קטגוריה:יהושע ג א

• לדף התרגום על כל הפרק •

בזמנו יהושע שלח את המרגלים כאשר המחנה חנה בשטים, ככתוב: " וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן מִן הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים" (ביאור:יהושע ב א). המרגלים שבו אחרי יותר משלושה ימים, אחרי שהם התחבאו בהר שלושה ימים (לפחות) (ביאור:יהושע ב כב).

יהושע פקד על השוטרים להודיע לעם ש"הָכִינוּ לָכֶם צֵידָה: כִּי בְּעוֹד שְׁלֹשֶׁת יָמִים, אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (ביאור:יהושע א יא), כאשר המרגלים היו בהר. נראה שהמרגלים שבו לשיטים בלילה לפני היום השלישי שבני ישראל היו צריכים לנוע לירדן.

העורך מדגיש שכל ישראל באו יחד עם יהושע לירדן. העורך מדגיש, כדי שנדע שלא רק מספר קטן של מרגלים או חיילים הגיעו לירדן, אלא כל העם. כמובן אפשרי שקבוצה קטנה היתה החלוץ, והם נעו לפני המחנה, וסימנו ליהושע בעזרת דגלים או עשן מראשי הגבעות.

העם לא יכול לזוז מהר.
בבוקר הם קיפלו את המאהל, הכינו אוכל ומילאו את מיכלי המים.
הם התחילו לנוע, וסביר שהיו כאלה שהתקדמו לאט יותר והם היו מאחור. סביר שאף אחד לא רצה להשאר לבדו, פן העמלקים יחזרו לזנב בהם.
לפנות ערב הם הגיעו לירדן, ובנו מאהל זמני לפני החציה המאורגנת בבוקר.

לא נאמר שיהושע הכין שומרים, או שהוא חילק את הצבא לאגפים, ושורות בעומק.
נראה שכולם הלכו ביחד, כל המשפחות עם המבוגרים, נשים וטף. יהושע שמע מהמרגלים וראה שאין סכנה מאיימת במעברות הירדן, ולכן הוא נמנע מלבזבז מאמץ על דבר שאינו נחוץ. ייתכן, שלמזלו, לא קרה דבר רע.