ביאור:מכילתא דרשב"י/פרק יד
פרק יד עריכה
פסוק ב עריכה
'וישובו' מסמן חזרה, וישראל פירשו זאת כחזרה לעבדות. משה הרגיע את ישראל. |
"וישובו ויחנו לפני פי החירות" אמר להן משה: חזרו לאחוריכם!
כיון שתקעו קרן לחזור התחילו מחוסרי אמנה שבהן מתלשין בשערן ומקרעין בכסותן
אמר להם משה: מפי הקודש נאמר לי שאתם בני חורין!
"בין מגדול ובין הים" שם היתה גדולתן שלמצרים ושם היתה תפארת שלהם ולשם כינס יוסף את כל הכסף
כענין שנאמר "ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה" (בראשית מז, יד)
"לפני בעל צפון", בעל צפון נשתייר להם מהיראות כדי לפתות את ליבן שלמצרים
ועליו הוא אומר "משגיא לגוים ויאבדם" (איוב יב, כג).
"נכחו תחנו על הים" מגיד הכתוב שהיו במגדול אכלוסין כנגד כל יוצאי מצרים.
דבר אחר "נכחו תחנו על הים" - כדי לפתות לבם שלמצרים.
פסוק ג עריכה
אכן היו חיות טרף מאיימות על ישראל, אבל לא בשליחות בעל צפון אלא בשליחות הקב"ה! – וראו גם מכילתא ויהי א על הפסוק |
"סגר עליהם המדבר", אמר פרעה: בעל צפון כינס עליהן חיות רעות ואין מניחות אותן לעבור - וכן היה!
כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף - נשאו עיניהם למדבר
כינס עליהן הקדוש ברוך הוא חיות רעות ולא היו מניחות אותן לעבור
שנאמר "סגר עליהם המדבר", אין סגירה אלא חיה רעה
כענין שנאמר "אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא" (דניאל ו, כג)!
פסוק ד עריכה
"ואכבדה בפרעה" כשהקב"ה נפרע מן הרשעים - שמו מתגדל בעולם
וכן הוא אומר "ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים
תרשיש פול ולוד מושכי קשת תובל ויון האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי"
מהוא אומר? "והגידו את כבודי בגוים" (ישעיה סו, יט)!
כיוצא בו אתה אומר "ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף"
מהוא אומר? "והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים" (יחזקאל ל"ח, כ"ב-כ"ג).
כיוצא בו אתה אומר: "ה' עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה",
מהוא אומר? "אליך גוים יבואו מאפסי ארץ ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו הבל ואין בם מועיל" (ירמיה טז, יט).
כיוצא בו אתה אומר "כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו
אחריך ילכו ובזקים יעבורו ואליך ישתחוו אליך יתפללו"
מהוא אומר? "אך בך אל ואין עוד אפס אלהים" (ישעיה מה, יד).
כיוצא בו אתה אומר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו" מהוא אומר? "והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א, כא)
ואומר "ה' מלך עולם ועד - אבדו גוים מארצו" (תהלים י, טז)
ואומר "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם - ברכי נפשי את ה' הללויה (תהלים קד, לה)
ואומר "ה' שומר את גרים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות"
מהוא אומר? "ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור הללויה"! (תהלים קמו, י)!
פסוק ה עריכה
"ויגד למלך מצרים" נסעו בני ישראל מרעמסס לסכות ומסכות לאיתם ומאיתם לפי החירות
ערב שבת ושבת ואחד בשבת שהן חמשה עשר וששה עשר ושבעה עשר.
בשני בשבת, שהוא רביעי לנסיעתן, שהוא יום שמנה עשר - היו ישראל מציעין בהמתן ומתקינין כליהן לצאת
אמרו להן קטרין: הגיע פרתזזמיא שלכם לחזור למצרים, כענין שנאמר "דרך שלשת ימים נלך במדבר" (שמות ח, כג)
אמרו להן: כיון שיצאנו ממצרים - יצאנו מרשות פרעה. אמרו להם: רוצים ולא רוצים - סופכם לחזור ולקיים דברי מלכות
עמדו עליהן ישראל והכו מהן, ופצעו מהן, והרגו מהן; והלכו והגידו לפרעה
לכך נאמר "ויגד למלך מצרים". מי הגידו לו? קטרין שהיו עמהן!
ויש אומרין דידכאות היו לו; ויש אומרין עמלק הגיד לו.
"כי ברח העם" וכי בורחים היו? והלא כבר נאמר "ובני ישראל יוצאים ביד רמה" (פס' ח)!
אלא מתוך שהרגו את הקטרין - הלכו ואמרו לפרעה 'הכו ממנו ופצעו ממנו'
ואין להם לא מושל ולא שר, כענין שנאמר "מלך אין לארבה ויצא חוצץ כולו" (משלי ל, כז)
"ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם"
אתמול "ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים" (שמות י, ז)
והיום "ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם."
"ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו" אמרו: אלו שלחנו ולא לקינו - כדאי היה, אלא שילחנו ולקינו!
אלו לקינו ולא שילחנו - כדאי היה, אלא לקינו ושילחנו! אלו שילחנו ולקינו ולא ניטל ממונינו - כדאי היה, אלא שילחנו ולקינו וניטל ממונינו.
מושלו משל: למה הדבר דומה למלך בשר ודם שאמר לעבדו הבא לי דג מן השוק
הלך והביא לו דג מבאיש. אמר: גזירה: או אוכל אתה את הדג, או לוקה מאה מכות, או נותן מאה מנה.
אמר: הריני אוכל את הדג! לא הספיק לגמור - נפשו קניטה עליו, אמר: הריני לוקה מאה מכות! לקה ששים או שבעים, נתקלקל
אמר: הריני נותן מאה מנא! נמצא אכל את הדג, ולקה מאה מכות, ונתן מאה מנא
כך נעשה להן למצרים: לקו, ושילחו, וניטל ממונם! לכך נאמר מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו
דבר אחר "ויאמרו מה זאת עשינו" מגיד הכתוב שכיון שיצאו ישראל ממצרים -בטלה מלכותן של מצרים
"מעבדינו", מי עובדינו עכשיו? יהיו כל אומות העולם מקישות עלינו בזוג
ואומרות: ומה אלו, שהיו ברשותם, הניחום והלכו להן
עכשיו היאך אנו שולחין לארם צובה ולארם נהרים להעלות לנו מיסים ולשלח לנו עבדים ושפחות?
ללמדך שהיה פרעה שליט מסוף העולם ועד סופו ושלטונות היו לו מסוף העולם ועד סופו, מפני כבודן של ישראל
ועליו הוא אומר "שלח מלך ויתירהו, מושל עמים..." (תהלים קה, כ)
במלכות בבל הוא אומר "והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו... אפקוד על הגוי ההוא" (ירמיה כז, ח)
במלכות מדי הוא אומר "באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא..." (דניאל ו, כו) ואומר "וישם המלך אחשורוש מס..." (אסתר י, א)
במלכות יון הוא אומר "וארבעה רישין לחיותא ושלטן יהיב לה" (דניאל ז, ו)
במלכות רביעית הוא אומר "ותאכול כל ארעא ותדושינה ותדקנה (שם פס' כג).
הא אין לך כל אומה ומלכות ששלטה בהן בישראל ולא שלטה מסוף העולם ועד סופו, מפני כבודן של ישראל
לכן נאמר "ויאמרו מה זאת עשינו"
דבר אחר "ויאמרו מה זאת עשינו", אמרו והלא בשבילן טובה באה עלינו!
היה ר' יוסי אומר: מושלו משל, למה הדבר דומה? לאחד שהיה לו בית כור ומכרו בדבר מועט
והלך אותו לוקח ופתח בו מעיינות, ונטע בו גנות ופרדסים. התחיל המוכר נחנק!
כך מצרים, שילחו ולא ידעו מה שילחו! וכן הוא אומר "שלחיך פרדס רימונים" (שיר השירים ד, יג)
ר' שמעון אומר: מושלו משל, למה הדבר? דומה לאחד שנפלה לו פלטירה בירושה במדינת הים
ומכרה בדבר מועט; הלך אותו לוקח ומצא בה אוצרות של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, התחיל המוכר נחנק!
כך נעשה להן למצרים: לקו ושילחו וניטל ממונן! ראו לעיל – נראה כטעות סופר של הכפלת הטקסט. לכן נאמר "ויאמרו מה זאת עשינו"...
פסוק ו עריכה
"ויאסור את רכבו" - הוא בידו אסרו. דרך מלכים להיות עומדין ואחרים מציעין להן; אבל כאן - הוא אסרו
כיון שראו גדולי מלכות שהציע הוא לעצמו - עמד כל אחד ואחד והציע לעצמו.
ארבעה אסרו בשמחה: אברהם אבינו אסר בשמחה, שנאמר "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו" (בראשית כב, ג)
יוסף אסר בשמחה, שנאמר "ויאסור יוסף מרכבתו" (בראשית מו, כט)
פרעה אסר בשמחה, שנאמר "ויאסור את רכבו"
בלעם אסר בשמחה, שנאמר "ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו" (במדבר כב, כא)
ר' שמעון בן יוחי אומר תבוא חבישה תעמוד על חבישה
תבוא חבישה שחבש אברהם לילך ולעשות רצון אביו שבשמים, תעמוד על חבישה שחבש בלעם לילך לקלל את ישראל!
תבוא אסירה ותעמוד על אסירה
תבוא אסירה שאסר יוסף לקראת ישראל אביו, ותעלה על אסירה שאסר פרעה לרדוף אחרי ישראל!
תבוא חרב יד ותעמוד על חרב יד
תבוא חרב יד "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת" (בראשית כב, י)
ותעמוד על חרב יד של פרעה, שאמר אריק חרבי תורישמו ידי (שמות טו, ט)
"ואת עמו לקח עמו" - לקחן עמו בדברים
דרך מלכים להיות מהלכין בסוף וחיילותם תחלה; אבל אני - הריני מהלך לפניכן תחלה!
דרך מלכים להיות בוזזין לעצמן ונוטלין חלק בראש; אבל אני אשוה לכן בביזה
ולא עוד אלא שאני פותח לכן תיסווראות, ומחלק אני לכם כסף וזהב וכל אבנים טובות ומרגליות
כענין שנאמר "אחלק שלל". לכן נאמר "ואת עמו לקח עמו" - לקחן עמו בדברים.
פסוק ז עריכה
"ויקח שש מאות רכב בחור". משלמי היו? אם תאמר משל פרעה היו, הרי כבר נאמר "הנה יד ה' הויה במקנך" (שמות ט, ג)
ואם תאמר משל מצרים היו, הרי כבר נאמר "וימת כל מקנה מצרים"
ואם תאמר משל ישראל היו, הרי כבר נאמר "וגם מקנינו נקח עמנו" (שמות י, כו)!
משלמי היו? הרי הוא אומר "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה הניס... מקנהו אל הבתים (שמות ט, כ)
נמצינו למדין: הירא את דבר ה' מעבדי פרעה - הן היו תקלה לישראל!
מיכן אמרו הכשר שבגוים – הרוג! יפה שבנחשים - רצץ את מוחו!
רבן שמעון בן גמליאל אומר בוא וראה עשרה וגדולתה של מלכות זו, שאין לה נומרין אחת בטלה
אלא כולן רצות ביום ובלילה וכן הוא אומר "ויקח שש מאות רכב בחור" כנגדן של מצרים כולן עומדות בטלות!
"ושלישים על כולו", אין שלישים אלא גבורים, כענין שנאמר "שלישים וקרואים רוכבי סוסים כולם" (יחזקאל כג, כג).
דבר אחר "ושלישים" - שהיו משולשין בזיין. דבר אחר "ושלישים" רבן שמעון בן גמליאל אומר: זו שלישו של מרכבה
שמתחלה לא היו אלא שנים, בא פרעה והוסיף עוד אחת, למהר ולרדוף אחרי ישראל ויש אומרים אנטונינוס הוסיפה.
דבר אחר "ושלישים" - שלשה לכל אחד ואחד, ויש אומרים שלשים לכל אחד ואחד, ויש אומרים שלש מאות לכל אחד ואחד.
ר' שמעון בן אלעזר אומר: וכי מאין היה פרעה יודע כמה מתו בשלשת ימי אפילה? אלא הוציא טימוסין שלהן, ולפי טימוסין נתן עליהן חיילות.
דבר אחר "ושלישים על כלו" - על מנת לכלות! אני אמרתי כל הבן הילוד... וכל הבת תחיון" (שמות א, כב)
עכשיו "ושלישים על כולו", על מנת לכלות! "אריק חרבי תורישמו ידי" (שמות טו, ט)!
פסוק ח עריכה
"ויחזק ה' את לב פרעה מלך מצרים" שהיה לבו חלוק אם לרדוף ואם לא לרדוף
"וירדף אחרי בני ישראל". מגיד הכתוב שאם היתה אומה אחרת לא היה רודף אחריה.
"ובני ישר' יצאים ביד רמה" מגיד הכתוב שכשהיו מצריים רודפין אחרי ישראל היו מנאצין ומחרפין ומגדפין
וישראל מפארין ומרוממין ומשבחין ומקלסין ומהללין ונותנין שיר ושבח גדולה ותהלה ותפארת ונצח והוד
למי שאמר והיה העולם שהמלחמה שלו, כענין שנאמר "רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם (תהלים קמט, ו)
ואומר "רומה על השמים אלקים... כרו לפני שיחה נפלו בתוכה" (תהלים נז, ו)
ואומר "ה' אלקי אתה ארוממך... קריה בצורה למפלה" (ישעיה כה, א).
דבר אחר "ביד רמה" - בראש גלוי. דבר אחר "ביד רמה" - שהיתה ידן רמה על מצרים!
פסוק ט עריכה
"וירדפו מצרים אחריהם", מגיד הכתוב שלא נכשל אחד מהן, כדי שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהן
וכן מצינו שהגוים מנחשין, שנאמר "כי הגוים האלה אשר אתה... אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו" (דברים יח, יד)
ואומר "וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם" (במדבר כב, ז) "ואת בלעם בן בעור הקוסם" (יהושע יג, כב).
אבל כאן - לא נכשל אחד מהן, כדי שינחשו ויחזרו לאחוריהן!
"וישיגו אותם חונים על הים", כיון שראה פרעה את בעל צפון שמח! אמר הסכים בעל צפון לגזירתי
אני אמרתי לטבעם במים - הסכים בעל צפון לגזירתי לטבען במים!
התחיל אומר ומזבח ומקטר לפני עבודה זרה שלו שנאמר "לפני בעל צפון ופרעה הקריב"!
פסוק י עריכה
דבר אחר "ופרעה הקריב" שהקריב הפורענות לבוא עליו.
דבר אחר "ופרעה הקריב" - מה שהלכו ישראל בשלשה ימים - הלכו קטרין ביום ומחצה
ומה שהילכו קטרים ביום ובמחצה - הילכו פרעה ביום אחד
"וישאו בני ישראל את עיניהם" מתוך שהכו מן הקטרין היו יודעין שסופן לרדף אחריהם!
'והנה מצרים נסעים אחריהם' אין כתיב כן, אלא "נוסע אחריהם"
מגיד הכתוב שנעשו כולן טורמאות יחידות צבאיות (30 פרשים בכל אחת) טורמאות, כאיש אחד; ומהן למדה מלכות זו להיות נוהגין טורמאות טורמאות.
"ויצעקו בני ישראל אל ה'" תפסו בידן אומנות אביהן, אומנות אברהם יצחק ויעקב:
באברהם הוא אומר "בית אל מים"... מה נאמר שם? "ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'" (בראשית יב, ח)
ביצחק הוא אומר "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד, סג)
ואין שיחה אלא תפלה, כענין שנאמר "אשפוך לפניו שיחי" (תהלים קמב, ג)
ואומר "יערב עליו שיחי" (תהלים קד, לד) ואומר "ערב ובקר וצהרים אשיחה" (תהלים נה, יח)
ואומר "תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו" (תהלים קב, א)
ביעקב הוא אומר "ויפגע במקום" (בראשית כח, יא),
ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה... ואל תפגע בי" (ירמיה ז, טז)
ואומר "אל תיראי תולעת יעקב" (ישעיה מא, יד): מה תולעת זו, אין מכה לארז אלא בפיה - כך אין לישראל אלא תפלה
ואומר "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" (בראשית מח, כב)
וכי בחרבו ובקשתו לקח? והלא כבר נאמר "כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני (תהלים מד, ז)!
הא מה תלמוד לומר? "בחרבי" - זו תפלה, "ובקשתי" - זו בקשה!
וכן הוא אומר "ברוך הגבר אשר יבטח בה'..." (ירמיה יז, ז) ואומר ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' (שם פס' ה) - זו תפלה
ביהודה הוא אומר "וזאת ליהודה ויאמר" מה הוא אומ? "שמע ה' קול יהודה"! (דברים לג, ז)
בדויד הוא אומר "אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנכי בא אליך בשם ה'" (שמואל א יז, מה)
ואומר "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה'" (תהלים כ, ח) - ואומר "המה כרעו ונפלו"
באסא מה הוא אומר? "ויקרא אסא אל ה' אלקיו..." ואומר "ה' אלקינו אתה אל יעצר עמך אנוש" (דברי הימים ב יד, י)
במשה הוא אומר "וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך... וירדו אבותינו... ונצעק אל ה' וישמע קולנו" (במדבר כ', י"ד-ט"ז)
אמר לו אתם מתגאין במה שהוריש אתכם אביכן "הקול קול יעקב" (בראשית כז, כב) "וישמע קולנו"
ואנו מתגאין במה שהוריש לנו אבא: "והידים ידי עשיו".
"ועל חרבך תחיה" (בראשית כז, מ) מה הוא אומר? "ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא" (במדבר כ, יח)
אף כן אתה אומר "ויצעקו בני יש' אל ה'" - תפסו בידן אומנות אבותיהן אומנות אברהם יצחק ויעקב!
פסוק יא עריכה
"ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר" משנתנו שאר בעיסה הלכו להן אצל משה
אמרו לו למשה "הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים" מה אמרו לו למשה במצרים?
הרי הוא אומר "ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם" (שמות ה, כ)
אמרו לו: היינו מצטערין על שיעבודינו במצרים? מיתתנו במדבר קשה לנו יתיר משיעבודנו במצרים!
היינו מצטערין על מיתת אחינו באפילה? מיתה שאנחנו מתים במדבר קשה לנו יתר ממיתת אחינו באפילה
שאחינו נספדין ונקברין, אבל אנו - תהא נבלתינו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה!
פסוק יג עריכה
"ויאמר משה אל העם אל תיראו" להודיע חכמתו של משה שהיה עתוד ועומד ומפייס כל אותן אלפים וכל אותן רבבות
ועליו מפרש בקבלה "והחכמה תעז לחכם" (קהלת ז, יט)
"התיצבו וראו" אין יצבה בכל מקום אלא רוח הקודש, כענין שנאמר "קרא את יהושע והתיצבו..." (דברים לא, יד)
ואומר "ויבא ה' ויתיצב ויקרא" (שמואל א ג, י), ואומר "והקהלת אתם אל אוהל מועד והתיצבו שם (במדבר יא, טז)
ואומר "והנה ה' נצב עליו" (בראשית כח, יג) ואומר "ראיתי את ה' נצב". (עמוס ט, א)
למה היו ישראל דומין באותה השעה? ליונה שפרחה מפני בן הנץ, נכנסה לה למערה לנקיק הסלע
ונחש מכונן לפנים ממנה! ליכנס לפנים אינה יכולה, מפני הנחש; לצאת לחוץ אין יכולה מפני בן הנץ!
והיתה צווחת ומטפחת בגפיה, כדי שישמע בעל השובך ויבא!
כך כיון שראו ישראל ים סוגר ושונא רודף - נשאו עיניהם בתפלה
ועליהן מפרש בקבלה "יונתי בחגוי הסלע" (שיר השירים ב, יד) "כי קולך ערב" - בתפלה "ומראך נאוה" - במעשים.
דבר אחר "התיצבו וראו את ישועת ה'" אמרו לו: אמתי? אמר להן: היום! אמרו לו: אין בנו כח לסבול!
נתפלל משה באותה שעה, והראן המקום טורמאות של מלאכי שרת עוברין לפניהן
כענין שנאמר "וישכם משרת איש האלקים... ויתפלל אלישע ויאמר... ויפקח אלקים את עיני הנער" (מלכים ב י', ט"ו-י"ז)
אף כך התפלל משה, והראן המקום טורמאות של מלאכים שהן עוברין לפניהם
וכן הוא אומר "מנוגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש" (תהלים יח, יג)
'עבין' כנגד טורמאות שלהן, 'ברד' כנגד אבני בלסטרא שלהן 'גחלי אש' כנגד נפט שלהן.
'וירעם בשמים ה כנגד הגפת תריסין שלהן 'ועליון יתן קולו' כנגד צווחות שלהן.
'וישלח חציו ויפיצם'... שהן חצים כנגד חיצים שלהן, 'וברקים רב ויהמם' כנגד צחצוח זיין שלהן.
דבר אחר "וישלח חציו ויפיצם", שהן חצים מפזרין אותן וברקים מכנסין אותן.
"ויהומם" הממן, עירבבן, ניטל סגניים שלהן ולא היו יודעין מה הן עושין.
דבר אחר "ויהומם" אין מהומה אלא מגפה, כענין שנאמר "והמם מהומה גדולה עד השמדם" (דברים ז, כג)
בשלשה מקומות הזהיר המקום את ישראל שלא לחזור למצרים: "כי כאשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו..."
ואומר "וה' אמר לכם לא תוסיפון..." (דברים יז, טז) ואומר "בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה" (דברים כח, סח).
בשלשתן חזרו - ובשלשתן נפלו: ראשונה בימי סנחריב, "הוי היורדים מצרים לעזרה" (ישעיה לא, א)
מה נאמר בהן? "ומצרים אדם ולא אל..." (שם פס' ג)
שנייה בימי יוחנן בן קרח "לא כי ארץ נלך... והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה" (ירמיהו מ"ב, י"ד-ט"ז)
שלישית בימי טרוגינוס! בשלשתן חזרו - ובשלשתן נפלו!
פסוק יד עריכה
בארבע כיתות עמדו ישראל על הים: אחת אומרת ניפול לים נתאבד, ואחת אומרת נחזור למצרים נכנע
ואחת אומרת נעשה מלחמה ואחת אומרת נצווח כנגדן אין פתרון
זו שאמרה ניפול לים "התיצבו וראו את ישועת ה'" זו שאמרה נחזור למצרים "כי כאשר ראיתם את מצרים..."
זו שאמרה נעשה עמהן מלחמה "ה' ילחם לכם". זו שאמרה נצווח כנגדן "ואתם תחרישון".
דבר אחר "ה' ילחם לכם עם אויביכם" לא לשעה, אלא לעולם ה' ילחם לכם.
ר' מאיר אומר: "ה' ילחם לכם", אם כשאתם עומדין ושותקין המקום עושה לכן מלחמה ועושה לכם נסים וגבורות
קל וחומר כשאתם אומרים לפניו שבח!
