ביאור:תוספתא/סוטה/ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת סוטה פרק רביעי

מדת הטוב - אברהם ושכרו

(א)
אין לי אלא מדת פורעניות, שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. מדת הטוב מנין?

לעניין "מידת הטוב מרובה" ראו גם מכות א, ז, ובפירוש שם. כאן מחשבים את היחסים בין מידת הטוב למידת הפורענות, וראו חישוב שונה במכילתא ויסע ג, שם מגיע ר' אלעזר המודעי לטענה שהיחס הוא רק פי 4.
ההלכה מוקדשת ברובה לסיפור אברהם בתחילת וירא, והשוו מכילתא ויהי, פתיחתא. וראו שם גם לעניין עמוד הענן ועמוד האש. לעניין המן השוו ספרי במדבר פט. לעניין השלו השוו ספרי במדבר צז.

אמרת: מרובה מדת הטוב ממדת הפורענות על אחת מחמש מאות
במדת הפורענות כתוב (שמות לד ז) 'עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים'
במדת הטוב כתוב (שם) 'ועושה חסד לאלפים'
הוי אומר: מרובה מדת הטוב ממדת פורענות על אחד מחמש מאות
וכן אתה מוצא באברהם, שבמדה שמדד בה מדדו לו
אברהם רץ לפני מלאכי השרת שלש ריצות
שנא' (בראשית יח ב-ז) 'וירא וירץ לקראתם' וגו' 'וימהר אברהם האהלה אל שרה' וגו'
'ואל הבקר רץ אברהם'
אף המקום ב"ה רץ לפני בניו שלש ריצות,
שנא' (דברים לג ב) 'ה' מסיני בא וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן' וגו'
באברהם הוא אומר (בראשית יח ב) 'וישתחו ארצה' - אף המקום ב"ה בישר את בניו לעתיד לבא
שנא' (ישעיה מט כג) 'והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך אפיים ארץ ישתחוו לך'
באברהם הוא אומר (בראשית יח ד) 'יוקח נא מעט מים' - אף המקום ב"ה בישראל
ונתן לבניו באר במדבר, שהיתה שופעת בכל מחנה ישראל
שנא' (במדבר כא יח) 'באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם'
מלמד שהולכת פני כל הדרום, ומשקה את כל פני הישמון
שנא' (במדבר כא כ) 'ונשקפה על פני הישמון'
באברהם הוא אומר (בראשית יח ד) 'והשענו תחת העץ'
אף המקום נתן לבניו שבעה ענני כבוד במדבר
אחד מימינם ואחד משמאלם ואחד לפניהם ואחד לאחריהם
ואחד למעלה מראשיהם ואחד לשכינה שביניהם
ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם הורג נחשים ועקרבים ושורף סירים וקוצים ואטד
משפיל להם את הגבוה ומגביה להם את השפל
ועושה להן דרך מיושר, דרך סרט מושך והולך
שנא' (במדבר י לג) 'וארון ברית ה' נוסע לפניהם' וגו'
ובו היו משתמשין כל ארבעים שנה שהיו במדבר, שנא' (במדבר י לד) 'וענן ה' עליהם יומם' וגו'
מה ת"ל (שמות יג כב) 'לא ימיש עמוד הענן יומם'?
של יום משלים לשל לילה, ושל לילה משלים לשל יום
באברהם הוא אומר (בראשית יח ה) 'ואקחה פת לחם וסעדו לבכם' וגו'
אף המקום ב"ה נתן לבניו מן במדבר
שנא' (במדבר יא ח) 'שטו העם ולקטו' וגו' 'לשד השמן' - כיוצא מן הדד הוא שד שמן
מה דד זה עיקר לתינוק והכל טפל - כך היה המן עיקר לישראל והכל טפל להם
ד"א: מה הדד זה, אפי' תינוק יונק הימנו כל היום - אין מזיקו
כך נעשה המן, שאפילו ישראל אוכלו כל היום כולו - אין מזיקו
כך נעשה למי שאין נחשב עליו, אבל מי שנחשב עליו - מתהפך בפיו לכל איזה טעם שירצה
שנא' (תהלים עח כט) 'ויתן להם שאלתם ותאותם יביא להם'
ולא עוד אלא שירד להם מזון שני אלפים שנה ביום אחד
באברהם הוא אומר (בראשית יח ז) 'ואל הבקר רץ אברהם'
אף המקום ב"ה הגיז לבניו שליו מן הים
שנא' (במדבר יא לא) 'ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים' וגו'
שתי אמות היתה גבוה מן הארץ, דברי ר"ע
ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: (שם) 'ויטוש על המחנה כדרך יום כה'
מה ת"ל שוב 'וכדרך יום כה'? מלמד שהיתה עולה מן הארץ ועד הרקיע, וחופה את גלגל חמה
ומה ת"ל (שם) 'וכאמתים על פני הארץ'? - שתי אמות היתה נטולה מן הארץ
כדי שלא יהא מצטער, שוחה ונוטל
באברהם מהו אומר, (בראשית יח ח) 'והוא עומד עליהם' וגו'
אף המקום ב"ה הגין את בניו במצרים, שנא' (שמות יב כג) 'ופסח ה' על הפתח' פסח הוא הגן.
באברהם מהו אומר, (בראשית יח טז) 'ואברהם הולך עמם לשלחם'
אף המקום ב"ה הלוה את בניו ארבעים שנה
שנא' (דברים ב ז) 'זה ארבעים שנה ה' אלהיך עמך' וגו'.

