שולחן ערוך יורה דעה קעז ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעז · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
הנותן מעות לחבירו בתורת עיסקא דהיינו שחצי האחריות על הנותן וחצי על המקבל אסור שכל עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ונמצא שטורח בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה לפיכך צריך לו ליתן שכר טרחו שבכל יום ויום מימי השותפות כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה ואם היה לו עסק אחר כל שהוא להתעסק בו עם מעותיו של זה אינו צריך להעלות לו שכר של כל יום אלא אפילו העלה לו דינר בכל ימי השותפות דיו ואם פחתו או הותירו יהיה לאמצע בשוה וכן אם א"ל כל הריוח יהיה לך שלישו או עשיריתו בשכרך הואיל ויש לו עסק אחר ה"ז מותר ואם הפסידו יפסיד מחצה ואם היה המתעסק אריסו והיה לו עסק אחר אינו צריך להעלות לו שכר אחר כלל שהאריס משועבד הוא לבעל השדה:
- הגה: וצריך להיות כל אחריות פלגא הפקדון על הנותן אפילו אחריות דאונסין (טור ופוסקים בשם ר"י) ודלא כיש מקילין ומתירין במקצת אחריות (ריב"ן):
מפרשים
(ה) כפועל בטל כו'. ולא כל שכרו אלא רואין אדם שבטל ואין לו שום מלאכה כמה היה רוצה ליקח להתעסק בזה העסק ואפי' אם היה לו מלאכה שנותנין עליה שכר טוב ומתבטל ממנה אין אומדים כמה זה היה רוצה ליקח ליבטל ממלאכתו ולהתעסק בזה העסק שלא היה לוקח אלא הרבה אלא אומדין באדם בטל כדפי' טור וכן דעת יש פוסקים אבל הב"י מפרש דאומדים כמה רוצה ליטול פועל א' כדי ליבטל ממלאכתו לגמרי ובין שנותנים לו מלאכה קלה או כבדה שיעורו שוה וכן דעת יש פוסקים ועד"ר וב"ח ובמעדני מלך שהאריכו בזה ורש"י ויש פוסקים מפרשים שאם היה עושה מתחלה מלאכה כבדה ומרויח בה הרבה וזו היא קלה אומדים כמה יניח משכרו לעשות מלאכה זו. ותלמידי הרשב"א ויש פוסקים מפרשים שמשערין לו במלאכתו הראשונה כמו שהוא מרויח בשעת הבטלה כגון שהוא חייט ודרכו לתפור בגד בסלע בפרוס הרגל שהמלאכה מרובה ובשאר ימים תופרו בפחות מסלע שאינו מוצא להשתכר בה כ"כ וכך הוא נוטל עכשיו בשכרו וע"ל סי' שי"ב ובדרישה שם שהאריך:
(ו) עסק אחר כל שהוא. משמע דאפי' העסק אחר אינו ממין זה העסק שרי כל שאינו מבטל מעסקיו מפני מעותיו של זה והוא דעת רוב הפוסקים:
(ז) כל שהוא כו'. אפי' דינר לאלף כ"כ ב"י בשם הרמב"ם בפירוש המשנה:
(ח) שלישו כו'. היינו הרמב"ם והמחבר סעיף ד' אבל להפוסקים שהבאתי לקמן דאם לוקח המקבל שני שלישי הריוח אפי' משלם לו חצי ההפסד מותר אם כן אפי' אין לו עסק אחר שרי ודוק:
