ביאור:ספרי במדבר/יב
ספרי במדבר לפרשת בהעלותך פרק יב
עריכהפיסקה צט
עריכהעל במדבר יב א
השוו מכילתא בחדש ב: אמירה היא רכה יותר מדיבור: בשתי הדוגמאות ל'אמירה' משולבת המילה "נא" שהיא לשון תחנונים. מרים ואהרון דיברו במשה בדיבור חריף. |
"ותדבר מרים ואהרן במשה" (במדבר יב א), אין "דיבר" בכל מקום אלא לשון קשה
וכן הוא אומר "דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות" (בראשית מב ל); "וידבר העם באלהים ובמשה" (במדבר כא ה)
הא אין "דיבר" בכל מקום אלא לשון קשה; ואין אמירה בכל מקום אלא תחנונים
וכן הוא אומר "ויאמר אל נא אחי תרעו" (בראשית יט ז); "ויאמר שמעו נא דברי" (במדבר יב ו)
במקרה הזה דיברה מרים בפני אהרון, אבל בדרך כלל לא עשתה כך משום צניעותה. |
"ותדבר מרים ואהרן במשה" - מלמד ששניהם דברו בו, אלא שמרים פתחה בדבר
שלא היתה מרים רגילה לדבר בפני אהרן, אלא מפני צורך השעה
כיוצא בו אתה אומר "ובאת אתה וקראת במגילה אשר כתבת מפי" (ירמיה לו ו),
ולא שהיה ברוך רגיל לדבר בפני ירמיה, אלא מפני צורך השעה.
הביקורת על משה היא על שזנח את ציפורה ונמנע מיחסי מין עימה. ר' נתן קושר את הסיפור לסיפור הקודם על אלדד ומידד. |
"ותדבר מרים ואהרן במשה", מנין היתה מרים יודעת שפירש משה מפריה ורביה?
אלא שראת את צפורה, שאינה מתקשטת בתכשיטי נשים. אמרה לה: מה לך, שאין את מתקשטת בתכשיטי נשים?
אמרה לה: אין אחיך מקפיד בדבר! לכך ידעה מרים, ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו
ר' נתן אומר: מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר "וירץ הנער" (במדבר יא כז).
כיון ששמעה צפורה, אמרה 'אוי לנשותיהם של אלו'
בכך ידעה מרים, ואמרה לאחיה, ושניהם דברו בו
הלקח מהמעשה של מרים הוא הימנעות מלשון הרע, והוא נלמד בק"ו. |
והרי דברים ק"ו: ומה מרים, שלא נתכוונה לדבר באחיה לגניי אלא לשבח
ולא למעט מפריה ורביה אלא לרבות, ובינה לבין עצמה - כך נענשה
המתכוון לדבר בחבירו לגניי ולא לשבח, ולמעט מפריה ורביה ולא לרבות, ובינו לבין אחרים ולא בינו לבין עצמו - עאכ"ו
והרי דברים קל וחומר: ומה עוזיה המלך, שלא נתכוון ליטול לו גדולה בשביל כבוד עצמו אלא בשביל קונו - כך נענש
המתכוון ליטול לו גדולה בשביל כבוד עצמו ולא בשביל קונו - עאכ"ו.
דורש כושית–יסכה-סכים ביופיה, ומניח שיסכה היא שרה אימנו, שבגלל יופיה נלקחה לבית פרעה. |
"על אודות האשה הכושית", מגיד הכתוב שכל מי שהיה רואה אותה היה מודה בנוייה
וכן הוא אומר "אבי מלכה ואבי יסכה" (בראשית יא כט) שאין ת"ל יסכה, אלא שהכל סכין מביטים ביופיה
שנאמר "ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה" (בראשית יב טו).
ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: צפורה - צפו וראו מה נאה
כושית היא מבנות כוש בן חם, ואילו ציפורה היתה מבנות מדין, בן אברהם וקטורה. התשובה של המדרש היא שהאשה הכושית היא ציפורה, ומדובר במילת קוד ליופי ולמיוחדות. |
"האשה הכושית", וכי כושית היתה? והלא מדיינית היתה! שנאמר "ולכהן מדין שבע בנות" (שמות ב טז), ומה ת"ל כושית?
אלא מה כושי משונה בעורו - כך צפורה משונה בנויה יותר מכל הנשים
כיוצא בו אתה אומר "שגיון לדוד אשר שר לה' על דברי כוש בן ימיני" (תהלים ז א). וכי כושי היה?
אלא מה כושי משונה בעורו - אף שאול משונה במראיו, שנאמר משכמו ומעלה גבוה מכל העם (שמואל א ט ב)
כיוצא בו אתה אומר "הלא כבני כושיים אתם לי בני ישראל" (עמוס ט ז). וכי כושים היו?
אלא מה כושי משונה בעורו - אף ישראל משונים במצוות יותר מכל אומות העולם
כיוצא בו אתה אומר "וישמע עבד מלך הכושי איש סריס" (ירמיה לח ז). וכי כושי היה?
אלא מה כושי משונה בעורו - כך היה ברוך בן נריה משונה במעשיו יותר מכל בני פלטין של מלך.
ציפורה היתה 'כושית' ומיוחדת משאר הנשים לא רק ביופיה אלא גם במעשיה, ויופיה לא היה דומה לנזם זהב באף חזיר. |
"כי אשה כושית לקח". עוד למה נאמר? והלא כבר נאמר "על אודות האשה הכושית"
אלא מה ת"ל "כי אשה כושית לקח"? יש לך אשה נאה ביופיה ולא במעשיה במעשיה ולא ביופיה
כמה שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם (משלי יא כב)
זאת נאה בנויה ונאה במעשיה! לכך נאמר "כי אשה כושית לקח"
פיסקה ק
עריכהעל במדבר יב ב
בניגוד לנזירים הנוצריים, שנמנעו מפריה ורביה, המסורת היהודית היא שלא לפרוש ממנה; המקרה של משה אינו המקרה הרגיל. |
"ויאמרו הרק אך במשה" (במדבר יב ב), והלא אף עם האבות דבר הקדוש ברוך הוא ולא פירשו מפריה ורביה!
"הלא גם בנו דבר", ולא פירשנו מפריה ורביה!
ראו לעיל פיסקה צט "בינה לבין עצמה". ת"ק ור' נתן חולקים בשאלה מה ראוי לעשות כשמתעוררת ביקורת על מנהיג: האם לפנות אליו ולבקרו בפניו (דעת ר' נתן) או להימנע מכך, ולהשאיר את הביקורת בינינו לבין עצמנו. שניהם מסכימים שמרים ואהרון נהגו כשורה. ניתן לנסח את המחלוקת בגבולות של מצוות תוכחה (ויקרא יט יז): האם הרב נחשב "עמיתך" או לא? – וראו בבא מציעא לא א, ודברי הריטב"א בשטמ"ק שם. |
"וישמע ה'", מלמד שלא היתה שם בריה, אלא בינן לבין עצמן דברו בו; שנאמר וישמע ה'.
ר' נתן אומר: אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר "וישמע ה' והאיש משה עניו מאד" (במדבר יב ב-ג), אלא שכבש משה על הדבר!
פיסקה קא
עריכהעל במדבר יב ג
לשון היחיד בבמדבר כא נדרשת שמשה עצמו הרג את סיחון ואת עוג, ומכאן שלא היה קטן בגופו. |
"והאיש משה עניו מאד" - עניו בדעתו. אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בגופו קטן?
ת"ל "ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי" (במדבר כא לד) ירד על סיחון והרגו, ירד על עוג והרגו
שתי הוכחות שמשה היה עשיר: בשמות יא מסופר על גדולתו בעיני המצרים, בהקשר של שאילת הכלים, ומכאן שמשה שאל בעצמו הרבה כלים מהמצרים; והלוחות השניים נכתבו על אבני ספיר שהיו מרכושו של משה, שנאמר "לך" – משלך. |
ד"א: "עניו מאד" - עניו בדעתו. אתה אומר עניו בדעתו, או עניו בממונו עני? ת"ל: "גם האיש משה גדול מאד" וגו' (שמות יא ג)
וכן מצינו שהספיר של לוחות - של משה היה, שנאמר "בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים" (דברים י א)
ובמקום אחר הוא אומר "והלוחות מעשה אלהים המה" (שמות לב טז)
ואומר "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד י)
מקיש מעשה למעשה: מה מעשה האמור להלן - של ספיר, אף מעשה האמור כאן - של ספיר!
המחלוקת היא האם "אשר על פני האדמה" מוציא את המתים או כולל אותם ומוציא את מלאכי השרת. וראו בראשית רבה נה ו. |
"מכל האדם אשר על פני האדמה" - ולא מאבות! ר' יוסי אומר: אף מאבות!
אם כן מה ת"ל "מכל האדם אשר על פני האדמה"? - ולא ממלאכי השרת!
פיסקה קב
עריכהעל במדבר יב ד-ה
ההתגלות הפתאומית היא התשובה לביקורת של אהרון ומרים: משה התירא שמא אם יעסוק בפריה ורביה יהיה טמא קרי ולא יוכל להתנבא, וראו ספרי דברים שנז, שמשה לא היה יודע מראש מתי יזכה לנבואה; ולכן לא היה יכול להתקרב לציפורה. |
"ויאמר ה' פתאום אל משה ואל אהרן ואל מרים" (במדבר יב ד), ר' שמעון בן מנסיא אומר: פתאום נתירא משה בפתאום נדבר עמו.
וכן הוא אומר "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" (שמות כ א); "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי" (תהלים סב יב)
ואומר "הלא כה דברי כאש נאום ה' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג כט).
הקב"ה נלחם לבדו – דורש איש' לשון יחיד; הסיטואציה מוגדרת כמלחמה כנגד מרים ואהרון. |
"וירד ה' בעמוד ענן ויעמוד פתח האהל" (במדבר יב ה), שלא כמדת בשר ודם מדת הקדוש ברוך הוא:
מדת בשר ודם, כשהוא יוצא למלחמה - יוצא בבני אדם מרובים, וכשהוא יוצא לשלום - אינו יוצא אלא בבני אדם מועטים
אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא כשהוא יוצא למלחמה - אינו יוצא אלא יחידי, שנאמר "ה' איש מלחמה ה' שמו" (שמות טו ג)
וכשהוא בא בשלום - באלפים ורבבות הוא בא, שנאמר "רכב אלהים רבותיים אלפי שנאן" (תהלים סח יח)!
ארבע סיבות מדוע הוציא הקב"ה רק את אהרון ומרים: כדי שלא יראה לישראל כאילו גם משה ננזף; כדי להמחיש את ההיפרדות שלהם ממשה, כדי שמשה לא ישמע את הנזיפה לאהרון, וכדי שלא ישמע את שבחו שלו. |
"ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם", מפני מה לא יצא משה עמהם? שלא יהיו ישראל אומרים: אף משה היה עמהם בכלל הכעס
ד"א: בא הכתוב ללמדך דרך ארץ, שכל זמן שאדם רוצה לדבר עם חבירו לא יאמר לו "קרב אליך",
אלא מושכו במה שרוצה, ומדבר עמו לא ידבר עם חברו בסביבה של החבר, אלא ימשוך את החבר אליו וידבר אתו בצנעה.
ד"א: שלא ישמע גנותו של אהרן
ר' אלעזר לומד מהפסוקים על נח שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו אבל לא את כל שבחו; ר' אליעזר לומד את ההיתר לומר מקצת שבחו בפניו מקל וחומר על היחס לקב"ה. |
ד"א: שאין אומרים שבחו של אדם בפניו. ר' אלעזר בן עזריה אומר: מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו
שכן מצינו בנח, שנאמר "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" (בראשית ז א)
ושלא בפניו הוא אומר "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" (בראשית ו ט)
ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם
שנאמר "אמרו לאלהים מה נורא מעשיך" (תהלים סו ג). אם אומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם - קל וחומר לבשר ודם!
פיסקה קג
עריכהעל במדבר יב ו-ח
ראו לעיל פיסקה צט. למרות שהקב"ה מתכוון לנזוף במרים ובאהרון, הוא פונה אליהם בדרך בקשה. |
"ויאמר שמעו נא דברי" (במדבר יב ו), אין "נא" אלא לשון בקשה
והרי דברים קל וחומר: ומה אם מי שאמר והיה העולם דבר בתחנונים; ק"ו לבשר ודם
ר' שמעון בן יוחי אומר: מה ת"ל "שמעו נא דברי"?
