ביאור:יחזקאל כב
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)
א
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
ב
וְאַתָּה בֶן אָדָם, הֲתִשְׁפֹּט, הֲתִשְׁפֹּט הלא שפוט, אֶת עִיר הַדָּמִים שופכי הדמים, וְהוֹדַעְתָּהּ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתֶיהָ?
ג
וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: עִיר העיר אשר שֹׁפֶכֶת דָּם בְּתוֹכָהּ לָבוֹא עִתָּהּ כדי ל-, ובכך גורמת שיבוא קיצה, וְעָשְׂתָה גִלּוּלִים ואשר עשתה פסלים עָלֶיהָ לְטָמְאָה.
ד
בְּדָמֵךְ אֲשֶׁר שָׁפַכְתְּ אָשַׁמְתְּ, וּבְגִלּוּלַיִךְ אֲשֶׁר עָשִׂית טָמֵאת נטמאת, וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ קרבת את ימיך לקיצם, וַתָּבוֹא עַד שְׁנוֹתָיִךְ הגעת לסוף חייך - עַל כֵּן נְתַתִּיךְ חֶרְפָּה לַגּוֹיִם וְקַלָּסָה לעג לְכָל הָאֲרָצוֹת.
ה
הַקְּרֹבוֹת וְהָרְחֹקוֹת מִמֵּךְ יִתְקַלְּסוּ בָךְ ילעגו עליך; טְמֵאַת הַשֵּׁם בעלת השם הטמא (שמך הטוב חולל), רַבַּת הַמְּהוּמָה שיש בה הרבה אסונות.
ו
הִנֵּה נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל מלכי יהודה - אִישׁ לִזְרֹעוֹ שכל אחד מהם פנה לכח של זרועו, כולם מלכים אלימים הָיוּ בָךְ, לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם.
ז
אָב וָאֵם הֵקַלּוּ זלזלו, לא כיבדו (לא דוקא הנשיאים, אלא כל העם) בָךְ, לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק טיפלו בהם תוך כדי שעשקו אותם בְּתוֹכֵךְ, יָתוֹם וְאַלְמָנָה הוֹנוּ בָךְ.
ח
קָדָשַׁי בָּזִית פניה לירושלים: את ביזית את הקורבנות בבית המקדש, וְאֶת שַׁבְּתֹתַי חִלָּלְתְּ.
ט
אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ, לְמַעַן ודברי הרכילות גרמה ל- שְׁפָךְ דָּם, וְאֶל הֶהָרִים על מזבחות ע"ז שבראשי ההרים אָכְלוּ בָךְ, זִמָּה עָשׂוּ בְתוֹכֵךְ.
י
עֶרְוַת אָב זנות בן עם נשות אביו גִּלָּה בָךְ, טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ אנסו נשים נידות.
יא
וְאִישׁ אֶת עם אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה, וְאִישׁ אֶת אֲחֹתוֹ בַת אָבִיו עִנָּה בָךְ.
יב
שֹׁחַד לָקְחוּ השופטים בָךְ לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם וכך עודדו רוצחים וכו'. נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית ריבית לָקַחַתְּ, וַתְּבַצְּעִי גזלת מ- רֵעַיִךְ בַּעֹשֶׁק בכסף שעשקת מהם. וְאֹתִי שָׁכַחַתְּ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
יג
וְהִנֵּה הִכֵּיתִי כַפִּי בכף ידי, להבעת צער אֶל על בִּצְעֵךְ אֲשֶׁר עָשִׂית, וְעַל דָּמֵךְ שפיכות הדמים אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ.
יד
הֲיַעֲמֹד האם יחזיק מעמד לִבֵּךְ? אִם תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִךְ לַיָּמִים אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה אוֹתָךְ? אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי.
טו
וַהֲפִיצוֹתִי אוֹתָךְ בַּגּוֹיִם וְזֵרִיתִיךְ בָּאֲרָצוֹת, וַהֲתִמֹּתִי אכלה את טֻמְאָתֵךְ מִמֵּךְ.
טז
וְנִחַלְתְּ בָּךְ תהפכי למחוללת בתוכך, בתודעתך לְעֵינֵי גוֹיִם, וְיָדַעַתְּ כִּי אֲנִי יְהוָה.
{פ}
יז
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
יח
בֶּן אָדָם, הָיוּ לִי בֵית יִשְׂרָאֵל (לסוג) לְסִיג סיגים, מתכת זולה המעורבת במתכת יקרה, כֻּלָּם נְחֹשֶׁת וּבְדִיל וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת בְּתוֹךְ כּוּר תנור היתוך, סִגִים כֶּסֶף מעורבים בכסף טהור הָיוּ.
