ביאור:יחזקאל כד
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח (מהדורות נוספות)
א
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית לגלות יהויכין בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ י' בטבת, היום בו התחיל המצור - מלכים ב כה א לֵאמֹר:
ב
בֶּן אָדָם, (כתוב) כְּתָב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם, אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, סָמַךְ התקרב מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלַ͏ִם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
ג
וּמְשֹׁל אֶל בֵּית הַמֶּרִי מָשָׁל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: שְׁפֹת הַסִּיר העמד את הסיר על שפת הכירה. המשל הוא כנגד הפתגם הרווח שהוזכר כבר בפרק יא: "הִיא הַסִּיר וַאֲנַחְנוּ הַבָּשָׂר", המדמה את חומות ירושלים לסיר המגן על התבשיל מהאש, שְׁפֹת וְגַם יְצֹק בּוֹ מָיִם.
ד
אֱסֹף נְתָחֶיהָ את נתחי הבשר המיועדים לקדירה אֵלֶיהָ, כָּל נֵתַח טוֹב, יָרֵךְ וְכָתֵף, מִבְחַר עֲצָמִים עצמות מובחרות מַלֵּא.
ה
מִבְחַר הַצֹּאן לָקוֹחַ ילקח לסיר, וְגַם דּוּר סדר בעיגול הָעֲצָמִים תַּחְתֶּיהָ את העצמות בתחתית הקדירה. רַתַּח רְתָחֶיהָ הרתח את מה שדורש הרתחה, בשל את הנתחים, גַּם בָּשְׁלוּ עֲצָמֶיהָ בְּתוֹכָהּ.
{ס}
ו
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהֹוִה: אוֹי עִיר הַדָּמִים, סִיר אֲשֶׁר חֶלְאָתָה זוהמתה בָהּ, וְחֶלְאָתָהּ לֹא יָצְאָה מִמֶּנָּה זוהמת הסיר מקלקלת את התבשיל שבתוכה, לִנְתָחֶיהָ לִנְתָחֶיהָ את כל נתחי הבשר שבתוכה, אחד אחד הוֹצִיאָהּ קלקלה, ולכן יוצאו ממנה ויזרקו, לֹא נָפַל עָלֶיהָ גּוֹרָל לא יוכרע באופן אקראי איזה נתח מקולקל ואיזה לא, אלא כולם יושלכו (בנמשל: גם הצדיקים בירושלים יטמאו ברעת העיר ויענשו יחד איתה - יזרקו אחד אחד לגלות).
ז
כִּי דָמָהּ הדם ששפכה בְּתוֹכָהּ הָיָה, עַל צְחִיחַ סֶלַע סלע חשוף שָׂמָתְהוּ. לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר.
ח
לְהַעֲלוֹת חֵמָה ובכך גרמו להעלות את כעס ה', לִנְקֹם נָקָם, נָתַתִּי אֶת דָּמָהּ של הרוגיה (מידה כנגד מידה) עַל צְחִיחַ סָלַע, לְבִלְתִּי הִכָּסוֹת.
{פ}
ט
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: אוֹי עִיר הַדָּמִים, גַּם כפי שאת הגדלת לחטוא אֲנִי אַגְדִּיל הַמְּדוּרָה.
י
הַרְבֵּה הָעֵצִים, הַדְלֵק הָאֵשׁ, הָתֵם כלה את הַבָּשָׂר, וְהַרְקַח הַמֶּרְקָחָה הבישול ימיס את הבשר לגמרי וְהָעֲצָמוֹת יֵחָרוּ המים יתייבשו ועצמות הבשר יישרפו.
יא
וְהַעֲמִידֶהָ עַל גֶּחָלֶיהָ רֵקָה גם לאחר שהיא ריקה (נמשל: גם לאחר שיוגלו תושביה, העיר עצמה תשרף), לְמַעַן תֵּחַם וְחָרָה ותשרף נְחֻשְׁתָּהּ תחתיתה וְנִתְּכָה תומס בְתוֹכָהּ טֻמְאָתָהּ, תִּתֻּם תכלה חֶלְאָתָהּ.
יב
תְּאֻנִים שקרים (מלשון אָוֶן) הֶלְאָת עשית הרבה, עד שגרמת לעייפות, וְלֹא תֵצֵא מִמֶּנָּה רַבַּת חֶלְאָתָהּ זוהמתה הרבה, בְּאֵשׁ חֶלְאָתָהּ רק באש תשרף חלאתה.
יג
בְּטֻמְאָתֵךְ זִמָּה בגלל טומאתך בזימה, יַעַן טִהַרְתִּיךְ ניסיתי לטהר אותך (על ידי שליחת נביאים וכו') וְלֹא טָהַרְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ - לֹא תִטְהֲרִי עוֹד לכן אענישך בכך שלא תוכלי עוד לחזור בך ממעשיך בקלות עַד הֲנִיחִי שאניח, ארגיע אֶת חֲמָתִי בָּךְ.
יד
אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי בָּאָה על הגזירה שכעת באה וְעָשִׂיתִי. לֹא אֶפְרַע אשלם במקומכם את חובכם וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֶנָּחֵם. כִּדְרָכַיִךְ וְכַעֲלִילוֹתַיִךְ שְׁפָטוּךְ. נְאֻם אֲדֹנָי יְהֹוִה.
