ביאור:יחזקאל לה

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)


אדום ניצלו את מצבה של יהודה כדי להשתלט את אדמותיה, ולכן בעתיד ה' ישמיד את הר שעיר

א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר: ב בֶּן אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ עַל כלפי הַר שֵׂעִיר, וְהִנָּבֵא עָלָיו. ג וְאָמַרְתָּ לּוֹ, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר שֵׂעִיר, וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיךָ אכה בך, וּנְתַתִּיךָ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה שהרואה אותה ישתומם עליה. ד עָרֶיךָ חָרְבָּה אָשִׂים, וְאַתָּה שְׁמָמָה תִהְיֶה, וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְהוָה. ה יַעַן הֱיוֹת לְךָ אֵיבַת עוֹלָם שנאה תמידית כלפי ישראל וַתַּגֵּר הגרת את דמם (או: התגרת, התקפת) אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חָרֶב, בְּעֵת אֵידָם אסונם, כאשר ישראל נכבשה על ידי בבל, בְּעֵת עֲוֺן קֵץ העוון האחרון, חטאי ישראל הביאו לקיצם.

ו לָכֵן חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, כִּי לְדָם אֶעֶשְׂךָ אמלא את ארצך דם, וְדָם הדם ששפכת יִרְדֲּפֶךָ, אִם לֹא דָם שָׂנֵאתָ שהרי את דם אחיך (ישראל) שנאת וְדָם יִרְדֲּפֶךָ ולכן הדם ששפכת ירדוף אחריך. ז וְנָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר לְשִׁמְמָה וּשְׁמָמָה, וְהִכְרַתִּי מִמֶּנּוּ עֹבֵר וָשָׁב. ח וּמִלֵּאתִי אֶת הָרָיו חֲלָלָיו את הרי אדום בגופות חללי עמו, גִּבְעוֹתֶיךָ וְגֵאוֹתֶיךָ וְכָל אֲפִיקֶיךָ נחליך - חַלְלֵי חֶרֶב יִפְּלוּ בָהֶם. ט שִׁמְמוֹת עוֹלָם אֶתֶּנְךָ, וְעָרֶיךָ לֹא (תישבנה) תָשֹׁבְנָה יחזרו לקדמותן, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה. י יַעַן אֲמָרְךָ: "אֶת שְׁנֵי הַגּוֹיִם וְאֶת שְׁתֵּי הָאֲרָצוֹת ארץ אדום וארץ יהודה - לִי תִהְיֶינָה וִירַשְׁנוּהָ", וַיהוָה שָׁם הָיָה שמע את תוכניתכם.

יא לָכֵן חַי אָנִי, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, וְעָשִׂיתִי כְּאַפְּךָ אעשה לך כפי שרצית לעשות בכעסך וּכְקִנְאָתְךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָה מִשִּׂנְאָתֶיךָ בָּם. וְנוֹדַעְתִּי בָם יתפרסם כוחי בקרב ישראל כַּאֲשֶׁר אֶשְׁפְּטֶךָ. יב וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְהוָה, שָׁמַעְתִּי אֶת כָּל נָאָצוֹתֶיךָ גידופיך אֲשֶׁר אָמַרְתָּ עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: (שממה) שָׁמֵמוּ ההרים הפכו לשוממים מתושבי יהודה, ולכן:, לָנוּ נִתְּנוּ לְאָכְלָה. יג וַתַּגְדִּילוּ עָלַי דיברתם כלפי דברי גאוה בְּפִיכֶם, וְהַעְתַּרְתֶּם הרבתם עָלַי דִּבְרֵיכֶם, אֲנִי שָׁמָעְתִּי. {ס}

יד כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: כִּשְׂמֹחַ כָּל הָאָרֶץ כאשר תשמח ארץ ישראל בשוב עמה מהגלות - שְׁמָמָה אז אגרום לך לההפך לשוממת אֶעֱשֶׂה לָּךְ. טו כְּשִׂמְחָתְךָ לְנַחְלַת בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר שָׁמֵמָה - כֵּן אֶעֱשֶׂה לָּךְ, שְׁמָמָה תִהְיֶה הַר שֵׂעִיר וְכָל אֱדוֹם כֻּלָּהּ, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • אמנם אדום לא הפכה לשממה בימי שיבת ציון, אך בהמשך, מיד בימי בית שני, יוחנן הורקנוס הראשון כבש את אדום והכריח אותם להתגייר. ר' מפה והערות על עובדיה א.
  • מידה כנגד מידה: אדום אמרו על "הָרֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: שָׁמֵמוּ, לָנוּ נִתְּנוּ לְאָכְלָה" ולכן ה' אומר על הר שעיר: "הִנְנִי אֵלֶיךָ הַר שֵׂעִיר, וְנָטִיתִי יָדִי עָלֶיךָ וּנְתַתִּיךָ שְׁמָמָה".