אלא שבקשו ליכנס לתוך דברי המקום; אמר להם המקום: המתינו לי עד שאחריש! ק"ו שלא יהיה אדם נכנס לתוך דברי חבירו.
השוו לעיל פיסקה קא. ר' יוסי מרחיב את גדולת משה מעל זאת של המלאכים. |
"אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע".
או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחלום ובחזיון, כך אני מדבר עם משה? ת"ל "לא כן עבדי משה" (במדבר יב ז)!
"בכל ביתי נאמן הוא" - חוץ ממלאכי השרת! ר' יוסי אומר: אף ממלאכי השרת!
"פה אל פה אדבר בו" (במדבר יב ח) - פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשה.
אפילו משה המלאכים וחיות הקודש אינם יכולים לראות את פני הקב"ה; המלאכים וחיות הקדש ("חי") גם לא יודעים את מקומו ומשבחים אותו בלי לדעת היכן הוא אלא "ממקומו" – מכל מקום שבו הוא נמצא. לפיכך יש לומר שמשה שמע את דברי ה', והשמיעה נחשבת כמראה הקב"ה. |
"במראה" - זה מראה דיבור. אתה אומר זה מראה דיבור, או אינו אלא מראה שכינה?
ת"ל: "ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי" (שמות לג כ)
ר' עקיבא אומר: "האדם" – כשמועו; "וחי" - אלו מלאכי השרת!
אמר ר' שמעון התימני: איני כמבטל דברי ר' עקיבא, אלא כמוסיף על דבריו: "אדם" – כשמועו; "וחי" אלו חיות הקודש ומלאכי השרת
ר' אלעזר ברבי יוסי אומר: לא שאינן רואין, אלא אף שאינן יודעין את מקומו, שנאמר "ברוך כבוד ה' ממקומו" (יחזקאל ג יב)
ומה ת"ל "כי לא יראני האדם וחי"? כשהוא חי אינו רואה, אבל רואה הוא בשעת מיתה
וכן הוא אומר "לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה" (תהלים כב ל)
נבואת משה אינה בחזיונות, משלים וחידות אלא היא בלשון חד משמעית. |
"ולא בחידות", למה נאמר? לפי שהוא אומר "בן אדם חוד חידה ומשול משל" (יחזקאל יז ב)
או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות ובמשלים - כך אני מדבר עם משה? ת"ל "ולא בחידות".
בנקרת הצור זכה משה לאראות את אחוריו של הקב"ה, אבל אפילו הוא לא ראה את פניו בחייו. |
"ותמונת ה' יביט" – זה מראה אחוריים. אתה אומר זה מראה אחוריים, או אינו אלא זה מראה פנים?
ת"ל "והסירותי את כפי וראית את אחורי" (שמות לג כג) - זה מראה אחוריים, "ופני לא יראו" - אילו מראה פנים!
ואומר "ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור" (יחזקאל ב י) והלא אף קלי הדעת וההדיוטות עושים כן!
ומה ת"ל "פנים" ו"אחור"? "פנים" בעוה"ז ו"אחור" לעוה"ב!
"פנים" - שלוותם של רשעים ויסורים של צדיקים בעוה"ז, ו"אחור" - מתן שכרן של צדיקים ופורעונותם של רשעים לעוה"ב
"וכתוב אליה קינים והגה והי" (יחזקאל ב י) - קינים של רשעים, שנאמר "קינה היא וקוננוה בנות" וגו' (יחזקאל לב טז)
"והגה" של צדיקים, שנאמר "עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכינור" (תהלים צב ד)
"והי" של רשעים, שנאמר "הוה על הוה תבוא" (יחזקאל ז כו).
משה אינו אדם רגיל אלא הוא נחשב כעבדו וכידו הארוכה של הקב"ה. לכן כל פגיעה בו היא פגיעה בקב"ה, המעניק לו גיבוי מלא. |
"ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי", אין ת"ל "בעבדי במשה", אלא שתחת שדברתם בי דברתם בעבדי משה
משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו אפוטרופוס במדינה, והיו בני המדינה מדברים בפניו
אמר להם המלך: לא בעבדי דברתם, אלא בי דברתם!