ר' אומר: "ה' ילחם לכם", המקום עושה לכם נסים וגבורות ואתם עומדין ושותקין?
אמרו לו: מה עלינו לעשות? אמר להן: היו מפארין ומרוממין ומשבחין ומקלסין ומהדרין
ונותנין שבח וגדולה ותהלה ותפארת והדר ונצח למי שהמלחמה שלו
כענין שנאמר "רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם" (תהלים קמט, ו)
ואומר "רומה על שמים אלקים" (תהלים נז, יב) ואומר "ה' אלקי אתה ארוממך" (ישעיה כה, א)
באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה "אשירה לה' כי גאה גאה... "(שמות טו, א)!
פסוק טו עריכה
"ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" ר' יהושע אומר: אין לישראל אלא ניסוע בלבד
ר' אליעזר אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, בני שרויין בצרה וים סוגר ושונא רודף
ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני? "מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו"!
שהיה אומר: יש שעה לקצר ויש שעה להאריך: "אל נא רפא נא לה" (במדבר יב, יג) - הרי לקצר
"ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה" (דברים ט, ט) - הרי להאריך!
ר' מאיר אומר: אמר לו: אם לאדם יחידי עשיתי ים יבשה, כענין שנאמר "יקוו המים" (בראשית א, ט)
לקהל קדשים אלו איני עושה ים יבשה? כן הוא אומר "לקדושים אשר בארץ המה"! (תהלים טז, ג)
ר' ישמעאל אומר: אמ' לו בזכות ירושלים אני קורע להן את הים,
שנאמר "עורי עורי לבשי עז זרוע ה' ... השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים... ובאו ציון ברנה"! (ישעיהו ט', י"א)
דבר אחר כבר עשיתי הבטחה שהבטיחן יעקב אביהן "והיה אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם" (בראשית מח, כא)
ר' עקיבא אומר: בזכות יעקב אני קורע להן את הים, שאמרתי לו "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה" (בראשית כח, יד)
ר' יהודה בן בתירא אומר: כבר הבטחתי אבותיהן של אלו "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" (שמות יד, כט)
ר' בניה אומר: בזכות מצוה שעשה אברהם אני קורע להן את הים: "ויבקע עצי עולה" (בראשית כב, ג) מה הוא אומר? "ויבקעו המים"
ר' שמעון בן יוחי אומר: כבר חמה ולבנה, כוכבים ומזלות יבקשו עליהן רחמים; שנאמר "כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם... רוגע הים" (ירמיה לא, לד)
שמעון התימני אומר: בזכות מילה אני קורע להן את הים, שנאמר "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה" (ירמיה לג, כה)
אי זו היא ברית שנוהגת ביום ובלילה? אי אתה מוצא אלא מילה! מה הוא אומר? "לגוזר ים סוף לגזרים" (תהלים קלו, יג)!
ר' אבטילס הזקן מושלו משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו והיה אפטרופוס ההוא מבקש מלפניו
ואמר לו: כלום אתה מבקש מלפני אלא בשביל בני? כבר נתרציתי לו! כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה
כלום אתה מבקש מלפני, אלא בשביל בני? כבר נתרציתי להן! "מה תצעק אלי?"
ר' אומר אמר לו: אמש אמרת לי "ומאז באתי אל פרעה" (שמות ה, כג), היום הזה אתה מרבה בתפלה לפני?
וחכמים אומרים: למען שמו עשה עמהן, שנאמר "למעני למעני אעשה" (ישעיה מח, יא) ואומר "בוקע מים מפניהם" (ישעיה סג, יב)
ר' אומר: אמר לו אמש היו אומרים "המבלי אין קברים במצרים" (שמות יד, יא), עכשיו אתה מרבה בתפלה לפני? "מה תצעק אלי דבר אך בני ישראל ויסעו" הסיע דברים מלבן!
ר' מאיר אומר: אמר לו כדי אמנה שהאמינו בי ישראל במצרים; אני קורע להן את הים
שלא אמרו לו למשה 'היאך נחזור לאחורינו שלא נשבור לב טף שעמנו' אלא האמינו והלכו אחרי משה.
ר' אלעזר בן עזריה אומר" בזכות אברהם עבדי אני קורע להן את הים, שנאמר "כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ויוציא עמו בששון" (תהלים קה, מג)
ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא אומר: בזכות שבטים אני קורע להן את הים, שנאמר "נקבת במטיו ראש פרזיו... דרכת בים סוסיך" (חבקוק ג, יד)
שמעיה אומר: כדי אמונה שהאמין בי אברהם אני קורע להן את הים "והאמין בה'" (בראשית טו, ו).
אבטליון אומר: כדי אמונה שהאמין ישראל במצרים אני קורע להן את הים, שנאמר "ויאמן העם" (שמות ד, לא).
שמעון איש קטרון אומר: בזכות עצמות יוסף אני קורע להן את הים
שנאמר "ויעזוב בגדו אצלה וינס" (בראשית לט, יב) מה אמר "הים ראה וינס" (תהלים קיד, ג)
ר' נתן אומר משום ר' יוסי המחוזי: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה
כבר הכתבתי עליך "בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר יב, ז). אתה ברשותי והים ברשותי; כבר עשיתיך גיזבר עליו!
ר' חנניה בן נכוסא אומר: כבר הכתבתי "ואח לצרה יולד" (משלי יז, יז) אח אני לישראל בשעת צרתן
אין אחים אלא ישראל שנאמר "למען אחי ורעי" (תהלים קכב, ח)
ר' אלעזר המודעי אומר: אמר לו המקום למשה: על בני אתה מצויני? שנאמר על בני ועל פועל ידי תצווני" (ישעיה מה, יא)
איני צריך ציווי! כבר מוזכרין הן לפני מששת ימי בראשית!
שנאמר "כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה... גם אני אמאס בכל זרע ישראל" (ירמיה לא, לו).
ר' אחא אומר: אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, משה מה תצעק אלי? אמר לו, אילולי צעקתך כבר איבדתים מן העולם
שנאמר "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו" (תהלים קו, כג)
ר' שמעון בן אלעזר איש כפר עיכום אומר: מה תצעק אלי? כבר קדמה צעקתם לצעקתך!
"וייראו מאד ויצעקו בני יש' אל ה' (שמות יד, י)!
אחרים אומרים: כדיי אמנה שהאמינו בני ישראל במצרים, קורע אני להן את הים
שלא אמרו לו למשה לאין אנו יוצאין, למדבר תהו הזה שאין בו כלום, ואין בידינו מחיה לדרך?
אלא יצאו על אמונה, ועליהן מפרש בקבלה "הלוך וקראת באזני ירושלם לאמר כה אמר ייי זכרתי לך... לכתך אחרי במדבר" (ירמיה ב, ב)
מה שכר נטלו על כך? "קדש ישראל לה'" (שם)
ר' יוסי הגלילי אומר: אמר לו כבר המוריה נעקר ממקומו, ומזבחו של יצחק בנו על גביו,
ומערכתו כאילו ערוכה עליו, ויצחק כאילו עקוד ונתון על גבי המזבח, ואברהם כאילו בידו מאכלת לשחוט את בנו
אמר לפניו, רבונו שלעולם אני מה עלי לעשות? אמר הוי מפאר ומרומם וכוליה עניינא!
