בפרק יא רואה הנביא יחזקאל, במראות א-להים , "עשרים וחמישה איש; ואראה בתוכם את יאזניה בן עזור, ואת פלטיהו בן בניהו - שרי העם. ויאמר אליי: 'בן אדם - אלה האנשים החושבים אוון והיועצים עצת רע בעיר הזאת. האומרים: ' לא בקרוב בנות בתים; היא הסיר ואנחנו הבשר '" .

וה' אומר לו להתנבא עליהם ולומר: "כה אמר ה': כן אמרתם בית ישראל; ומעלות רוחכם אני ידעתיה. הרביתם חלליכם בעיר הזאת; ומילאתם חוצותיה חלל. לכן, כה אמר ד' ה': חלליכם אשר שמתם בתוכה המה הבשר, והיא הסיר; ואתכם הוציא מתוכה. חרב יראתם; וחרב אביא עליכם, נאום ד' ה'. והוצאתי אתכם מתוכה, ונתתי אתכם ביד זרים; ועשיתי בכם שפטים. בחרב תיפולו, על גבול ישראל אשפוט אתכם; וידעתם כי אני ה'" .

למה התכוונו השרים? ומה כל-כך רע בדבריהם?

[ע"פ רש"י]

השרים רצו לעודד את בני ישראל, לחזק את רוח הלחימה שלהם ולשכנע אותם שהם ינצחו במלחמה נגד בבל. לכן הם הפיצו את הסיסמה: "לא בקרוב!" (כלומר: לא בקרוב תבוא הפורענות שחוזים הנביאים), "בנות בתים!" (כלומר: אתם יכולים להיות רגועים, לבנות בתים ולשבת בהם, כי החורבן לא יבוא בקרוב), "היא הסיר ואנחנו הבשר!": ירושלים תגן עלינו מפני צליה, כמו שהסיר מגן על הבשר מפני האש (אמנם הבשר מתבשל בסיר אבל זה לוקח הרבה זמן - זה "לא בקרוב").

הסבר נוסף על "מלחמת הג'ינגלים של הנביא יחזקאל" ניתן למצוא כאן .

לפי פירוש זה, השרים לא פחדו מהאויב הבבלי. אבל בפסוק יא8 כתוב לכאורה דבר הפוך: "חרב יראתם ; וחרב אביא עליכם, נאום ד' ה'"!

מצאתי שני הסברים לכך:

השרים לא פחדו מחרב האויב, אלא מחרב של מרידה פנימית. האיום הבטחוני המתקרב גרם לאנשים להתמרמר נגד השלטון, והשרים פחדו שהתושבים יתארגנו וימרדו נגדם. כדי למנוע את המרד הם ניסו להרגיע את העם ולשכנע אותם שהפורענות לא תבוא בקרוב. ה' אומר להם, שבסופו של דבר תשיג אותם חרב הרבה יותר קשה - לא חרב של מרידה פנימית אלא חרב של זרים.