(ט) הואיל ויש לו עסק אחר כו'. אבל אין לו עסק אחר צריך ליתן להמקבל ב' שלישי הריוח ובהפסד לא ישלם רק שליש כדלקמן סעיף ד' דכיון שלא פסק עמו תחלה אלא שהמקבל אינו מתרצה לכך הלכך כשאין לו עסק אחר סגי בדינר אבל אם מתרצה מתחלה ליקח בעד שכר טרחו אפי' דינר או מותר שליש או עשירית (כלומר מה שיהיה ריוח יותר מחלק שליש או עשירית יהיה שלך והב"ח ס"ג כ' דבא"ל שליש השכר יהיה שלך אסור אפי' פסק עמו תחלה הואיל ולא קצץ לו דינר ידוע ול"נ שאין לחלק בזה) ע"כ דבריו בקצרה ע"ש שהאריך ודוק ואף כי דבריו נכונים מ"מ הדבר ברור דלענין הדין הכל עולה בקנה אחד דגם מ"ש המחבר בס"ג דאם פסק עמו מתחלה אפי' בדינר מותר היינו שנתרצה המקבל למה שפסק דאל"כ מאי מהני פסיקא דידיה וק"ל:
(י) וצריך להיות כו'. משמע דאעיסקא (דשייך ביה יוקרא וזולא וגם עומד בעין) נמי קאי והיינו כדעת ר"י שבטור ופוסקים וכ"ש בנותן לו מעות למחצית שכר דבהא אפילו המקילים מודים כדאיתא במהרי"ק שורש קי"ט מביאו ב"י וד"מ ובש"ע נרשם על וצ"ל כו' מהרי"ק שורש קי"ט ועל היש מקילין ב"י לדעת ר"י נ"ל שהמרשים טעה לפי שהבין שהרב בא לומר דצריך לקבל כל האחריות של פלגא הפקדון ולא סגי באחריות של חצי פלגא הפקדון דלא כב"י שכ' לדעת ר"י דשרי אם אחריות אונסים וזול על שניהם בשוה והדבר פשוט דגם הב"י מודה דצריך לקבל כל האחריות של פלגא הפקדון ומ"ש שיהא אחריות האונסין על שניהם בשוה היינו כל העסק קאמר וזהו פשוט ומ"ש הרב דצריך לקבל כל האחריות כו' בא לאפוקי סברת ריב"ן בטור ופוסקים דס"ל דסגי כשהנותן מקבל עליו אחריות הזול אע"פ שאחריות האונסים על המקבל והיינו היש מקילין ומתירין במקצת אחריות דהיינו אחריות הזול לחוד וזה ברור:
(יא) אפילו אחריות דאונסין. ול"ד לדלעיל סימן קע"ג סי"ג דמותר לקבל עליו אחריות החמוץ דהתם מכר הוא. ב"ח ופשוט הוא:
כפועל בטל כו'. בגמ' איתא תנא כפועל בטל מאי כפועל בטל אמר אביי כפועל בטל של אותה מלאכה דבטיל מינה ופרש"י היינו שאם עשה תחילה מלאכה כבדה ומרויח הרבה וזאת היא קלה אומדים כמה יניח משכרו לעשות מלאכה זו שזהו יותר ממה שנותנין לעשות כי אין אדם מניח מריוח גדול כי אם מעט אע"פ שבא לו בטורח יותר והקשו בתוס' על רש"י ופירשו וז"ל ולכך נראה לפרש כפועל בטל היינו כיושב ובטל לגמרי כו' ומיהו בפ' אלו מציאות לענין השבת אבידה דקתני נוטל שכרו כפועל בטל נראה כפירוש הקונט' מדפריך שם הא לא בטיל משום דמשמע ליה כיושב בטל לגמרי עכ"ל. נראה מדברי התוס' שגורסים כן בגמרא הא לא בטיל וכ"כ הרא"ש לענין השבת אבדה כפירוש רש"י ור"ל כגון מלאכה שנוטל עליה ד' זוזי ולהניחה ולישב בטל