פסוק טז עריכה
"ואתה הרם את מטך ונטה ידך...", עשרה נסים נעשו להן לישראל על הים:
נבקע ים ונעשה כמין כיפה, שנאמר "נקבת במטיו... דרכת בים סוסיך" (חבקוק ג, יד)
נחלק לשנים, שנאמר "ואתה הרם את מטך... ובקעהו"
ונעשה טיט, שנאמר "דרכת בים סוסיך" (חבקוק ג, טו),
נעשה יבשה, "ובני ישראל הלכו ביבשה..." (שמות יד, כט)
נעשה גזרים, שנאמר "לגוזר ים סוף לגזרים" (תהלים קלו, יג)
נעשה סלעים, שנאמר "שברת ראשי תנינים על המים" (תהלים עד, יג)
נעשה פירורין, שנאמר "פוררת בעזך ים" (שם)
נעשה ערמות, שנאמר "וברוח אפך נערמו מים" (שמות טו, ח)
יצאו להן זכרי מים מתוקים מתוך מים מלוחים,
קפא הים על שני חלקים נעשה כמן בולס של זכוכית, שנאמר "קפאו תהומות בלב ים" (שמות טו, ח)!
פסוק יט עריכה
"ויסע מלאך האלהים" ר' יהודה אומר: הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה, מושלו משל
למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה מהלך בדרך ובנו עמו במדבר. באו ליסטין לשבותו מלפניו - נטלו ונתנו לאחוריו
בא זאב ליטלו מאחוריו - נטלו ונתנו לפניו
ליסטים מלפניו וזאב מאחוריו - נטלו והרכיבו על כתיפו כענין שנאמר "ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה'" (דברים א, לא)
התחיל מצטער - לקחו על זרועותיו, כענין שנאמר "אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי (הושע יא, ג)
התחיל מצטער מפני חמה - פרס עליו בגדיו, שנאמר "פרס ענן למסך" (תהלים קה, לט)
הרעיב - האכילו לחם, כענין שנאמר "הנני ממטיר לכם לחם" (שמות טז, ד)
צמא - השקהו מים, שנאמר "ויוציא נוזלים מסלע" (תהלים עח, טז)
אין נוזלים אלא מים חיים, שנאמר "מעין גנים באר מים חיים ונוזלים" (שיר השירים ד, טו)
ואומר "שתה מים מבורך ונוזלים" (משלי ה, טו)
שאל ר' נתן את ר' שמעון בן יוחי: מפני מה בכל מקום כתיב "מלאך ה'" וכאן כתיב "מלאך האלקים"?
אמר לו: אין אלקים בכל מקום אלא דין, שהיו ישראל באותה השעה, אם להינצל - אם לאבד מן המצריים.
פסוק כ עריכה
"ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל". חצץ בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל
"ויהי הענן והחושך" - ענן לישראל וחושך למצרים. את מוצא שכל מי שנתון באפילה רואה מי ששרוי באורה
והיו מצרים שרויין באפילה וישראל שרויין באורה, כענין שנאמר "לא ראו איש את אחיו" (שמות י, כג)
מיכן את מוצא :לעתיד לבוא אומר "קומי אורי כי בא אורך... כי הנה החושך יכסה ארץ" (ישעיה ס, ב)
ולא עוד אלא שהיו המצריים שרויין באפילה, ורואין את ישראל שהן שרויין באורה, ואוכלין ושותין ושמחין
והיו מזרקין בהן חצים ואבני בלסטרא והיה מלאך וענן מקבלן, כענין שנאמר "אל תירא אברם אנכי מגן לך" (בראשית טו, א)
ואומר "אלקי צורי אחסה בו" (שמואל ב כב, ג) ואומר "אמרת ה' צרופה מגן הוא" (שם פס' לא)
"ולא קרב זה אל זה כל הלילה", היה מצרי עומד - אין יכול לישב; יושב - אין יכול לעמוד
טעון - אין יכול לפרוק; פרוק - אין יכול לטעון; והיה ממשש באפילה, שנאמר "וימש חושך" (שמות י, כא)
דבר אחר "ולא קרב זה אל זה כל הלילה" שלא קרב מחנה מצרים לתוך מחנה ישראל ולא מחנה ישראל למחנה מצרים!
פסוק כא עריכה
"ויט משה את ידו על הים" התחיל הים עומד כנגד משה; מושלו משל, למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנות, זו לפנים מזו. מכר את הפנימית והניח את החיצונה
בא לוקח להכנס - ולא הניחו שומר. אמר לו בשם המלך - ולא קבל עליו. הראהו טבעת - ולא קיבל עליו. נהג המלך ובא.
כיון שראה שומר את המלך - התחיל בורח. אמר לו: מה לך בורח? אמר לו: לא מלפניך אני בורח, אלא מלפני המלך אני בורח!
כך, כשבא משה ועמד על הים, אמר לו בשם הקדש - ולא קיבל עליו; הראהו המטה - ולא קיבל עליו
כיון שנגלה עליו הקדוש ברוך הוא – "הים ראה וינס"! אמר לו משה, הייתי אומר לך בשם הקב"ה - ולא הייתה מקבל עליך
הראיתיך את המטה - ולא קיבלת עליך; עכשיו "מה לך הים כי תנס" (תהלים קיד, ה)
אמר לו: לא מלפניך בן עמרם, אלא "מלפני אדון חולי ארץ" (שם פס' ז)!
"ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה" בעזה שברוחות, ואי זו זו? זו רוח הקדים
וכן אתה מוצא באנשי מבול ובאנשי סדום, שלא נפרע מהן אלא ברוח קדים!
שנאמר "מנשמת אלוה יאבדו" (איוב ד, ט) - זה דור המבול, "ומרוח אפו יכלו" (שם) - אלו אנשי סדם
וכן את מוצא באנשי מגדל, שלא נפרע מהן אלא ברוח קדים; שנאמר "ויפץ ה' אתם משם" (בראשית יא, ח)
אין הפצה אלא ברוח הקדים, שנאמר "ברוח קדים אפיצים" (ירמיה יח, יז)
וכן אתה מוצא במצרים, שלא נפרע מהן אלא ברוח קדים, שנאמר "וה' נהג רוח קדים" (שמות י, יג)
וכן את מוצא בעשרה שבטים, שלא נפרע מהן אלא ברוח קדים, שנאמר "כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים" (הושע יג, טו)
וכן את מוצא בשבט בנימן ויהודה, שלא נפרע מהן אלא ברוח קדים, שנאמר "ברוח קדים אפיצם לפני" (ירמיה יח, יז)
וכן את מוצא בצור, שלא נפרע ממנה אלא ברוח קדים, שנאמר "צור את אמרת..." (יחזקאל כז, ג) "ברוח הקדים שברך" (שם פס' כו).
וכן את מוצא במלכות עליזה זו, שאין נפרעין ממנה אלא ברוח קדים, שנאמר "ברוח קדים תשבר" (תהלים מח, ח)
וכן את מוצא כשהמקום עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם, אין נפרע מהן אלא ברוח קדים,
שנאמר "כי ערוך מאתמול תפתה" (ישעיה ל, לג), מה הוא אומר? "הגה ברוחו הקשה ביום קדים (ישעיה כז, ח)
אף כן אתה אומר "ברוח קדים עזה" בעזה שברוחות; ואי זו זו? זו רוח קדים!
"וישם את הים לחרבה" עשאו כחרבה. "ויבקעו המים" כל מים שבעולם נחלקו
מנין אתה אומר מים שבבאר ושבשיח ושבמערה ושבבור, ושבחבית ושבכוס ושבצלוחית?
תלמוד לומר 'ויבקע הים' אין כתיב כן, אלא "ויבקעו המים", כל מים שבעולם נחלקו
וכן הוא אומר "ראוך מים... ירגזו תהומות, זורמו מים עבות" (תהלים עז, יח)
נאמר כאן תהום ונאמר להלן "תהום אל תהום קורא לקול צנוריך" (תהלים מב, ח)
ר' נתן אומר: מנין שהמים העליונים והתחתונים נחלקו?
שנאמר "ראוך מים אלקים" - אלו מים העליונים, "ראוך מים יחילו" (שם) - אילו מים התחתונים.
