ביאור:בראשית מ י
בראשית מ י: "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מ י.
וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם וְהִיא כְפֹרַחַת
עריכהיוסף פותר את החלום
עריכהיוסף רצה שאחד מהם לפחות יקבל חלום טוב. שלפחות אחד מהם יתן לו תודה כדי ש"זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ, כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ, וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי, חָסֶד; וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (ביאור:בראשית מ יד).
החלום של שר המשקים
עריכה- וְהִנֵּה גֶפֶן לְפָנָי וּבַגֶּפֶן, שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם; וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים
- וְכוֹס פַּרְעֹה, בְּיָדִי
- וָאֶקַּח אֶת הָעֲנָבִים, וָאֶשְׂחַט אֹתָם אֶל כּוֹס פַּרְעֹה
- וָאֶתֵּן אֶת הַכּוֹס, עַל כַּף פַּרְעֹה.
מה הבעיה המפחידה לשר המשקים? - הוא בטעות או בחוצפה נתן לפרעה מיץ ענבים חם ומלוכלך מאבק וחרקים במקום יין נקי וטוב.
החלום הוא חלום מעולה: גפן גדלה בהצלחה, עולה ופורחת, מיצרת אשכולות עסיסיים, השר במו ידיו סוחט את המיץ מלוא הכוס, ופרעה מקבל את הכוס. איך קרה ששר המשקים חשב שזה רע?
סביר ששר האופים, שחלומו היה רע, גרם לשר המשקים החלש, לקבל את דעתו שזה חלום רע. כך נחשף שהמנהיג של החטא לפרעה היה שר האופים, ושר המשקים רק השתתף איתו בשגגה.
מה ראה ושמע יוסף
עריכה- שר המשקים התחיל לדבר ראשון בלי צורך בעידוד. או שהחלום לא כל כך הפחיד אותו או שהוא בעל חוש הומור וטוב לב.
- חלומו של שר המשקים הוא די גמור וכוס המיץ נתנה לפרעה, ביד, בידיעה שהוא מקבל מיץ ענבים ולא יין. פרעה לא סרב לקחת את הכוס.
- מההתחלה כוסו של פרעה היתה מחדש בידו של שר המשקים. הוא חושב שהוא כבר חזר לתפקידו, או יחזור לתפקידו בעתיד.
- המילים הם חיוביות: גפן פוריה, היא פורחת, הבשילו אשכלותיה, כוסו של פרעה בידו, פרעה לוקח את הכוס.
- חוויה בעלת צבע חי ושמח - מי שלא מבין שפרעה קיבל מיץ ענבים במקום יין בכלל לא ירגיש בבעיה - לא נראה שיוסף הבין שיש בעיה, או שהוא התעלם ממנה.
- שר המשקים מדבר ברור ושוטף ולא מגמגם.
- שר המשקים חלם עד סוף הגיוני, ולא התעורר בבהלה לפני סוף החלום. אולי החלום היה ממשיך, אבל לא נאמרו מילים של פחד עד רגע זה.