ביאור:יחזקאל יא
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)
א
וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ וַתָּבֵא אֹתִי אֶל שַׁעַר בֵּית יְהוָה הַקַּדְמוֹנִי, הַפּוֹנֶה קָדִימָה. וְהִנֵּה בְּפֶתַח הַשַּׁעַר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ כנראה הם אלו שהוזכרו לעיל ח, טז, וָאֶרְאֶה בְתוֹכָם אֶת יַאֲזַנְיָה בֶן עַזֻּר וְאֶת פְּלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָהוּ שָׂרֵי הָעָם.
{פ}
ב
וַיֹּאמֶר אֵלָי: "בֶּן אָדָם, אֵלֶּה הָאֲנָשִׁים הַחֹשְׁבִים אָוֶן, וְהַיֹּעֲצִים עֲצַת רָע בָּעִיר הַזֹּאת.
ג
הָאֹמְרִים: 'לֹא בְקָרוֹב הנבואות על חורבן יהודה לא יתקיימו בקרוב בְּנוֹת בָּתִּים ולכן כדאי לבנות בתים. הִיא הַסִּיר ירושלים וחומותיה החזקות הם כמו סיר השומר על הבשר שבתוכו מהאש וַאֲנַחְנוּ הַבָּשָׂר'.
ד
לָכֵן הִנָּבֵא עֲלֵיהֶם, הִנָּבֵא בֶּן אָדָם".
ה
וַתִּפֹּל עָלַי רוּחַ יְהוָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי, אֱמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה: "כֵּן אֲמַרְתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּמַעֲלוֹת רוּחֲכֶם וגם את המחשבות העולות על רוחכם - אֲנִי יְדַעְתִּיהָ.
ו
הִרְבֵּיתֶם חַלְלֵיכֶם במלחמה נואשת הצפויה לכם בָּעִיר הַזֹּאת, וּמִלֵּאתֶם חוּצֹתֶיהָ חָלָל.
{פ}
ז
לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: חַלְלֵיכֶם אֲשֶׁר שַׂמְתֶּם בְּתוֹכָהּ - הֵמָּה המתים הַבָּשָׂר וְהִיא הַסִּיר, וְאֶתְכֶם אבל אתכם, הנותרים בחיים (חומות העיר לא יועילו, העיר תכבש ואתם תוצאו לגלות) הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ.
ח
חֶרֶב יְרֵאתֶם, וְחֶרֶב אָבִיא עֲלֵיכֶם - נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
ט
וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתּוֹכָהּ וְנָתַתִּי אֶתְכֶם בְּיַד זָרִים, וְעָשִׂיתִי בָכֶם שְׁפָטִים.
י
בַּחֶרֶב תִּפֹּלוּ, עַל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל כשתצאו מהעיר, ותנסו לברוח מהארץ (כפי שאכן קרה לצדקיהו: "וַיִּרְדְּפוּ חֵיל כַּשְׂדִּים אַחַר הַמֶּלֶךְ וַיַּשִּׂגוּ אֹתוֹ בְּעַרְבוֹת יְרֵחוֹ" - מלכים ב כה ה) אֶשְׁפּוֹט אֶתְכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה.
יא
הִיא לֹא תִהְיֶה לָכֶם לְסִיר במשמעות של הגנה, וְאַתֶּם תִּהְיוּ ומאידך במשמעות של "בישול", אתם כן תהיו בְתוֹכָהּ לְבָשָׂר. אֶל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל אֶשְׁפֹּט אֶתְכֶם.
יב
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר בְּחֻקַּי לֹא הֲלַכְתֶּם, וּמִשְׁפָּטַי לֹא עֲשִׂיתֶם, וּכְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם".
יג
וַיְהִי כְּהִנָּבְאִי, וּפְלַטְיָהוּ בֶן בְּנָיָה מֵת. וָאֶפֹּל עַל פָּנַי וָאֶזְעַק קוֹל גָּדוֹל, וָאֹמַר: "אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה! כָּלָה אַתָּה עֹשֶׂה אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל".
{פ}
יד
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
טו
"בֶּן אָדָם, אַחֶיךָ, אַחֶיךָ אַנְשֵׁי גְאֻלָּתֶךָ קרובי המשפחה שלך (היכולים לגאול קרקע שלך), וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה הכוונה לגולים נוספים הנמצאים עם יחזקאל, אֲשֶׁר אָמְרוּ לָהֶם עליהם יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם: 'רַחֲקוּ מֵעַל יְהוָה הגולים בבבל, התרחקו פיזית מירושלים, ולכן גם התרחקו רוחנית, לָנוּ הִיא נִתְּנָה הָאָרֶץ לְמוֹרָשָׁה'.
{ס}
טז
לָכֵן אֱמֹר, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: כִּי אם כי (אמנם) הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת, וָאֱהִי עדיין הייתי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם.
{ס}
יז לָכֵן אֱמֹר, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם אֶת אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. יח וּבָאוּ שָׁמָּה בחזרה לירושלים (נבואה על שיבת ציון), וְהֵסִירוּ אֶת כָּל שִׁקּוּצֶיהָ וְאֶת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ מִמֶּנָּה. יט וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשָׂרָם, וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב בָּשָׂר לב אנושי, רגיש. כ לְמַעַן בְּחֻקֹּתַי יֵלֵכוּ, וְאֶת מִשְׁפָּטַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אֹתָם. וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים. כא וְאֶל לֵב ולחוטאים (כגון אלו שבירושלים ומזלזלים בגולים), אל ליבם שנוטה כלפי שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ, דַּרְכָּם את הגמול על דרכם הרעה בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי - נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה".
כב
וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם, וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם, וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה.
כג
וַיַּעַל כְּבוֹד יְהוָה מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר, וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר מזרחית לירושלים (הכוונה כנראה להר הזיתים).
כד
וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתְּבִיאֵנִי כַשְׂדִּימָה לארץ כשדים, לבבל אֶל הַגּוֹלָה, בַּמַּרְאֶה, בְּרוּחַ אֱלֹהִים, וַיַּעַל מֵעָלַי הסתלק, פג הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי.
כה
וָאֲדַבֵּר אֶל הַגּוֹלָה, אֵת כָּל דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר הֶרְאָנִי.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם" (פסוק טז) - "מקדש מעט" הפך לכינוי לבית כנסת. הנה מספר שורות מתוך הערך בית כנסת בוויקיפדיה: :בתי כנסת החלו להופיע בעקבות גלות בבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון, אז היה חשש בקרב מנהיגי העם כי ללא בית מקדש העם ישכח את יהדותו. בתקופת בית שני התקיימו בתי כנסת בכמה מקומות בארץ ובתפוצות. כך, למשל, בית הכנסת שאותר בגמלא שברמת הגולן, אשר היה פעיל עד המרד הגדול. בתלמוד הירושלמי מסופר כי עוד לפני חורבן הבית השני היו בירושלים 480 בתי כנסת (ירושלמי מגילה ג א). לאחר חורבן בית המקדש השני עלתה חשיבותו של בית הכנסת, כאשר החלו לקיים בו תפילות. התפילה בו היוותה תחליף לעבודת הקורבנות בבית המקדש. השם "כנסת" מקורו מהשורש כנ"ס, והוא נקרא כך על שם ההתכנסות של האנשים בו. בית הכנסת מכונה "מקדש מעט" מפאת קדושתו והשוואתו לבית המקדש.
