ביאור:יחזקאל לז
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)
| חזון העצמות היבשות, ציור קיר בבית הכנסת בדורה אירופוס |
א
הָיְתָה עָלַי יַד יְהוָה רוח הנבואה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה, וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת משל לעם ישראל שבגולה (כמפורש בפסוקים יא-יב).
ב
וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב, וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.
ג
וַיֹּאמֶר אֵלַי: "בֶּן אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה"? וָאֹמַר: "אֲדֹנָי יְהוִה, אַתָּה יָדָעְתָּ על פי דרך הטבע לא, אבל לה' יש כח לעשות אפילו נס של החייאת מתים".
ד
וַיֹּאמֶר אֵלַי: "הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה.
ה
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם.
ו
וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים המיתרים המחברים את השריר לעצם, וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי אכסה (מלשון קרום) עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה".
ז
וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, וַיְהִי קוֹל נשמע קול שקט בהתחלה (העצמות התחילו לזוז) כְּהִנָּבְאִי בזמן שסיפרתי את דבר הנבואה, וְהִנֵּה רַעַשׁ קול חזק כאשר העצמות התחילו להתחבר, וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת - עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ כל עצם התחברה לעצם שהיתה מחוברת אליה במקור.
ח
וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים, וּבָשָׂר עָלָה, וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה. וְרוּחַ אֵין בָּהֶם.
ט
וַיֹּאמֶר אֵלַי: "הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ, הִנָּבֵא, בֶן אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, בֹּאִי הָרוּחַ, וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה, וְיִחְיוּ".
י
וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי. וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ, וַיִּחְיוּ, וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם, חַיִל גָּדוֹל כמות גדולה של אנשים מְאֹד מְאֹד.
{ס}
יא
וַיֹּאמֶר אֵלַי בֶּן אָדָם: הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה - כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. הִנֵּה אֹמְרִים: "יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ; נִגְזַרְנוּ לָנוּ נחתכנו מהעולם".
יב
לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: "הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם, וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.
{ס}
יג
וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה, בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם, וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי.
יד
וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי" - נְאֻם יְהוָה.
{פ}
| פסוק יד מעל רחבת הכניסה ליד ושם - "וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם..." |
טו
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
טז
וְאַתָּה בֶן אָדָם, קַח לְךָ עֵץ אֶחָד פיסת עץ וּכְתֹב עָלָיו: "לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל ולשבטי ישראל הסמוכים לשבט יהודה - שמעון, בינימין, ולוי (חברו) חֲבֵרָיו", וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו: "לְיוֹסֵף, עֵץ אֶפְרַיִם אשר אפרים הוא השבט הבולט בין בני יוסף, וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל שבטי ישראל הסמוכים לאפרים, ממלכת שומרון (חברו) חֲבֵרָיו".
יז
וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ לַאֲחָדִים כמו עץ אחד בְּיָדֶךָ.
יח
וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר: "הֲלוֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּךְ?" -
יט
דַּבֵּר אֲלֵהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: "הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (חברו) חֲבֵרָיו, וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עם עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד, וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי.
כ
וְהָיוּ הָעֵצִים אֲשֶׁר תִּכְתֹּב עֲלֵיהֶם בְּיָדְךָ, לְעֵינֵיהֶם.
כא
וְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֵּין הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁם, וְקִבַּצְתִּי אֹתָם מִסָּבִיב, וְהֵבֵאתִי אוֹתָם אֶל אַדְמָתָם.
כב
וְעָשִׂיתִי אֹתָם לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, בְּהָרֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֶלֶךְ אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם לְמֶלֶךְ. וְלֹא (יהיה) יִהְיוּ עוֹד לִשְׁנֵי גוֹיִם, וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת עוֹד.
כג
וְלֹא יִטַמְּאוּ עוֹד בְּגִלּוּלֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם וּבְכֹל פִּשְׁעֵיהֶם, וְהוֹשַׁעְתִּי אֹתָם מִכֹּל מוֹשְׁבֹתֵיהֶם מכל ההשפעות הרעות שהושפעו בגלותם אֲשֶׁר חָטְאוּ בָהֶם, וְטִהַרְתִּי אוֹתָם. וְהָיוּ לִי לְעָם, וַאֲנִי אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים.
כד
וְעַבְדִּי דָוִד צאצא מבית דוד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם, וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם. וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקֹּתַי יִשְׁמְרוּ, וְעָשׂוּ אוֹתָם.
כה
וְיָשְׁבוּ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי, לְיַעֲקֹב, אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם, וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ - הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד עוֹלָם, וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם.
כו
וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם ניצחית יִהְיֶה אוֹתָם אעשה איתם. וּנְתַתִּים אתן אותם בארצם, וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם, וְנָתַתִּי אֶת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.
כז
וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם בתוכם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם.
כח
וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי יְהוָה, מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ" (פסוק ז) - לשון נופל על לשון
- "וְרוּחַ אֵין בָּהֶם... מֵאַרְבַּע רוּחוֹת, בֹּאִי הָרוּחַ" (ח-ט) - שלושה מובנים שונים למילה רוח: נשמה, כיוון, ובמשמעות הרגילה: משב רוח.
- בפירוש 'דעת מקרא' מדגישים את מבנה פסוקים יב-יד באופן זה:
- הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם \ וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם \ עַמִּי
- וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל.
- בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם \ וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם \ עַמִּי
- (וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם) וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם
