שולחן ערוך יורה דעה קעג ד


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

מי שיש לו שטר חוב על חבירו או מלוה על פה מותר למכרם לאחר בפחות ואפילו לא הגיע זמן הפרעון ואין בו משום רבית (בעל התרומות) ובלבד שיהא אחריות השטר והמלוה על הלוקח כגון אם יעני הלוה שלא יהיה לו ממה לפרוע שלא יחזור על המוכר אבל אחריות שבא מחמת המוכר כגון שנמצא פרוע או שטרפו בעל חוב מוקדם א"צ שיהיה על הלוקח ואם יש ביד המוכר משכון של הלוה מותר למכרו ללוקח וכן מותר שיבטיחנו הלוה בערבות או במשכון ואם עבר וקבל עליו המוכר אחריות תנאו קיים ואם אינו יכול לקבל חובו מחזיר לו מעותיו ואם יש בו ריוח יהיה למוכר וכשם שיכול למכרו לאחר בפחות כך יכול למכרו ללוה בעצמו:

הגה: אסור לאדם לומר לחבירו הא לך עשרה דינרין ופטרני ממה שאני חייב י"ב דינרין לפלוני אע"ג דאפשר שיפטור עצמו בי' דינרין ודוקא שחייב י"ב דינרין אבל אם אינו חייב אלא שהמלך יטיל עליו אומנות עם שאר בני מדינתו בעד י"ב דינרין אם אומר שקול עלי לאומנות אסור אבל אם אומר מלטני מן האומנות מותר דלמא יפייס אותו בפחות (תשובת הרשב"א סימן תרפ"ו):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ח) מותר למכרם כו'. כ' הגהת אשר"י דבעינן שהמלוה יסלק מן החוב ויזכה בו הקונה במעמד ג' ואם יש לו שטר עליו ימסרנו לקונה ויכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודיה (כמ"ש בח"מ סי' ס"ו) ואם הלוה הוא עובד כוכבים ואמר המוכר להקונה אני מוחל לעובד כוכבים כל מה שחייב לי ולא אודיענו ובטח בי ואתננו לך ולא אזכה בו לעצמי אלא לצרכך ומעכשיו אני פטור ממך מותר ע"כ ומביאו ב"י וד"מ וע"ל סימן קס"ט ס"ס י"ח:

(ט) ובלבד כו'. משמע אפי' לא מקבל עליו רק אחריות הדמים שקבל מהלוקח אסור וכ"כ בד"מ וכן משמעות הפוסקים וכ' בת"ה סימן ש"ג דאין חילוק בין מוכר מקצת חובו למוכר כל חובו. ד"מ:

(י) אבל אחריות כו'. כתב ב"י בשם תשובת הרשב"א דה"ה אם קבל עליו המוכר אחריות שאם לא יוכל לגבות מחמת גזרת המלך מותר וע"ש:

(יא) אסור כו'. דוקא כה"ג (דלעיל) שהלוה נותן למלוה עצמו פחות ממה שחייב לו לפטור מחובו זהו שרי דהוי כלוקח ממנו אבל הלוה אסור ליתן לאחר פחות מחובו כדי שישלם הוא למלוה חובו כשיגיע זמן דזה הוי רבית גמור כמ"ש לעיל סימן קס"ט וכן כתב הרשב"א בתשובה סימן תרפ"ו כו'. ד"מ:


ט"ז

ובלבד שיהיה אחריות כו'. דאל"כ אין כאן מכר אלא הלואה ויש כאן רבית מה שקבל יותר:

או שטרפו בעל חוב מוקדם. פי' שהמוכר שיעבד לבעל חוב שלו כבר מטלטלי אגב מקרקעי ובשטרות לית בהו משום תקנת השוק כמ"ש בחושן משפט סימן ס':

מחזיר לו מעותיו. דהוה כשטר שיש בו רבית שגובה את הקרן:

שקול עלי לאומנות. פירש הרמב"ן שנותן לו עכשיו מאתים זהובים שיכנס תחתיו לאומנות המלך שהיא עליו בשוה ג' מאות זהובים אסור דמשום דמקדים לו המעות פורע בשבילו יותר:

דלמא יפייסנו בפחות. דהוי ליה כנותן מעות לחבירו שיציל אותו מן האונס דהא אין כאן חוב עליו רק אונס מן המלך משא"כ ברישא שיש חוב עליו וזה מקבל עליו לפרעו ואינו מקבל מן הלוה רק פחות מאותו חוב הוה רבית אע"פ שאפשר שיוכל לפטור עצמו מן המלוה ג"כ בפחות מ"מ עיקר החוב הוא חל עליו מעכשיו כך מבואר שם בתשובת רשב"א סימן תרפ"ו ועיין בהג"ה ס"ס זה ובסי' קע"ז סעיף י':

באר היטב

(ג) אחריות:    דאל"כ אין כאן מכר אלא הלואה ויש כאן רבית מה שקבל יותר. ט"ז. וכ' הש"ך משמע דאפי' אין עליו רק אחריות הדמים שקבל מהלוקח אסור ואין חילוק בין מוכר מקצת חובו או כל חובו.

(ד) המוכר:    וה"ה אם קבל עליו המוכר אחריות שאם לא יוכל לגבות מחמת גזרת המלך מותר. תשו' הרשב"א.

(ה) אומנות:    פירש הרמב"ן שנותן לו עכשיו ר' זהובים שיכנוס תחתיו לאומנות המלך שהוא עליו בשוה ש' זהובים אסור דמשום דמקדים לו המעות פורע בשבילו יותר.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש