ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח א.
רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי עריכה
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ עריכה
אלוהים עזר ליהושע לכבוש את יריחו. בני ישראל מעלו בחרם, וכאשר יהושע שלח צבא קטן מדי לכבוש את העי (ביאור:יהושע ז ד), בני ישראל נחלו תבוסה משפילה (ביאור:יהושע ז ה).
יהושע חשב שאלוהים נטש אותו (ביאור:יהושע ז ז), במקום לחשוב שהוא עשה שטות, יצא להתקיף עיר בלי תוכנית מתאימה ובלי מספיק חיילים, באמונה שאלוהים תמיד יציל אותו.
אלוהים הסביר שבני ישראל חטאו, ועד שהאשם לא יוענש, אלוהים לא רק שהוא לא יעזור - הוא יזיק לבני ישראל (ביאור:יהושע ז יב).
יהושע הטיל גורל, מצא שעכן מעל בחרם, העניש אותו קשות (ביאור:יהושע ז כה), ואז יהושע חיכה להנחיות.
יהושע לא ידע אם אלוהים סלח לבני ישראל, או שאלוהים יגרום לו לתבוסות נוספות. סביר שיהושע הבין שהיו עוד הרבה מועלים בחרם, כי אלוהים דיבר ברבים, "חָטָא יִשְׂרָאֵל, וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם, וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם, וְגַם גָּנְבוּ, וְגַם כִּחֲשׁוּ, וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם" (ביאור:יהושע ז יא), וחוץ מעכן, כל השאר לא נענשו.
יהושע היה יכול לדרוש שהעם יטהר ויוציא את החרם (השוו יעקב (ביאור:בראשית לה ב)), אחרת הוא יעשה הגרלות נוספות. יהושע לא רצה לדעת והחליט לחכות להוראות מאלוהים.
אלוהים ראה שיהושע מהסס ומפחד, ולא היתה לו ברירה אלא לדבר עם יהושע, ככתוב: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל יְהוֹשֻׁעַ".
אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת עריכה
אלוהים חוזר על הבקשה והאזהרה "אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת" (ראו דברי אלוהים ליהושע: "חֲזַק וֶאֱמָץ, אַל תַּעֲרֹץ וְאַל תֵּחָת: כִּי עִמְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (ביאור:יהושע א ט).
ניתן להבין שאלוהים חשב שיהושע אינו חזק בגוף ואמיץ בנפש, ולכן הוא חייב לעודד אותו מחדש.
כָּל עַם הַמִּלְחָמָה עריכה
"כָּל עַם הַמִּלְחָמָה" - זה במשמעות כל הלוחמים החזקים שרוצים להלחם, ולא את כל הצבא, ולא את כל העם.
הכוונה היא ליחידות העילית בצבא, חיילים בצבא הקבע של יהושע בלבד.
- העי היתה עיר קטנה, של כ12,000 נפשות בלבד, ולא היה צורך להביא צבא של מאות אלפי חיילים.
- אלוהים הרשה לצבא לקחת שלל, ועדיף שלא יהיו יותר מדי לוחמים, הרבה יותר מעל הצורך, שיתחילו לריב על השלל וכל אחד יקבל סכום אפסי, וגם אי אפשר יהיה לחלק כבשה אחת ליותר מחייל אחד.
- יהושע השתמש בשלל לשלם את משכורתם של חיילי הקבע שלו, בזמן ששאר הגברים היו להם מקנה להכנסתם.
- ואכן אנו רואים שיהושע שלח "שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ, גִּבּוֹרֵי הַחַיִל" (ביאור:יהושע ח ג) להתחבא מאחורי העיר, ולהתקיף את העיר הריקה מלוחמים, כאשר אנשי העי יתקיפו את עיקר הצבא העולה בעמק.
- יהושע בראש הצבא הלוחם, יצא עם "כָל הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי, נִקְרַב אֶל הָעִיר" (ביאור:יהושע ח ה).
- התוספת "אֲשֶׁר אִתִּי" מראה שהוא לא לקח את כל הצבא - הוא לקח רק את אשר איתו, שומרי ראשו, נבחרי הלוחמים - הן הוא חייב להשאיר חלק מהצבא לשמור על העם בערבות יריחו, אחרת יקרה לו מה שהוא רוצה לעשות לעי.
- אם יהושע היה בא עם כמה מאות אלפי לוחמים נגד עיר שיש בה רק 12,000 אנשים (אלפים לוחמים), אנשי העי לא היו יוצאים להתקפה נגדו, ואז התוכנית היתה נכשלת.
- יהושע הציג את עצמו למלך העי כפתיון, וכך הוא משך אותו להתקיף ולרדוף אחריו עד המדבר ולהתרחק מהעיר, שנשארה פתוחה וללא הגנה.
קַח עִמְּךָ אֵת כָּל עַם הַמִּלְחָמָה, וְקוּם עֲלֵה הָעָי עריכה
העי ישבה על הדרך מיריחו להרים במרכז הארץ המובטחת. כדי להתקדם נגד כל ערי הארץ, יהושע חייב לכבוש את העיר ולפתוח את הדרך.
אלוהים מסביר ליהושע את הטעות שלו - שהוא האמין למרגלים שזאת תהיה מלחמה קלה (ביאור:יהושע ז ג), והוא התעצל לקחת את כל הצבא ולצאת בראש הכוחות.
עכשו אלוהים מודיע לו לקחת את "כָּל עַם הַמִּלְחָמָה" למלחמה.
רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת מֶלֶךְ הָעַי, וְאֶת עַמּוֹ, וְאֶת עִירוֹ, וְאֶת אַרְצוֹ עריכה
אלוהים ממשיך להבטיח נצחון ליהושע.
אלוהים מפרט את גודל הנצחון: את המלך, עמו, עירו, ארצו.
אלוהים לא משאיר דבר שישאר לאנשי העי - לא שרק המלך ימות, ולא רק שהם יכבשו את העיר - אלוהים מבטיח הכול בכול.