ביאור:בראשית מ א

בראשית מ א: "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְהָאֹפֶה לַאֲדֹנֵיהֶם לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מ א.

חָטְאוּ מַשְׁקֵה ... וְהָאֹפֶהעריכה

"חָטְאוּ" - ככתוב: "נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה" (שמות לד ז) - והחכמים מסבירים: "כפי האמור בגמרא, חטא – זוהי שגגה, עון – זה מזיד, פשע – אלו המרדים".

החכמים הסבירו, וזה תרגיל חינוכי מעניין:

  • שר המשקים חטא בגלל שהיה זבוב בכוס המלך. קשה לדעת מתי נפל הזבוב ליין, ואם שר המשקים היה יכול למנוע ברגע האחרון. הנזק היה קל, אולם אם השר לא השגיח היה יכול להיות רעל במשקה.
  • שר האופים חטא בגלל שהיתה אבן קטנה בלחם. רשלנות שלא מצאו את האבן בניפוי ובלישה. הנזק לשיניים היה קשה.

קשה מאוד לקבל את התאוריה הזו של חטאים שונים ובזמן נפרד.
אנשי הארמון, כולל שר הטבחים, ידעו את חטאם של השרים, וסביר שגם יוסף ידע את חטאם. במידה וחטאו של אחד גדול מהשני, אז מה הפלא שעונשו גדול מעונשו של השני? ואז מה היא גדולתו של יוסף?
מכאן ניתן להסיק שחטאם היה זהה - הם חטאו ביחד באותה עבירה.
וההוכחה היא, שכאשר פרעה שמע שיוסף פתר את חלומותיהם, והחליט ששר המשקים יחזור לתפקידו, ושר האופים יומת הוא מיד הזמין את יוסף, כי הוא התרשם שיד אלוהים בדבר, הן חטאם היה זהה, ובכל זאת, בניגוד לכל הגיון, הוא פסק בצורה קיצונית והפוכה לאחד ולשני.

חטאו ביחד לְמֶלֶךְ מִצְרָיִםעריכה

משונה מאוד שהם חטאו באותו זמן, ככתוב: "וַיִּקְצֹף פַּרְעֹה עַל שְׁנֵי סָרִיסָיו" (ביאור:בראשית מ ב). פרעה קצף פעם אחת על שניהם ביחד, ועונש ראשוני שווה לשניהם - מאסר בבית פוטיפר. אולי יש לזה משמעות - "הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי, אִם נוֹעָדוּ" (עמוס ג ג). כנראה, שבמסיבה ההיא, המלך היה רגיש, המשקה והאופה חטאו והרגיזו את פרעה ברשלנותם. שר המשקים אפילו מודה בחטאו באומרו לפרעה: "אֶת חֲטָאַי, אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם. פַּרְעֹה, קָצַף עַל עֲבָדָיו; וַיִּתֵּן אֹתִי בְּמִשְׁמַר, בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים, אֹתִי וְאֵת שַׂר הָאֹפִים" (ביאור:בראשית מא י).

ייתכן שהם נעלמו למלך לזמן מה, ועזבו ללא בקשת רשות, לדוגמא: יוסף ביקש וחיכה לאישור כדי לצאת לקבור את אביו בכנען (ביאור:בראשית נ ה).
פרעה חשב שאחד היה המנהיג (האשם), והשני נספח נלוה.
המלך לא רצה לאבד שני שרים מעולים ולא חשש שהם יפגעו בו, הן הוא הזמין את שניהם לשרתו במשתה יום הולדתו "בְּתוֹךְ עֲבָדָיו" (ביאור:בראשית מ כ), אבל המלך לא ידע איך לגלות מי הוא המנהיג החייב בעונש מוות על הזלזול בכבוד המלך.