ביאור:מטרת הנישואין על פי היהדות

בס"ד בספר זה יבואר באופן נפלא - מדוע יש מצווה ליהודי לשאת אישה.

וכן יבואר על פי זה כל מטרת האדם בעולמו.

מאת: משתמש:הרב יהודה טאוב

למה יהודי מתחתן?

מדוע ציותה התורה על אדם יהודי להתחתן?

על מנת להפנים את הדברים יש צורך להרגיש את החידוש כאן,

לכן עצור כאן וחשוב לעצמך מדוע למה ציותה התורה על אדם להתחתן?

רשום לעצמך ג' סיבות לפחות:

א.

ב.

ג.

האם כתבת בין תשובותיך: "בשביל לתקן את המידות", "בשביל להוליד ילדים", "כדי לקיים מצוות פרו ורבו"? נכון.

אך האם רק לשם כך ?

נתבונן:

נחקור חקירה:

האם אדם מתחתן בשביל מצוות פרו ורבו והכבוד ואהבה שצריך לתת לאשתו זה אמצעי שיוכל לקיים מצוות פרו ורבו, (כמו אגידת לולב – המטרה ליטול לולב אלא שאמצעי לזה זה האגידה).

או דילמא המטרה שאדם מתחתן היא בשביל לאהוב אלא שצריך שיהיה להם מטרה משותפת שבזה יתחברו, לכן יש להם מצוות פרו ורבו.

ביקצור: מה האמצעי ומה התכלית?

השולחן ערוך עוסק בכך וכותב:

	"חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל: הגה - וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה, בלא תורה וכו' ולא נקרא אדם".
– שו"ע אבן העזר - סימן א

א. בדברי הרמ"א מבואר שאדם מתחתן לא רק בשביל לפרות ולרבות אלא משום שיהודי צריך להיות "אדם". ובלא אשה הוא אינו אדם^[1]. מדוע?

כאשר אומרים על יהודי שהוא אינו נחשב אדם פירושו שעדין לא התחיל את עבודת ה' שכן הפתח הראשון לעבודת ה' הוא "נעשה אדם".

כיצד ניתן לומר על אדם שמלא בתורה ומידות טובות ולא נשא אשה שאינו נחשב אדם?

הגמרא לא חילקה בין אדם שיש לו מידות טובות לאדם שאין לו, אלא פסקה אדם ללא אשה אינו אדם.

אם מטרת הנישואין היתה כדי לקנות מידות טובות, היו צריכים לומר אדם שאין לו מידות טובות אינו אדם ולכן יקח אשה כדי לקנות מידות טובות,

וכן היו צריכים לומר אדם שנשא אשה ותקן מידותיו נקרא אדם, מזה שתלו את הכול ביש לו אשה משמע שאפילו נשא אשה ולא תיקן מידותיו כבר נחשב אדם, מדוע?

ב.אצל הבהמות אין חיי משפחה, לצורך ההולדה הזכר נפגש עם הנקיבה ואח"כ הזכר הולך לו, אם מטרת הנישואין היא הילדים, מדוע לא יהיה כך גם אצל האדם?

למה ציוה ה' על האדם לשאת אשה בקידושין ונישואין, קשר שהוא ללא הפסקה יום ולילה לעולמי עד?

ג. הידעת! התורה כותבת בעצמה למה אדם נושא אשה, לא מוזכר בתורה בשביל לתקן את המידות, לא מוזכר בתורה בשביל פרו ורבו,

כתוב בתורה בגלל שהאשה היא חלק מהאדם:

	וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד.
– (בראשית,ב,כג)

"על כן" בגלל מה?

בגלל ש "מאיש לוקחה זאת".

סיבת הנישואין: היא הפרדת האשה מהאיש. (עיין הערה ^[2])

שאלות:

א. מדוע הפרדת האשה מהאיש מחיבת אותו להתחתן איתה?

ב. כיצד על ידי הנישואין יתקן האדם את הפירוד?

ג. חווה הופרדה מאדם הראשון, היכן הופרד אדם בימינו מאשתו?

ד. התורה לא כותבת שלכן יתחתנו, אלא לכן ידבקו מהו דבקות?

ה. מה הכוונה "והיו לבשר אחד" וכיצד זה קשור לטעם הנישואין?

ו. האם הטעם שהרמ"א כתב "להיות אדם", קשור לטעם ההפרדה?

אחרי שתלמד את החוברת תראה שבפסוק אחד כתבה התורה את כל טעם הנישואין בצורה נפלאה ביותר.

לסיכום:

מצאנו ג' טעמים לנישואין:

א. כדי לפרות ולרבות (שולחן ערוך).

ב. בשביל להיות אדם (הרמ"א).

ג. בגלל שהאשה היא חלק ממנו (פסוק בתורה).

לסיכום: מצאנו ג' טעמים לנישואין:

א. כדי לפרות ולרבות (שולחן ערוך).

ב. בשביל להיות אדם (הרמ"א).

ג. בגלל שהאשה היא חלק ממנו (פסוק בתורה).

שאלות:

מדוע ללא אשה אינו נחשב אדם?

מדוע הפרדת האשה מהאיש מחייבת להתחתן?

האם הטעם של הרמ"א שונה מהטעם של התורה?

באור מטרת האדם בעולמו

בשביל לבאר היטב למה מתחתנים צריך לבאר תחילה - מה מטרת האדם בעולמו?

(נ.ב. מעניין שכשם שהרבה בני אדם לא יודעים מה תפקיד האדם בעולמו כך הרבה לא יודעים מה תפקיד הנישואין, וכמו שנראה זה אותו טעם לשניהם)

שאלה: אדם עושה המון מצוות במשך ימי חייו. האם יש מטרה או יעד משותף לכל המצוות, או שכל המצוות הם ללא קשר בינהם^[3]?

באור הספק: יעד משותף לכל המצוות כמו לדוגמא: בצבא יש חיל רגלי, חיל תותחנים, חיל האוויר, לכולם יש מטרה משותפת להתגבר על האויב, כך המצוות מטרתם ליצור דבר אחד בסוף.

או שכל המצוות הם ללא קשר בינהם כמו עגלת קניות בסופר שאין קשר בין כל המוצרים, כך כל מצווה היא אוצר בפני עצמו?

תשובה:

זיכה אותנו ה' בספר נפלא מסילת ישרים ובפרק הראשון בספרו, כתב תשובה לשאלתנו:

	"יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא: שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו? ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו"?

לפני שנראה מה התשובה של המסילת ישרים נתבונן:

וכי מי לא יודע מה חובת האדם בעולמו – חובת האדם היא קיום תרי"ג מצוות, לשם מה צריך שיתברר ויתאמת?

כנראה שאנו טועים וחובת האדם בעולמו היא לא קיום תרי"ג מצוות אלא ...

	"וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתי" " הוא רק הדביקות בו יתברך" "והיינו שישתדל לידבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה הענין והם הם המצוות".

באור: מה נחשב שלימות בעבודת ה'?

       לאן צריך האדם לשאוף להגיע?

       מה יהיה מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו?

מבאר לנו המסילת ישרים:

א.יש מטרה משותפת לכל המצוות והיא הדבקות.

ב.כל המצוות הם אמצעי להגיע אל התכלית.

[האם המצוות הם רק אמצעי או גם תכלית?

בדרך ה' שער א' פרק ד מבאר שכל מצווה היא גם אמצעי וגם מטרה::

א.אמצעי לפעול על האדם - דבקות עם הבורא כנ"ל.

ב.מטרה עצם קיום המצווה פועל בעולמות, ולכן גם אם המצווה לא קירבה את האדם לבורא עולם, בכ"ז עשה הרבה. (למה תוקעין? רחמנא אמר תקעו, גמ' ר"ה טז.)^[4]

סיכום:

א.יש מטרה משותפת לכל המצוות והיא הדבקות.

ב.כל המצוות הם אמצעי להגיע אל התכלית

סיכום:

א.יש מטרה משותפת לכל המצוות והיא הדבקות.

ב.כל המצוות הם אמצעי להגיע אל התכלית

מה הפרוש דבקות?

למדנו שתכלית האדם היא דבקות.

אך מהי דבקות?

מצאנו בתורה בעוד מקום את המילה דבקות:

"עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד" (בראשית,ב,כג).

מה הפירוש ודבק באשתו?

דבקות פירושו קשר תמידי, שהאיש יהיה תמיד קשור לאשתו ולא לשום אשה אחרת.

וכך כתב הרמב"ן על בראשית פרק ב פסוק כד:

	"והנכון בעיני, כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן, אבל יבא הזכר על איזה נקבה שימצא, וילכו להם, ומפני זה אמר הכתוב, בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו, ודבק בה, והיתה בחיקו כבשרו, ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו".

איזה קשר?

שאלה: דבקות זה קשר, אבל איזה קשר, של יראה או של אהבה?

הח"ח בספרו אהבת חסד בפתיחה כתב: "החילוק בין אהבה לדבקות הוא:

דאהבה נקרא אפילו כשמתעורר בלבו האהבה ה' לפרקים, משא"כ דבקות מקרי אם האהבה תקועה בליבו תמיד, ועל ידי זה נדבק נפשו לה', וכן כתב הרמב"ן^[5] ".

בחובת הלבבות (שער עשירי פרק א) כתב:

לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו (דברים ל כ),

וטעם הדביקה - האהבה הנאמנה והלב השלם בה.

מה ההבדל בין אהבה לדבקות?

א. אדם שאוהב את חבירו יכול להפגש עימו פעם בשבוע ומספיק, אדם שדבק בחבירו לא יוותר על יום אחד של דבקות.

ב. אהבה זה גם קצת אהבה, ואילו דבקות זה קשר חזק מאוד של אהבה.

סיכום:

א. דבקות פירושו קשר תמידי.

ב. איזה קשר? קשר של אהבה.

ג. כלפי שנים אדם חייב בדבקות: לה' ולאשתו.

סיכום:

א. דבקות פירושו קשר תמידי.

 ב. איזה קשר? קשר של אהבה.

 ג. כלפי שנים אדם חייב בדבקות: לה' ולאשתו.

מה מטרת הנישואין?

הפועל דביקות מופיע בתורה רק כלפי בורא עולם וכלפי אשתו.

מה למדנו מכך?

באה התורה ולימדה אותנו. אם אתה רוצה לדעת לאן צריך להגיע הקשר שלך עם בורא עולם,

צא ולמד מה רצון התורה שיגיע הקשר שלך עם אשתך, ולפי זה תדע לאן צריכים להביא אותך כל המצוות.

נמצא שאהבת אשתו היא אמצעי ללימוד על אהבת ה'.

האריך בזה בספר הנפלא הבית היהודי לרב טאובר פרק ה' ע"ש.

נצא ללמוד מהי אשה? מיהו יהודי?

מה תפקיד האדם בעולמו? מה תפקיד האדם כלפי אשתו?

ונראה שיש הקבלות בהרבה מאוד דברים

ואין לך מקום ללמוד את נושא אהבת ה' יותר טוב מאשר בבית היהודי

בהצלחה!

מי אתה יהודי?

היודע אתה מי אתה?

בברכת אלוקי נשמה אתה אומר "אלוקי נשמה שנתת בי אתה נפחת בי" ככתוב (בראשית פרק ב) ויִּיצֶר יְדֹוָד אֱלֹקים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה.

כתב הרמב"ן (בראשית פרק ב פסוק ז)

ויפח באפיו נשמת חיים ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה, כי הזכיר בה שם מלא, ואמר כי הוא נפח באפיו נשמת חיים, להודיע כי לא באה בו מן היסודות כאשר רמז בנפש התנועה (לעיל א כ), גם לא בהשתלשלות מן השכלים הנבדלים, אבל היא רוח השם הגדול, מפיו דעת ותבונה, כי הנופח באפי אחר מנשמתו יתן בו וזהו שנאמר (איוב לב ח) ונשמת שדי תבינם:

אמרו חז''ל "מאן דנפח מדיליה נפח" - פירוש: מי שנופח בדבר משלו נופח. וכוונת חז''ל לומר שנשמת יהודי היא חלק אלוק ממעל.חלק מבורא עולם. וכן כתוב בתורה "כִּי חֵלֶק יְדֹוָד עַמּוֹ" (דברים לב ט) עם ישראל הם חלק מה'.

ספר התניא - חלק ראשון - פרק ב

ונפש השנית בישראל היא חלק אלוה ממעל ממש כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים ואתה נפחת בי וכמ"ש בזוהר מאן דנפח מתוכיה נפח פי' מתוכיותו ומפנימיותו שתוכיות ופנימיות החיות שבאדם מוציא בנפיחתו בכח:

אתה יהודי יקר חלק מנשמתו של בורא עולם שהפריד ממנו.

מדוע הדבקות היא תכלית עבודת האדם?

כתב הרמח''ל (ספר דעת תבונות - א – מב):

איבעית אימא סברא, הנשמה אינה אלא חלק אלוה ממעל, הנה אין תשוקתה ודאי אלא לשוב ולדבק במקורה ולהשיגו, כטבע כל עלול החושק לעילתו, ואין מנוחתה אלא כשתשיג את זה.

פירוש: איבעית אימא סברא- אחרי שאדם יודע שהוא חלק אלוקה ממעל בסברה פשוטה הוא מבין שכל תכליתו זה הדבקות.

הנשמה אינה אלא חלק אלוה ממעל- זה מה שכתבנו בפרק הקודם שנשמת היהודי היא חלק מה' יתברך, בדיוק כמו שהאשה היא חלק מהבעל.

הנה אין תשוקתה ודאי אלא לשוב ולדבק במקורה ולהשיגו כטבע כל עלול החושק לעילתו – מסביר הרמח"'ל שמצוות הדבקות מטרתה לתת לנשמה לחזור לאותו מקור שממנו יצאה, להחזיר את הבריאה לאחדות עם ה'.

הנשמה מטבעה רוצה לשוב ולהדבק בה', אלא שברא ה' את המסך ושמו גוף שהוא מונע מהאדם להרגיש את תשוקת הנשמה.

כלשון המסילת ישרים פרק א:

ואמנם ראוי לו שתהיה כל פנייתו רק לבורא יתברך, ושלא יהיה לו שום תכלית אחר בכל מעשה שיעשה אם קטן ואם גדול אלא להתקרב אליו יתברך ולשבור כל המחיצות המפסיקות בינו לבין קונו, הן הנה כל עניני החומריות והתלוי בהם, עד שימשך אחריו יתברך ממש כברזל אחר אבן השואבת.

אומר ה' ליהודי : אני הפרדתי חלק ממני ושמתי אותו בך מבקש אני ממך תחבר בחזרה את מה שהפרדתי.

כיצד תחבר? על ידי שתאהב את ה' יתברך כמו שציונו ואהבת את ה' אלוקיך, על ידי זה תתחבר בחזרה לאביך שמשם הגעת.

וכך תקרא את קריאת שמע : שמע יהודי ה' אלוקינו הוא אחד

כל מהותו אחדות, וממילא תפקידך להתחבר אליו להתאחד עמו.

כיצד? ואהבת את ה' אלוקיך - ע''י שתאהב את ה' תיצור אחדות.

ספר העקרים - מאמר שלישי פרק לה

"עד שיצדק עליהם יחד גדר האהבה - כי האהבה היא התאחד דבר הנאהב עם האוהב והתדבקם יחד דבוק שכלי בשלמות".

סיכום:

תפקיד האדם לחבר את מה שה' הפריד.

החיבור נעשה על ידי אהבת ה' יתברך.

מי היא רעיתי?

התורה מספרת לנו כיצד נוצרה האשה:

בראשית פרק ב

	"וַיַּפֵּל יְדֹוָד אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם וַיִּישָׁן וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר תַּחְתֶּנָּה: וַיִּבֶן יְדֹוָד אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:"

ספר ראשית חכמה - שער הקדושה - פרק ששה עשר

"ונראה מתוך הלשון שצריך לכוון שכשם שגוף האדם נשלם מחסרונו דהיינו הצלע אשר לוקח מהאדם בהזדווגו, כן נשמתו גם כן חסרה מפני שגם כן הנשמות כאשר נאצלות מלמעלה הם נאצלות זכר ונקבה, כדפי' בזוהר בענין בת פלוני לפלוני ולמטה הם נפרדות, ונמצא שבזווג הם משתלמין הנשמות זכר בנקבה, וכן במציאות גופם כדפי' והיינו נפשא חד וגופא חד, שכשם שיש אחדות בגוף כן בנפש. והקדמה זו מוכרחת ואמתית בלי שום פקפוק".

זוהר חלק א דף פה/ב

וכד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא נפקין, לבתר כיון דנחתי, מתפרשן דא לסטרא דא ודא לסטרא דא, וקב"ה מזווג לון לבתר, ולא אתייהיב זווגא לאחרא אלא לקב"ה בלחודוי, דאיהו ידע זווגא דלהון, לחברא לון כדקא יאות, זכאה הוא בר נש דזכי בעובדוי ואזיל באורח קשוט, בגין דאתחבר נפש בנפש כמה דהוו מעקרא, דהא אי זכי בעובדוי, דא הוא בר נש שלים כדקא יאות.

באור:וכאשר הנשמות יוצאות, זכר ונקיבה כאחד יוצאות, אחר כך יורדות לעולם הזה נפרדות זו לצד זה וזו לצד זה, והקב"ה מאחד אותם אחרי כן, ולא ניתן האיחוד בינהם לאחר אלא להקב"ה לבדו, שהוא יודע את זיווגן המתאים לחבר בינהם כיאות, זכאי הוא האדם שזך במעשיו והולך בדרך אמת, שבזה מתחברת נפש בנפש כמו שהיו מתחלה, שהרי זכה במעשיו, זה הוא אדם שלם כמו שראוי.

זוהר מנוקד חלק ג דף ז/ב

דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, זִוּוּגָא דִּדְכַר וְנוּקְבָּא אִקְרֵי אֶחָד. בַּאֲתַר דְּנוּקְבָּא שַׁרְיָא, אֶחָד אִקְרֵי. מַאי טַעֲמָא. בְּגִין דִּדְכַר בְּלָא נוּקְבָּא פְּלַג גּוּפָא אִקְרֵי, וּפְלַּג לָאו הוּא חַד. וְכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא תְּרֵי פַּלְגֵּי גּוּפָא, אִתְעָבִידוּ חַד גּוּפָא, וּכְדֵין אִקְרֵי אֶחָד:

והַשְׁתָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לָא אִקְרֵי אֶחָד. וְרָזָא דְּמִלָּה, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל בְּגָלוּתָא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא סָלִיק לְעֵילָּא לְעֵילָּא, וְזִוּוּגָא אִתְפְּרַשׁ, וּשְׁמָא קַדִּישָׁא לָא אִשְׁתְּכַח שְׁלִים, וְאֶחָד לָא אִקְרֵי. וְאֵימָתַי יִתְקְרֵי אֶחָד, בְּשַׁעֲתָא דְּמַטְרוֹנִיתָא תִּשְׁתְּכַח בֵּיהּ בְּמַלְכָּא, וְיִזְדַּוְּוגוּן כַּחֲדָא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (עובדיה א) וְהָיְתָה לַיְיָ' הַמְּלוּכָה. מַאן מְלוּכָה. דָּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, דְּמַלְכוּ בָּהּ אִתְקְשַׁר, כְּדֵין (זכריה יד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְיָ' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. וְעַל דָּא, הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד. (תהלים קלג)

הוספנו קטע זה היות ומבואר בספרים שכאשר האדם מתחבר ואוהב את רעיתו גם הקב''ה מתחבר ואוהב את כנסת ישראל, וראוי לאדם לכוין דבר זה שהרי בזה מבין כמה נחת רוח הוא גורם לה' שהוא אוהב את רעיתו.

היכן מרומז בתורה שאיש ואשתו הם נשמה אחת?

1. עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא

פירוש: כיצד תגלה את ערות אחי אביך? אם תבוא על אשתו משום שהיא נשמת אחיך.

2. עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא: (ויקרא יח)

פירוש: למה לא תבוא על אשת אביך? כי זה ערות אביך, היות והם נשמה אחת.

3. במשכן היה לכל קרש שני אדנים מתחתיו,

שאלה: האם ראינו אדם שעושה לרגל אחת שתי נעלים?

מדוע חתכו את הקרש לשנים ועשו לו שני אדנים?

ועוד שבצד מזרח של המשכן שם היו קרשים בודדים ולא מחוברים לכל הקרשים היה לכל קרש רק אדן אחד? (והסברה הפוכה שהרי שכל הקרשים מחוברים הם פחות נופלים ומדוע דווקא לקרשים המחוברים עשו שני אדנים)?

המשכן הוא רמז ליהודי כל יהודי הוא קרש אחד, שירד למטה לעולם הזה חתכו את נשמתו לשניים, חצי נשמה אצלו וחצי אצל אשתו, וזהו שני אדנים תחת הקרש האחד.

ולמעלה היו כל הקרשים משולבים זה מסמל שבשורש הנשמות כל ישראל הם אחד, וזה יסוד ואהבת לרעך כמוך.

(אבל הקרשים שבמזרח שלא היו מחוברים לכל הקרשים אינם מסמלים על עם ישראל לכן לא היה להם שני אדנים).

4. מקור נוסף בהערה^[6].

למדנו שהאשה היא חלק שהופרד מנשמתו של הבעל.

נמצא שיצירת האשה היא דוגמת יצירת האדם.

סיכום:

א. איש ואשתו הם לא רק גוף אחד אלא גם נשמה אחת,

שירדו לעולם התחלקה נשמתם, וכשמזדווגים מתחברת הנשמה.

ב. נשמת היהודי היא חלק מה' יתברך שהפריד ממנו.

ג. יצירת האשה היא כעין משל ליצירת האדם.

סיכום:

א. איש ואשתו הם לא רק גוף אחד אלא גם נשמה אחת, שירדו לעולם התחלקה נשמתם, וכשמזדווגים מתחברת הנשמה.

ב. נשמת היהודי היא חלק מה' יתברך שהפריד ממנו.

ג. יצירת האשה היא כעין משל ליצירת האדם.

למה לאהוב את רעיתך?

הערה: פרק זה חשוב ביותר - יש לקוראו כמה וכמה פעמים.

נתבונן ונראה שיש עוד השוואות נפלאות בין הדבקות באישה לבין הדבקות בה':

אומר ה' יתברך לכל יהודי :

אני יצרתי פירוד. הפרדתי חלק ממך ושמתי אותו אצל אשתך, מבקש אני ממך למלא תפקיד בעולם,

ומהו תפקידך?

לחבר את מה שאני הפרדתי – תיצור אתה בעצמך אדם.

כיצד יכול האדם לחבר שני חלקי נשמה שנפרדו?

באה התורה ואמרה "ודבק באשתו"- תאהב את אשתך,

אהבה שביניכם יוצרת חיבור בין הנשמות להיות אחד.עיין הערה ^[7]

יש כאן נשמה אחת שחולקה לשתים.

תפקיד האדם לאהוב את אשתו,

אהבה יוצרת חיבור, ובזה בא הדבר על שלימותו.

חתם סופר (במהדורות חדשות מכת''י גטין צ.)

״ואומר כי דביקות הזיווג היא קשירת נפשם העליונה, שהרי כן נבראו תחילה, גוף אחד דו פרצופין, ולא היה להם כי אם רוח אחד וגם אחר הפרדם היה כן ורוח אלוקים שופע על שניהם כאחד, והוא דביקות אהבתם האמתי.

כתוב כאן יסוד גדול מאוד:

לא מספיק להתחתן בשביל לאחד את הנשמות,

צריך לאהוב אהבה גמורה-דבקות, רק כך מתאחדים הנשמות.

וכל חיי האדם עליו לעבוד לאהוב את אשתו בשביל להתאחד.

על כן

בא נראה את כל הדברים שלמדנו כתובים בתורה הקדושה:

"וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת: עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד",(בראשית,ב,כג)

כתוב בתורה שלמה אדם מתחתן בגלל שהאשה הופרדה מהאיש

וקשה:

א. מעולם לא ראיתי שאשתי הופרדה ממני?

ב. מה יעזור שאני התחתן לענין שהאשה הופרדה ממני?

ג. מהו והיו לבשר אחד? (עיין רש"י ורמב"ן)

תשובה: התורה מגלה לכל יהודי דע לך אשתך היא חלק ממך אצל אדם הראשון זה היה גם חלק מגופו^[8], ואצל שאר הדורות זה חלק מנשמתם.

תפקיד האדם ליצור דבר שלם לחזור לאחד, לכן מה תעשה תתחתן עם הנשמה שלך, אבל זה לא מספיק אלא צריך גם ודבק באשתו, תאהב אותו אהבה עזה עד למאוד, ואז תזכה והיו לבשר אחד, על ידי אהבה שבנכם אתם אחד ממש.

על כן- בגלל שתפקידך לחבר את הפירודים שה' יצר, לכן תלך להתחתן תאהב את אשתך אהבה תמידית, ובזה יהיה הכול אחד.

עכשיו נבין למה נקראה אהבה בתורה דבקות?

אהבה בגימטריא כמו "אחד",

כמו שכתב בראשית חכמה:

"וז"ס אהב"ה בגי' אחד, שהאוהב מתאחד באהוב ממש, בענין ונפשו קשורה בנפשו, ולכן סמוך ואהבת לאחד".

כאשר נשמה של יהודי אוהבת נשמה של יהודי אחר הם נהיים נשמה אחת , כמו שכתוב על יעקוב אבינו שאהב את מאוד את בנימין "נפשו קשורה בנפשו" (בראשית מד ל) הנפשות התחברו, כך אדם שאוהב את אשתו הנשמות נדבקות וכאשר יצא מהגוף הגשמי, ידבקו הנשמות להיות אחד, ובזה בא הדבר על תיקונו.

רמז נוסף: אהבה ועוד אהבה = 26 שזה שם ה' ולכן: "זכו- שכינה ביניהם".

כאשר יש אהבה בין שנים, יש כאן נשמה אחת שלימה, ואז באה שכינה לשרות.

ה' הוא אחד ושוכן במי שהוא אחד ולכן נקרא בשם –"שלום".

כמה נפלא לראות כי תפקיד האדם כלפי בוראו,

הוא בדיוק כמו תפקיד האדם כלפי אשתו^[9].

סיכום:

א. איש ואשתו נוצרו מחלק אחד ותפקידם להתחבר^[10].

ב. בדיוק כשם שהאדם והשי''ת הם חלק אחד שהופרדו ותפקיד האדם להתחבר.

ג. ומה מחבר - אהבה.

ד. לשם מה אדם מתחתן? בשביל להיות שלם – אחד.

סיכום:

א. איש ואשתו נוצרו מחלק אחד ותפקידם להתחבר.

ב. בדיוק כשם שהאדם והשי"ת הם חלק אחד שהופרדו ותפקיד האדם להתחבר.

ג. ומה מחבר - אהבה.

ד. לשם מה אדם מתחתן? בשביל להיות שלם – אחד.

סכום: מהי הסיבה לנישואין:

אין הנישואין רק אמצעי לקנות קנינים, אלא הם בעצמם תכלית.

תפקיד האדם בעולמו הוא לחבר את הפירודים שה' יצר, והדבק המחבר הוא האהבה.

וכך כתב החזו''א במכתבו לאברך בשנה הראשונה:

ושמח את אשתו אשר לקח, חובה, כיצד משמחה? טבע שלה להתענג על חינה בעיניו, ואליו עיניה נשואות, עליו להשתדל להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה וריצוי, ומה שאמרו אל תרבה שיחה עם האשה, באינו צריך לריצוי מדבר, ולא בשנה ראשונה שצריך להשתדלות ההתאחדות שזה כוונה היצירה - והיו לבשר אחד.

מלמד אותנו החזו''א שמה מטרת ושמח את אשתו וכן כל שאר הדברים שבין איש לאשתו, התאחדות, שזה כוונת היצירה דהינו תכלית כל בריאת איש ואשה נפרדים היה בשביל שיצליחו הם על ידי מעשיהם להגיע לאחדות הראשונה, לא מספיק זה שהתחתנו, זה היה רק התחלה, בשביל להתאחד צריך הרבה אהבה בינהם, וזה משיגים ע''י שמשמחה, משוחח עימה ועוד.^[11]

לסיכום:

שאדם מתחתן הוא רק מתחיל את עבודת האחדות,

וככל שאוהב את אשתו יותר כך גדלה האחדות.

מקורות נוספים שמטרת הנישואין להתאחד

ספר באר הגולה - הבאר השני (המשך):

ודבר זה כי האיש והאשה יש בחבורם שני פנים, האחד הוא החבור לפריה ורביה כמו שהוא בחבור כל הב"ח שחבור שלהם הוא בשביל פריה ורביה, כי לא תוהו בראה רק לשבת יצרה, ובודאי דבר זה החבור כדרכה. הבחינה השניה מצד כי האיש הוא כמו צורה לאשה ומצד הזה יש להם חבור ביחד, והאדם שהוא שלימות הבריאה בתחתונים ראוי שיהיה שלם, ואין בריאת האדם שלימה כי אם ע"י האשה, וזהו בחינה שניה כי חבורם ביחד הוא השלמת האדם.

להקרא אדם

שו"ע אבן העזר - סימן א

"חייב כל אדם לישא אשה כדי לפרות ולרבות. וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים, וממעט את הדמות, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל: הגה - וכל מי שאין לו אשה שרוי בלא ברכה, בלא תורה וכו' ולא נקרא אדם".

בא הרמ"א להוסיף על דברי המחבר שמשמע ממנו שאדם מתחתן רק בשביל מצווות פרו ורבו, ובא הרמ"א והוסיף שאדם מתחתן להיות שלם ובלא זה אינו אדם.

מה הפירוש אינו אדם?

אדם מלשון אדמה לעליון - נעשה אדם בדמותנו כצלמנו.

מתי האיש דומה כביכול לה' יתברך רק כאשר הוא אחד כמו ה' יתברך (כמו שאנו אומרים בשמע ישראל ה' אחד) ולכן רק שנשא אשה ונהיה אחד הוא נקרא אדם.

ולכן תמצא בתורה שכל מקום שמוזכר שהאדם דומה לעליונים מוזכר שנבראו זכר ונקיבה:

ספר בראשית פרק א כז: וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

ספר בראשית פרק ה:

(א) זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ:

(ב) זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם

ספר ראשית חכמה - שער הקדושה - פרק ששה עשר

ונראה מתוך הלשון שצריך לכוון שכשם שגוף האדם נשלם מחסרונו דהיינו הצלע אשר לוקח מהאדם בהזדווגו כן נשמתו גם כן חסרה מפני שגם כן הנשמות כאשר נאצלות מלמעלה הם נאצלות זכר ונקבה, כדפי' בזוהר בענין בת פלוני לפלוני ולמטה הם נפרדות, ונמצא שבזווג הם משתלמין הנשמות זכר בנקבה וכן במציאות גופם כדפי' והיינו נפשא חד וגופא חד, שכשם שיש אחדות בגוף כן בנפש. והקדמה זו מוכרחת ואמתית בלי שום פקפוק ואין כאן מקום להאריך.

מדוע כל הדורות לא ידעו את הסוד הזה?

הנה זה ברור שכל הדורות ידעו שלאהוב את האשה ולאהוב אדם אחר - אין הבדל בינהם רק בחינה של הקרוב קרוב קודם,

אבל בדור הזה יתגלה סוד עצום שלאהוב את חברך זה מצווה ואפילו גדולה אבל לא חובה, ואילו לאהוב את האשה זו תכלית היצירה,

זה מצוות השלום שכל התורה ניתנה בשביל זה,

מי שלא אוהב את אשתו הוא בבחינת חצי אדם - פלג גופא,

אהבת אשתו עושה יחוד בין קוב''ה לשכינתיה שזה בחינת כל התורה כולה,

זה בנין בית המקדש בפועל כל תיקון הגאולה תלוי בזה,

כל שמירת הברית זה סור מרע אבל העשה טוב הוא לאהוב את אשתו חיבור עליונים ותחתונים בחינת גדול יום הגשמים,

יותר חמור ממצוות קידוש שם שמים שהיא החמורה שבחמורות בארבעה מחוסרי כפרה וכמו שהאריך ר' יצחק בלעזר זצ"ל (מופיע בספר שערי ימים נוראים) שלא ניתן לענש על זה בעוה''ז מרוב חומרתו, ולכן מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם וועד, ואפ''ה שלום בית יותר גדול מזה,

וזה מה שאמרו שהשלום שקול כנגד הכול,

ואז זוכה שה' אוהב אותו בחינת אור פניך,

וזוכה לילדים צדיקים בנים של ה',

וזוכה בזה להגיע לואהבת את ה' אלוקיך

כיצד לא דיברו על כזה דבר נפלא בעלי המוסר?

תשובה:

יתכן לומר על פי מה שראיתי בספר ברית ישראל עמוד 8 שמביא מכמה צדיקים שדור האחרון לפני הגאולה מעיקרי העבודה שבו זה אהבת ה',

דהינו למרות שבדורות קודמים היה צריך לעבוד תחילה על יראה ורק אחר כך על אהבה וכמו שרואים שהחובת הלבבות הביא את שער אהבת ה' בסוף סיפרו,

בכל זאת בדור האחרון יש לעבוד ישר על אהבה, וזה בחינת בך חותמין במידת אברהם שהיה אוהב ה',

וכמו שאנו רואים שבדורות קודמים היה חינוך ילדים ביד חזקה ותקיפה והיום עובד רק בחינת אהבה,

כך גם בעבודת ה' היום רק בחינת אהבה ושמחה,

וממילא כדי לעבוד על אהבת ה' לדור כזה נתן להם ה' מתנה גילוי עצום במעלת אהבת איש ואשתו - שזה שורש נפלא להגיע ממנו לאהבת ה',

לכן בדור זה הגיע כל הידע העצום שלא היה ידוע כמעט בכלל בדורות קודמים.

עוד יש להוסיף:

שכנגד כל השערי טומאה של דור המבול שנפרץ בדורנו בפריצות בפגם הברית גילה לנו ה' יתברך תיקון נפלא לפגם הברית והוא כנגד סור מרע יש עשה טוב של אהבת אשתו שזה שלימות הברית.

שאלה:

בתורה תמיד יש קשר בין המצוות לדוגמא:

תקיעת שופר בר"ה קשורה לר"ה, וכן נטילת לולב בסוכות קשורה לחג הסוכות,

מה הקשר בין מצוות האחדות למצוות פרו ורבו, שבשביל שניהם האדם מתחתן וכי הם שני מצוות שבמקרה התחברו למקום אחד?

זוהר חלק ג דף ז/א

תא חזי, כד אשתלים האי עלמא בהו בישראל כגוונא דלעילא, וההוא אדם אתנעיץ בארעא, ורומיה מטי עד צית שמיא, בעא קודשא בריך הוא לאשלמא (ס"א לאשלפא) נשמתא קדישא מעילא לתתא, בגין דיתאחיד ויתקשר דא בדא, הדא הוא דכתיב (בראשית ב ז) וייצר יהו"ה אלהי"ם את האדם עפר מן האדמה וגו', למהוי קשיר דא בדא, וישתכח שלים כגוונא דלעילא, וישתלם ויתקן גרמיה הכי:

ובגין כך ברא ליה דכר ונוקבא למהוי שלים, ואימתי אקרי בר נש שלים כגוונא דלעילא?

בשעתא דאזדווג בבת זוגיה באחדותא בחדוותא ברעותא, (בשעה שהוא מתיחד בבת זוגו באחדות בשמחה וברצון)

ויפיק מניה ומנוקביה בן ובת, (ויוליד ממנו ומאשתו בן ובת ) וכדין הוא בר נש שלים כגוונא דלעילא, (ואז הוא אדם שלם כעין של מעלה – כי אז איש ואשתו הם בבחינת או"א (אבא ואמא) והבן והבת הם בבחינת זו"נ (זכר ונקיבה)

ואשלים הוא לתתא כגוונא דשמא קדישא עלאה, (והוא משלים למטה כעין השם הקדוש העליון – כי או"א הם סוד י-ה וזו"נ הם סוד ו-ה, כמו כן אם ואשתו ובן ובת הם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה) הוכדין אתקרי (ס"א אתקיים) שמא קדישא עלאה עליה (ואז מתקיים ושורה השם הוי"ה הקדוש והעליון עליו):

ובר נש דלא בעי לאשלמא שמא קדישא לתתא, טב ליה דלא אתברי, דהא לית ליה חולקא כלל בשמא קדישא, וכד נפיק נשמתיה מניה, לא אתאחדא ביה כלל, דהא אזערת דיוקנא דמאריה, עד דאתקשרא (ס"א דאתהדרת) ואתתקנת בכלא:

למדנו מדברי הזוהר שלאדם יש מטרה אחת להיות שלם כמו הדמות העליונה ושביל זה צריך שני דברים: איש ואשה, בן ובת.

נמצא שאין כאן שני מטרות אלא מטרה אחת להיות אדם שלם ובשביל זה צריך שני דברים.

למה צריך להתאחד פעמים?

שאלה: לשם מה נתן לנו הקב"ה שני תפקידים להתאחד

א. עם הקב"ה.

ב. עם אשתו.

מדוע לא מספיק שכל תפקידנו יהיה להתאחד עם ה' יתברך?

תשובה:

ראשית ה' אמר אז אנחנו עושים את מה שהוא אמר כי כך ה' רוצה.

וכמו שאומרת הגמ' למה תוקעים רחמנא אמר תקעו.

בספרים כתוב:

שכאשר אדם אוהב את אשתו זה גורם שגם הקב"ה יאהב את כנסת ישראל, וזה יחוד קודשא בריה ושכינתיה, וזה תכלית כל התורה כולה, וזה סוד כוונת הלל שואהבת זוהי כל התורה כולה.

ניתן לנסות לומר בזה כמה באורים:

כדי שאדם יגיע לדבקות – אהבת ה', חייב הוא כלי גשמי להבין מה זה אהבה.

בפרקים הבאים נלמד כיצד אהבת אשתו מביאה לאהבת ה'.

שאדם יודע שכל מה שהוא עובד בבית זה ישרת אותו אח"כ בעבודת ה' יש לו הרבה חשק ורצון להשקיע בזה.