{פ}
טו
וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר:
טז
"בֶּן אָדָם, הִנְנִי לֹקֵחַ מִמְּךָ אֶת מַחְמַד עֵינֶיךָ אדם יקר לך בְּמַגֵּפָה, וְלֹא תִסְפֹּד וְלֹא תִבְכֶּה וְלוֹא תָבוֹא דִּמְעָתֶךָ.
יז
הֵאָנֵק דֹּם האנח בדממה, מֵתִים אֵבֶל אבל שבדרך כלל עושים על מת לֹא תַעֲשֶׂה, פְאֵרְךָ כובעך המפואר חֲבוֹשׁ עָלֶיךָ, וּנְעָלֶיךָ תָּשִׂים בְּרַגְלֶיךָ תשאיר נעולות על רגליך (בניגוד למנהג האבלים שאין לנעול סנדל), וְלֹא תַעְטֶה עַל שָׂפָם תכסה את ראשך עד גובה השפם (כמנהג האבלים לכסות את פניהם, ובאופן דומה נכתב על מצורע: "וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה" - ויקרא יג מה) , וְלֶחֶם אֲנָשִׁים סעודת הבראה, מזון שמכינים לך אחרים לֹא תֹאכֵל".
יח
וָאֲדַבֵּר אֶל הָעָם בַּבֹּקֶר, וַתָּמָת אִשְׁתִּי בָּעָרֶב, וָאַעַשׂ בַּבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי.
יט
וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָעָם: "הֲלֹא תַגִּיד לָנוּ - מָה אֵלֶּה לָּנוּ מה מעשים אלו (שאינך נוהג כמנהג האבלים למרות מות אשתך) רומזים לנו כִּי אַתָּה עֹשֶׂה"?
כ
וָאֹמַר אֲלֵיהֶם: "דְּבַר יְהוָה הָיָה אֵלַי לֵאמֹר:
כא
אֱמֹר לְבֵית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: הִנְנִי מְחַלֵּל מטמא אֶת מִקְדָּשִׁי, גְּאוֹן גאוות עֻזְּכֶם כוחכם, מַחְמַד עֵינֵיכֶם וּמַחְמַל נַפְשְׁכֶם אהוב, הדבר שנפשכם חומלת עליו. וּבְנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם השארתם ביהודה (שבגלות יהויכין בחרו הבבלים שלא להגלות אותם) - בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ.
כב
וַעֲשִׂיתֶם כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: עַל שָׂפָם לֹא תַעְטוּ, וְלֶחֶם אֲנָשִׁים לֹא תֹאכֵלוּ.
כג
וּפְאֵרֵכֶם עַל רָאשֵׁיכֶם, וְנַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, לֹא תִסְפְּדוּ כולם יהיו אבלים, ולכן לא יהיה טעם למנהגי ניחום אבלים וכו' וְלֹא תִבְכּוּ, וּנְמַקֹּתֶם תרקבו בַּעֲוֺנֹתֵיכֶם, וּנְהַמְתֶּם תשמיעו קולות צער אִישׁ אֶל אָחִיו.
כד
וְהָיָה יְחֶזְקֵאל לָכֶם לְמוֹפֵת לאות, לדוגמה: כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה - תַּעֲשׂוּ. בְּבֹאָהּ כאשר תבוא הפורענות - וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי אֲדֹנָי יְהוִה".
{ס}
כה
וְאַתָּה בֶן אָדָם, הֲלוֹא בְּיוֹם קַחְתִּי מֵהֶם אֶת מָעוּזָּם בית המקדש, מְשׂוֹשׂ תִּפְאַרְתָּם, אֶת מַחְמַד עֵינֵיהֶם, וְאֶת מַשָּׂא נַפְשָׁם - בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם.
כו
בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ, לְהַשְׁמָעוּת אָזְנָיִם לספר באוזנך את מה שארע.
כז
בַּיּוֹם הַהוּא יִפָּתַח פִּיךָ אֶת עם הגעת הַפָּלִיט, וּתְדַבֵּר תוכל לדבר את העם, והם יקשיבו לך, כי יווכחו שנבואותיך על חורבן יהודה התגשמו וְלֹא תֵאָלֵם עוֹד, וְהָיִיתָ לָהֶם לְמוֹפֵת, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה.
{ס}
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הערות
- "כִּי דָמָהּ בְּתוֹכָהּ הָיָה... לֹא שְׁפָכַתְהוּ עַל הָאָרֶץ לְכַסּוֹת עָלָיו עָפָר" (פסוק ז) - על פי מצוות כיסוי הדם על השוחט לכסות בעפר את הדם של עוף או חיה, לאחר שחיטתם. מטעמי המצוה הוזכר שמכיוון ש"הדם הוא הנפש", יש לכסות את הדם ולהסתירו לפני אכילת בשר, כי יש אכזריות באכילת הבשר בעוד הנפש שפוכה לפני האוכל. קל וחומר לגבי הרצח המוזכר כאן.
- "בַּיּוֹם הַהוּא יָבוֹא הַפָּלִיט אֵלֶיךָ" (פסוק כו) - וכך אכן ארע, כפי שכתוב בפרק לג: "וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂרִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ, בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלַ͏ִם לֵאמֹר: הֻכְּתָה הָעִיר! וְיַד ה' הָיְתָה אֵלַי בָּעֶרֶב לִפְנֵי בּוֹא הַפָּלִיט, וַיִּפְתַּח אֶת פִּי עַד בּוֹא אֵלַי בַּבֹּקֶר, וַיִּפָּתַח פִּי וְלֹא נֶאֱלַמְתִּי עוֹד"