יוסף, משה, וקבורתם

(ב)
יוסף זכה בעצמות אביו, אף הוא לא נתעסק בו אלא משה

ראו משנה א, ט. והשוו מכילתא ויהי, פתיחתא.

שנא' (שמות יג יט) 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו'
מלמד שכל העם היו עסוקין בביזה, והוא עוסק במצוה
שנא' (משלי י ח) 'חכם לב יקח מצות' וגו'
אילו לא היה משה מתעסק בו לא היו ישראל מתעסקין בו
מה ת"ל (יהושע כד לב) 'ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם'?
אלא, כיון שראו ישראל את משה שהוא מתעסק בו אמרו: הניחו לו, כבודו בגדולים יותר מן הקטנים!
ואילו לא היה משה וישראל מתעסקין בו לא היו בניו מתעסקין בו?
מה ת"ל (שם) 'ויהיו לבני יוסף לנחלה'?
אלא כיון שראו בניו את משה וישראל שהיו מתעסקין בו
אמרו: הניחו לו, כבודו במרובין יותר מן המועטין.

(ג)
מנין היה משה יודע היכן יוסף קבור?

ראו במכילתא שם. אגדה שומרונית טוענת שעמוד האש ועמוד הענן מנעו מישראל להתקדם מסוכות, ורק לאחר שחזר משה ולקח את עצמות יוסף הצליחו להמשיך בדרכם.
כיצד הציף משה את הארון? לפי הברייתא אמר לו שיצוף. לפי ההשוואה לאלישע זרק לנילוס דברים, ואכן ראו למשל במכילתא הנ"ל, וביתר פירוט והרחבה ראו מדרש תנחומא כי תשא יט, שזרק לוח של זהב ועליו "עלה שור".
לדעה שיוסף היה קבור בקברות המלכים ראו במכילתא שם, וראו גם צוואת שמעון ח, ד.
בסיום קושרת הברייתא את שני הארונות, וראו גם במכילתא הנ"ל.

אמרו: סרח בת אשר היתה באותו הדור. הלכה ואמרה לו למשה: בנילוס נהר יוסף קבור
שעשו לו מצרים שפודין של מתכת וחברום בבעץ
והלך משה ועמד על נילוס נהר, ואמר: יוסף יוסף, הגיעה שעה שהקב"ה גואל את ישראל
הרי שכינה מעוכבת לך, וישראל מתעכבין לך, וענני כבוד מתעכבין לך
אם אתה מגלה א"ע – מוטב, ואם לאו - נקיים אנו משבועה שהשבעת את אבותינו
מיד צף ארונו של יוסף לשפת ונטלו משה ובא לו
ואל תתמה, שהרי הוא אומר (מלכים ב ו ה-ו) 'ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל' וגו'
'ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל'
והלא דברים ק"ו: ומה אלישע תלמידו של אליהו, ואליהו תלמידו של משה, כך הציף הברזל
משה, רבו של אליהו, רבו של אלישע - על אחת כמה וכמה
יש אומרים: בקברות מלכים יוסף היה קבור
והלך משה ועמד על קברות המלכים, ואמר: יוסף יוסף, הגיעה שעה שהקב"ה גואל את ישראל
הרי שכינה מעכבת לך, וישראל מעוכבין לך, וענני כבוד מעוכבין לך
אם אתה מגלה את עצמך – מוטב, ואם לאו - נקיים אנחנו משבועה אשר השבעת את אבותינו
מיד הקיץ ארונו של יוסף ונטלו משה ובא לו
והיו שני ארונות מהלכין, אחד ארון קודש וארון של מת
והיו כל עוברין ושבין אומרין: מה טיבן של שני ארונות הללו?
אמרו להם: אחד ארון קודש ואחד של מת
אמרו להם: וכי אפשר לארון קודש להלוך עם ארונו של מת?
א"ל: מת שבארון זה קיים מה שכתוב ומונח בארון קודש זה.

(ד)
משה זכה בעצמות - אף הוא לא נתעסק בו אלא המקום ב"ה

השורה הראשונה היא ממשנה א, ט.
וראו ספרי ברכה שנה. לשאלה היכן קבור משה השוו לשאלה היכן נבנה המקדש, ראו אדר"נ לה, ג. בשני המקרים יש טענות לשני שבטים והפתרון הוא בשרטוט מחדש של הגבול ביניהם.

