שולחן ערוך יורה דעה קסב ד
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קסב · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
מלוה אדם את אריסיו (פי' אריס הנוטע או זורע שדה חבירו ויש לו חציו או שליש בפירות) סאה בסאה לזרע בין קודם שירד האריס לשדה בין אחר שירד במה דברים אמורים במקום שנהגו שיתן האריס הזרע אבל במקום שדרך בעל הקרקע ליתן הזרע אם כבר ירד האריס לשדה אסור:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
שיתן האריס הזרע. פי' שבאריס יש היתר ללוות מב"ה סאה בסאה מטעם שאין כאן הלואה אלא כאלו התנה שיטול ב"ה הסאה הראשונה משדה שלו וזה מועיל דוקא אם נעשה בתחלת ירידתו של אריס להקרקע דנוכל לומר דאדעתא דהכי נחית וקבל עליו כן אבל אם כבר מוחזק בה ומלוה לצרכו הוה כאחר ואסור משום הכי אם הוא במקום שנותן אריס הזרע וכל כמה שלא נתן הזרע יכול בעל הבית לסלקו אע"פ שירד כבר כיון שאינו יכול לקיים מה שמוטל עליו ע"כ יכול ב"ה להלות לו והוה כאלו יורד לתוכה מחדש אחר ההלואה אבל במקום שב"ה נותן הזרע רק שזה האריס נתן חן שלו על קרקע זאת דוקא לעבדה על כן הוא מוותר משלו שיתן הוא הזרע ולשנות ממנהג עיר אז יש חילוק אם הריצוי זה של האריס נעשה קודם שירד לתוכה נמצא דאדעתא דהכי דוקא ירד לשם על כן כל כמה דלא יהיב זרע בטלה ירידתו ויכול ללוות מב"ה והוה כאילו נחית השתא מחדש אבל אם כבר ירד לתוכו סתם כמו שאר אריסין ואחר כך נתרצה לשנות וליתן הוא הזרע אז אינו יכול ללוות מבעל הבית כיון דאין בעל הבית יכול לסלק אותו מאחר שירד סתם רק שעכשיו הוא רוצה להיטיב עמו לוותר משלו בזה אין היתר ללוות מבעל הבית ובטור כתוב והאריס נתרצה ליתן משלו אז אינו יכול ללוות מבעל הבית סאה בסאה אלא אם כן הלוהו מיד כשירד לשדה כו' הך כשירד רצה לומר קודם שירד וכ"פ ב"י ור"ל שהריצוי וההלואה הם נעשים בפעם אחת דסברא הוא דכשהוא מתרצה הוא באופן זה שהבעל הבית ילוהו על זה כתב שהריצוי צריך שיהיה קודם הירידה ובאמת לא איכפת לן אז בהלואה אף שתהיה אחר הירידה כיון שיכול לסלקו כמו שאמרנו והא דנקט אא"כ הלוהו רצונו לומר שהריצוי נעשה על זה כן צריך לדחוק לשונו לפי פירש"י ונראה לי דגם בבעל הקרקע נותן זרע והאריס התנה אחר שכבר ירד מותר לפעמים להלות מבעל הבית דהיינו אם חייב האריס עצמו חיוב גמור שהוא יתן הזרע שאם לא יתן יסתלק מן הקרקע אע"פ שכבר ירד נמצא דעכשיו הוא נחית מחדש אחר ההלואה:
באר היטב
(ט) כבר: הטעם איתא בט"ז דהא ההיתר שיש באריס ללות מבעה"ב סאה בסאה מפני שאין כאן הלואה רק דה"ל כאלו התנה שיטול בעה"ב הסאה הראשונה משדה שלו וזה מועיל דוקא אם נעשה בתחילת ירידתו של אריס להקרקע דנוכל לומר אדעתא דהכי נחית וקביל עליו כן אבל אם כבר מוחזק בה ומלוה לצרכו הוי כאחר ואסור מיהו אם הוא במקום שהאריס נותן הזרע וכל כמה דלא יתן יכול הבעה"ב לסלקו בזה יכול להלות אע"פ שירד כבר כיון שאינו יכול לקיים מה שמוטל עליו והבע"ה יכול לסלקו הוה כאלו יורד מחדש לתוכה אחר ההלואה אבל במקום שבעה"ב נותן הזרע רק בשביל שזה האריס יש לו חן וחפץ בקרקע זו דוקא מוותר משלו שיתן הוא הזרע ולשנות ממנהג העיר אז יש לו חלוק אם הריצוי זה של האריס נעשה קודם שירד לתוכה נמצא דאדעתא דהכי דוקא ירד לשם וע"כ כל כמה דלא יהיב זרע בטלה ירידתו ויכול ללוות מבע"ה דהוה כאילו נחית השתא מחדש אבל אם כבר ירד לתוכה סתם כמו שאר אריסי' ואח"כ נתרצה לשנות שיתן הוא הזרע אינו יכול ללוות מבעה"ב כיון דאין בעה"ב יכול לסלקו אף אם לא יתן הוא הזרע שהרי ירד בסתם ונ"ל דגם אם בעה"ב נותן הזרע והאריס התנה אחר שירד שהוא יתן מצינן ג"כ לפעמים היתר שילוה מבעה"ב דהיינו אם האריס נתחייב בחיוב גמור שאם לא יתן הזרע יסתלק מן הקרקע אע"פ שכבר ירד נמצא דעכשיו הוא נחית מחדש אחר ההלואה עכ"ל.