לסיכום:

כדי שאדם יגיע לדבקות – אהבת ה',

צריך הוא כלי גשמי להבין מה זה אהבה.

לסיכום:

כדי שאדם יגיע לדבקות – אהבת ה',

צריך הוא כלי גשמי להבין מה זה אהבה.

עוד ניתן לבאר:

לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו, אדם לבד אינו מתקן את מידותיו ורק על ידי שיהיה לו אשה איתו ששונה ממנו יצליח לתקן את מידותיו.

ניתן להסביר את הפסוק לא טוב היות האדם באופן נוסף:

התורה מגלה לנו שללא אשה קשה מאוד לאדם להגיע למצב שיאהב דבר שחוץ ממנו אהבה של אחדות, ורק על ידי האשה האדם לומד אהבת אחדות מה היא.

עוד טעם יש בזה:

כשם שרצה ה' יתברך שאדם יקים מצוות וע"י זה יזכה בעולם הבא מכוח עמלו, רצה ה' לתת לאדם גם את האשפרות שהוא בעצמו יצור את עצמו, הוא יוצר אדם – וזה מתקים כאשר הוא אוהב את אשתו.

עוד יש לומר חידוש נפלא:

שכאשר אדם אוהב את רעיתו הוא קונה לב שיודע לאהוב, גם אם לא יזכה כל כך לאהוב את ה' יתברך בעולם הזה מחמת שלא זכה לאמונה כל כך חזקה, עצם זה שיש לו לב שיודע לאהוב, שיגיע לעולם האמת ויכיר את בורא עולם יאהב אותו עם הלב שקנה לעצמו.

נמצא שאין זה רק מתוך שיאהב את חבירו יבוא לאהוב את ה' בעולם הזה, אלא לפעמים הפירוש מתוך שיש לו לב שאוהב יאהב את ה' בעולם האמת. (עיין כעין זה לגבי הכרת הטוב בסוף קונטרס החסד למכתב מאליהו)

כמובן מי שזכה בעולם הזה לאהוב את ה' מעלתו גדולה לאין שיעור, אבל גם זה שלא זכה עצם זה שקנה לעצמו לב טוב זה כבר מעלה בבחינת שכר סגולי.

ולפי זה למדנו כאן חידוש נפלא:

שאדם אוהב את אשתו יחשוב הרי אני רוצה לאהוב אותה כדי שיהיו לי כלים לאהוב את ה' יתברך ובזה הוא יוצא מהתאווה.

מחשבה זו יכולה לקדש את האדם מאוד מאוד – שהרי נמצא שכל מעשיו הם בשביל לאהוב את אביו שבשמים וככל שיותר התשוקה שלו לזכות לאהוב את ה' יתברך כך המעשה יותר קדוש. ומסתבר שמקיים בזה מצוות ואהבת את ה' אלוקיך.

לפי זה נוכל לומר חידוש מענין:

מדוע שהתורה מזכירה מה ה' אלוקיך שואל מעמך היא לא מזכירה ואהבת לרעך כמוך, הרי זה כל כך חשוב?

אלא שכל ואהבת צריך לנבוע מחמת אהבת ה', מחמת שאתה מכיר שהוא בנו של ה' יתברך, מחמת שאהבתו תביא אותך לאהבת ה', לכן שהתורה כתבה אהבת ה' זה כולל אהבתו אשתו ואהבת עם ישראל.

היסוד הלא ידוע

היסוד הזה שכל המצוות כולם הם רק אמצעי להגיע לאהבת ה', הוא יסוד שאינו ידוע בקרב לומדי התורה,

וגם אם יודעים אותו מעט מאוד מפנימים.

הראיה מעט מאוד בני אדם תמצא עוסקים במחשבה מה אני עושה כדי לזכות בעוד אהבת ה'^[12].

מעט מאוד אנשים תמצא שלומדים בספרים שמלמדים כיצד קונים אהבת ה'.

תשאל את עצמך מה עשיתי היום בשביל לזכות באהבת ה'.

אבל אין זה דבר חדש שרק בימינו לא יודעים על כך,

כבר מימות הראשונים בכו והצטערו על כך,

הנה לפניך חלק מההקדמה של הספר חובת הלבבות:

	וחקרתי עליהם (על מצוות הלבבות) ולא מצאתי בהם ספר מיוחד בחכמת המצפון. וראיתי החכמה הזאת, שהיא חכמת חובות הלבבות, שהניחוה ולא חיברוה בספר שיהיה כולל שרשיה, ושהיא כארץ עזובה, ולא סידרוה בחיבור שיקיף את כל פרקיה. ותמהתי על זה תימה גדולה, עד שאמרתי בלבי: שמא המין הזה מן המצוות - אין אנחנו חייבין בו מן התורה, אלא שחיובו מדרך המוסר להורות הדרך הנכונה והישרה, וכמוהו כמו התוספות, שהן רשות, שאין אנחנו נתבעים בהן, ולא נענשים אם נתעלם מהן, ועל כן הניחו הקדמונים לחברו בספר, עד שחפשתי על חובות הלבבות מן השכל ומן הכתוב ומן הקבלה, אם אנחנו חייבים בהן אם לאו, ומצאתין, שהן יסודי כל המצוות, ואם יארע בהן שום הפסד, לא תיתכן לנו מצווה ממצוות האברים:

וגם המסילת ישרים בהקדמה שלו מתלונן הרבה על בעיה זו

	תִרְאֶה אִם תִּתְבּוֹנֵן בַּהֹוֶה בְּרֹב הָעוֹלָם, כִּי רֹב אַנְשֵׁי הַשֵּכֶל הַמָּהִיר וְהַפִּקְחִים הַחֲרִיפִים יָשִֹימוּ רֹב הִתְבּוֹנְנָם וְהִסְתַּכְּלוּתָם בְּדַקּוּת הַחָכְמוֹת וְעֹמֶק הָעִיּוּנִים ... וַאֲחֵרִים יִכָּנְסוּ יוֹתֵר אֶל הַקֹּדֶשׁ, דְּהַיְנוּ לִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, מֵהֶם בְּפִלְפּוּלֵי הַהֲלָכוֹת, מֵהֶם בְּמִדְרָשִׁים, מֵהֶם בְּפִסְקֵי הַדִּינִים. אַךְ מְעַטִּים יִהְיוּ מִן הַמִּין הַזֶּה, אֲשֶׁר יִקְבְּעוּ עִיּוּן וְלִמּוּד עַל עִנְיְנֵי שְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה, עַל הָאַהֲבָה, עַל הַיִּרְאָה, עַל הַדְּבֵקוּת וְעַל כָּל שְׁאָר חֶלְקֵי הַחֲסִידוּת: וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין דְּבָרִים אֵלֶּה עִקָּרִים אֶצְלָם, כִּי אִם תִּשְׁאַל לָהֶם, כָּל אֶחָד יֹאמַר שֶׁזֶּהוּ הָעִקָּר הַגָּדוֹל, וְשֶׁלֹּא יְדֻמֶּה חָכָם שֶׁיִּהְיֶה חָכָם בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא יִתְבָּרְרוּ אֶצְלוֹ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אַךְ מַה שֶּׁלֹּא יִרְבּוּ לְעַיֵּן עָלָיו הוּא מִפְּנֵי ... אוּלָם תּוֹלְדוֹת הַמִּנְהָג הַזֶּה רָעוֹת מְאֹד לַחֲכָמִים וּלְבִלְתִּי חֲכָמִים, כִּי גוֹרֵם שֶׁמֵּאֵלֶּה וּמֵאֵלֶּה יֶחְסַר הַחֲסִידוּת הָאֲמִתִּי וְיִהְיֶה יָקָר מְאֹד לִמְצֹא אוֹתוֹ בָעוֹלָם ... אִם כֵּן אֵפוֹא, אֵיךְ לֹא יִצְטָרֵךְ לְהוֹצִיא זְמַן עַל הָעִיּוּן הַזֶּה לָדַעַת אֲמִתַּת הַדְּבָרִים וְלָדַעַת הַדֶּרֶךְ לִקְנוֹתָם וּלְקַיְּמָם? מֵאַיִן תָּבוֹא הַחָכְמָה הַזֹּאת בְּלֵב הָאָדָם אִם לֹא יְבַקְשֶׁנָּה? ...מַה נַּעֲנֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה אִם הִתְרַשַּׁלְנוּ מִן הָעִיּוּן הַזֶּה, וְהִנַּחְנוּ דָבָר שֶׁהוּא כָּל כָּךְ מֻטָּל עָלֵינוּ, שֶׁהוּא עִקַּר מָה ה' אֱלֹהֵינוּ שׁוֹאֵל מֵעִמָּנוּ. הֲיִתָּכֵן שֶׁיִּיגַע וְיַעֲמֹל שִֹכְלֵנוּ בַּחֲקִירוֹת אֲשֶׁר לֹא נִתְחַיַּבְנוּ בָּם, בְּפִלְפּוּלִים אֲשֶׁר לֹא יֵצֵא לָנוּ שׁוּם פְּרִי מֵהֶם, וְדִינִים אֲשֶׁר אֵינָם שַׁיָּכִים לָנוּ, וּמַה שֶּׁחַיָּבִים אָנוּ לְבוֹרְאֵנוּ חוֹבָה רַבָּה, נַעַזְבֵהוּ לַהֶרְגֵּל וְנַנִּיחֵהוּ לְמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה? אִם לֹא נִסְתַּכַּלְנוּ וְלֹא עִיַּנּוּ מַה הִיא הַיִּרְאָה הָאֲמִתִּית, וּמָה עֲנָפֶיהָ, אֵיךְ נִקְנֶה אוֹתָהּ, וְאֵיךְ נִמָּלֵט מִן הַהֶבֶל הָעוֹלָמִי הַמְשַׁכֵּחַ אוֹתָהּ מִלִּבֵּנוּ? הֲלֹא תִשָּׁכַח וְתֵלֵךְ אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַעְנוּ חוֹבָתָהּ! הָאַהֲבָה גַם כֵּן, אִם לֹא נִשְׁתַּדֵּל לִקְבֹּעַ אוֹתָהּ בִּלְבָבֵנוּ בְכֹחַ כָּל הָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אוֹתָנוּ לָזֶה - אֵיךְ תִּמָּצֵא בָנוּ? מֵאַיִן יָבוֹא הַדְּבֵקוּת וְהַהִתְלַהֲטוּת בְּנַפְשׁוֹתֵינוּ עִמּוֹ יִתְבָּרֵךְ וְעִם תּוֹרָתוֹ, אִם לֹא נִשְׁעֶה אֶל גְּדֻלָּתוֹ וְאֶל רוֹמְמוּתוֹ אֲשֶׁר יוֹלִיד בְּלִבֵּנוּ הַדְּבֵקוּת הַזֶּה?

כדאי מאוד לעין בספר מסילת ישרים סדר הויכוח בהקדמה, שם מתואר ויכוח בין אחד שרק למד ש''ס ופוסקים, וחברו שהתעסק בעניני אהבת ה' ויראתו, דברים נפלאים ומחזקים מאוד.

בקיצור: מאז ועד היום רוב לומדי התורה עוזבים את עיקר מה שה' רוצה מהם, היזהר שלא תהיה גם אתה מהם!.

היכן מצאנו שתכלית המצוות להגיע לאהבת ה' (דבקות)?

ספר חובות הלבבות - השער העשירי - שער אהבת ה' -

"ראוי לך, אחי, שתבין ותדע, כי כל מה שקדם לנו זכרו בספר הזה מחובות הלבבות והמידות ונדבת הנפשות - הן מעלות ומדרגות אל הענין העליון הזה (אהבת ה'), אשר התכווננו לבארו בשער הזה. וגם ראוי לך לדעת, כי כל חובה וכל מידה טובה מושכלת או כתובה או מקובלת הן תכונות ומעלות, שעולים בהן אל הענין הזה והוא תכליתן וסופן, אין מדרגה למעלה ממנו ולא אחריו, ומפני זה סמכו הנביא, עליו השלום, במשנה - תורה לייחוד, באמרו (דברים ו ד): שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואהבת את ה' אלהיך. וזירז עליו והשיב אותו במשנה - תורה הרבה, כמו שנאמר (דברים ל כ): לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו, וטעם הדביקה - האהבה הנאמנה והלב השלם בה".

אבן עזרא דברים ה' יח

"ושרש כל המצות עד שיאהב את השם בכל נפשו וידבק בו"

ספר העקרים - מאמר שלישי פרק לז

"והיתה האהבה אל הש"י תכלית כל התורה לפי שהיא תמשיך אהבת הש"י אליו על הדרך שכתבנו"

המפרש על הרמב''ם בהלכות יסודי התורה פרק ב' כתב:

"ולא ניתנו כל המצוות אלא שנגיע בהם לזו המדריגה (אהבת ה'),

ולמד זאת מהפסוק (דברים ל יט) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ: {כ} לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ".

וכן משמע בפסוק: "כי תשמור את כל המצוה הזאת לעשותה אשר אנכי מצווך היום לאהבה את ה' אלוקיך וללכת בדרכיו כל הימים". (דברים יט ט).

וכן ניתן ללמוד מקריאת שמע:

"והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצווה אתכם היום - לאהבה את ה' אלוקיכם".

וכי ה' מצווה אותנו רק לאהוב את ה'?

אלא כוונת התורה שכל המצוות מטרתם להגיע לאהבת ה'.

וכך פירוש הפסוק:

"אם תשמעו אל מצוותי" (בשביל מה צויתי אתכם - בשביל להגיע) לאהבה את ה'.

גם מצוות לימוד תורה מטרתה בשביל להגיע לאהבת ה'

זה לשון החינוך שנצטוינו לאהב את המקום ברוך הוא שנאמר ואהבת את יי אלהיך. וענין המצוה שנחשב ונתבונן בפקודיו ופעלותיו עד שנשיגהו כפי יכלתנו ונתענג בהשגחתו בתכלית הענג, וזאת היא האהבה המיחדת. ולשון ספרי (כאן מובא גם ברש''י), לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד אוהב אדם את המקום. תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, כלומר, שעם התבוננות בתורה תתישב האהבה בלב בהכרח.

ונראה שזה מה שאנו אומרים באהבת עולם :

1. והאר עיננו בתורתך 2. ודבק לבנו במצוותיך 3. ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך – זה הדרגה הגבוהה ביותר והמטרה של הכול.

וכן ב "ובא לציון" אומרים "הוא יפתח לבנו בתורתו וישם בלבנו אהבתו ויראתו", נראה פירושו כך:

כיצד אדם יגיע לאהבת ה'? מה יפתח לו את הלב שיתחיל לאהוב את ה'? הוא יפתח לבנו בתורתו ואז שיפתח הלב ישים בו אהבתו ויראתו שזה כל התכלית.

ודע שאדם שלא מגיע לאהבת ה' כביכול נאמר עליו, מה שאומרים בסוף ובא לציון "למען לא ניגע לריק, ולא נלד לבהלה". כוונת התפילה אדם שמקיים מצוות ולא מגיע לאהבת ה' זה יגיעה לריק בבחינה מסוימת, שהרי זוהי כל התכלית, וזה הדמיון לאדם שיולד ילדים לבהלה שהם מתים שלא יצא כלום מכל עמלו, כך אדם שעושה מצוות אבל לא מגיע לאהבת ה' הוא מוליד לבהלה, ה' ירחם ויפתח לב כולם לאהבתו יתברך.

עיקר החשק

נראה להוסיף דבר נפלא:

כתב הקהילות יעקוב (אגרות קודש):

	אשר כידוע עיקר תאוות האשה בעולמה הוא: שיהיה לה בעל האוהב אותה וכשהיא רואה שזה אינו, כמעט שקרוב לפקוח נפש מרוב צער ויגון על היותה גלמודה כאלמנות חיות.

(נראה כוונתו שגם אם יש לאשה בעל שעוזר הרבה וכדומה אם אינה מרגישה שבעלה אוהב אותה, חסר לה העיקר).

על דרך זה נראה לומר: עיקר רצון הבורא יתברך מיהודי הוא:

שיהיה לו לב מלא אהבת הבורא יתברך, ואפילו אם עושה הרבה מצוות עם אין לו אהבת הבורא, חסר לו את עיקר רצון הבורא ממנו.

מדוע בני אדם לא מחשבים את מצוות שלום בית?

כתב בספר תנה בני לבך לי: שיש לבני אדם בעיה עם מצוות שבלב, משום שאין לזה דמיון גשמי.

באור הדבר: בעולם החומר משלמים לבני אדם רק על דברים שהם עושים, בשום מקום לא משלמים להם על מה שהם חושבים ק''ו לא על מה שהם מרגישים, אדם מטבעו משווה את המצוות לעולם החומר, וחושב שכשם שבעולם החומר אין חשיבות למצוות שבלב כך גם אצל בורא עולם, אבל זו הטעות אצל ה' בעיקר מה שחשוב זה לא מה שעשית אלא מה שחשבת והרגשת כמו–שלמדנו לעיל וכמו שאמרו חז"ל רחמנא ליבא בעי.

לכן קשה מאוד לבני אדם להבין שמה שמשמח את ה' יתברך ומה שעושה לו נחת זה שהיום זכית כמה דקות לאהוב את אשתך זה המעשים טובים הכי נפלאים שיש.

שמעשה כזה יוצר בעולמות דברים נפלאים – למרות שאינך רואה זאת בעיניך.

אותו דבר גם לגבי מצוות אהבת ה' – מעט מאוד תמצא אנשים שמקדשים זמן בשביל לזכות לאהוב את ה' יתברך, למרות שזה פרק שלם במסילת ישרים:

	הנה ממה שיועיל הרבה לקנות החסידות, הוא גודל ההסתכלות ורוב ההתבוננות, כי כאשר ירבה האדם להתבונן על גודל רוממותו יתברך, ותכלית שלימותו, ורוב ההרחק הבלתי משוער שבין גדולתו ובין שפלותנו, יגרום לו שימלא יראה ורעדה מלפניו, ובהתבוננו על רוב חסדיו עמנו, ועל גודל אהבתו יתברך לישראל, ועל קרבת הישרים אליו ומעלת התורה והמצות, וכיוצא מן העיונים והלימודים, ודאי שתתלהט בו אהבה עזה, ויבחר ויתאוה לידבק בו, כי בראותו שהשם יתברך הוא לנו לאב ממש, ומרחם עלינו כאב על בנים, יתעורר בו בהמשך החפץ והתשוקה לגמול לו כבן על אביו: והנה לזה צריך האדם שיתבודד בחדריו, ויקבוץ כל מדעו ותבונתו על ההסתכלות ואל העיון בדברים האמתיים האלה. והנה ודאי שיעזרהו לזה רוב ההתמדה והעיון במזמורי דוד המלך ע"ה וההתבוננות במאמריהם וענינם, כי בהיותם כולם מלאים אהבה ויראה וכל מיני חסידות, הנה בהתבוננו בם, לא ימנע מהתעורר בו התעוררות גדול לצאת בעקבותיו וללכת בדרכי
– ספר מסילת ישרים - פרק כא - בדרכי קניית החסידות

מדוע?

כי בני אדם חושבים שמצוות זה רק מעשים, היות ואין החוש מסיע לזה, היות ואין אדם רואה מה פעל אחרי שזכה לאהוב את יתברך לכן קשה לבני אדם לעבוד על זה.

אדם שיזכה להפנים את חשיבות רגע אחד של ואהבת לרעך כמוך, יש תקווה שיזכה להבין רגע אחד של ואהבת את ה' אלוקיך.

שאלה: והרי כתוב תלמוד תורה כנגד כולם?

הארכנו בחלק מזה בפרק מה מטרת לימוד תורה?

ובקיצור התשובה: שתלמוד תורה כנגד כולם זה רק כנגד המצוות המעשיות, לא כנגד המצוות שבלב.

כיצד מקימים מצוות ואהבת את ה' אלוקיך?

ספר שמירת הלשון ח"ב - חתימת הספר - פרק ב

   בְּעִנְיַן מִצְוַת אַהֲבַת ה':

   עוֹד בָּאתִי לְעוֹרֵר עַל דְּבַר מַה דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא (בְּרָכוֹת י"ד ע"ב), אָמַר עוּלָא, כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע בְּלִי תְּפִלִּין, כְּאִלּוּ מֵעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאוֹמֵר (דְּבָרִים ו' ח'), "וּקְשַׁרְתָּם" - וְהוּא אֵינוֹ קוֹשֵׁר. וְאַף שֶׁבְּדַעְתּוֹ לִקְשֹׁר אַחַר כָּךְ, אֵינוֹ מוֹעִיל לָזֶה, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ קוֹשֵׁר תֵּכֶף. 

   וְלִכְאוֹרָה פָּשׁוּט, דְּהוּא הַדִּין כְּשֶׁאוֹמֵר (שָׁם ה'), "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" וְגוֹ', יִרְאֶה לְהַכְנִיס אַהֲבַת ה' יִתְבָּרַךְ בְּלִבּוֹ, 

   וְהַיְנוּ כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בְּ"חוֹבַת הַלְּבָבוֹת" שַׁעַר אַהֲבַת ה' פֶּרֶק ג', שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בִּגְדֻלַּת הַבּוֹרֵא וְרוֹמְמוּתוֹ [שֶׁהוּא מְחַיֶּה כָּל הָעוֹלָמוֹת] וּבְהִפּוּךְ קַטְנוּת עֵרֶךְ נַפְשׁוֹ וּזְעִירוּתוֹ וְזוּלָתוֹ, וְאַחַר כָּךְ יַכִּיר רֹב טוּב הַבּוֹרֵא עָלָיו בְּהַתְמָדַת טוֹבוֹתָיו מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ לֹא לְפִי מַעֲשָׂיו, וּמַסְתִּיר עֲוֹנוֹתָיו מִבְּנֵי אָדָם וּמַאֲרִיךְ לוֹ. 

   וְאִם קָשֶׁה לוֹ לְכַוֵּן כָּל זֶה בְּעֵת קְרִיאַת שְׁמַע, יִרְאֶה לְהִתְבּוֹנֵן בְּכָל זֶה עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם, וְכִי בִּשְׁבִיל שֶׁהִיא מִצְוָה תְּדִירִית, שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בִּזְמַן, כַּיָּדוּעַ, תִּהְיֶה נִגְרַעַת שֶׁלֹּא יִרְאוּ לְקַיֵּם אוֹתָהּ עַל כָּל פָּנִים פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם? 

   וְטוֹב שֶׁיִּרְאֶה לְהִתְבּוֹנֵן בְּזֶה אַחַר הַתְּפִלָּה, קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵיתוֹ לֶאֱכֹל, וְדֻמְיָא דִּשְׁאָר מִצְוֹת הַמֻּטָּלוֹת עַל הָאָדָם, כְּמוֹ תְּפִלִּין אוֹ לוּלָב וּמִינָיו בְּחַג הַסֻכּוֹת, דְּאֵינוֹ אוֹכֵל קֹדֶם שֶׁמְּקַיְּמָן כַּמְבֹאָר בְּסִימָן תרנ"ב וּבְסִימָן רל"ה, עַיֵּן שָׁם:

והקשה אחי שלמה ני''ו: שיש לחלק בין תפילין לבין מצוות ואהבת, שכן שאינו מניח תפילין יש כאן ביטול מצוות תפילין, אבל שאינו מעורר עצמו לאהבת ה' לא שייך לומר שלכן אינו אוהב את ה' שכן לכל יהודי טוב יש הרבה אהבת ה' בליבו באופן תמידי, וכמו אדם שאוהב את חבירו גם אם לא מעורר בעצמו ברגע זה את אהבת חבירו הרי הוא אוהב אותו באופן תמידי, ה''נ לגבי אהבת ה', ומדוע שנאמר שאם לא מעורר בעצמו נחשב מעיד עדות שקר?

ואמרתי לו תירוץ:

שמצוות ואהבת אינו רק לאהוב את השם שכן זה אין בידך לעשות, אלא כוונת התורה שתחשוב מחשבות שיגרמו לך לאהוב את ה' יתברך.

ולכן אומר הח''ח שאם אינו חושב באותו זמן כאלה מחשבות הוא מבטל מצוות ואהבת.

אהבת אשתו מלמדת את הלב מהי אהבה

כמה טוב לעבוד על אהבת אשתו.

אחרי שזיכה אותנו ה' להבין שאהבת ה' היא תכליתנו עלי אדמות נוכל להבין עד כמה מטיב לנו ה' שנתן לנו מצווה לאהוב את האשה, שכן אדם חייב לפתח רגשות אהבה בליבו.

אין לאדם אפשרות מיידית לאהוב את ה'.

אדם חייב תחילה לאהוב דבר גשמי ואח"כ יוכל לעלות לאהוב דבר רוחני.

ואם תראה אדם שדילג על השלב של אהבה גשמית, דע שהוא יהיה חייב להעצר, או שבאיזה שהוא שלב, הוא יתחיל לדמיין שהוא אוהב.

אבל אהבת אמת חיבת להתחיל מהבסיס מדבר גשמי, בלשון הספרים זה נקרא שמן המורגש יגיע למושכל.

וכן כתב בראשית חכמה - שער האהבה - פרק רביעי

"כתב ה"ר יצחק דמן עכו עליו השלום שמי שלא חשק לאשה הוא דומה לחמור ופחות ממנו, והטעם כי מהמרגש צריך שיבחין העבודה האלהית כדפירשנו."

וכך כתב ר' איזיק שר (כתב יד):

"מידת אהבה אינה מפותחת אצלנו כראוי...אבל יש לדעת שכל שלימות האדם נקנית רק על ידי מידה זו, ואהבת את ה' אלוקיך, ואהבת לרעך כמוך, הן שתי מצוות הכוללות כל התורה כולה, וע"י האהבה שבין איש לאשתו מקיים האדם מצוות ואהבת לרעת כמוך בשלמותה, ויוכל להגיע לקיום מצוות אהבת ה' ע"י פיתוח האהבה בענין האישות.

וכן מצאנו יסוד זה בספר החינוך לגבי הכרת הטוב מצווה לג.

"מצות כיבוד אב ואם...משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמל חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלקים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנתו, וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא שהוא סבתו וסבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וספק צרכו כל ימיו והעמידו על מתכנתו ושלמות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל, יהיה כסוס כפרד אין הבין, ויעריך במחשבתו כמה וכמה ראוי להזהר בעבודתו ברוך הוא".

לפני הנישואין רכישת מידת הכרת הטוב היא בהכרת הטוב להורים. ואחרי בהכרת הטוב לאשה. ואחרי שקובע את המידה בנפשו יוכל לעלות ממנה לעבודת הקל^[13].

כאשר אדם משקיע באהבת אשתו (והכול כלול בזה : להקשיב, לעזור , לפרגן , ועוד) יידע שלא בזבז את הזמן ח"ו.

אלא – קנה בנפשו מידת אהבה, ובעז"ה יוכל אח"כ עם מידה זו לאהוב את ה' יתברך^[14] [3].

ומצאנו כמה מקורות שמשווים אהבת האשה לאהבת ה':

• בראשית רבה וישלח: וידבר חמור אתם לאמר (לד, ח), ריש לקיש אמר בשלשה לשונות של חבה חבב הקדוש ברוך הוא את ישראל, בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. בדביקה (דברים ד, ד): ואתם הדבקים. בחשיקה (שם ז, ז): לא מרבכם מכל העמים חשק ה'. ובחפיצה (מלאכי ג, יב): ואשרו אתכם כל הגוים וגו'. ואנו למדים אותה מפרשה של רשע הזה. בדביקה (בראשית לד, ג): ותדבק נפשו, בחשיקה (שם שם, ח): שכם בני חשקה נפשו בבתכם. בחפיצה (שם שם, יט): כי חפץ בבת יעקב.
• רבי אבא בר אלישע מוסיף אף תרתין באהבה ודבור, באהבה (מלאכי א, ב): אהבתי אתכם. בדבור (ישעיה מ, ב): דברו על לב ירושלים. ואנו למדים מפרשתו של רשע הזה, באהבה (בראשית לד, ג): ויאהב את הנערה. בדבור, (שם): וידבר על לב הנערה. וכי יש לך אדם שמדבר על הלב, אלא דברים שמישבים את הלב, אמר לה אביך בשביל שדה אחד ראה כמה בזבז וכמה ממון הכריע, אני שיש לי לתן לך כמה נטעים וכמה שדה בית זרע על אחת כמה וכמה.
• למה לומדים את אהבת ה' מאהבת שכם לנערה? לומר לך שאם תרצה לדעת לאיזה אהבה צריכה להגיע אהבת ה'? צא וראה בלהט שיש באהבת נשים ותלמד משם.^[15]
• אלא שיש להעיר שאהבה המוזכרת במדרש היא אהבת ה' לעמו , ואנו דנים על אהבת ישראל לה' , ויתכן שהחיוב כמים הפנים לפנים.
• וכן כתב הרמב"ם בהלכות תשובה :וכיצד היא האהבה הראויה הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאלו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך.
• ממשיך הרמב"ם ומביא ראיה לדבריו: והוא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני. וכל שיר השירים משל הוא לענין זה: מזה שבשיר השירים המשל הוא תמיד על עניני אהבת אשה, למדנו שמשם אנחנו יכולים ללמוד לאן צריכה להגיע אהבת ישראל לה' יתברך.

מדוע ואהבת לרעך כמוך זוהי כל התורה כולה?

שבת דף לא/א

"שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר לו גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל גייריה אמר לו דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור".

רש"י: עלך סני לחברך לא תעביד - ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז) זה הקדוש ברוך הוא, אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך, לשון אחר חבירך ממש, כגון גזלה גנבה ניאוף ורוב המצות.

מדוע "ואהבת לרעך כמוך" לפי הלל זוהי כל התורה כולה?^[16].

כיצד יתכן וזוהי כל התורה כולה? הרי יש עוד מצוות בתורה?

אלא כאשר אדם קונה אהבת ישראל הוא קונה את מידת האהבה,

ובזה יכול אח"כ לאהוב את ה' שזוהי כל התורה כולה.

יתכן וזה כוונת רש"י ריעך זה הקדוש ברוך הוא, שאם תתרגל לא לצער אף אדם גם את ה' לא תרצה לצער.

כעין זה כתב ב השל"ה הקדוש - שער האותיות - אות ב' בריות:

ואף מה שלא שייך בין אדם לחבירו, כמו מאכלים אסורים וחמץ בפסח וכיוצא בהם, יקיימם בקל וחומר אם יאהוב לחבירו כעצמו, קל וחומר להקדוש ב"ה העושה חסד חנם עמו, חסד של אמת, והוא אדון העולם ובידו הכל יתברך שמו. הרי ואהבת לרעך כמוך? הוא הרגל שהעולם עומד עליו, הרי ואהבת לרעך כמוך הוא הגורם ואהבת את ה' אלהיך:

יהי רצון שנזכה כולנו לעבוד ולהתיגע ולרצות מאוד לזכות לאהוב את נשותינו כגופינו.

ומשם נמשיך ונעלה לאהבת כל עם ישראל ונזכה להגיע לאהבת ה' יתברך שמו.

לסיכום :

בשביל שאדם יוכל לאהוב את ה' יתברך, עליו לקנות רגשי אהבה, וזה קונה באהבת אשתו.

לסיכום : בשביל שאדם יוכל לאהוב את ה' יתברך, עליו לקנות רגשי אהבה, וזה קונה באהבת אשתו.

וכך אמר להם הקב"ה לישראל: בני אהובי כלום חסרתי דבר שאבקש מכם ומה אני מבקש מכם? אלא שתהיו אוהבין זה את זה, ותהיו מכבדין זה את זה, ותהיו יראים זה מזה. (תנא דבי אליהו רבה פרק כח)

ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה.

ספרא פרשת קדושים פרק ד

ואהבת לרעך כמוך רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה.

בן עזאי אומר זה ספר תולדות אדם זה כלל גדול מזה.

שאלה:

א. מה כוונת ר' עקיבא ש "ואהבת זה כלל גדול בתורה"?

כלל פירושו שיש הרבה פרטים ויש כלל אחד שכולל את כולם,

לדוגמא:

משנה מסכת פסחים פרק ו

כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.

שְׁחִיטָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת:

ר' עקיבא אמר כלל שכולל את כל המלאכות.

א. מה הפרטים של ואהבת לרעך כמוך?

ב. עוד נתבונן הלל אמר שואהבת זוהי כל התורה כולה.

הלל ודאי לא התכוין לומר שואהבת לרעך כמוך זה כל התורה שהרי יש גם בין אדם למקום, אלא כוונתו שע"י ואהבת נגיע לכל התורה כמו שפירשנו לעיל.

ר"ע לא אמר כהלל שואהבת זה כל התורה, אלא אמר שואהבת זה כלל גדול, מה ההבדל בין מה שאמר ר' עקיבא למה שאמר הלל?

ג. תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט/ב

אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב?

מפני שהיתה בו שנאת חנם,

אם היו עוסקים (עוסקים פירושו שלא עושים קצת אלא הרבה כמו עסק) בגמילות חסדים,

מדוע כל כך נורא שיש שנאת חינם, עד שחרב בית המקדש בגלל כך?

ד. ממשיכה הגמרא ביומא:

"ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות עבודה זרה גלוי עריות ושפיכות דמים".

מדוע כל כך חמור שנאת חינם עד ששקולה יותר מכל ג' העבירות החמורות שיהרג ואל יעבור?

ה. שלושת העבירות החמורות הם כנגד שלושת הדברים שעליהם העולם עומד: תורה עבודה וגמילות חסדים,

תורה כנגד גילוי עריות שהרי תורה מבטלת הרהור עריות

עבודה כנגד עבודה זרה, שזה אמונה וזה כפירה

גמילות חסדים כנגד שפיכות דמים שניהם בין אדם לחבירו,

לכאורה כשם ששנאת חינם יותר חמורה מג' העבירות,

כך בצד החיובי מצוות אהבת ישראל יותר חשובה מג' עמודי העולם,

וכן מצאנו שאמרו חז"ל שהשלום שקול כנגד הכול^[17],

מדוע שאהבת ישראל תהיה יותר חשובה מכולם?

ספר החינוך - מצוה רמג

ואמרו בספרי, אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה,

כלומר שהרבה מצוות שבתורה תלויין בכך,

שהאוהב חבירו כנפשו לא יגנוב ממונו ולא ינאף את אשתו ולא יונהו בממון ולא בדברים ולא יסיג גבולו ולא יזיק לו כשום צד. וכן כמה מצוות אחרות תלויות בזה, ידוע הדבר לכל בן דעת:

לפי באורו של החינוך: כוונת ר"ע שאם תאהב את חברך ממילא לא תגיע לכל הלאווים והאיסורים.

נראה שאפשר לומר באור נוסף בדבר:

כתב חובת הלבבות (שער חשבון נפש פרק ג חשבון כא) :

ראוי לך אחי שתבין, כי רוב הענין המכוון במצוות שהם בגופים ובאברים, הוא להעיר על המצוות אשר תהינה בלבבות ובמצפונים, מפני שעליהם משען העבודה והן שורש התורה, כמו שכתוב את ה' אלוקיך תירא אותו תעבוד , ואמר כי קרוב אליך וכ"ו , מה ה' וכ"ו.

דהינו כתוב כאן יסוד גדול מאוד שלא ידוע להרבה אנשים, רוב המצוות מטרתם לבנות לך לב – רחמנא ליבא בעי.

וכן כתב הר"ן (דרוש ו) כי המעשים הטובים אין תכלית כוונתם שיעשו הדברים, אלא כוונת הלב בהם (להכין על ידם לב טוב).

בעשרת הדיברות יש חמישה לאווים בין אדם לחבירו:

1.לֹא תִרְצַח

2.לֹא תִנְאָף

3.לֹא תִגְנֹב

4.לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר:

5.לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וכ"ו.

בפרשת קדושים (ויקרא פרק יט) יש רשימה של מצוות בין אדם לחברו:

1.לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט:

2.וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם 3.לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ:

4.לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל

5.לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר:

6.לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ

7.וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְדֹוָד:

8.לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל

9.בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ:

10.לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ

11.לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ אֲנִי יְדֹוָד:

12.לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ

13.הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא:

14.לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ

איזה לב רוצה ה' יתברך שנבנה מכל הלאווים האלה?

בא ר"ע ואמר לנו שלא תחשוב שהמטרה של התורה שרק לא תעשה את רשימת הלאווים,

רצון התורה לבנות אותך לבנות לך לב, שמה יהיה בלב ואהבת לרעך כמוך,

זה התכלית של מצוות בין אדם לחברו לבנות לב מלא באהבת ישראל.

לכן אחרי שהתורה גמרה לכתוב את כל הלאווים הנ"ל כתבה מצווה ואהבת לרעך כמוך אני ה' – זה התכלית של הכול.

זה הכלל שכולל בתוכו את כל הפרטים, שכל הלאווים הם פרטים, הם בבחינת עצות, ואהבת זה התכלית זה הכלל שהכול בו.

נמצא דבר נפלא:

כשם שבבין אדם למקום למדנו לעיל שכל המצוות הם רק עצות והתכלית של הכול זה אהבת ה' יתברך,

כך בבין אדם לחברו כל הלאווים והעשים הם בחינת עצות שיזכה אדם להגיע לאהוב את כל עם ישראל.

סיכום:

תכלית מצוות בין אדם לחבירו – אהבת ישראל.

תכלית מצוות בין אדם למקום – אהבת הבורא.

תכלית הכול – אחד.

סיכום:

תכלית מצוות בין אדם לחבירו – אהבת ישראל.

תכלית מצוות בין אדם למקום – אהבת הבורא.

תכלית הכול – אחד.

למה השלום שקול כנגד הכול?

אגרת התשובה לרבנו יונה

וְחַיָּב אָדָם לִדְרֹשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וַחֲבֵרָיו בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁהוּא אוֹהֵב וְדוֹרֵשׁ טוֹב לְנַפְשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁעַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם מְקַיְּמִין יִשְֹרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שָׁקוּל הַשָּׁלוֹם כְּנֶגֶד הַכֹּל. וְעַל כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים בַּתְּפִלָּה, עֹשֶֹה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל. וּתְפִלַּת הַצִּבּוּר נִשְׁמַעַת, כְּשֶׁהֵן בְּשָׁלוֹם, וְכָל דַּרְכֵי הַתּוֹרָה מְבִיאוֹת לִידֵי שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר, וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם. וְיִשְֹרָאֵל אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם הֵם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּרְכָם בַּשָּׁלוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁלוֹם מַחֲזִיק כָּל הַבְּרָכוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר, ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. עַל כֵּן נִקְרֵאת כְּנֶסֶת יִשְֹרָאֵל "שׁוּלַמִּית", וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם נִקְרְאוּ "שֹוֹנֵא שָׁלוֹם", שֶׁנֶּאֱמַר, עִם שֹוֹנֵא שָׁלוֹם:

למה השלום שקול כנגד הכול?

מפני ששלום פירושו אהבת ישראל, ואהבת ישראל היא המטרה של כל מצוות שבין אדם לחברו, והיא המפתח לאהבת ה' יתברך שזה כל מטרת המצוות.

לפי הדברים שלמדנו בפרקים הקודמים נבין את הדברים הרבה יותר עמוק, למדנו שתפקיד האדם בעולם להחזיר את העולם לאיחוד הראשון, וכיצד מאחדים על ידי שאוהבים,

נמצא שתחילה אוהב אדם את אשתו, לאחר שחיבר את שני האדנים שתחת הקרש ונהיה לקרש אחד-נשמה אחת, יכול להתחבר לכל עם ישראל שהם בשורשם אחד.

כמו שכתב בעל התניא פרק לב

"...הרי זו דרך ישרה וקלה לבא לידי קיום מצות ואהבת לרעך כמוך לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן... בשגם שכולן מתאימות ואב א' לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקי'. ...כי יסוד ושורש כל התורה הוא להגביה ולהעלו' הנפש על הגוף מעלה מעלה עד עיקרא ושרשא דכל עלמין וגם להמשיך אור א"ס ב"ה בכנסת ישראל כמ"ש לקמן דהיינו במקור נשמות כל ישראל למהוי אחד באחד דוקא ולא כשיש פירוד ח"ו בנשמות דקב"ה לא שריא באתר פגים וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך".

וכן במשכן יש לכל קרש במשכן חריץ למעלה ומכניסים טבעת שמחברת את שני הקרשים וכך את כל הקרשים עד שכל הקרשים מחוברים (כדאי להסתכל בציורים שבסוף חומש שמות בלום) זה כנגד אהבת ישראל שכל ישראל בשורשם הם יסוד אחד, ורק אחרי שיש משכן אחד באה השכינה ושורה שם.

כלל גדול או כל התורה

שאלנו לעיל:

מה ההבדל בין מה שר' עקיבא אמר שאהבת ישראל זה כלל גדול בתורה, לבין מה שהלל אמר זה כל התורה כולה?

הלל בא להוסיף על ר' עקיבא,

ר' עקיבא אמר שאהבת ישראל זה תכלית בין אדם לחבירו,

בא הלל ואמר אהבת ישראל מביא לתכלית כל התורה כולה.

הכיצד?

הרי אהבת ישראל זה רק בין אדם לחברו ולא בין אדם למקום?

נראה את דברי רש"י שבת דף לא/א על מה שאמר הלל:

דעלך סני לחברך לא תעביד - ריעך וריע אביך אל תעזוב (משלי כז) זה הקדוש ברוך הוא, אל תעבור על דבריו שהרי עליך שנאוי שיעבור חבירך על דבריך.

הלל אומר לגר אם תלמד לא לעשות לשני רע כמו שאתה לא רוצה שיעשו לך רע, ובעומק יותר תצליח להבין שחבירך ואתה זה לא שנים אלא זה שורש אחד לכולכם, ותאהב את השני כמו שאתה אוהב את עצמך,

ממילא גם את ה' יתברך תאהב אהבה עצומה שכן אתה והבורא הם גם יחידה אחת וכשם שאהבת את חבירך מחמת שאתם שורש אחד, כם גם תאהב את חבירך מחמת שאתם שורש אחד,

זה מה שאומר רש"י רעך זה הקדוש ברוך הוא, אהבת ישראל מחמת שהם שורש אחד תגרום לך להפנים שגם הקב"ה הוא רעך.

סיכום:

ר' עקיבא אמר שאהבת ישראל תכלית בין אדם לחברו

הלל הוסיף שאהבת ישראל יכול להביא את האדם לתכלית כל התורה אהבת הבורא.

סיכום:

ר' עקיבא אמר שאהבת ישראל תכלית בין אדם לחברו

הלל הוסיף שאהבת ישראל יכול להביא את האדם לתכלית כל התורה אהבת הבורא. בס"ד

האמצעים לקנות את אהבת אשתו הם קנינים לקנות את אהבת ה'

בפרק זה נלמד כי אהבת ה' ואהבת אשתו דומים לא רק במטרה, אלא גם בדרך קנינם.

אפשר לומר שהבית היהודי הוא בית ספר ללמוד את מצוות אהבת ה', בית הספר שהמורה בו הוא בורא עולם, והוא מלמד את האדם כיצד אוהבים, שכן באותה דרך שאדם קונה את אהבת אשתו, יקנה אחר כך את אהבת ה' יתברך.

יתכן וגם זה נכלל בפסוק: "לא טוב היות האדם לבדו" – משום שאז איננו יודע כיצד לקנות אהבה ודבקות, "אעשה לו עזר כנגדו" – אתן לו אשה שיצטרך להתחבר אליה ולאהוב אותה ובכך יקנה את הדרכים לאהבת ה'^[18].

א. הכרת הטוב

מה הדרך הגדולה ביותר להגיע לאהבת אשתו?

הכרת טובה על כל החסד שהיא עושה עימו.

כלשון הגמ' "דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא".

וכמו שכתב הקהילות יעקוב באגרת: וכן האהבה מצד הכרת הטוב, שיצייר בדעתו אילו לא היה משיג אשה בשום אופן והיה נשאר גלמוד כמה צער למכאוביו היה לו מזה ועל ידי אשתו הוא מסודר בחיים שלו, וענין הכרת הטוב הוא גדול לאין שיעור.

לפי הזוהר אדם חייב להכיר טובה לאשתו על כך שרק בזכותה השכינה שורה עימו (עיין חלק מלשונו בהערה^[19].

ומהי הדרך להגיע לאהבת ה'?

הכרת הטוב.

ע"י שאדם מכיר בטובות שה' עושה עימו הוא אוהב אותו ומתדבק בו^[20]..

דע! דרך הכרת הטוב היא הדרך הטובה ביותר להגיע לאהבת ה' ולאהבת אשתו, והיא עיקר תפקיד האדם בעולם.

למה אשה צריכה מחמאות?

נתבונן ונראה כי ה' ברא את האשה כך שהבעל יצטרך ללמוד את מידת הכרת הטוב.

יתכן וחשבת לעצמך, מדוע ברא ה' את האשה עם צורך במחמאות ודברי שבח מבעלה על מעשיה, עד שכתב הסטיעפלר זצ"ל שדבר זה קרוב לפיקוח נפש?

מדוע בחורה רווקה יכולה להסתדר יופי כמה ימים ללא מחמאות, ואשה נשואה חייבת כל יום?

התשובה נפלאה: ה' רצה לעזור לך להשריש בליבך את ההרגל להכיר טובה, להתבונן בטובות שעשו עימך. ה' יצר אשה הצריכה שיכירו בדברים הטובים שהיא עושה.

בעל שלא מחמיא לאשתו, וממלא את הצורך שלה במחמאות, שלום הבית שלהם מתערער. כך האדם מתרגל להודות ולהכיר טובה. האדם צריך להכיר לאשתו טובה על שהיא מרגילה אותו להתלמד במידת הכרת הטוב. (במקום להרגיש "למה היא כל הזמן צריכה מחמאות"? דע כי ה' נתן לך כלי טוב להגיע לתכלית שלך. כל מחמאה ומחמאה שנאמרת מהלב מקנה לאדם עוד קנין במידה הנפלאה של הכרת הטוב).

האם חשבת פעם על הרעיון הנפלא הזה?

ב. נושא בעול

למה אשה מספרת לבעלה את כל מה שעבר עליה?

אחת ממידותיו של ה' היא: "נושא בעול". נושא בעול פירושו מרגיש את הכאב של השני. נשיאה בעול גורמת לחיבור.

	וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה: וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב: וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים.
– ספר שמות פרק ב

מהו וידע אלוקים? כותב רש"י: נתן עליהם לב. ידיעה בלשון הקודש ענינה חיבור (בראשית פרק ד וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת אִשְׁתו) להיכן שידיעתו של האדם מגעת שם הוא נמצא.

ספר שמות פרק ב וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל משֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו: רש"י: וירא בסבלותם - (ב"ר) נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם.

מדוע נבחר משה להיות מנהיג לעם ישראל? כי הוא היה חי את הכאב שלהם. וכפי מה שאדם חושב על חבירו וזוכרו ויודע אותו כך הוא מדובק ומחובר אליו (ר' ירוחם דעת חכמה ח"ב עמוד ח).

מדוע אשה מספרת לבעלה על כאבה

הרב שמחה כהן זצ"ל בספרו הבית היהודי (חלק ב' עמוד 210) כותב דבר יסודי מאוד: כאשר אישה מספרת לבעלה כי כואב לה הראש, הבעל מטבעו אומר לה: לכי לנוח. והאשה אינה מרוצה. מדוע? גם היא יודעת שאפשר ללכת לנוח סיבת הסיפור לא הייתה על מנת לקבל עצות. אלא על מנת שישתתפו בצערה.

למה ברא ה' כך את האישה? כדי לחזק את החיבור, כמו שלמדנו למעלה שעל ידי שנותן ליבו בכאבה וצערה הוא יודע אותה ומתדבק בה. ראה הערה^[21].

וכך באהבת ה'

ספר מסילת ישרים פרק יט

הנה החסיד כזה, מלבד העבודה שהוא עובד במעשה מצוותיו על הכוונה הזאת, הנה ודאי צריך שיצטער תמיד צער ממש על הגלות ועל החורבן, מצד מה שזה גורם מיעוט כביכול לכבודו ית', ויתאווה לגאולה לפי שבה יהיה עילוי לכבוד השם יתברך. והוא מה שכתב התדב"א: "כל חכם מישראל שיש בו דברי תורה לאמתו, ומתאנח על כבודו של הקב"ה כו', כל ימיו, ומתאווה ומיצר לכבוד ירושלים ולכבוד בית המקדש ולישועה שתצמח בקרוב ולכינוס גליות, זוכה לרוח הקודש בדבריו וכו', ויתפלל תמיד על גאולת בני ישראל והשבת כבוד שמים לעילוי.

אהבת ה' יתברך קונים על ידי שאדם כואב את כאבו של בורא עולם מצטער בצערו ומתפלל על כך, זה ענין כל הברכות בשמונה עשרה על גאולת ישראל - תקע בשופר, השיבה שופטנו, ולירושלים, צמח דוד, רצה ועוד.

ג. ושמח.

התורה מצווה לנו מצות "ושמח את אשתו". למה? התורה, מקור לימוד תכונות האדם, יודעת שבשביל שלום בית צריך דבר אחד - לחפש לשמח, בזה תלוי הכול ^[22].

הבאור בזה בקצרה: שמחה נובעת מחמת שאדם שמח בחלקו, ושנאה נובעת מחמת קנאה שהיא הפך השמחה בחלקו. השורש לשלום בית: לשמוח בחלקו, להסתכל בעין טובה על מה שכן עושים ולשבח.

וכן בעבודת ה' אם מחפשים לשמח את ה', מקיימים מצוות בשביל לעשות נחת רוח ולשמח את הבורא יתברך - אז המצוות מגבירות את אהבת ה'.

ועוד כל עבודת ה' צריכה להיות בשמחה ^[23].

כיצד משמחים את האשה?

כתב החזו"א: "כיצד משמחה? טבע שלה להתענג על חינה בעיניו, ואליו עיניה נשואות". מסביר הרב פרידלנדר זצ"ל (חוברת וידעת כי שלום אהלך): שהאישה מצפה תמיד לאישור מצד בעלה שהיא עזר כנגדו לשביעות רצונו, ושהיא מוצאת חן בעיניו, זה הדבר שגורם לה עונג, ממילא אם הוא רוצה לשמחה עליו להגיד לה יום יום, כמה הוא מרוצה ממנה, כמה מעשי ידיה עוזרים לו וכמה הוא אוהב אותה.

יש הבדל בין חיוב הכרת הטוב למצוות ושמח, בהכרת הטוב מספיק שאדם חושב ומתבונן בדברים, במצוות ושמח חובה על האדם להוציא את הדברים מפיו.

גם השי"ת רוצה לשמוע מיהודי כל יום הודיה על מה שנתן לו. טוב להודות לה'...להגיד בבוקר חסדך...כי שמחתי ה' בפעליך... מה גדלו מעשיך ה' ... בואו שעריו בתורה חצרותיו בתהילה ... פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה.

וכך כתב בזוהר הקדוש פרשת בא דף מא בתרגום מתוק מדבש : חובה על האיש לספר תמיד לפני הקב"ה ולפרסם כל נס פרטי מכל אותם הנסים שעשה עימו הקב"ה בפרטות ולהודות עליהם, ואם תאמר למה הוא חוב על האדם לספר נסי הקב"ה והרי הקב"ה יודע הכל - כל מה שהיה וכל מה שיהיה למה צריך הפרסום הזה לפני הקב"ה כל מה שהוא עשה והוא יודע? (כמו באשה, לא מספיק שאתה חושב על כך צריך להוציא בפה)

אלא ודאי צריך האדם לפרסם הנסים ולספר לפני הקב"ה כל מה שעשה עמו לפי שכל אותם דיבורים עולים למעלה וכל המוני מלאכי מעלה מתקבצים ורואים אותם והם מודים ומשבחים לפני הקב"ה ומתעלה כבודו עליהם למעלה ולמטה, ועוד ע"י סיפור הנסים שעשה עמו הקב"ה גורם להאיר את הספירות העליונות עתה באותם ההארות שהאירו לו בשעת הנס.

דיבור יוצר חיבור

ממשיך החזו"א באיגרתו: עליו להשתדל להראות אהבה וקירוב בריבוי שיחה וריצוי. ומה שאמרו אל תרבה שיחה עם האישה? באינו צריך לריצוי מדבר, ולא בשנה ראשונה שצריך להשתדלות ההתאחדות. ע"כ.

למדנו מדבריו שעצם השיחה עם האישה גורמת קירבה וחיבור.

צריך להעיר: שדיבור יוצר חיבור בעיקר שמעוניינים ורוצים בחיבור, וכן שמדברים בנחת וללא לחץ.

יש כאן נקודה שכדאי לעמוד עליה מאוד: קשה לאדם להעריך את מצוות ואהבת לרעך כמוך, באור: אדם מטבעו מעריך דברים שהוא רואה בעיניים כמו חסד גשמי-אוכל לעניים, עזרה לזקנה וכדומה, אבל האם אדם מעריך את זה שהוא עכשיו אוהב קצת יותר את אשתו, שהרי עכשיו קיים מצוות ואהבת – קשה לאדם להעריך את זה היות ולא רואה דבר גשמי שהשתנה אבל זה דבר עצום מאוד. כמה אנשים ישקיעו מאמץ פיזי ונפשי כדי לדבר עם אשתו בנחת וברוגע?

מקור לכך שדיבור הוא כלי החיבור החזק ביותר – מצאנו בדור הפלגה, שרצה ה' יתברך להפריד אותם מה עשה? בלבל את שפתם – שכן ללא דיבור אין חיבור.

ובאהבת ה': ספר מסילת ישרים - פרק יט וְהִנֵּה עִנְיַן הָאַהֲבָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם חוֹשֵׁק וּמִתְאַוֶּה מַמָּשׁ אֶל קִרְבָתוֹ יִתְבָּרֵךְ ...עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ הַזְכָּרַת שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ וְדִבּוּר בִּתְהִלּוֹתָיו וְהָעֵסֶק בְּדִבְרֵי תּוֹרָתוֹ וֶאֱלֹהוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ שַׁעֲשׁוּעַ וְעֹנֶג מַמָּשׁ, כְּמִי שֶׁאוֹהֵב אֶת אֵשֶׁת נְעוּרָיו ... אֲשֶׁר אֲפִלּוּ הַדִּבּוּר בָּם יִהְיֶה לוֹ לְנַחַת וְתַעֲנוּג, וּכְעִנְיַן הַכָּתוּב (ירמיה לא), "כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכוֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד".

מי שזוכה לדבר יום יום בהתבודדו בשפתו ממש עם ה' יתברך, יודע מה הפרוש שהדיבור וההודיה לה' יתברך יהיה לו לשעשוע ועונג ממש. אחד מהדברים שיוצרים אהבת ה' גדולה מאוד-זה לדבר עם ה' יום יום בשפתו ממש.

וכמו אצל האשה: דיבור יוצר חיבור שמעוניינים להתחבר לה', שמדברים בנחת וללא לחץ, מתוך רוגע ושלווה^[24].

חדר יחוד

כידוע אחר האמצעים הגדולים ביותר לאהבה הוא חדר היחוד שאסור שיהיה בו כל אדם, אפילו ילד קטן שמבין רק האיש ואשתו - כך נוצרת אהבה שאין בינהם אף אחד.

אם אדם רוצה לזכות לאהבת ה' הדרך לכך היא כמו שכתב במסילת ישרים: והיקר מן הכול הוא ההתבודדות.

וכן כתב בספר חובות הלבבות - השער הרביעי - שער הבטחון - פרק ד:

"ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים, כדי שיפנו לבותם לעבודת אלהים. וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם, כמו שידעת מענין אליהו עם אלישע". 

ספר חובות הלבבות - השער הרביעי - שער הבטחון - פרק ז "מאס בעולם הזה ובסיבותיו, ויברח (ויימסר) במחשבתו ובנפשו וגופו אל האלהים, יתברך, וישתעשע בזכרו בבדידות, וישתומם מבלתי המחשבה בגדולתו. ואם יהיה במקהלות, לא יתאווה כי אם לרצונו, ולא יכסוף כי אם לפגיעתו."

לסיכום:

בכלים שאדם עמל לקנות את אהבת אשתו, יוכל אח"כ לקנות את אהבת ה':

1.הכרת הטוב

2.נושא בעול

3.לחפש לשמח.

4.שאומרים את השבחים בפה.

5.דיבור יוצר חיבור.

לסיכום:

בכלים שאדם עמל לקנות את אהבת אשתו, יוכל אח"כ לקנות את אהבת ה':

1.הכרת הטוב

2.נושא בעול

3.לחפש לשמח.

4.שאומרים את השבחים בפה.

5.דיבור יוצר חיבור.