שנא' (דברים לד ו) 'ויקבור אותו בגי' וגו'
מלמד שהיה מוטל בגפיו של שכינה כארבעה מילין מחלקו של ראובן לחלקו של גד
שמת בתוך שדה ראובן, שנא' (במדבר לב לז-לח) 'ובני ראובן בנו... ואת נבו'
ומנין שנקבר בתוך שדה נחלתו של גד?
שנא' (דברים לג כ-כא) 'ולגד אמר ברוך מרחיב גד... וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון'
ומלאכי השרת סופדין, ואומרין לפניו (שם) 'צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל'

מקום שהתחיל בעבירה – משם פורענות מתחילה

וכן הוא אומר בסוטה: (במדבר ה כב) 'ובאו המים המאררים האלה' וגו'

ירך, מקום שהתחילה בעבירה תחלה - משם פורעניות מתחלת לבא עליה

הברייתא חוזרת לעונש הסוטה, וראו משנה א, ז. הפעם הנושא הוא סדר העונשים: ראשית לוקה האיבר שחטא ראשון, ואחריו כל השאר.
וראו גם מכילתא פסחא ז, מכילתא ויהי א, (שם הדוגמא של פרעה נלמדת משמות יד ד) וכן ספרי במדבר יח.

ירך התחילה בעבירה תחלה, ואח"כ בטן
לפיכך תלקה ירך תחלה ואח"כ בטן, ושאר כל הגוף לא פלט
שנא' (במדבר ה כז) 'והשקה את המים... וצבתה בטנה ונפלה ירכה'
וכן אתה מוצא באנשי מבול
אדם התחיל בעבירה, שנא' (בראשית ו ה) 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ'
אף הן לקו תחלה, והשאר לא פלטו
שנא' (בראשית ז כג) 'וימח את כל היקום מאדם עד בהמה' וגו'
קטני סדום, הן התחילו בעבירה תחלה
שנא' (בראשית יט ד) 'טרם ישכבו ואנשי העיר... מנער ועד זקן'
אף הן לקו תחלה, והשאר לא פלטו
שנא' (בראשית יט יא) 'ואת האנשים אשר פתח הבית הכו... מקטון ועד גדול'
גדולי מצרים, "עמו" הן התחילו בעבירה תחלה
שנא' (שמות א כב) 'ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן' וגו'
הן לקו תחלה, והשאר לא פלטו
שנא' (שמות ז כט) 'ובכה ובעמך' וגו'.
מרגלים, הן התחילו בעבירה תחלה
שנא' (במדבר יג לב) 'ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אותה' וגו'
הן לקו תחלה, והשאר לא פלטו
הן לקו תחלה, דכתיב (במדבר יד לז) 'וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ'
והשאר לא פלטו, שנא' (במדבר יד לה) 'אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה'.
שכיני ארץ ישראל התחילו בעבירה תחלה
שנא' (ירמיה יב יד) 'כה אמר ה' על כל שכני הרעים הנוגעים בנחלה' וגו'
אף הן לקו תחלה, והשאר לא פלטו, שנא' (שם) 'הנני נותשם.... ואת בית יהודה אתוש מתוכם'
נביאי ירושלים, הן התחילו בעבירה תחלה
שנא' (ירמיה כג טו) 'כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה לכל הארץ'
אף הן לקו תחלה, והשאר לא פלטו
שנא' (ירמיה כט כב) 'ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל' וגו'.

נתנה עיניה והפסידה

(ה)

כשם שאסורה לבעל - כך אסורה לבועל

נמצאת אומר בסוטה, שנתנה עיניה בשאין ראוי לה

ראו משנה ה, א. בעניין נחש הקדמוני ראו אדר"נ א, ח. וראו בבלי סוטה ט ע"א – ע"ב.

מה שבקשה לא ניתן לה, ומה שבידה ניטל ממנה
וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני, שהיה ערום מכל הבהמה ומכל חית השדה
שנא' (בראשית ג א) 'והנחש היה ערום מכל' וגו'
בקש להרוג את אדם ולישא את חוה
אמר לו המקום: אני אמרתי תהא מלך על כל בהמה וחיה
עכשיו שלא רצית – 'ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה'
אני אמרתי בקומה זקופה תלך כאדם; עכשיו שלא רצית (בראשית ג יד) 'על גחונך תלך'
אני אמרתי תאכל מאכל אדם, ותשתה משתאו של אדם
עכשיו שלא רצית (שם) 'ועפר תאכל כל ימי חייך'
אתה בקשת להרוג את אדם ולישא את חוה, עכשיו (בראשית ג טו) 'ואיבה אשית בינך ובין האשה'
נמצאת אומר: מה שבקש לא ניתן לו, ומה שבידו ניטל ממנו
וכן אתה מוצא בקין, קרח, ובלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי, אבשלום, ואדוניה, והמן
שנתנו עיניהם בשאין ראוי להם; מה שבקשו לא ניתן להם, ומה שבידם ניטל מהם.