שולחן ערוך יורה דעה קסג ג


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

אמר לו הלויני מנה א"ל מנה אין לי חטים במנה יש לי ונתן לו חטים במנה כמו שהוא השער וחזר ולקחם ממנו בצ' (ועדיין הם שוים מאה) (ב"י בשם ת"ר) אם פרע לו לבסוף המנה בפירות מותר אבל אסור לפרוע במעות מפני הערמת רבית מאחר שא"ל תחלה הלויני מנה ואם עבר ועשה הרי הוא מוציא ממנו ק' בדין שאפי' אבק רבית אין כאן:

הגה: וי"א דהוי אבק רבית (טור בשם הרמב"ן והרא"ש). וכל זה לא מיירי אלא כשלא התנו מתחילה על כך אבל אם התנו מתחילה לקנות ממנו בפחות הוי רבית גמור (המ"מ פ"ה דה"מ בשם הרמב"ן והרשב"א וכן הוא בנ"י) אפילו פרע לו פירות [אסור] (נימוק"י פ' א"נ):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ו) ונתן לו כו'. דוקא משך החטים לרשותו או קנה בדרך קנין גמור הא לאו הכי משמע דנראה כרבית בכל ענין אפילו אמר ליה תחלה הלויני חטים וגם לבסוף פורע לו המנה בפירות. ב"ח:

(ז) ועדיין הם שוים מאה. אבל כשהוזלו קודם שחזר ולקחן היתר גמור הוא ואפילו הערמת רבית אין כאן. תלמידירשב"א. והיינו כשהוזלו ועמדו על צ' ובעט"ז כתב ולקחן ממנו בצ' אע"פ שעדיין הם שוין מאה כו' ה"ז אסור לעשות כן ולא כוון יפה דמאי אף על פי:

(ח) מותר. והיכא דאתני לפרעו בפירות אם מותר לפרעו במעות תליא בפלוגתא דר"ת ורשב"ם בסי' קע"ה (סעיף ו') גבי מה לי הן מה לי דמיהן. ב"י וד"מ:

(ט) מאחר שא"ל תחלה הלויני מנה. אבל אם אמר ליה הלויני חטים מותר. הרא"ש וטור:

(י) וי"א כו'. ואפילו לפ"ז אם רוצה לפרוע לו חטין מותר אלא שאין כופין אותו לפרוע חטים כדי להוציא מידו. טור:

(יא) הוי רבית גמור. והב"ח כתב דלשון הפוסקים משמע דאינו אלא כמין רבית גמור ולא רבית גמור:


ט"ז

ועדיין הם שוים מאה. דאם לא כן היתר גמור הוא ואין כאן הערמה ואם מתחלה היו שוים תשעים ונותנם לו במאה הוה רבית גמור כ"כ ב"י בשם תלמידי רשב"א ונראה טעמם אע"ג דמותר למכור ביוקר משוייו כמ"ש ריש סימן קע"ד מ"מ כאן אסור כיון שא"ל תחילה הלויני אבל אין לומר דמיירי כאן בענין שאסור למכור ביוקר כנזכר בסימן קע"ד דאם כן למה כתבו האיסור כאן בהלויני מנה:

ויש אומרים דהוה אבק רבית. וסיים בטור ואפי' לפי זה אם רוצה לפרוע לו חטין מותר אלא שאין כופין אותו לפרוע חטין כדי להוציא מידו פירוש דאפי' אם התנה עמו שיפרע לו מעות מותר לפרוע לו חטין רק שאין כופין אותו להוציא כל המאה בחטין ונ"ל פשוט דהאיסור שבסעיף זה הוא שבשעה אחת נעשה כן אבל אם לאחר שעה שלקח החטין במאה חזר ומכרן לו בתשעים היתר גמור הוא ודומה למה שכתוב בסימן קע"ד סעיף ב' עיין שם:

באר היטב

(ד) בפירות: כתב הש"ך דוקא משך החטים לרשותו או קנה בדרך קנין גמור הא לא"ה משמע דנראה כרבית בכל ענין אפילו א"ל תחלה הלויני חטים וגם לבסוף פורע לו המנה בפירות והיכא דאתנו לפורעו בפירות אם מותר לפורעו במעות תליא בפלוגתא דר"ת ורשב"ם בסימן קע"ה ס"ו עיין שם.

(ה) מנה: אבל אם א"ל הלויני חטים מותר. הרא"ש וטור.

(ו) גמור: והב"ח כתב דלשון הפוסקים משמע דאינו אלא כעין רבית גמור ולא רבית גמור וכתב הט"ז נ"ל פשוט דהאיסור שבסעיף זה הוא שבשעה א' נעשה כן אבל אם לאחר שעה שלקח החטים בק' חזר ומכרן לו בצ' היתר גמור הוא ודומה למ"ש בסי' קע"ד ס"ב ע"ש (ובנה"כ כתב דלא דק דהתם כיון דהוה מכירה א"כ שפיר אוכל הלוקח הפירות אבל הכא דא"ל תחלה הלויני מנה ודאי איכא הערמת רבית או א"ר להרמב"ן וק"ל עכ"ל).





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש