ביאור:בראשית מב ב

בראשית מב ב: "וַיֹּאמֶר הִנֵּה שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם רְדוּ שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ לָנוּ מִשָּׁם וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מב ב.

שָׁמַעְתִּי כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִםעריכה

היו שמועות, כולם שמעו, אבל אחיו של יוסף עשו את עצמם כלא-יודעים. הם ידעו לאיפה שיירת הישמעאלים הלכה, ואיפה הישמעאלים מכרו את יוסף.
האחים לא רצו לצאת למצרים וחיכו שיעקב יפתח בשיחה.

וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּתעריכה

הפעם יעקב אומר את המשפט הזה, בהמשך יהודה יסביר ליעקב: "וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה [עם בנימין] וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ" (ביאור:בראשית מג ח). אין מילים יותר משכנעות מהמילים שאומרם מקבל אותם חזרה.

נאמר "וְהָרָעָב כָּבֵד בָּאָרֶץ" (ביאור:בראשית מב א). לא נאמר שאנשים מתו מצמא. נראה שהיה מים לאנשים ולמקנה. אפילו אם הבארות בחברון יבשו, ייתכן שיעקב הביא מי שתיה מים-כנרת. שלג המשיך לרדת על הר חרמון, והכנרת אולי ירדה אבל לא יבשה. ניתן לראות שהמקנה לא מת כי נאמר: "וַיִּקְחוּ אֶת מִקְנֵיהֶם וְאֶת רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכְשׁוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ מִצְרָיְמָה" (ביאור:בראשית מו ו).

ניתן להבין שהאוכל היה מועט. לא היה להם יבול מהשדות והמטעים, אבל היה להם עשב למקנה, וכך היה להם בשר וחלב.
נראה שהבעיה העיקרית היתה פחד. הם לא ידעו כמה זמן ימשך הרעב, והם לא אגרו אוכל בשנות השפע.