שולחן ערוך יורה דעה קעג טו
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעג · טו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
מי שיש לו סחורה שנמכרת כאן בזול ובמקום אחר ביוקר וא"ל חבירו במקום הזול תנה לי ואוליכנה למקום היוקר ואמכרנה שם ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני ואפרענה לך כפי מה ששוה שם אם האחריות בהליכה על הלוקח אסור ואם האחריות על המוכר מותר והוא שיתן לו שכר טרחו על הולכתה למקום היוקר ואם המוכר אדם חשוב שפוטרין ללוקח המכס בשבילו אין צריך לתת לו שכר טרחו:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ל) שכר טרחו כו'. בבית יוסף משמע דבעי למיתן ליה שכר עמלו ומזונו משלם וע"ל סימן קע"ז:
ט"ז - טורי זהב
ואוליכנה למקום היוקר. בגמרא איתא בהדיא אע"פ שגם המוכר עצמו היה לו ג"כ דעה להוליכם לשם:
כפי מה ששוה שם. בטור כתוב מיד כשתמכור אפרעך וכוונת המוכר להראות שמאמיני' לו וסברא זו איתא בגמ' ועי' בסעיף ט"ו:
אם אחריות בהליכה על הלוקח. דהשתא הוה מלוה גביה ויהיב ליה מותרות ברבית משא"כ אם אחריות על המוכר דלא מתחלת ההלואה עד שעה שימכרנה וכל מה שימכרנה ביוקר הרי היא של בעלים הראשונים וא"ל אמאי אסור כאן באחריות הלוקא מ"ש מסעיף י"ד בסיפא דמותר אפי' אם מקבל עליו הלוקח אחריות דהתם אין שם הלואה לבסוף כשיקבל המעות אלא מכר גמור בעת ההיא:
והוא שיתן לו שכר טירחא. כ"כ התוס' והרא"ש מטעם דאל"כ הרי הוא טורח לו בהליכה בשביל הלואה שאח"כ וסיים הרא"ש וז"ל וקמ"ל דלא חיישינן שמא אתי לזלזולי בשכר עמלו ומזונו עכ"ל והתוספות כתבו דסיפא איצטריך ליה ברשות לוקח אסור דס"ד דלא מחזי כרבית כיון שמוכרו במקום היוקר והביא ב"י דעת המ"מ והמרדכי בשם א"ז דאינו צריך ליתן לו שכר טרחו וכתב ב"י טעמא דאינו מתנה עמו שילוה לו אלא מעצמו נוטלן ומשתמש בהם ע"כ אין כאן איסור רבית דגמילות חסד הוא שטורח לו ולע"ד נראה דבזה לא יצאנו עדיין מאיסור רבית אלא טעמא דהלוקח טרח בשביל עצמו כדי שיגיע מעות לידו ואין זה שכר הלואה אלא הוא טורח לעצמו ומשתדל לו מן הפירות מעות ואע"ג דגם להמוכר יש הנאה מזה אין זה אוסר במידי כיון שגם להלוקח יש הנאה וזה פשוט לקמן סי' קע"ז דלא איכפת לן בצירוף הנאת שניהם והגע עצמך דאטו יש איסור במי שמלוה לחבירו איזה חפץ שיש לחבירו למכור וקוצץ עמו באיזה סך ישלם לו אם לא יחזירנו בעין וזה הלך ומכרו ומשלם לו אח"כ סך שקצץ עמו וכי נאמר שיש בזה רבית במה שטרח במכירתו פשיטא שכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילו ופסק הב"י כאן כדעת התוספות והרא"ש שצריך ליתן לו שכר טירחא ואיני כדאי להכריע אלא דנראה לי פשוט דהאי שכר טירחא אינה טפי מאותה שנזכר בסימן קע"ז דאפי' בדבר מועט סגי ואע"ג שבב"י כתב מכח דברי הרא"ש שזכרתי דבעינן שיהא שכרו משלם לענין הלכה לא בעינן כך מאחר שגדולים אחרים פוסקים דלא בעינן לה כלל ומסתבר כוותייהו לכל הפחות נסמוך עלייהו בזה וכן משמע כאן בש"ע שלא כתב אלא סתם שכר טירחא:
שפוטרין ללוקח המכס. פירוש בחזרתו דאם לא כן מה הנאה יש לו:
באר היטב
(כא) ואוליכנה: בש"ס איתא בהדיא אע"פ שגם המוכר עצמו היה לו ג"כ דעה להוליכה לשם.
(כב) שכר: בב"י משמע דבעי למיתן ליה שכר עמלו ומזונו משלם ולא די בדבר מועט אבל הט"ז כתב דאפילו בדבר מועט סגי.
(כג) המכס: פי' בחזרתו דאל"כ מה הנאה יש לו. ט"ז.