דמיון ביחס בין אשה ובעלה ליהודי והשכינה

1. אשה חייבת מחמאות שיעריכו אותה – יהודי חייב להרגיש שה' אוהב אותו מעריך אותו.
2. מדוע ברא ה' אשה שצריכה כל הזמן שיעריכו אותה שיודו, משום שבעבודת ה' אדם חייב כל הזמן להודות כמובא ברמב"ן, לכך ברא לך אשה שחיבת שיודו לך זה גורם לך להתרגל לא לחיות בצורה שהכול מגיע לי, אלא להתבונן על מה שנתנו לך ולהודות, וכך גם בעבודת ה' תתרגל להודות.
3. אשה חייבת ביטחון שבעלה יבוא לעזרתה בשעת הצורך ואכפת לו ממנה והוא מרגיש אותה - יהודי חייב ביטחון בה' שהביטחון אומר שה' יודע מצרכיו שומע הכול וידאג לו לטוב ביותר.
4. איש ואשה אוהבים להתחתן הינו לחיות בהתחיבות, ולא לחיות במצב שיום אחד יחליט אחד מהם לפרוש – ה' במתן תורה התחתן איתנו, שגם אם נהיה לא ראוים לא ישלח אותנו, כרת איתנו ברית.
5. טבע שלה להתענג על חינה בעיניו – לפי זה טבע של יהודי להתענג על חינו בעיני הבורא כמה ה' שמח בו.
6. אשר קדשנו במצוותיו – כל מצווה היא כמו קידושין אם ה' יתברך דהינו תוספת אהבת ה' – בעל התניא.
7. בשיר השירים נמשל ה' לדוד מה מיוחד בדוד? כתב הרב זמיר כהן שליט"א בהקדמה לספר שיר השירים, ש'דוד' מהותו שאינו מעיר ומיסר רק נותן מתנות, כך יהודי צריך להיות רק נותן מחמאות לאשתו מחפש מה טוב ולא מעיר לה כלל.
8. אשה וילד צריכים שיאהבו אותם כמו שהם לא בגלל עשו דברים טובים ולא בגלל כך או כך אלא ככה בגלל שהיא אשתך אהבה לא מותנית, זה בדיוק מה שה' נותן לנו אההבה לא מותנית אהבת עולם, מהי אהבת עולם בין אם אתה מתנהג טוב בין אם לא בכל מצב הוא נשאר לאהוב אותך.
9. אשה צריכה שיגידו לה כל הזמן מחמאות שיראו לה שהיא חשובה – כך גם כל יהודי צריך כל הזמן מחמאות מה' שהוא אוהב אותו, ולכן קוראים כל יום ברכת אהבת עולם בוקר וערב, וכן בברכת אמת ויציב מופיע הרבה אהבת ה' לעמו, כל יום, משום שכל יום צריך לדעת ולשמוע אני אהוב.

הכלים והמידות לעבודת ה' נקנים על ידי החסד בבין אדם לחבירו

בפרשת עקב מצאנו ג' פעמים את מצוות והלכת בדרכיו, כל פעם בצורה אחרית:

ספר דברים פרק ח, ו: וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ.

ספר דברים פרק י, יב: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

ספר דברים פרק יא, כב: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בו.

בפעם הראשונה ללכת בדרכיו מופיע לפני יראה. בפעם השניה מופיע אחרי יראה לפני אהבה. בפעם השלישית מופיע אחרי אהבה לפני הדבקות. כל פעם ללכת בדרכיו מתקדם צעד, מדוע?

מסביר הח"ח בספרו אהבת חסד: (הערה בסוף הפתיחה לספר) ללמד את האדם: כיצד משיגים את כל המעלות הגדולות יראה אהבה דביקות?

על ידי והלכת בדרכיו - חסד מידות טובות ואהבת ישראל^[25].

זה המפתח ליראה, זה המפתח לאהבה ואח"כ לדבקות.

פרוש: כל פעם שאתה רוצה לעלות ממעלה למעלה תוסיף עוד בוהלכת בדרכיו ורק כך תוסיף לקירבה לה', אדם יכול לחשוב בשביל להתקרב לאהבת ה' או לדבקות, צריך רק להתחזק בבין אדם למקום, בא הפסוק ולימדך אין אפשרות להשיג עוד קירבה לה' יתברך ללא תוספת בבין אדם לחבירו (שני לוחות מצומדות-ללמדך שתלוי אחד בשני).

והנה אין לך מקום לעשות חסדים ולאהוב כמו בבית, משום שהמקום שבו אדם מחויב ביותר לעשות חסדים הוא בביתו שלו^[26].

הטעם: משום שאדם מחויב לקרוביו לפני אנשים אחרים, ועוד שרק בבית פנימה אדם יכול לעשות חסדים לא בגלל שיקבל מחמאות, אלא בגלל שמבין כמה גדול מעשה החסד ^[27].

כמו שכתוב בגמרא: (יבמות דף סב/ב) האוהב את שכיניו והמקרב את קרוביו ... והמלוה פרוטה לעני בשעת דוחקו עליהם הכתוב אומר (ישעיה נח) אז תקרא וה' יענה.

מבאר רש"י יבמות דף סג/א אז תקרא - לעיל מיניה כתיב כי תראה ערום וכסיתו היינו דוחק העני ומבשרך לא תתעלם היינו אוהב את שכניו שהן כקרוביו ומקרב את קרוביו ונושא בת אחותו:

רש"י מביא שהפסוק בישעיה מלמד שהקרוב קודם לכל אדם, ומלמדת הגמרא שכשם שלגבי צדקה יש דין קדימה לקרובים, כך גם לגבי אהבת ישראל, יש דין לאהוב את הקרובים יותר מאשר את שאר עם ישראל.

וכן כתב בספר מגדל עוז ליעב"ץ - בית מדות - עליית האהבה: "ביחוד יחויב לאהוב שכניו וקרוביו ואשתו ובניו ולהנהיג אותם כשורה, כל הקרוב קרוב יותר תהיה האהבה פרטית וגדולה להם, כמ"ש רז"ל האוהב שכניו וקרוביו ומכבד אשתו כגופו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה, וכתוב ויביאה יצחק וגו' ויאהבה, ויאהב יעקב את רחל, ונאמר אילת אהבים ויעלת חן וגו', ובבנים ונפשו קשורה בנפשו, ובחברים נאמר כי אהבת נפשו אהבו, אמנם האוהב בנו שחרו מוסר:"

נמצא שהדרך לקנות את כל המעלות בעבודת ה', היא רק על ידי שיפור החסד ואהבה בבית תחילה.

וכתב שם הח"ח: ובזכות זה (שמתחזק בוהלכת בדרכיו) יעזרהו ה', ויתחסד עמו לזכותו להיות דבק בה' בתמידות. ניתן לבאר ענין זה גם מדין מידה כנגד מידה, הוא מחפש אך להתקרב יותר לאשתו, לעשות עימה חסד ואהבה, כך יעזרהו ה' ויעשה עימו חסד ויקרב אותו אליו.

בפרשת עקב: מופיע ג' פעמים והלכת בדרכיו לפני יראה אהבה דבקות. ללמד כנגד מה שתעשה לאשתך כבוד אהבה ודבקות, דהינו תקרב אותה אליך, כך אני יקרב אותך אלי, וזהו בדיוק והלכת בדרכיו.

למדנו שיש שני סיבות למה בין אדם לחבירו מפתח לאהבת ה':

א. כלים ומידות קונים בבין אדם לחברו.

ב. כאשר אדם מתאמץ בבין אדם לחבירו מקבל עזרה לבין אדם למקום (מדין מידה כנגד מידה).

הדגשה חשובה

כל מה שבין אדם לחבירו מביא לבין אדם למקום, זה רק כאשר האדם רוצה ושואף להשיג מעלות אלו בבין אדם למקום. שכן לעולם ה' נותן רק כשיש רצון- כדכתיב רצון יראיו יעשה, פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, וכדרך שכתוב על יעקוב אבינו: (רש"י על בראשית פרק כח פסוק יז) "וא"ת וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם?

איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים יעכבוהו".)

סיכום:

א. התורה לימדה אותנו הדרך להוסיף מעלות בעבודת ה', על ידי הוספה תחילה בבין אדם לחברו.

ב. כשמוסיף בבין אדם לחבירו מקבל עזר ממרום לבין אדם למקום.

ג. עיקר והלכת בדרכיו: אהבת חסד ואהבת ישראל.

ד. המקום שבו האדם מחויב ביותר לעשות חסדים ולאהוב זה בביתו.

ה. המקום שבו האדם מחויב שם המצווה הכי גדולה, גדול המצווה ועושה.

= סיכום:

א. התורה לימדה אותנו הדרך להוסיף מעלות בעבודת ה', על ידי הוספה תחילה בבין אדם לחברו.

ב. כשמוסיף בבין אדם לחבירו מקבל עזר ממרום לבין אדם למקום.

ג. עיקר והלכת בדרכיו: אהבת חסד ואהבת ישראל.

ד. המקום שבו האדם מחויב ביותר לעשות חסדים ולאהוב זה בביתו.

ה. המקום שבו האדם מחויב שם המצווה הכי גדולה, גדול המצווה ועושה.

כיצד אוהבים - אהבה שאינה תלויה בדבר?

יש באהבת ה' אהבה התלויה בדבר ואהבה שאינה תלויה בדבר. (עיין באריכות בספר בלבבי משכן אבנה חלק א' ו חלק ב' פרק כב).

אהבה התלויה בדבר: מחמת הכרת הטוב. אדם רואה כמה ה' מטיב עימו, ומחמת זה אוהב אותו מאוד ^[28].

אהבה שאינה תלויה בדבר: מחמת החיבור לה'. אדם מכיר שה' הוא אביו וחלק מעצמותו. אדם מבין עד כמה ה' אוהב אותו. אדם אוהב את עצמו ומחמת זה אוהב גם את הבורא שאוהב אותו.

כמו שכתב בספר התניא - חלק ראשון - פרק מד

אך אחת היא אהבה הכלולה מכל בחי' ומדרגות אהבה רבה ואהבת עולם והיא שוה לכל נפש מישראל וירושה לנו מאבותינו. והיינו מ"ש הזהר ע"פ נפשי אויתיך בלילה וגו' דירחים לקב"ה רחימותא דנפשא ורוחא כמה דאתדבקו אילין בגופא וגופא רחים לון וכו'. וז"ש נפשי אויתיך כלומר מפני שאתה ה' נפשי וחיי האמיתים לכך אויתיך פי' שאני מתאוה ותאב לך כאדם המתאוה לחיי נפשו וכשהוא חלש ומעונה מתאוה ותאב שתשוב נפשו אליו וכן כשהוא הולך לישן מתאוה וחפץ שתשוב נפשו אליו כשיעור משנתו כך אני מתאוה ותאב לאור א"ס ב"ה חיי החיים האמיתיים להמשיכו בקרבי ע"י עסק התורה בהקיצי משנתי בלילה דאורייתא וקב"ה כולא חד.

וכן לגבי האשה:

אהבה התלויה בדבר: מחמת הכרת הכרת הטוב כנ"ל.

וכך כתב הגר"י קניבסקי זצ"ל: "וכן האהבה מצד הכרת טובה שיצייר בדעתו אילו לא היה משיג אשה בשום אופן והיה נשאר גלמוד, כמה צער למכאוביו היה לו מזה, ועל ידי אשתו הוא מסודר בהחיים שלו". (מופיע בחוברת וידעת כי שלום אהלך)

אהבה שאינה תלויה בדבר: אדם שמצליח להפנים לליבו שאשתו היא חלק ממנו ממש אשתו היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו כשם שאדם אוהב את עצמו ללא תנאים כך גם אוהב את אשתו ללא תנאים. לאהבה זו קוראים אהבת עצם. ורק אהבה שאינה תלויה בדבר היא אהבה שהופכת אותם לגמרי להיות אחד. (האריכו בזה בספר דע את ביתך פרק א, וכן בהקדמת ר' שמעון שקוף לשערי יושר).

לפי זה נתרץ שאלה ששאלנו לעיל: מדוע בשביל לקנות את אהבת ה' צריך דווקא לאהוב את אשתו, למה שלא נסתפק באהבת ישראל?

לפי הדברים הללו הדבר מובן: שכן רק באהבת אשתו אדם יכול לאהוב אותה מחמת שהיא ממש עצמותו וחלק ממנו, כמו אהבת ה' שצריך להגיע להרגשה שה' הוא חלק ממני ומחמת זה לאהוב אותו.

נוסיף ונאמר: רק אדם שהצליח להפנים בדבר מוחשי ומורגש שהוא חלק מעצמותו, יוכל להפנים שגם ה' יתברך שלא מוחשי הוא חלק מעצמותו.

אדם שאוהב את אשתו:

א. קונה קניני רגשות.

ב. מחבר את הנשמה שהופרדה.

ג. קונה הרגשה שדבר שנפרד ממני הוא חלק ממני ממש.

כיצד מצליח אדם לאהוב את אשתו מחמת שהיא עצם מעצמיו?

לגבי לימוד תורה אמרו חז"ל (פסחים נ:) "לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

וכתב בספר נפש החיים - שער ג - פרק ג (מב) "וגם כי באמת כמעט בלתי אפשר לבא תיכף בתחילת קביעת לימודו למדרגת לשמה כראוי, כי העסק בתורה שלא לשמה הוא למדרגה שמתוך כך יוכל לבא למדרגת לשמה, ולכן גם הוא אהוב לפניו יתברך, כמו שבלתי אפשר לעלות מהארץ לעליה אם לא דרך מדרגות הסלם, וכן הוא גם כן בענין המצות על דרך זה".

כך גם לגבי אהבת אשתו אדם לא יכול ישר להגיע לאהבת עצם, אלא מתוך אהבה של הכרת הטוב, יוכל לבוא לאהבה של אהבת עצם מעצמי, אם ישאף וירצה מאוד להגיע לשם.

וכל חייו (לעולם יעסוק) יוסיף על אהבה התלויה בדבר ומתוך כך יבוא להוסיף באהבת העצם.

עיקר עבודת האדם היא הרצון ^[29].

שיהיה לו השתוקקות – כיסופים להגיע לדרגה זו, 

ולכן חשוב לקרוא קונטרס זה והדומים לו הרבה פעמים, שכן ברגע שאדם רוצה נותנים לו את הדבר מן השמים, כמו שלמדנו באבות הלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

עכשיו נבין ביתר שאת מה שהקדמנו בהתחלה שחובה על כל אדם ללמוד תמיד על שלום בית, שכן צריך האדם תמיד לעורר את עצמו להשתוקק לאחד את נשמתו.

כשם שבעבודת ה' כל המצוות מטרתם להביא לדבקות, אבל הם מביאים רק כאשר האדם משתוקק לכך ומחפש את הדבקות שבמצוות, כך גם כל מה שהאדם עושה עם אשתו מטרתו להביא לדבקות כאשר אדם משתוקק לכך ומחפש את הדבקות בכל מעשה שעושה.

וכך כתב במכתב מאליהו (חלק ג' עמוד 118): "מתוך שלא לשמה בא לשמה, אולם צריך לדעת שעם האדם לא יעמול לכוון את מעשיו על מנת להתקרב אל הלשמה, מעצמו לא יבוא, אפשר לאדם להרבות במצוות ובמעשים טובים כל ימי חייו, ולא לזוז אף במשהוא לכיוון הפנימיות, והשלא לשמה שלו ישאר בלי שינוי, וכן בארנו שרק אם יש נקודת לשמה בתוך השלא לשמה, אז יוכל האדם לבא לידי לשמה, נקודת הלשמה מתגלה בכמה אופנים, אך העיקר הוא שירצה האדם גם עתה בהיותו בתוך עולם השלא לשמה לבא לידי לשמה, עליו לדחוף את עצמו בכוח לבוא להכנס בשערי הלשמה".

סיכום:

לסיכום:

כיצד אוהב את אשתו אהבה שאינה תלויה בדבר?

א. על ידי השבה אל הלב שאשתו היא חלק ממנו יבוא לאהוב אותה אהבה שאינה תלויה בדבר.

ב. מתוך אהבה שתלויה בדבר יוכל להגיע לאהבת עצם אם ישאף להגיע לזה.

לסיכום:

כיצד אוהב את אשתו אהבה שאינה תלויה בדבר?

א. על ידי השבה אל הלב שאשתו היא חלק ממנו יבוא לאהוב אותה אהבה שאינה תלויה בדבר.

ב. מתוך אהבה שתלויה בדבר יוכל להגיע לאהבת עצם אם ישאף להגיע לזה.

מתוך שלא לשמה בנישואין:

למדנו שמתוך שלא לשמה בא לשמה, ומתוך אהבה התלויה בדבר מגיע לאהבה שאינה תלויה בדבר.

נראה לפי זה כמה יפה ברא ה' את הבריאה:

מדוע ברא ה' את האשה יפה?

מדוע ברא ה' את האשה עם רצון לחפש בגדים יפים?

תשובה: כדי לעזור לבעל לאהוב את אשתו, נתן ה' באשה רצון להיות יפה, ובבעל הנאה מכך, ומתוך כך יאהב אותה, ומתוך אהבה זו יגיע לאהבת עצם. ולכן המצווה על האשה להתלבש בבגדים יפים היא בבית ולא בחוץ^[30]

מדוע יש מצוות עונה?

יש כאלה שנגשים למצוות עונה בתור חסד עם אשה שזקוקה לכך, זו טעות לא זו הדרך, מצוות עונה היא מתנה נפלאה שנתן לנו ה' יתברך כדי להגיע לדבקות.

טעם מצוות עונה הוא: כדי שיהנו זו מזו ויגיעו לדבקות=לאחדות. וזה לשון רש"י סנהדרין דף נח/ב: שלא כדרכה (למה אסור לשמש שלא כדרכה) אין כאן דבק, שמתוך שאינה נהנית בדבר אינה נדבקת עמו. למדנו שמטרת מצוות עונה להנות בדבר ואז היא נדבקת בו.

(כדאי מאוד לעיין בהקדמת האגלי טל להלכות שבת בעניין למה צריך להנות מלימוד תורה? וכתב שם שמטרת ההנאה כדי להדבק בתורה (ובנותן התורה) והביא ראיה לכך מהרש"י הנ"ל.

חז"ל אמרו יקדש עצמו בשעת תשמיש – דהינו שלא יחשוב לשם תאווה אלא לשם מצווה. לשם איזה מצווה? בשו"ע מבואר פרו ורבו ומצוות עונה לשמח את אשתו. לפי מה שלמדנו עיקר הכוונה צריכה להיות בשביל להתאחד ^[31].

וכמו שכתב בספורנו עה"ת (בראשית פרק ב פסוק כד): "והיו לבשר אחד. מכוין בכל הפעולות להשיג השלמות המכוון ביצירת האדם כאלו שניהם נמצא אחד בלבד.

ספר חדושי אגדות למהר"ל חלק שני עמוד מח - מסכת סוטה: וכאשר עוד תבין דברי חכמה תדע, כי כאשר יש כאן אחדות אל הזיוג, ע"י תשוקת האשה אז יש כאן זווג אלקי, וזה שכבר התבאר פעמים הרבה, כי החלוק הוא דבר גשמי והאחדות הוא ענין אלקי, כי האחדות הוא שייך אל ענין נבדל מגשם, והחילוק והפירוד תמיד לגשמי, ולפיכך כאשר יתאחדו באחדות גמור חבורם ענין אלקי לא גשמי. וזה שאמר כי היו נזקקות בין שפתים שזהו בין גבולי השדה, ובין הגבולים נבדל מן גוף השדה מיוחד לעצמו, ובא לומר לך כי כאשר היו מזדווגים ביחד היה להם חבור אלקי מפני התאחדות הגמור אשר היה להם, כמו בין המשפתים שהיא בין שתי הגבולים מיוחד לעצמו נבדל מן הגוף השדה, וכך היה להם חבור נבדל מן הגוף. והדמיון הוא שוה לגמרי למקום משפתים כאשר תבין, כי בין המשפתים הוא גבול נבדל לעצמו בין שתי השדות והבן זה: וכאשר תבין [דברי חכמה תבין כמה גדולים דברי חכמים, והוא] סוד נסתר, שיש בשם איש י' ובאשה ה' ובהתחברות יש כאן שם י"ה, ומזה תראה כי התחברם באחדות גמור אז יש בהם מעלה קדושה אלקית, שהרי השם בהתאחדות שלהם.

מה הקשר בין פרו ורבו למצוות עונה?

מדוע יצר ה' שמצוות פרו ורבו יקימו כאשר אדם מקיים מצוות עונה? הרי פרו ורבו מטרתו להמשיך את עם ישראל, מצוות עונה מטרתה להתאחד, מדוע צריך שיהיו מחוברים?

נסביר יותר: מדוע לפני שאדם ניגש לקיים מצוות פרו ורבו חיבה אותו התורה לקיים מצוות עונה בתכלית השלמות, כשם שפסד"ז הם אמצעי להגיע לשמונה עשרה משום שלעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל, משום שרק מתוך שמכיר בגדולת המקום יכול לבקש ממנו, כך ודאי שמצוות עונה היא אמצעי להגיע לפרו ורבו - אבל מדוע?

צריך לדעת דבר חשוב שחוזר על עצמו בזוהר הרבה, הקב"ה שורה באדם רק שהוא דמותו כצלמו דהינו שהוא אחד. אחד פירושו – זכר ונקבה בעלי רצון אחד, אוהבים לגמרי.

בשביל להביא ילד לעולם חיבים שה' יבוא ויטיל כאן נשמה כמו שאמרו רש"י קידושין דף ל/ב. שלשה שותפין הן - מפרש בברייתא במסכת נדה איש מזריע לובן שבו אשה מזרעת אודם שבו והקדוש ברוך הוא נופח בו נשמה מראה עין ושמיעת אוזן ודיבור:

בשביל שה' יבוא להטיל נשמה חיבים שיהיה אחד.

כמו שאמרו בזוהר חלק ג דף פא/א קדושים תהיו, רבי אבא פתח, (ש"ב ז כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, תא חזי, בכל עמין דעלמא לא אתרעי בהו קודשא בריך הוא, בר בישראל בלחודייהו, ועבד לון עמא יחידאה בעלמא, וקרא לון גוי אחד כשמיה, ואעטר לון בכמה עטרין, וכמה פקודין לאתעטרא בהו, ועל דא תפילין דרישא ותפילין דדרועא לאתעטרא בהו בר נש כגוונא דלעילא, ולאשתכחא חד שלים בכלא: ובההיא שעתא דאתעטר בהו בר נש ואתקדש בהו, אתעביד שלים, ואקרי אחד, דאחד לא אקרי אלא כד איהו שלים, ומאן דפגים, לא אקרי אחד: ועל דא קודשא בריך הוא אקרי אחד בשלימו דכלא, בשלימו דאבהן, בשלימו דכנסת ישראל, בגין כך ישראל לתתא אקרון אחד, דכד בר נש אנח תפילין, ואתחפי בכסוייא דמצוה, כדין אתעטר בעטרין קדישין כגוונא דלעילא, ואקרי אחד, ובגיני כך ליתי אחד וישתדל באחד, קודשא בריך הוא דאיהו אחד ישתדל באחד, דהא לית מלכא משתדל אלא במאי דאתחזי ליה: ובגיני כך כתיב (איוב כג יג) והוא באחד ומי ישיבנו, לא שארי קודשא בריך הוא ולא אשתכח אלא באחד, באחד, אחד מבעי ליה, אלא במאן דאתתקן בקדושה עלאה למהוי חד, כדין הוא שריא באחד, ולא באתר אחרא: ואימתי אקרי בר נש אחד, בשעתא דאשתכח דכר ונוקבא, ואתקדש בקדושה (ס"א בעטרין) עלאה, ואתכוון לאתקדשא:

זוהר חלק ג דף פא/ב וכד משתכחי תרוייהו כחד, כדין כלא חד בנפשא ובגופא, בנפשא לאדבקא דא בדא ברעותא חדא, ובגופא כמה דאוליפנא, דבר נש דלא נסיב הוא כמאן דאתפליג, וכד מתחברן דכר ונוקבא, כדין אתעבידו חד גופא, אשתכח דאינהו חד נפשא וחד גופא, ואקרי בר נש אחד, כדין קודשא בריך הוא שארי באחד, ואפקיד רוחא דקדושה בההוא אחד, ואלין אקרון בנין דקודשא בריך הוא, כמה דאתמר, ובגיני כך קדושים תהיו כי קדוש אני יהו"ה:

בשביל שיוולד ילד יהודי בן של ה' יתברך צריך שה' יבוא לכאן, וה' בא רק למי שהוא אחד כדוגמתו לכן צריך שיהיה מצוות עונה בא האיש והאשה מתאחדים, ואז ה' מגיע ומשרה שם נשמה.

צריך ללמוד מכאן כמה ה' אוהב אחדות עד שהמקום היחידי שהוא מסכים לשרות זה רק שיש אחדות, נלמד מכאן אם רצונך לעשות לה' נחת רוח, אין דבר יותר טוב מאשר שיהיה לך אחדות אם אשתך.

וכן מצאנו בברכת שים שלום שאנו אומרים ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך ברבינו יונה מבואר שאור פניך הכוונה שה' יאהב אותך וירצה אותך, ומתי זה יהיה כאשר נהיה כולנו כאחד.

יהודי יקר! אם רצונך שה' יאהב אותך – תאהב את אשתך, תהיה באחדות.

ספר ליקוטי מוהר"ן - מהדורא בתרא סימן ב. וְהִתְגַּלּוּת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט זֹאת הַבְּחִינָה יְקָרָה מְאֹד אֲפִלּוּ אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ: 'יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כָּרַבִּים' (בְּרָכוֹת ט' וְל"ז), כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם רַבִּים, שֶׁכָּל אֶחָד יֵשׁ בּוֹ דֵּעָה מְשֻׁנָּה בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, וּכְשֶׁהֵם מַסְכִּימִים יַחַד לְדַעַת אֶחָד, נִמְצָא בְּחִינַת פְּעֻלּוֹת מִשְׁתַּנּוֹת נַעֲשֶֹה בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט, שֶׁזֶּה יָקָר מְאֹד בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ, וְעַל כֵּן הֲלָכָה כְּמוֹתָם. וְגַם כְּדֵי שֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת מַחֲלֹקֶת בְּיִשְֹרָאֵל, כִּי אִם לֹא כֵן, כָּל יָחִיד וְיָחִיד יֹאמַר כְּדַעְתּוֹ וְאֵין לַדָּבָר סוֹף, וְיִתְרַבּוּ מַחֲלֹקֶת בְּיִשְֹרָאֵל (עַיֵּן בָּבָא מְצִיעָא נ"ט:), שֶׁאֵין זֶה רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי רְצוֹנוֹ רַק בִּבְחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט, כִּי כְּשֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּחִינַת אַחְדוּת הַפָּשׁוּט לְמַטָּה, גַם לְמַעְלָה נִתְגַלֶּה אַחְדוּת הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ, בִּבְחִינַת: "אַתָּה אֶחָד וְשִׁמְךָ אֶחָד, וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל גוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". שֶׁעַל יְדֵי אַחְדוּת שֶׁנִּתְגַּלֶּה בְּיִשְֹרָאֵל לְמַטָּה, נִתְגַלֶּה אַחְדוּתוֹ הַפָּשׁוּט יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה:

הנאה ותענוג יוצרים דבקות

למדנו כאן יסוד עצום: הנאה יוצרת דבקות-כאשר מישהוא גורם לך הנאה ואתה מכיר שהוא זה שגרם לך את הנאה אתה תאהב אותו, אהבה עצומה.

כתב המסילת ישרים בפרק הראשון: "הנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא".

שאלה: הרי למדנו שאדם נברא להדבק בה'?

תשבה: לא שייך להדבק בה' ללא שהאדם מתענג על ה', בשביל להגיע לדבקות בשלמות חיבים להתענג על ה', וכן בעולם הבא האדם יתענג על ה', וזה יגרום לו עוד ועוד דבקות עד אין סוף, כשם שהאדם נדבק בה' על על ידי תענוג, כך גם האשה נדבקת לאיש על ידי תענוג.

(ראה כמה גדולה מצוות עונה שהיא כעין תענוג הדבקות בו יתברך, לא לחינם זה היה בקודש הקודשים.) הנה מצאנו הקבלה נוספת בין אהבת אשתו לאהבת ה'.

כיצד אדם מתענג על ה' יתברך?

אדם שהצליח לקנות בליבו רגש חזק מאוד שכל מה שקורה זה רק מה' יתברך, ועל כל דבר טוב שיש לו הוא מודה לה' ממילא שהוא מתענג מדבר מסוים הוא מתענג על ה'. (עיין רד"ק על ישעיהו נ"ח-אז תתענג על ה'.)

מדוע יש מצווה לשמח את אשתו בשנה ראשונה?

ת: אדם צריך לאהוב את אשתו ולכן התורה מצווה לו ושמח את אשתו, משום שאם ישמח אותה יהיה אהבה בינהם, שמחה זה דבק שמחבר בין שנים, התרגום מתרגם שמחה - למחדי מלשון אחדות, השמחה מאחדת. כמו שראינו לעיל שאם אתה מתענג מדבר אתה נדבק אליו, כך גם אם דבר מסוים משמח אותך אתה נדבק אליו. ויתכן וזה גודל החשיבות לשמוח במצוות שכן אם המצוות ישמחו אותך אתה תידבק בהם ובנותנם.

רש"י על דברים פרק כד פסוק ה ושמח - ישמח את אשתו ותרגומו ויחדי ית אתתיה (וישמח את אשתו) והמתרגם ויחדי עם אתתיה (וישמח עם אשתו) טועה הוא שאין זה תרגום של ושִמח אלא של ושָמח.

מדוע צריך דווקא שהחתן ישמח את האשה, מה יהיה חסר אם רק ישמחו ביחד?

שאדם מכיר מי מביא לו את התענוג הוא נדבק אליו, אבל אם לא החתן יביא את התענוג אלא יבוא מאליו יהיה חסר בדבקות. וכן בעבודת ה': שאדם מכיר מי מביא לו את התענוג מהתורה מהמצוות ומשאר דברים הוא נדבק בה', אבל אם לא מכיר לא נדבק בה'. דע שבספר חרדים (פרק כ) וכן היה רגיל הגרש"ז אועירבך זצ"ל לומר (מובא בספר חכו ממתקים) שהמצווה לשמח את האשה נוהג לא רק בשנה הראשונה אלא כל חייו, הדבר מדויק בפסוק: שהרי בלשון הקודש אומרים את הזמן או לפני הדבר או אחרי (כגון: במשך שנה תלמד טור וגמרא, או את הטור והגמרא תלמד במשך שנה, אבל לא אומרים תלמד את הטור שנה אחת ואת הגמרא) והנה כאן בפסוק כתוב : נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח, הזמן מופיע בין שני צווים, היה צריך לכתוב נקי יהיה לביתו ושמח את אשתו שנה אחת? אלא ללמדך שנקי יהיה לביתו זה שנה אחת, אבל המצווה לשמח את אשתו היא כל החיים.

לכולי עלמא אסור לאדם כל חייו להיות עצוב בביתו, כך כתוב ברמב"ם: רמב"ם יד החזקה הלכות אישות פרק טו (יט) וכן צוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יתר מגופו ואוהבה כגופו ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז:

סיכום:

לסיכום : ברא ה' יתברך הרבה הנאה ותענוג לאיש מאשתו ולהיפך כדי לעזור להם להגיע לאהבת עצם ולהתאחד.

לסיכום : ברא ה' יתברך הרבה הנאה ותענוג לאיש מאשתו ולהיפך כדי לעזור להם להגיע לאהבת עצם ולהתאחד.

