ביאור:יחזקאל כח

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)

---

נגיד צור מתגאה שהוא כמו אל, ולכן יומת בידי גוים עריצים

א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: ב בֶּן אָדָם, אֱמֹר לִנְגִיד למושל צֹר, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה: יַעַן גָּבַהּ לִבְּךָ, וַתֹּאמֶר: "אֵל אָנִי, מוֹשַׁב במקומו של אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי, בְּלֵב יַמִּים במקום מוגן (צור שכנה על אי)". וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל, וַתִּתֵּן לִבְּךָ החשבת בגאוותך את ליבך כְּלֵב כאילו הוא לב של אֱלֹהִים. ג הִנֵּה חָכָם אַתָּה אתה בעיניך (מדנאל) מִדָּנִיאֵל יותר מדניאל (שהיה ידוע בחוכמתו - ר' לעיל יד, יד) , כָּל סָתוּם כל דבר נעלם לֹא עֲמָמוּךָ החשיכו, הסתירו ממך. ד בְּחָכְמָתְךָ וּבִתְבוּנָתְךָ עָשִׂיתָ לְּךָ חָיִל, וַתַּעַשׂ זָהָב וָכֶסֶף בְּאוֹצְרוֹתֶיךָ. ה בְּרֹב חָכְמָתְךָ בִּרְכֻלָּתְךָ במסחר שלך הִרְבִּיתָ חֵילֶךָ כוחך, רכושך, וַיִּגְבַּהּ לְבָבְךָ בְּחֵילֶךָ. {ס}
ו לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: יַעַן תִּתְּךָ אֶת לְבָבְךָ כְּלֵב אֱלֹהִים - ז לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא עָלֶיךָ זָרִים עָרִיצֵי גּוֹיִם האכזרים שבעמים, וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל יְפִי חָכְמָתֶךָ היופי שרכשת בחוכמה, וְחִלְּלוּ יִפְעָתֶךָ זוהרך. ח לַשַּׁחַת לקבר יוֹרִדוּךָ, וָמַתָּה מְמוֹתֵי חָלָל כמוות של הרוגים בְּלֵב יַמִּים במקום שהיה בטוח בעיניך. ט הֶאָמֹר תֹּאמַר: "אֱלֹהִים אָנִי" לִפְנֵי הֹרְגֶךָ? וְאַתָּה אָדָם וְלֹא אֵל, בְּיַד מְחַלְלֶיךָ תנתן ביד הורגך (העושים אותך לחלל). י מוֹתֵי עֲרֵלִים מוות של אנשים בזויים תָּמוּת בְּיַד זָרִים, כִּי אֲנִי דִבַּרְתִּי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה. {ס}

מלך צור מתגאה בהצלחתו, ולכן יענש

יא וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: יב בֶּן אָדָם, שָׂא קִינָה אמור עליו דברי הספד, כאילו כבר מת עַל מֶלֶךְ צוֹר, וְאָמַרְתָּ לּוֹ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: אַתָּה חוֹתֵם תָּכְנִית משלים את הצורה, עושה כל דבר במלואו, מָלֵא חָכְמָה וּכְלִיל יֹפִי. יג בְּעֵדֶן גַּן-אֱלֹהִים הָיִיתָ, כָּל אֶבֶן יְקָרָה מְסֻכָתֶךָ משובצת בסוכה שלך: אֹדֶם, פִּטְדָה וְיָהֲלֹם, תַּרְשִׁישׁ, שֹׁהַם וְיָשְׁפֵה, סַפִּיר, נֹפֶךְ וּבָרְקַת וְזָהָב. מְלֶאכֶת תֻּפֶּיךָ וּנְקָבֶיךָ בָּךְ חרירי החלילים שלך (והכוונה לכל מיני כלי נגינה ושאר דברים המייצגים פינוקים ועושר) בְּיוֹם הִבָּרַאֲךָ כּוֹנָנוּ ביום שנולדת הוכנו, כאילו נוצרו רק לכבודך. יד אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח דומה למלאך עליון הַסּוֹכֵךְ הפורס כנפיו, וּנְתַתִּיךָ כמי ששמתי אותך בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ. בְּתוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ אבנים נוצצות (שהוזכרו בפסוק הקודם) הִתְהַלָּכְתָּ. טו תָּמִים אַתָּה היית בִּדְרָכֶיךָ, מִיּוֹם הִבָּרְאָךְ, עַד נִמְצָא עַוְלָתָה עוולה, רמאות במסחר בָּךְ. טז בְּרֹב רְכֻלָּתְךָ בגלל מסחרך הרב מָלוּ תוֹכְךָ התמלאה נפשך חָמָס וַתֶּחֱטָא. וָאֶחַלֶּלְךָ הורדתי את כבודך מֵהַר אֱלֹהִים, וָאַבֶּדְךָ אגרום שלא תהיה יותר כְּרוּב הַסֹּכֵךְ מִתּוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ. יז גָּבַהּ לִבְּךָ בְּיָפְיֶךָ, שִׁחַתָּ חָכְמָתְךָ בגלל עַל יִפְעָתֶךָ זוהרך (כמו בפסוק ז) - עַל אֶרֶץ הִשְׁלַכְתִּיךָ, לִפְנֵי מְלָכִים נְתַתִּיךָ לְרַאֲוָה בָךְ כדי שיראו את מפלתך. יח מֵרֹב עֲוֺנֶיךָ בְּעֶוֶל בגזל רְכֻלָּתְךָ חִלַּלְתָּ מִקְדָּשֶׁיךָ את קדושתך, וָאוֹצִא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ - הִיא אֲכָלַתְךָ. וָאֶתֶּנְךָ לְאֵפֶר עַל הָאָרֶץ לְעֵינֵי כָּל רֹאֶיךָ. יט כָּל יוֹדְעֶיךָ בָּעַמִּים שָׁמְמוּ עָלֶיךָ. בַּלָּהוֹת מעורר פחד הָיִיתָ, וְאֵינְךָ ועכשיו הפכת לדבר חסר חשיבות עַד עוֹלָם לנצח. {פ}

צידון, כצור, תענש. ישראל לא יסבלו ממנה ויחזרו לאדמתם

כ וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר. כא בֶּן אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל צִידוֹן, וְהִנָּבֵא עָלֶיהָ. כב וְאָמַרְתָּ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי עָלַיִךְ צִידוֹן, וְנִכְבַּדְתִּי בְּתוֹכֵךְ כבודי יתפרסם כאשר אעניש אותך, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה בַּעֲשׂוֹתִי בָהּ שְׁפָטִים, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָהּ. כג וְשִׁלַּחְתִּי בָהּ דֶּבֶר וָדָם בְּחוּצוֹתֶיהָ, וְנִפְלַל יפול חָלָל בְּתוֹכָהּ, בְּחֶרֶב עָלֶיהָ מִסָּבִיב, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה. כד וְלֹא יִהְיֶה ואז צידון לא תהיה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל סִלּוֹן שיח קוצני מַמְאִיר מכאיב וְקוֹץ מַכְאִב מִכֹּל סְבִיבֹתָם הַשָּׁאטִים אוֹתָם המואסים בהם, הבזים להם, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה. {ס}
כה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִן הָעַמִּים אֲשֶׁר נָפֹצוּ בָם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, וְיָשְׁבוּ עַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב. כו וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח, וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח, בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם. {ס}

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

הערות

• "וָאוֹצִא אֵשׁ מִתּוֹכְךָ - הִיא אֲכָלַתְךָ" (פסוק יח) - רומז לכך שלא סיבה חיצונית הביאה למפלת מלך צור, אלא רישעתו היא הגורם.