ואומר "ראוך יחילו הרים... נתן תהום קולו" (חבקוק ג, י); וכשחזרו - כל מים שבעולם חזרו
שנאמר 'וישב הים' אין כתיב כאן, אלא "וישובו המים" (שמות יד, כו) - כל מים שבעולם חזרו.
פסוק כב עריכה
"ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה", ר' מאיר אומרו דבר אחד ור' יהודה אומרו דבר אחר
ר' מאיר אומרו: משבאו שבטים ועמדו על הים, זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד
מתוך שצוחבין זה עם זה - קפץ שבט בנימן ונפל לו לתוך גלי הים
שנאמר "שם בנימן צעיר רודם" (תהלים סח, כח) אל תקרא רודם אלא רד ים.
התחילו שרי יהודה לרגם אותן באבנים, שנאמר "שרי יהודה רגמתם" (שם) מושלו משל:
למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן.
אמר לגדול הנראה שתעמידני לשלש שעות, אמר לקטן הנראה שתעמידני עם הנץ החמה
בא קטן והעמידו עם הנץ החמה - ולא הניחו גדול! אמר לו, אני לא אמר לי אלא עד שלש שעות!
אמר לו אני לא אמר לי אלא עם הנץ החמה! מפני שצוחבין זה עם זה נעור אביהן
אמר להן יודע אני ששניכם לא נתכונתם אלא לכבודי, אף אני איני מקפיח שכרכם!
מה שכר נטלו? שבט בנימן - שרת שכינה בחלקו, שנאמר "ובין כתפיו שכן" (דברים לג, יב)
מה שכר נטלו שבטו של יהודה? נטל מלכות; שנאמר "שרי יהודה רגמתם" (תהלים סח, כח)
אין רגימה אלא מלכות, כענין שנאמר "באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא" (דניאל ה, כט)
"שרי זבולון שרי נפתלי" (תהלים סח, כח) מגיד הכתוב שכשם שנעשו נסים לישראל על ידי שבט יהודה ובנימן על הים
כך נעשו נסים לישראל על ידי שבט זבולן ושבט נפתלי בימי דבורה וברק!
כן הוא אומר "ותשלח ותקרא לברק... מקדש נפתלי" (שופטים ד, ו) ואומר "זבולן עם חרף נפשו" (שופטים ה, יח)
ר' יהודה אומר: כשבאו שבטים ועמדו על הים, זה אומר אני ארד, לפי המכילתא צ"ל איני יורד, וכן לקמן זה אומר אני ארד
שנאמר "סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל" (הושע יב, א), קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לו לתוך הים וגליו
שנאמר "ויהודה עוד רד עם אל" (שם)
אל תקרא רד עם אלא 'רד ים'; ועליו מפרש בקבלה "הושיעני אלקים כי באו מים... טבעתי ביון מצולה... אל תשטפני" (תהלים ס"ט, ג'-ט"ז)
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: ידידי משוקע בים ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני?
"מה תצעק אלי... ואתה הרם את מטך ונטה את ידך" (שמות יד, טו)
מה אמרו שבטים על הים? "מקדש ה' כוננו ידיך" (שמות טו, יז)
באותה שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מי שקידש שמי על הים - הוא מושל על ישראל
שנאמר "בצאת ישראל ממצרים... היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו" (תהלים קיד, א)
יהודה שקידש את שמי על הים ימשול על ישראל
וכבר היה ר' טרפון ותלמידיו יושבין בכרם ביבנה; אמר להן ר' טרפון לתלמידיו: אשאל לפניכן שאלה
אמרו לו ילמדנו! השותה מים לצמאו, מה הוא מברך? שאני אומר בורא נפשות וחסרונן! אמרו לו למדתנו רבינו!
אמר להן: הרי הוא אומר "וישבו לאכל לחם... נכאת וצרי ולוט" (בראשית לז, כה)
להודיע זכותן שלצדיקים עד היכן היא מקדמת
שאילו ירד יוסף למצרים חביב הוא עם הערביין, לא היו הורגין אותו בריח רע שלהן?
אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שקים מלאים בשמים, והרוח מנשבת בהן, מפני ריחן שלערביים!
אמ' להן: באי זה זכות נטל יהודה את המלכות? אם משום שנאמר "צדקה ממני" (בראשית לח, כו), דיה להודאה שתכפר על הביאה!
אם משום שנאמר "מה בצע כי נהרג את אחינו" (בראשית לז, כו) - דייה להצלה שמכפרת על המכירה!
אם משום שאמר "כי עבדך ערב את הנער..." (בראשית מד, לב) - והלא ערב הוא, ובכל מקום ערב משלם!
אמרו לו למדינו! אמר להן: שכשבאו שבטים ועמדו על הים, זה אומר אני יורד - וזה אומר אני יורד
קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לו לתוך הים כדכת' לעיל... והוא ימשל על ישראל
"והמים להם חומה" עשאן כמין חומה "מימינם ומשמאלם" מימינם - בזכות תורה, ומשמאלם - בזכות תפילין
ולמה "מימינם" בשביל תורה? שניתנה מימין, שנאמר "מימינו אש דת למו" (דברים לג, ב)!
דבר אחר 'מימינם' - זו מזוזה 'ומשמאלם' - זו תפלה! לפי המכילתא – תפילין.
פסוק כד עריכה
במכילתא ויהי ה מובאים אותם פסוקים כדי לתמוך בטענה ש"תפילות הצדיקים נשמעים בבקר", כאן נתפס הבקר כזמן שבו הראו האבות והנביאים את צדקתם, לאו דווקא בתפילה. |
"ויהי באשמורת הבקר" כבר הקדים להן בוקרו של אבינו אברהם – "וישכם אברהם בבקר" (בראשית כב, ג)
בוקרו של יצחק "וילכו שניהם יחדו" (שם פס' ו); בוקרו של יעקב "וישכם יעקב בבקר" (בראשית כח, יח)
בוקרו של משה "וישכם משה בבקר" (שמות לד, ד); בוקרו של יהושע "וישכם יהושע בבקר" (יהושע ג, א)
בוקרו של שמואל "וישכם שמואל בבוקר" (שמואל א טו, יב)
בוקרן של נביאים שעתידין לעמד עליהן מנין? "חדשים לבקרים רבה אמונתך" (איכה ג, כג)
בוקרו של עולם הבא מנין? ה' בקר תשמע קולי" (תהלים ה, ד)
וכן את מוצא, כשהמקום נפרע מרשעים אין נפרע מהן אלא בבוקר, שנאמר "לבקרים אצמית כל רשעי ארץ" (תהלים קא, ח).
במכילתא המקבילה דורשים "דבר אחר ויהי באשמורת הבוקר – זה האיר המזרח", כלומר הבקר הוא תחילת יום העבודה במקדש, ויתכן שיש לתקן את הגירסה כאן. יתכן גם שהארת המזרח נתפסת כסמל דווקא לאברהם ולמלחמתו בארבעת המלכים, שעליה נדרש הפסוק מישעיה. |
דבר אחר "ויהי באשמורת הבוקר", "מי העיר ממזרח צדק" (ישעיה מא, ב)
"וישקף ה' על מחנה מצרים", שלא כמדת בשר ודם מדת המקום
בשר ודם - במה שמכה בו אין מרפא, אלא מכה באוזמיל ומרפא ברטיה
אבל הקדוש ברוך הוא - במה שמכה הוא מרפא!
וכן את מוצא כשהכה המקום את איוב - לא הכהו אלא בסערה, שנאמר "אשר בסערה ישופני" (איוב ט, יז)
וכשרפאו - לא רפאו אלא בסערה, שנאמר "ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר" (איוב לח, א)
וכשהגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל - לא הגלם אלא כיונים, שנאמר "וכיונים ופלטו פליטיהם" (יחזקאל ז, טז)
וכשהוא מכנסן - אין מכנסן אלא כיונים, שנאמר "וכיונים אל ארבותיהם" (ישעיה ס, ח)
וכשפיזר המקום את ישראל - לא פיזרן אלא בעבים, שנאמר "איכה יעיב באפו" (איכה ב, א)
וכשהוא מכנסן - אין מכנסן אלא בעבים, שנאמר "מי אלה כעב תעופינה" (ישעיה ס, ח)
וכשבירך המקום את ישראל - לא בירכן אלא בהשקפה, שנאמר "השקיפה ממעון קדשך... וברך" (דברים כו, טו)
וכשנפרע מן המצרים - לא נפרע אלא בהשקפה, שנאמר "וישקף ה' אל מחנה מצרים"!
"בעמוד אש וענן", ענן עושה את הים טיט, ועמוד אש מרתיחו כזפת
והיו טלפי סוסים נשמטין זכר מלמעלה ונקבה מלמטה, הסוסים נקעו את רגליהם וכן הוא אומר "אז הלמו עקבי סוס" (שופטים ה, כב)
"ויהם את מחנה מצרים" הממן, עירבבן; נטל סגנין דגלים להעברת פקודות שלהן, ולא היו יודעין מה הן עושין.
דבר אחר "ויהם", אין ויהם, מהומה - אלא מגפה, כענין שנאמר "והמם מהומה גדולה עד השמדם" (דברים ז, כג)
פסוק כה עריכה
"ויסר את אופן מרכבותיו" ר' יהודה אומר: מחמת אש של מעלה נשרפו גלגלים מלמטה
והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן, שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הביזה.
ר' נחמיה אומר: מחמת רעם שלמעלה ניתזו צנורות מלמטה שנאמר "קול רעמך בגלגל" (תהלים עז, יט)
והיו מוטות מרכבות רצות ונכנסות על כרחן, שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הביזה.
"וינהגהו בכבדות", במדה שמדדו - בה מדדת להן; הם אמרו "תכבד העבודה" (שמות ה, ט)
אף אתה, באותה מדה מדדתה להן: "וינהגהו בכבדות"
לשעבר פרדות מושכות את המרכבה, עכשיו מרכבה מושכת את הפרדות.
"ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל" טפשים שבהן אמרו: מפני דוים וסיגופן שלאלו אנו בורחין?
פקחים שבהן אמרו: מי שנלחם להן במצרים - הוא יעשה להן נסין בכל זמן!
ר' יוסי אומר: מניין שבמכה שאילו שבמצרים לוקין - אלו שעל הים לוקין, והיו רואין זה את זה?
תלמוד לומר "כי ה' נלחם להם במצרים"! ולא במצרים בלבד, אלא בכל המצירין להן על פני כל הדורות
וכן הוא אומר "ויך צריו אחור" (תהלים עח, סו) צרי ואויבי... המה כשלו" (תהלים כז, ב)
"כמעט אויביהם אכניע" (תהלים פא, טו) "עשרת בני המן... צורר היהודים" (אסתר ט, י)
ואומר "וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו" (ישעיה יא, יג)
ואומר "לשבור אשור" מידה זו נוהגת על פני כל הדורות שנאמר "זאת העצה היעוצה על כל הארץ"
מפני מה? "כי ה' צבאות יעץ ומי יפר" (ישעיהו י"ד, כ"ה-כ"ז)
הא לא במצרים בלבד, אלא בכל המצירין להן על פני כל הדורות! לכך נאמר "כי ה' נלחם להם במצרים"!
פסוק כו עריכה
"ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים" אין הים עומד כנגדך.
"וישובו המים על מצרים" החזיר עליהן את הגלגל שיחזור עליהן זדונן
שבמחשבה שחישבו - בה אני דנם! הם חישבו לאבד בני במים - אף אני איני מאבדן אלא במים
וכן הוא אומר "בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל" (תהלים ז, טז) ואומר "כורה שחת בה יפול" (משלי כו, כז)
"חופר גומץ בו יפל... מסיע אבנים יסכן בם" (קהלת י', ח'-ט') ואומר "ישוב עמלו בראשו" (תהלים ז, יז)
וכן שלמה אומר "מפרי פי איש ישבע טוב" (משלי יב, יד) וכן ישעיה אומר "כעל גמולות כעל ישלם חימה לצריו" (ישעיה נט, יח)
וכן ירמיה אומר "גדול העצה ורב העליליה... לתת לאיש כדרכיו" (ירמיה לב, יט)
וכן אליהוא אומר "חלילה לאל מרשע... כי פועל אדם ישלם לו" (איוב ל"ד, י'-י"א)
וכן יתרו אומר "עתה ידעתי כי גדול ה'... כי בדבר אשר זדו אליהם" (שמות יח, יא)
מכירו הייתי לשעבר וביותר, שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל - בה דנם המקום
"כי בדבר אשר זדו עליהם", מיכן אמרו: במדה שאדם מודד - בה מודדין לו!
פסוק כז עריכה
"ויט משה את ידו על הים" - אין הים עומד כנגד משה!
"וישב הים לפנות בוקר לאיתנו" אין איתנו אלא תקפו, שנאמר "איתן מושביך" (במדבר כד, כא)
ר' נתן אומר: אין איתן אלא לשון קשה, שנאמר "גוי איתן הוא... כולם גיבורים" (ירמיה ה, טו)
"ומצרים נסים לקראתם" מנין אתה אומר שבכל מקום שהיה מצרי רץ שם, היה הים מקדמו?
תלמוד לומר "ומצרים נסים לקראתם." מושלו משל: למה הדבר דומה?
ליונה שברחה מבן הנץ ונכנסה לה לטרקלין שלמלך; פתח המלך חלון מזרחית ויצאת והלכה לה
נכנס בן הנץ אחריה - נעל המלך כל אותן חלונות, והתחיל יורה בו חצים!
כך כיון שעלה האחרון שבישראל מן הים ירדו מצרים אחריהם. סתם עליהם הים מארבע רוחותיו, כדי לאבדן
והיו מלאכי שרת מזרקין בהן אבני ברד ואבני אלגביש, כענין שנאמר "ונשפטתי אתו בדבר ובדם... ואבני אלגביש..." (יחזקאל לח, כב)
"וינער ה' את מצרים בתוך הים" - כאדם שמנער את הקדרה, שתחתון עולה למעלה ועליון יורד למטה.
דבר אחר "וינער ה' את מצרים בתוך הים" - נתן בהן כח נערות, כדי שיהו יכולין לקבל פורענות.
דבר אחר "וינער ה' את מצרים בתוך הים" - מסרן למלאכים נערים, למלאכים אכזרין, כדי שישמטו את נפשותן
כענין שנאמר "ומלאך אכזרי ישלח בו" (משלי יז, יא) ואומר "תמות בנוער נפשם" (איוב לו, יד).
פסוק כח עריכה
"וישובו המים" כל מים שבעולם חזרו "ויכסו את הרכב ואת הפרשים... לא נשאר בהם עד אחד" - אפילו פרעה
שנאמר "ונער פרעה וחילו בים סוף" (תהלים קלו, טו), דברי ר' יהודה
ר' נחמיה אומר: חוץ מפרעה; שנאמר "ואולם בעבור זאת העמדתיך (שמות ט, טז).
ויש אומרים באחרונה בא לחוד וטבע, שנאמר "כי בא סוס פרעה" (שמות טו, יט).
פסוק כט עריכה
"ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים" היו מלאכי שרת מתמיהין לומר בני אדם שעבדו עבודה זרה יעברו ביבשה בתוך הים?
אף הים נתמלא עליהן חמה ובקש לאבדן, שלמעלה הוא אומר חומה וכאן הוא אומר חמה
מי גרם להן להינצל? מימינם ומשמאלם: מימינם - בזכות תורה שעתידין לקבל בימין
שנאמר "מימינו אשדת למו" (דברים לג, ב) ומשמאלם - בזכות תפילין!
דבר אחר: מימינם - בזכות מזוזה, ומשמאלם - בזכות תפילין!
דרש ר' פפיוס: "והוא באחד ומי ישיבנו" (איוב כג, יג) הוא דן יחידי את כל באי העולם, ואין להשיב על דבריו
אמר לו ר' עקיבה: דייך פפיוס! הא מה אתה מקיים "והוא באחד ומי ישיבנו"?
שלא להשיב על דבריו של מי שאמר והיה העולם, שהכל בדין והכל באומד.
דרש ר' פפיוס "הן האדם היה כאחד ממנו" (בראשית ג, כב) - כאחד ממלאכי השרת
אמר לו ר' עקיבה: דייך פפיוס! מה אתה מקיים "הן האדם היה כאחד"? –
מלמד שנתן הקדוש ברוך הוא לפניו שני דרכים: דרך חיים ודרך מות; ובחר הוא לו דרך המות!
דרש ר' פפיוס: "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" (תהלים קו, כ)
שומע אני שור שלמעלה? תלמוד לומר "אוכל עשב"
אמר לו ר' עקיבה": דייך פפיוס! מה אתה מקיים "בתבנית שור אוכל עשב"?
שומע אני בשור שבשאר ימות השנה? תלמוד לומר "אוכל עשב" אין מנוול ומשוקץ משור בשעה שהוא אוכל עשב.
דרש ר' פפיוס: "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי" (שיר השירים א, ט)
רכב פרעה על סוס זכר - כויכול נגלה לו הקדוש ברוך הוא על סוס זכר: "וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח" (תהלים יח, יא))
חזר ורכב על סוס נקבה - כויכול נגלה לו הקדוש ברוך הוא על סוס נקבה: "לסוסתי ברכבי פרעה"!
אמר לו ר' עקיבה: דייך פפיוס! מה אתה מקיים "לסוסתי ברכבי פרעה"?
"לססתי" כתיב, כשם שששתי על מצרים לאבדן - כך ששתי על ישראל לאבדן
מי גרם להן להינצל? "מימינם ומשמאלם": מימינם - בזכות תורה... וכו' כדכתיב לעיל.
פסוק ל עריכה
"ויושע ה' ביום ההוא" כצפור שנתונה ביד אדם; שאם מכביש אדם ידו עליה קימעה - הרי הוא הורגה
וכן הוא אומר "נפשינו כצפור נמלטה" (תהלים קכד, ז) "ברוך ה' שלא נתננו טרף לשיניהם" (שם פס' ו)
ויש אומרים: כאדם ששומט עובר ממעי אמו, וכן הוא אומר "ואתכם לקח ה'... להיות לו לעם נחלה" (דברים ד, כ)
"וירא ישראל את מצרים". 'מתים על שפת הים' אין כתיב כן, אלא "מת על שפת הים" - מתין ואינן מתין.
כיוצא בו אתה אומר "ויהי בצאת נפשה כי מתה" (בראשית לה, יח) וכי מתה היית?
אלא מה להלן מתה ואינה מתה - אף כאן מתין ואינן מתין.
דבר אחר "וירא ישראל את מצרים מת" מפני ארבעה דברים:
שלא יהו ישראל אומרים: כשם שעלינו מצד זה כך הן עלו מצד אחר!
דבר אחר, שלא יהו מצריים אומרים: כשם שאבדנו במים - כך הן אבדו במים.
דבר אחר, בשביל מוטות ומרכבות, שהיו טעונות כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הבזה.
דבר אחר כדי שיהו נותנין עיניהן בהן ומוכיחין אותן, וכן הוא אומר "אוכיחך ואערכה לעיניך" (תהלים נ, כא)
ואומר "ותרא אויבתי ותכסה בושה" (מיכה ז, י)
פסוק לא עריכה
"וירא ישראל את היד הגדולה" מכות חמורות, ומכות משונות זו מזו, ומיתות משונות, ומיתות חמורות זו מזו
ר' יוסי הגלילי אומר: מנין אתה אומר שלקו מצרים במצרים עשר מכות, ועל הים לקו חמישים מכות?
שבמצרים הוא אומר "ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלוהים היא" (שמות ח, טו)
ועל הים הוא אומר "וירא ישראל את היד הגדולה" כמה לקו באצבע? עשר מכות
אמור מעתה במצרים לקו עשר מכות, ועל הים לקו חמשים מכות
ר' אליעזר אומר: מנין שכל מכה ומכה שהביא המקום ברוך הוא על המצרים היתה של ארבע מכות?
שנאמר "ישלח בם חרון אפו עברה וזעם וצרה ומשלחת מלאכי רעים" (תהלים עח, מט)
עברה- אחת, וזעם – שתים, וצרה – שלש, ומשלחת מלאכי רעים - ארבע.
אמור מעתה: במצרים לקו ארבעים מכות, ועל הים לקו מאתים מכות.
ר' עקיבא אומר: מנין שכל מכה ומכה שהביא המקום ברוך הוא על המצרים היתה של חמש מכות?
שנאמר "ישלח בם חרון אפו" הרי אחת, וכו'
אמור מעתה: במצרים לקו חמשים מכות, ועל הים לקו חמשים ומאתים מכות.
וייראו העם את ה'" לשעבר לא היו יראין את ה'; עכשיו "וייראו העם את ה'"
"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" אם במשה האמינו, קל וחומר במקום! ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאילו האמין במי שאמר והיה העולם.
כיוצא בו אתה אומר "וידבר העם באלקים ובמשה" (במדבר כא, ה) אם באלקים דברו, קל וחומר במשה!
אלא ללמדך, שכל המדבר ברועה ישראל - כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם!
דבר אחר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" גדולה אמנה לפני מי שאמר והיה העולם
שבשכר אמנה שהאמינו זכו ששרת עליהן רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו - אז ישיר משה ובני ישראל"
ר' נחמיה אומר מנין שכל העושה מצוה אחת באמונה לפני מי שאמר והיה העולם - כדיי הוא שתשרה עליו רוח הקודש ויאמר שירה
שכן מצינו באבותינו, שבשכר אמנה שהאמינו זכו ששרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה
שנאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו - אז ישיר משה ובני ישראל",
וכן את מוצא באברהם, שלא ירש העולם הזה והעולם הבא אלא בשכר אמנה,
שנאמר "והאמין בה'" (בראשית טו, ו) וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר אמונה
שנאמר "ויאמן העם" (שמות ד, לא) ואומר "אמונים נוצר ה'" (תהלים לא, כד) מזכיר אמונת אבות.
ואומר "ויהי ידיו אמונה" (שמות יז, יב)
ואומר "פתחו שערים ויבא... שומר אמונים" (ישעיה כו, ב) בשער זה בעלי אמונים נכנסין
וכן הוא אומר "טוב להודות לה'... להגיד בבקר... ואמונתך בלילות כי שמחתני ה'" (תהלים צ"ב, ב'-ה')
מי גרם לנו לשמוח בשמחה הזאת? - אמנה שהאמינו בעולם שכולו לילות!
וכן יהושפט אומר "האמינו בה' אלקיכם ותיאמנו" (דברי הימים ב כ, כ)
וכן את מוצא שאין גליות מתכנסות אלא באמונה, שנאמר "אתי מלבנון כלה... תשורי מראש אמנה" (שיר השירים ד, ח)
ואומר "וארשתיך לי באמונה" (הושע ב, כב) ואומר "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד)
ואומר "ה' עיניך הלא לאמונה" (ירמיה ה, ג) ואומר "ה' אלקי אתה ארוממך... אמונה אמן" (ישעיה כה, א)
הא גדולה אמונה לפני מי שאמר והיה העולם
שבשכר אמונה שהאמינו שרת עליהן רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר "ויאמינו בה' ובמשה עבדו - אז ישיר משה ובני ישראל"!