ואם תאמרו 'איני מכיר במעשיו' - זו קשה מן הראשונה!
פיסקה קד
עריכהעל במדבר יב ט
אין לכעוס ולהעניש בלי להודיע לחוטא על מה הכעס, בניגוד לנסיון שעבר על איוב שלא הודיעו לו על מה סבל; והשוו לעיל פיסקה קג, שלומדים מכאן לקח ליחסים בין-אישיים. |
"ויחר אף ה' בם וילך" (במדבר יב ט), מאחר שהודיעם סרחונם - אחר כך גזר עליהם נדוי
והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שאמר והיה העולם לא כעס על בשר ודם עד שהודיעו סרחונו
ק"ו לבשר ודם, שלא יכעוס על חבירו עד שיודיעו סרחונו.
רבי נתן אומר: מפני מה הודיעם סרחונם ואח"כ גזר עליהם נדוי?
שלא יאמרו כדרך שאמר איוב "הודיעני על מה תריבני" (איוב י ב)!
פיסקה קה
עריכהעל במדבר יב י-יג
מרים הצטרעה רק אחרי שהענן סר מעל האהל, כי הקב"ה חיבב אותה אפילו כשחטאה, קל וחומר בעת רצון, שאין בה כעס. |
"והענן סר מעל האהל" (במדבר יב י)
משל למלך בשר ודם שאמר לפדגוג 'רדה את בני, אבל משאלך לי רדהו', מפני שרחמי האב על הבן.
והרי דברים ק"ו: אם חס המקום על הצדיקים בשעת כעס - ק"ו בשעת רצון
שנאמר "כה אמר ה' בעת רצון עניתיך" (ישעיה מט ח)!
הצרעת של מרים ושל משה היתה "כשלג", כלומר לבנה במיוחד, כי עורם הטבעי היה לבן. וראו נגעים א א. עור לבן נחשב ליפה במיוחד, וראו שיר השירים א ו. |
"והנה מרים מצורעת כשלג", מלמד שנצטרעה בעזה; ללמדך שנקית בשר היתה
וכן הוא אומר "ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך... מצורעת כשלג" וגו' (שמות ד ו), ללמדך שנקיי בשר היו.
לפי דעת ת"ק אהרון הצטרע גם הוא, וראו לעיל פיסקה קד, שהוא התנדה. |
"ויפן אהרן" - שנפנה מצרעתו!
רבי יהודה בן בתירה אומר: עתיד ליתן את החשבון כל מי שאומר 'נתנגע אהרן'!
אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, ואתה מגלה עליו?
ועתיד ליתן את החשבון כל מי שאומר 'צלפחד מקושש היה'! אם מי שאמר והיה העולם כסה עליו, ואתה מגלה עליו?
ועתיד ליתן את הדין כל מי שאומר 'עקביה בן מהללאל נתנדה'!
הצרעת נוצרה והתפתחה במהירות מול עיני אהרון. |
"ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת", מגיד הכתוב שכל זמן שהיה רואה אותה היתה פורחת בה!
"ויאמר אהרן אל משה בי אדני אל נא תשת עלינו חטאת" (במדבר יב יא)
אמר לו אם שוגגים היינו - מחול לנו! כמזידים. אל תעניש אותנו כמזידים.
"אל נא תהי כמת" (במדבר יב יב), מה המת מטמא באוהל - אף מצורע מטמא בביאה
אמר אהרן: נמציתי מפסיד לאחותי, שאיני יכול לא לסוגרה ולא לטמאה ולא לטהרה
לפי דרכנו למדנו שהיה אהרן דורש 'אין אדם רואה בנגעי קרוביו'.
הדרשה מייחסת לאהרון פריטה על מיתרי האחווה שבין מרים למשה (ואכן הפשט אינו מובן); אך כדי לא לפגוע במשה שונו דברי אהרון לגוף שלישי; וראו לעיל פיסקה פד. |
"אשר בצאתו מרחם אמו", מרחם אמנו! אלא שכינה הכתוב בדבר!
"ויאכל חצי בשרו", חצי בשרנו היה צריך לומר, כענין שנאמר "כי אחינו בשרנו הוא" (בראשית לז כז).
מסביר את הצורך בפתיחה 'אל נא'. התפילה משמשת מודל הלכתי. |
"ויצעק משה אל ה' לאמר אל נא רפא נא לה" (במדבר יב יג), בא הכתוב ללמדך דרך ארץ
שכל זמן שאדם רוצה לבקש שאלותיו - צריך שיאמר שנים שלשה דברי תחנונים ואחר כך יבקש שאלותיו.
משה תבע תשובה מיידית לתפילתו. ראב"ע מוסיף עוד שלוש דוגמאות לתפילה שנאמר בה 'לאמור'. בתפילות הללו בדרך כלל נענה משה בחיוב, חוץ מבתחינה שלו להכנס לא"י. |
"אל ה' לאמר", ומה ת"ל "לאמר"? אלא שאמר לו: השיבני אם מרפא אתה אותה אם לאו
עד שהשיבו הקדוש ברוך הוא "ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה" (במדבר יב יד)!
רבי אלעזר בן עזריה אומר: בארבעה מקומות ביקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא והשיבו על שאלותיו
כיוצא בו אתה אומר "וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי" (שמות ו יב) אין ת"ל "לאמר"
אלא שאמר לו: השיבני אם אתה גואלם אם לאו, עד שהשיבו הקדוש ברוך הוא "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה" (שמות ו א)!
כיוצא בו אתה אומר "וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר" (במדבר כז טז), שאין ת"ל "לאמר"
אלא שאמר לו: השיבני אם אתה ממנה פרנסים עליהן אם לאו
עד שהשיבו המקום, שנאמר "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון" (במדבר כז יח)!
כיוצא בו אתה אומר "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר" (דברים ג כג), אין ת"ל "לאמר"
אלא שאמר לו: השיבני אם אכנס לארץ אם לאו, עד שהשיבו המקום "רב לך" (דברים ג כו)
אף כאן אתה אומר: אין ת"ל "לאמר", אלא אמר לו: השיבני אם מרפא אתה אותה אם לאו
עד שאמר לו הקדוש ברוך הוא "ואביה ירוק ירק בפניה".
שתי התשובות הראשונות סותרות זו את זו: הראשונה מבטאת אי נשיאת פנים של משה למרים, והשניה מבטאת יחס מיוחד של משה לאחותו, כדי לזרז את ריפויה. התשובה השלישית עוסקת בנראות של משה בעיני הציבור, המעריץ אותו. |
"אל נא רפא נא לה", מפני מה לא האריך משה בתפלה? שלא יהיו ישראל אומרים מפני שהיא אחותו הוא עומד ומרבה בתפלה
ד"א: שלא יהו ישראל אומרין אחותו נתונה בצרה והוא עומד ומרבה בתפלה
ד"א: לא זהו משה, שמתפלל והמקום שומע תפילתו, כמה שנאמר "ותגזר אומר ויקם לך" (איוב כב כח) ואומר "אז תקרא וה' יענה" (ישעיה נח ט)
משה מייצג את שתי הקיצוניות באורך התפילה, ונוהג בכל מקרה לפי השעה; וראו מכילתא ויהי ג, שם ויסע א וכן, כסיפור - בברכות לד א. |
שאלו תלמידיו את ר' אליעזר: עד כמה יאריך אדם בתפלה? א"ל אל יאריך יותר ממשה
שנאמר "ואתנפל לפני ה' כראשונה את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה" (דברים ט יח)
ועד כמה יקצר בתפלה? א"ל אל יקצר יותר ממשה; שנאמר "אל נא רפא נא לה"! יש שעה לקצר ויש שעה להאריך!
פיסקה קו
עריכהעל במדבר יב יד-טז
ראו יג מידות דר' ישמעאל, קל וחומר, שמכאן לומדים את ההגבלה של 'דיו לבא מן הדין להיות כנידון': למרות שנזיפה מהקב"ה חמורה מנזיפה מאב בשר ודם אין מרים צריכה להיסגר יותר משבעה ימים. |
"ויאמר ה' אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים" (במדבר יב יד),
ר' אחי בר' יאשיה אומר: שתי נזיפות נזפה: אלו אביה בשר ודם נזפה - עד שתהא מוכלמת שבעה!