היה נוטל זוז א' ולטרוח בהשבת אבידה היה נוטל ב' זוזים ומטי ליה זוז בשכר השבת אבידה עכ"ל והקשו התוס' על זה דאם התם כפרש"י הוא נוטל שכר על השבת אבידה ובהכונס אמרינן דשומר אבידה הוה שומר חנם דאין לו הנאה וי"ל דאין לחוש אם נוטל שכר כיון שעוסק במלאכה אחרת ומפסיד כו' עכ"ל ומשמעות דברי התוס' שכתבו כיושב ובטל לגמרי הוא כמ"ש ב"י דאומדים כמה אדם רוצה ליטול כדי ליבטל ממלאכתו לגמרי דהשתא בין שנותן לו עכשיו מלאכה קלה בין כבדה שיעורו שוה דהיינו ששמין מלאכתו הרגיל בה כמה היה זה רוצה ליטול ולישב בטל לגמרי. והטור כתב וז"ל ולא כל שכרו אלא רואין אדם שבטל ואין לו שום מלאכה כמה היה רוצה ליקח ולהתעסק בזה העסק ואפילו היה לו מלאכה שנותנין לו שכר טוב ומתבטל ממנה אין אומרים כמה היה זה רוצה ליקח ולהיבטל ממלאכתו ולהתעסק בזה העסק שלא היה לוקח אלא הרבה אלא אומדים באדם בטל כדפרישית עכ"ל. והנה מהרש"ל בספר חכמת שלמה הסכים לפירוש הטור דקשה לו על פי' ב"י מאי שנא באמת בדין רבית מדין השבת אבידה ולמה לא פריך גם שם הא לא בטיל כיון דמלשון דכפועל בטל פריך עיין שם בפרק איזהו נשך. ונראה דלא קשה מידי דהאי קושיא הא לאו בטל לאו סתם גמרא פריך לה אלא אביי בעצמו הוא פריך לה ומשני כפועל בטל מאותה מלאכה כו' כדרך שרגילין התוס' לפרש בכל מקום שיש קושיא ואחר זה נזכר איזה אמורא שאותו אמורא הוא גם המקשן וכמ"ש התוס' ר"פ אלו מציאות במ"ש וכמה אמר רבי יצחק קב בד' אמות וא"כ כאן על אביי גופיה לק"מ למה לא הוקשה לו בפרק איזהו נשך גבי נותן שכר המתעסק שאמרו ג"כ כפועל בטל די"ל דס"ל באבק רבית הקילו כמ"ש הרא"ש בזה בפרק הנ"ל דאנו מפרשים לפי הענין וכן הוא בעצמו לפי פי' הטור כאן לענין קולא שלו דהיינו ששמין באדם בטל כמה יקח מזה המלאכה ובהשבת אבידה שמין גם לפי מלאכתו ראשונה כפי' רש"י ותמהתי דהרי כתב הרא"ש בהדיא בפ' א"נ אבל הכא באבק רבית הקילו חכמים כו'. ובדרישה הקשה על פירוש הטור כיון דמשלם ליה על מלאכה דהשבת אבידה אף שהיה כבר עסוק במלאכה כאלו הוה בטל למה הקשו התו' דוקא על פרש"י דהא נוטל שכר על השבת אבידה הא גם לדידהו הוא נוטל שכרו ולא קשה מידי דבאמת לפירוש התוספות ע"פ הטור לא שקיל מידי בהשבת אבידה אם הוא אדם בטל רק אם הוא כבר עסק במלאכה דין הוא שלא יפסיד מחמת ההשבה ועל כן נותנין לו שכר ביטול מלאכתו באופן זה שישימו כמה מגיע לו בשכר מלאכת ההשבה וכן יתן לו בשביל ההפסד שיש לו ממלאכתו הקודמת אבל לפרש"י שנוטל זוז א' יותר כמו שהעתקתי בשם הרא"ש ודאי קשה הא נוטל שכר על השבת אבידה ועל זה תירצו דאין לחוש כיון שעכ"פ יש לו הפסד וצריך ליטול אין לחוש אם יטול גם בשכר השבה ומו"ח ז"ל האריך ג"כ להקשות ולתרץ בין הפירושים ולע"ד נראה דפירוש הב"י ופירוש הטור שניהם אמת דודאי משמעות התוספות כפירוש הב"י כמו שכתבתי לעיל וכן משמע בתוספות הרא"ש שהביא ב"י וכמו שאבאר בסמוך והוא דע"כ לפי פי' ב"י דאמרינן כמה רוצה ליטול פועל אחד כדי ליבטל ממלאכתו לגמרי הניחא לבעל מלאכה ידענא שיעור שכר טירחא בזה אבל מה נעשה באדם בטל לגמרי שמקבל עיסקא היאך נשער שכר טירחא ע"כ דבזה אנו משערים כפי מה שהיה אדם בטל נוטל לעשות עסק זה דאי פחות מזה אין אנו יודעים שיעורו אלא על כרחך דמשערים כפי מה שאדם בטל נוטל מזה העסק דהוא פחות ממה שסתם אדם נוטל ואפי' לרבי מאיר דמיקל בגמ' וס"ל שכרו בין מרובה בין מועט לא מיקל אלא בבעל מלאכה שלא יחשוב לפי מלאכתו בשכבר עסק אבל מ"מ לא מיקל ממה שאדם בטל נוטל דהיינו אע"פ שדרך הפועלים שבאותה עיר ליטול ד' זהובים רק שאדם בטל מכל מלאכה נוטל פחות מזה אותו סך הפחות צריך שיתן לו הנותן להמקבל ובזה הב"י שוה עם הטור אלא דאם הוא בעל מלאכה וביטלו לגמרי הוא יותר מאדם בטל לעשות מלאכה זו בזה מחמיר הטור ליתן לו אותו היזק. ומה שהקשה ב"י על הטור במה שכ' דמשערינן באדם בטל כמה היה נוטל בזה העסק וא"כ הכל לפי כובד העסק שמקבל ואמאי אמרינן בגמרא צריכא דאי לא תנא סיפא דהיינו שנותן לו מעות ליקח פירות על ריוח ביחד אימא דלא סגי כפועל בטל כיון דנפיש טירחא ואי כדברי הטור אמאי ס"ד לומר כן הא משלם ליה אותה הטירחא דאדם בטל רוצה טפי כדי לעשות מלאכה כבדה מקלה לא קשה מידי דס"ד כיון שיש טירחא גדולה בזה לא משערינן שכרו כאלו היה אדם בטל אלא היינו משערי' בסתם אדם כמה היה נוטל בעסק זה אבל במה שמקשי' התו' על רש"י אין לתרץ כן דהא לרש"י אין כאן שום קולא בעולם אלא מתני' אתיא כר"ש וקמשמע לן חומרא דצריך דוקא לשלם כל היזק שלו:
כל הריוח יהיה שלך שלישיתו כו'. פי' הריוח נחלק בשוה אלא שבשכר טרחך אני נותן שליש מכל הריוח מותרות:
הואיל ויש לו עסק אחר. משמע אם אין לו עסק אחר אסור כיון שאין מגיע לו שיעור שאמרו חכמים תרי תילתי באגרא ופלגא בהפסד וקשה שהרי זהו דברי הרמב"ם והרמב"ם עצמו כתב אח"כ בפרק ו' מהלכות שלוחין כל שהריוח המתעסק יתר על הפסדו אפי' בפחות משתות שרי אע"פ שאין לו עסק אחר תירץ ב"י דהכא מיירי שלא התנו בתחילת השותפות שום תנאי אלא כשבאו לעשות חשבון א"ל אם יש ריוח שלישיתו או עשיריתו יהיה בשכרך. וע"פ מה שהעלה אחר זה ב"י שא"צ דוקא שתות נראה לפרש דברי הטור שכתב או כיוצא בזה שנותן לו דינר כל ימי משך העסק שקשה מאד לפרשו דמשמע דזה דין מי שלא פסק עמו דעלה קאי וכבר כתב קודם לזה דין זה אמי שפוסק תחילה וגם הרי"ף והרא"ש כתבו הך תקנתא תרי תילתי באגר ופלגא בהפסד אפוסק תחילה. ומו"ח ז"ל מפרש דברי הטור בזה שנותן לו דינר היינו מה שאמר שמואל בגמ' קוצץ לו דינר ושמואל מיירי בנותן עיסקא ולא פסק שכר טירחא ולא נהירא דא"כ מה הקשה שמואל על רב לא מצא מותר שליש ילך לביתו ריקן והלא כבר מצא לפי זה דהרי כבר נעשה העיסקא אלא פשוט דשמואל מיירי קודם שנתן לו העיסקא וכדפי' רש"י והתוס' ומלבד זה אין דרכו של הטור לחלוק על רש"י ותוספות מעצמו והב"י פירש דהטור מיירי בהך או כיוצא בזה יש לו עסק אחר וקשה דאח"כ מחלק הטור בזה ועוד קשה לשון או כיוצא בזה שאין לו שום פירוש ונלע"ד דלדין הנזכר במשנה אס כבר עשה העיסקא ובשעת חלוקה תובע שכר טירחא צריך ליתן לו כפועל בטל דלעיל וכן אם כבר קבלה אע"פ שעדיין לא התעסק בה אבל אם הוא קודם שמקבל העיסקא ממנו יכול להתנות עמו כפי מה שירצה אפי' בדינר אחד וא"צ לזה תקנת חכמים דכיון שיש היכר שנוטל חלק בשבח יותר מן הפסד ואדעתא דהכי נחית אבל בשני חלוקות הראשונות שזכרנו בזה לא מועיל דבר קצוב כיון דכבר קבל העסק וכל שכן אם כבר עשאום דבדין הנזכר במשנה הוי כפועל בטל אלא שחכמי התלמוד עשו לזה תקנה והיינו ההוא דרבא בגמרא תרי תילתי באגר ופלגא בהפסד ודעת הטור דלאו דוקא באופן זה אלא בכל גווני שירויח המקבל בריוח יותר ממה שיפסיד בהפסד וכמ"ש ב"י בפירוש דברי הר"י והרא"ש וז"ל אלא כעין ההיא דרבא כלומר דלשקול מתעסק רווחא טפי מיהו אפי' בדינר סגי עכ"ל והן הן הדברים ממש שכתב הטור או כיוצא בזה שנותן לו דינר דהיינו בסגנון שזכר קודם לזה שנוטל בריוח טפי חלק שליש על זה אמר לאו דוקא כן אלא כיוצא בזה דשקיל בריוח טפי אפי' חלק עשירית באופן שאין מגיע לו רק דינר אחד כל ימי משך השותפות סגי בכך כל שמקבל עליו בריוח טפי מבהפסד והוא סובר דירויח הרבה ובההיא הנאה קא טרח ברצון בחלק הפקדון והך מילתא שכתב הטור שנותן לו דינר קאי על כל מה שזכר לעיל מיניה דהיינו גם אם נותן לו שליש בשכר דגם שם אפשר שלא יבוא לו רק דינר כן נ"ל ברור פירוש דברי הטור ויבוא הכל על נכון גם יהיה מוסכם עם הרא"ש שכתב תקנתא דתרי תילתי באגר על פוסק תחלה דהטור מפרשו שפוסק תחילה קודם שמתעסק אבל באמת כבר קיבל העסק לידו וכמו שאמרנו והוא מטעם דאילו קודם קבלת העסק היה די בקצבה אפילו מעט ואע"פ שלענין ריוח והפסד הם שוין מ"מ סגי במה שקצב דע"מ כן נחית לעסק זה משא"כ כשכבר קיבל העסק ואין רוצה לחזור בו ויש חילוק ביניהם בשכר טירחא לזה הוצרכו לתקנת חכמים כן נראה לענ"ד. ובדרישה האריך מאד בפירוש דברי הטור והעיד על עצמו שלפי פירושו יש דוחק גדול בלשון הטור ולפי מה שכתבתי אין כאן דוחק בס"ד:
וצריך להיות כל האחריות כו'. כתב בהגהת מיימון פ"ו דשלוחין בשם ס"ה אע"פ שנותן עיסקא לחבירו על תנאי שיטול המתעסק ג' חלקים מן הריוח ובעל המעות רביעית מ"מ הוי חצי מלוה וחצי פקדון ומה שהמתעסק נוטל יותר בריוח הוי שכר טירחא:
(ג) בטל: כתב הש"ך ולא כל שכרו אלא רואין אדם שבטל ואין לו שום מלאכה כמה היה רוצה ליקח להתעסק בזה העסק ואפילו אם היה לו מלאכה שנותנין עליה שכר טוב ומתבטל ממנה אין אומדים כמה היה רוצה ליקח ליבטל ממלאכתו ולהתעסק בזה העסק שלא היה לוקח אלא הרבה אלא אומדין באדם בטל. טור. אבל הב"י מפרש דאומדין כמה רוצה ליטול פועל א' כדי לבטל ממלאכתו לגמרי ובין שנותנים לו מלאכה קלה או כבדה שיעורו שוה ויש פוסקים מפרשים שמשערין לו במלאכתו הראשונה כמו שהוא מרויח בשעת הבטלה כגון שהוא חייט ודרכו לתפור בגד בסלע בפרוס הרגל שהמלאכה מרובה ובשאר הימים תופרו בפחות מסלע וכך הוא נוטל עכשיו בשכרו ורש"י ושאר פוסקים מפרשים שאם היה עושה מתחלה מלאכה כבדה ומרויח בה הרבה וזו היא קלה אומדים כמה יניח משכרו לעשות מלאכה זו והט"ז כתב דפי' הטור ופי' הב"י שניהם אמת אלא דהטור מיירי מבעל מלאכה דידענו שיעור שכר טרחו בזה אבל מה נעשה באדם בטל לגמרי שמקבל עיסקא איך נשער שכר טרחו ע"כ צריך לשער כפי מה שאדם רוצה לעשות עסק זה כשהוא בטל עכ"ל.
(ד) שהוא: אפילו דינר לאלף ואפילו העסק אחר אינו ממין זה העסק שרי כל שאינו מבטל מעסקיו מפני מעותיו של זה. ש"ך.
(ה) שלישו: פי' הריוח נחלוק בשוה אלא שבשכר טרחך אני נותן לך שליש מכל הריוח מותרות שרי הואיל ויש לו עסק אחר משמע אבל אם אין לו עסק אחר אסור אלא צריך ליתן להמקבל ב' שלישי הריוח ובהפסד לא משלם רק שליש כיון שלא פסק עמו תחלה (וכתב ש"ך אבל להפוסקים שהבאתי לקמן דאם הלוקח מקבל שליש הריוח אפילו משלם לו חצי ההפסד מותר א"כ אפילו אין לו עסק אחר שרי) והב"ח כתב דאף אם פסק עמו בדינר מתחלה לא מהני אא"כ כשהמקבל מרוצה למה שפסק דאל"כ מאי מהני פסיקה דידיה.
(ו) דאונסין: ול"ד לדלעיל סימן קע"ג סי"ג דמותר לקבל עליו אחריות החומץ דהתם מכר הוא ב"ח וכתב הש"ך דמשמע דגם בעיסקא צריך לקבל כל האחריות דשייך ביה יוקרא וזולא וכ"ש בנותן לו מעות למחצית שכר דבהא אפי' המקילים מודים וכתבו הגהמ"יי אע"פ שנותן עסקא לחבירו על תנאי שיטול המתעסק ג' חלקים מהריוח ובעל המעות רביעית מ"מ הוי חצי מלוה וחצי פקדון ומה שהמתעסק נוטל יותר בריוח הוי שכר טירחא עכ"ל.