הערות שוליים

1. שמעתי ראיה נפלאה שלא יתכן לומר שמטרת הנישואין היא רק פרו ורבו' הרי בתורה מצאנו שהאדם נצטווה במצוות פרו ורבו עוד לפני שהופרדה ממנו חווה, גם שהם היו דו פרצופים, הלכך חיבים לומר שמטרת ההפרדה והאיחוד אינו ענין לפרו ורבו, שכבר היה לפני כן.
2. הנה פשוטו של מקרא ניתן לפרשו לא בתור מצווה אלא התורה מספרת לך שבורא עולם הטביע בבריאה רצון של כל אדם להתחתן. אבל לכאורה מזה שחז"ל דרשו בפרק ארבע מיתות (נו, א): תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי כל בן נח שעובר על אחת מהן יהרג בסייף, ותניא (נו, ב) כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך בכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך בכל עיר ועיר, שש עריות אסורות לבני נח והן אמו ואשת אביו ואשת איש ואחותו מאמו וזכור ובהמה שנאמר על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודורש רבי עקיבא (סנהדרין נח, א) את אביו זו אשת אביו ואת אמו כמשמעו ודבק באשתו ולא באשת חבירו באשתו ולא בזכור והיו לבשר אחד להוציא בהמה חיה ועוף שאין נעשין בשר אחד. רואים שפסוק זה הוא ציווי – ממילא כשם שמה שאסור שמענו מכאן גם מה ה' רוצה מכאן שמענו שה' רוצה שיהיה ודבק באשתו והיו לבשר אחד.
3. יש הרבה אנשים שחושבים שאדם נוצר בשביל לקיים מצוות. משל למה הדבר דומה למי שחושב שהתחתן בשביל לעזור לאשתו. אדם התחתן בשביל לאהוב את אשתו, העזרה היא אמצעי לאהוב. כך גם אדם נולד בשביל לאהוב את ה' המצוות הם אמצעי. כמו שלא כל מי שעוזר לאשתו נהיה אוהב אותה, כך גם לא כל מי שמקיים מצוות נהיה אוהב את ה'. באותה צורה שמי שיעזור לאשתו יאהב אותה, כך מי שיעשה מצוות יאהב את ה'.
4. באהבה עולם (רבה) אנו מבקשים פעמים על לימוד תורה וקיום המצוות: א. אבינו אב הרחמן. המרחם. רחם עלינו. ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל. לשמע. ללמד וללמד. לשמר ולעשות ולקים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה: ב. והאר עינינו בתורתך. ודבק לבנו במצותיך. ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך. למען לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד: הבקשה הראשונה היא על קיום המצווה, והבקשה השניה שהמצוות יפעלו עלינו.
5. רמב"ן על דברים פרק יא פסוק כב ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך, עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו, ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה' ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה.
6. מלאכי פרק ב (יג) וְזֹאת שֵׁנִית תַּעֲשׂוּ כַּסּוֹת דִּמְעָה אֶת מִזְבַּח יְדֹוָד בְּכִי וַאֲנָקָה מֵאֵין עוֹד פְּנוֹת אֶל הַמִּנְחָה וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם: (יד) וַאֲמַרְתֶּם עַל מָה עַל כִּי יְדֹוָד הֵעִיד בֵּינְךָ וּבֵין אֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה בָּגַדְתָּה בָּהּ וְהִיא חֲבֶרְתְּךָ וְאֵשֶׁת בְּרִיתֶךָ: (טו) וְלֹא אֶחָד עָשָׂה וּשְׁאָר רוּחַ לוֹ וּמָה הָאֶחָד מְבַקֵּשׁ זֶרַע אֱלֹהִים וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם וּבְאֵשֶׁת נְעוּרֶיךָ אַל יִבְגֹּד: מסביר המלבי"ם על מלאכי פרק ב פסוק טו - חלק באור הענין ולא אחד עשה ושאר - מביא ראיה על חטאם בזה מבריאת האדם. שה' כשברא את האדם לא בראם זכר ונקבה נפרדים זה מזה כמו שברא יתר בע"ח כי אדם נברא תחלה לבדו וחוה היתה אחת מצלעותיו והיתה עמו תחלה גוף אחד (כמ"ש חז"ל דו פרצופים נבראו) וז"ש וכי לא אחד עשה ושאר - ה' עשה את האדם גוף אחד עם שארו זו אשתו שניהם היו מחוברים יחד בעת שנעשה אדם. ועשה רוח לו - להאדם עם השאר הדבוק עמו היה רוח אחד. באופן ששניהם נבראו בשר אחד ורוח אחד. לא כיתר בעלי חיים שהיו שנים שנים בין בבשר בין ברוח. ולמה עשה כן? ולמה לא ברא גם את האדם תיכף מופרדים איש ואשתו? הוא ללמד שבת זוגו של האדם צריך שתהיה דומה לו ומתאחדת עמו בין בבשר שתהיה מעמו ומבית אבותיו. בין ברוח שיהיה להם דת אחת ואמונה אחת. כמ"ש הלא אב אחד לכולנו הלא אל אחד בראנו. כמו שהאדם ואשתו היו תחלה בשר אחד ורוח אחד. וז"ש ומה האחד - ר"ל ומה מורה האחד והאחדות הזה שצריך להיות בין הזוג? משיב שהיא מבקש זרע אלהים - שע"י האחדות שביניהם בבשר וברוח עי"ז הזרע שיולד מן הזוג הזה יהיה זרע אלהים לא זרע כלאים שעטנז כזרע הבהמה שאין שומרים היחס והאחדות רק כזרע אדם הראשון שהוליד בדמותו בצלמו בצלם אלהים וע"כ ונשמרתם ברוחכם - תשמור את רוח התאוני. ובאשת נעוריך אל יבגד - שהרוח שלכם לא יבגד באשת נעוריך לשנוא אותה ולאהב אחרת תמורתה אחר שכונת הבריאה היה שיהיה לשניהם רוח אחד רוח אהבה ורצון.
7. יש כאן חידוש חשוב, שבא להוציא מטעות נפוצה שחושבים שבזה שבזה שאדם התחתן כבר נוצר האיחוד בין האיש לאשתו, לכן נתבונן: בתורה לא כתוב והתחתן עם אשתו, אלא ודבק צריך לאהוב אותה ובזה יהיה איחוד בינהם. אמנם יתכן וחלק מסוים מהאיחוד נוצר בעצם מעמד החופה, ויש להביא ראיה לכך מהנמשל: הקב"ה קידש את עם ישראל במעמד הר סיני על ידי חופה - שההר היה כגיגית, וקידושין - על ידי המצוות- אשר קידשנו במצוותיו, והיכן חיי האישות? בקיום המצוות בצורה של דבקות בה'. ואמנם אדם שלא מקיים מצוות אינו יהודי טוב אבל עדין נחשב יהודי, ואולי גם כאן וצ"ע. בברית מילה אנו אומרים כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים – מעשים טובים הכוונה לחיי אישות שבזה מגיעים לאיחוד וזה שלימות תיקון הברית ולא מספיק חופה לבד.
8. מדוע עשה ה' הפרדה גם בגופים? כדי שגם טבע הגוף ירצה להתאחד עם האשה, ומכן מקור התאווה, וזה ניתן מאדם הראשון לכל צאצאיו.
9. בעשרת הדיברות בדיברה השנייה בצד ימין היה כתוב לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני ובצד שמאל היה כתוב לא תנאף מה הקשר בינהם? לא תנאף פירושו שלאשה לא יהיה קשר עם איש נוסף חוץ מבעלה שכל אהבתה תהיה רק לבעל, לא יהיה לך פירושו שלא תאמין שיש עוד כוח שיכול לתת לך שפע חוץ מה' יתברך. והשורש אחד: כל קשר עם נותן נוסף הורס את הקשר עם האחד שאיתו צריכים להתאחד.
10. מדוע האשה יותר רוצה קשר עם בעלה מאשר בעל עם אשתו? משום שהאיש בתחילת הבריאה היה לבד, ורק לאחר מכן נוספה לו אשתו לכן נשאר בו תמיד הרצון להיות לבד משא"כ האשה שנבראה ישר למצב של שותפות לכן תמיד היא רוצה להיות בשותפות.
11. ניתן לומר לפי זה דבר נחמד: כל דבר שאדם קונה הוא עושה קנין אחד וקונה אותו, לדוגמא: אדם קונה עבד עברי הוא נותן כסף ובזה העבד שלו, מדוע אדם שרוצה לשאת אשה צריך שני קנינים: 1.קידושין (כסף או שטר) 2.נישואין (חופה), למה לא מספיק קנין אחד? באו לומר ליהודי: על תחשוב שבזה שהתחתנת סיימת את עבודת האחדות, צריך עדין נישואין (חופת יחוד) להתאחד ולהתאחד כל החיים. וכן אדם שרוצה להתאחד עם ה' יתברך, לא מספיק שיש לו אמונה בה' (שזה בחינת ארוסין ככתוב וארסתיך לי באמונה) אלא צריך נישואין-אהבת ה'.
12. ישנה טעות מצויה בקרב הלומדים שמחמת שכתוב בחז"ל שתורה מביאה לידי אהבת ה' חושבים שאם ילמדו תורה ממילא יגיעו לידי אהבת ה', אבל כשם שברור לכל אדם שאם יאהב את אשתו זה לא מחיב שיאהב את ה' אלא זה רק כלים לקנות את אהבת ה', כך גם תורה זה רק כלי לקנות את אהבת ה', ואם לא נעבוד בנוסף ללימוד על אהבת ה' לא נקנה אותה.
13. ואין הכוונה שעד שלא הצליח לקבוע בנפשו לגמרי לא יעבוד בכלל על מצוות אהבת ה', אלא שתמיד יהיה חסר לו.
14. בברכה שביעית של שבע ברכות מברכים "אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה דיצה וחדווה אהבה ואחוה שלום ורעות". יש לשאול: א. למה מודים על אהבה ואחוה בתוך ברכות הנישואין? ב.מדוע מכניסים את החתן והכלה באמצע ההודיה על רגשות השמחה? כותב ר' איזיק שר (כתב יד)"וכן אני אומר במי שאין לו אשה שהוא בעל מום ואין לו שם אדם שלם, זהו מפני שחסר לו הרגשה הנפשית בעניני החיים כמו אהבה ואחווה שלום ורעות, שכל אלו הענינים נבראו ביחד עם יצירת האשה...וכך טבע חיי איש ואשתו בהשתלמות רגשים אלו". למדנו מדבריו שבחיי הנישואין קונה האדם את הרגשות. לכן מודים לה' בתוך ברכות הנישואין שברא אהבה ואחווה שכן בריאה זו נבראה כראוי רק בנישואין, ולכן מכניסים חתן וכלה באמצע שכן קנינים אלו נקנים ע"י מציעות של חתן וכלה.
15. מתוך אתר ישיבה: חז"ל מלמדים אותנו איך להתבונן. במבט ראשון לכאורה מה שייך להשוות בין אהבת שכם לדינה לאהבת הקב"ה לישראל, איך אפשר בכלל לחבר ביניהם?! ואולם חז"ל מלמדים אותנו, שכאשר מרגישים תחושה גשמית חזקה מאד של אהבה של דבקות של חשק, צריך לכוון אותה אל מקורה. כל ביטוי שמביע עוצמות, דביקה, חשיקה, חפיצה, חפץ מאוד! אנחנו לא מרבים להשתמש בביטוי 'חפץ'. אנחנו לא אומרים 'אני חפץ ללמוד תורה'. בפסוק מופיע הביטוי 'חפץ' "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר", זה ביטוי של תורה, ואנחנו במקום 'חפץ' אומרים 'רצה', 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר "ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר". הפסוק אומר 'חפץ' ואנחנו מתרגמים את זה ל'רצה'. חפץ זה משהו עצמי זה חפצא, חזק, חפץ בדינה. חז"ל רוצים ללמד אותנו, שצריכים להסתכל בעולם ולראות את הכוחות הגשמיים החזקים שבתוך הנפש, וללמוד מהם איך לכוון כוחות אלו אל מקורם. במקום להשתמש בהם לדברים חיצוניים, ונמוכים, תשתמש בהם לדברים היותר גדולים, לאמת הגדולה, לאהבת ה'. אדם אוהב את אשתו זה טוב ונכון, כך צריך להיות, כמו שנאמר אצל יצחק: "וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ" (בראשית כד, סז). זה הסדר הנכון. אבל האהבה הזאת, התחושה הזאת, הרגש הזה, שיכול להיות חזק מאוד עד כדי כך ששכם מוכן שימולו אותו, ומוכן לשלם הון עתק כדי לזכות בדינה, צריך ללמד אותנו איך צריך להיות הרגש הזה שלנו כלפי שמיא. אם יש רגש כזה ורצון כזה חזק כלפי בריה כל כך קטנה - ולמה אישה מוצאת חן כי הקב"ה נתן לה טבע כזה שהיא מוצאת חן - אז כלפי המקור של כל החן שהוא ריבונו של עולם על אחת כמה וכמה. כל מה שמופיע, כל דבר שאדם אוהב, זו בריאה שהקב"ה נתן בה כוח כזה שאוהבים אותה. ואם כ תתבונן באופן יותר עמוק ויותר גדול במציאות האלוקית שהיא נמצאת בכל דבר ודבר, תעלה את האהבה שלך אל המקור שלה אל המקור העליון.
16. ישנה שאלה ידועה למה הלל דיבר בלשון שלילית ולא אמר בלשון חיובית ואהבת? מתרץ הרב שלום ארוש שליט"א בפסרו שעריו בתורה (פרק שני עמוד 49): שהלל התכוין לדבר שבני אדם מאוד לא אוהבים שעושים להם ומהו? כאשר כופרים בטובות שלך, שאתה עושה טובה למישהוא מאוד קשה לך שהוא לא מכיר לך טובה, כך גם הדבר שה' רוצה הוא דבר אחד פשוט אל תהיה כפוי טובה נתתי לך חיים בריאות תכיר טובה תגיד תודה רבה תחזיר משהוא. ובהכרת הטוב תלויה האהבה שבין איש לאשתו ובין אדם לה' יתברך כמו שנילמד.
17. ספר חרדים - פרק ז על דרך כי הא דאמרו רז"ל כשישראל בשלום זה עם זה אין שטן נוגע בהם, שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו, ושכינתו אינה מסתלקת מביניהם אפילו הם עובדים עבודה זרה, זהו פירוש ומי ישיבנו, כלומר אין שום עוון יכול לגרום סילוק שכינתו מעליהם דוגמת דור אחאב שאף על פי שהיו ישראל עובדים עבודה זרה, לפי שהיה ביניהם שלום, כשהיו יורדים למלחמה היו נוצחין. וכשאין שלום ביניהם נופלים, אף על פי שהם צדיקים כדורו של דוד (עפ"י מד"ר בראשית לח, ו):
18. ואם ישאל האדם: הרי רואים הרבה אנשים שאוהבים את נשותיהם ולא מצאנו בהם אהבת הבורא? תשובה לדבר מצאנו ברש"י בתחילת פרשת ויצא ששואל רש"י: וא"ת וכשעבר יעקב על בית המקדש מדוע לא עכבו שם? (למה ה' לא עיכב את יעקוב, כמו שבסוף עקב אותו על ידי ששקעה לו השמש למה שעבר שם לא עיכבו אותו), מתרץ רש"י: איהו לא יהיב לביה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו ומן השמים יעכבוהו?! רש"י מת': וכי יעלה על דעתך שאדם שלא נתן ליבו לעשות מעשה טוב שבשמים יעזרו לו משהוא, לפני שאדם מעורר אותו גם אם מחכה לו כל הטוב שבעולם חלום נבואי – לזכות לדבר עם ה' יתברך, את הכול ניתן להפסיד כל עוד אדם לא עשה משהוא – לא נתן ליבו על הדבר. ממשיך רש"י: כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ולא התפללתי בו. יהב דעתיה למהדר וחזר עד בית אל וקפצה לו הארץ עכ"ל, ברגע שנתן דעתו – קיבל על עצמו להשקיע, מייד נפתחו שערי סיע"ד וקפצה לו הארץ ושקעה לו החמה וכל השפע ירד. למדנו שללא יהב ליביה אין כלום - כך גם לעניננו אם אדם לא מעורר את עצמו להשיג אהבת ה' לא מחליט לטרוח בשביל כך, לא יתכן ונותנים לו - זהו כלל ברזל. כיצד יתכן ויהודי שמחפש לעבוד את ה' לא יעורר עצמו כל יום לפחות עשר דקות כיצד משיגים קצת אהבת ה' שהיא תכלית כל המצוות, האם אנחנו עובדי ה' או עובדים את עצמנו או את הכבוד שלנו, באור: הרבה פעמים אדם רוצה לעשות מצוות כאלה: שהאגו שלו יתנפח מזה כמו לימוד תורה שבזה הוא נהיה יותר חכם, אבל מאהבת ה' הוא לא נהיה יותר חכם ולא יכבדו אותו יותר לכן הוא לא עובד על זה ה' יצילנו לזכות לעובדו - ולא לעבוד את עצמנו
19. דהא כל בר נש בעי לאשתכחא דכר ונוקבא, (שהרי כל אדם צריך להמצא זכר ונקבה) בגין לאתקפא מהימנותא, (כדי לחזק את אמונתו בהקב"ה) למדנו: יסוד נפלא שעל ידי האשה האדם זוכה לאמונה
20. עיין מכתב מאליהו ח"א עמוד 50, חובת הלבבות שער הבחינה, חובת האדם בעולמו חלק א' - עבודת ה' מתוך אהבה
21. אומר ר' ירוחם זצ"ל (שם) ויוצא מדברינו כלל גדול באהבת הבריות שההתחלה של אהבה היא ידיעה לידע את חברו, וידיעה אין זה דבר מן החוץ אלא בגדר עצמיות, שהוא מתדבק ונמצא אתו. ונמצא הבחינה על אהבה הוא אם חברו נמצא איתו במחשבתו, שהאחר תופס מקום במחשבתו ולבו, ואין העיקר בזה שעושה מעשים בשביל חברו, אלא שיהיה מציאות כזה שזוכר את חברו... והבן כמה נפלאה לפי דברינו מחשבה קלה שהאדם חושב אודות חברו, ואיזה עסק נכבד הוא לזכור את חברו, שעוסק הוא בסוד ההתדבקות והידיעה, שזה יסוד כל התורה כולה
22. היכן מבקשים על שמחה בשמונה עשרה? בברכת שים שלום מבקשים: "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך" כיצד זוכים לאור פניו של ה'? כתוב בנפש החיים שער א' פרק ז' (ומקורו מהזוהר) שאם אדם שמח (מאיר פנים) ה' כנגדו מאיר לו פנים כמו שכתוב ה' צילך. נמצא שבברכה זו אנו מבקשים שנהיה שמחים ואז נזכה לאור פניו של ה'. כי באור פניך נתת לנו את כל השפע (7 מתנות כנגד 7 ספירות.). מדוע מבקשים על שמחה באמצע ברכת שים שלום? כי השמחה מביאה את השלום.
23. רבנו בחיי על במדבר פרק ד פסוק כב והנה שלמה ע"ה כיוון בזה להודיענו שיתחייב האדם להיותו שמח במצוות כשיעשה אותן או יראה אחרים עושין ...וידוע כי השמחה במעשה המצוות מצוה בפני עצמה, וכשם שהמצוה עבודה לה' יתברך כך השמחה על המצוה נקראת עבודה, וכן כתיב (דברים כח, מז) תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה, והוא שכתוב (תהלים ק, ב) עבדו את ה' בשמחה. ביאר כי השמחה שלימות העבודה, ועל כן היה ענין השיר במקדש שהוא מביא נפש האדם לדרך השמחה, ומכאן אמר הכתוב בלוים לעבוד עבודת עבודה, ודרשו חז"ל (ערכין יא.) אי זו עבודה לעבודה הוי אומר זה השיר, כי היו הלוים מוזהרין ומצווים לשורר ולעורר השמחה על מצות הקרבן כדי להיות מעשה המצוה בשמחה
24. מי שלמד את החוברת היטב הבין שיש ליהודי בעולמו שני תפקידים אהבת ה' ואהבת אשתו, יתכן ואהבת אשתו חשוב אצל ה' עוד יותר מאהבת ה' כמו שרואים מזה שה' מסכים ששמו ימחה בשביל שלום בית, והנה כל יום יהודי מתפלל עם ה' לפחות במשך שעה מטרת התפילה היא להתחבר לה' תפילה מלשון פתיל - חיבור, משום שדיבור יוצר חיבור, אין האדם מרגיש בזבוז זמן בזה שהוא צריך לדבר עם ה', הוא מבין שזה חלק מתפקידו בחיים, ולמה לא יבין האדם שצריך לדבר עם אשתו בנחת וברוגע כל יום חצי שעה בשביל להתחבר
25. נראה שעיקר והלכת בדרכיו מתבטא בשני דברים: א.להיות אוהב לעשות חסד - שזה המידה הגדולה ביותר של ה' יתברך ככתוב ורב חסד. ב. לאהוב את עם ישראל שזה אחד מהדברים המיוחדים בה', כמו שאומרים בוקר וערב אהבת עולם בית ישראל עמך אהבת, הבוחר בעמו ישראל באהבה. וכך כתב הח"ח בספרו אהבת ישראל - פרק ד: "הנה סתם איש ישראל מאמין הוא בי"ג עיקרי הדת, ובודאי שייך עליו הכתוב כי חלק ה' עמו, והוא אהוב למקום כדכתיב אהבתי אתכם אמר ה', ועוד כתיב כי מאהבת ה' אתכם, ועוד כתיב בנים אתם לה' אלקיכם, ועוד הרבה פסוקים המורים גודל אהבת ה' יתברך לעם ישראל. ואם כן איך יוכל האדם לפעול בנפשו לשנוא את מי שהוא אהוב לה', הלא בודאי יהיה להקב"ה תרעומת עליו עבור זה. וזה הפירוש בפסוק ואהבת לרעך כמוך אני ה' - כמו שאני ה' אוהב אותו כך גם אתה תאהב אותו.
26. כמו שאומרים דרך רמז על מה שמברכים בברית מילה כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה לחופה ולמעשים טובים, מדוע מעשים טובים מופיע אחרי חופה הרי אדם עושה הרבה מעשים טובים עוד לפני שהוא מתחתן? ללמדך שעיקר מעשים טובים של האדם זה רק אחרי שהוא מתחתן בביתו
27. "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה" (קידושין ל"א), המחוייב גדול מהמתנדב.החסד בבית שאני מחויב בו גדול יותר.נער שמגיע לגיל 13 עושה סעודת שמחה מדוע? בגלל שהוא נהיה מחויב במצוות ומי שחייב גדול יותר ממי שמתנדב
28. סמ"ג - חלק מצות עשה - מצוה ג. ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. בשלשה ענינים הזהיר הקב"ה את ישראל בעבודתו, במורא שנאמר (דברים י, כ) את ה' אלקיך תירא, בקבלת שכר שנאמר (דברים כב, ז) למען ייטב לך והארכת ימים, באהבה שנאמר (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלקיך, ...כמו כן אנשים שעובדים הקב"ה על דעת שייטיב להם בעולם הזה ובעולם הבא ודאי מדה טובה היא שמאמין בהקב"ה שיתן לו שכר טוב אבל זו אינה עיקר עבודה כי עיקר מחשבתו לצורך עצמו, אבל המעלה הטובה והעליונה בעבודת הבורא היא הכתובה אצל יחוד שמו ואהבת לעבוד את הבורא מאהבה שלא על מנת לקבל פרס: ויחשוב בלבו הטובות שעשה לו הקב"ה כבר, שבראו מטיפה סרוחה ויכוננהו בחכמה וברא בו נקבים נקבים, ומחוץ עשה לו נקבי עינים להביט ולראות בהם, עשה לו העפעפים לעצום עיניו ולישן שלא להביט ברע כמו [שאומר הכתוב] (ישעי' לג, טו) עוצם עיניו מראות ברע, עשה לו נקבי האזנים לשמיעה, עשה לו נקבי החוטם להריח ולהוריד בו העדפת ליחת הראש, עשה לו הפה למאכל ודיבור, עשה לו השינים לטחון המאכל... ועוזרו בכל מיני עזר והיאך יוכל אדם הנבזה והנכאה לעשות מצוות כל כך שיוכל לגמול הטובות שעשה הקב"ה עמו כבר ועל דרך זה אמרו רבותינו (אבות פ"א מ"ג) אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס
29. היכן כתוב בתורה שאדם צריך לרצות? כותב רבינו יונה בספרו שערי העבודה אות מט : ויחמוד ויכסוף להשיג בעבודה מה שאין ידו משגת ... וכן יעשה בכל מידה ומדה אשר לא השיג אליה ויחמוד ויתאוה אליה ויבחר בה להשיגה מכל כסף וזהב שבעולם ... ועל הבחירה בלבד יקבל שכר כאילו השיג המידה אחרי אשר איננו יכול להשיג יותר כי הבחירה מצוות עשה היא שנאמר ובחרת בחיים . (מתוך אחת שאלתי עמוד 92)
30. מדרש תנחומא וישלח פרק ה. ילמדנו רבינו מהו שתצא אשה בעיר של זהב בשבת ...רבנן אמרי אף בחול אסור לצאת בהן לר"ה מפני שהעם מסתכלין בה ופגם הוא לאשה שלא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בהן לתוך ביתה.
31. ויש בכוונה זו תועלת עצומה, משום שלפי מה שכתוב בשו"ע אין ענין שהבעל יהנה מהמצווה, רק בשביל שיהיה לו כוח לשמח את אשתו טוב שיהנה, אבל אם מצליח לשמח את אשתו בלא להנות מה טוב, אבל לפי מה שלמדנו יש ענין גדול שהאיש יהנה מהמצווה שכן על ידי התענוג דבקים, כמו שנלמד בהמשך מהמסילת ישרים