ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא מציעא/פרק חמישי
פרק חמישי – אי זהו נשך
עריכהמתני’: אי זהו נשך ואי זהו תרבית? אי זהו נשך? ה_אהמלוה סלע בחמשה דינרין, וסאתים חטים בשלש, מפני שהוא נושך. ואי זהו תרבית ריבית דרבנן? המרבה בפירות. ה_בכיצד? לקח הימינו חטים, מדינר זהב הכור וכן השער. עמדו חטים בשלשים דינר. אמר לו תן לי חיטיי, שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין. אמר לו, הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר, והרי לך אצלי בהן יין, ויין אין לו. ה_גהמלוה את חבירו, לא ידור בחצירו חנם. ולא ישכור ממנו בפחות, מפני שהוא רבית:
גמ’: תנן, אי זהו נשך?המלוה סלע בחמשה דינרין, וסאתים חטים בשלש, מפני שהוא נושך. אמר רבי ינאי רבי ינאי°. זהו רבית שיוצא בדיינין. בעו קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. רבית מהו שיצא בדיינין? אמר להם, אם מזו אם רבית יוצא בדיינין, אין אנו מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום שרוב ממונם של העשירים בא להם מריבית. מודה רבי יוחנן רבי יוחנן° שאם גבו ריבית, ועדין השטר קיים שלא שילמו את כל החוב, דמנכין לו את הריבית מהקרן. ומודי רבי יוחנן רבי יוחנן° שאין שטר זוקק לחבירו. כגון אם יש לו שטר אחר, אין מנכים את הריבית ששילם בשטר הראשון מהקרן שבשטר השני, כי אין מחשבים משטר לשטר. תני, ישראל שהלוה בריבית לישראל, אינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, גובה ה_דאת הקרן, ולא את הריבית.
[ע"א]
[ע"ב]
1 ה_א מיי' פ ו' מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"א סעיף א', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
2 ה_ב מיי' פ י' מהל' מלוה הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ג סעיף ב', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
3 ה_ג מיי' פ ו' מהל' מלוה הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ו סעיף א', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
4 ה_ד מיי' פ ד' מהל' מלוה הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"א סעיף י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' נ"ב סעיף א', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
-----------------------------------דף יט
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יט עמוד א] כתיב (ויקרא בהר כה לז) את כספך אל תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך. אין לי אלא נשך בכסף, וריבית באוכל. נשך באוכל, וריבית בכסף, מניין? תלמוד לומר, אל תקח מאתו נשך ותרבית. הקיש נשך לתרבית, ותרבית לנשך. מה נשך כסף, אף תרבית כסף. מה תרבית אוכל, אף נשך אוכל. תנן, ואי זהו תרבית? המרבה בפירות. כיצד? לקח הימינו חטים מדינר זהב הכור, וכן השער. אמר רבי אבא בר כהנא רבי אבא בר כהנא°. השער הבינוני שהוא יפה לעולם. אם ימכור פחות מכור חיטים בדינר זהב, ווי לזבונא הקונה מפסיד יותר מיכן, ווי למזבנה המוכר מפסיד. תנן, אמר לו, תן לי חיטיי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין. אמר לו, הרי חיטיך עשויות עלי בשלשים דינר, והרי לך אצלי בהן יין, ויין אין לו. הא אם היה לו יין היה מותר. במה קנה? שהרי לא נתן לו כלום ורק דברו בניהם. רב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב° סבר מימר, מלוה הקונה מהלוה דבר בחוב שעליו, חייב הלוה להעמיד הדבר לחבירו כאילו הוא שלו. לכן אם היה לו יין הרי זה קנוי לו בחובו. תנן, המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חינם וכו'. חד בר נש אשאל לחבריה דינרין, אשרוניה הלווה למלווה לדור גו ביתיה בתוך ביתו. אמר לו, הב לי אגר ביתי. אמר לו, הב לי דינריי. אתא עובדה קומי רבי אבא בר מינא רבי אבא בר מינא°. אמר לו ינכה ליה מה דהוה חמי מישרי יוריד את עלות השהיה בדירה. ואף שהמלוה את חבירו ודר בביתו הוי אבק ריבית דאינה יוצאה בדיינין. מכל מקום כשמנכה לו, לא חשיב מוציא בדיינין. תני, יש דברים שהן רבית, ומותרין. ה_הכיצד? לוקח אדם שטרות חברו בפחות, ומלוותו של חבירו בפחות, שהרי יכול לפחות לו מחובו אם יפרע לפני הזמן ואין בזה משום חשש רבית. ויש דברים שאינן רבית, ואסורין משום הערמת רבית.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף יט עמוד ב] \\לא גורסים\\ כיצד קיבל הימינו שדה ה_ובעשרה כור חיטין\סוף קטע\ כיצד? רצה ללוות סלע מחבירו. ואמר לו, הלווני מנה עשרים וחמש דינר. אמר לו, אין לי אלא כור אחד חיטין, טול לך ותמכור את כור החיטים במנה, ותהיה חייב לי כ”ה דינרים. וחזר ולקח ממנו בעשרים וארבע. אין זה רבית שאפשר שאדם הדחוק למעות יפחות מהמחיר, אבל אסור משום הערמת רבית. דאף שהתבואה שווה כ”ה דינרים אין זה רבית, שיכול לומר לו לית את צריך יהב אגר כלים או אגר הכתפין? אקולי תוזיל לי דינר שחסכתי לך וסב דינרך. רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר, מה שפוחת לו דינר נראה כנותן לו שכר רגלו שחסך לו שאינו צריך לכתת רגליו למוכרם בשוק. ורבי זירא רבי זירא° אמר, נעשה כמשכיר לו דירה ביוקר
מתני’: מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד? ה_זהשכיר לו את החצר ואמר לו, אם מעכשיו אתה נותן לי, הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה. ואם של חודש בחודש, בסלע לחדש. מותר. ששכירות משתלמת בסוף ומותר להוזיל למי שמקדים ה_חמכר לו את השדה ואמר לו, אם מעכשיו אתה נותן לי, הרי הוא לך באלף זוז. ואם לגורן, בשנים עשר מנה. אסור דהוה שכר המתנת מעות. ה_טמכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו, אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך, אסור שבשכר המתנת מעות המוכר אוכל פירות. ה_יהלווהו על שדהו ואמר לו, אם אין אתה נותן לי מיכן ועד שלש שנים, הרי הוא שלי. הרי הוא שלו. כך היה בייתוס בן זונין עושה על פי חכמים
[ע"א]
5 ה_ה מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ג סעיף ד':
[ע"ב]
6 ה_ו מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה ט"ו, טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ג סעיף ג', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
7 ה_ז מיי' פ ז' מהל' מלוה הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ו סעיף ו', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
8 ה_ח מיי' פ ח' מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ג סעיף א', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
9 ה_ט מיי' פ ו' מהל' מלוה הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ד סעיף ה':
10 ה_י מיי' פ ו' מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ד סעיף ד', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
-----------------------------------דף כ
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כ עמוד א]
גמ’: תני, המוכר שדה לחבירו ואמר לו, על מנת שאהא בה ה_יאאריס. על מנת שאהא בה שותף. על מנת שהמעשרות שלי. על מנת שכשתמכרנה, לא תמכרנה אלא לי. שכל זמן שאני רוצה אני נותן דמיה ונוטלה, מותר. היה חייב לו מעות וכתב לו שדהו במכר שאם לא ישלם עד זמן מסוים השדה תהיה שלו. ה_יבכל זמן שהמוכר אוכל פירות, מותר. כל זמן שהלוקח אוכל פירות, אסור. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, בין כך ובין כך מותר, דצד אחד בריבית מותר. שהרי אם לא יפרע את החוב, נמצאת השדה קנויה למלווה למפרע ואין כאן ריבית, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, כך היה בייתוס בן זונין עושה על פי חכמים. אמרו לו, משם ראייה? מוכר אוכל פירות היה. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי הושעיה רבי אושעיא רבה° אמרי, מבתי ערי חומה למד °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שהמלווה אוכל פירות ואינו חושש משום ריבית דצד אחד בריבית מותר. דתני, שנה האמורה בתורה גבי ערי חומה, הרי הן כמין רבית, ואינה רבית. תניי חורן תני, הרי זו ריבית, אלא שהתירה התורה. מאן אמר הרי זו כמין ריבית ואינה רבית, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דאמר צד אחד בריבית מותר. מאן דאמר הרי זו ריבית אלא שהתורה התירה, °רבי מאיר רבי מאיר. אמר רבי אידי רבי אידי°. כד סלקית מגלותא, אשכחית דאתא עובדא קומי רבי אמי רבי אמי° בלוה שהתנה שאם לא ישלם הלוה את החוב עד זמן פלוני, הבית יהיה למלוה ובנתים גר המלוה בבית. לבסוף הלוה פרע את החוב בזמן. ואמר רבי אמי רבי אמי°. הרי זו כמין רבית ואינה רבית ומותר לעשות תנאי כזה, ואינו מנכה לו את שכר ימי מגוריו. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. לא כך אמרו חכמים, אלא זו רבית שהתורה התירה בבתי ערי חומה. כאן התורה התירה. הא במקום אחר, לא. אפילו כן, לא אשגח רבי אמי רבי אמי°. אמר, בייתא עם דיירא דאיר וגם הלוה הרוויח שהיה המלוה דר בביתו ומשגיח שלא יהרס
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כ עמוד ב] מתני’: ה_יגאין מושיבין חנווני למחצית שכר שכל עסקה מחצה פקדון ומחצה הלואה ונמצא שעובד תמורת ההלואה לא יתן לו מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נתן לו שכרו כפועל בטל. ה_ידאין מושיבין תרנגולין למחצה, ואין שמין עגלים וסייחים למחצה, אלא אם כן נתן לו שכר עמלו ומזונות. אבל מקבלין עגלים וסייחים למחצה שיכול לעבוד בהם תמורת שכרו, ומגדלין אותן עד שיהו שלשין. וחמור, עד שתהא טוענת:
גמ’: חד בר נש אשאל לחבריה דינרין. אמר לו, סב שני דינרין אגרך, ומה דינון עבדין דילי ולך טול שני דינרים לשכרך ובשאר הכסף תסחור והרווח שלי ושלך, מותר. תני ה_טוהנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית, ואמר לא לקחתי פירות. אין לו עליו אלא תרעומת על שהיו המעות בטלות אצלו. ואם ידוע שלקח והרוויח. הרי זה מוציא ממנו על כרחו את הריווח כמו שהתנו ביניהם. ה_טזהנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר. רצה אחד מהן ליישנן, חבירו מעכב על ידו ויכול להכריח אותו למכור את הפירות באותה שנה. אם היה ערב שביעית, אין חבירו מעכב על ידו. שהריווח בשביעית גדול יותר שעל מנת כן להרויח לקחום. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר. אם אמר המקבל הא לך מנה בשביל חלק הריוח שלך שאיני יכול לעמוד בפרוטרוט החשבון ולחשב כל פעם ופעם כמה ריוח מזה ומזה, הרי זה אסור. דמחזי כריבית שאולי לא יגיעה הרווח למנה. ראה פירות מוקירין שודאי ירויח מנה, הרי זה מותר. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, רשאי הלוקח ליקח מאותו המין. וכשמוכר, לא ימכור שניהם כאחת, אלא מוכר את פירות השותפות ראשון ואת פרותיו אחרון. הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר, רשאי ליקח מכל מין שירצה שלא סיכמו איזה. ה_יזלא יקח לו בהן כסות ועצים שההפסד מצוי בהם ומתקלקלים מהר. תניא, הנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית, ואמר לא לקחתי. אין לו עליו אלא תרעומת. אמר רבי יצחק רבי יצחק°. הדא אמרה, ה_יחהמבטל כיס חבירו, אין לו עליו אלא תרעומת.
