שולחן ערוך יורה דעה קס ו
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קס · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אסור להקדים הרבית או לאחר אותו כיצד נתן עיניו ללוות ממנו והיה משגר לו דורון (ופירש בשביל שילוהו (טור וכב"י שכ"נ מרא"ש) או שהוא מתנה מרובה דמסתמא הוי כאילו פירש לו) (שם בשם סמ"ג) בשביל שילוהו זו היא רבית מוקדמת לוה ממנו והחזיר לו מעותיו והיה משגר לו דורון בשביל מעותיו שהיו בטלות אצלו זו היא רבית מאוחרת ואם עבר ועשה כן ה"ז אבק רבית:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ח) ופירש כו' ארבית מוקדמת ומאוחרת קאי וכתב בית יוסף דצ"ע בפירש לו אי הוי רבית קצוצה או אבק רבית ומביאו ד"מ והעט"ז כ' דהוי אבק רבית ואינה יוצאת בדיינים וכן נראה עיקר כדלקמן סי' קס"ו ס"ק ז' ח'.
(ט) או שהוא כו' כתב הב"י דאפשר אפילו היה רגיל מקודם במתנה מרובה אסור משום דהוי מילתא דפרהסיא דדמי לדירת חצירו ושימוש בעבדיו דלקמן סעיף ז' ומביאו בהגהת דרישה.
(י) מתנה מרובה דמסתמא הוי כפירש לו כצ"ל אבל מתנה מועטת בסתמא מותר דל"ד לדלעיל סעיף ד' דבסתם אסור דהתם בשעת פרעון הוא הרא"ש ותלמידי רשב"א ומשמע דהיכא דהלוה מתכוין לשם רבית אפילו בסתם אסור וכן כתב בה"ת ומביאו ב"י וד"מ ועב"ח וכתב ב"י דוקא סמוך קצת להלואה אבל במופלגת הרבה אין לחוש כלל ואפי' מתנה מרובה נמי שרי כל שהוא סתם ונראה דבפירש אפי' מועטת אסור אפילו מופלגת הרבה.
עוד כתב ב"י בשם הגהת אשר"י ורמב"ם דאפילו בסתם אסור כשלא היה רגיל מקודם ע"כ.
וכתב בהגהת דרישה בשם מהרש"ל דכל מה שידוע שבלאו הכי לא היה עושה לו כלל הוי כמתנה מרובה ואסור עד כאן ונראה לי דהכל לפי הענין ולפי מה שניכר בדעת משלח ועל פי זה יש לומר דלא פליגי הפוסקים.
ט"ז - טורי זהב
ופירש בשביל שילוהו. זהו דעת הטור ואפי' למה שכתב בסעיף ד' שלא התנה עמו כו' שאני הכא שהוא קודם להלואה. ובשם הרמב"ם כ' הטור גם כאן דאסור אפי' בסתם ולעיל כתב הטור בשמו דס"ל כרש"י דמותר אפי' [בסתם] (במפרש) נ"ל דהכא קאי אזהרת האיסור על הלוה שהוא יודע שהוא שולח בשביל ההלואה שילוה ממנו ורחמנא בוחן לבבות ובזה ס"ל לדעה ראשונ' דאפ"ה אין איסור אא"כ מפרש והרמב"ם אוסר אפי' בסתם אם מכוין לכך אבל לעיל קמ"ל דכל שהלוה נותן סתם אמרי' בודאי לא בשביל הלואה הוא דמסתמא אינו עושה איסור ולפי מה שפרשתי דברי הטור דכאן בסימן זה סעיף י"ז שפיר טפי דהא דהתיר הרמב"ם לעיל בנותן יותר היינו במכירה ע"ש:
באר היטב
(ה) בשביל: כתב הט"ז ואפילו למ"ש בס"ד שלא התנה עמו כו' שאני הכא שהוא קודם להלואה לכך אינו אסור אא"כ מפרש וכתב הש"ך דאף במפרש אינו אלא אבק רבית ואינה יוצאת בדיינים כדלקמן סימן קס"ו.
(ו) מרובה: כתב ב"י דאפשר אפילו היה רגיל מקודם במתנה מרובה אסור ודוקא סמוך קצת להלואה אבל במופלגת הרבה אין לחוש כלל ואפילו מתנה מרובה נמי שרי כל שהוא סתם ונראה דבפירש אפילו מועטת אסור אפילו מופלגת הרבה וכשלא היה רגיל מקודם אפילו בסתם אסור ומהרש"ל כ' דכל מה שידוע שבלא"ה לא היה עושה לו כלל הוי כמתנה מרובה ואסור עכ"ל ונ"ל דהכל לפי הענין ולפי מה שניכר בדעת המשלח עכ"ל הש"ך.