ביאור:יחזקאל מד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)
א וַיָּשֶׁב אֹתִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמִּקְדָּשׁ הַחִיצוֹן הַפֹּנֶה קָדִים, וְהוּא סָגוּר. ב וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה: "הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה, לֹא יִפָּתֵחַ, וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ. כִּי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ, וְהָיָה סָגוּר. ג אֶת הַנָּשִׂיא ולגבי הנשיא (המלך) - נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב בּוֹ באולם השער הסגור (לאכול) לֶאֱכָל לֶחֶם את בשר הקורבנות לִפְנֵי יְהוָה. מִדֶּרֶךְ אֻלָם הַשַּׁעַר יָבוֹא וּמִדַּרְכּוֹ יֵצֵא אך לא יוכל לעבור דרכו כי הוא סגור, אלא יצא כלעומת שבא".
ד
וַיְבִיאֵנִי דֶּרֶךְ שַׁעַר הַצָּפוֹן אֶל פְּנֵי הַבַּיִת, וָאֵרֶא וְהִנֵּה מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה, וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי.
ה
וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהֹוָה: בֶּן אָדָם, שִׂים לִבְּךָ, וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ, וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר אֹתָךְ, לְכָל חֻקּוֹת בֵּית יְהוָה וּלְכָל (תורתו) תּוֹרֹתָיו הוראותיו, וְשַׂמְתָּ לִבְּךָ לִמְבוֹא הַבַּיִת להוראות הגישה אל הבית, למי מותר להכנס ולהיכן בְּכֹל מוֹצָאֵי פתחי הַמִּקְדָּשׁ.
ו
וְאָמַרְתָּ אֶל מֶרִי אל העם המורד, אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: רַב לָכֶם מִכָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל.
ז
בַּהֲבִיאֲכֶם כאשר הבאתם בעבר בְּנֵי נֵכָר כהנים שנתנכרו מעשיהם לה' עַרְלֵי לֵב וְעַרְלֵי בָשָׂר לִהְיוֹת בְּמִקְדָּשִׁי, לְחַלְּלוֹ אֶת בֵּיתִי, בְּהַקְרִיבְכֶם אֶת לַחְמִי הקורבנות שלי (כמו "אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי, רֵיחַ נִיחֹחִי" - במדבר כח ב) , חֵלֶב וָדָם, וַיָּפֵרוּ "בני הנכר" הפרו אֶת בְּרִיתִי, אֶל בגלל כָּל תּוֹעֲבוֹתֵיכֶם.
ח
וְלֹא שְׁמַרְתֶּם מִשְׁמֶרֶת קָדָשָׁי, וַתְּשִׂימוּן מיניתם אנשים לא מתאימים, להיות לְשֹׁמְרֵי מִשְׁמַרְתִּי בְּמִקְדָּשִׁי, לָכֶם.
ט
כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: כָּל בֶּן נֵכָר, עֶרֶל לֵב וְעֶרֶל בָּשָׂר - לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי, לְכָל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ והכוונה ל"בני נכר" מתוך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
י
כִּי אִם הַלְוִיִּם אֲשֶׁר רָחֲקוּ מֵעָלַי, בִּתְעוֹת כאשר תעו יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר תָּעוּ מֵעָלַי אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם, וְנָשְׂאוּ עֲוֺנָם לוויים אלו ישאו באחריות עוונם, ולא יבצעו את תפקידם המקורי.
יא
וְהָיוּ בְמִקְדָּשִׁי מְשָׁרְתִים פְּקֻדּוֹת בתפקידים אֶל שַׁעֲרֵי של שוערי הַבַּיִת, וּמְשָׁרְתִים ועבודות תחזוקה אֶת הַבָּיִת - הֵמָּה יִשְׁחֲטוּ דבר שמותר גם לישראל רגיל (רק קבלת הדם ואילך צריכה להעשות על ידי כהן) אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַזֶּבַח לָעָם; וְהֵמָּה אותם לוויים שהורחקו יַעַמְדוּ לִפְנֵיהֶם לפני העם לְשָׁרְתָם.
יב
יַעַן אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בעבר שירתו אוֹתָם לִפְנֵי גִלּוּלֵיהֶם לפני הפסלים שלהם, וְהָיוּ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִכְשׁוֹל עָוֺן - עַל כֵּן נָשָׂאתִי יָדִי הרמתי את ידי בשבועה עֲלֵיהֶם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְנָשְׂאוּ עֲוֺנָם.
יג
וְלֹא יִגְּשׁוּ אֵלַי לְכַהֵן לִי וְלָגֶשֶׁת עַל אל כָּל קָדָשַׁי, אֶל קָדְשֵׁי הַקְּדָשִׁים. וְנָשְׂאוּ כְּלִמָּתָם וְתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ.
יד
וְנָתַתִּי אוֹתָם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַבָּיִת, לְכֹל עֲבֹדָתוֹ, וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בּוֹ.
{פ}
טו
וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי - הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי, וְעָמְדוּ לְפָנַי לְהַקְרִיב לִי חֵלֶב וָדָם, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
טז
הֵמָּה יָבֹאוּ אֶל מִקְדָּשִׁי, וְהֵמָּה יִקְרְבוּ אֶל שֻׁלְחָנִי לְשָׁרְתֵנִי, וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי.
יז
וְהָיָה בְּבוֹאָם אֶל שַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית - בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ, וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה.
יח
פַּאֲרֵי מגבעות (כמו "פְאֵרְךָ חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ" - לעיל כד, יז) פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל רֹאשָׁם וּמִכְנְסֵי פִשְׁתִּים יִהְיוּ עַל מָתְנֵיהֶם; לֹא יַחְגְּרוּ בַּיָּזַע לא יחגרו את המכנסיים והאבנט בחלק בו הזיעה מתגברת, בסמוך לרגליים (במקום הנהוג היום לשים חגורה), אלא למעלה יותר באיזור המותניים.
יט
וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה החיצונית ביותר, אֶל הָעָם, יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ, וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וְלֹא יְקַדְּשׁוּ בְּבִגְדֵיהֶם כדי שלא יגעו העם בבגדים ויחשבו שם מתקדשים בכך אֶת הָעָם.
כ
וְרֹאשָׁם לֹא יְגַלֵּחוּ אסור להם לגלח אותו לגמרי, וּפֶרַע ומצד שני, אסור גם שהשיער יהיה ארוך מדי ופרוע לֹא יְשַׁלֵּחוּ, כָּסוֹם יִכְסְמוּ אלא יספרו את שערם בתספורת קצרה אֶת רָאשֵׁיהֶם.
כא
וְיַיִן לֹא יִשְׁתּוּ כָּל כֹּהֵן, בְּבוֹאָם אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית.
כב
וְאַלְמָנָה תוספת קדושה לכהנים בבית שלישי, לעומת הכתוב בויקרא כא ז "אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ" וּגְרוּשָׁה לֹא יִקְחוּ לָהֶם לְנָשִׁים, כִּי אִם בְּתוּלֹת מִזֶּרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל. וְהָאַלְמָנָה אבל אלמנה אֲשֶׁר תִּהְיֶה אַלְמָנָה מִכֹּהֵן - יִקָּחוּ.
כג
וְאֶת עַמִּי יוֹרוּ בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל, וּבֵין טָמֵא לְטָהוֹר יוֹדִעֻם.
כד
וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ (לשפט) לְמִשְׁפָּט, בְּמִשְׁפָּטַי לפי חוקי (ושפטהו) יִשְׁפְּטוּהוּ, וְאֶת תּוֹרֹתַי וְאֶת חֻקֹּתַי בְּכָל מוֹעֲדַי להקריב בכל מועד את קורבנותיו יִשְׁמֹרוּ, וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי יְקַדֵּשׁוּ.
כה
וְאֶל מֵת אָדָם לֹא יָבוֹא לְטָמְאָה, כִּי אִם לְאָב וּלְאֵם וּלְבֵן וּלְבַת לְאָח, וּלְאָחוֹת אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ - יִטַּמָּאוּ רק לקרובי משפחה מותר לכהן להיטמא (ככתוב בתורה: "כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו: לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו. וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו, אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ - לָהּ יִטַּמָּא" - ויקרא כא) .
כו
וְאַחֲרֵי טָהֳרָתוֹ אם בכל זאת נטמא למת, כגון לאחד מקרוביו - שִׁבְעַת יָמִים יִסְפְּרוּ לוֹ.
כז
וּבְיוֹם בֹּאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ יַקְרִיב חַטָּאתוֹ, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.
כח
וְהָיְתָה לָהֶם לְנַחֲלָה עבודתם במקדש באה במקום נחלה רגילה (קרקע, שכל שבט לוי לא מקבל) - אֲנִי נַחֲלָתָם, וַאֲחֻזָּה לֹא תִתְּנוּ לָהֶם בְּיִשְׂרָאֵל - אֲנִי אֲחֻזָּתָם.
כט
הַמִּנְחָה וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם - הֵמָּה יֹאכְלוּם, וְכָל חֵרֶם הקדש (חרמים הם קרקעות או מיטלטלין שהוקדשו בלשון חרם, והם ניתנים לכהנים או לבדק הבית) בְּיִשְׂרָאֵל - לָהֶם יִהְיֶה.
ל
וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל, וְכָל תְּרוּמַת כֹּל, מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם - לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה. וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם של כל עיסת בצק שלכם (הפרשת חלה) תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן, לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ מעבר למצווה, יש בהפרשת חלה גם סגולה להביא ברכה לבית (או שהברכה מכוונת לכל המצוות שבפסוק).
לא
כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה, מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה, לֹא יֹאכְלוּ הַכֹּהֲנִים גם לישראל אסור, אך הכהנים הוזהרו במיוחד בגלל קדושתם היתרה.
{פ}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ, וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר" (פסוק יז) - בשונה ממה שנכתב בתורה בעניין בגדי הכהנים, העשויים צמר ופשתים. רק בגדי לבן של כהן גדול ביוה"כ (ויקרא טז ד) היו עשויים מפשתן בלבד. מכאן שלעתיד לבא יתעלו הכהנים בחשיבותם ויהיו בין מדרגת כהן גדול למדרגת כהן הדיוט (רד"ק ומלבי"ם)
