קטגוריה:בראשית יח טו

המלאך קיבל את מבוקשו: שרה מאשרת שהיא שמעה מפתח אוהלה את דברי המלאך: "לָמָּה זֶהּ צָחֲקָה שָׂרָה" (ביאור:בראשית יח יג).
עכשיו אברהם ושרה יודעים שייוולד להם ילד תוך זמן קצוב, ושבן זוגם גם יודע זאת. משימתו של המלאך הושלמה.

"וַתְּכַחֵשׁ" - לטעון שדבר הוא שגוי, להזים.
שרה אולי לא הרגישה שהיא צחקה בצורה גלויה כי כתוב "ותִַּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ" (ביאור:בראשית יח יב). בקרבה – בתוכה בלבד. בכל אופן, היא צחקה בסתר, ואנחנו לא יודעים מאיזה סיבה: שמחה או לעג ובוז.
אולם אין ספק ששרה זכרה את מחשבותיה הקודמות: "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, ואַדֹנִי זָקֵן" (ביאור:בראשית יח י), ושהן למעשה שונות לגמרי מדברי המלאך לאברהם, שטען שרה הגיבה בבוז.

שרה צחקה משמחה כי נודע לה שהיא עומדת לקבל "עֶדְנָה". שרה התתכונה להגיד שהיא לא צחקה בבוז ולא זלזלה באדוני ובכוחו לעשות פלא כזה. אולם כאשר שרה פתחה את דבריה בהצהרה "לֹא צָחַקְתִּי" היא למעשה שיקרה, והמלאך מיהר לקטוע את דבריה לפני שהיא תוסיף הסבר. לאחר דברי המלאך שרה העדיפה לשתוק ולא להמשיך להתווכח לשווא.
שרה סיפרה לאברהם (או ליצחק) מה היא באמת חשבה: "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה, ואַדֹנִי זָקֵן" (ביאור:בראשית יח יב), כי אחרת מחשבותיה לא היו מועלות על הכתב בתורה.

יראה ממה? אלוהים לא יכול לפגוע בה, הן היא מיועדת להיות אמו של יצחק.

המלאך שיקר לאברהם. כמובן היו לו סיבות טובות לעשות זאת, למשל למען שלום בית, הרי מטרתו היתה שאברהם יחזור לקיים יחסי מין עם אשתו, ולא לגרום להם לריב על מי משניהם זקן יותר.

שרה למעשה צחקה בלבה, ולא משנה שהיא לא צחקה על אלוהים, הצהרתה "לֹא צָחַקְתִּי" היתה שקר.

המלאך לא היה יכול לשתוק ולא להגיב לדברי שרה שהיא לא צחקה, כי אז הוא היה מתגלה כמלאך כוזב, מה שאומר שכל ההבטחה להולדת הבן היא גם כוזבת. זו הסיבה שהוא היה חייב לענות לה ולהאשים אותה בדבר שולי.

לאברהם זה בכלל לא היה חשוב, הן הוא עצמו צחק בגלוי והטיל ספק בדברי אדוני, ככתוב: "ויִַּצְחָק; ויַֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָלֵּד, וְאִם שָׂרָה, הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד" (ביאור:בראשית יז יז). לפחות שרה היתה מספיק חכמה לא לענות, ולתת למלאך לומר את המילה האחרונה ברגעי שמחתה העצומה. אבל בצורה זו אברהם הבין שהיא שמעה את דברי המלאך, והבין ששרה יודעת שהוא יודע, שהיא יודעת.

שרה צחקה, והמלאך ענה לה בכעס: "צָחָקְתְּ", "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר" (ביאור:בראשית יח יד). שרה לא האמינה שאדוני יכול לעצור רחם, ולרפא רחם עצורה, ולכן אלוהים שלח את שרה לגרר להראות לה את יכולתו, ככתוב: "וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו, וַיֵּלֵדוּ. כִּי עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ" (ביאור:בראשית כ יח). וכך, כאשר אברהם התפלל לרפואה לבית אבימלך, גם שרה נרפאה.