ביאור:בראשית מ ד

בראשית מ ד: "וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם וַיְשָׁרֶת אֹתָם וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מ ד.

וַיִּפְקֹד שַׂר הַטַּבָּחִים אֶת יוֹסֵף אִתָּם

יוסף היה מנהל בית-הסוהר, ככתוב: "יִּתֵּן שַׂר בֵּית הַסֹּהַר, בְּיַד יוֹסֵף, אֵת כָּל הָאֲסִירִם, אֲשֶׁר בְּבֵית הַסֹּהַר; וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים שָׁם, הוּא הָיָה עֹשֶׂה" (ביאור:בראשית לט כב), אולם האסירים המכובדים האלה היו ב"בֵּית שַׂר הַטַּבָּחִים" עצמו ואולי לא בבנין בית-הסוהר ליד ביתו של פוטיפר.

פוטיפר פוקד ישירות על יוסף, ולא פונה לשר בית-הסוהר. אפשרי שכיון שיוסף עשה הכל, שר בית-הסוהר הקודם הועבר לתפקיד אחר. או שבענין הזה של "שרותים אישיים" יוסף היה הממוחה ופוטיפר פנה אליו ישירות. קשה להבין איך יוסף יכול לשרת את שני השרים המכובדים וגם להיות בבית הסוהר לטפל בשאר האסירים. אולי בזמן הזה היו רק שני אסירים ויוסף שרת אותם בבית פוטיפר.

וַיִּהְיוּ יָמִים בְּמִשְׁמָר

"יָמִים" זה לא חודשים, לא עונות, ולא שנים. בתקופה ההיא עוד לא היתה השבת, ולא ספרו בשבועות, ככתוב: "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים, וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (בראשית א יד), ועל יעקב נאמר: "וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים" (ביאור:בראשית כט יד).
"יָמִים" זה יותר מיום אחד, בסדר גודל של עד עונת זריעה וקציר, ככתוב: "וַיְהִי, מִקֵּץ יָמִים, וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מִנְחָה לַיהוָה" (בראשית ד ג).
"יָמִים" כשבעה, ככתוב: "כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה, אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ" (בראשית ז ד), או כעשר: "תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר" (בראשית כד נה).
"יָמִים" ימים זה לא ימים רבים, או ימים רבים מאוד, ככתוב: "וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, יָמִים רַבִּים" (בראשית כא לד), "וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ, יָמִים רַבִּים" (ביאור:בראשית לז לד).
הדגש על ימים, כי הם ספרו כל יום, וחיכו בכליון עיניים לדעת מה יהיה גורלם. למרות שלפעמים אין מה למהר לפסק דין, כי לחכות עדיף על מוות.

ניתן להניח שהם היו כבר מעל 7 ימים אבל פחות מחודש, והם התחילו לדאוג ולחלום על גורלם, למרות שהם קיבלו שרות טוב.

וַיְשָׁרֶת אֹתָם

יוסף שרת אותם טוב:

לבטח הוא דאג לתזונתם ומשכבם בהתאם למעמדם.
מיד בבוקר הוא בא לבדוק את שלומם: "בַּבֹּקֶר; וַיַּרְא אֹתָם" (ביאור:בראשית מ ו).
הוא שאל לשלומם: "וַיִּשְׁאַל ... מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים, הַיּוֹם" (ביאור:בראשית מ ז).
הוא הקשיב בסבלנות וענה להם: "וַיֹּאמֶר לוֹ יוֹסֵף, זֶה פִּתְרֹנוֹ" (ביאור:בראשית מ יב).
הוא נתן להם הרגשה של חשיבות כאשר הוא בקש את עזרת שר המשקים: "וְהִזְכַּרְתַּנִי, אֶל פַּרְעֹה, וְהוֹצֵאתַנִי, מִן הַבַּיִת הַזֶּה" (ביאור:בראשית מ יד).
הוא סיפק להם מידע מחוץ לבית פוטיפר, ונטע וודאות בחייהם - מי לגדולה ומי למות, " בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, יִשָּׂא פַרְעֹה" (ביאור:בראשית מ יט).