או מה אביה בשר ודם שבעה, מי שאמר והיה העולם ארבעה עשר?
דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה אביה בשר ודם שבעה, אף מי שאמר והיה העולם שבעה!
ראו לעיל פיסקה קה, שאהרון לא היה יכול להסגיר ולטהר את מרים כי היה אחיה. לפיכך נעשו הדברים ע"י הקב"ה, שפסק לה שבעה ימי הסגר. דרשה המנסה להמעיט בחטאה של מרים, ולתאר את הצרעת שלה כהזדמנות לקבל שכר! |
"תסגר", הקדוש ברוך הוא הסגירה, והקב"ה טימאה, והקב"ה טיהרה!
ראו סוטה א ט, ותוספתא שם ד ב, והלכה ד שם, העוסקות בעצמות יוסף ובקבורת משה, וכן פתיחתא למכילתא ויהי. מרים ומשה זכו ביותר ממה שעשו, כי מדה טובה מרובה; לכן למרים לא המתינה רק נערה אחת במשך שעה אחת, אלא כל ישראל וענני הכבוד וכו' במשך שבעה ימים; וכן משה זכה לא רק לקבורה אלא גם ללווייה ע"י הקב"ה והמלאכים. |
"שבעת ימים והעם לא נסע" (במדבר יב טו), ללמדך שבמדה שאדם מודד - בה מודדים לו
מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר "ותתצב אחותו מרחוק" (שמות ב ד)
לפיכך עיכב לה המקום שכינה וארון כהנים ולוים וישראל ושבעה ענני כבוד, שנאמר "והעם לא נסע עד האסף מרים".
יוסף זכה בעצמות אביו, ואין באחיו גדול הימנו; שנאמר "ויעל יוסף לקבור את אביו... ויעל עמו גם רכב גם פרשים" (בראשית נ ז-ט)
מי לנו גדול מיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה עצמו!
משה זכה בעצמות יוסף, ואין בישראל גדול ממנו; שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף" וגו'
מי לנו גדול ממשה, שלא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר "ויקבור אותו בגיא בארץ נבו" (דברים לד ו)
ר' יהודה מתאר את הלווייה שנערכה למשה ע"י הקב"ה והמלאכים, על סמך הסתירה באשר למקומו של הר נבו וע"פ הפסוק 'ויקבור אותו' – הקב"ה קבר את משה. |
ר' יהודה אומר: אלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאמרו! הרי הוא אומר "עלה אל הר העברים הזה הר נבו" (דברים לב מט)
זה נחלת בני ראובן, שנאמר "ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו" (במדבר לב לז)
ולא נקבר אלא בתוך נחלתו של גד, שנאמר "ולגד אמר ברוך מרחיב גד... וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון" (דברים לג כ-כא)
אלא מלמד שהיה משה נתון על ידו של הקדוש ברוך הוא ארבעת מילין, מחלקו של ראובן לחלקו של גד
ומלאכי השרת מקלסים אותו ואומרים "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל" (דברים לג כא)
ולא משה בלבד, אלא כל הצדיקים - הקדוש ברוך הוא אוספם, שנאמר "והלך לפניך צדקך וכבוד ה' יאספך" (ישעיה נח ח).
המילים שנראות מיותרות 'ויהיו בחצרות' שבסוף הפרק הקודם משמשות את הדרשן לדרשה שיצאו מחצרות וחזרו לשם כדי להמתין למרים, ורק אחרי שחזרה למחנה נסעו שוב. |
"נסעו העם חצרות ויהיו בחצרות" (במדבר יא לה), וכי שתי 'חצרות' היו, שנסעו מזו וחנו בזו?
אלא כיון שנסעו ישראל - לא הספיקו להלוך עד ששמעו שנצטרעה מרים וחזרו וחנו לאחוריהם
לכך נאמר "ואחר נסעו העם מחצרות" (במדבר יב טז).