{ס}
יט
לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: יַעַן הֱיוֹת כֻּלְּכֶם לְסִגִים, לָכֵן הִנְנִי קֹבֵץ אֶתְכֶם אֶל תּוֹךְ יְרוּשָׁלָ͏ִם.
כ
קְבֻצַת כמו שמקבצים, אוספים כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וְעוֹפֶרֶת וּבְדִיל אֶל תּוֹךְ כּוּר לָפַחַת לנפוח עָלָיו אֵשׁ, לְהַנְתִּיךְ כדי להתיך את כל המתכות (על מנת להפריד ביניהן) - כֵּן אֶקְבֹּץ אאסוף אתכם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי, וְהִנַּחְתִּי וְהִתַּכְתִּי אֶתְכֶם.
כא
וְכִנַּסְתִּי אֶתְכֶם, וְנָפַחְתִּי עֲלֵיכֶם בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי, וְנִתַּכְתֶּם בְּתוֹכָהּ.
כב
כְּהִתּוּךְ כֶּסֶף בְּתוֹךְ כּוּר - כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה, שָׁפַכְתִּי חֲמָתִי עֲלֵיכֶם.
{פ}
כג
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
כד
בֶּן אָדָם, אֱמָר לָהּ לירושלים: אַתְּ אֶרֶץ לֹא שלא מְטֹהָרָה הִיא, לֹא גֻשְׁמָהּ לא ירד גשם שניקה אותך מחטאיך בְּיוֹם זָעַם אפילו כשקבלת את עונשך.
כה
קֶשֶׁר נְבִיאֶיהָ חבורת נביאי השקר בְּתוֹכָהּ כַּאֲרִי שׁוֹאֵג טֹרֵף טָרֶף. נֶפֶשׁ אָכָלוּ כמו אריה שאוכל אדם, כך הנביאים פגעו בנפש העם בדבריהם, חֹסֶן וִיקָר רכוש וכבוד יִקָּחוּ, אַלְמְנוֹתֶיהָ הִרְבּוּ כי בגלל נבואותיהם נהרגו בעליהם בְתוֹכָהּ.
כו
כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ גזלו (מהעם, בכך שלא לימדו את התורה לעם) תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי, בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ, וּמִשַׁבְּתוֹתַי הֶעְלִימוּ עֵינֵיהֶם, וָאֵחַל התחללתי בְּתוֹכָם.
כז
שָׂרֶיהָ בְקִרְבָּהּ כִּזְאֵבִים טֹרְפֵי טָרֶף, לִשְׁפָּךְ דָּם, לְאַבֵּד נְפָשׁוֹת, לְמַעַן בְּצֹעַ בָּצַע השגת הון.
כח
וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם הסתירו מהם פגמים, כמו שמתקנים קיר פגום תָּפֵל עם טיח שאיננו מחזיק היטב. חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב. אֹמְרִים: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה", וַיהוָה לֹא דִבֵּר.
כט
עַם הָאָרֶץ עָשְׁקוּ עֹשֶׁק וְגָזְלוּ גָּזֵל, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן הוֹנוּ, וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט.
ל
וָאֲבַקֵּשׁ מֵהֶם חיפשתי בהם אִישׁ גֹּדֵר גָּדֵר בונה גדר, לצורך הגנה וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ חוסם את הפירצה, עוצר את ההסחפות לרוע לְפָנַי שעומד לפני?? בְּעַד הָאָרֶץ לְבִלְתִּי שַׁחֲתָהּ, וְלֹא מָצָאתִי.
לא
וָאֶשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי, בְּאֵשׁ עֶבְרָתִי כִּלִּיתִים, דַּרְכָּם בְּרֹאשָׁם נָתַתִּי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ, לְמַעַן ודברי הרכילות גרמה ל- שְׁפָךְ דָּם" (פסוק ט) - מזכיר את הפסוק "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט טז)
- "וּנְבִיאֶיהָ טָחוּ לָהֶם תָּפֵל, חֹזִים שָׁוְא וְקֹסְמִים לָהֶם כָּזָב" (פסוק כח) - בדומה לנאמר לעיל, (פרק יג): "וְהָיְתָה יָדִי אֶל הַנְּבִיאִים הַחֹזִים שָׁוְא וְהַקֹּסְמִים כָּזָב... וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל. ...גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף... וְהִנֵּה נָפַל הַקִּיר - הֲלוֹא יֵאָמֵר אֲלֵיכֶם: אַיֵּה הַטִּיחַ אֲשֶׁר טַחְתֶּם?"
- "וְעֹמֵד בַּפֶּרֶץ" (פסוק ל) - מאמר על הביטוי "עמד בפרץ" באתר האקדמיה ללשון העברית