[ע"א]
11 ה_יא טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ד סעיף ג':
12 ה_יב מיי' פ ט"ז מהל' מלוה הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ד סעיף ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ב סעיף א', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
[ע"ב]
13 ה_יג מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף ב', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
14 ה_יד מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה ט', מיי' פ ח' מהל' שלוחין ושותפין הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף ב', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג,סמ"ג לאו פב|סמ"ג לאוין פב :
15 ה_טו מיי' פ"ה מהל' שלוחין ושותפין הלכה ה', מיי' פ ז' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ו סעיף י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף מ':
16 ה_טז מיי' פ ה' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ה', מיי' פ ז' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' קע"ו סעיף י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף מ':
17 ה_יז מיי' פ ז' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף ל"ח:
18 ה_יח מיי' פ ז' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"ב סעיף ז', סמ"ג עשין פב :
-----------------------------------דף כא
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כא עמוד א] המבטל שדה חבירו, חייב לשפות לו שבשדה הריווח מצוי, וכשלא זרע את השדה, כאילו איבד נכסי חבירו בידים. המבטל ספינת חבירו וחנות חבירו מהו? ה_יטהמוליך פירות ממקום הזול למקום היוקר. אמר לחבירו תנם לי ואני נותן לך אחר שאמכרם שם כדרך שאתה נותן למקום פלוני. אם אחריות הדרך על הנותן ה_כמותר, שנמצא שאינו מוכר לו אלא במקום היוקר. אם אחריות על הלוקח אסור שכבר כאן קנה, ומה שנותן לו במקום היוקר יותר מהמחיר ממקום הזול, זה עבור המתנת מעות והרי זה ריבית. המוליך חבילה ממקום למקום. אמר לו, תנה לי ואני נותן לך כדרך שאת נותן במקום פלוני. אם באחריות הנותן מותר באחריות הלוקח אסור. אבל חמרין המוליכים תבואה ממקום הזול למקום היוקר, ומקבלין מעות מהסוחרים קודם שנוסעים למקום הזול. ואחר כך כשמביאין למקום היוקר, מקבלין מהן הסוחרים את הפירות ה_כאבשער הזול כמו שקנו הם. זה מותר אפילו דהאחריות הוא על החמרין ולא הוי שכר המתנת המעות, שאף הם מרוויחים מההוזלה. כי כאשר הסוחרים במקום הזול שומעים שהחמרים קיבלו במקום היוקר מחיר נמוך, אף הם יורידו להם את המחיר. אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי°, מה שהתירו לחמרים להעמיד פירות במקום היוקר במחיר הזול, זה רק עד מקום שדרכו לילך ולבוא בו ביום שאינו נראה כשכר המלוה דכאילו שהפירות מצויים כאן דאינו מצוי כל כך ללוות ולפרוע בו ביום. רב הונא רב הונא° אמר, אף אם הדרך רחוקה מותר, שהחמרים הם כשלוחים של הסוחרים אף שאין שום הנאה לחמרין. ועל דא מתיבין על זה מקשים לרב הונה רב הונא°. וכי שליח שנאנס חייב על האונסים? והרי החמרים חייבין באונסים, מכאן שאין החמר נחשב כשליח. אין זו קושיה הלא פעמים ה_כבשמתנה שומר חנם להיות כשואל. אף כאן מדובר שהסוחר התנה עם החמר להיות כשואל. ואפילו בלא התנה נוח לחמר לקבל עליו אחריות הדרך שיקפצו לשכור את שרותיו
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כא עמוד ב] למה לי הנך אוקימתות דרבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° ודרב הונא רב הונא°? דהא קימא לן הפוסק על שער שבשוק וקיבל דמים, אם אין מאותו המין חייב לקנות וליתן ללוקח. ואם חזר בו מקבל מי שפרע. נמצא שכל טרחתם של החמרים הוא להעמיד מקחם כדי שלא לקבל מי שפרע. ואי אפשר לתרץ שצריך את ההסברים של רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° ורב הונא רב הונא° כיוון שמדובר במקרה שלא קיבלו אלא מקצת מעות ואינן מחויבין לקבל מי שפרע או להעמיד מקחם אלא לנגד המקצת מעות. אבל הם נותנים לבעלי בתים הכל במחיר הזול. דהא תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, כשם שחייב בכולה כך חייב במקצתה. כך שאף אם קיבל רק מקצת דמים חייב להעמיד את כל המקח כדי לא לקבל מי שפרע. מאי כדון? למה היה צריך את תרוצם של רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° ודרב הונא רב הונא°? נהי דחייבים החמרין לטרוח בהליכה ובחזירה בעד עצמם כדי לקיים ולהעמיד מקחם כדי שלא יהיו בכלל מי שפרע. אבל למה נותנין בשער הזול? הא אפילו אי גוף הטירחא היא כדי להעמיד מקחם אבל שכר של הטירחא צריך להיות שייך להם והם יתנו במקח היוקר לבעל הבית. ולמה נותנין במקח הזול כמו שקנו במקום הזול? על כרחך מוכח דטורחין להעלות שכר המתנת מעות לבעלים. ועל כרחך צריך לההיא אוקימתא דרבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° דדרכו לבוא ביום א' ודרב הונא רב הונא° דאין להם שום הנאה בהממון והוין כשומר חינם שהתנה להיות כשואל.
מתני’: ה_כדשמין פרה וחמור וכל דבר שדרכו לעשות ולאכול, למחצה שיכול לעבוד בהם בשכרו. ה_כדמקום שנהגו לחלוק את הוולדות מיד, חולקין. מקום שנהגו לגדל, יגדלו. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל על אמו וסייח עם אמו שיכול לעבוד באמה בשכרו ומפרין על שדהו ואינו חושש משום רבית:
גמ': תני, שם הוא אדם מחבירו בהמה, על מנת לעלות לו וולד אחד וגיזה אחת לשנה. תרנגולת, בעשרה ביצים לחודש. השמה תרנגולת מחבירתה, מיטפלת באפרוחין כל זמן שצריכין לאימן. מיטפל בבהמה דקה שלשים יום, ובגסה חמשים יום. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. בדקה שלשה חדשים, מפני שטיפולה מרובה. יותר מיכן, חלקו של בעל הבית והשוה עליו, הכל כמנהג המדינה. מהו חלקו של בעל הבית והשוה עליו? בר נש דיהב לחבריה מאה דינרין, ועבדין עשרין דינרין רווח. אהן נסב פלגא ואהן פלגא. ואם בעל הבית לא נטל את חלקו ברווח, חלקו של בעל הבית איתעבדון עליו קרן. ובני אינש לא עבדין כן. אלא נסבין ויהבין, ובסיפא פלגין נוטלים ונותנים ולבסוף חולקים. השם בהמה לחבירו, כמה חייב באחריותו? בבהמה טמיאה שנים עשר חדש. באדם, עשרים וארבע חדש. ה_כהמקום שנהגו לעלות למקבל מעות שכר כתף, מעלין. שכר טיפול בוולדות למקבל בהמה, מעלין. הכל כמנהג המדינה: °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל על אמו וכו'. אפילו במקום שמעלין שכר כתף למעות אין מעלין לו עבור שכר הוצאת הוולדות, ואינו חושש משום רבית, שאין לו טרחה נוספת להוציא הוולד, אלא כשמוציא האם יוצא הוולד עימה. ה_כוהשם בהמה מחבירו, עד כמה חייב באחריותה? °סומכוס סומכוס אומר, הגודרות צאן שנים עשר חדש. באתונות, עשרים וארבע חדש. עמד עליו הנותן בתוך הזמן וביקש ליטול את השקעתו, שמין לו כמה ראוי לתת עד סוף הזמן, ומנכים לו מחלקו את שכר הטרחה שקיבל עבור שנה. אחר הזמן, אין שמין לו. שלא דומה טיפול שנה אחת, לשתי שנים. שבשנה הראשונה הטיפול רב והריווח מועט. ובשנה השניה הטיפול מועט והריווח רב. השם בהמה לחבירו, אין פחות משנים עשר חדשים. מתה בכוסיא בפשיעה, יהב כוליה. דלא בכוסיא בפשיעה, יהב פלגא. כיצד? שמה במנה ארבע זהובים, והשביחה ושוה מאתים, שהרווח ארבע זהובים. מתה בכוסיא בפשיעה, יהב ששה של זהב ארבע של קרן ושנים של חצי רווח. דלא בכוסיא בפשיעה, יהב חמשים זוז, כיוון שקבל עליו אחריות על חצי הקרן. הכחישה ויפה חמשים זוז שחייב לו עשרים וחמש זוז שזה חצי ההפסד מתה בכוסיא בפשיעה, יהב שלשה של זהב שני זהובים דמי הקרן אחר ההפסד ועוד זהוב שהתחייב כבר על חצי ההפסד. דלא בכוסיא בפשיעה, יהב חמשים זוז חצי ההפסד על ההכחשה וחצי הקרן כשמתה אחר ההכחשה. השם בהמה מחבירו, אין פחות משנים עשר חדש. עשה בה המקבל מלאכה כל ימות החמה, ואמר למוכרה בימות הגשמים שאינם זמן מלאכה, כופין אותו שיאכילה כל ימות הגשמים. האכילה כל ימות הגשמים, ואמר הבעלים למוכרה בימות החמה, כופין אותו שישאירנה ויעשה בה המקבל מלאכה כל ימות החמה שצריך להשאירה אצלו שנה שלמה.
[ע"א]
19 ה_יט מיי' פ ט' מהל' מלוה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ג סעיף י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ג סעיף ט"ו, סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
20 ה_כ מיי' פ ט' מהל' מלוה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ג סעיף י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ג סעיף ט"ו, סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
21 ה_כא מיי' פ ט' מהל' מלוה הלכה ז', מיי' פ ט' מהל' מלוה הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ג סעיף ט"ז:
22 ה_כב טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"א סעיף כ"ז:
[ע"ב]
23 ה_כג מיי' פ ח' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ג', סמ"ג עשין פב :
24 ה_כד מיי' פ ח' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף כ"ג, סמ"ג עשין פב :
25 ה_כה מיי' פ ח' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף כ"א, סמ"ג עשין פב :
26 ה_כו מיי' פ ח' מהל' שלוחין ושותפין הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף כ"ג, סמ"ג עשין פב }}, סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
-----------------------------------דף כב
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כב עמוד א] תני, °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. ה_כזמפרין על שדהו, ואין חושש משום רבית. כיצד? קיבל הימנו שדה בעשרה כורין חטין לשנה. אמר לו תן לי סלע אחד שאני אשביח את השדה, ואני נותן לך שנים עשר כורין לגורן, מותר. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מפני שהשדה מצוי להתברך. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, מפני שזה מוציא המעות על גוף השדה ומתעסק בה יפה יפה ומשתבחת, וחכירתה שוה יותר, ונעשה כמשכיר לו שדה ביוקר. מה ביניהון? חנות וספינה. מאן דאמר מפני שהשדה מצויה להתברך, מפרין על חנות וספינה ובסלע הנוסף קונה יותר סחורה וירויח יותר. שאף בהם מצוי ברכה. מאן דאמר, נעשה כמשכיר לו שדה ביוקר, חנות וספינה ה_כחאין מפרין. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°, בפירוש פליגי. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, מפרין על חנות וספינה, ריש לקיש ריש לקיש° אמר אין מפרין. מתניתא מסייעא לריש לקיש ריש לקיש° דתנן, אין מפרין על חנות וספינה ועל דבר שלא שייך להשקיעה כסף להשביח בגופו
מתני’: ה_כטאין מקבלין צאן ברזל מישראל שכל האחריות עליו ומתחלקים בריווח, מפני שהוא ריבית. אבל מקבלין צאן ברזל מן העובד כוכבים ומזלות. ה_לולוין מהן ומלוין אותן בריבית, וכן בגר תושב. מלוה הוא ישראל על מעותיו של עובד כוכבים ומזלות, מדעת העובד כוכבים ומזלות שמעמיד אותו אצל הגוי במקומו, אבל לא מדעת ישראל:
גמ’: אי זהו צאן ברזל? היו לפניו מאה צאן. אמר לו, הרי הן עשויות עליך במאה של זהב, וולדן וחלבן וגיזתן שלך. ואם מתו, את חייב באחריותן, ואת מעלה לי סלע על כל אחת ואחת משלך באחרונה, אסור. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, תמן את אמר, צאן ברזל נחשבים שהם בבעלות לראשון דתנן, והמקבל צאן ברזל מנכרי, הוולדות פטורים מהבכורה מפני שהם ברשותו של הראשון והנכרי הוא הבעלים. והכא את אמר צאן ברזל לשני? שכיון שמתחייב המקבל באחריותן הרי הם ברשותו ואסור. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. תמן שעיקרן חלק מהאחריות על לראשון הגוי, וולדן לראשון. ברם הכא, שעיקרן כל האחריות לשני שהרי המקבל קיבל על עצמו אחריות על עיקר הצאן, וולדן לשני. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. הכא את אמר נושא שכר חייב על האונסין אסור שאם אמר לו, הרי הן עשויות עליך במאה של זהב, וולדן וחלבן וגיזתן שלך. ואם מתו, את חייב באחריותן, ואת מעלה לי סלע על כל אחת ואחת משלך באחרונה, אסור. אף שהוא מקבל שכר בתמורה והכא את אמר נושא שכר חייב על האונסין מותר. גבי חמרין שהם כנושא שכר אמרינן, דאפילו דחייב באונסין מכל מקום מותר. התם החמרים לגבי הסחורה כשומרים, וכי לא ה_לאפעמים שמתנה שומר חנם להיות כשואל. ואילו כאן המקבל צאן ברזל אינו כשומר אלא כפועל. תנן, ולווין מהן ומלוין אותן בריבית כו'. כתיב כי ימוך אחיך ונמכר לך וכו' וכי תשיג יד גר ותושב וכו' ונמכר לגר תושב. °רבי רבי יהודה הנשיא אמר, תושב האמור בעבד עברי, איני יודע
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כב עמוד ב] מה טיבו. שהרי גר תושב לא נמכר בעבד עברי שנאמר ושב אל משפחתו, וזה לא שייך בגר תושב. ולמה עבד עברי נמכר לגר תושב?גר תושב האמור בריבית דכתיב, וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך. איני יודע מה טיבו, שהרי במשנתנו נאמר שלווים ומלוים להם. תנן, מלוה ישראל מעות עובד כוכבים ומזלות מדעת העובד כוכבים ומזלות אבל לא מדעת ישראל. כיצד? ה_לבישראל שלוה מעובד כוכבים ומזלות וביקש להחזירם לו. אמר לו ישראל אחר, תנם לי ואני נותן כדרך שאת נותן לו, אסור. ואם העמידו עם העובד כוכבים ומזלות ואמר לו שמעביר לו את הכסף, מותר. ה_לגעובד כוכבים ומזלות שלוה מישראל וביקש להחזירם לו. אמר לו ישראל אחר, תנם לי ואני מעלה לו רבית, מותר. ואם העמידו אצל ישראל, אסור. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, והוא שהעמידו אצל ישראל. אבל אם נתן לישראל ואחר כך אמר לישראל המלווה, מותר כיוון שהנכרי לא הסתלק מהחוב. ה_לדישראל שלווה מעובד כוכבים ומזלות, ועובד כוכבים ומזלות מישראל, ונתגייר. בין שזקפן שחישב הריבית עם הקרן למלוה אחד עד שלא נתגייר, בין משנתגייר, גובה הקרן ולא הריבית. דברי °רבי מאיר רבי מאיר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר עובד כוכבים ומזלות שלוה מישראל ונתגייר בין שזקפן עליו במלוה עד שלא נתגייר ובין משנתגייר גובה הקרן ואינו גובה את הרבית. אבל ישראל הלוה מן העובד כוכבים ומזלות ונתגייר וזקפו עליו במלוה עד שלא נתגייר, גובה את הקרן וגובה את הרבית משנתגייר גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית. בר קפרא בר קפרא° אמר, תמיד ה_להגובה את הקרן ואת הריבית. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. טעמא דבר קפרא בר קפרא°, מכיון שאם התגייר אתה מבריחו מן הריבית, אף הוא נעשה גר שקר. לווה אדם מבניו ובנותיו בריבית, אלא שחכמים אסרו לפי שמרגילם ומחנכן להלוות בריבית. תלמידי חכמים מותרים ללוות זה מזה בריבית, לפי שאינם מתכוונים אלא לתת מתנה. אמר רב רב (אמורא)° ה_לוכגון אנא לרבה בר בר חנה רבה בר בר חנה°, ורבה בר בר חנה רבה בר בר חנה° לי. לא יהא אדם לווה בשקל, על מנת שבפעם אחרת יהיה הוא מלוה לו בסלע. ישראל לוה מעובד כוכבים ומזלות, ועובד כוכבים ומזלות מישראל, וישראל נעשה לו ערב
[ע"א]
27 ה_כז מיי' פ ז' מהל' מלוה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ו סעיף ה', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
28 ה_כח מיי' פ ז' מהל' מלוה הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ו סעיף ה', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
29 ה_כט מיי' פ ח' מהל' מלוה הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ז סעיף א', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
30 ה_ל מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"ט סעיף א', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
31 ה_לא טור ושו"ע חו"מ סי' רצ"א סעיף כ"ז:
[ע"ב]
32 ה_לב מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה ג', מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ח סעיף א', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ח סעיף ו', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
33 ה_לג מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה ג', מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה ד', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ח סעיף א', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ח סעיף ו', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
34 ה_לד מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"א, סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
35 ה_לה מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"א, סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
36 ה_לו מיי' פ ד' מהל' מלוה הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף ח', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
-----------------------------------דף כג
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כג עמוד א] ואינו חושש משום רבית. ישראל שמינה עובד כוכבים ומזלות אפוטרופא או סנטר, מותר ללוות ממנו בריבית שהאחריות על האפוטרופוס והוא נעשה כבעלים ועובד כוכבים ומזלות שמינה ישראל אפוטרופא או סנטר, אסור ללוות ממנו בריבית. מעות עובד כוכבים ומזלות שהיו מופקדין אצל ישראל, אסור ללוות בריבית. מעות ישראל שהיו מופקדין ביד עובד כוכבים ומזלות, מותר ללות ממנו בריבית. זה הכלל. כל שהוא באחריות ישראל, אסור. באחריות עובד כוכבים ומזלות מותר
מתני’: ה_לזאין פוסקין על הפירות עד שיצא השער. או אם יש לו כגון ה_לחהיה הוא תחלה לקוצרים, פוסק עמו על הגדיש, ועל העבט של ענבים, ועל המעטן של זיתים, ועל הביצין של יוצר, ועל הסיד משישקע כבשנו. ה_לטפוסק עמו על הזבל כל ימות השנה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אין פוסק עמו על הזבל, עד שיהא לו זבל באשפות. וחכמים מתירין. ה_מפוסק עמו כשער הגבוה כגון שפוסק עימו שיספק לו סאה חיטים לפי השער הזול שיהיה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, אף על פי שלא פסק עמו כשיגיעה הזמן ויצא השער יכול לומר, תן לי כזה או תן לי מעותיי. ה_מאמלוה אדם את אריסיו חיטין בחיטין לזרע, אבל לא לאכול. °רבן גמליאל רבן גמליאל היה מלוה אריסיו חיטין ביוקר והוזלו. או בזול והוקירו, ונוטל מהן כשעת הזול. לא שהלכה כן, אלא שרצה להחמיר על עצמו:
גמ’: מהו לפסוק בשער של סירקי ישמעאלים נוודים שמגיעים מפעם לפעם ומקדימים ומביאים פירות ויש להם ומוכרים בשער שלהם? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר פוסקין. ריש לקיש ריש לקיש° אמר, אין פוסקין. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי רבי זירא רבי זירא°. לא מסתברא דיודי ריש לקיש ריש לקיש° לרבי יוחנן רבי יוחנן° בשער סירקי של ציפורין, שאינה פוסקת? אמר רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא°
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כג עמוד ב] ותמה אנא, במה רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° פליגי האם בפוסק לפירות, שנותן מעות על מנת שיתן לו פירות או בפוסק למעות שנותן לו פירות על מנת שישלם לו כמחירם בזמן אחר, או במלוה לפירות, שנותן לו סאה פירות על מנת שיחזיר לו סאה פירות בזמן אחר. או שחולקים בכל המקרים. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. במלוה סאה בסאה הוא דפליגי. דרבי יוחנן רבי יוחנן° סבר כיוון שמצוי לקנות בשוק של סרקי מותר. אבל בפוסק, כל עמא מודו שמותר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. בפוסק הוא דפלגי. אבל במלוה, כל עמא מודה שאסור. דבי רבי ינאי רבי ינאי° אמרי, פוסקין על השחת שבכל זמן ראויה היא אלא שאינו קוצרה כדי שתהיה גדולה יותר, והרי זה כיש לו. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אומר, אף על חלות דבש אף שלא רדה אותם. רבי יוחנן רבי יוחנן° אומר, כל העיירות הסמוכות לטיבריא, כיון שיצא שער של טיבריא, פוסקין: תנן, היה הוא תחילה לקוצרין, פוסק עמו על הגדיש כו'. רב רב (אמורא)° אמר מחוסר מעשה אחד, פוסק. מחוסר כמה מעשים, אינו פוסק. רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין. אפילו מחוסר כמה מעשים, פוסק. והא מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, היה הוא תחילה לקוצרין, פוסק עמו על הגדיש כו' והא גדיש מחוסר כמה מלאכות. אבא בר זמינא אבא בר זמינא° יהב חד דינר לקפילה ונסב מיניה בשער הזול לכל שתא השנה. ולא מודי רב רב (אמורא)° שהרי פעמים שהוא מחוסר כמה מעשים. רבי חייה רובה רבי חייא רבה° הוה ליה כיתן פשתן. אתו חמרייא מיזבנה מיניה. אמר לון. לית בדעתי מזבנתיה כדון, אלא בפוריא. אמרו ליה, זבנה לן כדין מה דאת עתיד מיזבנתיה בפוריא באו חמרים לקנות אמר להם אין בדעתי למכור כעת אלא בפורים אמרו לו תמכור לנו כעת ונשלם לך בפורים לפי המחיר בפורים. אתא שאל ל°רבי רבי יהודה הנשיא, אמר לו אסור שנראה כמרבה על המחיר בשכר המתנת מעות. נפק קבעה במתניתא, ותני כן. היה חייב לו מעות ובא ליטול ממנו פירות בגורן. אמר לו, צא ועשם עלי כשער השוק, ואני נותן לך חיטים מיכן ועד שנים עשר חודש
[ע"א]
37 ה_לז מיי' פ ט' מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ה סעיף א', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
38 ה_לח מיי' פ ט' מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ה סעיף ד', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
39 ה_לט מיי' פ"ט מהל' מלוה ולוה הלכה א':
40 ה_מ מיי' פ ט' מהל' מלוה הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' קע"ה סעיף ז', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
41 ה_מא מיי' פ י' מהל' מלוה הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ב סעיף ד', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
[ע"ב]
-----------------------------------דף כד
עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כד עמוד א] , הרי זו רבית. ואין זה כאיסרו הבא לידו שאם היה משלם לו היה מותר שיכול בכסף לקנות. בא ואמר הלויני כור אחד של חיטין, ואני נותן לך כשער שאתה מוכר בו בעתיד, אסור. אמר רב רב (אמורא)° אף שרבי חייא רבי חייא רבה° אסר להקדים ולעשות את המקח עכשיו לפי המחיר היקר שלאחר זמן וישלמו לו אחר זמן. מודי חביבי דאילון יהבין ליה אגרא וקנה מן כבר שרי שאם משלמים לו עכשיו על סחורה שיש לו גם אם יתן להם מאוחר יותר אגרא מן כבר וקנה בתר כן שרי. שמשלמים עכשיו קדם שנקבע השער והמוכר מתחייב לספק את הסחורה בעתיד כשער הזול של עכשיו קנה מכבר. אגרא בתר כן אסור. אם קונה עכשיו וישלם על פי המחיר היקר שיהיה בעתיד אסור. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° יהב דינר לחד בר נש. אמר לו, מה דהינון עבדין מיכן ועד חנוכה, דידי. מתמן ולהלן, לית לי עמך עסוק, אין פחתין ואין יתרין דידך. שזה כמו עסקה שמותרת שהרי מעלה לו שכר שהרי מה שירויח אחר חנוכה שלו בעא מיתן ליה רצה לתת לו מעצמו אף שלא היה חייב מהרווח דבתר חנוכה, ולא קביל. דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° חשש שמא אם יקבל יהיה העסקה קרוב לשכר ורחוק להפסד. ותני כן, קירוב שכר וריחוק הפסד, זו מידת רשעים. קירוב הפסד וריחוק שכר, זו מדת צדיקים. קרוב לזה ולזה, רחוק לזה ולזה, זו מידת כל אדם. רבי יצחק רבי יצחק° יהב דינרין לבר נש. בעא מיעבד ליה כהדא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ולא קיבל עילווי. כהנא רב כהנא° יהב מ' דינרין לבר נש מיזבן מינה כיתן פשתן. יקרא כיתנא. אתא שאל לרב רב (אמורא)°, אמר לו, איזיל סב מיניה לך טול ממנו ארבעים כורין רברבין, שחייב המוכר לספק פשתן כפי שנקבע, שכבר נקנו לו. ביקש °רבי רבי יהודה הנשיא להתיר קליטו שלים ולא הניחו °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי. ואית דאמרין °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי ביקש להתיר ולא הניחו °רבי רבי יהודה הנשיא. מאי קליטו שלים? השקעה בדבר שיש בו סיכון ובתמורה לקבל מעט יותר כגון בר נש דיהב לחבריה. מאה דינרין. שיקנה עבורו דבר מסויים בסיכון כגון אילין דיהבין עיבידתה לאילין דמפרשין מפליגים לריסים, ובתמורה מוכרים להם מתרתין קסוסטבן מידת נפח או משלשה קסוסטבן שזה מחיר נמוך מהשוק, אין זו רבית אלא הטרשא. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אין פוסק עמו על הזבל, עד שיהא לו זבל באשפות שהזבל לא מצוי. וחכמים מתירין. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי אלעזר בן עזריא רבי אלעזר בן עזריה. שניהן אמרו דבר אחד דתנינן תמן עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה פחות מכאן לא יעשה, שנראה כמזבל את שדהו בשביעית. ה_מבהיה לו דבר מועט, מוסף עליו והולך. ו°רבי אלעזר בן עזריא רבי אלעזר בן עזריה אוסר שמא לא יהיה לו זבל נוסף, עד שיעמיק ג' או עד שיתן על הסלע:
מתני’: ה_מגלא יאמר אדם לחבירו, הלויני כור חיטין ואני נותן לך מן הגורן. ה_מדאלא אומר לו, עד שיבא בני או עד שאמצא המפתח. ו°הלל הלל הזקן אוסר
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כד עמוד ב] וכך היה °הלל הלל הזקן אומר. ה_מהלא תלוה אשה ככר לחבירתה עד שתעשינה בדמים. שמא יוקירו החיטים, ונמצא באות לידי רבית:
גמ’: תני, לא יאמר אדם לחבירו הלוני כור חטים ואני נותן לך לגורן הא עד שתים שלש שבתות, מותר. ו°הלל הלל הזקן אוסר. שמואל שמואל (אמורא)° אמר הלכה כ°הלל הלל הזקן
מתני’: ה_מואומר אדם לחבירו, נכש עמי ואנכש עמך. עדור עמי ואעדור עמך. ולא יאמר לו עדור עמי ואנכש עמך. כל ימי גריד אחד. כל ימי רביעה אחת. לא יאמר לו חרוש עמי בגריד, ואני עמך ברביעה. °רבן גמליאל רבן גמליאל אומר, ה_מזיש ריבית מוקדמת ויש רבית מאוחרת. כיצד? נתן את עיניו ללוות ממנו. היה משלח לו מתנה ואמר בשביל שילויני, זו היא ריבית מוקדמת. לווה ממנו והחזיר לו את מעותיו, היה משלח לו ואמר, בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלי, זו היא רבית מאוחרת. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, יש רבית דברים. ה_מחלא יאמר לו המלוה ללוה דע אם בא איש פלוני ממקום פלוני ותודיעני. ה_מטאילו עוברין בלא תעשה. המלוה, והלוה, והערב, והעדים, וחכמים אומרים ה_נאף הסופר עוברים על בל תתן לו, ועל בל תקח ממנו, ועל לא תהיה לו כנושה, ועל לא תשימון עליו נשך, ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה':
גמ’: אמר רבי יסא רבי אסי°. בוא וראה כמה סמיות עיני מלוי רבית. אדם קורא לחבירו עובד עבודת אלילים, ומגלה עריות, ושופך דמים, מבקש לירד עמו לחייו. והלה שוכר העדים והלבלר ואומר להן, בואו והעידו שכפר במקום. ללמדך, שכל המלוה בריבית כופר בעיקר. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. יותר ממה שכופרין בעיקר, כופרין שעושין התורה פלסטרן זיוף, ואת משה טיפש, ואומרין, אילו היה יודע משה שכך היינו מרויחין מריבית לא היה כותבו. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, קשה הריבית, שאף הטובה רבית. הרי שאמר ליקח לו ירק מן השוק. אף על פי שנתן לו מעותיו, הרי זה רבית. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, קשה הריבית ה_נאשאף שאילת שלום רבית, לא שאל לו שלום מימיו ועל שלווה ממנו הקדים לו שלום, הרי זה רבית. וכן היה °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, כל מי שיש לו מעות ואינו מלוון בריבית. עליו הכתוב אומר (תהלים ט"ו, ה') כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט. אמר רבי שמואל בר אימי רבי שמואל בר אימי°, הימוט הזה שנאמר בפסוק, לא היינו יודעין מהו, ובא שלמה ופירש (משלי כ"ד, י"א) הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך.שניצול מאלה הלקוחים למות
[ע"א]
42 ה_מב מיי' פ ב' מהל' שמיטה ויובל הלכה א':
43 ה_מג מיי' פ י' מהל' מלוה הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ב סעיף א', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
44 ה_מד מיי' פ י' מהל' מלוה הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ב סעיף ב':
[ע"ב]
45 ה_מה מיי' פ י' מהל' מלוה הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' קס"ב סעיף א':
46 ה_מו מיי' פ ז' מהל' מלוה הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף ט', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
47 ה_מז מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף ו', סמ"ג לאוין קפה :
48 ה_מח מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף י"ב:
49 ה_מט מיי' פ ד' מהל' מלוה הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף א', סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
50 ה_נ מיי' פ ד' מהל' מלוה הלכה ב':
51 ה_נא מיי' פ ה' מהל' מלוה הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ס סעיף י"א, סמ"ג לאוין קצא,סמ"ג לאו קצב|סמ"ג לאוין קצב,סמ"ג לאו קצג|סמ"ג לאוין קצג :
הדרן עלך פרק איזהו נשך