ביאור:יהושע ח לב
יהושע ח לב: "וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים, אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה, אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ח לב.
וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים עריכה
אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עריכה
"אֲשֶׁר כָּתַב" - פונה למשה, יהושע כותב את "מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה", אשר משה כתב בשנית לפני בני ישראל, בספר דברים שסיכם את החוקים של הספרים: שמות, ויקרא ובמדבר.
וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים עריכה
יהושע העתיק את "מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה" מכָּתַבים של משה, או מזכרון.
לא ברור אם יהושע העתיק דברים שהיו כתובים על אבן או דברים שהיו כתובים על ניר פפירוס, כנהוג במצרים, כדי ליצור בסיס שריר לחוקי משה.
כידוע חמורבי כתב את חוקיו על מצבה עגולה מאבן בזלת וזה שימש כבסיס לחוק שאינו משתנה, אולם יותר חשוב, האבן שימשה כמכונת הדפסה של החוקים על ניר. הכיתוב על מצבת חמורבי הוא בהיפוך (ראי), וכאשר משתמשים בניר שמכוסה בשעוה, או מורחים צבע כהה על אבן המצבה, ומגלגלים את המצבה על ניר, הכיתוב מופיע על הניר.
ייתכן שיהושע כתב את "מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה" על אבנים כדי ליצור בסיס קבוע לחוקי משה, ולשמש כמכונת הדפסה, וכך כתבי משה יוכפלו בקלות לכל "יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו" (ביאור:יהושע ח לג).
מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה עריכה
מצודת דוד מסביר: "משנה תורת משה" - ספר אלה הדברים קרוי משנה תורה כי בו נאמר שנית מה שנאמר בארבעת הספרים שלפניה.
ייתכן שיהושע כתב את:
- את החוקים והסיפורים בכל חומשי התורה,
- או רק את החוקים המופיעים בספרים: שמות, ויקרא, ובמדבר,
- או רק את הסיכום בשנית המופיע בספר דברים, כפי שמשה הורה (דברים יז יח).
בספר דברים משה הורה לעם: "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כׇּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת י״י אֱלֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת כׇּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם" (דברים יז יח-יט). יהושע רואה את עצמו כשליט על עם ישראל, והוא יושב על "כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ", ולכן הוא חושב שחובתו לקיים את דברי משה ולכתוב את 'משנה תורה למשה', ולהקריא לזקנים, שוטרים ושופטים.
מעניין ששמואל הנביא, שלבטח ידע את כל התורה ובמיוחד את ספר דברים ויהושע, לא פקד על שאול וגם לא על דוד בהמלכתם, לקיים את פקודת משה, להקריא את "מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה" כפי שפקד משה (דברים יז יח). כיוון ששמואל הנביא נכשל ולא המשיך בתקדים, כל מלכי ממלכת יהודה וישראל נכשלו גם הם אחריו. גם "אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא" (מלכים א יא כט) נכשל כמו שמואל, כאשר הוא המליך את ירובעם ולא פקד עליו לקרוא את ספר משנה תורת משה (מלכים א יא לח).
אנו מוצאים שדוד ידע על הספר הזה, ופקד על בנו, המלך שלמה, "וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֹתָיו, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה, וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם" (מלכים א ב ג). לא נראה ששלמה קרא את הספר או קיים את חוקי משה, אולם לפחות הספר נשאר בבית המקדש שהוא בנה. וכך, בהמשך אנו מוצאים "[ש]חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל" מצא "סֵפֶר הַתּוֹרָה ... בְּבֵית יְהוָה" (מלכים ב כב ח), והספר נותן למלך "יֹאשִׁיָּהוּ" שאסף את "כָל אִישׁ יְהוּדָה וְכָל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים, וְכָל הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא בְּבֵית יְהוָה" (מלכים ב כג ב).